בע"ה

כ"ח תשרי ע"ה – 770, קראון הייטס

בר מצוה שלמה שמשון יעקב שי' פבזנר (אחרי שחרית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. התמימות שלפני בר המצוה ושלאחר בר המצוה (נח ואברהם)

[חתן בר המצוה חזר את המאמר וגם שיחה של הרבי על ההבדל בין גדר "תמים" בקרבן נח ובקרבן ישראל]

ניגנו "מקימי מעפר דל".

צדיק, תמים של נח, תמים של אברהם

על פי השיחה של הרבי ששמענו כעת מהבר-מצוה אפשר להסביר את ההבדל בין ה"תמים" שנאמר אצל נח, בריש פרשת השבוע – צריך לחיות עם הזמן – "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח", לבין ה"תמים" שנאמר באברהם אבינו, "התהלך לפני והיה תמים".

אמנם אברהם אבינו היה לפני מתן תורה, אבל ציווי ה' אליו "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים", הכותרת של פרשת ברית מילה בה זכה אברהם ל"מילה הגדולה" מלמעלה למטה (לא כמו כל התורה כולה שקיים על דעת עצמו לפני שניתנה בדרך של מלמטה למעלה) ובה נוספה ה בשמו (בסוד הגילוי של כללות חמשה חומשי תורת משה), היא בחינה של לאחר מתן תורה (כמבואר בדא"ח). שם כתוב "התהלך לפני והיה תמים"[ב]. ודאי יש הבדל בין ה"תמים" של נח ל"תמים" של אברהם אבינו.

על נח כתוב שלא בפניו "צדיק תמים" ובפניו "צדיק" – מקצת שבחו ולא כל שבחו – ומכאן ש"תמים" הוא מדרגה גדולה יותר אצל נח עצמו מאשר התאר "צדיק". אם כן, יש שלש מדרגות – ה"צדיק" של נח, ה"תמים" של נח וה"תמים" של אברהם אבינו.

תמים של גוי ותמים של ישראל

לפי זה יש לומר בפשטות, כמו שהרבי אומר בשיחה, שיש "תמים" של גוי – הוא מקריב קרבנות, גוי טוב, הקריב מהבהמות הטהורות שהכניס לתבה, ודאי לפי כל חוקי בני נח – אבל זה עוד לא "אתה הראת לדעת" שיש ליהודי, שזוכה לראית אלקות ממש.

משה רבינו רצה לומר 'ראה ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד', אך זה שייך רק לימות המשיח, כאשר נאמר "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון". אבל גם בתוך "שמע ישראל" (המצוה הראשונה של בר מצוה) יש את הרמז של שמע ר"ת "שאו מרום עיניכם – וראו מי ברא אלה [אותיות 'ברא אלהים']" – בתוך השמיעה מכוונים גם את הראיה, "אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלהים אין עוד מלבדו".

תמים שלם – תמים עם דעת

כל זה שייך לבר מצוה – אפשר לומר שיש הבדל בין ה"תמים" שלפני בר מצוה ל"תמים" שאחרי בר מצוה. מה מקבלים בבר מצוה? דעת – "אתה הראת לדעת". זה כבר "תמים" תמים ושלם של יהודי. בפסוק "תמים תהיה עם הוי' אלהיך" התרגום אומר לשון שלם, כמו קרבן שלם – שלם תהיה ביראת ה' אלקיך. בכל אופן, התמים הזה שהוא תוספת דעת – זה בא בבר מצוה. תמים בלי דעת שלמה, רק עם חכמה ובינה, הוא ילד. בדרך כלל לא קוראים לילד בחב"ד "תמים", ה"תמים" שהרבי רש"ב רצה בפתיחת הישיבה וה"תמים" שהרבי רצה הוא אחרי בר מצוה, תמים עם דעת.

הפסוק אומר "תמים יהיה לרצון" – מי שהוא תמים הוא לרצון ה' יתברך. כשהוא אומר שמע ישראל – "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", זה התמימות, שלמות הדעת. אחר כך אומרים "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" – החידוש הוא "בכל מאדך", שאין בפרשה השניה. איך חז"ל מסבירים? שהפרשה הראשונה היא "עושין רצונו של מקום" – מי שעושה רצונו של מקום עובד את ה' "בכל מאדך". הפרשה השניה היא "אין עושין רצונו של מקום" – רק "בכל לבבכם ובכל נפשכם". לפי מה שהסברנו, "עושין רצונו של מקום" היינו מי שתמים בשלמות – "תמים יהיה לרצון".

העליה ממוחין השייכים למדות למוחין בעצם

אמרנו שבר מצוה מקבל דעת. כל זה קשור גם למאמר "איתא במדרש תילים" שחזר הבר מצוה ולהסבר ולסיכום של המאמר שאמר האבא של הבר מצוה. יש שני סוגי מוחין בחסידות – מוחין בעצם ומוחין השייכים למדות. סתם תפילין, בלי "אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה", הם מוחין השייכים למדות. אבל כשיש "אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה", התמסרות "בכל מאדך" – שאם היה עולה כסף, אם תקח את כל הכסף שיש לך ותמורת זה תזכה ליגע בתורה יומם ולילה, אז כל יהודי היה נותן הכל. הוא רוצה להתייגע בתורה יומם בלילה בכל מאדך, וזה מעלה את המוחין השייכים למדות למוחין בעצם.

בשיחה אחרת, מאד חשובה, של הרבי, הוא גם מסביר את ההבדל הזה – השיחה על הפיכת הגולה לגאולה, שצריך רק להוסיף את ה-א לתוך גולה ואז היא הופכת לגאולה.

צדיק, תמים, תמים – שלש המדרגות ב-א של הגאולה

הרבי אומר שיש שלשה פירושים של האלף – שלש דרגות בגאולה. יש גאולה, יש גאולה שלמה, אבל הרבי לא הסתפק בכך והוסיף גאולה אמתית ושלמה. צריך לומר שזה ממש מקביל לשלש המדרגות הללו. יש צדיק של נח, יש תמים של נח, ויש תמים של אברהם אבינו:

הצדיק – בלי התמים – של נח, זו המדרגה הנמוכה של האלף. איך הרבי מסביר אותה? אלף מלשון אלופו של עולם – גילוי שיש רבונו של עולם, יש מי שבורא את העולם. היום עולם הוא לשון העלם, שלא רואים אלקות. מי שלא מאמין לא רואה בכלל שיש אלקים בעולם. הדבר הראשון הוא לדעת לראות – גם מדרגה של ראיה – שיש אלקים, יש מי שבורא את העולם, מי שמנהיג את העולם. ברגע שיש את התודעה הזו זו כבר גאולה – במדרגה הנמוכה שהרבי מסביר. כמו שהקב"ה נקרא אלופו של עולם, הוא נקרא גם צדיקו של עולם. נח, שהוא צדיק, 'מצא מין את מינו', מכיר בצדיקו של עולם. צדיק הוא אחד שמכיר שיש צדיקו של עולם. כשהמשיח בא להביא גאולה לעולם הוא בא להביא גאולה לכל העולם, גם לגוים, והגאולה הבסיסית לכל העולם היא הגילוי שיש בורא עולם. זו המדרגה הראשונה. יש בזה איזה מוחין, אבל אפילו יותר נמוך ממוחין השייכים למדות.

אחר כך הרבי אומר שהאלף השניה היא "אאלפך חכמה", ומסביר שאלה מוחין השייכים למדות – תפלין, אבל בלי "אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה", בלי "בכל מאדך".

אבל אחר כך, יש מוחין בעצם – הרבי מסביר שהיינו אלף אותיות פלא. "אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי" – מי שכן זוכה לזה (ליגע בתורה יומם ולילה) זה פלא. על המשיח כתוב שהוא "פלא יועץ". כדאי שיתקיים, שכן נזכה בפועל ממש ליגע בתורה יומם ולילה או לפחות להניח תפלין מתוך התשוקה ש"אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה", זה פלא – צריך מוחין של פלא, איש פלא, פלא יועץ (לעניננו העצה היא "קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה"), התנוצצות של מלך המשיח. זה נקרא מוחין בעצם – דבר פלאי, המדרגה הכי גבוהה. כל יהודי יכול לזכות לזה – זה ה"התהלך לפני והיה תמים", ה"אתה הראת לדעת".

ב. שנת זיהוי משיח

הקץ של שנת תשע"ה

כל זה הקדמה למה שדברנו לפני כמה ימים[ג], שהשנה הזו היא שנה מיוחדת של זיהוי מלך המשיח. למה? קודם כל, אדמו"ר הזקן כבר אמר שהשנה הזו היא שנת קץ, שנה של גאולה – נושא גדול שדברנו עליו בכמה התוועדויות[ד]. הוא אמר זאת בהסתמך על הפסוק "ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים". חוץ מהמספרים הכלליים של מחצית השקל – ככרות הכסף – היתה שארית של 1775 שקלים.

כאשר משה רבינו נתן דין וחשבון מה עשה עם הכסף הוא שכח לרגע מה עשה עם זה, ויש כמה סיפורים איך הוא נזכר – היה צריך לתת דין וחשבון. מאד מענין שהמגלה עמוקות אומר שבא רבי עקיבא והסביר למשה רבינו מה הוא עשה עם הכסף הזה. רבי עקיבא הוא המשה רבינו של התורה שבעל פה. מה הוא עשה? "עשה ווים לעמודים".

אם מתחילים לספור מתחלת האלף החמישי – בו התחיל עיקר הגלות – אז תשע"ה היא השנה ה-1775. אדה"ז כותב שאם סופרים 1775 מחורבן בית שני – 172 שנה לפני סוף האלף הרביעי – אז מגיעים לשנת תר"ג, ולכן כתב שיש קץ בשנת תר"ג. אבל יותר פשוט – כפי שאדמו"ר הזקן אמר בקריאת התורה – התורה רומזת לשנה הזו, 1775 שנה מתחלת האלף החמישי.

פעולות משיח וזיהוי משיח

בכל אופן, הדבר הראשון בשביל קץ גאולה צריך לזהות. הרבי דבר הרבה – והסברנו הרבה אחרי ג' תמוז – על הענינים האלה. יש שיחה של הרבי שמשמע שאחרי ג' תמוז הדגש צריך להיות על הפעולות של מלך המשיח ועל ידיהן יגיע הזיהוי. הרבי ייסד עשרה מבצעים ואחר כך אמר שהעולה על כולנה הוא מבצע משיח – צריך להכנס אליו עם כל מסירות הנפש, "בכל מאדך", ואז יבוא הגילוי לעיני כל העולם (לא רק כאן, בחב"ד). אם השנה היא שנת קץ, סימן שהיא הכי מסוגלת – צריך להמשיך חזק מאד עם פעולות משיח, עם המבצעים, אבל שזה יביא אותנו, לפחות עכשיו, בשנת קץ, לזיהוי.

דעת – כח הזיהוי

מהו זיהוי? המלה "זה", נבואת משה רבינו. "כל הנביאים נתנבאו ב'כה אמר הוי'' ['בערך', לא לגמרי ברור, אספקלריא שאינה מאירה] מוסיף עליהם משה רבינו שנתנבא ב'זה הדבר אשר צוה הוי'' [בדיוק, אספקלריא המאירה]". כח הזיהוי בנפש הוא הכח הזה – "אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלהים".

אחר כך יש עוד פסוק – "וידעת היום". באיזה יום? "היום אני ילִדתיך" שנאמר במלך המשיח. כתוב בזהר ש"היום אני ילדתיך" הולך על יום הבר-מצוה. אמש דברנו על כך שהרבי מסר את הנפש על זיהוי "מיהו יהודי" – מיהו אותיות היום. "היום" הוא היום של ביאת המשיח. כשנזכה לזהות את "מיהו יהודי" אז היום, היינט, משיח יבוא תיכף ומיד ממש. זה כח הזיהוי, הדעת, שהבר-מצוה מקבל היום.

בר מצוה – זיהוי ניצוץ משיח שבאדם

עד עכשיו למדת כל מיני נושאים של גאולה ומשיח, אבל לזהות ממש בנפש – מתחיל מהזיהוי של ניצוץ משיח שבך – מתחיל מהיום. מתי מזהים את ניצוץ משיח שבך? ביום הבר-מצוה. מכך באים לזיהוי המשיח הכללי. זה כ"ח תשרי תשע"ה – הכח של תשרי תשע"ה, "ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים".

מהם העמודים? כל הצדיקים הם עמודים – הצדיק יסוד עולם הוא עמוד שצדיק שמו. ווים היינו לחבר – לחבר את כל היהודים לעמודים, לצדיקים, שיזהו את המשיח. זה כח שמקבלים בשנה הזו, אתה מקבל אותו ב-כח תשרי.

דרשת שם בר המצוה – שלמה שמשון יעקב

מי מקבל את הכח? שלמה שמשון יעקב. שלמה הוא "מלך שהשלום שלו", שמשון כתוב שנקרא על שם קונו, יעקב הוא מבין האבות מי שהכי הזדהה עם שמשון הגבור, הוא אמר בשם שמשון "לישועתך קויתי הוי'", זה קשור למה ששמשון נקרא על שם קונו.

שלמה הוא מלך, אבל מלך של שלום – הוא משפיע מתוך דרכי שלום, משפיע ש"גדול השלום". כמו כאן, צריך גם ב-770 להביא שלום. הוא צריך בשביל זה גם גבורה של שמשון. הבחיר שבאבות, יעקב, מזדהה עם שמשון (מובא שיעקב עצמו הוא בחינת שמש, וכמו שנאמר בו "ויזרח לו השמש").

ג. "זה הדבר" – היחס לדור ה-ז ודור ה-ה

"זה הדבר" – זיהוי ה"דבר אחד לדור" ביחס לדור ה-ז ודור ה-ה שלפניו

נסיים בווארט שגם אמרנו לפני כמה ימים, שזיהוי הוא המלה "זה" – "זה הדבר אשר צוה הוי'". "זה הדבר" כמו "דבר אחד לדור". כתוב "דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור". כמו שמשה רבינו אמר "זה הדבר אשר צוה הוי'", כל מי שיש לו בנפש את חוש הזיהוי יכול לומר "זה הדבּר אשר צוה הוי'", שה' צוה והפקיד אותו להנהיג את עם ישראל.

בכל אופן, במאמר הראשון שהרבי אמר כאשר קבל את הנשיאות (נעשה "דבר אחד" בגילוי) הוא אמר שאנחנו דור השביעי, דור ה-ז לאדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד. אבל הרבי הוא גם הדור ה-ה לצמח צדק, שנקרא על שמו. החביבות היא בהיותו הדור השביעי, כמו משה רבינו שהוא השביעי לאברהם.

אבל משה רבינו הכי קשור ליעקב אבינו, עמוד התורה, ומיעקב למשה יש ה דורות. כח ה"זה" של משה הוא להמשיך את ה-ז וה-ה (שלפניו), את אברהם ואת יעקב. כך על כל צדיק להיות מחובר במיוחד לדור ה-ז שלפניו ולדור ה-ה שלפניו, המתחברים יחד ליצור את ה"זה" שלו (ההתנוצצות של נשמת משה שבו).

מתי כתוב פעם ראשונה בתורה "זה"? "זה ספר תולדת אדם" – תחלת פרק ה' בחומש בראשית, הספור השלישי של מעשה בראשית, "זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו". על כל תופעה של "כל השביעין חביבין" אפשר להתבונן באותה דרך.

שבת מקבלת מיום א ומיום ג

למשל, היום השביעי החביב הוא שבת – מקבל את האור שלו מיום ראשון (שהוא שביעי לו, ז), וכידוע הרמז: אור = 207, שבת = 702. את הענג (ענג שבת) הוא מקבל מיום השלישי של מעשה בראשית (שהוא החמישי לו, ה), מעץ החיים ועץ הדעת (שהיה מותר ומצוה לאכול ממנו אם היו ממתינים לשבת).

הרבי הרש"ב – שביעי לבעש"ט וחמישי לאדה"ז

לא הרבי חדש שאנחנו הדור השביעי – חסידי הרבי הרש"ב אמרו שאנחנו דור השביעי, מהבעל שם טוב. כאן סוד ה-זה עוד יותר בולט – כי דור הרבי הרש"ב הוא הדור השביעי לבעל שם טוב (מייסד החסידות הכללית) והדור החמישי לאדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד). ככה אפשר להתבונן בכל שביעי.

הרבי הריי"צ – שביעי למגיד ממעזריטש וחמישי לאדהאמ"צ

לפי זה הרבי הקודם הוא גם דור השביעי – השביעי מהמגיד והחמישי מאדמו"ר האמצעי. גם הולכים יחד, כי אדמו"ר האמצעי נקרא על שם המגיד.

חנוך – שביעי לאדם וחמישי לאנוש

כך אפשר להתבונן בכל מקום, בכל מה שכתוב במדרש על שביעי חביב וללמוד מכאן לשאר כל השביעים שיש בעולם (ובפרט בנוגע לממד הזמן, לימים ולשנים, ובפרטי פרטיות בנוגע לדורות עולם). חנוך הוא הדור השביעי לאדם הראשון, גם נקרא משום כך חביב בחז"ל – עולה לשמים כמו אליהו הנביא – והוא החמישי מאנוש.

מה קרה בדור של אנוש? "אז הוחל לקרוא בשם הוי'". יש שני פירושים הפוכים לגמרי – רש"י אומר ש"הוחל" לשון חולין, התחילו לקרוא לחולין, לאלילים, בשם ה'. כך גם הרמב"ם כותב. אבל האבן עזרא ועוד – גם על פי פשט ממש – אומרים ש"הוחל" אינו לשון חולין אלא לשון התחלה. הוא מסביר שאז התחילו להתפלל לה' – משהו טוב מאד. עד אז לא התפללו לה'.

הסברנו קצת באריכות ש"זה ספר תולדת אדם" זה מבט על הבריאה לפי תולדות הדורות – מה שקורה בכל דור. מה המלים לפני "זה ספר תולדת אדם"? "אז הוחל לקרוא בשם הוי'". כמו ש"זה" מופיעה בפעם הראשונה בתורה בפסוק זה, גם המלה "אז" מופיעה כאן לראשונה – מלה מאד חשובה בתורה – "אז הוחל לקרוא בשם הוי'". מה זה "אז"? יש שני פירושים הפוכים מה קרה, אבל לפי שניהם קרה שינוי באנושות – משהו השתנה, למעליותא או לגריעותא. שינוי בהיסטוריה, שינוי משמעותי ביותר.

חנוך מקבל משניהם, מאדם הראשון ומאנוש – הוא דור השביעי לאדם הראשון ודור החמישי לאנוש (אנוש חנוך עולה אמת, "אהיה אשר אהיה", אהיה ברבוע, כמו משה עובד דוד, כפי שהוסבר בשיעור הקודם. הערך הממוצע של אדם אנוש חנוך = בצלם, ודוק). זה ה"זה" של חנוך (שעולה ז פעמים זה).

הפסוק הראשון בדברי הימים הוא "אדם שת אנוש" – זו השלישיה הראשונה של תולדות דברי הימים, של "זה ספר תולדת אדם" (הסיפור השלישי של הבריאה מתחילה לאחר שהסיפור השני הסתיים בדור השלישי לאדם דרך שת – אנוש). חנוך מקבל משניהם.

מ"זה ספר תולדֹת אדם" ל"זה ינחמנו"

מתי כתוב פעם השניה "זה" בתורה? יש פעמיים בפרשת בראשית. בפרשת נח אין "זה" (רק "וזה") – הזיהוי הבא הוא "זה ינחמנו ממעשינו וגו'". מתי זה נאמר? כשנולד נח, עם ההסבר (ורש"י למה קרא לו נח ולא מנחם, ש"זה ינחמנו" כמו זה יניח לנו מקושי העבודה). בכל אופן, "זה ינחמנו" ביטוי מאד חשוב (עם טעם כפול על המלה "זה"), שרומז למלך המשיח, שבאמת "מנחם שמו".

זאת אומרת שה"זה" הראשון נאמר על אדם ("זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו. זכר ונקבה [ראש וסוף – "זה"] ברא אתם וגו'") וה"זה" השני נאמר על נח. יש מכתב של הרבי שעשרת הדורות מאדם עד נח כוללים בזעיר אנפין את כל תולדות האנושות, מאדם עד משיח, ונח הוא בחינת משיח.

אם כן, יש "זה" בהתחלה, "זה ספר תולדות אדם", ו"זה" בסוף, "זה ינחמנו", ודורשים על זה את הפסוק "וקרא זה אל זה". צריך לקיים "מגיד מראשית אחרית" – להמשיך ולקרוא מ"זה ספר תולדות אדם" עד "זה ינחמנו", המשכת ה"זה" (משה רבינו שבדור) בכל ימות עולם. ושוב, ה"זה" הוא הכח לזהות את המשיח. שיהיה "זה היום עשה הוי' נגילה ונשמחה בו" בגילה ושמחה עד בלי די.

[זה זה יב, הכנה לבר מצוה, ובר מצוה היא מעבר]. בר מצוה היא זה עם הכולל. מי שלומד בכולל הוא מי שבאמת רוצה ליגע בתורה יומם ולילה, בלי לבזבז זמן. היום אתה נכנס לכולל – זה עם הכולל.