כ"ד אדר א׳ ע"ד – כפר חב"ד

אמונה וצניעות

כינוס ילדות לרפואת רחל בת נעמה (א)

א. "עד דלא ידע" – אמונה וצניעות

"עד דלא ידע"

צהרים טובים לכל הבנות. עכשיו אנחנו בסוף חדש אדר ראשון, מתכוננים לאדר שני[1], לחג פורים, "מרבין בשמחה". המצוה בפורים היא להגיע למצב שבלשון חז"ל נקרא "עד דלא ידע" – למעלה מהדעת. אז צריך הרבה להתבונן, לחשוב מה זאת אומרת שצריך להיות "עד דלא ידע"[2]. בפרט הדברים אמורים ביחס לבת, שלא שותה הרבה 'משקה' – חס ושלום – בשביל להגיע למצב שהיא לא יודעת. גם הבנים לא צריכים לשתות הרבה[3], אבל כולנו צריכים כן להגיע בנפש למצב הזה של "עד דלא ידע". בשביל זה צריך הרבה הכנה של שמחה[4], מתחלת חדש אדר ועד פורים, וגם להמשיך הלאה[5], כדי שנגיע ל"עד דלא ידע". צריך להבין מה זאת אומרת.

"עד דלא ידע" – אמונה ודבקות למעלה מטעם ודעת

במדה מסוימת ה"עד דלא ידע" אפילו יותר שייך לבנות מאשר לבנים. למה? כי "עד דלא ידע" היינו להגיע לאמונה פשוטה, שלמעלה מטעם ודעת, למעלה מהשכל לגמרי. כמה שאדם יחקור בשכל שלו להבין מה זה ה' הוא לא יבין אף פעם. אי אפשר להבין מה זה ה'. אבל אנחנו, כל היהודים, קשורים לה' באמונה פשוטה. הבעל שם טוב אומר שהאמונה שלנו, היהודים, היא בעצם דבקות[6] – אנחנו דבוקים בה', כמו שכתוב "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כלכם היום". החיות שלנו, מה שאנחנו חיים – שמקיימים מצוות עם הרבה חיות ושמחה – הכל בא מכך שאנחנו בעצם דבוקים בה', "ואתם הדבקים". מהי הדבקות הזו? האמונה. האמונה היא מה שמקשר אותנו לה' כל הזמן, בין עם חושבים על זה ובין אם לא חושבים על זה. כל הזמן יהודי מאמין, ובכך הוא דבוק וקשור לה'[7].

"איהו אמת – איהי אמונה"

כתוב שאמונה פשוטה שייכת לבנות אפילו יותר מאשר לבנים. בנים לומדים תורה והתורה היא אמת, כמו שכתוב "משה אמת ותורתו אמת". כמובן, גם בנות לומדות תורה, אבל יש מאמר בספר הזהר "איהו אמת ואיהי אמונה". ההבדל בין הבן והבת הוא שהבן יותר קשור לאמת והבת יותר קשורה לאמונה. בעצם האמונה היא כמו כתר על הראש של האמת[8]. אי אפשר ללמוד תורה בלי אמונה. העיקר הוא אמונה. יסוד כל היסודות הוא האמונה. שוב, בת יותר קשורה לאמונה אפילו מאשר בן.

מלחמת עמלק

מתי במיוחד האמונה באה לידי ביטוי? עיקר ביטוי האמונה הוא כאשר מתפללים לה'. בסוף פרשת בשלח כתוב על מלחמת עמלק, שבא להלחם בישראל, ואז משה רבינו אמר ליהושע "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק". באותו זמן משה רבינו עצמו לא יצא לקרב להלחם, אבל הוא עלה לראש הגבעה לראות את המלחמה ושם הוא התפלל לה' שאנחנו ננצח, שעם ישראל ינצח את עמלק.

מי זה עמלק? הבעל שם טוב אומר שעמלק הוא ספק בגימטריא, עמלק = ספק, הוא מנסה להטיל ספקות באמונה שלנו. לכן הוא האויב הכי גדול של עם ישראל. כל החדש הזה, אדר, והחג שלו, פורים, הוא קשור למלחמת עמלק. הרי המן הוא מעמלק. ומי נלחם נגד עמלק ומנצח אותו בפורים? מרדכי. כתוב ש"מרדכי בדורו כמשה בדורו".

יחד עם מרדכי, מי עיקר הכח שמנצח את המן בפועל? אסתר. היא אפילו יותר ממרדכי – הוא מדריך אותה, אבל היא מנצחת בפועל את עמלק. שוב, לבת יש אמונה יותר חזקה מלבן ולכן היא יכולה לנצח את עמלק יותר מהבן. הבן מלמד תורה, כתוב "ויהי אומן את הדסה היא אסתר", מרדכי חנך את אסתר, אבל עליה כתוב "כאשר היתה באמנה אתו" – הוא השפיע לה אמונה אך היא קבלה והתעצמה עם האמונה לגמרי ועד שהיא נעשית עמוד האמונה.

האמונה מתבטאת בתפלה

שוב, משה רבינו שולח את יהושע להלחם נגד עמלק והוא עולה אל המקום שמשקיף על המלחמה, ושם הוא פורש את ידיו בתפלה. איך זה כתוב בתורה? "ויהי ידיו אמונה" – שהידים שלו היו אמונה. תרגום אונקלוס מתרגם לארמית, ואיך הוא מתרגם את המלה אמונה? "פריסן בצלו" – שהידים שלו היו פרושות בתפלה. הוא הרים את הידים והתפלל לה', הידים היו פרושות בתפלה.

איך הוא יכול לתרגם את המלה "אמונה" בתור "תפלה"? סימן שאמונה ותפלה הן אותו דבר, כמו שאמרנו קודם שהביטוי העיקרי של אמונה הוא שהיהודי מתפלל. הוא מתפלל לה' ומאמין שה' שומע אותו. לכן כתוב שיש כח מיוחד לבנות להתפלל אפילו יותר מהבנים, כמו שיש עוד יותר יסוד של אמונה פשוטה בנפש של הבת, כמו אסתר המלכה. עם כח התפלה מנצחים את עמלק.

"עד דלא ידע" – סוד ה"צניעותא"

נחזור לביטוי שאמרנו שבחג פורים צריך להגיע למצב של "עד דלא ידע". עד עכשיו אמרנו ש"עד דלא ידע" זה אמונה. אבל יש עוד משהו ב"עד דלא ידע", שגם קשור לבנות – מדת הצניעות. בזהר הקדוש המדרגה הכי גבוהה בספירות העליונות גם נקראת "לא ידע", כמו "עד דלא ידע" – קוראים לה "רישא דלא ידע" (בקיצור, כך הביטוי בחסידות, רדל"א). אותו מקום נקרא "צניעותא", היות שהוא כל כך גבוה וכל כך נעלם ונסתר – הוא לא מורגש בדרך כלל בנפש, אז הוא המקום הכי צנוע.

כתוב שכל הצניעות, עבודת ה' בבחינת "והצנע לכת עם אלהיך", באה משם. מאותו מקום של האמונה באה הצניעות. כלומר, אמונה וצניעות הולכות יחד. פשוט שהצניעות היא משהו ששייך במיוחד לבנות, וכמו שצניעות שייכת במיוחד לבנות כך האמונה.

אמונה וצניעות – אור וכלי

מה היחס בין אמונה וצניעות? בכל מקום יש אור וכלי. הצניעות מתבטאת גם בלבוש, והצניעות עצמה היא לבוש. אצל מי שצנוע, הצניעות – יותר מכל תכונה אחרת בנפש – מלבישה את האמונה (תיכף נסביר מה הכוונה מלבישה). כלומר, שמי שצנוע יש לו לבוש שהאמונה שלו יכולה להאיר בתוך המציאות. גם בתוך הנפש שלו, כי האמונה היא כל כך גבוהה עד שאפילו בנפש האדם הוא לא כל כך יודע מהאמונה שלו. אבל אם הוא צנוע, הצניעות היא הלבוש-הכלי שמכיל את האמונה ומסוגל לגלות את האמונה, שהאדם יתחזק באמונתו[9], בדבקותו בה', לקיים את כל מצות התורה בחיות.

שוב, שני הדברים האלה, אמונה וצניעות, הולכים יחד. כשרוצים להצביע איפה הם בנפש אומרים שהם במקום הכי גבוה של הנפש, "עד דלא ידע" של הנפש, אבל גם שם יש מעין אור וכלי. האור הוא האמונה הפשוטה, אבל בלי כלי הוא לא יתגלה אף פעם, הוא ישאר נסתר. כמו "אסתר מן התורה מנין? 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'", כפי שאומרים חז"ל. אסתר היא אמונה, אבל מה שנותן כח לגלות ולהאיר את האמונה הוא מדת הצניעות[10].

רות המואביה ואסתר המלכה

אמונה היא דבקות, כמו שאמרנו קודם בשם הבעל שם טוב – "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כלכם היום". שוב, לא תמיד זה מודע. נספר סיפור על אחת הבנות הכי דגולות וחשובות בתנ"ך – רות המואביה. אמנם חג פורים הוא לא החג שלה, שבועות הוא יותר החג שלה – אז קוראים את מגלת רות – אבל יש בהחלט קשר בין רות לאסתר המלכה[11]. לשתיהן היתה מסירות נפש עבור עם ישראל.

בענין הצניעות חז"ל משבחים בפרט את רות. רות היא הרי גיורת, היא רות המואביה, באה ממקום אחר, מעם אחר. כתוב שהיא דבקה בנעמי. נעמי היתה המאמצת שלה. כמו שמרדכי היה "אומן את הדסה היא אסתר", גם לרות היתה מעין אומנת, מי שהחדירה בה את האמונה הטהורה – שבעצם היתה חמותה – שאחר מות מחלון בעלה אמצה אותה, נעמי.

כתוב במגלת רות שרות "דבקה בה". כתוב שבעז, שאחר כך התחתן איתה, אמר – כך חז"ל מסבירים לנו – שהיות שהיא דבקה בנעמי סימן שראוי להתדבק בה. כלומר, להכניס ולקרב אותה לעם ישראל לגמרי, להתחתן איתה, עד כדי כך שדוד המלך וגם מלך המשיח – שהוא צאצא של דוד המלך – יוצאים מרות המואביה.

"דבר חכמה ראה בה" ו"דבר צניעות ראה בה"

כשנעמי ורות הגיעו לארץ ישראל – מארץ מואב – הן היו עניות. לפני שנעמי עזבה את הארץ היא היתה עשירה, אבל כעת כשחזרה לא היה לה שום דבר – לא לה ולא לרות כלתה. אז רות הציעה לנעמי שהיא תלך ללקט שבולים בקציר השעורים, ונעמי הסכימה וברכה אותה. הרי יש מצוה בתורה שעני וגר ויתום ואלמנה יכולים ללכת אחרי הקוצרים וללקט שיבולים שנושרות. רות אכן הלכה, ובהשגחה פרטית היא הגיעה לשדה של בעז, שהיה קרוב משפחה של נעמי. אז הגיע בעל הבית של השדה, בעז, והוא שאל את הקוצרים – הפועלים שלו – "למי הנערה הזאת?" הוא ראה את רות ומאד התפלא.

חז"ל שואלים על הפסוק הזה בגמרא – מה, על כל בת שהיתה מסתובבת שם בעז, שהוא גם השופט של הדור, גדול הדור, היה מתענין אישית למי הנערה הזאת? ככה בעז היה נוהג?! לא, הוא לא היה שואל על כל בת. אבל היה משהו מיוחד בבת הזאת. הוא ראה את הבת הזאת, רות, ויש שתי דעות בחז"ל מה הוא ראה. מאמר אחד אומר – "דבר חכמה ראה בה". השני אומר – "דבר צניעות ראה בה". לכן הוא שם לב, שזו לא סתם בת אלא בת מיוחדת במינה, ולכן הוא שאל למי הנערה הזאת.

חכמת רות – ידיעת וקיום ההלכה

לפי מי שאומר ש"דבר חכמה ראה בה", איזה דבר חכמה מיוחד הוא ראה בה? שכאשר יש שתי שיבולים ביחד היא לוקטת אותן, לוקחת אותן, אבל אם יש שלש שיבולים היא לא נוגעת בהן. למה? כי היא למדה את ההלכה שלקט הוא רק שתי שיבולים, אבל אם יש שלש יחד אסור ללקוט אותן – הן שייכות לבעל הבית. היא ידעה את ההלכה הזו וגם קיימה אותה בפועל. זו הדעה ש"דבר חכמה ראה בה" – הוא ראה שהיא חכמה, בת שיודעת טוב את ההלכה. אולי תיכף נסביר עוד יותר מה החכמה בכך שהיא ידעה את ההלכה וגם קיימה אותה. רואים שלא מספיק לדעת – צריך לדעת ולקיים, ורק אז אפשר לקרוא לך חכם או חכמה. זו דעה אחת.

ה'חוש' הפנימי של רות בצניעות

דעה שניה ש"דבר צניעות ראה בה" ולכן התענין למי הנערה. מה הדבר צניעות שראה בה? שכאשר היא היתה לוקחת שכחה או לקט משבולת מחוברת לקרקע – שבולת עומדת – היא לקחה אותה בעמידה. אבל כאשר היא לקחה שבולת שנפלה על הארץ היא לא היתה מתכופפת אלא מתיישבת ולוקחת את השבולים שעל הארץ. למה? כל בת יכולה להבין זאת, וכל אחת יכולה ללמוד מכאן הלכה למעשה בהלכות צניעות – אם יש משהו שצריך להרים אותו אז להתכופף יכול להיות לא צנוע, שאולי חלק מהגוף מתגלה תוך כדי, ולכן אם היתה צריכה להרים מהארץ היא היתה מתיישבת. זה "דבר צניעות ראה בה" – לא כל בת נוהגת כך, זה משהו מיוחד. אף אחד לא אמר לה לעשות ככה – זה 'חוש' פנימי שצריך לנהוג בכל דבר בתכלית הצניעות.

"הדר מצוה צניעות"

אם כן, בנות מצטיינות בצניעות. כנראה יש קשר בין הדברים – היות שהיא מאד צנועה היא גם מאד חכמה, לדעת את המצוה ולקיים את המצוה בדיוק כמו שצריך. אמרנו שיש עוד יותר עומק לחכמה שלה. נאמר מה זה.

בעצם, לא כל כך פשוט שמותר לקחת רק שתי שבולים ולא שלש. זו בעצם מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי. בית הלל אומרים ששתים מותר לקחת ושלש לא, ודווקא בית שמאי אומרים ששלש מותר לקחת ורק ארבע לא. כלומר, היא גם ידעה לפסוק כמו בית הלל. זה לפני שיצאה בת קול – הרבה יותר מאוחר – ואמרה ש"הלכה כבית הלל". כאן זה מאות שנים לפני כן.

היא ידעה שיש שתי דעות, וגם החמירה על עצמה וידעה לפסוק כמו בית הלל – ששתים לוקחים ושלש משאירים – ולקיים זאת בפועל. החכמה היא הידור – היא מהדרת במצוות[12]. לגבי צניעות יש מאמר חז"ל "הדר מצוה צניעות". הדר הוא יפי, והיפי של המצוה הוא הצניעות של המצוה. לכן, כמו שבנות מצטיינות ביפי כך הן מצטיינות בצניעות, כי היפי של המצוה הוא שעושים את המצוה ב"הצנע לכת עם הוי' אלהיך", בצניעות.

ב. רמזי אמונה וצניעות

אם כן, דברנו על צניעות ודברנו על אמונה – שתי תכונות מיוחדות של בנות. כעת נעשה יחד כמה שעשועי תורה:

חבור אמונה-צניעות

כעת אנחנו מתבוננים ב"רישא דלא ידע", שהוא אמונה וצניעות ששייכות לבנות במיוחד. בת שיש לה את שתי הבחינות האלה טוב-טוב – גם כל התפלות שלה מתקבלות. היא מאמינה חזק והיא נוהגת בצניעות.

נראה כמה וכמה דברים יפים מאד איך שתי המלים אמונה וצניעות הולכות יחד. קודם נעשה את החשבון. כמה הגימטריא של אמונה? [102]. יפה. צניעות קצת יותר – נראה מי יכולה לחשב. [626]. נחבר יחד, זה כבר קל – 728. העיקר כאן שהן ביחד. אמרנו שהצניעות מלבישה את האמונה.

המספר הזה הוא מספר מיוחד, היות שהוא כפולה של שם ה'. כמה שוה שם ה', השם המיוחד – י-ה-ו-ה – כמה הוא שוה? [26]. מספר מאד מיוחד שכל אחד צריך לדעת – 26. המספר שקבלנו הוא כפולה – כך וכך פעמים 26. צריך לעשות חילוק – לחלק את המספר 728 ב‑26. תראו שמה שיוצא הוא כח (גם יחי). המספר הזה הוא כח פעמים הוי'. כח הוא ארבע פעמים שבע, כלומר – המספר הזה הוא גם כפולה של 7, ואם הוא כפולה של 26 הוא גם כפולה של 13, החצי של 26. כל מספר שהוא גם כפולה של 7 וגם כפולה של 13 הוא מספר מאד מיוחד בקבלה.

א-צ – זוג האותיות הראשון לפי ציורן

מהן רק ראשי התיבות של אמונה-צניעות? אצ. כתוב בספרי הקבלה שלכל אות יש בן זוג או בת זוג לפי הציור של האות. האות הראשונה באלף-בית היא א ויש בת הזוג לפי הציור – איזו אות הכי דומה לה באלף-בית? צ. למשל, מה בן הזוג של ב לפי הציור? [כ]. נכון. מה בן הזוג של ג? [נ]. יפה. של ד? [ר]. נכון. זה אחד הסודות הכי יפים, במיוחד מתאים לחוג ציור – ככה צריכים להתחיל ללמד ציור – שכל כב אותיות האלף-בית הן יא זוגות אותיות לפי הציור שלהן.

הראשון בין הזוגות הוא א-צ. מי אלף? אלופו של עולם. מי זה צדיק? גם ה' נקרא "צדיקו של עולם", אבל יש "צדיק יסוד עולם" ובעצם "ועמך כֻלם צדיקים". אלף וצדיק שהולכים יחד הם כמו הדבקות שהזכרנו קודם, "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם", שה' והצדיק דבוקים יחד. כמה שוה אצ (הכתר העליון של יא הזוגות, כמו רדל"א)? [91]. כפל של מה זה? 91 הוא בדיוק 7 פעמים 13. כלומר, זה המספר הראשון שהוא גם כפולה של 7 וגם כפולה של 13.

אם כל מה שקבלנו, אמונה-צניעות, הוא כח פעמים הוי', ו-כח הוא 4 פעמים 7 ו-הוי' הוא פעמיים 13, אם כן כל מה שקבלנו הוא 8 פעמים אצ. נאמר אחרת – ראשי התיבות הם 91 וכל השאר בדיוק 7 פעמים 91. כלומר, היחס בין ראשי התיבות לשאר הוא אז – כמו "אז ישיר" – 1 ל‑7. 7 פעמים 91 עולה "יראת הוי'" – גם שייך לבנות, "אשה יראת הוי' היא תתהלל". אם כן, כבר אנחנו רואים דברים מאד יפים בצירוף של אמונה-צניעות יחד.

ציור אמונה-צניעות (מספר חוה)

כמה אותיות יש במלים אמונה-צניעות? [11]. ל‑11 אותיות יש ציור מיוחד, שהשם שנתנו לו הוא "מספרי חוה". זה גם שייך לבנות, כי חוה היא האשה הראשונה. נצייר ככה (ותיכף נסביר למה נקרא מספרי חוה):

א  מ  ו

נ  ה

צ

נ  י

ע  ו  ת

זה הציור – ציור בעל חן של 11. היות שיש פה 11 אותיות עשינו לפי הציור הזה. איזו אות יש באמצע? צ. האות הראשונה היא א של אמונה והאמצעית ה-צ של צניעות.

מספרי חוה

אולי קודם נסביר למה קוראים לצורה הזו חוה – מה יהיה אם נוריד את השורה התחתונה והעליונה, כמה ישאר באמצע? 5. מה יהיה אם נוסיף עוד שורה של 4 למעלה ועוד שורה של 4 למטה (אותו ציור, רק להגדיל). כמה יהיה? [19]. מה זה 19? חוה. הוספנו ח ל-וה וקבלתי חוה.

אם אני מוריד את ה-ח – ארבע למעלה וארבע למטה – נשאר וה, 11. אם נוריד שלש מלמעלה ושלש מלמטה קבלתי את ה-ה. כלומר, הצורה הזו היא קודם ה-ה של חוה, אחר כך ה-וה של חוה ואז חוה שלמה. אם נוסיף עוד חמש למעלה וחמש למטה נקבל יחוה – "לילה ללילה יחוה דעת".

לכן קוראים לצורה הזו בכלל – שאפשר להגדיל אותה עד אין סוף – צורת חוה. בהמשך, אם מוסיפים שורות למעלה ולמטה מקבלים גם אם וגם "אם כל חי" (חוה היא "אם כל חי"), וגם מקבלים שרה, האשה היהודיה הראשונה, שתיקנה את חטא חוה.

מספר חוה – צורת האות א

נחזור לציור ונתבונן בקו האלכסוני משמאל למעלה עד ימין למטה:

א  מ  ו

נ  ה

צ

נ  י

ע  ו  ת

איזה מלה זה עושה? ["והצנע"]. כתוב "והצנע לכת עם אלהיך". דווקא כשהוספנו את האמונה לצניעות קבלנו "והצנע לכת". אם משנים את סדר האותיות איזו מלה יוצאת? איך קוראים לאשה צדיקה? [צנועה]. אז האלכסון שיורד משמאל לימין הוא צנועה, לפי הסדר של "והצנע".

אם יש כזה קו, לאיזה צורה יש קו אמצעי שיורד משמאל למעלה עד ימין למטה. דברנו על צורות, שלומדים ציור, ואמרנו שמתחילים מצורות האותיות. למה רציתי דווקא אלכסון משמאל לימין (ולא את השני)? כי זה שייך לציור הראשון שכל יהודי צריך ללמוד. מה הציור? [א]. א – יש בה קו באמצע, משמאל לימין, ויש י למעלה מימין ו-י למטה משמאל.

אם נחזור לציור שלנו, אז שלש האותיות למעלה מימין הן כמו ה-י העליונה של ה-א. אפשר לצייר את כל הציור בדמיון כמו א. הקו שמחבר את ה-י העליונה וה-י התחתונה הוא אותיות צנועה. כל י בציור של ה-א היא שלש אותיות – שלש אותיות למעלה מימין, כמו ה-י העליונה, ושלש אותיות למטה משמאל, כמו ה-י התחתונה:

א  מ  ו

נ  ה

צ

נ  י

ע  ו  ת

מהן שלש האותיות למעלה מימין? אמן – השרש של אמונה. כמה שוה אמן? [91]. מה היו קודם ראשי התיבות? אצ, 91. כאן המלה הכי חשובה בתורה ששוה 91 – אמן, השרש של אמונה. גם פה אנחנו רואים שכל הציור הזה מתחלק ל-אמן אחד, וכל שאר האותיות שוות שבע פעמים אמן. כלומר, הכל יחד עולה שמונה פעמים אמן. הכל אמונה, הכל אמן.

כמה שוה "והצנע"? כעת נעשה תרגיל קצת יותר קשה, ליותר גדולות כאן. כמה שוה הקו שבאמצע, צנועה? [221]. הוא גם כפולה של 13 (לא של 7, רק של 13) – 13 פעמים 17 (אחד פעמים טוב).

מה שלש האותיות למטה משמאל, כמו ה-י התחתונה של ה-א? יות. כמה האותיות האלה שוות? [416]. אם אמן הוא כפולה של 13 וגם הקו האמצעי הוא כפולה של 13 גם זה צריך להיות כפולת 13 (כי הכל יחד הוא כפולת 13). כמה פעמים 13 יש ב-תיו? ב-י העליונה יש 7 פעמים 13, בקו שיורד משמאל לימין יש 17 פעמים 13, וכמה פעמים 13 יש ב‑416? לב, 32 פעמים 13. לב אחד, לב של אהבה. כלומר, יש 7, 17, 32 פעמים 13. 7 ועוד לב טוב פעמים 13.

אם באמצע יש את המלה צנועה, איך אפשר לחבר את אותיות אמן ואותיות תיו ולעשות ממנה עוד מלה? צנועה היא לשון נקבה, אשה-בת צנועה. אפשר לעשות למשל את המלה אמונתי. אפשר לעשות מלה אמונית. כמו שיש אדם אמוני, עם הרבה אמונה, אשה היא אמונית. אז היא גם צנועה וגם אמונית – כך אפשר להתבונן באותיות האלה.

שוב, על כל התרגילים האלה כדאי לחזור אחר כך בכתה, ללמוד יותר לעומק.

הסדרה היוצאת מציור ה-א

אחרון אחרון – יהיה הדבר הכי קשה פה: אם יש לי 3 מספרים – 91, 221, 416 – אפשר לעשות מהם סדרה. אז יש דרך פשוטה בחשבון לדעת איזה מספר יבוא לפני שלשת המספרים האלה ואיזה מספר יבוא אחריהם.

מה ההפרש בין 91 ל‑221? [130]. יפי, מצליחים לענות. מה ההפרש בין 221 ל‑416? [195]. מה ההפרש בין שני המספרים האלה, בין שני ההפרשים, בין 130 ל‑195? [65]. למספר הזה, שהוא ההפרש של ההפרשים, קוראים הבסיס של הסדרה. הוא מוביל, כמו הזרם התחתי שמזרים את כל הסדרה. מהו המספר 65? שם אדנות, אחד משמות ה' (א-דני). שם של המלכות, שהוא גם שם של בנות. אז למטה מוביל 65.

לפי זה אפשר לחשב מה יהיה המספר לפני 91. איך אני עושה את זה? 130 פחות 65 – שוה 65. אחר כך 91 פחות 65 – שוה 26. המספר 91 הוא היחוד של שם הוי' ושם א‑דני. אם מוציאים את שם א-דני מקבלים את שם הוי' – הוא המספר הראשון בסדרה.

מה יהיה המספר אחרי 416? זה לקחת 195 ולחבר אליו 65. כמה קבלנו? 260. נחבר 260 ל‑416 – 676. ראה זה פלא, מי שמתמצא במספרים – 676 הוא 26 ברבוע. מה זה רבוע? 26 כפול 26. אם כן, דווקא שלשת המספרים האלה, שיצאו לנו מהציור של אמונה-צניעות, הם בין 26 ל‑26 ברבוע.

כמה זה 26 ועוד 26 ברבוע? 26 ועוד 676 שוה 702. מישהי זוכרת מה זה 702? זה היום הכי חשוב, היום של הבנות, שבתוך השם שלו יש גם אותיות בת. איזה יום זה בשבוע? [שבת]. כתוב ש-שבת היא 26 ועוד הרבוע של 26. כלומר, כל האמונה-צניעות יוצא כאן סוד מאד גדול, שיש יום אחד בשבוע – שהוא באמת היום של הבנות – שכולל בתוכו את האמונה והצניעות, הוא עיקר היום של האמונה והצניעות, יום השבת-קדש.

מה יקרה אם נחבר את כל חמשת המספרים האלה יחד? שלשת המספרים באמצע הם 728, ומשני הצדדים יש 702. כמה זה יחד? זה לא כל כך קשה – [1430]. זה גם מספר מאד חשוב. הכל כפולות של שם הוי', אבל זה 55 פעמים הוי' – הכל. המספר הזה הוא הכל פעמים הוי'. כלומר, הוא אומר לי שהכל הוא ה' וה' הוא הכל. זו התודעה – ה"עד דלא ידע" – של האמונה והצניעות. האמונה והצניעות כמו שהן מלובשות בתוך קדושת השבת. שה' הוא הכל והכל זה ה'.

ג. אמונת הבעל שם טוב

התחדשות האמונה

כמו שאמרנו קודם, בדרך כלל אדם לא כל כך מודע לזה שהוא מאמין. הוא מאמין בעצם, זו המהות של היהודי. נחזור להתחלה – המהות של היהודי שהוא מאמין. ההתנהגות של המאמין, היות שהאמונה בעצמה היא "נעלמה מעיני כל חי", ככל שאדם מאמין יותר חזק בעצם הוא גם יותר צנוע. כי אמונה לא מתגלה. הראש הזה, שקוראים לו "רישא דלא ידע", הוא ראש נעלם לגמרי, לא מתגלה. אלא מה? כמו שאמרנו קודם, כשמתפללים לה' התפלה היא מתוך אמונה – "ויהי ידיו אמונה"[13].

יש פסוק שאומר "חדשים לבקרים רבה אמונתך". כשקמים בבקר מה הדבר הראשון שאומרים? "מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". מאיפה הביטוי "רבה אמונתך"? מהפסוק במגלת איכה – "חדשים לבקרים [כל בקר חדש] רבה אמונתך". כאן גם יש תורה של הבעל שם טוב. הבעל שם טוב אומר שבשביל לבטא אמונה צריך להרגיש כל הזמן התחדשות.

ה' בורא את העולם כל רגע מחדש, ובכך הוא גם מבריא את העולם. בריאה היא גם בריאות – צריך להיות בריא וחזק לעבוד את ה' (כמו שפוסק הרמב"ם). כל יום ה' מחדש את העולם מחדש, מבריא את העולם מחדש, וזה עיקר האמונה של היהודי. עד כדי שהבעל שם טוב אומר שאם האדם לא מרגיש שהעולם מתחדש כל רגע – בשביל מה להתפלל?! אבל אם ה' בכל רגע בורא ומבריא את המציאות יש הרבה מה להתפלל. ה' כאן והוא פועל, בורא "חדשים לבקרים רבה אמונתך".

"כל מצותיך אמונה"

יש עוד פסוק מאד חשוב שהבעל שם טוב אהב לדרוש. כתוב "כל מצותיך אמונה". יש על זה פרק שלם בספר התניא, פרק לג. קשור למה שחז"ל אומרים, שאף על פי שיש בתורה 613 מצוות "בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר 'וצדיק באמונתו יחיה'". אדמו"ר הזקן מסביר בתניא שלפעמים קשה לקיים כל תריג המצוות, וצריך להתמקד ב"כל מצותיך אמונה" – תכלית הבריאה של יהודי בעולם היא להאמין, רק להאמין. אבל הפסוק אומר "כל מצותיך אמונה".

אפשר לפרש בשני אופנים – או שבאמת כל המצוות מצטמצמות באמונה. או, כמו שהוא ממשיך להסביר בספר התניא, שמתוך העמוד האחד של "בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר 'וצדיק באמונתו יחיה'", אחר כך קמים לתחיה, מתחילים לחוש איך ש"ואתם הדבקים... חיים כלכם היום", מקבלים חיות מחודשת לקיים את כל המצוות עם כל פרטי הפרטים, עם כל ההידורים, הכל באמונה פשוטה (ובצניעות – "הדר מצוה צניעות")[14].

סיפור מהבעל שם טוב: להאמין בלי חקירות

נספר סיפור אחד על הבעל שם טוב שאפשר לקחת הביתה: היה בזמן הבעל שם טוב גאון אחד גדול שלמד תורה יומם ולילה, "לא פסיק פומיה מגרסא" בכל רגע, בכל השעות שהיה ער. בתקופה מסוימת בחיים שלו הוא גם החליט שהוא צריך ללמוד – היות שהוא לומד הכל – גם את ספרי החקירה. ספרי החקירה הם ספרים שחוקרים על ה', חושבים על מציאות ה'. זה היה לפני החסידות. החסידות, בפרט חסידות חב"ד היא חקירה אלקית – סוג מסוים ובעצם אחר לגמרי של חקירה. [נפל החשמל]. זה מה שקורה כשלומדים חקירה... זה בדיוק מה שקרה לאותו גאון.

אנסה לדבר בקול: אותו אחד החליט שאחרי שהוא למד את כל הגמרא, כל ההלכה, כל השלחן ערוך – הוא צריך ללמוד חקירה. הוא התחיל ללמוד חקירה אבל הוא הסתבך. התחילו להכנס אצלו כל מיני ספקות. כמה שוה ספק? עמלק. התחיל להכנס לו עמלק לראש. אותו אחד היה אדם גדול מאד.

הסיפור הזה קרה בערב שבת, יום ששי, והבעל שם טוב גר מאד רחוק, מאות קילומטרים רחוק מהעירה של החכם הזה. אבל הבעל שם טוב מיד הרגיש שלרב הזה, החשוב, נכנסים ספקות באמונה. מה הוא עשה? זה היה אולי שעה-שעתיים לפני שבת. הבעל שם טוב עשה קפיצת הדרך והגיע מיד לאותו אחד, נכנס לחדר בו הוא לומד תורה, ואמר לו רק משפט אחד (לא היה לו זמן, היה צריך לחזור הביתה לפני שבת) – תדע לך שאני לא חוקר בכלל על ה', אני רק מאמין בה' כמו נער, כמו ילד קטן. אני מאמין באמונה פשוטה בה' – שודאי יש ה' – ולא חוקר שום חקירה על ה'. הוא אמר לו את המשפט הזה ומיד חזר – לא חכה לתגובה ממנו. הוא חזר למרכבה שלו ושוב בקפיצת הדרך חזר למעזיבוז, הגיע הביתה שניה לפני שבת.

אותו חכם אפילו לא ידע מי זה, אבל הוא ראה שיש כאן נס גלוי. הוא חשב שזה שיש אחד שיודע מרחוק את המחשבות שלי ולבוא ולומר לי שלא צריך את החקירה – חקירה של עמלק – ורק צריך להאמין בה' כמו נער, זה בשבילי הוכחה ברורה שיש ה' בעולם. אמרנו היום שעיקר האמונה הפשוטה היא אמונה פשוטה של בת.

ד. להקרין אמונה בצניעות

בת צנועה ומאמינה מקרינה

נסיים בעוד משהו, נחזור לסיפור של רות. "למי הנערה הזאת?" אחד אומר ש"דבר חכמה ראה בה" ושני אומר ש"דבר צניעות ראה בה". שואל הבעל שם טוב – מה פתאום הוא בכלל הסתכל עליה? עוד לפני שהוא ראה ברות הקטנה, הנערה, שהיא חכמה ושהיא צנועה – למה מסתכלים על בת בכלל? מסביר הבעל שם טוב משהו שהוא יסוד היסודות, שכל השיעור הזה היה רק כדי להגיע לנקודה הזו. הוא אומר שדווקא בת צנועה ומאמינה מקרינה – היא צנועה, שאף אחד לא יראה אותה, אבל היא משדרת ומקרינה את המחשבות הצנועות ומלאות האמונה שלה החוצה.

בעז, שהוא צדיק, בלי להסתכל עליה הרגיש כח, קרינה, אור שמגיע משם [האור חזר!]. הוא הסתכל מאיפה מגיע האור, ואז הוא ראה את הנערה הזו. הוא ראה את החכמה שלה וראה את הצניעות שלה. אבל למה הוא הפנה את הראש בכלל? הוא הפנה את הראש לבחורה הזו כי דווקא בצניעות היא הקרינה אמונה לכולם.

לשנות את העולם – מחשבות-דבורים-ומעשים מכח הקרנת האמונה

אומר הבעל שם טוב שבת מקרינה אמונה לכולם יותר מבנים. אדרבא, כל מה שהבנים חושבים זה מההקרנות של הבנות. ככה הבעל שם טוב אומר, שכל מה שקורה וכל מה שהבנים והגדולים חושבים – ולפי מה שחושבים מדברים, ולפי מה שמדברים עושים – הכל בא ממה שהבת מקרינה. אז אם יש בת שהיא מלאה אמונה חזקה עם צניעות – היא מקרינה את כל הכח הטוב לכל הבנים ולכל העולם כולו.

שוב, זה יסוד גדול מאד של מורנו הבעל שם טוב ועם הדבר הזה נחזור הביתה וננסה כולם לאמץ זאת בחיים שלנו, "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כלכם היום". הבת היא בעצם "עד דלא ידע", עם האמונה שלה, הצניעות שלה, והכח שלה – שהיא לא יודעת עליו – להקרין זאת. גם כשהיא לא חושבת, אם היא באמת חדורה אמונה וצנועה – הכח שלה הוא מה שמשנה את כל העולם. הרי אנחנו רוצים שמשיח יבוא תיכף ומיד ממש – זה לשנות את כל העולם. לשם כך צריך הרבה בנות מלאות אמונה וצניעות – להקרין את כל המחשבות, כל האמונה שיש לה בעצמה, שכולם יאמינו בה' ויאמינו בתורה. גם המחשבות הטובות, החכמות, איך מחוללים את המהפכה הטובה שתביא להתגלות מלך המשיח תיכף ומיד ממש.

בזה נסיים, שיהיה לכולם המשך חדשי אדר שמחים, ועד לחג פורים ועד ל"עד דלא ידע" עם הרבה אמונה וצניעות ושמחה, "מרבין בשמחה".