יש לאור החיים הקדוש פירוש על החומש – שהבעל שם טוב גילה את גדולתו, ואמר שזה היה המשה בדור שלפני הבעש"ט, הוא כמו אבי החסידות (הוא בא ממרוקו לארץ ישראל, וכתוב שלא כאן ולא כאן הכירו בגדולתו, ורק הבעל שם טוב הכיר – כי כשהיה עולה לשמים היה פוגש אותו, אמר שעד שאני עולה אני כבר רואה אותו יורד, אז אומרים שהאור החיים היה יותר זריז מהבעל שם טוב, שהוא היה רוח דוד המלך והבעש"ט היה נפש דוד המלך), בכל אופן הבעש"ט גילה גדולתו ובזכותו שמו פירושו בחומשים, כל זה שנדע על גדולתו האוה"ח הק'. הוא כותב משהו מאד יפה על הציץ – שבמצח הרצון האדם מקדיש את חייו לה', ש"קדש להוי'" אומר שכאילו כתוב על הכהן מקדיש עצמו לה' (וזה בא ממשה רבינו בעצם). אם אני רק לה', מקדיש את עצמי "בלתי להוי' לבדו", אפילו שאובייקטיבית יכול להיות שאני לא לגמרי בסדר, אבל ברצון אני מקדיש את עצמי לה' אז ה' מעורר את הרצון שלו ונותן לי את כל השפע ואת כל הברכות וגם את הכח העיקרי הזה לנצח את עמלק, שזה מה שמפריע לביאת המשיח. בסוף הוא אומר משהו מאד יפה, שזה כמו הפסוק שקשור לחדש אלול – "אני לדודי ודודי לי". אומר שה"קדש להוי'" זה "אני לדודי", שהיהודי מקדיש עצמו רק לה', ואחר כך בזכות זה "ודודי לי", "לרצון להם לפני הוי'" – שזה מעורר את רצון הקב"ה שגם ממשיך את כל הרצון שלו אלינו, לתת לנו את כל מה שצריך, ובמיוחד את הכח לנצח את כל האויבים. בלשון הבעל שם טוב, זה לעורר את ניצוץ משיח שיש בכל אחד. הרבי תמיד הביא את זה בשם עוד ספר חסידות, של רבי נחום מטשרנוביל, המאור עינים, שהוא מביא מהבעל שם טוב שיש לכל יהודי ניצוץ משיח, וכאשר מספיק ניצוצות יתגלו יבוא המשיח הכללי. בשביל זה יש פורים, זמן לגלות ניצוץ משיח שבך, וזה מתחיל מזה שקודם כל אדם הוא "קדש להוי'" – מקדיש עצמו לה' לבדו – ואז זה מעורר אצל ה' רצון, נותן ליהודי כח לנצח את כל הגוים, כל ההמנים והעמלקים, כח לנצח את כל הספקות, אז זוכים לאמונה פשוטה. לחיים לחיים, שנזכה להיות קדש לה'.

קודם כל שתהיה הרבה והצלחה בלימוד התורה, נגלה וחסידות, כמו שהרבי אומר. הגמרא אומרת "הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר" – קשור לחדש אדר. כעת אנו ב-ז אדר, הילולא של משה רבינו. "מרדכי בדורו כמשה בדורו", "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". הגמרא אומרת שמרדכי מן התורה מהתרגום של "מר דרור" – "מירא דכיא". מר דרור זה משה רבינו בכל דור דור. יש משה רבינו, יש מרדכי – ז אדר שוה רבי, בכל דור יש רבי. כתוב שאדר זה גם אדר – עץ גדול וחזק מאד, סוג של ארז. הסוג של העצים הכי גדולים בעולם זה ארזים, ויש ארז מיוחד שהוא הכי אדיר – אדר זה לשון אדיר – העץ הכי חזק וגדול, מסיבי, שבעולם. ככה רש"י מסביר. ושוב, אם יש למישהו נכסים, כלומר איזה שטח אדמה, והוא רוצה שזה יתקיים – שכולם ידעו שאדמה זו שייכת לו – אז יטע אדר, את העץ הזה, בתוך השטח שלו, ואז השטח שלו ודאי יקרא על שמו. כולם ידעו שהדבר הזה שלו, על שם האדר שנטע בתוך השטח. [נראה שחסרות כאן כמה מילים בהקלטה] "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" זה פסוק שדוד המלך אומר, קבלתי הכל ממך ואני מחזיר הכל לך – הכל זה בשבילך. זה עושה "יטע בהם אדר", שה' ידור עמנו, בתורה שלנו, ואם אני מקדיש את עצמי קודם כל צריך להקשיב ולציית למה שהרבי אומר – רבי זה ז אדר – והרבי אומר לעשות מבצע פורים, לזכות את כל היהודים בפריז, ובזכות זה, בזכות שה' רואה שיעשו את המבצע הזה, אז כבר היום יביא את המשיח.

[הפסקה לניגון – משהו משולב בין "יחי" ל"ושמחת"]

שכל מי שבצרפת יזכור שיש חמשה צירופים בעלי משמעות (שרשים בלשון הקדש). אם הרבי אמר ש-צרפת זה אותיות פרצת (פרץ היפך צרף), אז זה כולל כל הצירופים – במיוחד בצרפת שזה חכמת הצירוף. יש צרף (בתפארת), שזה היכולת לצרף יהודים יחד. ויש צפר (ביסוד) – כתוב שצפור זה המבשר של הגאולה, לכן משיח יושב בהיכל "קן צפור". כתוב ש-צפור שוה שלום – היא מבשרת את השלום לעולם (ביסוד נאמר "תמורת שלום מלחמה"). יש פצר (בגבורה) – להפציר זה לבקש הכי חזק, שרק הצרפתים יודעים לעשות את זה הכי טוב והכי חזק (בחינת יצחק אבינו, "ויעתר לה' לנכח אשתו"). יש פרץ (בהוד) – זה "ופרצת" (יציאה לבר, בהיקף הגדול ביותר, "שמחה פורצת גדר" ו"מלך פורץ גדר", הוא הכי מחוסן, סוד ההוד, הוא הכי מסוגל לפרוץ החוצה). ויש רצף (בנצח) – שזה רצוף אהבה, שאין הפסק, שזה כל הזמן אהבה (נצחיות של אהבה, נצח ענף החסד והאהבה, התפשטות האהבה עד אין סוף). אז כולם יהיו חלק של צרפת – יש פה הרבה אהבה, שכל האהבה תהיה בקדושה, אהבת משיח, אהבת ה', אהבת ארץ ישראל. לחיים לחיים – שנזכה לכל הגילויים של צרפת, וגם פריז, "פרזות תשב ירושלים" (ר"ת פתי, "פתי יאמין לכל דבר" שבקדושה, ואיך יודעים, זה מה שהרבי אומר!) – עד פריז (לא רק עד דמשק).