א׳ תמוז ע"ב – כפר חב"ד

קבלת פנים לדוד ואסתר אלישביץ

א. התכללות העינים

לחיים לחיים, שיהיה בנין עדי עד. הרבה צאן קדשים. קודם עשינו כינוס לצאן קדשים, שיהיה לכם הרבה צאן קדשים. גם כל מי שצריך להתחתן, שגם יתחתן בקרוב ושיהיו לו הרבה צאן קדשים.

הרבי משלים למנין

[אתה צריך ללכת? תשב, אתה העשירי למנין]. לפני שבאת חשבתי שנפתח (ואחר כך תוכל ללכת) שחסר אחד למנין, והרבי רצה מנין, אז שהרבי ישלים את המנין. כך חשבתי – ואז אתה נכנסת. אחר כך חשבתי שיש כאן שנים (בתמונות על הקיר) – הרבי והאבא של הרבי. זה יא, "חד ולא בחושבן".

יש סיפור מפורסם שנוגע לחתן, שבאה פעם בחורה לרבי מלעלוב – היתה מקורבת לחב"ד, אבל בקשר איתו – ואמרה שמציעים לי שידוך, נפגשתי עם הבחור ובסדר, רק שיש לנו איזו מחלוקת. אני מאד רוצה שנתלה תמונה של הרבי מליובאוויטש בבית שלנו, והוא בא מישיבה ליטאית ומתנגד לזה – לא רוצה. אז הרבי מלעלוב אמר שאם הוא לא רוצה תמונה של הרבי מליובאוויטש על הקיר סימן שאין לו יראת שמים – אל תתחתני איתו. בזה נגמר השידוך. שתהיה לכם תמונה של הרבי מליובאוויטש בבית. אז, אם יהיו לכם רק תשעה, הוא יצטרף. [אולי עדיף לא לשים ויהיו עשרה?]. בסדר, כעת יש שנים – אז הוא ישלים שמונה. כל פעם הוא ישלים כמה שצריך.

תיקון העינים בנישואין – "כזה ראה וקדש"

קודם דברנו עם הילדים על כך שהיום ר"ח תמוז והחוש הוא חוש הראיה. ה' ברא את האדם עם שתי עינים כדי שיסתכל על טוב החבר בעין ימין ובעין שמאל יסתכל על חסרונות עצמו כדי לתקן.

אפשר להעמיק קצת, משהו שלא היה לילדים אבל מתאים לגדולים, לחתן ולכלה: צריכים "לחיות עם הזמן", עם פרשת השבוע. עיקר המחלוקת של משה וקרח היא מי צריך להכלל בתוך השני[א]. משה – שהוא בית הלל בעצם (דהיינו שהוא משרש הבל, בעוד שקרח הוא משרש קין) – הוא חסד, ואומר שבעולם הזה השמאל צריך להכלל בימין. קרח חושב על "לעתיד לבוא", שאז השמאל יעלה לשרשו האמתי, יותר נעלה, ואז הימין יכלל בשמאל.

כל פעם שיש ימין ושמאל צריך להבין את ההתכללות, מה אומר שהשמאל נכלל בימין והימין בשמאל. במדה מסוימת המקום הכי גבוה בפרצוף שיש בו ימין ושמאל הוא העינים. קשור לחתן וכלה, כתוב שאסור לקדש אשה בלי לראות אותה קודם – שהיא תמצא חן בעיני החתן (והוא ימצא חן בעיניה).

המצוה הראשונה היא "החדש הזה לכם", וחז"ל אומרים שהראה למשה את הלבנה לפנות ערב ואמר לו "כזה ראה וקדש". המצוה הראשונה לעם ישראל היא "כזה ראה וקדש" – רמז מובהק לקידושין. צריך קודם לראות את הכלה, הלבנה בחדושה, ואז לקדש אותה. אי אפשר לקדש בלי לראות. בכך אפשר להבין גם את הגלות שלנו, עליה כתוב "אותֹתינו לא ראינו ואין אתנו יודע עד מה" – לא זוכים לקדש לפי הראיה. יש איזה קידושין, אבל אין את הראיה – החוש של חדש תמוז.

קודם כל, שנזכה במהרה בימינו ממש ל"כזה" – נבואת משה רבינו, "זה הדבר אשר צוה הוי'", ובעצם "כזה" כולל גם "כה" וגם "זה", שתי מעלות הנבואה (כידוע שהרבי רש"ב מסביר בתער"ב שיש גם מעלה ב"כה" על "זה", וב"כזה" יש את שתי המעלות) – בחדש הגאולה, עוד היום בר"ח תמוז. אם כן, רק אמרנו שהענין של חוש הראיה "זה השער להוי'" – השער לקידושין, השער לנישואין, השער לשלום בית, לבנית בין נאמן בישראל. לתקן העינים – לראות רק טוב בזולת.

כלילת עין שמאל בעין ימין – לבקר את עצמי על שטחיות ראית הטוב בזולת

בעולם הזה צריכים להכליל את השמאל בימין, ומתחיל מהעינים. אם עין ימין היא כדי לראות כמה אתה צדיק וטוב ונחמד, אבל עין שמאל לראות כמה אני לא ככה, כמה אני 'על הפנים'. אבל זו עדיין לא הכללה של השמאל בימין. מבואר בחסידות שלהכליל את השמאל בימין היינו שהוא נשאר שמאל, אבל שהוא משרת ממש את הימין. תפקיד השמאל – הגבורה – הוא להגביר את הימין. כמו שכתוב על הכנפים, אהבה ויראה, שהיראה מניתוק קשר האהבה מגבירה את האהבה. רק עם שתי הכנפים אפשר לפרוח.

אמרנו שגבוה מהכנפים נמצאות העינים, ומה זאת אומרת להכליל את השמאל בעינים? שכמה שאני רואה בך טוב, בעין ימין, השמאל צריך לראות לתוכי פנימה שלא הגעתי לתכלית ראית הטוב שבך. כמה שאני רואה שאתה צדיק – אתה הרבה יותר צדיק ממה שאני משער ורואה קדימה. על כך אני צריך להעביר בקורת על עצמי, שהימין שלי הוא שטחי. עיקר הבקורת על האדם שהימין שלו – שהוא העיקר – הוא שטחי, לא עמוק-עמוק. ככל שאני מבקר את עצמי, רואה בעין השמאל שלי איך שאיני רואה אותך מספיק טוב וצדיק בעין ימין.

הסברנו לילדים שראיה קשורה לבחירה – "ראה... ובחרת". בתורה אור (תחלת כי תשא, מיסודות החסידות) כתוב שראיה היא כח שחודר לתוך הדבר, שובר את הקליפה ורואה את הגרעין הפנימי – הטוב. כך ביחס לאדם – הבעש"ט אומר שיש בך אוצרות. אם אני רואה בך רק קצת כסף – צריך לחפור, למצוא זהב, יהלומים, יותר לעומק, לנקות, לצחצח. זה פירוש פשט מה הכוונה שהשמאל נכלל בימין – שהשמאל משרת את הימין בענין שלו גופא.

כמו שאמרנו, אם הימין רק כדי לראות את הטוב בך והשמאל את הלא-טוב בי – מילא. זה לא להכליל את השמאל בתוך הימין. להכליל פירושו שהשמאל עצמו כל הזמן אומר לי שהימין לא מספיק וצריך יותר ויותר ימין, יותר לחדור לפנימיות הזולת ולראות את הטוב הפנימי שלו. אין לזה סוף – אוצרות בלי סוף, מטמונים בלי סוף.

כלילת עין ימין בעין שמאל – לראות בזולת את הטוב החסר אצלי

לעתיד לבוא להיפך – הימין נכלל בתוך השמאל. מה זה יכול להיות? הימין הוא לראות את הטוב שבזולת והשמאל לראות מה שעדיין לא מתוקן בתוך עצמי. הפשט הוא כמו שכתוב בתניא, ש"כל אחד מתוקן מחברו" – שאני רואה בך בדיוק מה שיש לך ואין לי. בהתחלה ראיתי כל מיני דברים טובים שלך, וכל מיני דברים לא-טובים שיש לי – אבל זו לא שותפות אמתית, אלא שני דברים שונים.

קודם הסברנו מה היא הכללת השמאל בימין, וצריך להסביר מה היא הכללת הימין בשמאל – שהימין ישרת את השמאל, שאני אראה מה שיש לך ואין לי. נשמע מצוין, למה לחכות לעתיד לבוא? זו ודאי עבודה טובה גם היום, כתוב בתניא ש"יציבא מילתא ותקין פתגמא שכל אחד מתוקן מחברו". צריך לומר שאין הכי נמי, יש עבודה זו גם בעולם הזה, ואף על פי כן בעולם הזה העיקר היא העבודה הקודמת. כלומר, הבקורת העצמית בענין זה גופא שאיני חודר מספיק פנימה לעומק הטוב – היא עדיין עיקר העבודה בעולם הזה. לא שהעבודה אחרת אינה נצרכת – היא נצרכת, אך אינה העיקר.

כתוב שלעתיד לבוא "כל צדיק נכוה מחופתו של חברו" – הטוב שלו ישרוף אותי. גם היום אני צריך להרגיש ככה, אבל עיקר העבודה היום היא העבודה הראשונה – להכליל את השמאל בתוך הימין. גם בבית, בין האיש והאשה, יש את שתי הבחינות – הכל מתחיל מראיה. עיקר העבודה היא קודם כל להפנות אל עצמי את נטית הבקורת, לא לבקר את הזולת אלא אותי, אבל בכך גופא – בעיקר לבקר את עצמי על כך שאיני רואה מספיק את הטוב שלך (נכון לשני בני הזוג).

זה היה הכלל. עכשיו צריך את הפרט – החתן והכלה הפרטיים.

ב. רמזי שמות החתן והכלה – "שכינה ביניהם"

דוד המלך ואסתר המלכה

לחתן קוראים דוד ולכלה אסתר. כבר אמרתי לחתן ולכלה שזה השידוך הכי מלכותי שיכול להיות, כי סתם מלך הוא דוד – על מי אומרים "המלך" (חוץ ממלך מלכי המלכים)? דוד המלך. על מי אומרים "המלכה"? אסתר. סתם המלך הוא דוד וסתם המלכה אסתר, אז אין שידוך מלכותי כמו השידוך הזה.

נתבונן יותר: דוד אסתר עולה 675 [עשינו חישוב בדרך...]. בשביל זה אנחנו מהלכים, כדי לעשות חישובים בדרכים. כאשר זכו, ואתם ודאי זוכים, "שכינה ביניהם", והיינו השם הקדוש יה, ה-י של האיש וה-ה של האשה. נקח את המספר שלכם, 675, ונראה אם הוא כפולה של יה. אכן, הוא כפולה, יש הרבה "שכינה ביניהם" במספר – 45 פעמים י-ה. 45 הוא שם מה, אדם השלם – כשאדם מתחתן נעשה אדם שלם, לפני כן הוא "פלג גופא". עצם המלה אדם היא "שכינה ביניהם", כי עולה ג"פ יה – הערך הממוצע של כל אות. כלומר, אתם אדם פעמים יה, כלומר שאתם ג"פ יה ברבוע. המון "שכינה ביניהם", ג"פ כנגד שלשה שותפים באדם – כל שותף כאן הוא "שכינה ביניהם" ברבוע, גם החתן, גם הכלה וגם הקב"ה. משהו גדול.

מה קורה אם אני אומר דוד המלך ואסתר המלכה – הוספתי 195, עוד אהבה פעמים יה, סה"כ אדם אחד – חן (נח) – פעמים יה. יש לכם פוטנציאל, כח, של המון-המון "שכינה ביניהם". כנראה, היות שהשמות הם מלכותיים, כנראה שעיקר הכח לעשות "שכינה ביניהם" הוא מצד המלכות. הייתי יכול לחשוב ש-יה זה דוקא זוג של מוחין, "הנסתרֹת להוי' אלהינו", חכמה ובינה. אולי בשביל שכינה ביניהם צריך להיות בעלי מוחין גדולים, יה. אבל אני רואה ש"שכינה ביניהם" שייך לאנשים מלכותיים, חתן וכלה מלכותיים, הם עיקר ה"שכינה ביניהם" – מלכותיים של "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד". השכינה היא מלכות, ומחפשת אנשים בפאזה שלה, בטבע שלה – טבע המלכות. לכן אנשים מלכותיים הכי מסוגלים שתשרה שכינה ביניהם. שתהיו מלכותיים עם הרבה שכינה ביניהם.

"תפלה לעני"

נעשה את הגימטריא הכי חשובה במספר 675. כמובן שלכל מספר יש הרבה דברים בתורה ששוים לו, אבל יש לכם פרק מסוים בספר תהלים – שכדאי שעוד הערב תאמרו פרק זה, ובשבע הברכות תאמרו את הפרק הזה, ובכל החיים תאמרו פרק זה. הגימטריא שלכם היא "תפלה לעני כי יעטף [הרב הצביע על העיטוף של החתן בטלית קטן] ולפני הוי' ישפך שיחו". "כי יעטף" היינו 'כי יתחתן', כי החתן מתעטף בטלית. דוד אסתר עולה "תפלה לעני".

יש בתהלים "תפלה למשה" ו"תפלה לדוד", אבל כתוב בזהר הקדוש שהתפלה העולה על כולנה היא ה"תפלה לעני"[ב]. הגם שיש הרבה מאמרים בחסידות, בפרט של הרבי, על "תפלה למשה" שהיא "תפלת עשיר" (לא כתוב ביטוי זה בנ"ך, אך משה הוא עשיר בדעת). אלה מאמרים עמוקים ומלאים השכלה – כדאי שתלמדו, השלמה ל"תפלה לעני".

שם הרבי מסביר שהעשיר לא צריך להתפלל על עצמו כלל – הוא עשיר, יש לו הכל. על מה הוא מתפלל? אומר לה' "מדינה אחת יש לך והיא חרבה, יהי רצון שתבנה". זה מהמאמרים הכי מרגשים אצל הרבי, שהיה בוכה כשאמר אותו. שכל התפלה, כל הבקשה שלו, היא רק על "לאקמא שכינתא מעפרא" ושתתקיים תאות הקב"ה "להיות לו יתברך דירה בתחתונים". הוא בסדר גמור, יש לו הכל, אבל יודע שיש מדינה אחת שהיא חרבה וכל תפלתו שתבנה. ממאמרים של הרבי משמע שלא יתכן משהו יותר מזה, ואף על פי כן כתוב בזהר הקדוש שתפלה לעני יותר מכך – היא עיקר התפלה.

מ"תפלה למשה" ל"תפלה לעני"

"תפלה לעני" היא פרק קב ואילו "תפלה למשה" היא פרק צ. מפרק צ עד פרק ק אלו יא פרקים שחבר משה רבינו. אחר כך יש את פרק קא, בו סוד הארבעה שנכנסו לפרדס, שרבי עקיבא אמר לחבריו שכאשר תגיעו למקום אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שנאמר "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" – פסוק בפרק קא. אחרי יא פרקי משה יש את פרק קא, סוד הכניסה לפרדס, והכניסה ויציאה ממנו בשלום (שרק ר"ע הצליח)" ואחר כך פרק קב, "תפלה לעני".

קודם כל, מה יכול להיות יותר מהתפלה לעשיר של משה? הפסוק הראשון גופא, לפי פירוש הבעל שם טוב, היא שה"תפלה לעני כי יעטף" (תפלה ביום חתונתו) היא ש"ולפני הוי' ישפוך שיחו" – שתמיד תהיה לו האפשרות והיכולת לשפוך את שיחתו לפני ה'. זה אחד הווארט הכי חזקים בחיים, שבכל מצב בחיים – לאן שלא יגיע, למעלה, למטה, בצדדים – תמיד יהיה לפני ה', וה' יביע נכונות לקבל את שפיכת השיח שלו, שפיכת הנפש שלו. האם זה יותר מ"מדינה אחת יש לך והיא חרבה יהי רצון שתבנה?". עדיין לא מובן למה יותר, ולכן צריך עוד להעמיק.

מהעשיר (צ) לעני (קב) כמה פרקים יש? יג פרקים – אם יש לכם יותר זמן מלקרוא את "תפלה לעני" כדאי לקרוא את יג הפרקים, לחבר את שני עמודי התווך. אם אלה יג פרקים – כנראה כנגד יג מדות הרחמים. "תפלה למשה" כנגד שם א-ל, "הוי' הוי' אל", ואחר כך כל יא הפרקים הם עד "ופשע". אחר כך, הפרק ה-יב, פרק המעבר, הוא "וחטאה", פומא קדישא, והפרק ה-יג הוא "ונקה". כתוב "ונקה לא ינקה" – מנקה הוא לשבים. זה מזל תחתון ממנו יונק אור אמא, שענינה תשובה, ולבבו יבין ושב ורפא לו. עיקר כח התשובה בא מתיקון "ונקה", שהוא ה"תפלה לעני" ביחס ל"תפלה למשה".

"עין בעין יראו" – משה ומשיח

יש ווארט שהחיבור בין "תפלה לעשיר" ו"תפלה לעני" הוא "עין בעין יראו". עני במדה מסוימת יותר עין מהעשיר, כי עני אותיות עין, ואילו בעשיר יש רק "עין רואה". אם יש יחוד ביניהם, עליו נאמר "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון".

מתי היחוד? כעת עיקר הווארט: אם משה הוא העשיר, מי העני? מלך המשיח, עליו כתוב "עני ורכב על חמור". "תפלה לעני" הוא סוד לשון הפיוט שאומרים בר"ה "בקש רחמים כעני בפתח" ס"ת משיח כנודע. עיקר העני היינו המשיח בכבודו ובעצמו (ובין משה, העשיר, ומשיח, העני, יש את רבי עקיבא, המחבר ביניהם מכח הפומא קדישא שלו, שרש התורה שבעל פה). כמו שלמדנו במאמר האחרון בע"ב, שמשה ממשיך מפנימיות אריך, וממילא גם מחיצוניות עתיק, אבל משיח ימשיך (ויגלה למטה) מפנימיות עתיק (ששם "חביון עז העצמות" ממש).

אמרנו שהעשיר מאה אחוז בסדר – כל התפלה שלו למען ה', "מדינה אחת יש לך וכו'". העני מבקש שתמיד אוכל לשפוך שיח – תמיד אוכל לומר מה שאני צריך. מה הקשר? צריך לומר שגם העני מבקש על המדינה, וכל ההבדל הוא שאצל העני המדינה היא הוא עצמו ("בשם כל ישראל", בשם השכינה הקדושה דשכיבת עד עפרא בגלותא) – "עני ואביון אני", ה"אני" שלו (בהיותו נשמה כללית היינו ה"אני" של כולנו) הוא המדינה החרבה. "כי עני ואביון אני" – ה-א פנימיות ה-ע. אצל העשיר יש"'מדינה אחת יש לך וכו'". העני מרגיש שהוא עצמו המדינה החרבה, והעצה היחידה היא להיות כל הזמן "ולפני הוי' ישפוך שיחו". הוא מרגיש שיש על מי לסמוך, על הקב"ה. זה "תפלה לעני כי יעטף ולפני הוי' ישפוך שיחו" – הפרק שלכם, עם הכוונה (גם חוץ מהפסוק הראשון, ההמשך גם נוגע לכם, ואין כאן המקום). שוב, לפי הזהר זו התפלה הכי גדולה בעולם.

רמזי "שכינה ביניהם" ב"תפלה לעני"

נעשה עוד גימטריא (אני רואה שיש כאן אנשים מתאימים): נחזור לזה שאתם עם הרבה עצמה של "שכינה ביניהם", הרבה יה. אבל במקום לחשב את השמות נחשב את הגימטריא, אמרנו שאין גימטריא טובה לכם כמו "תפלה לעני", אז נחשב זאת במספר קדמי (כל האותיות מ-א עד אותה אות – כמו שאני יודע ש-ת זה 400 צ"ל גם גירסא דינקותא של מספר קדמי, אך אם לא זכינו נאמר): ת = 1495, פ = 405, ל = 105, ה = 15, ל = 105, ע = 325, נ = 195, י = 55. סה"כ = 2700. אם הייתי מוסיף את הכולל – שאנחנו בדרך כלל לא מרשים לעצמנו להוסיף כמו האריז"ל – היה עולה הפסוק הראשון של התורה, 2701, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (כשהכולל הוא ה-א הנחה של "בראשית").

אבל יש משהו יותר טוב מזה: נוציא את 675 ונחשב רק את 'חלק הקדמי' – 2025. קודם אמרנו ש-675 הוא יה פעמים אדם. מה לגבי 2025? הוא 45 ברבוע בדיוק (גם צריך גרסא דינקותא), וממילא הוא-הוא ט"פ יה ברבוע. המספר שהתחלנו, "תפלה לעני", דוד אסתר, הוא ג"פ יה ברבוע. כלומר, אם נחלק את החלק הקדמי ב-3 הוא-הוא יהיה "תפלה לעני". זאת אומרת שכל המספר קדמי מתחלק ב-675. מה הסיכוי שהמספר הקדמי יתחלק במספר הפשוט? קלוש ביותר, 1/675 כאן, כי אין קשר בין הפעולות. 2700 = ד"פ 675.

מה הרווחנו עד כאן? שדוד-אסתר הם עצמה רבה של יה, אבל אם עושים את הגימטריא שלהם – תפלה לעני – במספר קדמי, מוסיף אין-סוף "שכינה ביניהם". כמו שאמרנו, שכינה ביניהם שורה דוקא במלכות, והמלכות היא ה"תפלה לעני" – שם יש עיקר השראת שכינה. לכן על ידי הגימטריא הקפצנו את ה"שכינה ביניהם" שלכם אין-סוף.

רק לראות כמה זה נכון: נחבר את הפשוט עם הקדמי – סה"כ ה"פ הפשוט. ה"פ 675 = 3375 = יה בחזקת 3. הפשוט היה ג"פ יה ברבוע, אבל השלמות היא יה בחזקת 3, גם כנגד שלשת השותפים – החתן, הכלה והקב"ה. אתה מוכן לכל ה-יה האלה? [אני לא טוב בחשבון]. נברך את החתן והכלה שתזכו לקבל את כל ה-יה בשלמות, "שכינה ביניהם", בשמחה וטוב לבב מרב כל. העיקר שיהיה משיח נאו.