מוצאי כ"ד טבת ע"ג – כפר חב"ד

    בר מצוה שמשון יעקב שי׳ עיני

3.              א. כוונת שנת המאתים

4.               מאתים שנה להסתלקות אדמו"ר הזקן

לחיים לחיים. היום אנחנו חוגגים את שנת המאתים להסתלקותו של רבינו הזקן, בעל התניא והשו"ע. יום גדול מאד שהוא גם יום ההולדת של חתן הבר-מצוה שלנו. בזמן האחרון דברנו קצת על המשמעות של מאתים שנה[15]. נוסיף עוד משהו: מה מתגלה לנו – ביארצייט מאתים שנה, מהי ה"פעֻלת צדיק לחיים" שפועל בנו הרבי הראשון?

5.               שם אלקים באחורים – שלמות כח הבריאה-ההבראה של הצדיק

דבר ראשון נסתכל בכתבי האריז"ל – מה הכוונה של המספר מאתים, של האות ר באלף-בית. כל פעם שמופיעה האות ר בכוונות האריז"ל הוא כותב שצריך לכוון לשם אלהים – השם בו נברא העולם, "בראשית ברא אלהים" – באחורים, כלומר שכל פעם מוסיפים אות: א אל אלה אלהי אלהים. זו הכוונה באריז"ל למספר מאתים – שם אלקים באחוריים.

צריך להבין מה המשמעות של הדבר הזה, ומה זאת אומרת שצדיק מגיע לשנת המאתים משלמות העבודה שלו בעולם הזה. כנראה מתקיים בו "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", וכל מי שקשור לצדיק מקבל את מדותיו העיקריות – אהבתו, יראתו ואמונתו (כמו שבעל ההילולא כותב בתניא) – וגם את כל הענינים שלו.

מהי התקשרות? הרבי הקודם כותב בכמה מאמרים חשובים שהתקשרות פירושה אהבת נפש. אם אתה אוהב את הצדיק אהבת נפש – אתה מקושר. ואם אתה מקושר – אתה מקבל ממנו הכל. אם זו האהבה שלו, היראה שלו, האמונה שלו. ושוב, אם יש משהו מיוחד שקורה אצלו בשנת המאתים הוא קורה גם אצלנו.

לפי האריז"ל, בשנת המאתים יש גילוי של שם אלקים – השם בו נברא העולם, השמים והארץ, הרוחניות והגשמיות. צריך לברוא – גם במובן של להבריא, לתקן משהו חולה – את השמים ואת הארץ. צריך להבריא בתוכנו את השמים שלנו, החיות הרוחנית שלנו, אהבת ה' שלנו, וגם להבריא את הגשמיות שלנו – הקב"ה רוצה שכל יהודי יהיה בריא וחזק ושלם ושמח גם בגשמיות, בני חיי ומזוני. איך מבריאים את הרוחניות-השמים ואת הגשמיות-הארץ? על ידי שם אלקים – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"[16].

6.               "אני אמרתי אלהים אתם"

כשהאריז"ל רוצה לומר שלכל יהודי יש "חלק אלוה ממעל ממש" – כמו שכתוב בתחלת פ"ב בתניא – הוא לא מביא את הפסוק "חלק אלוה ממעל" באיוב, אלא פסוק מתהלים "אני אמרתי אלהים אתם". מהפסוק הזה הוא מוכיח שכל יהודי הוא 'אלקים' – יש לו היחידה שבנפש, עצם הנפש, שהוא אלקות ממש. בלשון החסידות חלק זה נקרא "חלק בורא שנעשה נברא" – בי, בכל יהודי, יש חלק של הבורא שברא את העולם, ש"מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", וחלק זה נכנס בי (כמו שאומרים כל בקר "אלהי נשמה[17] שנתת בי טהורה היא"), הוא הנשמה האלקית שלי.

7.               מלך באחורים – שלמות המלכות של הצדיק

יש עוד מילה מאד חשובה בתורה, שאם עושים בדיוק אותה פעולה – שכותבים אותה באחורים, כנ"ל – גם שוה מאתים בדיוק. מכאן נבין גם כן מה הכוונה של שם אלקים באחורים. המלה השניה היא מלך – הקב"ה הוא מלך, מלך מלכי המלכים הקב"ה. כל ישראל בני מלכים ומלכים ממש. מלך הוא מי שיש לו כח לגזור גזירות, לתקן את המדינה, לתקן את המציאות, להבריא את המציאות. שוב, נסתכל איך זה הולך: מ מל מלך. אם כן, מלך באחורים הוא בדיוק כמו אלקים באחורים. בפשוט הם לא שוים – אלהים שוה 86 ו-מלך שוה 90.

מה המלך מלמד לגבי שם אלקים? שם אלקים מופיע בכמה מקומות בקבלה. הוא יכול להיות בספירת הבינה, בה ה' הוא "אלהים חיים". יכול להיות ספירת הגבורה – סתם אלקים הוא בגבורה. לפעמים שם אלקים בהוד – שם יש "אלהים צבאות". יכול להיות גם מלכות. בהרבה מאד כוונות שם אלקים הוא שם המלכות (היינו מה שהמלכות משקפת את הטבע, המציאות הגשמית כפי שהיא, ואלהים בגימטריא הטבע).

לפעמים המלכות הוא שם אדנות – לשון אדון, "אדון עולם אשר מלך" – אבל הרבה פעמים היא שם אלקים. מה שיש למלכות כח לתקן את המציאות שה' ברא לכבודו (מצד שרש נשמות ישראל במלכות, שלוחי ה' לתקן את המציאות, בחינת "אני [מלכות] אמרתי אלהים אתם" כנ"ל) – זה שם האלקים שבמלכות.

אם כן, הרמז ש-אלהים באחורים הוא מאתים וכך גם מלך באחורים מלמד ששם אלקים שמדובר כאן הוא לא בינה, גבורה או הוד אלא מלכות. בשנת המאתים מתגלה מלכות הצדיק – שלמות המלכות שלו.

8.               לחזור תמיד לנקודת הראשית – סוד מלכות אלקים ב"בראשית"

מה בכלל אומרת הצורה של לכתוב אלקים באחורים? שכל פעם אני חוזר להתחלה. לא שוכח לרגע "מאין באת", וכל פעם צריך לחזור לשרש. בכל מילה השרש הוא האות הראשונה. איני יכול להוסיף אות נוספת בלי לחזור ל"מאין באת" – כל הזמן להדק את הקשר לשרש. זו המשמעות של הצורה הזו שנקראת אחורים.

הנה, מלך ואלקים באחורים עולים אותו דבר. עיקר סוד המלכות הוא בפסוק הראשון בתורה – שם עיקר המקום שמכוונים שאלקים הוא מלך. בכל מקום בתנ"ך "בראשית" הולך עם מלכות – "בראשית ממלכת יהויקם", "בראשית ממלכת צדקיה" וכיו"ב, אין "בראשית" בלי מלכות. על "בראשית ברא אלהים" נאמר בזהר הלשון הידוע "בריש הורמנותא דמלכא", בתחלת רשות המלך. ה' הוא המלך, והוא ברא ובורא את השמים ואת הארץ.

שוב, כל אחד מאתנו צריך לקבל כעת דרך נשמת הרבי, רבינו הזקן, כח של אלקים ממש, "אני אמרתי אלהים אתם" – ה' רוצה שנהיה אלקים ממש – כח למלוך על המציאות, לתקן את המציאות, להבריא את המציאות. כל הזמן צריך לחשוב איך מבריאים. המציאות כרגע לא בריאה, כל זמן שמשיח לא בא ואין גאולה – שום דבר בעולם לא בריא ושלם כמו שצריך להיות. התפקיד שלנו – כל יהודי הוא כמו רופא, צריך להבריא את המציאות, ויש לו כח לך, שהרי הוא אלקים, "אני אמרתי אלהים אתם". עד כאן רמז אחד.

9.               "אין מלך בלא עם" – קדימת העם למלך

אולי נשים לב לעוד תופעה: נחזור לכתיבת מלך באחורים – מ מל (ע) מלך (צ)[18]. מ-מל עולה עם (למפרע, בתנועת עליה מלמטה למעלה, להכלל בשרש), ואחרי שיש לי עם אני מוסיף את כל המלך – ויחד עולה ר. בצורה הזו מאד מובהק ובולט ש"אין מלך בלא עם" – העם ממש קודם למלך. לפני שיש מלך שלם יש את ה-מ וה-מל שלו – ה-עם שלו – ואז מגיעים למלך.

מי העם של הרבי? אנחנו כולנו, החסידים. אם כן, קורה משהו בשנת המאתים שהעם – אנחנו כולנו, כל עדת החסידים, כל מי שקשור לחסידות חב"ד בכל העולם כולו – זה הזמן שעל העם להתגבש ולהתאחד. הרבי אמר שכל הרביים שלנו הם נקודה אחת – מאדמו"ר הזקן עד הרבי, נקודה של מלך. בקבלה המושג "נקודה אחת" הוא מלכות. המלכות היא נקודה אחת, אבל "אין מלך בלא עם" – בלעדינו אין מלך. הרבי שלנו תמיד אמר והדגיש שבלי העם, בלי החסידים, אין מלך – "אין מלך בלא עם".

אם כן, יש הזדמנות פז – בלשון הרבי – בשנה הזאת לגבש, לאחד את העם, שהעם יהיה עם של המלך, כלומר שכולם יהיו חסידים, ויהיו עוד יותר חסידים ועוד יותר חסידים, עד שכל עם ישראל יהיו חסידים של המלך, ואז "ובא לציון גואל". עד כאן רמז אחד – מלך באחורים ואלהים באחורים, שנת המאתים.

10.       ב. סוד בר מצוה – המעבר מ־יג ל־יד

11.         כניסה לשנת ה-יד – שנת המלכות

נאמר עוד ווארט לכבוד הבר-מצוה: בר מצוה הוא להגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד – זה הלשון. הכוונה שאתה לא רק בן שלש עשרה, אלא נכנס לשנת הארבע עשרה. כתוב "בן שלש עשרה למצוות", אבל הכוונה מיום ההולדת, כשכבר מתחיל את שנת הארבע עשרה.

איך זה בא לידי ביטוי במנהג ישראל? יש לנו מנהג מהבעל שם טוב שכל אחד אומר פרק תהלים לפי שנותיו. הבר-מצוה, אני בטוח, השלים היום פרק יג – ומיד התחיל פרק יד. פעם מנהג ישראל היה לעשות עיקר מהפרק שמסימים, אבל הרבי עשה עיקר מהפרק שמתחילים – אם כן, כעת העיקר הוא ה-יד. יד הוא דוד, "דוד מלך[19] ישראל חי וקים", היינו גילוי נקודת המלכות שבבר-מצוה. כשמי שהיה ילד נעשה איש כבר יש לו זיקה בנפש למלכות. המספר יד קשור למלכות.

12.         שנת ה-יד – האות נ

גם באותיות האלף-בית, מה האות ה-יד? אפשר לומר שכל שנה בחיים 'עושים אות'. אז מה עושים אחרי שמגיעים לגיל 22? או שמתחילים שוב, כמו תהלים, או שלא מחשבים את האותיות רק מ-1 עד 22, מספר סידורי, אלא כמו המספר הרגיל – עד 400. אחרי גיל 400 גם אפשר לחשוב, אפשר לעשות אותיות סופיות – אז אפשר להגיע עד גיל 1000 רק בפשט האותיות.

בכל אופן, במספר סידורי, משלימים בבר מצוה את האות מ ומתחילים את האות נ. מכל אותיות האלף-בית, האות נון היא אות של מלך המשיח – של מלכות בכלל ושל מלך המשיח בפרט. איך לומדים זאת? הפסוק בתהלים אומר "לפני שמש ינון שמו". אחד משמות מלך המשיח בגמרא הוא ינון – הפשט של ינון הוא מלכות, האות נון. בספר יצירה כתוב שהקב"ה ברא את החדשים באותיות. את חדש חשון הוא ברא באות נ, ונתן לו את חוש הריח – החוש-הסימן המובהק של המשיח, "והריחו ביראת הוי'", "מורח ודאין". אם כן, יש משהו מיוחד באות ה-יד, הנון, שהיא גילוי המלכות בתוכך – זה קורה ביום הבר-מצוה.

13.         כ"ד טבת – מוצאי שבת פרשת שמות

כ"ד טבת השנה חל בדיוק כמו בשנת ההסתלקות של אדמו"ר הזקן, במוצאי שבת. אף על פי שאנחנו כבר ביום ראשון של פרשת וארא, אבל כאשר מציינים את תאריך ההסתלקות – בפרט שהיה בערך בעשר וחצי בלילה, לפני חצות במוצאי שבת – מציינים שהיה במוצאי שבת קדש פרשת שמות. אף על פי שממנחה של שבת כבר מתחילים את הפרשה הבאה, כמו שהרבי תמיד אומר, בכל זאת מנהג ישראל – וכך נהוג אצלנו בחב"ד – שמקשרים את הסתלקות אדה"ז בעיקר לפרשת שמות (הרי במוצאי שבת סועדים את הסעודה הרביעית של שבת קדש, כנגד הרגל הרביעי של המרכבה העליונה, שכנגד דוד המלך, דוד מלכא משיחא).

אם כן, התאריך הזה קשור תמיד לפרשת שמות, ובפרט בשנה הזו שחל בדיוק באותה קביעות במוצאי שבת. הבר מצוה התחילה מיד בתפלת ערבית של אמש, כידוע שהמצוה הראשונה שהבר-מצוה מקיים היא מצות קריאת שמע של ערבית – המשנה הראשונה בתורה של בעל פה, "מאימתי", לפי הפירוש הידוע של הרבי ר' זושא שמאימה, יראת ה', קורין קריאת שמע בערבית. מן הסתם שמשון יעקב שלנו קרא את השמע הראשון שלנו "מאימתי", באימה של קדושה, יראת שמים – וזו התחלת הבר מצוה. זה עדיין קשור לפרשת שמות. כל זה שנוכל לעשות את העיקר עדיין מפרשת שמות, אם כי התחלנו פרשת וארא.

14.         המעבר מפרשת שמות לפרשת וארא – מהפרשה ה-יג (מ) לפרשה ה-יד (נ)

אמרנו שבר מצוה היא לסיים את שנת ה-יג ולהתחיל את שנת ה-יד, ובאותיות האלף-בית לסיים את ה-מ ולהתחיל את ה-נ. לפי סדר התורה, איזו פרשה היא שמות? כמה פרשיות יש בחומש בראשית? צריכים לומר שכל שנה גומרים פרשה בתורה. בשנה הראשונה לחיים, ממתי שהתינוק נולד עד יום הולדת שנה הוא בפרשת בראשית; בשנה השניה – פרשת נח; השנה השלישית – עד החאלקה – פרשת לך לך (כשיש לו "לך לך" בשלמות אפשר לגזור לו את השערות ולהתחיל לחנך אותו למצות) וכך הלאה. כמו שאפשר לכוון כל שנה לאות אפשר גם לכוון כל שנה לפרשה בתורה.

מתי הוא גומר את חומש בראשית? בגיל 12. כשבת גומרת את חומש בראשית היא נעשית בת-מצוה, אבל בן צריך עוד שנה, עוד פרשה. מתי הבן נעשה בר מצוה? מתי שהוא גומר את פרשת שמות ומתחיל פרשת וארא. מתי זה? היום. לכן, מהבחינה הזו, זה היום הכי טוב בשנה להיות בר מצוה, כי ביום הזה גומרים את יג ומתחילים את יד. הסימן הוא "מן הוא" – המן ניתן לישראל בזכות משה רבינו, שנולד בפרשת שמות, ומתחיל את עיקר הפעולה שלו כגואל ישראל בפרשת וארא – ה-מ של שמות, "מן המים משיתהו", וה-נ של וארא, הנחש שמתחיל את המכות (נחש בגימטריא משיח).

משה מתחיל ב-מ, ומה הקשר שלו לאות נ? מיהו יהושע בן נון? נון הוא שם של מישהו, האבא של יהושע, אבל יהושע הוא התלמיד-הממשיך של משה רבינו, ובחז"ל אומרים שנון הוא כינוי למשה רבינו. התלמיד המובהק הוא בן, והרבי המובהק הוא האבא שלו, "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (כך צועק אלישע לאליהו, בזמן שאליהו עולה באש השמימה – אלישע הוא בחינת יהושע ואליהו בחינת משה כנודע), ואם כן משה הוא נון[20] – לשון "לפני שמש ינון שמו" – "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון", והנון שלו מתחיל להאיר בפרשת וארא.

"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם", אבל בכל ארבעת לשונות הגאולה אני מגלה את הנון (את שער הנון), ונותן לך אותה להיות מלך ואלהים לפרעה, "ואהרן אחיך יהיה נביאך". בכל אופן, יש פה כמה רמזים מאד יפים למעבר בין הפרשיות.

15.         רמזי נ בפרשת שמות

אף שפרשת שמות היא סוף ה-יג ופרשת וארא היא ה-יד, יש רמז מופלא של נ (50) בתחלת פרשת שמות. ה-נ הראשונה בחומש היא האות העשירית, נ כפופה, לא סופית. "ואלה שמות בני ישראל" – האות העשירית, "העשירי יהיה קדש להוי'".

נמשיך: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" – אין עוד נ בפסוק הראשון. איך מתחיל הפסוק הבא? "ראובן[21] שמעון לוי ויהודה". ה-ן הפשוטה הראשונה היא ה-ן הסופית של ראובן, האות ה-מט מתחלת החומש. נ היא הכולל של מט. ה-ן הפשוטה הראשונה היא האות ה-מט וה-נ הכפופה הראשונה היא האות העשירית.

16.         נ פעמים נ עד "תחיון"

עיקר הנושא בתחלת שמות הוא המילדות העבריות (שמות עולה שפרה פועה כנודע), ואחרי הפסוק "ויעש להם בתים" (שיתבאר לקמן) יש עוד פסוק אחד החותם את הסיפור – "ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". האות האחרונה, הכל הולך אחר החיתום, היא ן של "תחיון".

אחר כך מתחיל פרק וסיפור חדש (שבעצם הוא תוצאה של הסיפור הקודם, של מסירות נפשן של שפרה ופועה) "וילך איש מבית לוי וגו'". כל הסיפור הראשון, שהוא פתיחת חומש שמות הוא פרק א בשמות. כמה נונין יש בכל הפרק? משהו מאד פלאי – שאם סופרים יש בדיוק חמשים אותיות נ, מתחלת החומש עד ה-ן הסופית של "תחיון". לא רק שיש חמישים פעמים נ – שעולה חמישים – אם סופרים כמה ן פשוטה יש וכמה נ כפופה יש מגלים עוד דבר מופלא.

17.         נ – "בכל ביתי נאמן הוא"

קודם נאמר עוד ענין, איך אני יודע שנון היא משה רבינו? כתוב שפעם ילדים – כמותכם, בחיידר (אתם בגלגול הקודם) – דרשו את האותיות. איך דרשו – אתם, בגלגול הקודם, דרשתם – את האות נ? מה אמרתם על נ כפופה ו-ן פשוטה? נון כפופה – נאמן כפוף, נון פשוטה – נאמן פשוט. מי הנאמן בתורה? "בכל ביתי נאמן הוא" – זה התאר והשבח הכי גדול של משה רבינו.

ממש דורשים ש-נ הוא נאמן, הוא משה, אבל בעולם הזה הנאמן כפוף, כי יש בעולם עדיין רע – לא יכול להיות הנאמן פשוט וישר לגמרי, צריך קצת להתכופף למציאות, להתמודד ולהשלים עמה קצת. אבל בעולם הבא, בביאת משיח תיכף ומיד ממש, הנון הופך להיות נאמן פשוט, נאמן בלי שום מונע ומעכב על גילוי אלקות. הנאמן הוא משה רבינו – בגלגול הראשון, "הוא גואל ראשון", הוא נאמן כפוף. לעתיד, "הוא גואל אחרון", הוא נאמן פשוט.

18.         "ויפן כה וכה"

נחזור, אם סופרים רואים שמתחלק בדיוק לחצי – כה פעמים נ כפופה ו-כה פעמים ן פשוטה. מה הסימן? "ויפן כה וכה" שנאמר על משה בהמשך הפרשה – "ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול". קוראים לכך "ראשית דרכו של גואל ישראל" – פעולה של שמשון הגבור. כל פעולותיו הן מכח כה אותיות מכל צד – הכל מכח רמזי ה-נ, הכח של הבר-מצוה.

19.         מיקומי נ כפופה ו-ן פשוטה באלף-בית ובפסוקים

יש הרבה רמזים מופלאים: אמרנו שהאות ן היא האות הארבע-עשרה של הא-ב. אם מוסיפים את האותיות הסופיות, מנצפ"ך, מ-500 עד 900, יש כבר זך אותיות בא-ב. איזה מקום סדורי יש להן? ת האות ה-22, ך 23, ם 24, ן 25 וכו'. יוצא שהאות ן היא עצמה האות ה-25 לפי סדר האותיות. ה-נ הרגילה, הכפופה, היא האות ה-14 וה-ן הסופית, הפשוטה, היא האות ה-15.

אחרי חמשים הנונים של הפרק הראשון, מתי הנון הבאה? ב"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" אין נ. אחר כך "ותהר האשה ותלד בן" – ה-ן הראשונה. איזו אות היא מ"ותהר האשה ותלד בן"? האות ה-14, כמו ה-נ הכפופה לפי סדר הא-ב. אבל כמה אותיות היו קודם? "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" – יש 25 אותיות בפסוק. אמרנו שלאות נ יש שני מספרים סדוריים – 14 של ה-נ הכפופה ו-25 של ה-ן הפשוטה. אחרי 25 אותיות של הפסוק הראשון יש עוד 14 עד ל-ן הסופית של "בן" – עד ללידה של משה רבינו, שהוא הנון, הנאמן, גואל ישראל. על כך כתוב (במשיח) "בני אתה אני היום ילדתיך". בכל אופן, זו תופעה מופלאה של הפרשה הראשונה, נ כפופה ו-ן פשוטה.

כל היהודים נקראים סופרים, "למה נקרא שם סופרים? שסופרים כל אותיות שבתורה" – בפרט ילדים. כל אחד מוזמן לספור ולראות "ויפן כה וכה" – בע"ה בהשלמות נוסיף עוד כמה דברים מופלאים.

[השלמה:]

20.         כוונת האותיות בחנוכה – האות נ וסוד השמש

הזמן שמכוונים את כל אותיות האלף-בית הוא חנוכה – כוונה שלנו לחנוכה. לפי זה, המעבר בין יג ל-יד – בר מצוה – הוא השלמת יג האורות של הברכה, ומגיעים לשמש, שהוא החכמה, "נקודה דנעיץ". כח של בר מצוה הוא לקחת את כל האור – שהיה גם קודם – ולהוריד ולהחדיר אותו לתוך הכלים, להפוך את האור ליפי. גם רמז יפה ב"לפני שמש ינון שמו" – שהנון היא השמש של המנורה. קשור באופן מיוחד לשמשון, לשון שמש.

היחוד של התאריך, כ"ד טבת, שאם הוא כמו קביעות השנה – הוא כ"א ימים מ"זאת חנוכה", כ"ב ימים כולל "זאת חנוכה", וכשכסלו מלא היום כ"ב ימים מ"זאת חנוכה". או כ"ב כולל "זאת חנוכה" או כ"ב לא כולל – בכל אופן יש עוד אלף-בית, עוד כב ימים, איזה סיום של חנוכה, עוד רשימו של כל כוונת חנוכה.

בכל אופן, העיקר הוא להבין את משמעות האות נון – משמעות הבר-מצוה, להיות שמש. בשם הבר-מצוה שלנו, שמשון יעקב (שם שקשור לחדש טבת בכלל, החדש של שבט דן, שבברכתו מתעצם יעקב עם שמשון, יותר מכל אחד אחר מצאצאיו, ואומר "לישועתך קויתי הוי'") האות נ – ן פשוטה, כמו ציר מרכזי – בדיוק באמצע, ארבע אותיות מכאן וארבע מכאן (כמו חנוכיה עם שמש באמצע). חשבון האותיות מסביב הוא ד"פ אור שעולה צפנת פענח, שמו של יוסף הצדיק (והוא עולה לו פעמים זיו, לו כנגד לו נרות חנוכה וזיו היינו האור האמצעי, שביעי, החביב, מבין יג האורות של חנוכה).

[עד כאן השלמה]

21.       ג. פירושי "דגל מחנה אפרים" ב"ויעש להם בתים"

22.         "ויעש להם בתים" – בתי תפלין

בפרשה הראשונה של חומש שמות, פרשת המילדות העבריות שפרה ופועה, בשכר יראת ה' שלהם – "ויהי כי יראו המילדֹת את האלהים" – "ויעש להם בתים". היה צדיק מאד גדול, נכד של הבעל שם טוב. היו שני אחים נכדים של הבעל שם טוב, מישהו זוכר את השמות? מי הבת של הבעל שם טוב? אדל. מי שני הבנים שלה? לאחד קוראים ברוך, הרבי ר' ברוך ממעזיבוז, אבל כעת נדבר על השני – אפרים. איזה ספר הוא כתב? "דגל מחנה אפרים", ספר מאד חשוב בחסידות הכללית.

שמה, באותו ספר, של רבי אפרים נכד הבעל שם טוב, הוא כותב פירוש מאד מיוחד. יש הרבה פירושים מה הם הבתים. בשכר יראת השמים של המילדות העבריות "ויעש להם בתים" – איזה בתים? הוא אומר בתים של תפלין. אלקים הוא א בתים-מאכער – עושה בתים לתפלין, קשור לבר מצוה. יש תפלין של ראש ותפלין של יד – שני בתים. כל בקר של חול כשמניחים תפלין – המצוה העיקרית המעשית שהבר-מצוה מקיים (קודם שמענו סיפור מאדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי) – הוא מניח שני בתים. מי עשה אותם? ה'. למי? לשפרה ופועה.

23.         "ויעש להם בתים" בלשון זכר – הנחת תפלין של נשים

פלאי פלאים, הרי שפרה ופועה הן בנות ולא בנים. אבל מה כתוב שם? "ויעש להם בתים". קודם עשר פעמים בדיוק התורה מכנה אותן בלשון נקבה, פשט, "ותיראן... אליהן... ותחיין" וגו' (כל פעם ב-ן סופית, ן פשוטה), ופתאום בפעם האחרונה כתוב "ויעש להם" בלשון זכר. כולם מתפלאים איך הפכו להיות זכרים. על זה יש הרבה פירושים, ואחד הפשוטים ביותר שהיות שמסרו את הנפש על הבנים הזכרים – עליהם גזר פרעה, "אם בן הוא והמיתן אֹתו ואם בת היא וחיה" – "ותיראן המילדות את האלהים וגו'", ובזכות מסירות הנפש על הבנים הן עצמן הפכו להיות זכרים, כלומר משפיעים שפע טוב לעם ישראל כולו. כך מסבירים המפרשים.

אם מוסרים נפש על משהו אתה מתעצם (בלשון החסידות) עם מה שאתה מוסר עליו את הנפש – אתה נעשה הוא והוא נעשה אתה. לכן בסוף כתוב "ויעש להם בתים". הדגל מחנה אפרים לא כותב זאת, אבל יש בכך רמז מופלא לפירוש שלו ב"ויעש להם בתים" – צריך להיות בן להניח תפלין, ולכן קודם צריך להפוך אותן לבנים ואז להניח להם תפילין.

היו בהיסטוריה נשים שהניחו תפלין? בנות רש"י. נכון, מישהו זוכר בגמרא? מיכל בת שאול, אשתו של דוד המלך (גם אשתו של משיח בן דוד, כמו שמבואר במ"א). היו כמה וכמה נשים כאלה. כתוב "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים". במשך הדורות היו כמה וכמה נשים צדקניות שהניחו תפלין.

קצת שאלה בהלכה איך יכול להיות, אבל אצל הנשים האלה זה בא מהיחידה שבנפש, ששם לא שואלים שאלות. למה ה' ברא את העולם? "נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". מה פירוש נתאוה? ידוע מבעל ההילולא ש"על תאוה אין קושיות". למה? כי בא מהיחידה, למעלה מעלה מטעם ודעת. על כל דבר שבא מהיחידה שבנפש אין קושיות.

24.         הנחת תפלין – התעצמות עם היראה

נחזור לפירוש: הוא אומר ש"ויעש להם בתים" הולך על בתי תפלין. מה הקשר? מה זאת אומרת? על תפלין כתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך". "ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים".

הוא כותב אותו ווארט שאמרנו קודם, שמהתעצמות – כל כך הרבה יראת ה', במסירות נפש ממש, "ותחיין את הילדים", הן זכו שיולד גואלן של ישראל. העם רבה מאד – הכל בזכות מסירות הנפש שלהם, הכל בזכות יראת השמים שלהן. מי שכל כך ירא את ה' מתעצם עם היראה כל כך עד שכולם יראים ממנו. כך הוא מסביר, שכך לגבי כל מדה – אם אתה מתעצם עם המדה אתה הופך להיות המדה ואתה מקרין את האנרגיה והכח שלה. אם אתה כל כך ירא את ה' באמת אתה עצמך הופך להיות מקור היראה, עד שכולם יראים ממך.

איפה כתוב בתורה? בהקשר לאיזו מצוה? תפלין של ראש. כתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך" – תפלין של ראש – "ויראו ממך". הוא מסביר גם לגבי התפלין של יד, "בתים", שתי מצוות. מרוב התעצמות – יש הרבה פירושים למצות תפלין, אבל במיוחד בר מצוה שקוראים לו שמשון על שם שמשון הגבור, התפלין שלו הם כדי שיתקיים אצלו כל כך הרבה יראת שמים, שהוא הופך להיות מקור של יראה, שכל הגוים – כולל היצר הרע שלנו, שהוא גם "הגוי אשר בקרבך" – יראים ממנו. "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך".

25.         יראת שמים שמחה

קודם כל נברך את שמשון שכך יתקיים, שהוא יניח את התפלין ביראת שמים טהורה – יראת שמים טהורה היא גם יראת שמים שמחה. כתוב בתניא פכ"ו שטהור ושמח הם אותו דבר. לב טהור הוא לב שמח. עיקר הטהרה בעבודת ה' היא יראת ה', יראת שמים, ויש "יראת ה' טהורה". כל דבר טהור הוא שמח[22], מקור של שמחה. אז עם הרבה שמחה של מצוה – יראת שמים טהורה בהנחת תפלין – מתקיים שהוא הופך להיות מקור היראה, יראת שמים, "שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך". יש לו עוד כמה פירושים מאד יפים ל"ויעש להם בתים" בדגל מחנה אפרים – מומלץ לכל אחד להסתכל.

[השלמה:]

26.                       חמשת פירושי ה"דגל מחנה אפרים"

מהפירושים של הדגל מחנה אפרים אפשר לעשות חוברת בפני עצמה – חמשה ד"ה "ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים". ראוי להעתיק את הכל כנספח. נאמר רק את הווארט:

27.         חסד: מדות טובות

בפירוש הראשון[23] מפרש "בתים" מלשון בת – מדה בתנ"ך ("אלפים בת יכיל"). "ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים" – על בסיס יראת השמים שלהם ה' נתן להן מדות טובות. עיקר המדה הטובה הוא אהבה. על גבי היראה יש אהבה ויש מעשים טובים – מעשים מאירים, כמבואר בחסידות. אבל הווארט הוא מדות טובות. הוא לא מביא, אבל כמו שהרס"ג אומר שאדם נברא כדי לתקן את מדותיו. תקון המדות הוא בתים, כי בת היא מדה. לשם תיקון המדות קודם כל צריך להיות יראת שמים, לכן "ויהי כי יראו המילדות את האלהים – ויעש להם בתים".

ב"ברוך שאמר" נאמר "ברוך משלם שכר טוב ליראיו"[24]. הוא מדייק למה לא מספיק לומר "שכר" וצריך לומר "שכר טוב"? מפרש שדווקא "יראיו" זוכים ל"שכר טוב" שהם מדות טובות, ועיקר הטוב הוא חסד, "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". נמצא שפירוש זה הוא כנגד ספירת החסד, כשנקביל את הפירושים לספירות.

28.         גבורה: יראה מגבילה את התפשטות החכמה

הפירוש השני[25]: הוא אומר שיראה מגבילה את החכמה של האדם, שלא תתפשט יותר מדי. אם האדם רק היה חכם, מטבעו היה שחכמתו תתפשט להחכים ולהבין את כל מה שיש בעולם, וגם היה משתמש בחכמה שלו לאו דווקא לדברים טובים. יש "חכמים המה להרע", ואפשר גם ללמוד דברים שלא צריך, דברים לא טובים שמטמטמים את השכל האלוקי שבראש. יש "שאמר לעולמו די", ובמיוחד צריך להגביל את החכמה – דומה לפ"ח בתניא.

הוא אומר שמה שמגביל את החכמה הוא היראה, אבל לא אומר את הפשט שכתוב בפרקי אבות – "אם אין חכמה אין יראה ואם אין יראה אין חכמה" ו"כל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקימת וכו'" – קודם צריך יראה, כדי להגביל את החכמה. לפי זה הוא מפרש את מאמר חז"ל "כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים" – דבריו נאספים, כמו "וישמע שאול את העם". ווארט מאד נחמד, שמי שיש לו יראת שמים הדברים שלו מצומצמים. כשהוא מדבר עם השב"כ, למשל, הוא יודע איך לצמצם – שהדבורים לא יתפשטו סתם (קשור גם לפירוש של בתי תפלין, "ויראו ממך").

בדרך אגב, בפירוש השני, אם כבר קשור לתלות בין חכמה ליראה בפרקי אבות – "אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה" – יש גם תלות בין בינה לדעת. עיקר ענינו של בר מצוה הוא לקבל דעת, ורואים שהולך יחד. דעת בינה שוה ישראל. חכמה יראה שוה "ברא אלהים", 17, טוב, ברבוע. יחד עולה ברא אלהים ישראל – כמו שהסברנו שהנשמה האלקית של ישראל היא "חלק בורא שנעשה נברא". והוא עולה יששכר – התלמיד חכם של עם ישראל, שייך לשנת המאתים, "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם"[26].

29.         תפארת: ויעשה להם בתי תפלין

בין הפירוש השלישי והרביעי קשה קצת להבחין – בשניהם יש את הווארט שאמרנו בבר מצוה, שמי שירא באמת כ"כ מתעצם עם היראה עד שיראים ממנו. בפירוש הראשון בזה[27] אומר את הווארט יותר בקיצור, ומביא את מאמר חז"ל על הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך". הוא לא מביא שחז"ל תקנו את ברכת "עוטר ישראל בתפארה" על תפלין של ראש.

אנחנו רוצים לפרש את הפירושים שלו לפי הספירות. יש לו חמשה פירושים, אבל אפשר לכוון כנגד כל הז"ת. הפירוש הראשון הוא ששכר היראה הוא "שכר טוב", "אך טוב וחסד". הפירוש השני שהיראה מגבילה ומצמצמת את החכמה – פירוש של גבורה, "דבריו נשמעים" כמו שמעון שכנגד הגבורה, "הוי' שמעתי שמעך יראתי"". הפירוש השלישי – קצת חידוש – להתעצם עם היראה עד שיראו ממך זו מדת התפארת, "תפארת ישראל", "עוטר ישראל בתפארה".

30.         מלכות: הדגשת תפלין של יד

בפירוש הבא[28] הוא אומר אותו דבר, אבל מאריך בביאור "כי שם הוי' נקרא עליך" – לא הוי' אלא "שם הוי'", ההיכל של הוי', שם א-דני, המלכות, שהוא ההיכל לכל המדות העליונות. מי שירא את ה' הופך להיות ההיכל שלו – זה שם ה', ועל זה "נקרא עליו", ומזה יראים. הוא מביא מה שכתוב בחז"ל ומובא בשו"ע, שיש עוד שם בתפלין – שם שדי, ש בראש, ד בקשר של ראש ו-י בקשר של יד. בפירוש השלישי הזכיר רק תש"ר – "אלו תפלין שבראש" – אבל כאן רוצה את התפלין של יד, כי הם עיקר ההיכל, ושם ה-י של שדי, שהיא גם ה-י של א-דני. הוא אומר שעל ידי היראה אתה הופך להיות ההיכל של שם הוי', כלומר, אתה הופך להיות המלכות של כל המדות העליונות – קשור לתפלין של יד.

יש כאן גם משהו יפה, שדברנו בשיעור ביום חמישי, שבשני הרמזים של פרעה בתחלת הפרשה צריך שני שמות כדי להשלים פרעה – פתם רעמסס, שפרה פועה – ואותו רעיון שכדי להשלים את שם שדי צריך תפלין של ראש ותפלין של יד (שתי מצוות לפי ההלכה). בפירוש השלישי מדגיש את הפשט, תש"ר, ובפירוש הרביעי מדגיש את החידוש, תש"י. אומר שעל ידי יראה אתה הופך להיות מלכות. תפארת ומלכות הולכים יחד – ולפי זה תש"ר הם תפארת, תש"י הם מלכות, וביחד הם זווג. לפי זה, ארבעת הפירושים הראשונים הם המרכבה לפי הסדר – חסד-גבורה-תפארת-מלכות.

31.         נצח-הוד-יסוד: כלים להמשכת המוחין

אחר כך הוא אומר פירוש אחרון[29], שמתן תורה הוא להמשיך מוחין – בלשון החסידות, להמשיך גילוי אלקות – ולשם כך צריכים כלים. צריכים להמשיך מוחין של עצם האורות, וזקוקים לכלים. בפירוש השני הכלי היה להגביל את החכמה, שלא תתפשט יותר מדי. כאן, בפירושה האחרון, הכלי הוא כמו תמיד – כדי לקבל את האור ולהאיר אותו לזולת. בלי הכלי האור נעלם. אז מפרש "ויעש להם בתים" – שאלו הכלים שמקבלים את המוחין על מנת לגלות אותם.

אז אומר ש"ויעש להם בתים" הולך על משה אהרן ומרים, שכתוב בחז"ל שהתורה נתנה על ידי שלשתם. הם הבתים. זה חדוש גדול, כי על פי פשט לא שייך למשה ואהרן אלא ליוכבד ומרים. אפשר לומר שכן משה ואהרן, שהם השכר שלהן – "ויעש להם בתים", והבתים הם משה אהרן ומרים, שלשת האחים שעל ידם נתנה התורה, והם הבתים לאורות העליונים.

לאן שייך הפירוש הזה אם רוצים לשייך במדות? כלל גדול בכתבי האריז"ל שהמוחין דאבא ואמא מתלבשים בנה"י שלהם – בעיקר הנה"י דאמא – כדי להמשך ולהנתן לז"א. אם כן, יש משהו במה שמכיל את המוחין דווקא על מנת לגלות אותם – שהוא ספירות נה"י. אנחנו מסתפקים כאן בשבע הספירות התחתונות כפשוטן.

אנחנו יודעים בכל מקום שמשה ואהרן במדות הם כנגד נצח והוד. לפי זה יוצא חדוש שמרים היא יסוד – בדיוק מתאים למה שפירשנו ביום חמישי לגבי פועה, היא מרים, שהיא ספירת היסוד. לפי זה, שלשת האחים – שהם הכלים להכיל את המוחין ולגלות אותם למטה – הם ספירות נה"י. בקבלה מדובר על נה"י דאו"א, אבל בפשטות כך בכל נה"י – הם כלים להמשיך את האורות, המוחין.

מאד יפה להביא את כל הפירושים האלה ולהסביר אותם – ממש פנינה. התפעלתי ממנו, והייתי צריך לקרוא כמה וכמה פעמים כדי לתפוס את הדקויות. הרבה עומק בספר שלו הרבה פעמים.

32.         יחס א:ד ב"בתים"

נאמר עוד משהו: המלה "בתים" מופיעה כאן בפעם הראשונה בתורה (בפסוק הראשון של החומש נאמר "איש וביתו", ובפסוק הראשון של הפרק השני נאמר "איש מבית לוי", "מבית" אותיות "בתים"). השאלה כמה פעמים עוד חוזרת המלה "בתים" בתורה – בחמשה חומשי תורה יש עוד ארבעה, הכל במלאכת המשכן, פעמים "בתים לבריחים" ופעמים "בתים לבדים". כאן כתוב "בתים" סתם, אבל בחמשה חומשי תורה יש חמשה בתים – יחס של א:ד, כאשר הארבע הוא בפירוש שנים ברבוע, פעמים בריחים ופעמים בדים. זה בדיוק היחס של א:ד.

כמה בתים יש בכל התנ"ך? בדיוק כה פעמים. כלומר, היחס בין החומש לנ"ך הוא גם א:ד – בחומש יש חמש ובשאר הנ"ך יש עשרים. אז רק בחומש יש יחס של א:ד ולחומש ביחס לנ"ך גם יחס של א:ד. כל היחס של א:ד קשור לתפלין, דווקא בבתים – תש"י הם בית אחד ותש"ר ארבעה בתים.

33.         יחד א:ד בהופעות ן פשוטה

נלך ל-ן הפשוטה: יש כה פעמים ן פשוטה בסיפור הראשון של החומש, כולל ה-ן האחרונה, "תחיון". ה-ן האחרונה היא מה שנמשך ממילא אחר עבודתנו (של מט). כשמחלקים את החומש לפרקים הכל פרק אחד (לא מענין אותנו כעת מי עשה את הפרקים), "וילך איש מבית לוי" מתחיל פרק ב. אבל לפי הפרשיות, יש כאן שתי פרשיות, כי שבעת הפסוקים הראשונים – יחוס השבטים שירדו למצרים – הוא פרשיה, ואז מתחילה פרשית "ויקם מלך יחדש על מצרים וגו'" – סיפור השעבוד והמילדות העבריות שבו יה פסוקים. סה"כ כב פסוקים, גם כנגד האותיות, שמתחלק לשבע וחמש עשרה[30].

בתוך שבעת הפסוקים הראשונים יש חמש ן פשוטה – סופי תיבות של שבטים (הרבה יחסית) – ראובן שמעון זבולן בנימן דן. אם כבר, כמה נ כפופה יש שם? שנים – נפתלי ובנימן (בו יש גם כפופה וגם פשוטה). בעצם יש סוד של שבע שמתחלק ל-2 ו-5 (סוד ז-הב כנודע) רק בשבטים בפני עצמם. אבל כעת מתבוננים ב-ן פשוטה – ה בשבטים בפרשיה הראשונה ו-כ בהמשך בפרשיה השניה (הכל בפרק הראשון), גם יחס של א:ד. חצי מה-כ הן לשון נקבה על שפרה ופועה – ן סופית של עשר המלים שהן נקבות, לפני שהופכות להיות "להם" זכרים. זו גם פנינה של מבנה – בשביל הילדים בחיידר.

[עד כאן מההשלמות]

34.         ברכת סיום

שיהיה כיף ללמוד תורה, כיף לקיים מצוות, כיף להניח תפלין – יחד עם שני הבתים – ויתקיים בנו "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך". שיבוא מלך המשיח שנקרא נון. יש רש"י ור"ת, אבל הכל "לפני שמש" – לפני תפלין דשמושא רבא, לשמם צריך לגלות את ה-ן בנפש.