מוצאי כ"ח שבט ע"ד – כפר חב"ד (אנגלית)

יום הולדת פרופ׳ אליעזר זייגר

2.              א. שתי הממלכות – שמרנים וליברלים

לחיים לחיים, מזל טוב, שנת הצלחה, שנת בריאות, "ופרצת".

3.               ממלכת יהודה וממלכת אפרים

לבקשת בעל יום ההולדת, אליעזר שי', נדבר על שתי המלכויות בישראל וננסה להמתיק כמה מה"דינים" בין יהודים, בעיקר בהקשר הפוליטי. עם ישראל נחלק לשתי ממלכות – ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

הרבה פעמים ממלכת ישראל נקראת ממלכת אפרים, אפילו שהיא ממלכת עשרת השבטים – אבל מי שעמד מאחוריה, מי שהתחיל אותה, הוא ירבעם בן נבט משבט אפרים. המקום של קריעת הממלכה הוא העיר שכם. שכם היא המקום בו יוסף הצדיק קבור, דבר הקשור גם לאפרים. אפרים נקרא "ילד שעשועים" – ה' אוהב את אפרים. יהודה הוא המלך של ממלכת הדרום. כשהם נחלקו היו כל מיני חיכוכים בין מלכי יהודה למלכי ישראל (היו נסיונות להרגעת המתח ביניהם בעיקר ע"י נישואין ביניהם). זה הנושא שלנו הערב[1].

4.               שמרנים וליברלים – עבר ועתיד

אם ננסה לתרגם את הממלכות למושגים אקטואליים, אלה השמרנים והליברלים – שתי מילים שבעצם הן חיוביות, באופן אידיאלי לא אמור להיות קונפליקט ביניהם. את המלה "שמרנות" אפשר לתרגם conservatism או traditionalism (מסורתיות). אנחנו מתכוונים למשמעות הראשונה. אך כאשר מבינים את המושג כפי המשמעות השניה אז הקיטוב בין השמרנים לליברלים קרוב להשמע כמחלוקת בין דתיים לחילוניים, או אפילו בין דתיים לאנטי-דתיים, ואז ברור שיש כאן קונפליקט. אבל לא זו הכוונה שלנו כאן.

שמרנים קשורים לעבר – נאמנים למערכת הערכים הקיימת, זו שנמשכה מהעבר. בעיניהם יש לבסס את החברה ע"י בירור הטוב מהעבר, מהעבר לומדים כיצד לנהוג בהווה ובעתיד לפי הפתגם "העבר מלמד את ההוה והעתיד". ליברליים הם עם הפנים לעתיד טוב יותר. מה שעומד מאחורי החשיבה שלהם הוא שהעבר והחברה בהוה במצב לא מתוקן, וצריך ללכת קדימה למקום טוב יותר – קדימה נתקדם. לא צריך להיות נאמנים לערכים של העבר אלא להחליט כעת מה עושים, לפי אלו עקרונות חיים.

5.               שויון, אנטרופיה ושחיה עם הזרם

עוד ערך של הליברלים הוא שויון. יש בשויון הרבה רמות. יש דברים טובים בשויון, אבל יש רמה שבא מגיעים למסקנה שהכל שוה – כל אבחנה מהעבר, מודעת או לא, צריך לשבור, שהכל ישתווה. יש פילוסופים פוליטיים שסוברים שברמה הזו, שויון ואנטרופיה – העקרון השני של התרמודינמיקה – זהים. אם הכל מתפרק, אנטרופיה מוחלטת, הכל שוה. המדע מסביר שהרמה הכי נמוכה של אנרגיה היא כשהכל שוה. שויון כזה הוא תופעה חולנית.

[עוד דימוי ומשל חשוב לכך שהשמאל שואף לשויון (שויון בנטל) הוא שחיה עם הזרם, כטבע המים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך. השמרנים באיזה אופן שוחים נגד הזרם. כמו שמוסבר אצלנו הרבה פעמים, כל התורה והמצוות הן נגד האנטרופיה, נגד הזרם. ואף על פי כן, כמו שיוסבר, רואים כל הזמן שהשמאל של אתמול הופך להיות הימין של היום – כי בכל אופן יש חק אנטרופיה (הדגים ששוחים נגד הזרם עושים זאת כדי לחזור למקור שלהם, לעבר, ולהוליד דור חדש שם).]

6.               הציר האנכי והציר האפקי

אם מנסחים זאת כך יש שאלה, יוצא מזה שהשמרנות היא בחינת עמידה (כלומר שהיא עומדת בקומה זקופה) – יש בה הירראכיה – ואילו הליברליות שואפת לשויון (שיחסית היא בחינת שכיבה). זה קשור לשאלה בפסיכולוגיה (בפרט לגבי ילדים) שדברנו עליה בעבר כמה פעמים, מה הציר הראשון שאדם מודע אליו – מעלה ומטה (הירארכיה) או ציר הרוחב – ומה היחס ביניהם.

הציר מלמעלה למטה נקרא אנכי, שאפשר לנקד גם כמו אנֹכי – "אנכי הוי' אלהיך", תחלת עשרת הדברות. במתן תורה לישראל ה' התחיל בלהציב ציר מלמעלה למטה, כי התורה ניתנת מלמעלה למטה – "וירד הוי' על הר סיני", "מן השמים השמיעך את קולו וגו'". עד מתן תורה לא היה חבור בין עליונים ותחתונים, ובמתן תורה עליונים ירדו למטה ותחתונים עלו למעלה. המלה הראשונה במתן תורה היא "אנכי".

הציר הרחבי נקרא בעברית מאוזן. איזון הוא שווי משקל. בלשון חז"ל הלשון היא לא מאוזן (מלשון אוזן, שתי האזניים מאוזנות, ואנחנו יודעים שהחוש של שווי משקל הוא באזן הפנימית) אלא מעוין (מלשון עין, גם העינים מאוזנות). מה שאנכי בפנים הוא האף (שמבטא רוגז – או שהשמרנים כועסים או שכועסים עליהם) שהוא עיקר "הכרת הפנים" כנודע. קו האופק נקרא בעברית מעוין או מאוזן – חז"ל אומרים מעוין, אבל גם מאוזן זה נכון כי הדימוי הוא מאזניים[2].

7.               אנשים מאונכים ואנשים מאוזנים

כל המושגים פה מיסודם חיוביים. אנשים שהם מאד 'מאונכים' הם שמרניים וקשורים למערכות הערכים של העבר – זה בסדר, אם מדובר בדברים טובים. אנשים 'מאוזנים' מסתכלים קדימה, לעתיד (לאו דווקא קשורים לעבר), רואים את האופק ורואים איך שהכל שוה. זה יכול להיות טוב, אבל אם מגיעים ליתר אנטרופיה אז הלכו מדי רחוק – מגיעים לאנרכיה.

יש מי שחושב שאנרכיה היא גם טובה – לא צריך ממשלה כי כולם טובים. אם זה המקרה – ככה חומסקי חושב – אם כולם טובים אנרכיה היא טובה. הרבי אומר שלעתיד לבוא לא יהיו שוטרים. יהיו שופטים, יהיה חוק (של התורה), אבל לא יצטרכו שוטרים כי כולם יצייתו מרצונם הטוב לחוק.

8.               מעלת האיזון בתורה – "והיה העקוב למישור"

אם נשתמש בדימוי הזה, של אנשים 'מאונכים' ואנשים 'מאוזנים', נראה שהתורה בעצמה אומרת שצריך להיות מאוזן – ערך ליברלי. איפה? בהפטרת "נחמו נחמו עמי", אחד הפסוקים הוא "כל גיא ינשא וכל הר ישפל והיה העקוב למישור" – הכל יהיה שוה, שטוח. זה אידיאל חשוב של העתיד בנביא ישעיהו.

גם היום, איפה גרים השמרנים? בגבעות, בירושלים. ואיפה גרים הליברלים? במישור, בשפלה. יוצא שיש אנשי הר ואנשי מישור. מי הימני הראשון? אברהם – בו נאמר "קראו 'הר'". יצחק בנו (השמאלני הראשון), ההיפך ממנו – אברהם הוא חסד ויצחק גבורה, ימין ושמאל – "קראו 'שדה'", מישור. הדימוי של אברהם הוא הר, פירמידה, שמבטאת הירארכיה. הדימוי של יצחק הוא שדה – מישור.

9.               שמרנות וליברליות – ימין ושמאל – חכמה ובינה

כעת נתרגם את כל מה שאמרנו עד כה לספירות: דברנו על שמרנות וליברליות. מכיון שליברליות אוהבת שויון, אנחנו מבינים ששמרנים מתייחסים אחרת לשויון. מה השרש של ימין ושמאל בספירות? חכמה ובינה. בלב ימין ושמאל הם חסד וגבורה. למה אהבה היא שמרנות ויראה היא ליברליות? צריך להבין, לא כל כך פשוט. יותר קל להבין את הקשר לחכמה ובינה. למה? כי חכמה קשורה לעבר – היא נקראת "עמק ראשית" בספר יצירה – ואילו בינה נקראת "עמק אחרית", היא הקשר לעתיד.

10.       ב. הפיצול והאיחוי – "פנים אל פנים"

11.         דימוי הכרובים

כשיש ריחוק בין שני הצדדים הם לא מסתכלים זה על זה, "לא אשגחן אפין באפין". בפרשה קוראים על הכרובים – כשלא עושים את רצונו של מקום הם מפנים פנים זה מזה, נמצאים במצב של אחור באחור, זה מצב לא טוב. אך כשעושים רצונו של מקום הם מפנים פנים אל פנים באהבה. הכרובים שבקדש הקדשים יכולים לסמל את ה' וכנסת ישראל, ה' והעם, אבל הם יכולים לסמל גם את הימין והשמאל בתוך עם ישראל ("כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה", אחד בקצה הימני ואחד בקצה השמאלי) – דימוי טוב של שני המלכים, יהודה ואפרים, הדרום והצפון. במצב המתוקן, כשיבוא משיח, הם תמיד יפנו פנים אל פנים ולא אחור באחור.

12.         התכללות המבטים על העבר והעתיד

שוב, אם השמרן מביט רק אל העבר, ולא אל העתיד, והליברלי מביט רק אל העתיד, ולא אל העבר – הם עומדים אחור באחור, כל אחד מפנה פנים לכיוון אחר, ויש ביניהם עימות והתנגדות. מה התיקון? שגם השמרן יסתכל על ההוה והעתיד, איך לתקן את החברה. גם אם אני קשור לעבר ולערכים של העבר – הפנים של היהודי המאמין בתורה ומחויב לערכיה הנצחיים הם אל העתיד, לתקן את העתיד, "להביא לימות המשיח".

מי שלומד את התורה בכלל ואת פנימיות התורה בפרט יודע היטב שהפנים של היהדות הם לעתיד. אנחנו מאמינים בערכים של התורה, במה שקבלנו בעבר, אבל הפנים שלנו לתיקון החברה, אל העתיד. אם המאמינים בתורה לא מסתכלים אל העתיד, לא רגישים לשינויים המתרחשים כל הזמן בעולם ובחברה, לא יודעים איך לשלב את העמידה בפרץ נגד פרצות בחומות העבר ובין עבודת ה"ופרצת" קדימה, נוצר פירוד.

אבל אותו דבר לצד השני – אם הליברל מסתכל רק קדימה, ושוכח מהעבר, ולא לומד מהעבר, ורק רוצה שויון (כמו שאמרנו קודם, שואף לאנטרופיה מלאה, לשבור את כל הערכים ואת הכל), הוא נפרד לגמרי מהצד השני. מהו הליברל הטוב, אפרים הטוב? שהוא מסתכל לעתיד – הוא רוצה להוריד את ההר ולנשא את הגיא, רוצה שהכל יהיה מישור, זה טוב – אבל אולי החזון של מה שהוא רוצה כבר נחזה בעבר. אם הוא באמת רוצה שויון הוא מתחיל להבין שהוא בכל זאת קשור למוסר ולערכים של העבר (גם אבותינו שאפו לשויון חיובי).

ועוד, אם הוא ישר ובאמת רוצה שויון, הוא חייב לכלול בחזון השויון שלו את כל הפלגים שבעם, את כל שבטי י-ה, כולל גם את השמרנים (בני ממלכת הדרום) שחיים חזק עם העבר.

הרעיון הוא לראות כיצד בעל דפוס החשיבה האנכי ובעל דפוס החשיבה האופקי מתבגרים. כלומר, אם אתה רק בדפוס חשיבה אחד, ולא מתחשב בשני, אתה במצב לא מפותח, לא בוגר. בגרות זו התכללות. אם אתה אדם אנכי חייב להיות לך גם קו מאוזן ואם אתה אדם מאוזן חייב להיות לך גם קו אנכי. זו הציור שלנו של משיח שהשמרנים והליברלים יסתכלו אחד על השני ויקבלו אחד את השני ברצון – כמו הכרובים שמסתכלים אחד על השני באהבה.

13.         פורעניות שכם – בירת ממלכת הצפון

נדבר קצת על היסטוריה של שתי הממלכות: היו שלשה מלכים לפני הפיצול – שאול המלך, דוד המלך, שלמה המלך. אחר כך בא ירבעם – הוא כבר התחיל למרוד בימי שלמה, ברח מישראל למצרים עד פטירת שלמה ואז הוא חזר. הוא עשה מהפכה. בהתחלה ירבעם הראה נכונות להשלים עם רחבעם ושרחבעם ימשיך למלוך על כל העם, אבל רחבעם עשה טעות חמורה כאשר שמע לעצת יועציו הצעירים בני גילו והממלכה התפצלה.

הפיצול קרה בשכם, הבירה הראשונה של ממלכת הצפון. בירת ישראל זזה כמה פעמים – בסוף הבירה המפורסמת של ישראל היא שומרון. היום שומרון הוא אזור, אבל במקור שומרון היא עיר הבירה של ממלכת ישראל. אבל בתחלה הבירה היתה בשכם, והאריז"ל מסביר למה שכם – בירת הצפון – היא מקום השבירה.

רש"י מביא בפשוטו של מקרא בסיפור של שליחת יוסף מעמק חברון לשכם ששכם היא מקום מועד לפורענות – שם עינו את דינה, שם קלקלו השבטים ומכרו את יוסף (תחלת הגלות) ושם נחלקה הממלכה. רואים שיש שלשה דברים קשים שקרו בשכם. הראשון – גוי אונס ילדה יהודיה (והיא לא מוכנה לצאת משם מרוב בושה אפילו לאחר שהורגים את שכם וכל עירו עד ששמעון מבטיח לה שישא אותה לאשה). זו בעיה גדולה גם היום – יותר מהבעיה בין הימין והשמאל – בעית ההתבוללות. הבעיה השניה – קלקלו השבטים במכירת יוסף. בעיה של שנאת אחים. הבעיה השלישית – פיצול הממלכות.

לכאורה בפיצול הממלכות היה משהו הפוך מאשר במכירת יוסף – כאן כל השבטים מצטרפים ליוסף נגד יהודה. במכירת יוסף כולם היו נגד יוסף כאשר יהודה עמד בראשם. זו נקודה מענינת להתבונן בה. ברור שיש כאן תיקון (מזדהים עם יוסף נגד יהודה, כבר נטיה לאיזון כוחות, טבע השמאל). יוצא ששכם היא "מקום מוכן לפורענות", אבל שכם היא עיר חשובה וקדושה – יעקב מבטיח ליוסף "שכם אחד על אחיך".

14.         קריעת הממלכה – "מאתי נהיה הדבר"

מה קורה אחרי החלוקה לשתי הממלכות? אחד מאנשי רחבעם נהרג שם, ורחבעם קפץ על כרכרתו וברח לירושלים ורצה להתחיל מלחמת אחים נגד ירבעם וממלכת הצפון, להחזיר אליו את העם. ירבעם לקח את הממלכה, ורחבעם מתכנן מלחמת אחים להחזיר את המלכות ליהודה – זו לכאורה התגובה הטבעית לכזו מהפכה. אבל מה קרה? הגיע נביא שאיננו מכירים אותו קודם.

את קריעת הממלכה עשה אחיה השילוני, מפורסם מאד – הרבי של רשב"י ושל הבעל שם טוב, הרבי של אליהו הנביא בתנ"ך. הוא חוזר בהיסטוריה כדי לחבר את הממלכות – אחיה לשון איחוי. הוא קרע את הממלכות והוא צריך לחזור לאחות אותן, וזה טמון בשמו עוד קודם – מקדים רפואה למכה. הקריעה היתה פיזית – הוא קרע את הבגד של ירבעם, ואמר שיתן לו עשרה חלקים ושני חלקים ילכו ליהודה לכבוד דוד – אבל גם כשהוא קרע הוא אחיה, מקדים רפואה למכה.

אבל אחרי הקריעה מגיע נביא אחר, לא מוכר – שמעיה איש האלהים. הוא אומר לרחבעם ולכל אנשי יהודה – אל תצאו למלחמה נגד אחיכם, עצרו. למה? כי "מאתי [הוי'] נהיה הדבר"[3]. בדרך הטבע נראה שהכל על רקע דברים שליליים וטעויות בשיפוט של רחבעם, אבל שמעיה בא ואומר שהכל קרה השגחה פרטית. פיצול הממלכה תוכנן על ידי ה', הרבה קודם, ולכן קרה כל מה שקרה בהשגחה פרטית – אל תנסו להחזיר את הגלגל אחורה, זה רצון ה'.

מדהים, שהיה כל כך הרבה כח בדבריו שכולם האמינו לו. זה משהו מאד לא שכיח בתנ"ך, שמאמינים כולם לדברי הנביא. כאן מופיע פעם אחת שמעיה איש האלקים, אומר שהכל מה', והם הקשיבו לו, האמינו לו, ולא יצאו למלחמה. אחר כך היו מלחמות בין הממלכות, אבל המלחמה הגדולה המידית להשבת הממלכה נמנעה על ידי "שמעיה איש האלקים"[4].

15.         ה' רוצה שמשיח יצא מהמחלוקת בין הימין והשמאל ויאחדם

הוא אומר שה' רוצה שיהיו מלכים שמרנים ומלכים ליברליים – ועד להקצנה של שני חלקי העם לדתיים וחילונים כנ"ל. שמעיה אומר שזה מה שה' רוצה. זה אומר שמשיח יצא מהמחלוקת הזו, ויצליח לאחד את הקצוות – ששני הכרובים יפנו איש אל אחיו פנים אל פנים. אם נגיד בצורה מופשטת, כמו שהסברנו קודם, משיח יאחד את האנשים ה'אנכיים' והאנשים ה'אופקיים', ברור שבשביל שלמות צריך את שניהם.

16.         שרש החלוקה בבית יעקב – בית לאה ובית רחל

למה קריעת הממלכה היתה בשכם? האריז"ל מסביר. כאשר יעקב נתן ליוסף "שכם אחד על אחיך" – "שכם" פירושו חלק. יעקב רוצה חלוקה – יש את יוסף מרחל ויהודה מלאה. יעקב גם לא הבין לשם מה היתה נצרכת החלוקה, הוא לא רצה לשאת את לאה, אבל כך יצא בהשגחה פרטית – "מהוי' יצא הדבר" (הנאמר בשידוך יצחק ורבקה אך קובע כלל גדול לגבי כל השידוכים בעם ישראל מאז ועד עולם, בפרט בנוגע ליעקב בן יצחק ורבקה).

דרך לבן הארמי יעקב נשא שתי אחיות ("שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל", סוד שמים וארץ, ימין ושמאל, כדלקמן), זה אומר שיש דואליות שה' רוצה שתהיה בין היהודים – תכנון מוקדם של כל בנין בית ישראל[5]. ב"בית ישראל", כמו בכל "בית", חייב להיות ב (ראה בסמוך בסוד ה-ב רבתי של "בראשית"). הפיצול קורה בשלבים, וקורים גם דברים שליליים, אבל הכל מתוכנן.

17.         ב-ראשית – מלכות השמים ומלכות הארץ

איפה החלה התוכנית המוקדמת לחלוקת ישראל לשתי ממלכות? המלה הראשונה בתורה, "בראשית", היא מלה שבתנ"ך קשורה למלכות – "בראשית ממלכת יהויקים", "בראשית ממלכת צדקיה"[6]. "ב-ראשית" רומז ל-ב ראשית – שתי "ראשית ממלכת".

התחלת התורה היא "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – יש שתי מלכויות, ב-ראשית, והם בעצמם 'מלכות השמים' ו'מלכות הארץ'. מלכות השמים הוא המלכות האנכית, המחויבת לה' ולתורתו ("מן השמים"), הדתית, ומלכות הארץ היא המלכות המאוזנת, הארצית, החילונית.

מה כתוב אחר כך? "והארץ היתה תהו ובהו" – אם יש רק את הארציות לבד היא הולכת לתהו ובהו (אנטרופיה מלאה) – אבל "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", "זה רוחו של מלך המשיח", ואז "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", הולכים לקראת החבור של שני הכרובים, "כמער איש ולויות", יחוד מלכות שמים ומלכות הארץ.

יהודה הוא השם היחיד בתנ"ך שיש בו את כל אותיות שם הוי'. גם בכך יש פרדוקס, כי בדרך כלל יהודה שייך לארץ-למלכות, אבל כאן הוא ממלכת השמים, ואפרים-יוסף הוא ממלכת הארץ. כל ההתכללות מאפשרת את הקשר והחבור האמיתי שיבוא בסוף.

18.         היעוד המשיחי – לסגור את רוח הצפון

על ה-ב של בראשית יש מאמר חז"ל שדווקא הרוח הצפונית פתוחה – משם יש צפוני, מצפון, יצר הרע נסתר, שעל המשיח לסגור אותו. "מצפון תפתח הרעה", יש משהו מסוכן בצפון. צריך להיות ב – שתי ממלכות – אבל צריך בבוא הזמן לסגור את ה-ב, לעשות ממנה ם סתומה.

זה "ודברת בם", כל הדבור בדברי תורה הוא לקחת את ה-ב הפתוחה של בראשית ולסגור אותה – להגיע ל-ם סתומה של סוף ששה סדרי משנה, "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום". ששה סדרי משנה גם מתחילים ב-מ ("מאימתי קורין"), אבל רוצים להגיע ל-ם הסתומה – "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ".

התורה החדשה של משיח באה מיהודה דווקא, ממשיח בן דוד, והיא מתחילה מחזרה ל-ב של בראשית והפיכתה ל-ם סתומה. זה הפסוק בישעיהו, אחרי "פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום" – על משיח – מגיע "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת הוי' צבאות תעשה זאת". מדגיש את מלכות דוד וכו', ו"קנאת הוי' צבאות תעשה זאת" – קנאת סופרים בין שתי הממלכות (הרי אנחנו "צבאות הוי'" ומיעוט צבאות שנים, צבא הימין וצבא השמאל) תעשה בסוף את התיקון.

19.         הפיצול והחיבור בסוד ה-א

עוד לפני ה-ב של "בראשית" יש את סוד ה-א, שהתגלתה בפועל במתן תורה, ב-א של "אנכי". העמידה "אחור באחור" לעומת העמידה "פנים אל פנים" היא תמיד ההסבר של מבנה ה-א אצלנו[7]: לפעמים ה-י העליונה מסתכלת למעלה וה-י התחתונה למטה (כמו שמתואר בלקוטי מוהר"ן) – ה"רצוא ושוב" הוא למעלה ולמטה – ואז זו א של תהו, שה' לא רצה לברוא בה את העולם (ועל כן פותח את התורה-הבריאה ב-ב של "בראשית", אמנם שנים אבל לאו דווקא אחור באחור). אבל ה-א האמתית, של מאמרי חב"ד (במיוחד במאמרי רבי הלל), היא זו בה ה-י העליונה מסתכלת למטה והתחתונה למעלה.

שתי היודין הן ימין ושמאל – כך ה-א בנויה. ה-י העליונה היא בצד ימין של ה-א, והיא "מלכות שמים" כמו שאמרנו על יהודה, ואילו ה-י התחתונה היא בצד שמאל של ה-א, והיא "מלכות הארץ", מלכות אפרים, כמו שהסברנו. המצב המתוקן הוא שהשמאל יעלה מארץ לשמים בתנועת רצוא, מלמטה למעלה, והימין ירד משמים לארץ בתנועת שוב, מלמעלה למטה, ואז הרקיע (ה-ו שבאמצע צורת ה-א) מחבר ביניהם (אחרת הרקיע מבדיל ביניהם, כמו שכתוב עליו – חיצוניות הרקיע היא להבדיל, כאשר כל אחד מסתכל לכיוון אחר, אבל פנימיות הרקיע היא להיות ממוצע מחבר).

זאת אומרת שמלך המשיח הוא סוד הרקיע של ה-א, שמחבר בין הימין והשמאל – גורם לימין להסתכל למטה ולשמאל להסתכל למעלה.

20.         סוד ה"אחד"

מתוך סוד ה-א אפשר להסביר את סוד כוונת המלה "אחד" בקריעת שמע – אלופו של עולם המולך על ז רקיעים וארץ (ח) ועל ד רוחות העולם. ה-ח – ז רקיעים וארץ – היא מודעות אנכית, המודעות של הימין, ממלכת הדרום. לעומתה ה-ד – ד רוחות העולם – היא מודעות מאוזנת, המודעות של השמאל, ממלכת הצפון[8]. מכח ה-א מתייחדות ה-ח (ממלכת הדרום) וה-ד (ממלכת הצפון) והכל נעשה אחד באמת.

נמצא שה-ח (ממלכת הדרום) מקבלת מה-י העליונה-הימנית של ה-א וה-ד (ממלכת הצפון) מקבלת מה-י התחתונה של ה-א (שלפעמים גם מציירים אותה כ-ד זעירא הפוכה, והיא המקור ל-ד רבתי ד"אחד", בסוד "מאן דאיהו זעיר איהו רב"), ועל ידי זה נעשה מאחד – יחיד (י-ח י-ד), הוי' יחיד, ודוק.

עיקר האריכות בקריאת שמע היא ב-ד הרבתי, דהיינו האחדות (equality) האמיתית, עקרון השמאל, לעתיד לבוא (כאשר השמאל יעלה למעלה מהימין, סוד "הכהנים הלוים", והלכה כבית שמאי דווקא, בהסכמת בית הלל כידוע), "והיה ה' למלך על כל הארץ [בשוה] ביום ההוא יהיה [יה שוה ל-וה, הכל יה, סוד "שמעיה איש האלהים"] הוי' אחד ושמו אחד [אחדות ושויון בין הוא לשמו, כאשר יתגלה לעין כל אור אין סוף ב"ה שלפני הצמצום הראשון, בחינת 'הוא ושמו בלבד' ו'הוא ושמו אחד']".

21.         סיכום

אם כן, בתחלת התורה יש שתי מלכויות, ב-ב של בראשית, ששרשן עוד ב-א שקדמה ל-ב זו. אחר כך יעקב אבינו נושא שתי נשים – לא ברצונו המודע. ראובן, הבן הראשון של לאה, היה ראוי להיות המלך – אבל הוא הפסיד זאת (כשהוא בלבל את יצועי אביו). מי שקבל את המלכות הוא אחיו מאם, יהודה (בסוד "הפעם אודה את הוי'" – "איהי [מלכות] בהוד"), אבל יוסף קבל את מלכות רחל.

22.       ג. דורות המלכות

23.         מספר מלכים זהה בשתי הממלכות

התחלנו לדבר על ההיסטוריה של הממלכות: כשמסתכלים בספר מלכים, הוא עובר הלוך וחזור בין מלכי ישראל למלכי יהודה – פינג-פונג. מלכות ישראל חרבה וגלתה בערך מאה וחמישים שנה לפני חורבן הבית וגלות ממלכת יהודה. יוצא שממלכת ישראל התקיימה כמעט מאתיים וחמשים שנה וממלכת יהודה התקיימה כמעט ארבע מאות שנה. היית מצפה שהשושלת הצפונית תהיה קצרה יותר, אבל משהו מדהים ולא כל כך ידוע – לשתי המלכויות יש אותו מספר מלכים, 19 מלכים (ורמז נאה: יהודה אפרים עולה 19 ברבוע).

הסבה לכך היא שבממלכת הצפון חילופי השלטון היו מאד מהירים – מלך אחד הרג את המלך הקודם וכו'. הסיפור הליברלי בתנ"ך הוא מאד גרוע – לא היה שם אפילו מלך אחד טוב. הצבור מתנהג לפי המלך – גם אם הורגים את המלך ומחליפים אותו, המלכים נבחרים לפי הרצון הרע של העם, המלך והעם הם דבר אחד. מלכי הצפון נהרגו וכו' ולכן לא האריכו ימים, ולכן יש אותו מספר דורות בפחות שנים.

עדיין העובדה שהמספר זהה היא מדהימה. כל מלך חדש הוא דור חדש, גם עברו מעט שנים. לפעמים הדור מאד קצר, ממש כמו מלכי התהו – "וימלך... וימת". על כך כתוב "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום". הכל בהשגחה פרטית, ובכל צד יש 19 דורות, 19 מלכים[9]:

24.         דורות המלכות – תיקון לדורות שלפני אברהם אבינו

מה המקור הראשון בתורה ל‑19 דורות? שלפני "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" – לפני "אברהם התחיל להאיר" – היו 19 דורות. מה המלה בעברית ששוה 19? חוה וגם גוי. לפני שהופיע היהודי הראשון יש 19 דורות – תיקון חוה "אם כל חי", תיקון כל האנושות. והוא גם סוד העבור – 7 עיבורים (כנגד 7 מדות הלב, הנולדות מאמא) של חוה "אם כל חי" ב‑19 שנים.

ההיסטוריה היהודית היא לבה של כל ההיסטוריה האנושית. ה' רוצה 19 דורות של אנושות כללית לפני שמופיעים יהודים. גם 19 הדורות של המלכות הם תיקון אנושי כללי. המלכים האלה פעלו כמו גוים, התערבו בגוים – זו הבעיה. אבל במקום עמוק זו התכנית. משהו קורה כאן שיש בו תיקון של 19 הדורות הראשונים של האנושות, לפני אברהם אבינו. התכלית שאחרי 19 הדורות של הפיצול שוב יופיע אברהם אבינו, יופיע משיח – ודרך היהודים יגאל את כל העולם. זו תופעה חשובה של 19 דורות.

25.         סוד אחימלך

יש רמז של 19 מלכים בשם בתנ"ך – אחימלך, אחי-מלך. אחי עולה 19. 19 מלכים שכל אחד אח של המלך מהמלכות האחרת.

מיהו אחימלך? הכהן הגדול אליו ברח דוד המלך משאול, בעיר נוב. דוד נטה למות מרעב, בא לאכול, והלחם היחיד שהיה לאכול היה לחם הפנים – קוראים בשבת על לחם הפנים – ומכיון שהיה פיקוח נפש הוא נתן לו לאכול את הלחם. הוא כלל לא ידע שדוד בורח משאול – דוד סיפר לו סיפור, שהוא נשלח משאול למשימה חשאית ולכן הוא ממהר.

שאול היה לא שפוי, ובשל הסתת דואג האדומי כנגד דוד הוא הרג את אחימלך כהן גדול כמורד במלכות בזה שסייע לדוד ואתו את כל נוב עיר הכהנים – החטא הכי גדול של שאול. רק ילד קטן, הבן הצעיר של אחימלך, הצליח לברוח לדוד – אביתר הכהן. הוא נעשה הכהן הגדול בזמן דוד המלך.

הסיפור הזה עצמו, של אחימלך שנהרג על ידי שאול – סיפור נוראי – הוא גם בקבלה ההתחלה של פיצול המלכות. שאול בא מבנימין, שנשאר עם יהודה בפיצול הממלכות, אבל בנימין עצמו הוא מרחל – אז הקונפליקט בין שאול לדוד הוא גם קונפליקט בין שמאל לימין, בין ממלכת הצפון לממלכת הדרום. אחד הסיפורים שהתחילו את קריעת הממלכה הוא הסיפור הנורא הזה של אחימלך.

השם אחימלך שוה 109. מה שוה המספר הזה? אמרנו שהכל תיקון חוה. למה צריכים שתי ממלכות של 19 מלכים לתיקון חוה? כי יש חוה ראשונה וחוה שניה. בפסיכולוגיה נגיד שיש שתי דמויות של חוה, סכיזופרניה. למה אדם הראשון קרא לה חוה? כי היא היתה "אם כל חי" – שוה 109. לא רק אותה גימטריא, אלא ממש אותן אותיות של אחימלך!

זה הסימן שלנו – כל ההיסטוריה נכללת באותו שרש נשמה של אחימלך כהן גדול. הוא לקח את הלחם מהשלחן. מה יש סביב השלחן בפרשה שלנו? "זר זהב סביב" – הזר שהוא כתר מלכות. השלחן מסמל את המלכות. אמרנו שהסמל לשני המלכים בקדש הקדשים הוא הכרובים. אבל כשיוצאים לקדש מלכות השמים ומלכות הארץ הם "מנורה בדרום" ו"שלחן בצפון". מלכות הצפון יותר גדולה – היא שלחן המלכות, היא הלחם, מלחמה, עשירות.

26.         חלוקת 12 – לחם הפנים ואבני השהם

מה קרה בשכם? יש שני דימויים של 12 שמתחלקים ל‑6 ו‑6 – בפרשה שלנו ובפרשה הבאה. בפרשה שלנו יש חלוקה של לחם הפנים – ששה מימין וששה משמאל. בפרשה הבאה, בתיאור בגדי הכהונה, יש את אבני השהם על כתף הימין וכתף השמאל של הכהן הגדול. שהם היא האבן של יוסף – על כל אחת יש ששה שבטים.

האריז"ל מסביר שהחלוקה שקרתה בשכם – לא היתה לשש ושש, אבל מקור החלוקה הוא שם – היא בכתפים, השכם, של אהרן הכהן. האריז"ל מסביר שבחלוקת "שכם אחד על אחיך" יוסף מקבל "שכם אחד" והאחרים מקבלים "שכם אחד".

27.         "שמע ישראל" ו"ברוך שם"

מתי בקבלה מכוונים שש ושש? בקריאת שמע – שש מלים של שמע ישראל ושש מלים של ברוך שם, יחו"ע ויחו"ת. איפה שכם מופיע שם? "שם כבוד מלכותו". יוסף מקבל את השכם, "שם כבוד מלכותו", מלכות הארץ, יחו"ת, ויהודה מקבל את "שמע ישראל", מלכות שמים, יחו"ע. זו עוד דרך עמוקה להבין את שתי הממלכות – השמרנים אומרים "שמע ישראל" והליברלים אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ויש גם מעלה ביחו"ת ביחס ליחו"ע, ע"ד שרש הכלים שגבוה משרש האורות.

מי אמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? יעקב אמר לשבטים, אבל הוא התכוון במיוחד ליוסף. מי אמר "שמע ישראל"? השבטים ליעקב – הם אמרו מלמטה למעלה ("כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד", נאמנות לעבר), והוא אמר לשבטים-ליוסף מלמעלה למטה (מבט לעתיד).

28.         חלוקת לחם הפנים – השמאל הישן הוא הימין החדש

הפסוק שכתוב באחימלך הוא "לחם חם ביום הלקחו". לחם הפנים נשאר טרי, "חם ביום הלקחו", גם לאחר שבעה ימים. מתי מחלקים את הלחמים לכהנים? משבת לשבת. לכן צדיקים גם היום נוהגים לשים יב חלות בכל סעודות השבת. מה קורה? כל שבת יש חילוף של המשמרות במקדש, והמשמר הנכנס והיוצא חולקים את הלחמים.

איך מחלקים? המשמר הנכנס מקבל ששה ואוכל אותם בצפון והמשמר היוצא מקבל ששה ואוכל אותם בדרום. זה יפה מאד – המשמר היוצא קשור לעבר, לכן אוכל בדרום-בימין, והמשמר הנכנס, קשור לעתיד, לכן אוכל בצפון-בשמאל. אבל מה קורה? אחרי שבוע המשמר הליברלי הופך לשמרן. זה מה שקורה תמיד – מי שהיה ליברל הוא נעשה שמרן. החדש בצפון והישן בדרום.

כל המלכות שייכת לשלחן, לכן יש משהו יותר מלכותי בממלכת הצפון מממלכת הדרום. יש יותר הצלחה פוליטית בשמאל. לפי זה הפוליטיקאים המצליחים ביותר הם מהצפון – שם יש שליטה במזון, בכסף, במציאות [צפון תל אביב, לא דרום תל אביב]. בדרום יש פילוסופיה.

29.         התחדשות והתחזקות – שמרנות וליברליות

נשאל: אם חכמה בימין קשורה לישן, למה חכמה היא התחדשות? התחדשות היא כאשר הימין מביט לשמאל. החכמה היא ה-י של שם הוי' – קוצו של י מצביע אל הלא-מודע שבעבר, אבל הקוץ התחתון מצביע לכיוון הבינה, וממנו ה"ברק המבריק על השכל", ההתחדשות. לפי זה הממציא האולטימטיבי הוא לא הליברל, אלא השמרן שמביט אל העתיד.

יש שני יסודות בחסידות – התחדשות והתחזקות. אם אתה ליברל, והכל שואף לשויון ואנטרופיה, מה אתה צריך? התחזקות. יש שני שמות בתורה מלשון חזק – חזקיהו המלך ויחזקאל הנביא. חזקיהו הוא אחד מהמלכים החשובים של מלכי הדרום, מלך מבית דוד – הוא שמרן. אבל האריז"ל אומר ששמו חזקיהו כי שרש נשמתו מקין, מהשמאל. הוא דוגמה של נשמה משמאל שבאה לתוך בית דוד. הוא היה יכול להיות משיח, אבל האריז"ל אומר שאם הוא היה זוכה – אם היה אומר שירה על הנס – הוא היה משיח בן יוסף (לא לטעות שהיה משיח בן דוד, כי פיזית הוא מבית דוד).

המבט פנים אל פנים הוא שההתחדשות של הימין מביטה אל ההתחזקות שמהשמאל (אם אתה שואף לשויון אתה צריך להתחזק כדי לא סתם להתפזר).

30.         הדור הראשון והדור השביעי בממלכת הצפון

כעת נתבונן בפרטיות מה קרה למלכים מסוימים: נסתכל על מלכות הצפון. שני המלכים הכי מפורסמים הם ירבעם ואחאב – שניהם מפורסמים ברשעתם. כל אחד יותר גרוע מהשני. ירבעם גרוע בכך שחטא והחטיא את הרבים – מנע מהעם לעלות לירושלים ועשה שני עגלי זהב בבית אל ובדן. על אחאב התורה אומרת שהיה גרוע יותר מכל מי שהיה לפניו, גרוע מירבעם, בעיקר כי אשתו איזבל הביאה את כל עם ישראל לעבוד את הבעל, ע"ז גויית. ירבעם הביא אידישע-עבודה-זרה – עגלי זהב ('זכר' לעגל הזהב במדבר) – ואילו אחאב הביא גויישע-עבודה-זרה לגמרי.

איזה דור אחאב מירבעם? הדור השביעי – "כל השביעין חביבין". מי השביעי במלכות בית דוד, "כל השביעין חביבין"? אם יש 19 יש דילוג שוה על ששה-ששה – 1‑7‑13‑19. בתורה 19 הוא סוד העבור כנ"ל, מחזור קטן של שנים. ב‑19 שנים יש 7 שנים מעוברות. רואים שיש קשר בין 7 ל‑19. בדילוג שוה יש 1‑7‑13‑19 (ב‑19 שנה יש 7 שנים של 13 חדשים). אם יש 19 מלכים צריך לשים לב לראשון ("הכל הולך אחר הפתיחה"), לשביעי, לשלש עשרה ולתשע עשרה.

שני הראשונים הם רחבעם-ירבעם (הבדל של 2 ביניהם). ירבעם הוא הראשון (אפילו אם נאמר ששאול הוא הנשיא של מלכי הצפון), אבל רחבעם ממשיך את שלמה ודוד (ובכך הוא שמרן). אכן, שמעיה איש האלקים אומר לרחבעם – אל תחזור אחורה לדור דוד ושלמה (עם כל השמרנות שלך), זו התחלה חדשה. בכך רחבעם מתחיל את ממלכת הדרום. אלה הראשונים.

31.         זוג המלכים השביעי – אחאב ויואש (דוד ואחיין)

השביעי בממלכת הצפון הוא אחאב, ואילו המלך השביעי בדרום הוא יואש. בין המלך הששי, אחז, והמלך השביעי, יואש, היו שש שנים בהן מלכה עתליה אשת יהורם (שאינה מזרע דוד וכן בהיותה אשה אינה ראויה למלכות). כדי לרכך את המתח בין הממלכות הן התחתנו ביניהן. עתליה הרגה את כל בני המלך – כמו שאול שהרג את עיר הכהנים, ונותר בן אחד שהצילה יהושבע, והוא יואש מלך יהודה. האריז"ל אומר שיואש מלך יהודה הוא גלגול של אביתר הכהן – לשניהם היה אותו מקרה, שכל אחד מהם הוא ניצול יחיד מהריגת כל המשפחה.

עתליה זו היתה הבת של עמרי מלך ישראל. יהושפט מלך יהודה היה צדיק גדול, אך עשה טעות נוראה. מתוך רצון טוב הוא רצה להתאחד עם הצפון, ומה הדרך הכי טובה? לעשות שידוך. הוא עשה שידוך עם מלך הצפון באותו זמן – עמרי – וחתן את עתליה בתו של עמרי עם בנו יהורם. אם כן, עתליה היא אחותו של אחאב בן עמרי (הוא לא הרג את המלך שלפניו, אלא ירש מאביו שהרג את זמרי שהרג את אלה בן בעשא).

היא הרגה את כל בני המלך חוץ מיואש שניצל מתוך שאר בני המלך (והוחבא על ידי יהושבע ב"חדר המטות", קדש הקדשים של בית המקדש). עתליה הרשעה מלכה על יהודה שש שנים, אפילו שהיא באה מהצפון, וכל המלכים של הדרום אחר כך הם מצאצאיה. דבר מדהים, שהתחיל מטעות גדולה של יהושפט, שהיה מלך מאד טוב.

בדרום המלכים הם רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש. עד יהורם ולא עד בכלל כל המלכים היו צדיקים, יהורם היה מלך רע, וגם בנו אחזיהו היה רע, ואחרי שהוא מת עתליה אמו תפסה את המלכות (בין הדור הששי לדור השביעי, 'מקבילה' כביכול למלך השביעי של מלכי ישראל – שהיה אחיה, אחאב – אם כי היא עלתה לשלטון 26 שנים אחרי מותו).

יוצא שהמלך השביעי בשתי הממלכות – מספר מיוחד מאד – הם דוד ואחיין (מצאצאי מלך הצפון, "שלחן [שבו כתר מלכות] בצפון").

32.         זוג המלכים ה‑13

מה לגבי המלך השלש-עשרה? בדרום המלך ה‑13 הוא מנשה. מי הדור ה‑13 בצפון? גם משהו מאד מיוחד במלך ה‑13, שהוא נקרא כמו המלך הראשון (13 בגימטריא אחד) – גם הוא נקרא ירבעם. אמרנו שלכל מלכי הצפון היתה מלוכה קצרה. ירבעם השני מלך הכי הרבה שנים מביניהם – 41 שנה. בזה הוא מקביל למלך ה‑13 בדרום, מנשה – מלך רשע של הדרום – שהוא המלך שמלך הכי הרבה שנים מבין מלכי שתי הממלכות, 55 שנים.

ירבעם הראשון מלך 22 שנים, וגם אחאב מלך 22 שנים – עוד קשר ביניהם. חז"ל אומרים שמנשה היה הכי רשע, אבל עשה תשובה לאחר 22 השנים הראשונות. נמצא שיש שלש תקופות של 22 שנים במלכים.

33.         זוג המלכים ה‑19

ראינו שהראשון רחבעם-ירבעם, השביעי יואש-אחאב, ה‑13 מנשה-ירבעם, וה‑19 הם צדקיהו-הושע. הושע הוא מלך ישראל האחרון, עד שבא סנחריב והגלה אותם. חזקיהו הוא המלך הראשון בלי 'אחימלך' מתחרה. 19 הדורות של הצפון 'אכלו את הלחם' שלהם יותר מהר מהדרום – "בטן רשעים תחסר", הם נשארו רעבים.

34.       ד. גלגולי ירבעם

35.         מלכי הצפון – הופכים מטוב לרע אחרי המינוי

נציין כמה גלגולים חשובים באריז"ל בין המלכים האלה: הכי מענינים בשבילנו מלכי הצפון, הליברליים, החילוניים, השולטים בפוליטיקה. משם יבוא משיח בן יוסף. ירבעם היה בהתחלה צדיק מאד גדול, לפני שהוא נעשה רשע מאד גדול וחילק את המלכות. האריז"ל אומר שירבעם היה גלגול מלא של יוסף הצדיק. מה יוסף הצדיק עושה בתוך ירבעם? אומר האריז"ל שאכן לפני שהוא נעשה מלך (רשע) נשמת יוסף הסתלקה ממנו.

יש עוד משהו חשוב – מלכי הצפון עושים משהו טוב, ומיד כשמתמנים נעשים רעים. לפני שהוא היה ראש ממשלה הוא היה בסדר ואז הוא נופל לשאול תחתית (שייך למלך שאול), וזה קורה שוב ושוב ושוב. ירבעם נעשה מלך ברצון ה' ואז נעשה רשע.

יהוא עושה את רצון ה' כשהורג את כל בית אחאב. הרצח מתואר נורא – בפקודתו נכרתו ראשיהם של שבעים בני אחאב וכו'. חילופי שלטון שמצוירים מזועזע. אבל כשהוא עשה זאת הוא עשה את רצון ה' שנאמר על ידי אליהו הנביא. הוא ידע זאת ואף אמר שהוא מקיים את דבר ה'. עשה דבר נורא – אבל הוא היה צדיק. אבל מיד, מאותו רגע, הוא נעשה מלך הכי גרוע.

והוא כמבואר בחסידות שכאשר אדם נעשה "רצועה לאלקאה", גם כשהוא בצדק, אך אם מבצע את הדין בחשק וברצון פנימי, הוא עשוי להתדרדר לרע גמור (ובדומה להסבר הרב המגיד שרע הוא מלשון מלרע, והביא לכך משל ממטאטא, כלי נחות שנעשה כלי משחית כו'). לירבעם ה' אמר שאם תהיה טוב ותלך לפי התורה ה' יבנה לך בית נאמן.

בכל אופן, זה מה שקרה שוב ושוב, בהתחלה הם מקיימים את רצון השם ולאחר שעולים למלוכה מורדים בו.

36.         תיקון ירבעם במשיח בן יוסף

נחזור: ירבעם באריז"ל גם עשה את רצון ה', והכל היה לפי רצון. הוא היה נשמה מאד גדולה, נשמת יוסף הצדיק היתה בשלמות בתוכו, אבל כשהוא נעשה מלך והחליט ליצור 'אידישע-עבודה-זרה' נשמת יוסף נסתלקה ממנו (לפני שעשה זאת). מתי היא חזרה? האריז"ל אומר שהיא תחזור אליו בגוף של משיח בן יוסף. משיח בן יוסף הוא חזרה של ירבעם עם יוסף בתוכו. הוא "חטא והחטיא את ישראל", אין רשע כמוהו, והוא יחזור עם יוסף הצדיק בתוכו ויהיה משיח בן יוסף.

[ירבעם הוא עיבור או גלגול?]. האריז"ל כותב גלגול, אבל כשהוא מסתלק יותר דומה לעיבור. שבוע שעבר היה היארצייט של הרבי מקוצק, שאמר שהוא גלגול של הגר"א. איי, נולדתי לפני שהגר"א נפטר? מקושיא לא מתים. רואים שיש גלגול שהוא כמו עיבור, ישנן דרגות שונות של גלגול ושל עיבור. בכל אופן, ירבעם יחזור עם יוסף הצדיק כמשיח בן יוסף.

37.         "תפסו בבגדו"

חז"ל אומרים שני דברים ביחס לירבעם. אחד, שה' תפס אותו בבגדו ואמר לו "חזור בך". זו דוגמה שה' באמת אוהב את אפרים ("ילד שעשועים"), וה' יוצא מגדרו כדי להחזיר אותו אליו. את הדימוי של "תפסו בבגדו" האריז"ל מסביר שאין הכוונה לבגד הפיזי, אלא שהבגד הוא מה שנמצא בין הנפש והגוף – כמו ברמז של כ"ל צמ"א, כלי-לבוש-צלם-מוחין-אורות, הכלי הוא הגוף ובתוך הכלי יש לבוש.

זה יסוד גדול בכתבי האריז"ל שבלבוש הזה גם חוטאים וגם עושים תשובה. אלה הלבושים של אדם וחוה לפני שהתלבשו במשכא דחויא. הנחש תפס בלבוש הזה של אדם וחוה והחטיא אותם, וכאן ה' תופס בלבוש הזה של ירבעם וקורא לו לעשות תשובה.

הפסוק שהאריז"ל מביא על אותו בגד הוא "ובגד בוגדים בגדו". בגד של בגידה, שהיא חוסר אמון. ירבעם בוגד במלכות דוד. אבל יש גם "ריח בגדיו" – שבסוף הבוגד יעשה תשובה, יעלה ריח טוב. שם, באותו בגד, כל השאלה – בגידה או נאמנות.

נאמר שם באריז"ל שיש אנשים שעומדים בנסיון, לא מתפתים מהנחש, והעמידה בנסיון היא נאמנות, כמו אמון בין בני זוג, לא להתפתות לפיתוי של מישהו או מישהי, לא לבגוד בבן הזוג.

לפי זה יוצא שאותו בגד, בין הנפש והגוף, הוא על דרך ספירת היסוד שבין הנצח והוד לבין המלכות. שם כל הפיתויים. באמת נבט אבי ירבעם התפתה בכך שראה אש יוצאת מאמתו – זה היה הסימן שראוי למלכות (והדבר התקיים בבנו ירבעם). אחר שירבעם עלה למלכות הוא פגם בברית – "חטא והחטיא". הוא שייך ליוסף – השור של הקדושה – לכן עשה עגלים. קשור ליחזקאל שהיה רגיש ביותר לשור שבמרכבה בגלל חטא העגל (והפכו לכרוב), כמו שלמדנו בשיעור האחרון. הוא רצה להמשיך את השפע שיורד למקדש דרך העגלים שלו – עשה "שור אוכל עשב" כדי להמשיך שפע.

38.         רבי בון ברבי חייא

יש עוד דבר מאד יפה בענין באריז"ל. בתלמוד ירושלמי יש אמורא שנקרא רבי בון ברבי חייא. זו דוגמה יפה שיש סיפור בחז"ל, בין התנאים והאמוראים, שהם גלגול של דמויות בתנ"ך, ובתורה שבעל פה הדמויות הגדולות הן תיקון לדמויות גדולות בתורה שבכתב. האריז"ל אומר שירבעם מתגלגל ברבי בון ברבי חייא.

מה הסיפור? הוא מגדולי התלמוד הירושלמי, אבל חי שנים מעטות מאד – כמו צדיקים גדולים דוגמת האריז"ל רבי נחמן, הרמח"ל ועוד. כאשר רבי בון הסתלק המספיד עליו פתח בפסוק מקהלת "מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל". הדיוק של הדרשן היה "אם מעט אם הרבה ישן" לא כתוב – מה הפשר של הפסוק? משל למה הדבר דומה?

למלך שהיו לו הרבה פועלים, שהוא משלם להם בסוף היום. המלך ראה שאחד הפועלים עבד מאד מאד קשה, הספיק יותר מכולם. המלך לקח את הפועל ואמר לו – עבדת מספיק, בא ונטייל ביחד. כל היום, מעשר בבקר עד שש בערב, המלך בכבודו ובעצמו טייל עם אותו פועל. בסוף היום המלך שילם לכל הפועלים – לכולם הוא שלם משכורת על עשר שעות עבודה, וגם לו הוא נתן אותה משכורת. כל הפועלים באו למלך בטענה – היתכן?! אנחנו עבדנו כל היום והוא עבד רק שעתיים, והוא מקבל את אותה משכורת? המלך אמר להם שידעו שבשעתיים שלו הוא הספיק יותר ממה שאתם הספקתם כל היום.

זה היה ההספד על רבי בון, שחי 28 שנה והספיק מה שתלמיד חכם ותיק לא מספיק במאה שנה. כל הסיפור הזה מופיע בירושלמי.

39.         לטייל בגן עדן

אחרי הסיפור האריז"ל אומר שרבי בון הזה הוא התיקון של ירבעם. מה הקשר? שהמדרש אומר שה' הציע לירבעם לטייל בגן עדן. בסיפור בירושלמי כתוב שה' טייל עם רבי בון ארוכות וקצרות. כך ה' תפס את ירבעם בבגדו ואמר לו – חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. מה ירבעם אמר – "מי בראש?". כשה' ענה לו "בן ישי בראש" הוא לא רצה, 'מוחל טובות'.

איך האריז"ל מסביר זאת? הוא אומר שירבעם הוא יוסף, יסוד, ודוד הוא עטרת היסוד. עטרת היסוד היא בראש היסוד, אבל ירבעם לא קבל זאת – אני היסוד עצמו, יותר חשוב מעטרת היסוד. אז ירבעם חטא והחטיא את ישראל – הראש לכל מלכי הצפון הרעים.

רואים שמי שמתקן את ירבעם הוא רבי בון, שלומד תורה בבית ה' – לומד ב‑28 שנה יותר ממה שאחרים מספיקים ב‑100 שנה. לפי זה אפשר לומר, שכל הצדיקים שחיו זמן קצר – כמו האר"י הקדוש, רבי נחמן והרמח"ל – גם היו תיקונים של ירבעם, של מלכי הצפון. כשחושבים על זה יש בזה הרבה הגיון. האר"י אמר על עצמו שהוא משיח בן יוסף. כשחושבים על האר"י ורבי נחמן והרמח"ל – כולם היו ליברליים (כולם התחזקו בשמרנות, אבל הראש שלהם היה ליברלי). זה התיקון של ירבעם.

40.         חמש נשמות בבחינת יוסף

כתוב שיש חמש נשמות קשורות, כולן בחינת יוסף: יוסף הצדיק, יהושע בן נון, יהונתן בן שאול המלך, ירבעם בן נבט, יונה הנביא. כולם ניצוץ אחד – משיח בן יוסף.

חשוב שירבעם מופיע בהמשך ליהונתן – מתאים למה שאמרנו שמלכות הצפון היא פרי של מלכות שאול משבט בנימין. כמו היום שבנימין והשומרון הולכים יחד. אף שבנימין משתייך ליהודה הוא בצפון, וכמו שאמרנו – שניהם בני רחל. לפי זה התיקון של ירבעם כבר מתחיל מיונה הנביא (אף שנשלם אחר כך). בין החמשה הנ"ל ארבעה צדיקים, רק ירבעם הוא רשע 'תקוע באמצע'. לפי זה, יש לרמוז שקריאת מפטיר יונה היא תיקון של ירבעם, מלכות הצפון – "הרוצה להעשיר יצפין", לכן עולה הרבה כסף... זה הכח של ירבעם.

41.         שרש קין ושרש הבל במלכי הצפון והדרום

בסוף ימי אחאב, במלחמה ברמות גלעד, איש אחד משך לתומו בקשת ופגע בו. לפי חז"ל זה היה נעמן, שאחר כך התרפא על ידי אלישע – הוא דווקא משרש הבל. כאן רואים תופעה מענינת, שהמלך היהודי הרשע הוא קין ואילו נעמן הגוי – שאחר כך התגייר, לפחות להיות גר תושב – הוא הבל. בגלגול הראשון קין הרג את הבל, וכאן הבל חוזר להרוג את קין לתומו.

כתוב שרחבעם, מלך הדרום, הוא משרש הבל – דרך לוט (גם ימין). ירבעם, שהוא יוסף, קשור לקין. כנראה כל ממלכת הצפון קשורה לקין. אבל היו גם כמה מלכי דרום משרש קין, כמו חזקיהו שראוי להיות משיח וכנ"ל. הוא המלך הראשון לאחר גלות הצפון – סימן שהצפון חוזר לדרום (מהליברליות של השמאל נעשה שמרנות של הימין כנ"ל) בדמותו של חזקיהו.

42.       ה. גלגולי אחאב

43.         המלך אחאב – הפרויקט של אליהו הנביא

מוצאים בתנ"ך שאליהו הנביא מופיע לראשונה על הרקע של עלית אחאב למלכות. מיד שאחאב מולך, אחרי מות אביו עמרי, מופיע אליהו הנביא לראשונה – ה' אומר לו ללכת לאחאב ולומר לו כך וכך, שלא יהיה גשם, וכו'. מי הוא אליהו הנביא? "פינחס זה אליהו". אליהו הנביא הוא מבשר הגאולה.

רואים שנביא הגאולה מופיע בהיסטוריה יחד עם המלך אחאב בממלכת הצפון. הנביאים הגדולים – אחיה, אליהו, אלישע (שאין להם ספרים, הנביאים הגדולים שכתובים הם יותר מאוחרים – כבר מאמצע חיי ישעיהו אין מלכות הצפון, מחזקיהו ואילך – בתרי-עשר יש נביאים יותר מוקדמים שמתנבאים למלכי הצפון) – באים במיוחד בקשר עם ממלכת הצפון (אחיה, הראשון ביניהם, הוא זה שקורע את הממלכות ומייסד את מלכות הצפון).

הקשר הכי מובהק הוא אליהו, מבשר הגאולה, שמופיע יחד עם אחאב – יש קשר מאד עצמי ביניהם. אליהו הנביא, כל חייו, או שהוא בורח מאחאב או שהוא מנסה להשיב אותו בתשובה. נגיד במלים אחרות – אחאב הוא פרוייקט החיים של אליהו הנביא.

האריז"ל אומר שעד החטא הגדול של אחאב – הריגת נבות ולקיחת הכרם שלו, שאז כל ניצוץ קדושה שהיה בו הסתלק ממנו – אחאב היה מורכב מטוב ורע (הוא עשה רע, אבל בתוכו היה גם טוב). מצד החלק הטוב שלו אליהו עשה מאמצים להחזיר אותו לקדושה. מי הוא אליהו? המבשר את המשיח, דבר שתלוי בקירוב. כמו אדם שעוסק בקירוב, לא אני משיח ולא המתקרב אך על ידי זה נביא משיח. לא אליהו המשיח ולא אחאב המשיח, אבל אם אליהו יצליח להחזיר בתשובה את אחאב יבוא המשיח.

44.         הריגת אליהו את אחאב במסכת ברכות

כעת נדבר על הגלגולים שהאריז"ל אומר ביחס לאחאב: יש ספור בתחלת מסכת ברכות, שהיה יהודי שהתפלל מחוץ לבית הכנסת ולא נכנס אליו – התפלל מאחורי בית הכנסת – ולא רק שהתפלל מאחורי בית הכנסת אלא הפנה פניו לכיוון ההפוך מבית הכנסת. הופיע 'טעיא' – סוחר ערבי, אך באמת הוא היה אליהו הנביא – עם חרב. הוא אמר ליהודי "כדו בר קמיה מרך" – כשאתה עומד לפני ה' אתה מראה שיש שתי רשויות. אחר כך הוא הוציא את החרב שלו וחתך את ראשו. הגמרא לא אומרת יותר מזה – בכך נגמר הסיפור הקצר.

האריז"ל אומר שהאיש הזה היה לא פחות מאשר אחאב מלך ישראל, ומי שחתך את ראשו הוא אליהו הנביא – יש להם חשבון ארוך... אחאב הוא גם גלגול קין – שרש אחאב הוא קין ושרש אליהו הנביא הוא הבל, ובגלגול הראשון קין הרג את הבל, אז מתי שהוא הוא צריך לחזור ולהחזיר זאת.

למה הוא נהרג? הוא התייחס לה' באופן דואלי, הראה שיש שתי רשויות. האריז"ל לא אומר זאת, אבל ברור שהמקור הוא מה שאליהו אמר לדורו של אחאב – "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים, אם ה' הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל הוא האלהים לכו אחריו". זה מה שהוא אומר לו – כדו בר (בדרך מליצה – אתם משחקים בכדור אותיות כדו בר). דו היינו שנים ו-בר רשויות.

הוא אומר שאתם חיים חיים כפולים – מצד אחד מתייחסים לה', עובדים אותו, ומצד שני חיים חיים חילוניים ביום יום. הפסיחה על שתי הסעיפים היא כשתי רשויות, ומלך הדור הזה חוזר ומתפלל לה' – אבל פונה לצד השני – נראה "כדו בר" ואליהו הורג אותו, חותך לו את הראש הזה של כדו בר. האם זה תיקן את אחאב? כשהוא מקבל עונש יש בזה תיקון מסוים, אבל זה לא תיקון שלם.

45.         גלגול אחאב בפר ההודיה של חוני המעגל

יש עוד גלגול של אחאב: סיפור בגמרא במקום אחר, על מישהו שחי בדורו של שמעון בן שטח (בתחלת תקופת התנאים, בזמן הזוגות) – חוני המעגל. הוא דמות מפורסמת, "כבן המתחטא לפני אביו". היתה שנת בצורת וחכמים התפללו לגשם וכאשר לא נענו בקשו מחוני להתפלל. מה הוא עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר לה' שלא יצא עד שירד גשם. ירד גשם קל, והוא אמר שזה לא מספיק. אז ירדו גשמי זעף, וחכמים באו ואמרו לו שכל הארץ תשטף במטר – תתפלל שזה יפסיק, תתפלל לאיזון.

הוא אמר שלא מתפללים על רוב טובה – אם ה' נותן הרבה טובה לא מתפללים שיפסיק. אבל מה? תביאו לי פר הודיה – זה היה בזמן בית המקדש – ואקריב אותו. הביאו לו את הפר, הוא סמך עליו – סומכים על הקרבן ומתוודים. קרבן תודה מבטא גם הכנעה. הוא סמך עליו ואמר לה' – עשה מה שטוב לבניך. הוא מודה על הגשם, אבל מבקש שה' יעשה כמו שטוב לבניו, ואז הגשם התאזן – אנשים יצאו ואספו פטריות מהשדות וכולם שמחו.

מיהו חוני המעגל ומיהו הפר הזה שהביא לשם איזון? האריז"ל אומר שחוני המעגל הוא אליהו הנביא, כמובן, והפר שהוא הביא הוא אחאב. כמובן שרק האריז"ל יכול להגיד כזה דבר. למה אחאב הוא פר ההודיה, ששייך גם להכנעה? אחאב הוא מלך שכאשר אליהו הוכיח אותו נכנע לפני ה'. ה' אמר לאליהו – ראית איך אחאב נכנע לפני? יש לו נשמה יהודית, הוא נכנע לפני. כך כתוב רק באחאב. הוא מלך רשע כל הזמן, אבל באותו רגע יש בו דבר מאד טוב – הוא נכנע לפני ה' וה' מציין זאת. לכן הוא זוכה להתקן בפר הודיה, שמבטא הכנעה, שמאזן את הגשם ומיטיב לכל היהודים.

46.         אח-אב – פסיחה על שתי הסעיפים

אז אחאב מתגלגל בפר ההודיה וביהודי שמתפלל אחורי בית הכנסת. אבל זה עדיין לא התיקון המלא שלו. התיקון המלא של מישהו הוא כאשר הוא בא בגלגול של צדיק. זו המתקה לגמרי – בחיים הראשונים היית מאד רשע וכעת אתה בא מאד צדיק. בכלל, יש משהו באחאב שהוא חצי-חצי, פוסח על שתי הסעיפים. רואים בשמו – אחאב, אח-אב, תערובת של אח ואבא.

אמרנו שבכל המלכים יש סוד של "אחימלך". אם אח רומז לאחימלך אז אב רומז לאבימלך. אחימלך הוא צדיק, כהן גדול (שרק נהרג), ואילו אבימלך הוא מלך פלשתים, רשע. אברהם אבינו עשה טעות בכך שכרת איתו ברית – ההסכם הראשון עם הפלשתינים, אבימלך מלך פלשתים. יש משהו באחאב שהוא חצי אחימלך וחצי אבימלך, לכן הוא פוסח על שתי הסעיפים.

47.         הנקודות הטובות של אחאב – הכנעה וותרנות

הטוב של אחאב הוא שיש בו הכנעה לה'. זה שיש במישהו נקודה של הכנעה זו תחלת התיקון. מתאים לתורת הבעל שם טוב – כל תיקון מתחיל בהכנעה, וכך מפורש באחאב. כתוב עליו עוד משהו טוב? אם לליברל יש הכנעה זה מפתח התיקון.

דבר נוסף טוב שחז"ל אומרים עליו – שהיה ותרן בממונו (דברנו בשבוע שעבר על ויתור). זו תכונה טובה של ליברל – שהוא ותרן. איפה מוצאים שהוא ותרן בממונו? עוד סיפור שמופיע בתחלת מלכותו. הוא נעשה מלך, אליהו מופיע ואומר שלא ירד גשם, ואז ה' אומר לאליהו להסתתר מאחאב, והעורבים באים ומביאים לו אוכל ובשר. מאיפה היה לו בשר?

קודם כל, מי הם העורבים? יש שתי שמועות באריז"ל – או שהם גלגול של שני בני שמואל הנביא, או שהם גלגול של בני שבט שמעון שלעגו לפינחס על הריגת זמרי נשיא בישראל.

מאיפה היה הבשר? שתי דעות – משלחנו של אחאב או משלחנו של יהושפט (שלחן המלך). הדעה העיקרית שהם לקחו לחם ובשר משלחן אחאב לאליהו הנביא. שואלים איך היה בשר כשר, הרי נתעלם מהעין, אבל היה כשר ועל פי ה'. רואים שאחאב רודף את אליהו אבל הוא ששולח לו (שלא מדעת) בשר.

על כך כותב האריז"ל שאחאב זכה לכך מפני שהוא היה ותרן בממונו (כנראה שמלכותו היתה מלכות סעד). גם היום, גם הדוסים אוכלים מהשלחן של המדינה – אפילו כשהמדינה רודפת אותם... אלה שני דברים טובים שכתובים על הצפון, על אחאב – שהוא נכנע לה' ושהוא ותרן בממונו.

48.         סוף התיקון – חזרת הרשע כצדיק

התיקון הסופי הוא כשהרשע בא כצדיק. התיקון של ירבעם הוא רבי בון, אמורא בירושלמי. התיקון של אחאב הוא יותר מאוחר – אין לו תיקון סופי עד סוף התלמוד. זו דוגמה שהאריז"ל מביא גלגולים עד לאנשים שחיו בזמנו. יש באחאב אח ו-אב, והאח הוא יותר טוב מהאב ועל כן הוא נתקן קודם – הוא אומר שהוא התגלגל בשני אנשים שקוראים להם אח – רב אחאי גאון ורב אחא בעל השאילתות (שהם האח מתוך אחאב). מה עם האב? היה צדיק סמוך לזמן האריז"ל שנקרא אברהם אלגאי, והאריז"ל אמר לו שהוא התיקון של ה-אב של אחאב.

כל חטא משאיר רשימו לדורות עד זמן מסוים – הרע הוא מוגבל. חז"ל אומרים על הפסוק "עוד היום בנב לעמֹד"[10] שחטא שאול שהרג את נוב עומד עד היום – עד שסנחריב עמד להחריב את ירושלים, ואם היה נלחם על ירושלים באותו יום שהגיע לשם היה מצליח. אבל מן השמים הוא התעכב, החילים שלו היו עיפים, ובאותו לילה המלאך בא והרג את כל מחנה החילים שלו. זה הנס שאם חזקיהו היה שר עליו הוא היה משיח. למה? כי היה סנחריב יכול להצליח באותו יום אך לא למחרת? כי היום בו הוא בא היה היום האחרון של רושם חטא שאול בהריגת אחימלך ונוב עיר הכהנים.

הרע מוגבל והטוב בא לתיקון – אולי כפר או כעורבים, אבל התיקון הסופי הוא כשבאים כצדיק. הרבי אומר שהתיקון כבר נשלם (הסתיימה עבודת הבירורים). שנזכה במהרה לאחד את שתי הממלכות, את שני העצים – עץ יוסף ועץ יהודה – ויבוא משיח.

49.       ו. שאלות ותשובות

שאלה: האם הגלגולים והתיקונים עדיין קורים?

תשובה: ודאי שהם עוד קורים, כל עוד אנחנו עוד ממשיכים. אבל מספיק, הגיע הזמן שיסתיימו...לחיים.

שאלה: דבר אחד לא הבנתי, מה היא הסיבה של החילוק בממלכות, אמרנו שזה בהשגחה פרטית וככה השם רוצה שיהיה, אבל עדיין מה הסיבה?

תשובה: זה כמו חתן וכלה. הם חייבים לצמוח ולהתבגר כל אחד בפני עצמו (מופרדים) ולבסוף הם צריכים להתחתן ולהתאחד. לבסוף שני העצים (של יהודה ויוסף) מתאחדים אך לפני זה כל אחד צריך להתפתח כאישיות עצמאית. חייבת להיות אישיות של מלכות שמים ואישיות של מלכות הארץ, כך השם ברא את העולם שיש שמים וארץ. וכמו שאמרנו בהתחלה ששתי הדעות במדע הפוליטי, שמרנים וליברלים, כל אחד הוא חיובי בפני עצמו וליברליות לא חייבת להצטייר בתור חילוניות רק שלרוב כך מקטלגים אותה ושמרנות אינה חייבת להיות דתית (הגם שאנחנו ודאי מאמינים וחפצים ב"דת האמת" בלשון הרמב"ם).

יש דפוס מחשבה אופקי ומאוזן בנוסף לדפוס האנכי וצריכים את שניהם, כל אחד צריך להתפתח בפני עצמו, צריכים את שני הכרובים ובשלב מסוים הם צריכים להתחתן, להתאחד "והיו לבשר [בשורה] אחד".

שאלה: מה אחיה עשה?

תשובה: הוא גרם להם להתפצל, חייבים להתפצל בכדי להתפתח.

שאלה: אני עדיין לא מבין למה הרב אמר שהוא נושא באשמה, הרי הוא היה שליח של השם, הוא היה שליח של מה שהשם רצה שיקרה וכשאומרים שהוא אשם בזה נשמע כאילו הוא גרם לזה.

תשובה: לא אמרתי שהוא אשם ולא התכוונתי לזה כך. בוא נדבר על יוסף, יוסף פתר את החלומות של שני השרים של פרעה, לשר המשקים הוא אמר שהוא יחזור לתפקידו ולשר האופים הוא אמר שיתלו אותו. כתוב שהכל התממש "כאשר פתר להם יוסף", אז האם הוא אחראי לזה או לא? הרי כתוב ש"כל החלומות הולכים אחר הפה", והוא היה פותר החלומות, אז הוא הרג את שר האופים והחזיר את שר המשקים לתפקידו, אבל ברור שכל הפתרונות היו משמים.

אפשר ודאי לומר שבפתרון חלומות ה"משמים" יותר מתלבש בדעת האדם (גם אצל צדיק גדול כמו יוסף הפתרון הוא בעצם הבעת דעתו ביחס למסר החלום מן השמים – "דעת זה רוח הקדש" – ובסוד "נחש ינחש איש אשר כמֹני"[11]) מאשר בנבואה מפורשת מאת ה' (וכידוע ההבדל בין נבואה לרוח הקדש) אך גם בנוגע לנבואה, כל נבואה שייכת בעצם לשרש נשמת אותו נביא שאליו מיועדת הנבואה, ולכן איסור חמור, גם לנביא אמת, לנבא נבואה ששייכת לנביא אחר. הנבואה חייבת לעבור ולהתגלות דרך אותו נביא שמצד שייכותו בעצם לתוכן הנבואה גם משתתף בקיומו בפועל.

יש כל מיני אפשרויות, אצל צדיק דבר השם בא דרך כלי שכולו בטל להשם. בפתרון חלומות, יכול להיות רשע שפותר ואז ודאי שהוא אחראי בתוצאות, אף שגם זה באשערט.

שאלה: אז אנחנו טוענים שירמיהו היה אחראי על חורבן הבית כי הוא בא ואמר לאנשים... ודאי שאם הם היו עושים תשובה זה לא היה קורה?

תשובה: שוב, לא השתמשתי במלים "אשם" או "אחראי". ירמיהו היה נביא אמת. יונה ניסה לברוח מנבואתו, גם ירמיהו, הוא לא ברח, אבל הוא לא רצה בזה והשם כפה אותו להתנבא, כך היה גם עם יחזקאל.

שאלה: הדרך שהחברה הרווחת רואה ודנה אירועים שונים שקורים היא מאוד שונה מאיך שהדברים מתפרשים מתחת לפני השטח כלומר לא באופן פשטני. אחאב היה מלך מאוד רשע אך אם אנו מסתכלים באופן עמוק יותר ניתן לומר שהוא היה השפעה מאוד חיובית למהלך שדובר כאן.

תשובה: אליהו הנביא נתן לו כבוד של מלך, הוא מאוד כיבד אותו. האריז"ל אומר, וכך גם הפשט, שהוא ניסה לקרב אותו מצד תערובת הטוב שבו.

שאלה: החברה מכתירה אנשים בתור טובים ורעים, אבל באמת אם אנחנו מסתכלים עליהם מזוית שונה, לפי מה שקורה מתחת לפני השטח, הם לאו דוקא כאלה טובים או רעים.

תשובה: אדם בעל חכמה (insight) רואה הכל באופן שונה.

שאלה: אז שני אופני ההסתכלות במציאות אמיתיים באופן שווה והם קורים בו זמנית (הפשט והעומק) או שרק העומק הוא האמיתי?

תשובה: אם האריז"ל יחזור בעוד נגיד שני דורות, הוא יגלה לנו כל מיני סודות מי היה ביבי נתניהו ומי היה שמעון פרס מה היו הגלגולים שלהם וכו', כל אחד הוא משהו. בפרט האנשים שבהנהגה אף שהם נראים לנו לעיתים כרעים, העובדה שהם הגיעו לתפקיד כזה היא לא סתם, חייב להיות משהו מאוד חזק בשרש נשמתם שהם הגיעו לעמדה כזאת. כמו אצל ירבעם שהוא משרש יוסף (גלגול עיקרי) אך כשעלה לגדולה הוא קלקל וחטא והחטיא את ישראל.

שרש נשמת המנהיגים שבכל דור זה משהו שקושר אותם לכל הדור, שהם מנהיגיו בין אם הם רעים או טובים, הם משקפים את העם. במדינה שאמורה להיות כביכול דמוקרטית המצביעים הצביעו עבורם.

שאלה: כל כך הרבה דברים קורים בחברה כיום ומנסים למצוא את שורשם, את הפשט שלהם. אבל הפשט הוא השתקפות חיוורת של המציאות האמיתית, האם נדע מה מסתתר. הנביא הוא מיעוט שמנסה לגרום ליהודים ללכת אחריו ורק לעיתים רחוקות מצליח. אם חושבים על אליהו ואחאב, היתה ביניהם מחלוקת גדולה, השם בגלוי היה עם אליהו, ואחרי הכל בסוף העם המשיך כל אחד בדרכיו יחסית.

תשובה: כשהעם פסח על שתי הסעיפים וירדה אש מן השמים כולם אמרו "הוי' הוא האלהים" פעמיים, כלומר זה עשה רושם חזק על כל העם היהודי, לפחות באופן זמני.

שאלה: נכון, אבל למה זה לא שינה את העם באופן נצחי ורק זמני?

תשובה: אחרי מלחמת ששת הימים, היתה התעוררות מאוד גדולה בישראל ובשאר העולם, וכן אחרי מלחמת העצמאות. למה זה לא שינה את כל העם?

שאלה: אנחנו מצפים שמשיח יבוא כבר לעשות שלום בין כולם.

תשובה: אחד מהפסיכולוגים המודרניים (יהודי, כמובן), שכחתי כרגע את שמו, אומר שההגדרה של בן אדם הוא אחד שכל הזמן מאבד הזדמנויות, כל הזמן אנחנו מקבלים הזדמנויות ומאבדים אותן.

שאלה: יש כל הזמן נסיון חוזר להחזיר אנשים רחוקים בתשובה.

תשובה: בעבודת הקירוב עצמה יש קירוב שהוא אנכי, היררכי ויש קירוב שמנסה להיות יותר מאוזן. אחד לא מבין את השני, עבודת הקירוב האנכי לא מבינה את המאוזן.

שאלה: בהתחלה דובר על ההבדל בין מעוין למאוזן, מעבר מהעינים לאזנים. מה קרה? הרי חז"ל אמרו מעוין ועכשיו אומרים מאוזן.

תשובה: אם אומרים מעויין לשון עינים יש בזה התערבות במציאות והשפעה עליה, כמו שבפיזיקה המודעות, ההסתכלות משפיעה על המציאות, התבוננות (הסתכלות חזקה על משהו) משנה את המציאות, כך מבואר בקואנטום מכניקס. אבל אזנים זה להוציא את האישיות שלך מהמציאות החיצונית, רק להקשיב. זו גם נטיה אופקית להיות פחות מעורב במציאות. שיווי המשקל נמצא באזניים.