ח"י תשרי ע"ד – ירושלים (אנגלית)

קביעת מזוזה במשרדי הפורום ליהדות רוסיה

סוכה ומזוזה – מדירת עראי לאדם לבית קבע לה׳

משה רבינו – חבור הסוכה והמזוזה

הכל בהשגחה פרטית, וצריך להתבונן במשמעות של קביעת המזוזה היום. היום היום הרביעי של סוכות. לכל יום בחג הסוכות יש צדיק אחר שבא לסוכה. היום הוא היום של משה רבינו. היום משה רבינו נמצא אתנו – גם כשאנו נכנסים לתוך הסוכה וגם כשאנו יוצאים מהסוכה, גם אם אנו רואים אותו וגם אם לא – זה היום של משה רבינו. משה רבינו הוא "הרועה הנאמן", כללות שבעת הרועים של עם ישראל. בשם משה יש רמז גם למצות סוכה וגם למצות מזוזה (ה-ש של משה מתחלפת גם ב-ס של סוכה וגם ב-ז של מזוזה). נמצא שמשה הוא הכח הרוחני המחבר את שתי מצות אלו – סוכה ומזוזה – יחד.

סוכה – דירת עראי; מזוזה – בבית קבע

מה ההבדל בין הסוכה לבין מצות מזוזה? על פי נגלה נראה בהשקפה ראשונה ששתי מצות אלו שונות זו מזו בתכלית. הרי לפי הלכה, סוכה פטורה ממזוזה. למה? כי סוכה היא דירת עראי, ומשהו שהוא ארעי לא חייב במזוזה. מזוזה שייכת רק לדירת קבע. אז במבט ראשון נראה שסוכה ומזוזה הם שני הפכים – אם צריך מזוזה זו דירת קבע ואם זו סוכה לא צריך מזוזה כי זו דירת עראי. אך בפנימיות צריך להבין – מה היחס ביניהם?

תודעת הארעיות של האדם מאפשרת לבנות בית לקבוע היחיד

אנחנו עוברים לדור בסוכה שבעה ימים כדי לזכור שכל העולם הזה הוא ארעי. אנחנו נמצאים כאן לזמן מוקצב, כל אחד מה שה' קצב לו, ואת הזמן אנחנו צריכים לנצל כדי להביא משיח. זה מה שמלמד אותנו הסוכה. לכן הסוכה לא חייבת במזוזה, כי זה לזכרון העראי של העולם. אבל כל השנה אנחנו חיים בדירת קבע, במקום קבוע, שכן חייב במזוזה. למה אנחנו גרים במקום קבוע וחייבים במזוזה? התורה מלמדת שכל בית שיהודי בונה – כמו כאן – הוא צריך להיות מקום קבוע לה'. אנחנו לא קבועים, אבל יש רק אחד שהוא קבוע – ה'. ה' קבוע ורצונו קבוע.

אם אני גר בבית או עובד במשרד של קבע, המשמעות שאני רוצה להיות שותף עם ה' – שהוא קבוע. אני צריך פעם בשנה לשבת בסוכה, כדי להזכיר לעצמי שאני אדם נברא וחולף, עראי. אם אני יודע שבוע אחד שאני חולף, אז כל השנה אני יכול להיות בדירת קבע עם ה' – עם הקבוע היחיד. יוצאים שבוע לסוכה כדי שכל השנה אוכל להיות קבוע – עם קביעת המזוזה (שמברכים עליה "לקבוע מזוזה", לשון קביעות) – כדי להביא את ה', הקבוע היחיד, לתוך המציאות. ה' כאן לנצח – אם אהיה כאן ואם לא אהיה כאן. ה' נתן לנו את התורה והמצוות, ואת הרצון והאהבה בלב, להביא אותו לכאן – לנצח. זה היחס בין הסוכה והמזוזה. שהסוכה מאפשרת את תודעת המזוזה.

אהבה ואחדות – המכנה המשותף של סוכה ומזוזה

בקבלה יש רעיון יפה: גם סוכה וגם מזוזה הן כפולות של יג – אהבה ו-אחד. מזוזה עולה 65, 5 פעמים 13 (ועוד – היא מורכבת מאותיות זו = 13 ואותיות מזה = 52 = 4 פעמים 13), ו-סוכה עולה 91, 7 פעמים 13 (ועוד – סוכה מורכבת מאותיות וכ = 26 = 2 פעמים 13 בתוך אותיות סה = 65 = 5 פעמים 13 = מזוזה. ללמד שבסוכה, שם הוי' ב"ה = 26 נמצא-יושב בתוך מזוזה, שעולה שם א-דני, ה"קרי" של שם הוי'). לשתי המצוות האלה יש מכנה משותף – שהוא אהבה. אלה הן מצוות של אהבה – אהבת ה' ואהבה בין אנשים. אהבה גורמת לכך שאעשה משהו, שתהיה לי מסירות נפש – שאקדיש את חיי ליהודים, שאקדיש את חיי להביא את ה' לתוך המציאות ולהביא את אהבתו ליהודים בעולם.

היום יש לנו מזוזה, ויש לנו סוכה – אנחנו לא יושבים כרגע בסוכה, אבל הסוכה כאן, כי אנחנו בחג הסוכות, אז במקיף דמקיף יש כאן גם את הסוכה. אם אתה מצרף את 5 פעמים אהבה של המזוזה ועוד 7 פעמים אהבה של הסוכה אתה מקבל 12 פעמים אהבה – 156, שעולה גם 6 פעמים שם הוי' (שם הוי' הוא פעמיים אהבה – אני אוהב אותך ואתה אוהב אותי, אהבה צריכה ללכת בשני הכיוונים). [אז 13 הוא מספר טוב?]. אני מדגיש את המספר הזה, כי ליהודים הוא מספר מצוין, המספר הכי טוב. יש לא-יהודים שלא מחבבים את המספר 13 – יש בנינים שאין בהם קומה 13 – אבל בשבילנו זה מספר מצוין, כי יש יג מדות הרחמים של ה', שמרחם עלינו ודרכנו על כל העולם. 13 הוא מספר מצוין, והוא המכנה המשותף של מזוזה וסוכה, וביחד הם עולים 12 פעמים 13, 6 פעמים 26, שם הוי'.

היום הרביעי בסדר האושפיזין – הקשר בין משה ויוסף

6 פעמים הוי' עולה גם יוסף. קודם אמרנו שהיום משה נמצא כאן אתנו. יש שתי דעות לגבי סדר הצדיקים בסוכות. לפי הדעה שהזכרנו קודם היום הוא היום של משה. בשלשת הימים הראשונים אין מחלוקת – הם הימים של האבות, אברהם יצחק ויעקב. ביום הרביעי יש דעה שלשאחר האבות בא משה ויש דעה שבא יוסף. [מה חב"ד אומר?]. ביציאת מצרים נאמר שמשה לקח את עצמות יוסף עמו. כך בשרש חב"ד מחבר את שתי הדעות, אבל הדעה העיקרית שהיום בא משה. [אתה מאמין שהיום משה בא?]. כתוב שמשה ועוד יוסף = ראש, יחד הם ראש בני ישראל, ר"ת רבי. מי שרואה את הרבי רואה את שניהם יחד. אבל לפי הסדר המקובל העיקרי משה בא היום – הוא נתן לנו את כל המצוות, כולל מצות סוכה ומצות מזוזה (הרמוזות בשמו כנ"ל).

להכניס את הקבוע בדירת עראי – נתינת כח לעבודה במשך כל השנה

כשאני נכנס לסוכה, דירת עראי, התורה אומרת "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" – ה"אזרח" היינו מי שקבוע בארץ (בחינת "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת", פסוק מתחלת מגילת קהלת שקוראים בחג הסוכות), מי שקבוע מצד עצם נשמתו שהיא "חלק אלוה ממעל ממש", נכנס לדור בדירת עראי (בחינת ירידת הנשמה הנצחית להתלבש בגוף החולף) שאיננה חייבת במזוזה – אבל אחרי סוכות חוזרים הביתה, משמחת תורה. היום העיקרי להתחיל לעבוד כאן הוא אחרי שמחת תורה – אז מקבלים אנרגיה לפעול בתוך העולם (שעל כן נוהגים חסידים להכריז במוצאי שמחת תורה "ויעקב הלך לדרכו!"). מודעות העראי של הסוכה נותנת את הרצון והכח להביא את ה' לעולם, אלינו. המזוזה נמשכת כל השנה, והיא אומרת להביא את ה' אל תוך המציאות, אל תוך הגוף החולף ממש, באופן של קבע, באופן של חיים נצחיים. חג שמח ושנה ושמחה.