בע"ה

אור ל-כ' תשרי ע"ה – קראון הייטס

בר מצוה שמואל הכהן שי' הענדל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. קבלת רוח הקדש בבר מצוה

מעלת כל רבי כממוצע מחבר

לבר מצוה קוראים שמואל, על שם הרבי המהר"ש, והיום הוא האושפיזין החסידי. אם כי יום בר המצוה היה י"ט, האושפיזין של הצמח צדק, אבל לקרוא לילד שנולד על שם הצמח צדק אי אפשר היה בגלל האבא, וגם היה האושפיזין של הרבי הרש"ב לפי השיטה השניה, שהרבי אמר שאפשר להתחיל מאדמו"ר הזקן, ולקרוא לו שלום-בער גם לא היה שייך, בגלל האח הגדול (שכעת זכינו לשמוע), אז קראו לו על שם הרבי שמחבר אותם.

כל רבי הוא ענין בפני עצמו וכל רבי הוא גם טבעת בשלשלת מהבעל שם טוב עד למלך המשיח. כטבעת בשלשלת כל רבי הוא ממוצע המחבר וידוע שלממוצע המחבר יש מעלה ביחס לשני הדברים שהוא מחבר. כך כל רבי ביחס לשני הרביים שלפניו ואחריו וכך הרבי המהר"ש כממוצע המחבר ביחס לצמח צדק והרבי הרש"ב, שני האושפיזין של בר המצוה.

בכל אופן, כעת מוצאי יום ההולדת שחל ממש באושפיזין של השם שלו, הרבי המהר"ש, אז נאמר כמה דברים אודות הרבי המהר"ש, לכתחילה אריבער.

שמיעת המתחולל בשמים לאחר בר המצוה של הרבי המהר"ש

הרבי הקודם מביא בספר השיחות תש"ה, בדיוק לפני שבעים שנה, שכאשר הרבי המהר"ש נעשה בר מצוה, ראש השנה לאחר בר המצוה שלו היה בשנת תר"ח. אז הוא זכה לשמוע בליל ראש השנה, כשהיהודים בסוף התפלה בלילה הראשון של ראש השנה מאחלים זה לזה "לשנה טובה תכתב ותחתם", ושני המלאכים שמלוים כל יהודי (כפי שכתוב בגמרא) נמצאים בשיא ההתפעלות – עולים לשמים ללמד זכות על עם ישראל וממשיכים את כל הברכות – מאהבת ישראל התמימה כאשר יהודי מאחל שנה טובה לחבר שלו.

אז כתוב, הרבי הקודם מביא, שכאשר הרבי המהר"ש נעשה בר מצוה הוא זכה לחוש ולהרגיש ממש את הענג הגדול בשמים של המלאכים, שבהתפעלות שומעים את היהודים מברכים זה את זה שנה טובה באהבת ישראל אמתית. הוא אומר שאז הוא שמע כי הוא היה בר מצוה – שאז מקבלים דעת, שאצל רבי זה רוח הקדש ממש, והדוגמה היא הרגשת הענג האין סופי מאהבת ישראל התמימה. על בצלאל כתוב "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת", ורש"י מסביר שדעת היא רוח הקדש. בר מצוה נעשה בר דעת – שני ה'בר'ים שהא בהא תליא.

רוח הקדש – חוש באהבת ישראל

דעת היא סוג של רוח הקדש, ולפי הסיפור של הרבי המהר"ש בבר מצוה מקבלים דעת שהיא רוח הקדש. מהי רוח הקדש הזו? חוש חסידי פנימי באהבת ישראל – לשמוע את הענג הכי גדול שזה עושה למעלה. כמה שאני מכיר את שמואל שלנו יש לו חוש טוב מאד באהבת ישראל, לעזור ליהודי, להיטיב ליהודי. מהיום הוא ירגיש את כל הענג, כל השמחה שנעשית, כשיהודי עושה טובה ליהודי או עוזר לו אפילו בדבור, מברך ומאחל ליהודי אחר שנה טובה.

לידת שמואל – לידת שנה טובה

אמרנו, גימטריא ידועה, ששמואל שוה שנה טובה. ההפטרה של היום הראשון של ראש השנה היא לידת שמואל. למה קוראים על לידת שמואל? בין היתר כי לידת שמואל היא לידת שנה טובה, שמואל בגימטריא שנה טובה. מי כמו שמואל שיכול להרגיש את התענוג שנעשה כשיהודי אומר בלב טהור לחבר שלו "לשנה טובה תכתב ותחתם".

זה סיפור קצר שמספר הרבי הקודם. הוא ספר זאת בערב ראש השנה תש"ה, לפני שבעים שנה.

ב. דרך הרבי המהר"ש – דיבור ברור ופתוח

עסקנות בדרך אחרת

באותו ספר שיחות בי"ג תשרי, ההילולא של הרבי המהר"ש, הוא כותב כמה סיפורים עליו. דבר אחד שתפס אותי מאד, שרציתי לחזור עליו, הוא שהרבי המהר"ש – כמו כל הרביים בחב"ד – עסק מאד בעסקנות ציבורית. הוא אומר שהרבי המהר"ש זכה להרבה מתנגדים – לא מתנגדים לחסידות אלא לאופן העסקנות שלו. הוא כותב יותר חריף, שהיו לו הרבה שונאים בנפש מהעסקנים האחרים.

למה? הוא כותב כמה סיבות. קודם כל, שהוא אף פעם לא התייעץ איתם, הוא לא התחשב בדעתם בכלל. היו בעיות של הצבור, גזרות נגד היהודים, והוא לא התחשב ולא התייעץ איתם בכלל. לא רק זה, אלא שהוא נקט בשיטה שהייתה ההפך הגמור מהשיטה שלהם. מה היתה השיטה שלו? מסביר הרבי הקודם שהשיטה של הרבי המהר"ש היתה לדבר דבורים ברורים – כל הדבורים שלו עם שרי הממשלה הגוים היו דוגרי, דברים ברורים, הכל פתוח ("קלאָרע דיבורים און אָפן"). זה בדיוק הפוך מהשיטה של סתם עסקן ציבורי, ובזכות זה הוא זכה שכולם שנאו אותו.

זה הרבי המהר"ש, ואחר כך הרבי הקודם כותב שכך גם נהג בנו, הרבי הרש"ב. אבל נראה שהדבר הזה היה מאד חזק ובולט אצל הרבי המהר"ש. זה מאד מתאים לו בתור לכתחילה אריבער. יש גם הרבה דברים שהרבי שלנו דומה לרבי המהר"ש – שמואל – הכל גלוי, פתוח, ברור. לא להתחשב בדעת עסקני הצבור אם נוגע לפשרות, לא להתפשר על שום אמת של תורה כלל וכלל.

לדבר ברור ופתוח בעניני ארץ ישראל ובחירת ישראל

כל אחד יכול לחשוב ולהתבונן שגם אצלנו, בקרבנו, יש כל מיני עסקנים שרוצים ליפות, לעשות קוסמטיקה. כך בענינים שמאד נוגעים לנו – עניני שלמות ארץ ישראל – הכל לומר בלשון חלקות, שימצא חן בעיני הגוים, כאילו שצריכים להתחשב בגוים. הרבי הלך בדרך של הרבי המהר"ש, שאומרים דברים ברורים.

הדבר העיקרי, שזה קלארע דבורים ואפנע דבורים – שהכל ברור ופתוח – הוא שיש הבדלה בין ישראל לעמים, וכמו שאנו אומרים בתפלות החג "אתה בחרתנו מכל העמים". הקב"ה בחר בעם ישראל – לא מזלזלים בעמים, אבל צריך להסביר ושיהיה גם אומץ בלב לומר בצורה הכי ברורה "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", כל מה שאנחנו אומרים בתפלת חג מתחיל מ"אתה בחרתנו מכל העמים".

זה יסוד היסודות של חיל של הרבי שהולך בדרך של הרבי. לומדים זאת מהשיחה על הרבי המהר"ש – לא משנה איך מגיבים לך, אפילו אם יש שונאים בגלל הדבר הזה. ככה חייבים לפעול כדי להביא משיח, כדי לבטל גזרות מעם ישראל – צריך להיות דוגרי וברור. כל המשפחה שלנו, אני חושב שגם בטבע הולכים בדרך הזו – שהכל "קלארע דיבורים און אפן". לא מדברים בסודות, הכל דיבורים ישירים בלי להסתיר שום דבר, גם כשמדברים לגוים, והעיקר לדבר גלוי אודות שלמות עם ישראל, שלמות תורת ישראל ושלמות ארץ ישראל, כאשר הכל הא בהא תליא.

ג. "אורות דתהו" – לומר "אנא אמלוך"

"לכתחילה אריבער" כנגד הנחות העולם (כולל העולם החסידי)

נסיים בעוד ווארט: אנחנו יודעים שבכ"ח ניסן הרבי אמר "עשו כל אשר ביכלתכם להביא את המשיח". איך עושים זאת? הרבי אמר נוסחא – "אורות דתהו אבער בכלים דתיקון". הדגש, החידוש, הוא שצריך להתחיל מאורות דתהו. הענין הזה של "לכתחילה אריבער" של הרבי המהר"ש – "העולם אומר שאם אי אפשר להתכופף ולעבור מלמטה אז בדיעבר לקפוץ מלמעלה, און איך זאג לכתחילה אריבער" – הוא כבר אורות דתהו.

ידוע שגם בכתבי האבא, הרבי הצמח צדק, כתובה דעת העולם – שאם אי אפשר מלמטה צריך לקפוץ מלמעלה. כלומר, ה"איך זאג לכתחילה אריבער" הוא גם לכאורה נגד דעת אביו – ענין שלם שדובר פעם באריכות (וגם בא בכתובים). זה אורות דתהו.

"אורות דתהו בכלים דתיקון" – "אנא אמלוך" מתוך בטול לתורה ומצוות

מי שלומד חסידות יודע מה המהות של עולם התהו – לגריעותא – שכל מלך שם אמר "אנא אמלוך", ולכן היה "וימלך... וימת". ה"אנא אמלוך", עצמת האורות שלו, שבר את הכלים שלו – מציאות העולם לא היתה מוכנה לקבל את העצמה הזו, ונשבר העסק, התמוטט.

אם בשביל להביא משיח צריך "אורות דתהו אבער בכלים דתיקון" – זו הנוסחא של הרבי – סימן שגם אנחנו, אני אומר כהצעה מעשית, החלטה טובה, גם אנחנו בארץ ישראל, "ארץ אשר עיני הוי' אלהיך בה מרשית השנה [אותיות תשרי] ועד אחרית שנה", עד אחרית טובה, צריכים לקיים "שום תשים עליך מלך". כתוב בזהר "'שום' לעילא 'תשים' לתתא" – צריך לשים את הקב"ה מלך למעלה, הכל כדי שנוכל לשים למטה מלך בשר ודם.

שוב, מה שהרבי אומר שלהביא משיח היינו "אורות דתהו" היינו שצריכים לומר "אנא אמלוך", החל מארץ ישראל. רק מה? צריך להיות עם בטול מוחלט, כלים דתיקון, תורה ומצוות.

"כל אשר ביכלתכם" מתחיל רק באמירת "אנא אמלוך" בארץ ישראל

מאד יפה – מדברים על כל הנסים שקורים בעולם, ואיך היום הערבים הורגים אחד את השני, 'מופתים' של מלך המשיח. הכל טוב מאד – לא רק שהורגים, גם דברים טובים שקורים... – אבל לצאת ידי חובת "עשו כל אשר ביכלתכם... אורות דתהו אבל בכלים דתיקון" לא התחלנו.

המציאות היום בארץ ישראל, ממשלה נגד התורה, זה חילול ה' הכי גדול. עד שלא יקומו פרחי כהונה – כמו ששמענו קודם – שהם לגמרי אורות דתהו, ויהפכו את המצב באמירת "אנא אמלוך", שאנחנו נמלוך, זה לא ה"אורות דתהו" שהרבי אמר (שוב, שצריך להיות בכלים דתיקון). את זה אני מאחל לאבא של הבר מצוה, שעדיין בגדר פרחי כהונה, ולילדים כאן, שהם ודאי פרחי כהונה. צריך מלך מבית דוד, אבל צריך לשם כך כח של פרחי כהונה.

זו הדרך של הרבי המהר"ש, אף שיש הרבה שונאים – לא להסתפק במה שקורה ולא להתחשב בדעות מסביב. צריך "אנא אמלוך", אחרת זה לא אורות דתהו. שיהיו "אורות דתהו בכלים דתיקון" ב"ארץ אשר עיני הוי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה". שנזכה לשתי הבחינות שהרב הזכיר קודם – "משיח צדקנו" ו"המלך המשיח" (עד לשנים האחרונות הרבי תמיד השתמש בביטוי "משיח צדקנו" ורק בשנים האחרונות הרבי התחיל להדגיש את מלכותו של משיח באמרו "המלך המשיח") – שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש.