ב׳ חשון ע"ד – כפר חב"ד

ברית שניאור־זלמן הלוי

א. "לחיות עם הזמן" – שניאור־זלמן כנגד אברהם ושרה

שניאור – יחוד אור הנגלה ואור הנסתר

לחיים לחיים. מזל טוב. אנחנו בברית המילה של שניאור זלמן הלוי, שיהיה חסיד – חסיד של הרבי, של מלך המשיח – שיהיה רוב נחת יהודי-חסידי להורים, לסבים, סבתות, לכל בני המשפחה. קוראים לו שניאור-זלמן על שם הרבי הראשון של חב"ד, בעל התניא. כאשר הוא נולד אמר הבעל שם טוב, הרבי הראשון של החסידות, שקוראים לו שניאור כי נשמתו ירדה לעולם הזה לחבר שני אורות יחד – שני-אור – אור הנסתר של התורה, הקבלה והחסידות, ואור הנגלה של התורה, הגוף של התורה, "גופא דאורייתא", זו הלכה. לכן באמת אדמו"ר הזקן, שעל שמו נקרא הרך הנימול, היה הכי גדול בדור שלו – ובמשך כל הדורות, עד היום – גם בתורת הנסתר וגם בתורת הנגלה. הוא חבר גם את ספר התניא קדישא, התורה שבכתב של כל החסידות, כל הנסתר שבתורה – נסתר היינו עבודה שבלב, הדברים הנסתרים שבתוך הלב של יהודי – וגם הנגלה, מה שצריכים לעשות ביום-יום עם הידים, הרגלים וכו', איך יהודי צריך להתנהג במעשה. אז הוא גדול, כתב גם את התניא וגם את שו"ע אדה"ז.

שניאור-זלמן – אברהם ושרה

מהו השם השני, שהוא בעצם מדרגה שלישית (אחרי שתי המדריגות של שני-אור)? זלמן באידיש הוא כמו שלמה המלך (סלומון), לכן יש הרבה שנותנים את השם שלמה-זלמן (כמו צבי-הירש, זאב-וולף וכיו"ב – שם בלשה"ק ותרגומו באידיש). בכל אופן, זלמן – באידיש – מחובר מארבע אותיות והרביים אמרו, הרבי חוזר על זה, שבצירוף אותיות אפשר לעשות מזה את המלה "לזמן", כמו בברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". מה פירוש "לזמן"? שממשיכים את שני האורות הגדולים לתוך העולם שלנו, לתוך הזמן – לתוך ה"בראשית ברא אלהים אתה שמים ואת הארץ". הגימטריא של זלמן גם חשובה מאד, רומז לשרה אמנו, כי זלמן שוה 127 – חיי שרה. אם זלמן הוא שרה צריך לומר ששניאור קשור לאברהם אבינו, עליהם אנחנו קוראים כעת בתורה.

הכח "לחיות עם הזמן" – מ-ב מרחשון

אדמו"ר הזקן, שניאור-זלמן המקורי, הראשון, אמר פתגם והוראה חשובה – שצריכים "לחיות עם הזמן", והפירוש שצריך לחיות עם פרשת השבוע. מה זה לחיות? לחוות – כל יום, את חלק הפרשה באותו יום. בהשגחה פרטית, לחיבור הראשון שהרבי חבר קוראים "היום יום" – פתגם לכל יום בשנה, מסר, מוסר השכל. כמו ששמענו אתה הסיפור המופלא על הדולר שהאבא קנה, ויש עליו את התאריך המדויק של היום, אז גם בלוח "היום יום" ב' מרחשון רואים שיש שם את הפתגם הזה. כלומר, בלוח "היום יום" היום הזה מוקדש לשניאור-זלמן, וזה מהפתגמים הכי חשובים שלו, שיהודי צריך "לחיות עם הזמן".

על פי פשט, למה הרבי כתב זאת ב-ב' מרחשון ולא בשום יום אחר? זה היה כתוב לפי שנה מסוימת, והקביעות באותה שנה היתה בדיוק כמו השנה הזאת, ואז יצא כמו השנה הזאת ש-ב' מרחשון היה יום ראשון של פרשת "לך לך". היות שבהמשך, לוח "היום יום" של מחר (ג' מרחשון, אודותיו נדבר בהמשך), כתוב שהפרשה הזו הכי שמחה – כי בפרשה הזו כל יום ויום אנחנו חיים עם אברהם אבינו. הפתגם אומר שצריכים לחיות עם מה שקורה בפרשה.

הוא אומר שהיו בראשית ונח, שתי פרשות כלליות, אבל עדיין אין שם יהודים – לא הכי שמח (עד שנולד אברהם בסוף פרשת נח ואז מתחיל להיות שמח). שמח זה כשיש יהודי, כמו כעת – שזכינו להכניס ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו. זו השמחה האמתית, "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב". אין יהודי? לא שמח! שמחה אמיתית מתחילה כשיש יהודים. השבוע הכי שמח, כי כל יום חיים עם אברהם אבינו, היהודי הראשון, שהולך לארץ ישראל – אותו מקום ש"תמיד עיני הוי' אלהיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה". הוא מוכן להלחם על הארץ, עומד בכל הנסיונות בהצלחה – אין שמחה יותר מזה. לכן, ביום הראשון של הפרשה הוא מביא את עצם הפתגם. כלומר, הפתגם הזה שייך לכל השנה כולה, אבל בפרט הוא שייך להיום. אדמו"ר הזקן אמר אותו לכל השנה, והרבי קבע שעיקר היום ממנו יונקים את הכח לכל השנה "לחיות עם הזמן" הוא היום, ב' מרחשון.

פרשת לך לך – ראשית עבודת הבירורים

זה היום שקוראים בתורה "לך לך", וכעבור עוד תשעה פסוקים קוראים "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה". לכך הרבי הכין אותנו ב"היום יום" אתמול, כשהתחלנו את פרשת לך לך במנחה של שבת, הוא כותב שמאז שיש את היהודי הראשון בעולם שמתחיל ללכת – יש ביטוי ללכת בתוך העולם, להכנס לתוך המציאות (כמו זלמן-לזמן, להכנס לזמן, לפרסם אלקות בעולם) – מאותו רגע התחילה עבודת הבירורים. מה פירוש בירורים? עבודת הגאולה. יש ניצוצות אור מפוזרים בתוך המציאות, ורק ליהודי יש כח בנשמה ללכת בעולם ואיפה שהוא הולך, איפה שהוא דורך בעולם – "מהוי' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ" – הוא גואל את הניצוצות. מי התחיל זאת? אברהם אבינו, "אברהם התחיל להעיר-להאיר".

שני-אור – הפסוק השלישי בתורה כנגד פרשת לך-לך

הפרשה השלישית היא כנגד הפסוק השלישי בתורה – "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". "יהי אור" הוא אור הנסתר שבתורה ו"ויהי אור" הוא אור הנגלה שבתורה, האור החוזר מלמטה, מהמציאות. אם כן, הפסוק הזה הוא כנגד אברהם אבינו, הוא שני-אור. יש פתגם של אדמו"ר הזקן שמי שלומד את התניא יכול להיות חסיד כמו אברהם אבינו. מיהו חסיד? מי שמפיץ את אור ה' בעולם. יש "יהי אור ויהי אור", ואז מביאים זאת לעולם בזכות האשה. כשעושים ברית מילה לילד, גילוי העטרה, כתוב בקבלה שזה גילוי שרש נשמת אשתו לעתיד – "אשת חיל עטרת בעלה". כבר מכינים אותו לחתונה – לשם כך עושים ברית מילה.

אז יש גם את השניאור, העבודה שלו במסירות נפש להאיר את העולם, ויש את ה-זלמן, לזמן, שממשיך זאת לעולם, ועולה 127, חיי שרה אשת אברהם, שלמות – מאה בכתר, עשרים במוחין, שבע במדות, שלמות כל כחות הנפש. כמו שהרבי אמר, אם השליח מקדיש את חייו כדבעי לשליחות, עם כל י כחות הנפש, הוא הופך להיות משיח – שליח ועוד י שוה משיח. כל שליח מגלה את ניצוץ המשיח שבתוכו. זה הזלמן, ה"לזמן הזה".

אברהם אבינו ואדמו"ר הזקן – בחינת השלישי

קודם כל, נברך את הרך הנימול שילך בדרך אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן הוא גם השלישי. כשמדברים על השלישי חושבים על יעקב אבינו בדרך כלל. אברהם הוא גם השלישי – איך? אחרי אדם ונח. גם אברהם, היהודי הראשון, הוא בבחינת שלישי. לכן כתוב שהפסוק הראשון – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – כולל את כל פרשת בראשית. הפסוק השני – "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים" – הוא פרשת נח, המבול. הפסוק השלישי הוא אברהם אבינו – הוא גם שלישי. השלישי ממנו, השלישי שבשלישי, הוא הבחיר שבאבות – יעקב אבינו שנקרא ישראל, אבל חז"ל אומרים שכל האבות נקראו ישראל, החל מאברהם אבינו.

מעלת יום ה-לב בשנה

שוב, אנחנו מתחילים עכשיו – ביום ה-לב מתחלת השנה (ל ימי תשרי, וכמעט מסיימים את היום ה-ב של חדש מרחשון). הרבי מביא בדבר מלכות מהרבי הרש"ב שהיחידה שבנפש היא לא במח אלא בלב. אף על פי שצריך להיות מח שליט על הלב, כך כתוב בתניא, אדמו"ר הזקן אמר שאצלו פנימיות הלב שליט על המח. יש מדרגה משיחית שמגלים נקודה פנימית שבלב שיותר גבוהה גם מהשכל, שולטת על השכל. זה היום הזה – יום ה-לב של השנה.

ב. שלש הבחינות בשניאור זלמן – צדיקי יום הלידה וסיום הברית

שני-אור – התכללות רבי לוי־יצחק מברדיטשוב והחתם סופר באדמו"ר הזקן

נאמר עוד משהו נחמד מאד: בהשגחה פרטית, בדיוק לפני שבוע, ביום שהתינוק נולד – ה"מזל גובר" של התנוק – כ"ה תשרי, עשינו התוועדות ודברנו על שני צדיקים מאד גדולים שזה היארצייט שלהם. אחד הוא רבי לוי־יצחק מברדיטשוב, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, והשני הוא החתם סופר. ההילולא של שניהם ביום ההולדת של התינוק. אז הזכרנו – בלי לומר את הקשר לאדמו"ר הזקן – שאחד מהם הוא בעיקר אור הנסתר והשני אור הנגלה. הם שני עמודי אור, עמוד של פנימיות ועמוד של נגלה, גופא דאורייתא. בכל דור יש חד בדרא, ואנחנו חסידי חב"ד – אז אצלנו פשוט שה"חד בדרא" הוא הנשיא של חב"ד, בפרט אדמו"ר הזקן, שהוא הראשון והכולל את כולם.

אותו אחד שהוא הצדיק של הדור כולל את כל הצדיקים, וזה מאד חשוב. מדברים הרבה מאד שדווקא בדור שלנו מאד חשוב לכלול את כל הצדיקים יחד. אבל מי שבאמת כולל אותם הוא הצדיק-יסוד-עולם של הדור, החד-בדרא. לא שהרבי הוא משהו אחר – הרבי הוא באמת משהו אחר, אבל הוא כולל את כולם. כאן דוגמה שאפשר מאד לכוון בנוגע לרך הנימול שלנו, שקוראים לו שניאור וה"מזל גובר" שלו הוא כ"ה בתשרי (תיכף נגיע להיום, יום הברית, אבל קודם כל יום ההולדת). אז מאיר האור של שני צדיקים גדולים – בדיוק מתאים לשניאור, כי אחד הוא אור הנסתר והשני אור הנגלה. שני אלה, הצדיקים הגדולים, הקדושת לוי, שנקרא "סניגורן של ישראל", מליץ היושר על כל עם ישראל. עוד אחד מגדולי צדיקי אותו דור היה החוזה מלובלין, והוא אמר ששעה אחת בכל יום הוא מודה לה' ומשבח אותו שהוריד את נשמת רבי לוי־יצחק לתוך העולם הזה – עבודה שלמה.

לגבי החתם סופר כתוב שהוא האחרון שפסקיו התקבלו בכל ישראל – מאז יש רק מחלוקות... הרב האחרון בנגלה שכולם קבלו את הפסקים שלו הוא בעל החת"ס. ברור ששני אלה הם בתוך השניאור, תוך אדמו"ר הזקן.

יום ה-גל של השנה – הילולת רבי ישראל מרוז'ין

זה כ"ה תשרי. תשרי הוא עדיין חודש מלא אור. חשון הוא כבר חדש שנכנסים לתוך העולם, לתוך המציאות. בחשון יורדים לשטח, מען גייט אין וועלט, קשור לשם זלמן. כעת כבר אחרי השקיעה, כבר נכנסים מ-ב' מרחשון ל-ג' מרחשון, ואז נכנסים ליום ההילולא של עוד צדיק מאד גדול. הצדיק הזה, כשהיה ילד קטן בן 8, פגש את אדמו"ר הזקן שכבר היה מבוגר ושאל אותו שאלה עמוקה בחסידות. יש כמה גירסאות, אבל אדמו"ר הזקן ענה לו – כל מה שהסברתי מה שקבלתי מהמגיד הילד הקטן הבין בכמה דקות. זה מה שאני מלמד מאז הקבלה שלי מהמגיד ממעזריטש ועד היום הזה – הוא לתרץ קושיא זו. הסיפור מובא בדרך מצוותיך. ומי הילד הזה? הנין של המגיד ממעזריטש, רבי ישראל מרוז'ין, שכעת נכנסים ליארצייט שלו.

זה כבר יום ה-גל של השנה, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". הצדיקים של אותו דור אמרו שכל העבודה של המגיד הגדול ממעזריטש, ממלא מקומו של הבעל שם טוב, ושל בנו, רבי אברהם המלאך – הרב-חבר של אדמו"ר הזקן – ושל הבן שלו, רבי שלום מפראהביטש – כל עבודתם היתה רק להוריד את נשמתו לעולם. כמו שאמרנו שצריך לשבח את ה' שהוריד את נשמת רבי לוי־יצחק. הצמח-צדק היה קורה לו דער הייליגער ריז'ינער – כינוי שלא נתן לשום צדיק אחר בעולם. הוא שלח אליו את רבי אייזיק מהומיל, גדול משכילי החסידים, בעניני הכלל. רבי הלל מפאריטש, גדול העובדים מחב"ד, ששמע את הסיפור שהיה עם הרבי הזה כשהיה בן 8 – נסע באופן מיוחד לראות מי הילד הזה. בכל אופן, כעת מתחילה ההילולא שלו.

יחוס רבי ישראל מרוז'ין דווקא לשלמה המלך

מה הוא קשור ל"זלמן"? אנחנו אומרים שאיך שאדמו"ר הזקן כולל את הקדושת לוי והחתם סופר זה שניאור, שייך לכ"ה תשרי, ואיך שאדמו"ר הזקן כולל את הילד הזה – רבי ישראל מרוז'ין – הוא כעת, יום הברית שנכנס ליארצייט שלו (ובלוח היום-יום שני הימים מחוברים בענינם). איך אני יודע שהוא קשור לזלמן? אמרנו שזלמן הוא שלמה. הרוז'ינער הוא, קודם כל, אחד שהחזיק עצמו משיח – אמר בפירוש שהוא מלך המשיח, לא התבייש, עזות דקדושה. הוא רצה שכל צדיקי אותו דור יכתירו אותו כמלך המשיח. כדי להוכיח שהוא מלך המשיח – כך כתוב – הוא היה עומד ואומר את היחוס שלו, בין היתר, בן אחר בן עד שלמה המלך. לא כתוב עד דוד המלך בסיפור, אלא בן אחר בן עד שלמה המלך. אם הוא אמר עד שלמה המלך ולא עד דוד המלך – המשיח הרי צריך להיות גם בן דוד וגם בן שלמה, כפי שהרבי תמיד מביא – אבל אם הקפיד דווקא ליחס את עצמו לשלמה סימן שיש לו קשר מיוחד לשלמה המלך. אם יש לו קשר לשלמה המלך ממילא יש לו קשר לשם זלמן של אדמו"ר הזקן. ה"לזמן" הוא הקשר לחדש חשון, להכניס את השני-אור למציאות.

צדיק של שלום – מלך שהשלום שלו

מה הקשר המיוחד שלו לשלמה? שלמה הוא "מלך שהשלום שלו". הפסוק אומר "והאמת והשלום אהבו"[1]. הוא היה אומר – דער הייליגער רוז'ינער של עכשיו, של היום – שיש צדיקים (והוא ציין והצביע על אחד מהם) שהעבודה שלהם היא אמת. אצלי, הוא אמר, לא שאיני אמת – אבל אצלי עיקר העבודה היא שלום, זו הנקודה שלי. הרי האמת היא חותמו של הקב"ה אבל השלום הוא שמו של הקב"ה. צריך להיות גם זה וגם זה. שוב, הוא החזיק את עצמו משיח – משיח בן דוד. סימן שהוא גם סבר שעיקר העבודה של משיח בן דוד היא שלום, לעשות שלום בעולם. וכך רומז שמו – ישראל בן שלום.

ביאת משיח בדרך הטבע בגלל בעלי עברה

נאמר עוד ווארט שלו, שנוגע לאקטואליה: פעם אחת באו וספרו לו על איזה בעל עבירה ואיך שהעבירה הזו מתפשטת. העבירה היתה ההיפך משמירת דיני טהרת המשפחה. אז הוא נכנס לאיזו דבקות, נאנח עמוק מאד מהלב, ואז אמר (המילים שלו) – בגלל בועלי נדות ואוכלי חמץ בפסח המשיח יבוא בדרך הטבע.

כלומר, אנחנו כל הזמן מצפים שמשיח יבוא בנס, על ענני שמיא, מלמעלה. אם עם ישראל הם צדיקים – כאן לא דורש יותר מדי, רק שישמרו את המצוות – אם רוב עם ישראל ישמרו תורה ומצוות משיח יבוא בדרך נס. אבל אם עם ישראל הגיעו למצב כזה, אני לא דוחה את עם ישראל, אני לא נוהג במדת האמת שהיא "אמת המדה" של שמאי שהיה דוחה גרים עם האמת שלו – אני לא דוחה אף אחד. יהודים עוברי עבירות? חבל, ודאי שצריך להשתדל להחזיר אותם בתשובה. אבל אם זו המציאות האומללה אז מה זה אומר? שמשיח יגיע בדרך הטבע. אז הוא סיים את הווארט שלו ואומר – יבוא זמן שבכח ידחפו את עם ישראל לחזור לארץ ישראל.

זה היה לפני יותר מ150 שנה, הוא נפטר בתרי"א, שנת ירא"ת, באמצע נשיאות הצ"צ, נפטר צעיר יחסית, בגיל 54. הוא נרדף, היה בבית סהר – ישב יותר מאדמו"ר הזקן (כבר אומר שהוא כולל אותו, את כל אלה שישבו בבית סהר), עשרים חדשים – ואז הוא ברח מרוסיה לאוסטריה והגיע לסדיגורא. בכל אופן, כך הוא אומר.

התכללות שלשת הצדיקים בשניאור-זלמן

הוא אומר שהענין שלי הוא שלום – לכן הוא שייך לשלמה המלך, וממילא הוא שייך לזלמן, השם השני של אדמו"ר הזקן ושל הרך הנימול. בבחינה הזו של שלמה המלך, החכם מכל אדם, אדמו"ר הזקן כולל אותו. אדמו"ר הזקן ודאי מאד שמח בזה, כי הוא התכלית של הרבי שלו. אדמו"ר הזקן קרא לבן שלו על שם הרבי השלו, המגיד, וכל עבודת המגיד ובנו ונכדו היתה להוריד את נשמת הרוזינער לעולם הזה כנ"ל. שנזכה לשניאור-זלמן עם הרבי והתניא והשו"ע ואיך שהוא כולל את כל הצדיקים. כתוב "אור צדיקים ישמח". כתוב "הוי' אוהב צדיקים", והיום עיקר הענין לכלול את כל הצדיקים. "אור צדיקים ישמח" – אין יותר שמחה מאשר כל הצדיקים מאירים יחד. "ישמח" אותיות משיח. שניאור זה שני-אור, שני צדיקים, וזלמן זה עוד אחד. שיהיו כאן כל הצדיקים יחד ונזכה לביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.