ז אלול תש"ע - רמזי תשע"א |
ז' אלול תש"ע – כפר חב"ד סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א ניגנו "קול דודי". ערב טוב, אנחנו לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, על כל עם ישראל, אז אפשר לפתוח בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. כמו כל שנה, מקדישים לפני השנה שיעור אחד לרמזים של השנה הבאה עלינו לטובה, גם הערב נקדיש את השיעור לרמזי השנה הבאה עלינו לטובה, ה'תשע"א. ניגנו "אני לדודי" (עד סידור ההגברה). אנחנו יוצאים משנת תש"ע, 770. ידוע ש-תשע עולה בית משיח בגימטריא, וממילא שנכנסים לשנה הבאה זה להכניס עוד א – ביאת משיח. אם כי שהבטוי הרווח הוא ביאת המשיח, אבל אפשר לומר גם ביאת משיח. אפשר לחלק, שביאת המשיח היינו המשיח הכללי, ב-ה הידיעה, וביאת משיח זה ביאת המשיח שבכל אחד, שכל אחד יגלה את המשיח שבו, כמו שכתוב במאור עינים בשם הבעל שם טוב שלכל יהודי יש ניצוץ משיח, כמו שכתוב בתניא קדישא שלכל יהודי יש ניצוץ משה רבינו – הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון, וכך בכל אחד ניצוץ משיח. עכשיו אומרים שביאת משיח היינו המשיח הפרטי, אבל אפשר גם לחבר ל-ביאת המשיח, כי יש ה אלפים. כשאני כותב, כמו בתחלת ספר, שנת ביאת משיח – אני כותב אחר כך לפ"ק, לפרט קטן, שאני משמיט את האלפים. שנת ביאת משיח לפ"ק, אבל אם אני רוצה לכתוב גם את האלפים אני כותב בסוף לפ"ג – לפרט גדול – אז אפשר לכתוב ביאת המשיח ולהדגיש את ה-ה במיוחד, ה הידיעה, המשיח הכללי. כך שנה זו היא ביאת המשיח עם ה הידיעה, ה גדולה של האלפים. אם רוצים לתת גם כמה דברים כלליים, לתת סימן של ר"ת, כמו שבשנות הנונים במיוחד הרבי נתן סימנים – תהא שנת נסים, תהא שנת נפלאות אראנו. אם רוצים משהו בדומה לזה כמובן אפשר להמציא הרבה דברים. נאמר רק דבר אחד – תהא שנת עזר אלקי. שנקבל סיעתא דשמיא בכל מה שאנחנו עושים, כמו שהרבי אומר "עשו כל אשר ביכלתכם להביא את המשיח תיכף ומיד ממש". שה' יעזור לנו להצליח ליישם את כל משימות הקדש שלנו. זה גם כן כללי. יש גם שני רמזים מאד מאד חשובים, אבל הם דורשים לוח ומתמטיקה, ולכן נשאיר את זה להשלמות או לשיעור נפרד. זה ממש דבר שקובע ברכה לעצמו, המתמטיקה העמוקה שיש בשנת תשע"א, 771, וגם בפרט הגדול, 5771. זה מסובך מדי בשביל לומר את זה כאן. לכן מה שנעשה הערב – נתחיל להביא פסוקים או קטעי פסוקים (בוחרים כמובן רק משפטים שלמים, שיש להם משמעות מלאה) ששוים הפ"ק, כנהוג, תשע"א, 771. כדרכנו נבנה מזה מעין פרצוף, כלומר שכל רמז שייך לספירה אחת, ואז אפשר להתבונן במכלול של כל הרמזים יחד ולהתפעל מהיפי וכמה הדברים מכוונים. כל רמז מכוון אותנו לעבודה שלנו בשנה הבאה עלינו לטובה, וכולם יחד נותנים תמונה שלמה של עבודת השי"ת בשנת תשע"א.
כתר: קרן חזות ידוע שהכתר מתחלק ל-ג' רישין. בלשון הקבלה – רדל"א, רישא דאין, רישא דאריך. בלשון החסידות – אמונה תענוג רצון. יש גם רמז שמחלק את הכתר לשלשה – את זה נשאיר. קודם יש רמז אחד יותר פשוט, לכל הכתר יחד. זה ביטוי מאד מאד יפה שמופיע פעם אחת בתנ"ך, בספר דניאל. דניאל איש חמודות רואה את העתיד, במובן מסוים יותר מכולם – איך יהיה לפני ביאת המשיח ואיך יהיה בביאת המשיח. הוא רואה כל מיני חיות, שכל חיה מסמלת מלכות אחרת. אז יש פסוק בדניאל שהוא רואה את הצפיר – הצפיר זה מלכות יון, וכמדובר אצלנו בהרבה מקומות, אם כי שאנחנו בגלות אדום אבל השכל הוא של יון. עיקר היציאה מהגלות זה לחזור להיות עם חכם נבון, המלחמה של שכל היהודי מול השכל הגויי, לנצח וגם להפוך אותו, "כיתרון האור מן החשך" – חז"ל אומרים ש"חשך" רומז למלכות יון. כתוב שחכמת אדום (כך גם במפרשים) היא חכמה מעשית, יותר טכנולוגית – איך לקחת דברים מופשטים ולהפוך אותם למדע יישומי. זה בדיוק ההבדל בין חכמת יון לחכמת אדום, שחכמת יון זה הפן התיאורטי, המופשט – משם מתחיל הכל, אם אין את המופשט אין את המעשי – ואילו החכמה ליישם את זה ולהפוך את זה לטכנולוגיה היא חכמת אדום. זה הולך יחד, אבל השרש זה יון, ואם הופכים את זה בשרש הכל הופך לקדושה. הרבי תמיד כותב שבכל הטכנולוגיה אפשר להפוך מיד לקדושה – כל מה שהיום משמש להפך הקדושה, הטלוזיה ובמדה רבה האינטרנט – הכל יכול להפוך כלי לשמש את מלך המשיח. כמו שהנחש היה אמור להיות שרת גדול לאדם, וכך יהיה לעתיד לבוא, כך גם הטכנולוגיה שהיא חכמת אדום. זו הקדמה שהצפיר שראה דניאל הוא יון, החושך. בחזון דניאל יש פסוק יפה "והצפיר קרן חזות בין עיניו". צפיר זו מלה מיוחדת, או שזה צפור או צפירה – יש בזה הרבה משמעות – אותיות פרץ, "ופרצת", וכו' וכו'. שרש צפר עולה שע נהורין, שכבר שייך לאור הפנים של הכתר. על הצפיר כתוב "והצפיר קרן חזות בין עיניו", ו-קרן חזות עולה 771. זה הביטוי הראשון שנשתמש בו. קרן בקבלה זה סמל של הכתר, לכן מיד יודעים שרמז זה שייך לכתר. חזות לשון ראיה – שרואים אותו, אז קרן חזות זה התגלות הכתר, והיא "בין עיניו". מה זה רוצה לומר? מי בפרט זה ה"קרן חזות"? שוב, השנה הבאה עלינו לטובה הרמז הראשון שלנו הוא "קרן חזות", אם כי נאמר לכאורה ביחס ללעו"ז, אבל זה ביטוי כל כך חזק ויפה, שאם נבין את המשמעות של זה מיד נראה כמה קשור לביאת מלך המשיח, שצריך להיות "קרן חזות", התגלות הקרן, "וירם קרן לעמו", "קרן ישראל", והוא "בין עיניו". מי זה המלך העיקרי של יון, שכבש את כל העולם? אלכסנדר מוקדון. המפרשים מסברים ש"קרן חזות" זה כינוי של אלכסנדר מוקדון. הוא דמות שמצד אחד הוא קליפה, אבל יש בזה משהו יוצא דופן לחלוטין, שחז"ל חבבו קליפה זו, עד כדי כך שהשם שלו אומץ והפך להיות שם יהודי. במיוחד אנחנו עדים לכך שהמון יוצאי רוסיה, יוצאי גלות, קוראים להם אלקס. שם יהודי, קיצור של אלכסנדר (בגימטריא שסה, כללות ה"לא תעשה" של התורה, בקדושה מספר זה עולה יוסף הצדיק, כמו ש-רמח שוה אברהם, וביחד הם שוים משה רבינו, תריג). בכל אופן, המפרשים אומרים ש"קרן חזות" זה אלכסנדר מוקדון. מה מיוחד בו? המלבי"ם מסביר על הפסוק הזה שהוא כבש את כל העולם כולו עם שכל. עוד פעם, יון מסמלת את השכל. חז"ל אומרים במדרש שיש עשרה מלכים מאז הבריאה שמלכו "מסוף העולם ועד סופו" – אלכסנדר הוא השמיני, מלך המשיח הוא התשיעי, ובסוף המלכות חוזרת לבעלה, מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא גם הראשון, "אני ראשון ואני אחרון". עוד פעם, לפי חז"ל מי שקודם למלך המשיח בתור מלך שמולך על כל העולם כולו, מסוף העולם ועד סופו, זה אלכסנדר. זה שהמשיח בא אחריו אומר שבמדה מסוימת הוא מקבל את המלכות ממלך המשיח. זה פלא, עברו הרבה שנים, אפשר לחשוב שהוא כבר בטל ומבוטל, אבל מתברר שהרשימו שלו עדיין קיים כמי שמולך על כל העולם, ולחיות את הרשימו הזה – שיכולה להיות מציאות כזו, שיכולה להיות מלכות אוניברסאלית – צריך להוציא את זה ממנו, מלך המשיח לוקח את זה ממנו. ידוע שרבי יהושע בן לוי שאל את המשיח "אימתי קאתי מר" ואמר לו "היום", ואז התאכזב מאד שלא בא. אז הוא התלונן בפני אליהו הנביא שמשיח משקר, והוא עונה לו שהתכוון "היום אם בקולו תשמעו". אם זה ר"ת אלכסנדר מוקדון, המשיח יבוא היום אם נצליח לברר את אלכסנדר מוקדון. ברגע שנתקן ונברר אותו יבוא מלך המשיח תיכף ומיד ממש, "היום ממש". שוב, יש ביטוי אחד מובהק לאלכסנדר מוקדון בתנ"ך – קרן חזות. איך המלבי"ם מסביר? קרן זה תוקף בלשוננו, הקרן של המלך בו הוא כובש ומנגח את כל העולם, זה תוקף הרצון שלו. בתוך הכתר גופא יש אמונה-תענוג-רצון, וזה שיש לו קרן במצח – קרן חזות, קרן גלויה – והוא מנצח את כולם בקרן שלו, זה מהאמונה ועד רצון (קרן זה גם אמונה לפעמים, זה אמונה ורצון בקצת דילוג על התענוג). למה כתוב "קרן חזות בין עיניו"? המלבי"ם אומר שעינים זה שכל בכלל, "עיני העדה", כלומר שכל מה שיש לו דחף לכבוש את העולם ולהגיע להרי חשך – כי הוא בעצמו סוד החשך (כך יש סיפור בגמרא, שצריך להגיע לכבוש את הררי חשך, וגם אנחנו צריכים לכבוש את הררי חשך, כל מקום חשוך במציאות, "יפוצו מעינותיך חוצה") – את כל זה הוא פועל עם שכל חד ובהיר. כך צריך ללמוד ממנו, צריך קרן – אצלנו זה "קרן ישראל", "קרן קימת" – צריך "חזות", שוב, הבטוי המלא הוא "קרן חזות", וצריך להיות "בין עיניו". איך אנחנו קוראים לזה? יש לנו ביטוי, שמוסבר במאמר "אמונה ובטחון" בלב לדעת – מושג מהחשובים ביותר אצלנו – "קביעה רצונית". אם יש ביטוי אחד בתנ"ך שמבטא הכי טוב, הכי חד, "קביעה רצונית" – מאמונה לרצון לשכל ולפתיחת עינים וראית שינוי המציאות לטובה – זה "קרן חזות בין עיניו". צריך ללמוד את זה באריכות בפנים, שיש ארבעה שלבים – אמונה, רצון, עבוד בשכל (שמעבד איך מוצאים מהכח אל הפועל), ראיה (פקיחת עינים בלשון הרבי, לראות שהנה הנה מלך המשיח בא). אם יש ביטוי בתנ"ך לזה, הביטוי הכי טוב הוא "והצפיר קרן חזות בין עיניו". שוב, בתוך הכתר הקרן זה אמונה ורצון, רדל"א וגלגלתא – בפשט הקרן יוצאת מהגלגלתא, המצח זה המשך הגלגלתא –"חזות" זה מו"ס, כח המשכיל. כשאומרים שבכתר יש ג' רישין זה או רדל"א רישא דאין ורישא דאריך – לשונות עמק המלך המובאות בחסידות – או רדל"א, גלגלתא מו"ס. במקרה זה יותר חלק שהקרן הוא אמונה-רצון, רדל"א וגלגלתא (מקור הרצון), וחזות זה המו"ס, וכל זה הוא "בין עיניו", הוא בטוב טעם. אם כן יש פה לימוד עצום לשנה הבעל"ט, תשע"א, איך צריך לפעול כדי לכבוש את העולם לצד הקדושה, צריך לפעול עם "קרן חזות בין עיניו". עד כאן הרמז הראשון. צריך לחשוב על ספר שסימנו יהיה "קרן חזות". ספר שהנושא שלו זה מלכות ישראל ומשיח מתאים לזה במיוחד. במיוחד זה שמלך המשיח יבוא כאשר עוד יותר נהפוך את ה"קרן חזות" המקורית, ואז מהמלך השמיני – שכבר למעלה מהטבע – יבוא המלך התשיעי, מלך המשיח. משנת תש"ע (תשע) צריך להכניס את ה"אאלפך חכמה" ואז מגיע המלך התשיעי שמולך מסוף העולם ועד סוף העולם. כמובן, מלך המשיח שכל שאיפתו שיזכה כמה שיותר קרוב להחזיר את המלכות למי שהיא שייכת לו, הקב"ה, "אני ראשון ואני אחרון".
ג' רישין שבכתר: ג"פ "נורא" בתורה יש רמז שהוא לא פסוק, אלא רמז על פי מסורה, שמחלק את הכתר לשלש במפורש. יש מסורה שבחמשה חומשי תורה יש מלה אחת שהיא שליש של תשעא – ג"פ 257 – נורא. המסורה אומרת שיש ג"פ נורא בתורה, תשעא (נורא באנגלית זה awesome, משהו טוב מאד, הכי טוב שיכול להיות). "בתלת זימני הוי חזקה". הפסוקים של ג"פ נורא הם פסוקים מפורסמים, ידועים וחשובים ביותר בתורה. את השנים הראשונים מן הסתם כולם זוכרים. הראשון הוא "מה נורא המקום הזה", אחרי שיעקב אבינו חולם את החלום שלו על סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אצל הבעל שם טוב זה הפסוק ממנו לומדים את הכלל הגדול בחסידות – שהרבה פעמים אנחנו אומרים שהוא השני אחרי הכנעה-הבדלה-המתקה – יחוד יראה-נורא ("ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה", המקום של בית המקדש, "וזה שער השמים"). את ה"נורא" השני גם כולם זוכרים, כי הוא הפסוק המרכזי של שירת הים, שאומרים כל בקר – "מי כמכה באלים הוי' מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלות עשה פלא". הנורא השלישי גם פסוק שאמור להיות פחות או יותר שגור, הברית דלע"ל, נאמר בפרשת כי תשא אחרי התגלות יגהמ"ר שקוראים בצבור ביום התענית – חותם את הקריאה, הכל הולך אחר החיתום – "הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות... וראו את מעשה הוי' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך". זה הנורא השלישי. הדבר יפה בפני עצמו, שיש שלש פעמים "נורא". כמובן שבנ"ך יש עוד כמה, אבל כאן מדובר על התורה נטו. בחמשה חומשי תורה יש ג"פ נורא. פשיטא ש"נורא" זה כתר. אם כי שבשמו"ע אומרים "האל הגדול הגבור והנורא", ו"נורא" זה כנגד יעקב, כי הוא הראשון שאמר "מה נורא המקום הזה", אבל מה שזה תפארת זה לא סתם תפארת, אלא מה שהתפארת היא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה (כדלקמן) – שרש התפארת בפנימיות הכתר. הגברא חווה יראה, אבל מה שהקב"ה – השכינה הקדושה, הקב"ה בכבודו ובעצמו – מתייחד ומתגלה מצד החפצא זה נורא. זה יחוד יראה-נורא, יראה זה הגברא (ממכ"ע) ונורא זה החפצא (סוכ"ע), והסובב כל עלמין זה הכתר. פשיטא שהנורא זה הכתר. זה שיש בדיוק שלש נורא, אז מאד מתבקש להקביל ולכוון אותם ל-ג הרישין שבכתר. נאמר בקיצור: כתוב בתניא פ"ד ששרש הלבושים בנפש יותר גבוה מעשר כחות הנפש. אם כי כחות הנפש מתלבשים בתוך הלבושים, אבל שרש הלבושים – מחשבה דבור ומעשה – יותר גבוה מהכחות. הכחות הגלויים מתחילים מהחכמה, ושרש הלבושים מחדו"מ הם בכתר עליון, לכן הם יותר גבוהים מהכחות. "את מעשה ה' כי נורא הוא" זה בפירוש מעשה. הנורא השני, "נורא תהלות עשה פלא" – גם יש "עשה", וגם בהמשך כתוב "הנה אנכי כרת ברית" (לא ברית שהיתה, אלא ברית של מלך המשיח, כך מוסבר באריכות – כל ברית בתורה היא ברית שהיתה, ורק הברית הזו היא ברית שלע"ל, שאחרי גילוי יגהמ"ר), וממשיך בעשיה, "אעשה נפלאות". יש קשר בין הפסוקים, הראשון מתחיל בעשיה, ובשני האחרים יש עשיה. אבל מה זה "נורא תהלות", שיראוי מלהלל אותו, כפי שאומר רש"י – הוא למעלה מתפיסה. ברור ש"נורא תהלות" זה נורא ביחס לדבור. חוית יעקב בהתעוררותו מהחלום, "זה שער השמים", זה "כל חדא וחדא לפום שיעורא דיליה", "נודע בשערים בעלה", זה התקשרות לקב"ה בלבוש המחשבה. לכן אפשר לכוון את זה ש"מה נורא המקום הזה" מתייחס לשרש לבוש המחשבה בכתר עליון, שזה באמונה שבכתר. ואילו "נאדר בקדש נורא תהלות עשה פלא" זה הדבור שבכתר, ה"רישא דאין" של הכתר. ואילו "את מעשה הוי' כי נורא הוא" זה המעשה, הרצון שבכתר – הראש השלישי שבכתר לפי הגישה הרגילה אצלנו, שיטת עמק המלך. זה הרמז השני – פירוט של הכתר.
חב"ד: "המנרה נכח השלחן" נעבור הלאה. הפרצוף שנעשה הערב זה לא כמו כל הפרצופים, שזה פסוק לספירה – יש כאן כמה רמזים שכוללים כמה ספירות, יחידה שלמה מתוך המבנה של הספירות. הרמז הבא לקוח ממלאכת המשכן, שכתוב איך להעמיד את הכלים במשכן. יש ביטוי מאד יפה, שצריך לשים "המנֹרה נכח השלחן" (יג אותיות, עם חן של ה-ג-ה אותיות, הסימן זה הגה, כל מי שנוהג מחזיק בהגה, וההגה הזה צריך להיות מאוזן, וכפי שנסביר כעת שרש האיזון בנפש זה "המנרה נכח השלחן"). ר"ת זה הנה – התגלות, הנה הנה מלך המשיח בא. נכח זה שלש אותיות ועולה ג"פ הוי', כמו הכוונה של לחם ו-מלח – ג שמות הוי' תמיד רומז ל-ג השמות בברכת כהנים. ג"פ הוי' צריך להיות "נכח". מה זה בספירות "המנרה נכח השלחן"? המנורה והשלחן הם בקדש, ובקדש הקדשים יש את הארון – אותיות נורא, "מה נורא המקום הזה". בדרך כלל המנורה היא חסד והשלחן הוא גבורה – מנורה בדרום ושלחן בצפון – ולכל אחד יש סגולה. סגולת המנורה היא חכמה, "הרוצה להחכים ידרים", ו"הרוצה להעשיר יצפין", "עשר וכבוד בשמאלה" של התורה. אבל כאן כתוב שצריך להיות שניהם יחד, "המנרה נכח השלחן", הדרום מול הצפון. סתם מנורה ושלחן זה חסד וגבורה, אבל כאן נראה שביטוי שלם זה הוא בטוי של חב"ד. כמו שהדרום זה אברהם אבינו יש "אלהי אברהם" – התגלות האלקות לחסד שהוא שרש נשמת אברהם, וכך יש "אלהי יצחק". "הנה" זה התגלות, וגם נכח זה התגלות. כתוב "איהו וחיוהי חד בהון איהו וגרמוהי חד בהון" – שרש החיוהי זה החכמה, האור (אור המנורה), ושרש הגרמוהי בבינה, השלחן, גשמיות. "המנרה נכח השלחן" זה איזון של שאיפה רוחנית, "הרוצה להחכים ידרים", ושאיפה גשמית, "הרוצה להעשיר יצפין". כאן זה מאוזן. אומר לנו לגבי העבודה של שנה הבאה שצריך להגיע למצב כזה שיש אור רוחני וגם שפע גשמי. הרבה פעמים קוראים לזה אור ושפע, המנורה אור והשלחן שפע. יש אור רוחני ושפע גשמי, וצריך להיות "המנרה נכח השלחן", הסתכלות פנים בפנים. "עד דלא הוה מתקלא לא הוו אשגחן פנים בפנים". תיקון הפנים בפנים הוא דווקא בחב"ד, באבא ואמא. זה השרש של "הנה מלך המשיח בא" – התגלות, שיהיה במוחין, שזה מקור החיות – כתוב שמוחין זה חיים, "כי עמך מקור חיים" – שיהיה איזון של "המנרה נכח השלחן", בין הרוחני והגשמי, האור והשפע, החכמה והעשירות. שיהיה אחד מול השני ובדיוק אחד לפי הערך של השני. אם כן, הרמז הזה כולל אצלנו את כל עבודת המוחין של תשע"א, "המנרה נכח השלחן", ר"ת הנה. כמובן שהמלה "נכח" כאן היא הדעת, שפועלת את ההסתכלות פנים בפנים. שוב, שרש המנורה זה החכמה, "הרוצה להחכים", שרש השלחן זה "בינה", שם שרש הכלים-השפע, אבל מה שפועל את ה"נכח" זה הדעת – דעת שמקבלת מהכתר, קו האמצעי שיונק ומקבל וממשיך את הכח שלו מהכתר (נכח לשון כח, ומקבל כח זה מהכתר העליון).
חג"ת: ראובן שמעון לוי יש בחג"ת רמז יפה שכולל את כל החג"ת, כמו שהסברנו שרמז זה כולל את החב"ד, אבל חוץ מהרמז שכולל את כל החג"ת נראה שיש בו גם רמזים פרטיים. הכלל של החג"ת הוא שלשת בני יעקב אבינו הראשונים – ראובן שמעון לוי. שוב, זה מפורש בכל ספרי הקבלה והחסידות שראובן-שמעון-לוי הם כנגד חג"ת. ראובן זה החסד, ראיה. שמעון זה "הוי' שמעתי שמעך יראתי", "אני בינה לי גבורה" תחת השלחן. לוי הוא ה"נכח", "הפעם ילוה אלי אישי", הוא פועל את הזיווג – פועל בנים ובנות. למעלה בחב"ד יש "המנרה נכח השלחן" ובחג"ת יש ראובן שמעון לוי.
חסד-נצח: "שלח לחמך על פני המים" אבל יש גם רמזים פרטיים, והמיוחד בפרצוף שהרמז הפרטי גם מיוחד לספירה אחת וגם יש לו השלכה הלאה לעוד ספירה אחת. הרמז של החסד, שהוא גם שייך לנצח (ענף החסד), הוא פסוק מאד חשוב ומפורסם מספר קהלת – "שלח לחמך על פני המים". מה הפשט של הפסוק הזה? שצריך לתת הרבה צדקה בלי חשבון. "כי ברב הימים תמצאנו" – אפילו שנדמה לך שאתה לא מקבל הכרת תודה, ובכלל אתה אפילו לא כל כך יודע לאן זה הולך, אבל צריך לפזר, "פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד". יש כמה מדרשים על אנשים שקיימו "שלח לחמך על פני המים", ובסוף – כעבור הרבה זמן, אבל יכול להיות גם מעט זמן – ובאופן פתאומי קבלו חזרה, "כי ברב הימים תמצאנו". השכל הוא פשוט לתת, בלי חשבון. אם כן זה רמז מאד יפה. "המעשה הוא העיקר", מה צריך לעשות בשנה הזו – צריך לקיים את הפסוק "שלח לחמך על פני המים". אמרנו שיש רמזים עמוקים ששייכים למתמטיקה לגבי השנה. לא נאמר את מה שקשה, אלא רק את הפשט. שנת 5771 לפרט גדול. לגבי כל מספר, הדבר הראשון שמתבוננים במספר אם הוא ראשוני או לא, ואם לא מה מרכיביו. אם אני עושה את זה ידני יכול לקחת שנה. מי שיודע מיד רואה שלא מתחלק ב-3, 5, 7, 11, 13 – מי שיודע את הכללים לא צריך בשביל זה מחשב, עד 13. מ-17 והלאה צריך לבדוק. צריך להגיע עד 29 בשביל לחלק אותו, ופתאום נופל לך שהוא מתחלק ב-29 – 199 פעמים 29. שני אלה מספרים ראשוניים, כלומר שזה לא מתחלק יותר. היותר מפורסם בגימטריא שלו הוא 199 – צדקה. ידוע שיש לו 200 זוז לא יכול לקחת צדקה, אבל מי שיש לו 199 זוז זכאי לצדקה – זה רמז אחד מפורסם. רמז שני מפורסם ש-עני אביון עולה 199. אז השנה הזאת מתחלקת ב-צדקה, אז כמובן צריכה להיות שנה של צדקה, שקשור לרמז של "שלח לחמך על פני המים". אבל מה זה 29? מספר יותר קטן, לכאורה יותר פשוט. יש מעט מילים ב-29, אבל אחת המילים – אולי הכי פשוט ויפה – זה הבטחה (יש בטח, 19, ויש הבטחה). זאת אומרת ששנת 5771 = הבטחה צדקה. מה זה אומר לי? שצריך להבטיח הרבה צדקה, מראש, עוד לפני שנכנסים לשנה זו, והקב"ה יעזור שכל אחד יוכל לקיים כמה שיבטיח כמה שיותר. "הלך בתם" – אם יבטיח בתמימות – אז "ילך בטח" ויוכל לתת כמה שהבטיח. בכל אופן, אלא מרכיבי 5771. זה קשור כמובן ל"שלח לחמך על פני המים". המשך הפסוק, "כי ברב הימים תמצאנו", שייך לנצח – הרבה זמן. הזכות של "שלח לחמך על פני המים" היא "צדקתו עומדת לעד", "כי ברב הימים תמצאנו" – בכל רוב הימים, מכאן ועד לעתיד לבוא, עד עדי עד, "תמצאנו". גם כן, על פי פשט יש לאהוב בלב, ולפשוט יד ימין על מנת לתת צדקה, אבל ברגע שאני מבצע את מבצע הצדקה בפועל זה כבר נצח – נצח זה הביצוע של החסד. החסד רוצה לתת, ומי שעושה את זה בפועל זה הנצח. אם כתוב "שלח לחמך על פני המים", שהלחם יגיע רחוק – האבן עזרא אומר משהו מדהים, שזה לפזר פירורי לחם לדגים בברכה (הוא אומר שזה לא הפשט, אבל ככה מישהו אומר והוא מביא אותו) – הדגים זה הנבראים של עלמא דאתכסייא. אם בכל זאת רוצים לקרב את זה לפשט – זה לפזר הרבה צדקה למי שעוסקים בגילוי רזי תורה, "נוני ימא", אנשים שעושים בעלמא דאתכסייא. היות שהם בעלמא דאתכסייא אין הרבה סיכוי שתראה את התוצאות, אבל לע"ל עלמא דאתכסייא כבר יתגלה. זה רמז פרטי – "שלח לחמך על פני המים". זה חסד, ואמרנו שהחסד יורד גם לכלול את הנצח, ענף החסד.
גבורה-יסוד: "יהי דן נחש עלי דרך" יש רמז פרטי של גבורה, אבל יורד לא מגבורה להוד אלא ליסוד. הרבה פעמים גבורה מתבטאת ביסוד, כח גברא, כמו הסוד של יוסף-יצחק. זה ברכה שיעקב אבינו מברך את אחד מבניו, את שבט דן, ואומר "יהי דן נחש עלי דרך". קודם כתוב "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל", זה על פי פשט מדת הדין והגבורה. כתוב ששר צבא מלך המשיח יהיה משבט דן. כל הברכה היא שמשון הגבור, גבורה, אבל גם לשמשון יש קשר ליסוד. המשל הוא "יהי דן נחש עלי דרך", ובכל ספרי הקבלה הנחש הוא הסמל של ספירת היסוד. נחש שוה משיח, קשור למשיח בן יוסף בפרט. גם דרך הרבה פעמים זה כינוי וסמל של היסוד. בכל אופן, מה שדן הוא דן זה גבורה – הוא גם פועל בגבורה, לעשות נקמה (חשים בן דן זה נחש, צירוף אותיות משיח). "יהי דן נחש עלי דרך" זה צנור שהולך מהגבורה ליסוד. ה"נחש עלי דרך" זה בחינה של ה"צדיק יסוד עולם" עליו נאמר "חרב נקמת נקם ברית", פסוק שנדרש בקבלה על היסוד. מי עושה את זה? זה "יהי דן נחש עלי דרך".
מלכות-הוד: רות נעמה אם כן, מה יש לנו? אמרנו שני רמזים בכתר, רמז שכולל חב"ד, רמז שכולל חג"ת, רמז מחסד לנצח ורמז מגבורה ליסוד. נשארו לנו הוד ומלכות. נתחיל עם רמז שעולה ממלכות להוד. הרי כתוב "איהי בהוד" – היא, המלכות, מתייצבת בספירת ההוד בזמן הזיווג. "איהו [התפארת-הז"א] בנצח ואיהי [המלכות-הנוקבא] בהוד". מי שלומד את כתבי האריז"ל, הנצח וההוד המדוברים הם הנו"ה דאריך, אבל בכללות כתוב "איהו בנצח ואיהי בהוד". כמו ש-תשעא שוה ראובן-שמעון-לוי כך גם זוג הפרידות הטובות שיצאו מלוט ובנותיו, רות נעמה. רות ונעמה זה גיור כהלכה. רות-נעמה זה אמא תתאה, מלכות, אבל היא מלכות שעולה להוד, כי גיור כהלכה זה ספירת ההוד. אם חלילה יש יציאה מתחום הקדושה לסט"א זה "הודי נהפך עלי למשחית", אבל אם יש ניצוץ קדוש שעולה מהקליפות, מהשבי, ונכלל בקדושת עם ישראל – זה הוד. הוד זה יהודי, "איזהו יהודי? זה הכופר בעבודה זרה", כלומר מי שהיה לו קשר לע"ז וכופר בה נעשה יהודי. אין רמז יותר יפה של גיור מרות-נעמה. זה שנה של גיור כהלכה, שתתקיים ההבטחה של הצדקה של ה' (שנת הבטחה-צדקה) – שה' מבטיח שצדקה עשה עמנו שפזר אותנו בין הגוים להוסיף גרי צדק. הבטחה כפול צדקה – רמז של פרט גדול – קשור לרמז זה של פרט קטן, רות-נעמה. זמן מיוחד שאפשר לכוון רמז זה, כשאומרים את הסליחות פעם ראשונה, עוד כמה שבועות – הסליחה העיקרית היא "לשמוע אל הרנה ואל התפלה", רות-נעמה רת"ס רנה, שם מומלץ לבת שתוולד בשנת תשע"א. "באבד רשעים רנה" כתוב. איך נפעל ה"אבד רשעים"? כשמוציאים את כל הניצוצות, "חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורישנו אל". אז "באבד רשעים רנה", רות-נעמה, רמז מתאים לכוון בסליחה הראשונה.
פנימיות המלכות (העולה לאצילות ועד שרשה ברדל"א): "צמאה נפשי לאלהים לאל חי" אז היה לנו רמז יפה מאד של המלכות עולה להוד. יש עוד שני רמזים שקשורים למלכות, אחד לפנימיות המלכות, ועד כדי כך שהרמז הזה רומז לקשר של פנימיות המלכות לרדל"א. הרי שרש המלכות ברדל"א. נעוץ סופן בתחלתן. יש ניגון של הצמח-צדק על שני פסוקים בתהלים – "כאיל תערג על אפיקי מים". כל המפרשים מתלבטים למה "איל" זה זכר ו"תערג" זה נקבה – בכל אופן זה מציאות של השתפכות הנפש. חז"ל מסבירים שהאיל הזכר שם את הקרן שלו באדמה וצועק לה' שהעולם זקוק לגשם, והנקבה תערוג בלידה כי רחמה צר – ושניהם יחד פועלים את ירידת הגשם. ניגון הצמח צדק על "כאיל תערוג" ואחר כך "צמאה נפשי לאלהים לאל חי" – הפסוק לפיו פיוט האבן עזרא לשבת קדש – וזה עולה תשע"א. כתוב ש"אל חי" זה יסוד, ואם המלכות היא למטה עדיין, בעולמות התחתונים, היא "צמאה לאלהים" – המלכות כמו שהיא עולה לקדושת האצילות, ואחרי שעולה צמאה ל"אל חי", ליסוד – זו עלית המלכות, וכל אור חוזר לקדמותו ממש, עד שמגיעה לשרש המלכות ממש, רדל"א. זה רמז שמתאים לכל מוסדות החינוך שלנו, כ"י, שצריך שהילדים לקראת שנה הבאה ילמדו לנגן את הניגון של הצ"צ ואת פיוט האבן עזרא, לפי שני הפיוטים, זה שהרבי מהר"ש היה שר (לא שהוא חבר) ועוד ניגון יפה שלמדנו על פיוט זה. אם כן, יש פה שלשה ניגונים הקשורים לרמז זה, וכדאי שכולם ילמדו לקראת השנה הבאה. תיכף אולי נשיר את זה של הצ"צ, שהוא ידוע.
מלכות היורדת לבי"ע: "גרש ירחים" הרמז האחרון הוא מברכת יוסף, גם שייך למלכות, כפי שהיא יורדת למטה. הרמז הקודם איך שהמלכות עולה לאצילות, ואז מתייחדת עם היסוד, "אל חי", ועד שעולה מעלה מעלה לשרשה ברדל"א ובמרחב העצמי. יש רמז שהמלכות יורדת לברר את הבירורים למטה. ביטוי זה מתאר את התיקון שהמלכות פועלת בעולמות התחתונים, והוא ביטוי מברכת יוסף שארצו ברוכה – "גרש ירחים". זו הגימטריא האחרונה של תשעא. מה זה "גרש ירחים"? אותם ירקות שהארץ מגרשת-מוציאה – פעולת הירח, דוד מלך ישראל חי וקים, כאשר הוא יורד למטה עד עולם העשיה. שם יש פעולת "שלחן", פעולת שפע – הסוף כאן זה שמאמא עילאה, השלחן, עד אמא תתאה, מלכות, שיורדת להמציא שפע לעולם. השפע כאן מתואר כ"גרש ירחים". מה רש"י אומר על זה? ש"גרש ירחים" זה קישואים ודלועים. אם כן, כל מי שהוא חקלאי רוצה לדעת את הסודות של השנה הבאה, במה כדאי להשקיע ולזרוע. זה סוד – כל מי שתמסור לו את הסוד הזה תקח אחוזים, כמובן, בשביל הדגים – שזו שנת "גרש ירחים", שנה טובה לקשואים ודלועים. כמובן שכדאי לאכול אותם – אפשר לעשות הרבה תבשילים טעימים ובריאים עם קשואים ודלועים.
עד כאן השלמנו את הפרצוף, עם כמה חידושים איך בונים פרצוף בדוגמה כאן. כדי שנזכור נחזור בקיצור: קרן חזות (קביעה רצונית איך כובשים את העולם, איך מלך המשיח צומח – "צמח שמו ומתחתיו יצמח" – מאלכסנדר מוקדון, גם הקרן צומחת מהמצח, היא בחינת צמח, כך כתוב). נורא-נורא-נורא (ג' רישין שבכתר) "המנרה נכח השלחן" (האיזון בשכל) ראובן-שמעון-לוי (חג"ת) "שלח לחמך על פני המים" (חסד-נצח) "יהי דן נחש עלי דרך" (גבורה-יסוד) רות-נעמה (מלכות-הוד, שנת גיור כהלכה; בזכות צדקה בלי חשבון של "שלח לחמך על פני המים" זוכים גם לנקמה בגוים, על פי תורת המלך, וגם לגיור כהלכה) "צמאה נפשי לאלהים לאל חי" (עלית המלכות עד רדל"א) "גרש ירחים" (ירידת המלכות להשפיע שפע, מטה מטה עד לעולם הגשמי).
ננגן את הניגון של הצ"צ. נשיר את "לבי ובשרי". מסופר שמכל פיוטי השבת החת"ס היה שר רק את זה. גם הרבי מהר"ש, שמדי פעם אמר את כל הזמירות, אבל אנחנו מכירים ניגון שהוא היה שר רק על זה (יותר פשוט). זה פיוט מיוחד גם בחב"ד וגם בכלל. שוב, שנת "צמאה נפשי לאלהים לאל חי". מבצע שכולם ילמדו את הניגון הזה השנה. שוב, שתהיה שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה. ניגנו "כתיבה וחתימה טובה".
Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com |
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד