בע"ה

אור לז"ך תשרי ע"ה – בית משפחת רוזן, קראון הייטס

מפגש חברי גל עיני (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ערב טוב לכולם, שנה טובה ומתוקה, שנזכה להמשיך את שמחת סוכות לכל השנה – "ויעקב הלך לדרכו", הולכים למלא את המשימה שלנו בעולם, ושהכל יהיה עם השמחה של החדש הזה[ב].

דבר ראשון, רוצים לחלק מתנה לכל אחד – שלשה דברים שיצאו לאחרונה: שני דיסקים של מוזיקה וספר קטן ומאד מענין באנגלית, אוסף של טויטים. יש לנו כאן גם כמה אנשים מישראל – אפרים, איתיאל ואמרי – ויש כאן עוד כמה אנשים, כמה תלמידים מהישיבה שלנו בירושלים שבאו לרבי לתשרי. בהמשך אבקש מאפרים, שדובר אנגלית, לספר לנו על תנועת דרך חיים שיש לנו בישראל – תנועה שפועלת בענינים אקטואליים שקוראים בארץ ישראל ומנסה להביא מציאות חדשה בחיים בישראל, חיים ציבוריים על פי תורה.

א. שלשה סיפורים של מעשה בראשית

שלשה סיפורים של הבריאה

הכותרת של הערב הזה שייכת לפרשת בראשית, שקראנו בשבת. יש בתורה שלשה סיפורים של בריאה. שני הפרקים הראשונים מוקדשים לשני סיפורים של הבריאה שיש ביניהם הבדלים והם משלימים זה את זה. בפרק הראשון יש את שבעת הימים של מעשה בראשית, ובפרק השני שמוסיף פרטים על בריאת אדם הראשון ועל יצירת חוה ממנו והסתת הנחש וחטא עץ הדעת והעונש והתשובה שהם עשו. אחר כך מסופר שם על לידת קין והבל וכל הסיפור של הריגת קין את הבל אחיו – הכל בסיפור השני של מעשה בראשית.

אז מתחיל סיפור שלישי – בפרק ה' של בראשית – "זה ספר תולדֹת אדם ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו". ברור מאד שזו התחלה חדשה – ספר תולדת אדם הראשון. הפסוק הבא הוא "זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם [שניהם יחד] אדם ביום הבראם" ואז מפורטים עשרת הדורות הראשונים של האנושות, מאדם עד נח, ועד ללידת שלשת בני נח, שם חם ויפת. שם מופיע הסיפור של חנוך – הדור השביעי, "כל השביעין חביבין" – עם הסיפור המסתורי, "ואיננו כי לקח אותו האלהים", כשלא בטוח אם הוא מת או לא מת. בכל אופן, הכל נכלל ב"זה ספר תולדת אדם".

שלש פרספקטיבות על הבריאה

אלה שלש פרסקטיבות על מהות ומשמעות הבריאה:

הפרספקטיבה הראשונה מאד עובדתית – מה ה' ברא בכל יום, ואיך בכל יום הוא ראה שהבריאה "כי טוב" (עד לבסוף "והנה טוב מאד"), מבט מאד אובייקטיבי (וחיובי, הכל טוב) על הבריאה.

אז מגיע הסיפור השני, שהוא מאד טראומטי – יש בו את הנפילה, החטא, את שנאת האחים, רצח. אין יותר טראומטי מזה. נקודת המבט שם על המציאות היא סובייקטיבית מאד.

אז בא הסיפור השלישי, גם אובייקטיבי, כשהעיקר שלו הוא הסיפור של הדורות – כמה כל אחד חי, מתי הוא הוליד את הבן הממשיך העיקרי שלו ואיך שאחר כך הוליד בנים ובנות[ג]. אדם הראשון חי 130 שנה, ואז נולד לו שת, וחי הלאה עוד שמונה מאות שנה "ויולד בנים ובנות", עד שנפטר בגיל 930. הוא היה צריך לחיות 1000 שנים, אבל נתן 70 שנה לדוד המלך – הגלגול הבא שלו, בסוד אדם ר"ת אדם-דוד-משיח, כפי שאומר האריז"ל. השלשלת ממשיכה מהבן הממשיך שלו, שת, ואחר כך נולדו לו במשך מאות שנים עוד הרבה ילדים. זה הסיפור השלישי (ובעצם הוא כולל את כל ספר התורה שבא אחריו, ועל כן הוא "כלל גדול בתורה", עוד יותר גדול מאשר "ואהבת לרעך כמוך" לדעת בן עזאי, וכמו שיתבאר), שמתחיל "זה ספר תולדת אדם".

אם כן, יש לנו שלשה סיפורים, שלש פרספקטיבקות, על הבריאה[ד].

שלשת הסיפורים כנגד חב"ד

שלשת סיפורי מעשה בראשית הנ"ל הם כנגד חב"ד:

תרגום ירושלמי של "בראשית" הוא "בחוכמא" – על פי הפסוק "ראשית חכמה יראת הוי'". ה' ברא את העולם בחכמה, "בראשית ברא אלהים", כמו שגם כתוב "כלם בחכמה עשית". החכמה מכונה בחסידות "ראשית הגילוי", וכך הסיפור הראשון מתאר את הבריאה כמתהווה מאין ("והחכמה מאין תמצא") ומתגלה שלב אחר שלב – ששה ימי בריאה ויום שביעי של מנוחה, הכל טוב, הכל מושלם, "עולם על מילואו נברא" בלשון חז"ל.

הסיפור הסובייקטיבי והטראומטי של הבריאה – סיפור פסיכולוגי של אנשים חוטאים ואפילו הורגים אחד את השני – שייך לספירת הבינה. על בינה כתוב "מינה דינין מתערין". הבינה (שרש קו השמאל) היא השרש של רגשות פסיכולוגיים בכלל ושל רגשות שליליים בפרט, שבאים לידי ביטוי בחטא ונפילה.

הסיפור השלישי נוגע בעצם לנושא העיקרי שלנו הערב. הספור הזה אומר שה' ברא את העולם בצורה 'היסטורית' – דור אחרי דור (כך בסוף הפרשה שלנו, וממשיך בפרשת נח, עד אברהם אבינו – "עשרה דורות מאדם ועד נח... עשרה דורות מנח ועד אברהם"). העולם הוא התרחשות היסטורית, מדור לדור, מתי כל אחד נולד וכמה הוא חי וכו'. הפרספקטיבה הזו על המציאות, שהיא השתלשלות היסטורית, מבואר בחסידות על הפסוק בישעיהו "קורא הדורות מראש" – הכל בא מהמודעות של ה', מהמחשבה הקדומה דא"ק, משם נמשכים דור אחרי דור, ומשם משתלשלת (ונופלת) כל ההיסטוריה. זו תפיסה ששייכת לספירת הדעת – החשובה ביותר מבין ספירות חב"ד, "דעת קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית". אם יש לך דעת יש לך הכל, ואם אין לך דעת אין לך כלום.

"זה [ספר תולדֹת אדם]" – נבואת משה

עוד דבר שאומר שהסיפור השלישי שייך לדעת הוא הפתיחה – בפעם הראשונה בתורה – עם מלה מאד חשובה, "זה". כל התורה נתנה לנו על ידי משה רבינו, ואחריו יש "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – יש משהו שהחוט הפנימי שמקשר את הדורות ביחד הוא העובדה שאותו משה רבינו מופיע בכל דור ודור.

בפניה הראשונה של ה' למשה, בתחלת חומש שמות, הוא קורא לו "משה משה" ומודגש ש"לא פסיק טעמא בגווייהו" (הפעם היחידה בתנ"ך שבחזרה על שם פעמיים רצוף אין פסיק טעמא), ללמד שבהופעה של משה בכל הדורות, דור אחר דור, אין הפסק, זה אותו משה (כמו שהרבי מסביר לנו). כל פעם משה רבינו נראה אחרת, עם אופי אחר ותכונות אחרות, אבל יש משהו שהוא זהה – זה החוט שמקשר את הדורות, משה רבינו שבכל דור.

ניצוץ משה – כח הדעת שבכל יהודי

חז"ל אומרים שהיחוד של נבואתו של משה, ביחס לשאר כל הנביאים, ש"משה נתנבא ב'זה'". משום ש"זה" הוא הבהרה ברורה מהו רצון ה', "זה הדבר אשר צוה הוי'". כל שאר הנביאים נתנבאו ב"כה", לשון דמיון, דומה ל..., אבל לא בדיוק זה. חז"ל אומרים ש"כה" היינו אספקלריא שאינה מאירה ואילו "זה" היא ראית ה' באספקלריא המאירה – לכך זכה רק משה רבינו באופן מלא, אך מאז ועד היום יש בכל דור משה רבינו.

יותר מזה, בתניא מובהר שלכל יהודי יש ניצוץ של משה רבינו. לכל אחד יש ניצוץ של "זה", לראות אלקות, לראות השגחה פרטית בחייו, לראות את ה' בחייו – הכח לחבר את התורה למה שקורה בחיים, כפתגם אדמו"ר הזקן "לחיות עם הזמן". התורה ניתנה למשה, אבל בכל אחד יש ניצוץ של משה וצריך לדעת לחבר את התורה לחיים – לחבר את חכמת ה' ורצון ה' לחיים, למה שקורה בכל זמן, באופן אישי וגם באופן ציבורי ואוניברסלי.

המלה המיוחדת לנבואת משה מופיעה בפעם הראשונה בפתיחת הסיפור השלישי של הבריאה, ששייך לספירת הדעת, כי משה רבינו הוא הדעת דכללות נשמות ישראל – הוא הדעת של כל הנשמות שלנו, והניצוץ של משה שיש בכל אחד הוא בחינת הדעת שלו, היכולת שלו לדעת את ה' בכל דבר ("בכל דרכיך דעהו"), שכל דבר שאתה רואה או קורה לך או שאתה נהנה ממנו – לדעת את ה' בתוכו. זה הניצוץ של משה רבינו, שנקרא "זה", שפותח את הסיפור השלישי – "זה ספר תולדת אדם".

"ספר תולדֹת אדם" – מסכת סיפור החיים

גם המלה "ספר" כתובה כאן לראשונה. הספר הוא ספר התורה שנכתב על ידי משה רבינו. כתוב שלעתיד כל יהודי יהיה ספר תורה בעצמו, מסכת בגמרא. היה רבי חסידי גדול, רבי דוד מלעלוב, שאמר שבעולם הזה אנחנו לומדים מסכת בבא קמא, מסכת בבא מציעא וכו', אבל כשמשיח יבוא ילמדו מסכת רבי דוד מלעלוב, וכך כל גדולי ישראל, כל אחד וספור חייו. וכך גם לגבי כל יהודי, שהרי "ועמך כלם צדיקים וגו'". השם ספר אומר סיפור של תולדת אדם, בספר יצירה יש שלשה ספרים שבהם העולם נברא (רמז מובהק לשלשת הסיפורים של מעשה בראשית בתורה) – סופר, ספר וספור (גם כנגד חב"ד בהתאמה). המלה "זה" הולכת עם "ספר" – "זה ספר תולדת אדם".

הכח לזהות את מנהיג הדור – משה רבינו שבכל דור

כאשר משה רבינו השתמש במלה "זה" כדי לבטא את הנבואה שלו, הוא אמר "זה הדבר אשר צוה הוי'". המלה "דבר" בלשה"ק אומרת גם מנהיג – "דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור". ה"דבר" באותו דור הוא משה רבינו, ואין עוד דברים לדור – זה "חד בדרא". כל אחד מאתנו הוא חלק ממשה, ומשה הוא חלק מכל אחד מאתנו, החד בדרא. לכן אפשר לקרוא "זה הדבר אשר צוה הוי'" גם 'זה הדבּר אשר צוה הוי'' – המנהיג שה' צוה להוליך את עם ישראל, להדריך אותם לפי תורה, לחשוף להם את הממד המיוחד של התורה ששייך לדור הזה וכו'.

נמצא שכאשר משה רבינו מצוה אותנו "זה הדבר אשר צוה הוי'" הוא גם מזהה את עצמו כמנהיג הדור, כשליח ה' להביא את דבר ה' לעם ה'. מנהיג שהוא מלך ישראל לא רק עוסק בענינים הגשמיים של הדור אלא מביא תורה חדשה לדור, כמו שמלך המשיח מביא תורה חדשה – זה לא דבר חדש אלא ממדים יותר ויותר עמוקים בתורת משה.

החידוש הוא כל כך עמוק, עד שידוע שכאשר משה רבינו הגיע לשיעור של רבי עקיבא הוא לא הבין את הנאמר, ולא נחה דעתו עד שרבי עקיבא אמר שדבר זה למדנו הלכה למשה מסיני. אך לפני כן משה רבינו לא הבין מה קורה, לא הבין כי זה הוא עצמו – רבי עקיבא הוא משה רבינו עצמו – ב'מהדורה' (גם מלשון דור) מחודשת ועמוקה ביותר, ועד שעל זה נאמר "לא ידעתי נפשי", אין משה רבינו מכיר את עצמו בדורו של רבי עקיבא (דור של עשרה הרוגי מלכות ורבי עקביא בראשם, שעל זה תמה משה רבינו וה' ענה לו "שתוק כך עלה במחשבה לפני").

שוב, הבהירות לומר "זה הדבר אשר צוה הוי'" היא מכיון שזה הדבר-המנהיג שצוה ה' לדור זה. "צוה" הוא לשון צוותא – להתחבר אחד עם השני. ה' לקח מישהו ואמר שהוא המנהיג, הוא בחר אותו למנהיג, והוא המחבר אליו את הדור (וכמבואר בדא"ח על הפסוק "ואתה תצוה את בני ישראל").

לכל אחד יש ניצוץ של משה רבינו, והניצוץ הזה הוא היכולת לזהות את מנהיג הדור. זה כל הווארט שמנסים לומר כעת, שכל אחד צריך לזהות את המשה רבינו שבדור. משה רבינו מתנבא ב"זה", ו"זה" פירושו זיהוי. זה הכח בו פותח הסיפור השלישי של הבריאה. המלה "זה" היא כח של הזדהות – להזדהות שאני יהודי, לדעת מי אני, ובמיוחד לדעת מי המנהיג של הדור, מיהו משה רבינו. מי מסוגל לעשות זאת? משה רבינו שבתוכי – "מצא מין את מינו". הפרט מלמד על הכלל – משה רבינו שלי יכול למצוא את משה רבינו שבדור.

ב. התקשרות לדור ה-ז ולדור ה-ה שקדמו

את המשך השיעור נייחד למשהו שיוצא מגימטריא יפה מאד של השנה. בדרך כלל מביאים בחדש אלול ובחדש תשרי גימטריאות של השנה החדשה. בדרך כלל מחשבים את המלים רק לפרט קטן – השווי של המאות בלי האלפים. השנה היא תשע"ה שעולה 775. לפני חמש שנים דברנו על פרצת, שעולה 770, שנה הבאה ופרצת, אבל כעת מדברים על הדברים שיביאו את המשיח כשייעשו יחד, כמו שדברנו באריכות ובעומק[ה] על הקץ שאדמו"ר הזקן אמר על השנה הזו (שיהיה בפועל ממש).

הרבי – דור השביעי לאדמו"ר הזקן וקרוי על שם הצמח צדק

כשהרבי קבל את הנשיאות – נהיה משה רבינו שבדור – המאמר הראשון שלו היה "באתי לגני אחותי כלה", מבוסס על מאמר הרבי הקודם, והוא גם דבר על הספור של סדר הדורות, סדר הדורות של תנועת החסידות. הוא דבר על הסדר עד לדורנו אנו – שבעה דורות לחב"ד (דור תשיעי לבעש"ט אך דור שביעי לאדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע), "כל השביעין חביבין" המיוחד לדור שלנו. בכל אופן, הוא הכניס את הדורות לתודעה היסטורית – להכניס את כל הדורות לסדר אחד ולחבר לדורות הבאים. שוב, זו הפרסקטיבה השלישית על הבריאה, כפי שהסברנו.

הרבי נקרא על שם הצמח צדק, מנחם מענדל (ששוה צמח צדק, מנחם = צמח, מענדל = צדק), שם של משיח. כשמחשבים מהצמח צדק הרבי הוא הדור החמישי ומאדמו"ר הזקן דור השביעי. פעם הרבי הקודם, הרבי הריי"צ, דבר על החתן שלו, הרבי, ואמר שיש לו את המח של הצמח צדק – היה גדול בחסידות וגם בנגלה. הרבנית של הרבי נקראת על שם הרבנית של הצמח צדק, והרבי הקודם אמר שיש לו את המח של הצמח צדק. זה קשר מאד עמוק בין הרבי לצמח צדק.

למה אומרים את זה? אם חושבים היסטורית, רואים שכל דור משקף משהו אחר מהדורות שלפניו. הדור השביעי הוא המלכות, והוא משקף את הדור השביעי שלפניו ויש לו גם זיקה מיוחדת לדור החמישי שלפניו. מה הסימן של הדור השביעי והדור החמישי? זה.

קשר לדורות זה של משה רבינו

זה נכון לחנוך[ו], השביעי מאדם הראשון (והחמישי מאנוש), ונכון גם למשה רבינו עצמו, שהוא השביעי לאברהם אבינו – היהודי הראשון. כך הרבי אמר על עצמו, שכמו שמשה רבינו הוא השביעי מאברהם אבינו, כך אנו (הדור שלנו) השביעי מאדמו"ר הזקן.

בכל הדורות בין אברהם אבינו למשה רבינו, למי משה רבינו הכי דומה? יש אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה. מי מהם הכי דומה למשה רבינו? משה רבינו הוא התורה. כל שבעת ראשי הדור עד משה היו מנהיגי הדור מכח התורה שנתגלתה בימיהם, אבל מי היה הכי גדול בתורה? יעקב אבינו, שהוא עמוד התורה (מבין האבות שהם כנגד שלשת העמודים שעליהם העולם עומד). מה הקשר המיוחד בין משה רבינו ליעקב אבינו? "משה מלגאו ויעקב מלבר" – משה הוא נשמת התורה ויעקב הוא גוף התורה. זה בדיוק אותה תופעה, שהדור השביעי משקף את הראשון, אבל הכי קשור לשלישי, שהוא החמישי לפניו. הרבי הוא השביעי מאדמו"ר הזקן, אבל הוא הכי דומה לצמח צדק, החמישי לפניו. זה ה-זה של משה רבינו (שבכל דור).

תשע"ה – אברהם-יעקב-משה

איך זה מתיחס לשנה הזו? נקח את שלשת אבי הטיפוס של משה – אברהם, יעקב, משה. משה צריך להסתכל על כל הדורות שלפניו, שהוא השביעי להם, אבל בעיקר צריך להתקשר לדור ה-ז לפניו ולדור ה-ה לפניו. אברהם-יעקב-משה עולה 775.

זה מודל שמתאים לכל דור. לכל דור יש את המשה שלו, שבעה דורות לפניו יש אברהם ביחס אליו, ושני דורות אחרי האברהם שלו יש את היעקב ביחס אליו.

הקשר לדורות זה העתידיים – משה-עובד-דוד

מה עם להסתכל על עצמך ביחס לעתיד? עד עכשיו דברנו על בנית ההסיטוריה לפי הקשר שלך לעבר. זה חשוב מאד. אבל מה עם לחשב הדורות לעתיד? זה קשור לווארט מיוחד שנאמר מהשפת אמת, מגדולי החסידות.

מיהו ה-14 בדורות ישראל? משה הוא השביעי, נלך עוד שבעה קדימה. דוד המלך, שגם עולה 14, בהיותו ה-יד מאברהם אבינו. חמשה דורות אחרי דורו של משה רבינו – הדור ה-זה מאברהם אבינו – הוא הדור של הסבא של דוד. אביו הוא ישי ואבי ישי הוא עובד, בן בעז ורות. משה נקרא "עבד ה'" (יש כמה צדיקים בתנ"ך שנקראים כך, אבל החשוב ביניהם הוא משה).

משה-עובד-דוד – משיח מורכב מנשמת משה בגוף של דוד – עולה מספר מאד חשוב, אמת, "משה אמת ותורתו אמת". אמת עולה "אהיה אשר אהיה" (אהיה ברבוע), השם שנתגלה למשה בסנה ושמשקף אותו עצמו כפי שהוא חוזר ונהיה בכל דור ודור – משה = 345, "אהיה אשר אהיה" = 543.

ג. "זה ספר תולדֹת אדם" – ההשפעה על ההיסטוריה

"'זה ספר תולדֹת אדם' זה כלל גדול מזה"

מה הווארט של השפת אמת? כולנו יודעים שרבי עקיבא – שהוא עיקר בחינת משה רבינו של התורה שבעל פה, מבין כל התנאים – אומר שה"כלל גדול בתורה" (תורת משה – "תורה צוה לנו משה", "זכרו תורת משה עבדי") הוא "ואהבת לרעך כמוך". כתוב בספרא, מדרש הלכה של חז"ל, אחרי אמירת רבי עקיבא ש"'ואהבת  לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה", ש"בן עזאי [מהארבעה שנכנסו לפרדס, עם רבי עקיבא בראש] אומר 'זה ספר תולדת אדם' זה כלל גדול מזה" – ההתחלה של מעשה הבריאה השלישי היא כלל גדול יותר מאשר "ואהבת לרעך כמוך"!

לא כולם שמעו ממחלוקת זו, אבל ודאי שיש בה דברים עמוקים ביותר שצריך לנסות להבין. אולי זו המחלוקת הכי חשובה בתורה, כי זו מחלוקת על הכלל הגדול בתורה. יש הרבה הסברים בראשונים ובאחרונים מה הכוונה של בן עזאי במחלוקת הזו עם רבי עקיבא. לפי בן עזאי "ואהבת לרעך כמוך" הוא ודאי כלל גדול בתורה, אבל יש עוד "כלל גדול" שגדול יותר ממנו – "'זה ספר תולדת אדם' זה כלל גדול מזה".

הוא משתמש שלש פעמים במלה "זה" כאן, והוא אומר ש"זה ספר תולדת אדם" – המבט ההיסטורי על התורה והיכולת שלנו לזהות את משה רבינו שבתורה – גדול מאהבת ישראל. "ואהבת לרעך כמוך" זו מצוה, "זה הדבר אשר צוה הוי'", אך צריך להבין איך סדר דורות עולם, "זה ספר תולדת אדם", יכול להיות כלל גדול אפילו יותר מ"ואהבת לרעך כמוך".

שפת אמת: חבור הנשמות בכל הדורות גדול מחבור הנשמות בהוה

יש הרבה הסברים, וכעת נביא את ההסבר של השפת אמת[ז]: הוא אומר שלאהוב את היהודי כמוך מחבר את כל היהודים – חבור כל הנשמות בהוה – אבל לחבר את כל הדורות בהיסטוריה לעם ישראל זה יותר גדול מזה. "זה ספר תולדת אדם" זה לחבר את ההסיטוריה. "'זה ספר תולדת אדם' זה כלל גדול מזה" מעיד גם על הרצון של כל אדם להשפיע על העולם – זה מקשר אותנו למצב כעת בארץ ישראל. כדי להפוך לחלק מההסיטוריה אתה צריך להשפיע על ההיסטוריה (וזה מה שנבקש מאפרים לדבר). הצדיק רואה כל נשמה כחלק מהדורות של עם ישראל, חלק מההסיטוריה. הוא לא רואה אותו רק כחלק מהתמונה בהוה, אלא כחלק מהתמונה השלמה של ההסיטוריה – עם העבר ועם העתיד.

מעלת רמ"מ מויטבסק – ראית עתיד הנשמה

בחב"ד יש סיפור יפה על זה – סיפור של סוכות:

פעם אחת בסוכות נפגשו אדמו"ר הזקן ורבי נחום מטשרונביל. הרבי מטשרונביל שאל למה אחרי הסתלקות המגיד אדה"ז הלך אל לרמ"מ (גם מנחם מענדל) מויטבסק ולא אל זקן תלמידי המגיד (אליו). אדה"ז אמר שכל יהודי שנכנס לרבי מענדלע ויטבסקער הוא ראה – ב'קרני רנטגן' – את כל מה שהוא עשה וכל מה שעבר עליו בגלגול זה, ורבי נחום אמר 'נו...' (זו לא הצדקה לא לבוא אלי, גם אני רואה כך). אז אדמו"ר הזקן אמר שרבי מענדלע ויטבסקער ראה על כל יהודי את כל הגלגולים משרשו באדם הראשון עד כה, ושוב אמר 'נו...'. אז אדמו"ר הזקן הוסיף שהוא רואה לא רק את מצב הנשמה בהוה ולא רק את גלגוליה בעבר, אלא גם את כל גלגולי הנשמה בעתיד, עד משיח והלאה, עד תחית המתים. מכך רבי נחום התפעל, זה חידוש.

איך יודעים את הסיפור הזה? כי היו חסידים שהאזינו על הסכך. בנקודה הזו הסכך נפל וזה סוף הסיפור. בכל אופן, הסיפור הזה הוא בדיוק לפי הווארט הזה של השפת אמת, למה דעת בן עזאי ש"זה ספר תולדת אדם" אפילו גדול מ"ואהבת לרעך כמוך".

"וקרא זה אל זה"

רוצים לצרף לכך, שעל המלאכים כתוב "וקרא זה אל זה ואמר" – צריך לקרוא מ"זה" ל"זה" – צריך לקרוא מ"זה ספר תולדת אדם" ל"זה הדבר אשר צוה הוי'", לקרוא מדור לדור ולחבר אותם. צריך לדעת לזהות – כל התורה היא לזהות, אם משהו טוב או לא טוב. הממשלה בישראל טובה או לא טובה? צריך לדעת להצביע ולזהות – זה זה או זה לא זה.

רבי הלל אמר שכל מסע הנשמה הוא לזהות את הניגון שלה – אני לא זוכר את הניגון, אבל אני יכול לזהות שזה לא הניגון. זה גם זיהוי, בדרך של "סור מרע". צריך "וקרא זה אל זה" – לקרוא ולזהות את ה"זה" של משה רבינו. לחיים לחיים.

ד. שו"ת בעניני תנועת דרך חיים (חלקי)

כעת אפרים ידבר על תנועת דרך חיים. אחרי הדבור אפשר לשאול שאלות על מה שדברנו או על התנועה. עיקר מה שרצינו לומר שהתכלית של האדם היא להשפיע על ההיסטוריה – לא להיות צדיק לעצמו. אפילו אהבת ישראל, שהיא דבר גדול מאד, היא פחות גדולה מהשפעה על ההסטוריה. זו הדעת של משה רבינו, "זה ספר תולדת אדם". השאלה היא איך להשפיע על ההסטוריה.

השלמת דעות רבי עקיבא ובן עזאי

שאלה: למה מהרבי שמענו רק על הכלל הגדול של "ואהבת לרעך כמוך"?

תשובה: בן עזאי גם אומר שזה כלל גדול, אבל יש גדול ממנו. אין תשובה של רבי עקיבא על זה – הוא המלה האחרונה. נסביר קצת יותר את דברי השפת אמת. יש צדיק לעצמו שאיננו בטל לכללות נשמות דורו  ונכלל בתוכם (כמו נח). יש צדיק שכן בטל ונכלל בדורו, מי שמקיים את הכלל גדול בתורה של רבי עקיבא – "ואהבת לרעך כמוך" (ופירש אדמו"ר הזקן – "'כמוך' ממש"! ועוד עוד צדיק גדול ממנו שבטל ונכלל בכללות נשמות דור ודור, מאדם הראשון ועד משיח כו'. והם כנגד התכללות הרשע-בינוני-צדיק שבצדיק עצמו ("ועמך כלם צדיקים").

ידוע שההלכה נקבעה לפי דרגת הבינוני, ש"היא מדת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך", לא לפי יחידה הסגולה שבדור (שבדרגת בן עזאי). רבי עקיבא מבטא את דעת תורה עבור כל אדם בישראל, הבינוני של תניא שקשור לזמן הבינוני דווקא, שהוא זמן ההוה כנודע. וכן שלש המדריגות הנ"ל הן בסוד חש-מל-מל וכו', ודוק.

נמצא שהדעות של רבי עקיבא ובן עזאי משלימות זו את זו לגמרי – אין התכללות בעבר ועתיד בלי התקשרות להוה ופשיטא שיסוד ושרש העבודה הוא להתקשר לכנסת ישראל כפי שהיא מופיעה בדור הזה – "זה הדבר" ל'זה הדור'.

כמה רמזים יפים בכל הנ"ל: הפסוק של רבי עקיבא מתחיל ב"ואהבת" ושל בן עזאי ב"זה" – בגימטריא 961 = אל ברבוע (סוד "בראשית" "אלה" "זה" כנ"ל). רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך" בן עזאי "זה ספר תולדת אדם" = 2592, הרבוע הכפול של 36 (רמז ל-לו הצדיקים שבכל דור ודור, כללות נשמות הדור). רבי עקיבא "לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני הוי'" בן עזאי "זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו" (בכל פסוק יש זה תבות – "וקרא זה אל זה") = 6201 = הפירמידה של הוי' (סכום כל הרבועים מ-1 ברבוע ועד 26 ברבוע)!

הקץ בתשע"ה

שאלה: אדמו"ר הזקן אמר ששנת תשע"ה היא שנת קץ. שמעתי בסוכות דיבור שזו לא מסורת בחב"ד אלא בחסידויות אחרות ואיך הגיעו לחישוב הזה?

תשובה: נתנו על זה שיעור ארוך. זו מסורת גם בחב"ד (נדפס בספר לא של חב"ד אלא בשם חב"ד, אבל מסורת סודית גם בחב"ד) והרבי עצמו אמר שכבר אפשר לפרסם. אדמו"ר הזקן אמר את הרמז לשנה זו כאשר קרא בתורה – הוא בעצמו היה הבעל-קורא כידוע. כתוב שיתרת מחצית השקל במשכן היתה "האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים". כשהוא קרא זאת הוא אמר שזה הקץ ומדובר ב-1775 מתחלת האלף החמישי – עיקר הגלות, הזמן שהיה אמור להיות "שני אלפים ימות המשיח". שוב, היה על זה שיעור, עם המשמעויות גם של ההקשר של הפסוק והתוכן שלו.

דורות זה בחסידות

שאלה: הרב אמר גימטריא של אברהם-יעקב-משה. מה עם שניאור זלמן-מנחם מענדל-מנחם מענדל? זה 1358.

תשובה: זה עולה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" – הנחלת יחוד ה' מדור לדור.

הדרך לשינוי – פרסום הבעיות לצד חזון חיובי

שאלה: אנחנו לא מפרסמים בקליפורניה מה קורה כדי לא למנוע מיהודים להגיע לארץ. מה האיזון?

תשובה: לפרסם דברים בלתי רצוים זה קו של "סור מרע", אבל רוצים בעיקר "ועשה טוב" – אולי זה נאיבי, אבל אם נפיץ חזון, נפיח בעם רוח חדשה, זה יאזן (וגם הלא-יהודים ירצו אותו, כמו ששמעון וורקר הזכיר כאן). כשיש חזון – "זה הדבר אשר צוה הוי'" – זה יראה אחרת. זה מה שהתנועה מנסה לעשות.

"עשו כל אשר ביכלתכם" – שינוי כהכשרה למשיח

הרבי אמר "אני את שלי עשיתי מכאן ואילך עשו אתם כל אשר ביכלתכם" – זה מה שביכולתנו לעשות. הרבי אמר שצריך לעשות משהו. הדרך להביא משיח היא רק לעשות משהו. אם משיח יופיע כעת יהיה לו זמן קשה באמת, אם לא יהיו לו דרכי פעולה ואנשים פעילים. אם החזון שלנו הוא משהו ריאלי – שה' יביא משיח תיכף ומיד ממש – ריאלי זה לעשות מה שאתה יכול לעשות בעולם המעשה היום. אם נשנה את המערכת בישראל זה יקל מאד על משיח להגיע. זה מה שהרבי אמר, עשו כל אשר ביכלתכם להביא משיח. כל זה, עבור חסיד חב"ד, דוגמה למה שהרבי אמר "עשו כל אשר ביכלתכם".

להשקיע את המחשבה ואת הנתינה בארץ ישראל

כל יהודי עוזר – עוזר לקהילה שלו, עוזר לסביבה שלו – אבל בתניא מאד ברור איפה נמצא הראש של אדמו"ר הזקן. הרבי הוא קשור לכל היהודים בכל העולם, אבל אם תשאל אותו איפה הראש שלו – במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא" – ברור שהראש שלו בארץ ישראל. כך גם אצל אדמו"ר הזקן בתניא, המקום העיקרי לתת אליו הוא לישוב היהודי בארץ ישראל. זו הדרך להביא את המשיח. כך גם מה שמציעים כאן – אפילו אם אתה יושב בקראון הייטס, הנתינה שלך צריכה להיות לארץ ישראל. כל אחד כאן מתרגש כשמדברים על ארץ ישראל, כי זו המולדת שלנו.

סיסמה והמחשה

שאלה: מה הסיסמה שאנחנו מפיצים (כמו כל חברה)?

תשובה: "לנוע לקראת מדינה יהודית".

שאלה: יבינו את זה?

תשובה: את צריכה להסביר. אצל אדמו"ר הזקן היה חסיד שתלה עצמו על השער – שיראו מה מייצרים כאן. הצעירים שרואים כאן בתמונות, אני בטוח במאה אחוז, שהם העתיד של ישראל, העתיד של ישראל והעתיד של העולם. קל להסביר – צריך לשים תמונות.