ראש השנה ע"ג – כפר חב"ד

קיבוץ ראש השנה – יום א׳

התפללו מנחה צמוד למוסף ומיד הלכו לתשליך בבית הספר למלאכה ברוב שירה וזמרה:

[העירו שהדגים 'טריים', עוד בלי עבירות, כי הצבור עוד לא הגיע לתשליך]. אחרי שהדגים יקבלו את העבירות שלנו, הם יתמודדו בקלות עם שאר העבירות. זה כמו 'חינוך'... (שמתחילים בריבוי דווקא).

[הרב הקריא את הנוסח במחזור לפני תשליך]: "קודם שקיעת החמה..." – כעת אנחנו לפני השקיעה; "יוצאים מחוץ לעיר..." – פעם המקום היה בתוך העיר, אבל היום הוא מחוץ לעיר.

[אחרי תשליך וריקודי "תרין תפוחין" ו"כתיבה וחתימה טובה":]

שנת "אבן השתיה"

נאמר עוד רמז לראש השנה שטרם הזכרנו: לפני חמש שנים דברנו על שנת אבן שתיה, וממילא כעת מתחילים את שנת אבן השתיה – לפעמים כתוב כך ולפעמים כתוב כך. אבן השתיה קשורה לראש השנה.

ראשית, "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון" – והרי מאבן השתיה הושתת העולם. ועוד, המלה "השתיה" רומזת גם למלה שנה בארמית – שתא. "השתיה" גם מלשון לשית-לשים לב. אבן לשון הבנה, בשכל, והשתיה לשון לשית, לשים לב. צריך לשים לב למציאות, לשים לב על מי צריך לרחם.

אב הרחמן ואב הרחמים

בתפלות שחרית-מנחה-ערבית[1] אנחנו אומרים "מי כמוך אב הרחמן" ואילו בתפלת מוסף (ומנחה של שבת) אומרים "מי כמוך אב הרחמים". כתוב ש"אב הרחמן" ו"אב הרחמים" הן שתי דרגות של רחמים – יש רחמים של אב על הבן, "אב הרחמן", ויש רחמים רבים, רחמים גדולים ורחמים עצומים של הקב"ה שלמעלה מרחמי האב. "אב הרחמן" היינו רחמים של ספירת החכמה, פרצוף אבא, ו"אב הרחמים" היינו רחמים מספירת הכתר.

המלה "אב" ב"אב הרחמן" וב"אב הרחמים" היא בעלת משמעות שונה – ב"אב הרחמן" היא לשון אבא וב"אב הרחמים" היא לשון אבה-רצה המתאימה לכתר.

במלה אב עצמה שתי האותיות רומזות לשתי הדרגות – ה-ב רומזת לאבא, משום שלא יכול להיות אבא בלי אמא, הם תמיד ב יחד ("תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין") בסוד ה-ב של בראשית (בחוכמא, "ראשית חכמה"), נקודה בהיכליה ("בחכמה יבנה בית" היינו יחוד או"א עילאין, ואילו "ובתבונה יתכונן" היינו יחוד ישסו"ת), ואילו ה-א רומזת לשותף השלישי, אלופו של עולם, אור הכתר.