ח׳ אלול ע"ב – כפר חב"ד

שבע ברכות יעקב וסימה רבקה שי' ספייטר

[נרשם על פי חזרת הרב על תוכן הדברים אחרי האירוע]

שמות החתן והכלה, יעקב סימה רבקה, עולים 604. יש במספר הזה שני רמזים יפים:

"תפלה לאל חיי"

הרמז הראשון הוא ביטוי מפרק מב בתהלים: כתוב "יומם יצוה הוי' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי", ושלש המלים האחרונות (שבהן י אותיות, כנגד י התבות של כל הפסוק), שהן ביטוי שלם בפני עצמו, עולות 604 – "תפלה לאל חיי".

שתי מילים קודם כתוב "שירֹה", בגימטריא תפלה. באותיות השניות של "תפלה לאל חיי" רשום שם פאי – שם קדוש בקבלה, ר"ת "פותח את ידך". התפלה היא "לאל", שם החסד – "יומם יצוה הוי' חסדו" שבתחלת הפסוק – וכשמתפללים "לאל" נעשה "חיי". יש שם "אל חי" (שמופיע קודם בפרק – "צמאה נפשי לאלהים לאל חי וגו'"), שבבחינת "מועט המחזיק את המרובה", כפי שחז"ל מפרשים[1]. ב"תפלה לאל חיי" יש שלש למדין, במקומות ג ה ז – רמז לברכת כהנים (הברכה המשולשת בתורה, בברכה הראשונה יש ג תבות, בשניה – ה, בשלישית – ז).

ישראל סבא

הרמז השני הוא ביטוי מחז"ל, המופיע בפרט בספרי הקבלה – ישראל סבא. הפשט של ישראל סבא הוא שהוא השרש והמקור של כל עם ישראל. אנחנו אומרים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" וחז"ל מפרשים[2] שהשבטים אמרו זאת לישראל סבא – יעקב אבינו (שם החתן). לגבי חתן וכלה הכוונה שהבית יהיה לרוח ישראל סבא – בית של תורה ותפלה וצדקה – ובפרט שהילדים יתחנכו ברוח ישראל סבא, שהכל יהיה לרוחו של ישראל סבא (כך הביטוי הרווח).

תורה תפלה וגמילות חסדים

בין הקוים של עבודת ה' ישראל סבא שייך בעיקר לתורה. הרמז הקודם, "תפלה לאל חיי", הוא קו התפלה. יש תורה ותפלה, ופסוק התפלה התחיל בחסד – "יומם יצוה הוי' חסדו". יש "יומם יצוה הוי' חסדו" ואחר כך "ובלילה שירה [בגימטריא תפלה] עמי" ואחר כך "תפלה לאל חיי", תפלה לשם א-ל, שם החסד (כמ"ש "חסד אל כל היום"), שהוא מקור החיים.

כלומר, יש בפשטות רמז של תורה ורמז של תפלה, ובתפלה כלולה גם גמילות חסדים. יש מאחז"ל "כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, אלא תורה וגמילות חסדים". בחסידות לפעמים הנוסח "אלא תורה ותפלה" – רואים שתפלה וגמ"ח מתחלפים (וכלולים זב"ז).

תקיעת שופר – הרגל לפתוח את האזן

יש ווארט ששמעתי לא מזמן בשם אחד מגדולי המשפיעים של הדור הקודם בחב"ד, הרב גרינגלאס ממונטריאול (גם הכרתי אותו, משפיע מאד מיוחד). אמרו משמו שפעם בחדש אלול שאל את התלמידים בשביל מה תוקעים בשופר, ואמרו לו – "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?!", תוקעים כדי לעורר את הנשמות, את היהודים, לעשות תשובה. הוא אמר שאולי זהו הפשט, אבל לא הפירוש לפי החסידות (לפי מה שהוא רצה להשמיע לתלמידים). הוא אמר שהפירוש האמתי הוא שתוקעים בשופר כדי להרגיל את האדם להקשיב.

כשמגיעים לראש השנה "מצות היום בשופר" והברכה היא "לשמוע קול שופר". אומרים שהסבה שמברכים "לשמוע קול שופר" ולא "בקול שופר" היא כי המצוה היא לשמוע את השופר, ולא את המסר שהוא משמיע. אם מפשטים את הרעיון, זה בעצם אותו רעיון – המסר של שופר הוא לעשות תשובה, אבל "לשמוע קול שופר" היינו פשוט לשמוע-להקשיב, לפתוח את האזן. יש פסוק בהפטרות של שבע דנחמתא – "הוי' אלהים פתח לי אזן" (ר"ת פלא). צריך לפתוח את האזן, ללמוד להקשיב (דבר נפלא מאד).

יסוד הנישואין – ללמוד להקשיב ולראות את דברי בן הזוג

מה הקשר בין הווארט היפה הזה לרמז של "ישראל סבא" ולחתן וכלה בכלל? בפרט כתוב בקבלה וחסידות שישראל סבא הוא בן הזוג של תבונה – ישסו"ת, עליהם נאמר "חכם בבינה". ישראל סבא הוא החכם, והוא המדות של פרצוף אבא הכללי, ותבונה היא הבינה, המדות של פרצוף אמא הכללי, ועל היחוד ביניהם נאמר "חכם בבינה". במתן תורה כתוב "וכל העם רֹאים את הקולֹת", וחז"ל מסבירים ש"רואים את הנשמע" – הראיה היא ישראל סבא והנשמע הוא תבונה. אם כן, בעצם מה שישראל סבא אומר הוא שלא רק שאני מקשיב לקול, אלא שאני אפילו רואה את הקול.

איך קשור לנישואין? הופך כבר לענין כללי השייך לכל חתן וכלה: הדבר הראשון כאשר מתחתנים הוא ללמוד להקשיב לזולת, לבן/בת הזוג. יש מי שבאמת מטה אזן ומקשיב, אבל מה זאת אומרת לראות את הקול (מדרגת ישראל סבא)? כמו לומר שאני רואה את דבריך. לא רק שמקשיב, אלא שרואה שהזולת – בן או בת הזוג – צודק בדברים שלו.

אם כל אחד בבית הוא בבחינת ישראל סבא, שגם מקשיב טוב וגם רואה את הקול של בן הזוג לו הוא מקשיב, זהו השרש והיסוד של שלום הבית, ואז יתקיים אצל בני הזוג "יומם יצוה הוי' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי", שיתברכו בבני חיי ומזוני (כנגד שלש הברכות של ברכת כהנים כידוע) וכולהו רויחי. כל התפלות יתקיימו, ויתקיים הרמז באותיות השניות של "תפלה לאל חיי" – "פותח את ידך ומשביע לכל חי