ח׳ אייר ע"ד – כפר חב"ד

כינוס פעילוֹת[1]

א. שיחת פתיחה ועדכון

הרב: המטרה הראשונה – שכולן תכרנה את כולן. [עשו סבב הכרות].

יש עוד נשים מיצהר?

א.ה.ה.: יש הרבה נשים שלא הגיעו, אבל רוצות לקחת משימות.

הרב: מה היה אתמול? נסעתם לחזק את נירה?

א.ה.ה.: כן ב"ה. כבר כשהיינו בדרך הוציאו שטח צבאי סגור שם בעיר.

הרב: עד שיגיעו כולן תספרו מה היה אתמול, גם ברחובות.

א.ה.ה.: אתמול היתה שוב חקירה לנירה מתוקי, בימ"ר ליד מעלה אדומים. נסענו אוטובוס מלא של נשים ותינוקות להיות איתה. כבר בדרך עשו שטח צבאי סגור, אז לא נתנו לעלות לתוך המתחם, אבל שם עמדנו עם שלטים וכו'. הגיעו גם נשים מבחוץ, ואפילו היה מישהו שתרם את ההסעה שהנשים לא תצטרכנה לשלם. היתה חקירה בסדר גמור, היא יצאה תוך כמה שעות. עמיחי השתחרר היום למעצר בית בבית הוריה (היא במעצר בית ביצהר). אסור לו לדבר איתה עד יום ראשון בשעה 12.

ח.ב: ומה היה ברחובות?

א.ה: התאספנו כ‑20 נשים מהכפר ומרחובות והגיעה גם מישהי מירושלים. עמדנו עם שלטים ליד תחנת המשטרה שם וחלקנו גם חומר – הסיפור שלה וחומר על התנועה. הצבור מאד תומך. עבר איזה איש לא דתי ושאל אם אנחנו מיצהר. אמרנו שלא והוא אמר – אני מיצהר, אני אתכם, הלואי שהייתי גר שם.

א.ע: אפילו המשטרה – מפקד המשטרה שם הוא דוד של ילד שאצלנו בחדר. הוא רק שמע אורו עיניו ואמר שאני אחראי, אם פעם הבאה צריך אישור להפגנה וכו' – מה שצריך.

הרב: כדאי שכולם יראו את השלטים שעשו.

ע.ש: זה היה ספציפי להגיב על מה שקורה?

א.ה: כן, לתמוך בנירה.

הרב: ראיתי את רחובות, אבל לא את יצהר.

א.ה.ה.: אנחנו קצת פרימיטיביים, לא היו מספיק מצלמות...

הרב: כעת צריך להפיץ כל דבר שעושים בכל האמצעים.

א.ה.: כן, בקשנו כל דבר לשלוח לקול היהודי.

הרב: שמעתי גם שהיה שיעור ביצהר אתמול בלילה?

א.ה.ה.: שלשום בלילה, לפני שנירה הלכה לחקירה, היא יזמה שיעור בבית שלה. היו עשרות נשים, מהחלונות והדלתות, לא היה מקום לזוז.

הרב: הצעתי ביצהר לייסד כמה שיותר שיעורי תורה וחסידות, לאחד את כל הנשים, וגם להזמין מהחוץ.

א.ה.ה.: נירה, בגלל שהיא במעצר בית, יזמה שכל הישוב יגיע אליה הביתה. הגיעו מלא נשים, מכל ה'זרמים' ביצהר. היא דברה והנחתה את האירוע. זה היה עם הרבה אצילות של אשה ועוצמה, והרבה שמחה. ממש רקדנו והתחזקנו. לא היה אפשר לנגן, אבל שרנו את "ה' מתיר אסורים" של הרב.

הרב: היו גם דברי תורה?

א.ה.ה.: כן. אני חושבת שהיא שמעה משהו מהכינוס עם הרב שהיה בישוב, והיא אמרה שהיא מרגישה שהיא בלידה – שזה כואב מאד, וזו לידה כללית. היא אמרה שה' מעמיד אדם בנסיון – שהיא מרגישה שהוא מעמיד אותה, שהוא העמוד שלה. היא ספרה את הסיפור של "האפ קאזאק", שהיא מרגישה שזה מה שעבר עליה. אחר כך אמרנו תהלים, ובעיקר זה היה ענין של מה שהרב אמר לנו – "דידן נצח". זה ממש חזק את כולם ואותה מאד.

בעקבות זה ישבנו עם "דרך חיים" של הגברים, ודחפו אותנו ללמוד מאחיותינו פה בכפר חב"ד – לעשות סניף נשים ביצהר. בע"ה כעת נרגע מנירה וננסה להרים את זה ביצהר.

לגבי היום, מכל הטלפונים הנשים מאד התרגשו מזה שנפגשות.

הרב: כן, אני בטוח.

ביצהר אני יודע שיש, ב"ה, הרבה נשים קשורות – כ"י. באיתמר יש עוד נשים שקשורות? בחברון? יש פה נציגות. מבת עין יש כאן שלש נשים – יש שם עוד? [דובר קצת על המצב בכל מקום]

ח.ב.: צריך ליצור משהו יותר נשי, פחות מאבק. אצלנו בחברון נעשה משהו שאסור לגעת בו – קשה להגיד לנשים לבוא להאבק. יש את הנשים שנאבקות על בית השלום, אבל זו קבוצה מאד ספציפית – זה לא ערוץ התקשורת הראשי היום בקרית ארבע.

הרב: זה מה שרוצים.

ח.ב.: נשים לא רוצות להיות חלק רק מווכחנות – שזה יהיה משהו מהחיים בעצמם.

ב. הכוונה לפעילות – חבור המקודש והתדיר

שלום לכולן. בקיצור נאמר כמה דברי פתיחה ואחר כך נדבר על מבצע אחד שחשבנו לעשות, משהו בפועל, ואחר כך נשמע מה שכל אחת חושבת על זה וגם בנוגע לארגון עוד דברים.

גל עיני ודרך חיים (קריאה לתחרות גברים-נשים)

הנקודה הראשונה, שיש פה שני אירגונים שפועלים הרבה שנים – הם בעיקר גברים, ורוצים כעת שסניף הנשים יתחיל לעבוד בתחרות מי עושה יותר, בתקוה שהנשים תנצחנה את הגברים... לארגון אחד קוראים "גל עיני" ולשני "דרך חיים".

בקיצור הכי נמרץ, גל עיני נועדה להפיץ יהדות וחסידות בעולם, לקרב כמה שיותר אנשים לחזור לחיק אבינו שבשמים, ודרך חיים בא בהמשך. צריך להבין שיש קודם אחד ואז השני, אין טעם לדרך חיים – שיותר ביצועי, פוליטי, "קער א וועלט היינט", להפוך את השטח, "בעלי תשובה ישתלטו על המדינה" וכיו"ב – ששייך רק אם יש מסה קריטית של אנשים שרוצים, בעלי תשובה.

כדי להגיע לכל עם ישראל זה לאו דווקא להתחיל במסרי מהפכה, אלא להגיע ללב של כל יהודי – לקרב את כולם. תוך כדי זה יש "סוף מעשה במחשבה תחלה" – רוצים לתקן את המדינה, להביא משיח. אנחנו חושבים שתיקון המדינה כאן בארץ זה שלב חשוב להבאת הגאולה.

גל עיני קיים הרבה זמן, ודרך חיים יחסית חדש, אבל לא חדש כי קיים עשרות שנים – המהדורה הקודמת נקראה חי וקיים (אנשים שגרים בבת עין היום, תלמידים משם שיזמו זאת). שני הארגונים האלה – גם גל עיני, שזה הפצה, וגם דרך חיים, שזה יותר להכנס למציאות האקטואלית ולפעול – קבלו ברכה מאד חמה מהרבי. הוא נקב בחום בשם של גל עיני, ברך בחום, וגם כאשר כתבו לו על חי וקים היתה תשובה חמה מהיום להיום על הקמת כזה דבר.

זה הרקע, רק כדי שנבין, שגם הנשים – יש פה את הפן הראשון, של הפצה וקירוב, ואחר כך את הפן השני, לתרגם את זה לפעולות מעשיות שיזרזו את הגאולה בפועל. אנחנו חושבים שזה קשור לתיקון המציאות בארץ. מאמינים במשיח, אבל גם צריך לעשות משהו כדי שהמשיח יבוא. זה רקע.

תדיר ומקודש – עוקר הרים וסיני – תהו ותיקון – נס וטבע – גברים ונשים

אולי עוד נקודת רקע: יש ביטויים שבשיעורים שלנו אנחנו משתמשים הרבה – איני יודע אם כל הנשים מכירות, אבל ביצהר ודאי מכירות – שיש בפעילות "תדיר" לעומת "מקודש". הביטויים האלה גם עלו לפני כמה ימים ביצהר, כשהיינו שם. יש דברים סדירים, שצריך לפעול ולבנות כלים – כל הזמן לפעול, לייסד עוד שיעור תורה וכיו"ב – ויש דברים מיוחדים שצריך לעשות כי משהו בוער. או שזה כיבוי שרפה או משהו אחר, כמו ההפגנות אתמול – דברים יוצאי דופן. לדברים האלה קוראים "מקודש".

יש מחלוקת בחז"ל מה עדיף, הדברים התדירים או הדברים המקודשים. מקודש נשמע הרבה יותר חזק, ובאמת הוא יותר חזק, אבל כמו שהרבי אומר – יש אורות דתהו ויש כלים דתיקון. הנוסחא כדי להביא משיח היא שניהם יחד. הנוסחא האמתית היא להכניס את האורות לתוך הכלים דתיקון. גם ההלכה בסוף קובעת שהעיקר הוא התדיר.

כמו שבעוד תחומים, אפילו תלמיד חכם שלומד תורה כל היום, יש "סיני" ו"עוקר הרים" – מי שבקי בהלכות ומי שחריף מאד בשכל שלו. מה יותר חשוב, הבקיאות הפשוטה או החריפות? שוב, זה דיון, סוגיא, אבל בסוף קובעים שכמובן העיקר הוא הבקיאות – צריך לדעת איך לפסוק הלכה ובשביל זה צריך להיות בקי בשלחן ערוך ובפוסקים. חריפות כאן היא כמו אורות דתהו ובקיאות כמו כלים דתיקון. זה טוב שיש חריפות וגאונות ופלפול, אבל צריך להכניס זאת לתוך התדיר.

עוד דבר דומה לזה – נס וטבע. יש נסים ויש טבע. כולם שמחים שקורים נסים, גם יציאת מצרים היא נסים – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – אבל בכל אופן כתוב שהגאולה העתידה כולה נסים המלובשים בתוך הטבע, אורות דתהו בכלים דתיקון. הנסים של יציאת מצרים שברו את הטבע, יש מקודש ששובר את התדיר. בכלל כתוב שיציאת מצרים היא דרך שבירה, כפי שדברנו בסעודת משיח, אבל הגאולה העתידה היא לא לשבור שום דבר – שכל הנסים יהיו מלובשים בטבע, המקודש בתוך התדיר, החריפות בתוך הבקיאות. כל הדברים האלה שהם אורות דתהו בכלים דתיקון.

אחרי כל זה, גם פשוט שהנשים לעומת הגברים הן התדיר, הטבע, הבסיס, האופן המתקבל. כל הזמן על הנשים, כל אשה בביתה, לנווט את הבעל, האיש, שלא יסטה, שילך ישר. האשה שומרת על האיש, כי היא הבסיס – היא נותנת את הכלים, את התדיר. גם בתנועה ככה צריך להיות. זה כלל גדול מאד.

כינוס נשים כהכנה לשבועות

אחרי כל זה, אפשר לדבר על מה שרציתי – ב"ה יש כאן הרבה נציגות מהרבה מקומות. הכי חשוב הוא דבוק חברים, דבוק חברות. צריך לעשות דברים תדירים שיש בהם רוח והתלהבות – כל אש הקדש של המקודש (קדש לשון יקד-אש). להכניס את כל האש בדברים שיוזמים. דבר תדיר אחד, שעם הרבה מקודש, הוא אירועים גדולים כמה פעמים בשנה. אחד הזמנים שהרבי הקדיש להתוועדות נשים הוא לפני שבועות, כי כתוב "כה תאמר לבית יעקב", הנשים, ואחר כך "ותגיד לבני ישראל", הגברים. לכן כל שנה היתה התוועדות מיוחדת לנשים לפני שבועות. לכן חשבתי שהיה מאד יפה אם נצליח כולן לעשות כינוס גדול. צריך להתחיל לחשוב על מקום וכו'[2].