בע"ה

אור לי"ט תשרי ע"ה – קראון הייטס

בר מצוה שמואל הכהן שי' הענדל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ברכת כהנים "באהבה"

שמואל, אתה כהן, והיום – היום ההולדת שלך – הוא האושפיזין של אהרן הכהן (וכל בני שבט הכהונה נקראו "אהרונים" כנודע). עיקר ענינו וסגולתו של אהרן הוא שיש לא כח לברך את עם ישראל (ברכה שנמשכת מעצמותו יתברך ממש, כבואר בדא"ח). הוא מברך את כל היהודים "באהבה" (אהרן הוא בחינת "אהבה רבה" כנודע, בהשואה לאברהם שגם הוא כהן – "אתה כהן לעולם" – שהנו "אהבת עולם"). שיהיה לך הרבה כח לברך הרבה יהודים באהבה. שיהיה לך חוש חסידי באהבת ישראל. איך מברכים על מצות ברכת כהנים? ["לברך את עמו ישראל באהבה"[ב]]. נכון, זה העיקר – העיקר "באהבה".

נראה מי יודע – איך ברכת כהנים מרומזת במלה "באהבה"? יש שלש ברכות. כמה מילים יש בברכה הראשונה? [3]. בברכה השניה? [5]. בברכה השלישית? [7]. אז איך מרומז בזה? המלה "באהבה" מתחלקת בא-ה-בה. בא שוה 3 ("יברכך הוי' וישמרך"), ה שוה 5 ("יאר הוי' פניו אליך ויחנך") ו-בה שוה 7 ("ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום"). נמצא שכאשר אומרים את המלה "באהבה" יש לכוון למבנה הכללי של ברכת כהנים. אהבה היא פנימיות מדת החסד בנפש, ובמערכות הגוף היא מקבילה למערכת העצמות, לשלד (כמבואר בספר גוף נפש ונשמה) – רמח אברים-עצמות (רמח = אברהם, אבר מה, "חסד לאברהם", אהבת עולם כנ"ל), שהוא עיקר הבנין-מבנה של הגוף. וכך כאן בברכת כהנים, המבנה היסודי, ה"שלד", של 7-5-3, נבנה "באהבה" דווקא.

ברכת כהנים – גזרת מלך

[למה אומרים אחרי ברכת כהנים "רבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו"?] כי המצוות הן גזרות, לא צריך לחשוב אחרת. הוא גם גזר לברך באהבה. זה מה ששמענו קודם שעיקר היהודי הוא קבלת עול מלכות שמים – לכן המצוה הראשונה של הבר-מצוה היא קריאת שמע (שמע ר"ת על מלכות שמים כנודע). קבלת עול מלכות שמים היא שמה שה' גוזר צריך לעשות. למה? כי ה' רוצה להיות מלך, ו"אין במלך בלא עם". אנחנו צריכים לקיים בדיוק מה שה' אומר, את כל גזרות המלך.

הטבת חלום – המרגוע של ברכת כהנים

[מה הקשר לחלומות? למה עושים הטבת חלום בברכת כהנים?] עיקר הברכה, קודם כל כתוב בתניא, "כי בהם ימצא מרגוע לנפשו". העיקר, יסוד עבודת ה', הוא שהאדם יהיה רגוע. כשאדם חלם משהו לא טוב הוא לא רגוע (וכמו שנפסק בשלחן ערוך שעל חלום רע מותר להתענות אפילו בשבת). דבר ראשון, הכהנים צריכים לעשות שכולם יהיו רגועים – לכן על הכהנים להיטיב את כל החלומות. לכהן יש כח לברך-להיטיב גם את הממד הפנימי ביותר, הלא-מודע, של נפש המתברך מפיו, שמשם נובעים החלומות.

הרבי כתב לי פעם במכתב את המשפט הזה מהקדמת ספר התניא – "כי בהם ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל הדבר הקשה עליו בעבודת ה' ונכון יהיה לבו בטוח בה' גומר בעדנו". ספר התניא הוא בשביל הדבר הזה. [על איזה ענין נאמר "כי בהם ימצא מרגוע לנפשו"?] על ספר תניא קדישא – זה ההקדמה של הספר.

כח הדעת דבר מצוה – הכח להיות חוליה בשלשלת הדורות

באושפיזין החסידיים יש שתי שיטות כנודע, והיום הוא היום של הרבי הצמח צדק (כאשר מתחילים מהבעל שם טוב) ושל הרבי הרש"ב (כאשר מתחילים מאדמו"ר הזקן). אי אפשר היה לקרוא לחתן הבר מצוה, שנולד היום לפני יג שנים, על שם הצמח צדק, מנחם מענדל, כי זה שמו של אביו שי'. וכן אי אפשר היה לקרוא לו על שם הרבי הרש"ב, שלום-בער, כי זה שמו של אחיו הגדול שי'. ועל כן – יש לומר קצת בדרך צחות – קראו לו בשם שמואל, על שם הרבי המהר"ש, אף על פי שאין זה יום האושפיזין שלו, מפני שהוא סוד הממוצע המחבר את צמח צדק לרבי הרש"ב (שני האושפיזין החסידיים של היום)!

ביום הבר-מצוה הילד-שנעשה-איש מקבל דעת, נעשה בר-דעת. פנימיות הדעת הוא כח היחוד בנפש, הכח לשמש ממוצע המחבר בין שני קצוות. ובנוגע לממד הזמן היינו הכח של דור ההוה לחבר בין הדור הקודם לדור הבא אחריו, בין דור העבר לדור העתיד. והוא ענין גדול ועיקרי בהגיע כל אחד לגיל בר מצוה – מעתה הוא מסוגל, מכח הדעת שלו, לחבר בין הדורות. והוא על דרך שושלת התורה מדור לדור – כל דור הוא טבעת בשלשלת שמחברת את הדור הקודם לדור הבא, וכך מסורת תורתנו הקדושה (עליה נאמר "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד") נמשכת מדור לדור – "דור הולך ודור בא והארץ [סוד התורה שבעל פה] לעולם עומדת [מכח ה'דור הולך ודור בא']", ודוק.

הארת ניצוץ משה ביום בר המצוה

משה רבינו, רעיא מהימנא, הנו הדעת הכללית של כללות נשמות ישראל. עליו נאמר "כל השביעין חביבין", שהוא השביעי מאברהם אבינו, היהודי הראשון (המאמין הראשון – "תשורי מראש אמנה", ראש כל המאמינים. על משה נאמר "ורעה אמונה" – הוא ממשיך את האמונה של אברהם אבינו בדעת). ביום הבר-מצוה מאירה הניצוץ של משה רבינו שבכל יהודי (כמבואר בספר התניא בענין "אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא [יראת שמים, זה עתה ברכנו את הבר-מצוה להיות חסיד ירא שמים ולמדן, חיל של משה רבינו שבדור]").

סגולת דור הרבי הרש"ב – "זה"

בדור של הרבי הרש"ב אמרו החסידים שהוא השביעי מהבעל שם טוב, והרבי במאמר הראשון שלו בקבלת הנשיאות אמר שאנחנו הדור השביעי לאדמו"ר הזקן (על דרך שתי השיטות של מנין האושפיזין החסידיים הנ"ל, ולהעיר שהרבי חדש את השיטה השניה שמתחילים את האושפיזין מאדמו"ר הזקן).

גדולה נבואתו של משה רבינו שנתנבא ב"זה הדבר אשר צוה הוי'", באספקלריא המאירה (מה שאין כן שאר הנביאים שנתנבאו רק ב"כה אמר הוי'", באספקלריא שאינה מאירה). נמצא מכל הנ"ל שלדורו של הרבי הרש"ב יש שתי סגולות – הוא הדור השביעי לבעל שם טוב והדור החמישי לאדמו"ר הזקן, סוד "זה".

תכונת ה"זה" המשתבח בכל דור

וכך בכל דור ודור יש את סוד ה"זה" שלו. הרבי הוא השביעי מאדמו"ר הזקן והחמישי מהרבי הצמח צדק (האושפיזין של היום כאשר מתחילים מהבעל שם טוב), שנקרא על שמו (והרבי הריי"ץ אמר עליו שיש לו את המוחין של הצ"צ) – זה ה"זה" שלו. בהגדה של פסח נאמר "הרי זה משובח" ופירש הרבי הרש"ב (שיש לו "זה" מיוחד כנ"ל) דהיינו שכל המרבה לספר ביציאת מצרים, להאיר ביציאה ממצרים (גם המצרים של הקדושה) הרי ה"זה" שלו משתבח ביותר.

כך לכל אחד ואחד יש את ה"זה" שלו, ועליו לשבחו כל ימי חייו. עיקר הכח לשבח את ה"זה" מקבלים ביום הבר-מצוה, היינו סוד הדעת שמחברת בין הדורות (הדור הקודם והדור הבא כנ"ל) וכן מחברת בין הדור השביעי שלפניו לבין הדור החמישי שלפניו. אצל משה רבינו עצמו היינו החיבור בין דורו של אברהם אבינו לדורו של יעקב אבינו, והרי על הקשר העצמי בין משה ליעקב נאמר "משה מלגאו ויעקב מלבר". בין האבות, יעקב הוא עמוד התורה, ועל משה נאמר "תורה צוה לנו משה" וכן "זכרו תורת משה עבדי".