י"ז תשרי ע"ג – כפר חב"ד

ברית אליהו אריה שיחי׳ פרידמן

אליהו אריה – מרישא לסיפא ומסיפא לרישא

נדבר כמה מילים על השם של הרך הנימול, זה הקטן גדול יהיה, גדול בישראל, חסיד גדול – אליהו אריה שיחי'. השם הוא שם הסבא ע"ה של הרך הנמול, המחותן שלי ושל ראובן (מרנץ). אליהו הוא אליהו הנביא זכור לטוב, שיבוא תיכף ומיד ויבשר את ביאת המשיח.

צריך להבין מה הקשר בין אליהו, מבשר הגאולה, לאריה. כל פעם שיש שני מושגים בסמיכות אחד לשני, כמו שני חלקים של אותו פסוק, דורשים לפעמים מרישא לסיפא – כלומר שעל ידי הרישא מגיעים לסיפא – ויש שדורשים גם הפוך, שעל ידי הסיפא מגיעים לרישא. אז אפשר לומר שאליהו הוא מגלה את הענין של אריה, וגם אפשר לומר שאריה מכשיר אותנו לגילוי של אליהו במהרה בימינו.

נסביר את שני הכיוונים – יש אריה לשם אליהו ואליהו לשם אריה.

אריה שמביא לידי אליהו – עבודת "יתגבר כארי" לעורר את שחר הגאולה

האריה שמכשיר אותנו לביאת אליהו היינו עבודה של אריה, שהיא תחלת השלחן ערוך – "יתגבר כארי וכו' שיהיה הוא מעורר השחר". זו ההלכה הראשונה בשו"ע, שכל יהודי צריך קודם כל, דבר ראשון, להיות אריה.

הטור מתחיל מתחילת המשנה של יהודה בן תימא בפרקי אבות, "הוי עז כנמר וכו'", וגם אדה"ז בשו"ע מהדורא תנינא מתחיל מהתחלה, אבל השו"ע של הבית יוסף – שהוא המקובל בעם ישראל – מתחיל מגבורת הארי, "יתגבר כארי", שראשית כל היהודי צריך להתגבר כאריה, הגבור בחיות (לשון חיוּת, ובסוד "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק").

מה קורה על ידי שהוא מתגבר כאריה? "שיהיה הוא מעורר השחר". מה פירוש מעורר השחר? מעורר הגאולה האמתית והשלמה. מי יבוא ויבשר אותה? אליהו הנביא. כלומר, על ידי שהאדם עובד את ה' יתברך בבחינת "גבור כארי" הוא זוכה לעורר את השחר, להביא את אליהו הנביא, את מלך המשיח. כך דורשים מסיפא לרישא, שעל ידי עבודת האריה זוכים לגילוי אליהו הנביא.

אליהו שמביא לידי אריה – שימת שלום שמביאה ל"יבוא אריה" דקדושה

כעת נדרוש הפוך, מרישא לסיפא, שקודם צריך להיות אליהו הנביא, מבשר הגאולה והמשיח, ואז זוכים לאריה. זה האריה שזוכים לו מלמעלה למטה, אותו אריה שכאשר עם ישראל זוכים ועושים רצונו של מקום האש יורדת מהשמים על המזבח בבית המקדש בדמות אריה – אהבה רבה שיורדת מלמעלה למטה. האדם צריך להביא את האש מההדיוט, אהבה זוטא שנוצרת על ידי ההתבוננות – שמענו על כך קצת במאמר שאבי התינוק חזר – אבל אחר כך, כשזוכים ל"היכל קדשך" ועוד יותר גבוה, לגילוי א"ק, כמו שהרבי הסביר במאמר, זוכים לאריה הגדול שיורד באש מן השמים.

לשם כך צריכים קודם את אליהו. בית המקדש כולו נקרא אריה, "אריאל אריאל [קרית חנה דוד]", גם על שם האש מן השמים שיורדת בצורת אריה וגם על שם הצורה של בית המקדש עצמו. כתוב בגמרא שצורת המקדש היא דמות אריה רובץ. נמצא שהאריה הוא רמז מובהק למקדש. מי יבנה מקדש? "משיח בונה מקדש", ומי מבשר את ביאת המשיח? אליהו הנביא. קודם אליהו הנביא, אחר כך משיח, אחר כך מקדש – ובית המקדש הוא המחשת האריה.

עוד יותר מזה, יש אריה שהוא יותר מבית המקדש, יותר מהאש שבו – "אריה שאג מי לא יירא". הקב"ה בכבודו ובעצמו, עד לעצמות ממש, מכונה אריה – אין כמעט כינוי נוסף לעצמות השי"ת. "יבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל" – אותו מאמר חז"ל שהרבי אוהב לצטט. כלומר, אותו אריה עליון, העצמות ממש, יבנה את המקדש. אז מי יותר גבוה? ברור שהאריה שיבנה את המקדש גבוה מהמקדש שנקרא אריאל. כמו שהאריה יורד באש מהשמים כל המקדש העתידי יורד באש מן השמים. אבל מי מתחיל זאת? אליהו. תמיד הסבה שמביאה את המסובב היא נעלית ממנו.

צריך להבין: אם כאשר מדובר באריה שקודם לאליהו זו עבודה – "יתגבר כארי" ואז יהיה הוא מעורר השחר ומביא את הגאולה – אז גם כאשר מדובר באליהו שקודם לאריה זו עבודה. איזו עבודה? העבודה של אליהו שמשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, מרבה שלום. בזכות השלום שהוא מרבה זוכים להתגלות האריה תיכף ומיד ממש – המקדש שהוא אריה, ואש מן השמים בדמות אריה, ועד לגילוי העצמות שנקראת אריה. הכל בזכות עבודת אליהו הנביא, לעשות אחדות בעם ישראל, להביא שלום בעולם.

אליהו – גילוי חזקת החסד שבתוך גבורת האריה

נסיים עם הווארט הידוע בחסידות, שמצד אחד אריה הוא גבורה – "יתגבר כארי" – וגם אריה עולה גבורה בגימטריא. אבל מה? אותו שם ששוה גבורה שוה גם שלש פעמים חסד. יש שתי מדות, הימין והשמאל, מדות הפכיות. יש חסד-ימין וגבורה-דין-שמאל, והנה פלא שהמלה גבורה – 216, כמו אריה – אם מחלקים לשלש עולה ג"פ עב, ו-עב הוא חסד. כלומר, כל גבורה כוללת 3 חסדים.

מה הם שלשה? תמיד הרבי מסביר שכאשר יש משהו שחוזר על עצמו שלש פעמים היינו "בתלת זימני הוי חזקה" – חזקה שהוא חי וקים לעולם ועד. כלומר, בתוך הגבורה של האריה יש חזקה של חסד.

אז איך מסבירים את הקשר? מי מגלה ש-אריה הוא חזקה של חסד – ג"פ חסד בגימטריא? גם כן אליהו, שהוא חסד (אליהו עולה ד"פ אהבה, סוד התפשטות האהבה בכל ד רוחות העולם, סוד ה-ד רבתי של אחד – אחד בגימטריא אהבה, אהבת ישראל ואחדות ישראל). אז אם יש אליהו לפני האריה הוא מגלה שאריה הוא ג"פ חסד, חזקה של חסד.

איפה רואים זאת בכוונות האריז"ל? בשם של עב שמות – שיש בו עב-חסד שמות ו-גבורה-ריו אותיות. יש בו עב שמות, אבל ריו אותיות, כי הוא יוצא משלשה פסוקים לפני קריעת ים סוף – "ויסע... ויבא... ויט..." – שבכל אחד יש עב אותיות. כשמחברים אותם לפי הכוונה, ישר-הפוך-ישר, יוצאים עב שמות שבכל אחד שלש אותיות. יש אריה אותיות, אבל כמה שמות? העיקר הוא השם (שהוא שם קדוש של השם יתברך), לא האות (שעדיין איננה בגדר שם קדוש), ויש עב שמות – חסד שמות שמורכבים מ-גבורה אותיות (כאשר כללות עב השמות שייכים לספירת החסד, כמבואר בקבלה).

אז באריה יש התכללות עצומה בין חסד לגבורה. איך עוד רואים זאת? פני אריה במרכבה העליונה הם לא לשמאל. היינו חושבים שבהיות שהאריה הוא הגבור שבחיות, שיהיה בשמאל, אבל לא כן, הוא דווקא בימין ("ופני אריה אל הימין". בפני שור נאמר "ופני שור מהשמאול", אך באריה נאמר "אל הימין", רמז ל"חסד אל כל היום", ודוק) – האריה הוא התגברות החסד. כתוב[1] שהאהבה הרבה היא האהבה בין האריה והלביאה, ואוי ואבוי למי שבא ומנסה להפריד בין האריה ובת זוגו בשעת היחוד שלהם. למה מרמז? לאהבה עזה של הקב"ה לכנסת ישראל, לנו. על כך כתוב ש"פני אריה" – פנימיות מדת האריה – הם "אל הימין" דווקא.

כלומר, כמה שהאריה הוא גבור, הפנימיות שלו היא "בתלת זימני הוי חזקה" של חסד – חסד-חסד-חסד, כולו חסד. מי מגלה זאת? אליהו הנביא שכולו חסד. כשהיה כאן קודם בעלמא דין היה פינחס, הוא גם אהבה וגבורה, ואחר כך כאליהו הוא "קנא קנאתי", הוא היה גבור, אבל בפנימיותו כולו חסד – ועל כן ענינו לבשר את הגאולה.

צריך, שוב, להתבונן בשם משני הכיוונים – שיש עבודה של אריה שמביאה לידי אליהו ועבודה של אליהו שמביאה לידי אריה. העבודה של אריה שמביאה לידי אליהו היא "יתגבר כארי", עוד לא רואים את החסד – הגבורה היא ש"הוא מעורר השחר". אבל אחר כך העבודה של אליהו שמביאה לידי אריה מגלה שכל עצם האריה הוא חסד, חזקה של חסד, התגברות החסדים, ג"פ חסד, סוד עב שמות של ה' (שבהם ה' ברא את העולם בחסד ורחמים ובהם ה' עתיד לגאול את העולם בחסד ורחמים).

"אריה שאג" – ביאת האריה בין יום כיפור להושענא רבה

אמרנו שבשרש הכי עליון האריה הוא "יבוא אריה", עצמותו יתברך ממש, יותר גבוה מבית המקדש וכל מה שקשור כי הוא יבנה את אריאל – "יבוא אריה במזל אריה ויבנה את אריאל"[2]. "אריה שאג מי לא יירא". אחד הרמזים המובאים גם בשו"ע שאריה כולל את כל ימי התשובה – שכעת מסיימים – אלול, ראש השנה, יום כיפור, הושענא רבה. כעת אנחנו בין ה-י של האריה ל-ה שלו (סוד ה"שכינה ביניהם", בין האריה לבת זוגו כנ"ל) – לקראת סיום האריה. מחברים את ה-י, יום כיפור, ל-ה, הושענא רבה.

אבל, חוץ מזה, ידוע שיש כוונה בנטילת לולב כל יום בחג – צריך להביא את הלולב ללב, לאותו מקום עליו עשינו וידוי ביום כיפור והכינו "אשמנו בגדנו". מה הוידוי עשה, כשהכינו את הלב? פתח לנו את הלב. כעת, אחרי שהוידוי פתח לנו את הלב, אנו יכולים להמשיך את האור הגדול של הלולב – שהוא גם המשכת המקיפים של הסוכה בפנימיות – אל תוך הלב. אחרי שפותחים את הלב אפשר להמשיך אליו את האור.

יש משהו מיוחד בוידוי, שהוא לפי סדר האלף-בית, שיש בו ארבע התחלות – לפי הפיסוק בסידור, לפי הנוסח של החזנים (אח של האבא חזן) – "אשמנו... העוינו... יעצנו רע... רשענו". ההתחלות הן אותיות אריה. כתוב שההתחלה היא הכתר, ובתוך האלף-בית יש ארבע התחלות[3].

כשאמרנו את הוידוי פתחנו את האריה בלב, ועכשיו בנטילת לולב ממשיכים את האור של הלולב והסוכה לתוך האריה, לתוך הלב שכבר פתוח ומחכה לגילוי האור בו (אריה הוא גם מלשון אור, והוא סוד גילוי אור הכתר הרמוז בשם הקדוש אראריתא, וכמבואר בקבלה שהוא לשון אריה ולשון אור ושעולה בגימטריא "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"). בברית המילה שלנו הוא מתחיל להתגלות, אליהו-אריה, שוב שיהיה משני הכיוונים – מרישא לסיפא ומסיפא לרישא. שנתחיל מהאריה שיעורר את השחר, יגלה את האליהו, ואחר כך האליהו יגלה שהאריה הזה כולו חסד.

מה אומרים על הקב"ה (אריה)? שכולו חסד, הוא עצם הטוב. לא אומרים דברים אחרים. שוב, שנזכה ש"יבוא אריה" כעת בסוכות – בין ה-י של אריה ל-ה שלו. סוכות הכי קשור לבית המקדש מכל הרגלים, כי מקריבים בו הכי הרבה קרבנות. וכן, כמו שקראנו בהפטרת סוכות, כל האומות באות למקדש בסוכות (ומי שלא – אוי ואבוי לו, הכל פעולת האריה). מזל טוב מזל טוב, שיחד עם כל הילדים, כן ירבו, שיזכו ההורים והסבים והסבתות לגדל אותם לתורה לחופה ולמעשים טובים ולחסידות.