כ"ד אלול ע"ב – כפר חב"ד

ברית מהללאל לבנון שי׳ חלפון

א. המשכת כתר־חכמה־יסוד (בגימטריא תשע"ג) בברית מילה

כח הקבלה של הרך הנימול

קודם שמענו מאריאל, אבי הבן, שכונת ברית המילה היא מסירות נפש – התקשרות עצמית שמביאה את האדם למסור את הנפש עבור כל מה שהוא מאמין בו: משה רבינו, ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל[1]. כונה זו של ברית המילה קשורה לעוד סימן של השנה הבאה עלינו לטובה, תשעג, שעוד לא אמרנו – רמז שקשור לשוחרי קבלה, משום שהוא חבור מיוחד של שלש ספירות מתוך עשר הספירות.

מהללאל-לבנון, הרך הנימול, ודאי יהיה מקובל גדול, כי מהללאל הוא אחד פחות מ-קבלה ו-לבנון אחד יותר מ-קבלה. כלומר, קבלה היא הממוצע של שני השמות. ידוע שהמספר הכי חשוב היום במדע – the inverse of the fine-structure constant – הוא 137, בגימטריא קבלה. בתחלה חשבו שהמספר הוא 136, לקח איזה עשור להגיע ל-137. מהללאל עולה 136 ו-לבנון עולה 138 (כמו השם השני של האבא, מנחם[2]), ובאמת, כד דייקינן לגבי המספר הנ"ל, הוא בין שני המספרים האלה, קרוב מאד ל-137 אבל לא בדיוק, ועל כן מהללאל לבנון מגדיר אותו, ודוק.

שוב, לילד הזה יש זיקה חזקה מאד לקבלה – למלה קבלה. לכן, דבר ראשון צריך ללמד אותו "תורה צוה"[3] ומיד אחר כך כתר-חכמה-בינה-חסד-גבורה-תפארת-נצח-הוד-יסוד-מלכות (כאשר מוסיפים "תורה צוה" לשמות עשר הספירות עולה הכל עשר פעמים משיח!), שזו תהיה ראשית הדבור שלו. אבא – תזכור.

פסוקי ברית המילה בפרשת השבוע

הפסוק העיקרי של מאמר ברית מילה[4], כפי ששמענו קודם, הוא "מי יעלה לנו השמימה"[5] – ר"ת מילה וס"ת הוי'ד – פסוק מפרשתנו, פרשת נצבים, הפרשה שתמיד קוראים לפני ראש השנה. הענין של ראש השנה רמוז גם בתחלת הפרשה, "לעברך בברית הוי' אלהיך"[6]. כתוב[7] שהזמן של ההעברה בברית הוא ראש השנה. רש"י מפרש "להיותך עובר", מדגיש את המלה "לעברך", וההעברה בברית מתחוללת בראש השנה. כתוב שגם "אתם נצבים היום" רומז ליום הדין הגדול של ראש השנה. כל הפרשה קשורה לברית מילה – גם "לעברך בברית", וגם הפסוק העיקרי של ברית מילה, "מי יעלה לנו השמימה".

תשעג – כתר-חכמה-יסוד

אמרנו שיש שלש ספירות שעולות תשעג – כתר-חכמה-יסוד. כתר וחכמה הולכות יחד, הן י וקוצו של י של שם הוי' ב"ה – הכתר הוא קוצו של י, והאות י היא ספירת החכמה. יסוד גם קשור לחכמה, כי כתוב ש"יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א"[8]. האור של אבא – היסוד שלו (הברק המבריק על השכל, כמו שיתבאר) – מתפשט ומסתיים ביסוד ז"א, היסוד העיקרי. לכן יש פה זרימה מאד מובנת למי ששוחר קבלה, קשר מאד מובן של שלש הספירות כתר-חכמה-יסוד.

כשיש חלילה פגם בספירת היסוד, כדי לתקן את היסוד – רבי נחמן קורא לכך תיקון הכללי – צריך להמשיך מהכתר. צריך לומר שההמשכה מהכתר כדי לתקן את היסוד היא דרך החכמה. לכן רבי נחמן מתחיל את עשרת הפרקים של תיקון הכללי ב"מכתם לדוד"[9] – "כתם" הוא כתר[10] ו"מכתו תם"[11] רומז ליסוד (תמימות היסוד – תיקון הברית). רבי נחמן כותב בפירוש שתיקון הכללי מתחיל ב"מכתם" כי רומז להמשכה מכתר ליסוד (כתר יסוד בגימטריא 700, כך שהערך הממוצע של כל אות הוא 100 – שלמות של י פעמים י, יפי, גילוי אור הכתר, השלמות בנפש, עיקר ענינו של תיקון הברית כמו שמבאר הרבי הרש"ב בתורת שלום[12]). רק הכתר, שהוא אין סוף, יכול לתקן את פגם הברית.

שוב, תשעג הוא כתר-חכמה-יסוד (700 עולה כתר-יסוד כנ"ל – תש – ועוד 73 – עג בגימטריא חכמה).

גילוי הכתר-העטרה בברית – כח מסירות נפש

כשהתינוק נימול עושים גם פריעה – "מל ולא פרע כאילו לא מל"[13] – ועטרת היסוד מתגלה. בגילוי העטרה יש המשכה וגילוי של הכתר על היסוד. גילוי העטרה מגלה גם שכל יהודי הוא מלך, ענין הקשור גם הוא לפרשת נצבים[14]. כתוב "נצב מלך"[15] – כל יהודי הוא מלך וצריך כתר, והכתר מתגלה בברית המילה. מהו כתר בעבודת ה'? מה שדברנו בתחלה, שעיקר הכח שמקבלים בברית הוא למסור את הנפש, למעלה מטעם ודעת, למעלה מהשכל. כשעושים ברית מילה לילד הוא מקבל כתר – כח מסירות נפש לכל החיים.

גילוי החכמה בברית – הברקת "הוי' אחד"

הרך הנימול מקבל בברית גם את נקודת החכמה. מהי? תינוק בן שמונה ימים לא כל כך מודע, אז קצת קשה לומר, אבל חכמה היא הברקה (לא הבנה, אלא ברק המבריק על השכל, יסוד אבא כנ"ל). בשעת ברית המילה ממש, כשהילד מתחיל לבכות, משהו מבריק עליו. מה? שיש ה' אחד. הוא בוכה בגלל גילוי האלקות, לא כי כואב – כשיש גילוי גדול בוכים (כמו רבי עקיבא כאשר נתגלו לו סודות שיר השירים על ידי רבי אליעזר רבו[16]).

אם כן, הילד שזוכה לברית ביום השמיני, למעלה מהטבע, זוכה לכתר ולראשית נקודת החכמה. מתוך ראשית נקודת החכמה – ה"ראשית חכמה" שהוא מקבל מהכתר והחכמה – יבוא כל מה שהוא עתיד להשכיל במשך כל חייו, כל מה שילמד ויבין תורה.

גילוי היסוד בברית – כח "ועצת הוי' היא תקום"

ברית מילה היא, פשוטו כמשמעו, כדי לעשות אותו "צדיק יסוד עולם"[17] – הברית היא כדי שהנימול יוכל להתקשר לכל יהודי. הכל קשור להתקשרות העצמית, שבאה לידי ביטוי בהתקשרות – לרבי, לארץ ישראל, לעם ישראל, לתורת ישראל – כפי ששמענו קודם.

מה הוא מקבל מהיסוד? כתוב[18] שעשרת הסוגים שמנוים בתחלת הפרשה הם כנגד הספירות, ומי היסוד שם? "חֹטב עציך". ה' עושה אותנו חטיבה אחת בעולם ואנחנו עושים אותו חטיבה אחת בעולם – זה מהפרשה הקודמת[19]. כאשר חוטבים-חותכים ופורעים עושים את העיצוב של היהודי בברית[20]. כתוב[21] שעצים הם גם מלשון עצות, שבא לתקן את ה"רבות מחשבות בלב איש"[22] ושכל החיים יתקיים בו "ועצת הוי' היא תקום" בקימת הברית בקדושה, שתקום בעצת ה'. זו פעולת ה"חֹטב עצים" למעליותא.

עד כאן רמז אחד לתשעג – כתר-חכמה-יסוד. הכל מתקיים כעת אצל הרך הנימול, ואנחנו מצטרפים לשמחתו וענינו, ואם כן יהי רצון שיתקיים אצל כולנו – שנקבל את הכתר, החכמה והיסוד – תיקון הברית, תשעג.

ב. קרן זוית (תשע"ג) – הכח לעשות שינוי בחיים

קרן זוית – רז תינוק

יש עוד ביטוי מיוחד ששוה תשעג, שגם מופיע בחסידות והוא גם ביטוי שגור בפי כל – קרן זוית. קודם נעשה רמז על דרך רבי אברהם אבולעפיא, שאוהב לקחת כאלה ניבים ולשחק בצירופי אותיותיהם: ב-קרן זוית יש רז – "דא רזא עילאה" – ומה נשאר? תיקון, שהוא גם אותיות תינוק. הרז של התינוק שהוא קבל בברית מילה את הסוד של קרן זוית – "וירם קרן לעמו"[23], "תרוממנה קרנות צדיק"[24], קרן המזבח.

לראות את המציאות מזוית חדשה

קרן היא הכתר שלמעלה מהראש. כל כלי הנגינה הם כנגד הספירות[25], אבל בכתר – למעלה מטעם ודעת – נמצא קול השופר, שהוא קרן, כמו קרן היער (שהוא "מחוץ לישוב", סוד אור הכתר). מהי זוית? בכל ראש השנה נמשך אור חדש לעולם, שלא היה אף פעם בעולם – כך כתוב בתניא[26]. מה האור החדש נותן לי? את היכולת להסתכל על כל המציאות, על כל העולם כולו, מזוית אחרת. כל שנה חדשה באה כדי לשנות זוית, לשנות השקפה, למעליותא.

כדי לשנות את הזוית, להגיע לזוית חדשה, על האדם להעריך את עצמו בכל פעם מחדש – "מסכת ערכין"[27] – לבחון מה הוא עושה בעולם. הזמן להערכה הזו הוא חדש אלול, ההכנה לשנה החדשה – צריך להתחדש.

להסתכל על המציאות באלכסון

קרן היא גם לשון אור, קרן אורה, "קרן עור פני משה"[28]. יש ווארט של רבי לוי יצחק מברדיטשוב על סוד האלכסון[29] (יב שבטי יה, סוד יב גבולי אלכסון). יש מי שחושב שאפשר להסתכל על המציאות ישר – להסתכל על השלחן שעומד כאן. אבל אני לא רוצה לראות את השלחן גרידא, אלא את האור האלקי שמהוה אותו – רוצה לחדור בקרני הלייזר (של רבי אליעזר הגדול, רבו של רבי עקיבא כנ"ל, שכל התורה שבעל פה אליבא דידיה) של העינים שלי לראות אלקות, "עין בעין יראו"[30].

יש ווארט שמסתובב בעולם – אפשר לומר 'להבדיל' – שיש אנשים שמסתכלים על כל דבר לא ישר אלא באלכסון, ואז רואים משהו אחר, רואים אורה, איזו הילה. כשאני מסתכל עליך[31] לא ישר, באלכסון, אני רואה עליך הילה. זו נקראת הסתכלות באלכסון. רבי לוי יצחק מברדיטשוב רומז שאלכסון לשון הסתכלות באין. אם אני מסתכל וחושב ש'זה מה יש', מה שאני רואה ישר, אני תופס רק את החיצוניות-הקליפה. אבל כדי לראות את האין צריך להסתכל באלכסון.

ספר התניא מבוסס על כך שכדי להגיע לפנימיות צריך דרך ארוכה וקצרה, לא ללכת ישר אלא מסביב. כדי לראות את האין שביש אני צריך להסתכל עליו מסביב (לראות את הסובב כל עלמין שבו), כי ישירות לא אגיע לתוכו אלא אתקע בחיצוניות שלו, בקליפה שלו. הענין של תשעג הוא להגיע לקרן זוית, להסתכל על דברים מזוית חדשה, במבט פנימי, באלכסון. התינוק מקבל בברית את רז קרן הזוית שלו, את היכולת להסתכל כל פעם על המציאות מזוית אחרת.

לראות את המשיח מזוית חדשה

אז אלה שני רמזים לשנה החדשה: כתר-חכמה-יסוד וקרן זוית. העיקר שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות, לכלל ולפרט. שינוי הזוית בהסתכלות על המשיח קשור לווארט שאנחנו אוהבים לחזור מאדמו"ר הזקן, שהמשיח שכולם מחכים לו לעולם לא יבוא ואילו במשיח שיבוא אף אחד רוצה. כדי למצוא את המשיח שיבוא צריך לשנות זוית. שנזכה לקרן הזוית הנכונה, לפקוח עינים ולראות ש"הנה הנה מלך המשיח בא" ו"כבר בא". לחיים לחיים.

סוד מהללאל לבנון

אם רוצים רק לקרוא לו שם אחד בקיצור, אפשר לקרוא לו מרדכי (הגימטריא של מהללאל לבנון).

בחסידות[32] כתוב שמהללאל הוא יהודי שמקיים "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו"[33] – כל הזמן הוא מהלל את ה'. על לבנון כתוב בקבלה[34] שהוא חבור לב נתיבות חכמה ו-נון שערי בינה – יחוד פנימי של אבא ואמא, שממנו לידת נשמות חדשות בימות המשיח, ועד שכתוב שהסוד האמתי של לבנון הוא חכמה ובינה של רדל"א, פנימיות עתיק. לב הנתיבות של לבנון הן החכמה דעתיק והנון של לבנון היא הבינה של עתיק, והזווג הפנימי ביניהם הוא ברדל"א – שעשועי המלך בעצמותו בלשון החסידות, שם השער הראשון בספר עמק המלך. אמרנו שהתינוק יהיה מקובל, ומתברר שהוא גם יהיה בקי בעמק המלך, יתחיל משער שעשועי המלך בעצמותו.

אם לבנון הוא הוא יחוד חו"ב, עד לחו"ב דעתיק, אזי מהללאל – מי שמקיים הלואי (אותיות אליהו) יתפלל אדם כל היום כולו, כנ"ל – הוא כתר. התפלה בכלל היא כתר, מהתפלות קושרים כתרים לה'[35]. מתוך מהללאל, הכתר, בא יחוד לבנון, חו"ב.

רמזי מהללאל לבנון

עוד רמז בשם: ראשי התיבות של מהללאל-לבנון הם מל (של חש-מל), שייך למילה – "מי יעלה לנו השמימה" (לפי המאמר ששמענו קודם ה-מ של "מי" היינו ההתקשרות העצמית למשה רבינו – ול"אתפשטותא דמשה" שבכל דור – וה-ל של "לנו" היינו ההתקשרות העצמית לעם ישראל כולו). אם מוציאים את ראשי התיבות, מל, מה שנשאר (מהללאל לבנון) עולה צדיק. מל מלשון גילוי (לשון מול, כמבואר בתורה אור[36]), ומה מתגלה? הצדיק, "צדיק יסוד עולם" (ספירת היסוד של הרך הנימול, כנ"ל).

תופעה נוספת היא שיש בשם מהללאל לבנון ארבע אותיות ל, העולות יחד 120 (המשולש של יה – ה-יה של מילה, אותיות מל יה[37], גילוי יה, "הנסתרֹת להוי' אלהינו"[38], גם מפרשתנו). אם נוציא את ארבע אותיות ה-ל, מה שישאר (מהללאל לבנון) הוא היחוד של שמע ישראל – 154, "הוי' אלהינו הוי'"[39] (מספר וכוונה שהרבי מקאמארנא, אליו קשור במיוחד הסבא של הרך הנימול, מאד אוהב). במזוזה כותבים את חילוף האותיות הללו, מאחורי המזוזה – עיקר היחוד של שמע ישראל, שהוא מה שנשאר במהללאל לבנון כשמוציאים את ארבע אותיות ה-ל.

כל ל היא "מגדל הפורח באויר"[40], היא 'טיל'[41] (פעם עשו אצלנו בישיבה טיל אחד... אבל למהללאל לבנון יש ארבעה טילים, וגם כשהוא יורה אותם הם נשארים אצלו במלאי – אף פעם לא חסר, ובנוסף יש לו את היחוד של "הוי' אלהינו הוי'").

[מה הענין של מגדל הפורח באויר?] כתוב שהוא אמא[42], יסוד אמא[43], וכתוב שהוא גם המזל, מגדל עולה מזל, שרש הנשמה. באוירא, בין הגלגלתא למוחא סתימאה, יש חיה שנקראת ישראל[44] – היא המזל שלנו שפורח באותו אויר, באוירא. גם כתוב[45] שלעתיד לבוא ה' יעשה כנפים לצדיקים ואלף שנה נעוף כנשרים מעל המים, באותו אוירא. לחיים לחיים.

שינוי כוון חלק

כל פנה של החדר היא קרן זוית – פנה אומרת לפנות. כתוב שקרן זוית היא נקודת אין (סוד "אין מזל לישראל"[46], סוד המגדל הנ"ל) – יש כתל אחד וכתל שני, והקרן זוית היא שום דבר, אבל נקודת האין הזו היא העיקר, כי היא משנה כיוון. רק למי שקשור התקשרות עצמית לאין יש כח עצמי לשנות כוון, בן רגע, בתשעים מעלות – "עלה בכבש ופנה לסובב"[47].

הנה, למשל, הסירטוק של אבי הבן הוא דוגמה לכך שהוא שינה כיוון. הוא עדיין באמצע, המכנסים הלבנות שלו הן קיר אחד והסירטוק קיר אחר. [יש ענין לשנות כיוון?] בשנה הבאה ודאי שכן, מגיעים לשנת קרן זוית – אז צריך לשנות כיוון.

אחד מגדולי הצדיקים, העבודת ישראל, המגיד מקוזניץ, לעת זקנה התפלא בפני הפמליא של מעלה – כשהייתי צעיר הרגשתי כל הזמן שאני מתקדם, שאני משנה כיוון למעליותא, וכעת כשהזדקנתי איני מרגיש את השינוי, את הדינאמיקה של ההשתנות, של שינוי כיוון כל הזמן. הוא עשה על כך שאלת חלום וענו לו מהשמים במשל, שהוא אחד המקורות ביהדות המנבאים את המצאת האוירון: יש אחד שנוסע בקרון, סוס ועגלה, והדרך מלאה אבנים – ככל שהוא ממהר הוא מרגיש קפיצות, מרגיש שהוא נוסע. אבל יש אחד שנוסע באויר, הוא נוסע הרבה יותר מהר – הוא תאר זאת כ"ספינה פורחת באויר" (כמו "מגדל הפורח באויר"), בדרך נבואה ממש, שעוד מעט תהיינה ספינות שפורחות באויר – ומי ששם לא מרגיש שהוא זז בכלל. אמרו לו שזהו מצבו – לא שהפסקת לנוע, אלא אדרבא, כעת אתה כבר טס באויר ושם לא מרגישים[48].

אותו דבר לגבי קרן זוית. יש קרן זוית יותר מורגשת, כשאני למטה יחסית, ואז שינוי כיוון יכול ליצור אפילו טראומה בחיים – שעד כה הייתי ככה ומעכשיו אני ככה – אבל מי שבאויר (חי-חיה באוירא הנ"ל) יכול כל הזמן לשנות כיוון בלי טראומות, הכל חלק. לחיים לחיים.