י"א מנחם־אב ע"ג – ירושלים

תהלוכת "יהודים אוהבים יהודים"

"יהודים אוהבים יהודים" בכל רמות הנפש

נריה, מה קורה? [מקוה שלא יעשו בעיות, אנחנו נעשה הרבה רוח]. היום זה יום טוב לעשות הרבה רוח טובה – הרבה רוח והרבה רוחניות. ראיתי שיש פה חולצות "יהודים אוהבים יהודים", יש פה גם חולצות "יהודים בואו ננצח" אבל העיקר, עיקר המבצע היום, הוא "יהודים אוהבים יהודים".

יש לאהוב יהודי בכמה רמות בנפש:

אהבה במוטבע – דאגה ליהודים

יש, הכי פשוט, שזו הלכה, איך שהרמב"ם מסביר מה היא אהבת ישראל – "ואהבת לרעך כמוך" – שכל הזמן לדאוג לחבר שלך, כמו שאתה דואג לעצמך, לעשות טובה, לקיים "וחי אחיך עמך", עבודה עברית וכיוצא בזה. לדאוג ליהודים מתוך אהבה. "המעשה הוא העיקר" – זו אהבה ברובד שנקרא נה"י בחסידות, נצח-הוד-יסוד, המוטבע בנפש.

אהבה במורגש – חוית אהבה

יותר גבוה מזה, השרש של הדאגה בפועל לחבר שלך היהודי, הוא רגש בלב. בהלכה הרמב"ם לא מדבר על הפן הרגשי, רק על הפן המעשי של אהבת ישראל. אבל, כמובן ופשוט, אם כתוב "ואהבת לרעך כמוך" זה על דרך שכתוב לגבי רבונו של עולם, "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", שזה רגש. ידוע ש"בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" עולה בגימטריא שלהבת – רגש, שלהבת של אש קודש בלב. ברובד של אהבה רגשית כלפי היהודי אפשר להגיע לכך שאתה ממש רוצה לחבק ולנשק את היהודי. כתוב בחסידות שכאשר חסידים, כל ישראל חברים, נפגשים – הם רוצים לחבק ולנשק אחד את השני מרוב אהבה בלב. זה החג"ת, חסד-גבורה-תפארת, המורגש בלב.

אהבה במושכל – דיבוק חברים

יש עוד יותר גבוה, המושכל, עליו כתוב פסוק במשלי – "יש אוהב דבק מאח". יש אחד שאוהב אותך – "יהודים אוהבים יהודים" – בדבקות הנפש ממש, בבחינת "נפשו קשורה בנפשו". יהודי הוא בעצם שכלי, דעת היא דבקות, דעת היא "התקשרות והתחברות" בהגדרת התניא, ויש אוהב שדבק יותר מאח (שאצלו הקשר הוא בבחינת מוטבע בנפש), שיש קשר של דבקות אמתית אחד בשני. זו האהבה הכי גבוהה, שיש דבקות ממש אחד בשני. האריז"ל אומר שמה שמעכב את ביאת משיח הוא דיבוק חברים. כתוב שדיבוק חברים הוא כח של דעת, יותר גבוה ויותר פנימי גם מהתלהבות הרגש, השלהבת, של הלב.

אהבת ואחדות ישראל בכל הרמות

לכן, כשעושים את המצעד שלנו היום של "יהודים אוהבים יהודים" צריך לחשוב שעלינו לבטא את האהבה בכל שלש הרמות. ודאי הפשט להתחיל מלמטה, "יהודים אוהבים יהודים" זו עבודה עברית וכו', לחשוב, לדאוג לטובת החבר בכל עניניו הגשמיים והרוחניים. אבל עוד יותר מזה, זה חייב להיות עם רגש, עם התלהבות, אהבה אמתית, חבוק ונישוק. עוד יותר מזה, צריך להיות שאנחנו שנינו נרגיש את עצמנו דבר אחד ממש, עם אחדות, עם דבקות.

יש אהבת ישראל ואחדות ישראל – עליהם הרבי תמיד דבר – אהבת ישראל היא בעיקר בלב ואחדות ישראל, ה"אחד" שלנו, הוא בעיקר ה"יש אוהב דבק מאחד". אחד נוטריקון אח-דבק, ומי ששלם בדעתו, בהתקשרותו לכלל ישראל, נקרא אדם – "אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם" – ר"ת "אוהב דבק מאח" (ס"ת חבק היינו אהבה רגשית כנ"ל).

אהבת ישראל – העליה מהחורבן

שנזכה בע"ה לכל הרמות של אהבת ישראל, לעשות חיל, לעשות "ופרצת", לכבוש את כל הרחובות של ירושלים עיר הקדש ואת כל הלבבות של עם ישראל קדושים בירושלים עיר הקדש ובכל ארץ ישראל ובכל העולם כולו.

הגענו לשפל בתשעה באב, וכתוב שאחר כך העליה במהירות עד להכי גבוה – מהכי שפל. כעת אנחנו בתהליך של העליה במהירות. זה המסר של התהלוכה, שבמהירות ממש נזכה לביאת משיח – הכל מתוך אהבת ישראל בפועל, בלב ובדבקות של דעת – "דעת [של אהבת ישראל] קנית [לשון קנין ולשון תיקון] מה חסרת".