בע"ה

אור ל-ה' חשון ע"ה – ביכנ"ס אור שמחה, בולטימור

ברית אש (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. בריאה, בירורים וברית

לחיים לכולם, זאל זיין א גוט געבענשט יאר, שנה טובה ומתוקה.

לצאת מהגלות לארץ ישראל

נתחיל לדבר על פרשת השבוע, פרשת "לך לך". ה' אמר לאברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" – ארץ ישראל. הרוח של הפרשה הזו היא שעל כל יהודי, החל מאברהם אבינו, היהודי הראשון, להתחיל ללכת – גם אם הוא בן שבעים או שבעים וחמש. בתורה כתוב שאברהם היה בן שבעים וחמש בצאתו מחרן, אך חז"ל אומרים שהגיע לארץ ישראל קודם כבר בגיל שבעים. בכל אופן, כל אחד צריך לעזוב את הגלות ולהגיע לארץ ישראל, המולדת האמתית שלנו – זה המסר הראשון של הפרשה.

"לך לך" – ראשית עבודת הבירורים

מבואר בחסידות שכאשר הקב"ה אמר לאברהם אבינו עזוב את ארצך ולך לארץ ישראל – באותו רגע התחילה עבודת הבירורים. לנשמה יהודית יש כח ליצור קשר עם ניצוצות קדושים שנמצאים במציאות. בכל מקום שיהודי הולך אליו יש ניצוצות שמחכים לו מתחלת הבריאה (משבירת הכלים דעולם התהו) – וכשהוא אומר שם ברכה, אומר דבר תורה, או אפילו רק חושב ומאמין ש"הוי' אחד", הניצוצות נגאלים. לכך קוראים עבודת הבירורים, וכאשר יתבררו כל הניצוצות הללו – שמספרם הכולל בקבלה הוא רפח – יבוא משיח ותהיה גאולה שלמה.

אברהם אבינו הוא האדם הראשון שפעל להביא גאולה לעולם, והוא עשה זאת על ידי גאולת הניצוצות שיש בכל דבר בעולם שהוא בא עמו במגע. זה מתחיל בתחלת הפרשה – "לך לך", למה שתלך? כי יש ניצוצות שמחכים לך, שתגאל אותם.

בריאה ובירור

המלה שאנחנו מתחילים להתבונן בה היא "בירורים", עבודת הבירורים. שתי האותיות העיקריות במלה הזו הן בר. שתי האותיות האלה הן גם ההתחלה של כל התורה כולה, עוד לפני פרשת לך לך, שתי האותיות הראשונות של התורה הן בר של "בראשית", ואחר כך יש א, והמלה השניה בתורה היא אותן שלש אותיות, ברא. "ברא" היינו בריאה יש מאין – אך שתי האותיות הראשונות של ברא, בר, רומזות לכח לברר ולהוציא ניצוצות קדושים מתוך מציאות שבורה.

איך זה מוסבר בקבלה וחסידות? שבתחלה ה' ברא מציאות שלא היתה מתוקנת. הבריאה הראשונה של עולם התיקון היא אור, "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", והוא בא על רקע מציאות הפכית בלתי מתוקנת, "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום". גם לאחר בריאת האור, לפני שה' הבדיל בין האור ובין החשך, היו "אור וחשך משתמשים בערבוביא". היתה תערובת של חשך ואור (של תהו ותיקון) – תערובת אפורה – ואחר כך כתוב "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך". קודם "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" ואז "וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך". כלומר, בהתחלה גם הקב"ה עשה בירור והבדלה בתוך הבריאה שלו, בין האור ובין החשך.

ברית

אמרנו שיש שתי מילים עיקריות מאותיות השער בר – ברא (בשרש יש שלש אותיות, אבל העיקריות הן בר) ו-ברר. הבריאה מתחילה בפרשה הראשונה, בראשית, ועבודת הבירורים (שלנו) מתחילה בפרשה השלישית, לך לך, פרשתנו. ה' קודם ברא ועושה בירור – מבדיל בין האור ובין החשך, וקובע תחום לכל אחד מהם, "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה", ואז "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", נשלם היום הראשון של הבריאה. ה' המשיך לברר, אבל הוא השאיר גם לנו – הנשמות היהודיות – להשתתף עמו בעבודת הבירורים.

מלה שלישית, מאד חשובה, שגם באה משער בר – בה נרצה להתבונן הערב – היא ברית. יש משהו בברית מילה שהוא גם בירור ותיקון, כמו שה' הבדיל בין האור ובין החשך – זה מה שקורה כשילד (או מבוגר, כמו שהיה אברהם) נימול. אבל הרעיון של ברית – כריתת ברית עם ה' – הוא יותר חשוב ועמוק מהרעיון הפשוט של בירור לכשעצמו. זהו הבירור האולטימטיבי, להיות יהודי – על ידי הברית נעשים יהודי שלם בבשר, עם הכח היהודי המיוחד לברר ניצוצות קדושים. ואכן פרשת השבוע מתחילה עם כח הבירור, "לך לך", ובהמשך הפרשה יש שתי בריתות.

פרשת לך לך – ברית הארץ וברית הבשר

בפרשה מופיעות שתים מתוך שלש הבריתות העיקריות שה' כרת בינו לבין עם ישראל. הברית הראשונה היא הברית על הארץ, כשה' הבטיח את הארץ המובטחת לאברהם אבינו. גבולות הארץ המובטחים כאן הם רחבים מאד, יותר ממה שזכו לו על ידי משה בכניסה הראשונה לארץ ושרק בימי שלמה הגיעו אליהם. החזון העתידי הוא "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות" – כל העולם, כל הפלנטה, תהפוך לארץ ישראל. אבל השלב הקודם, הגבולות הרחבים ביותר של הארץ המובטחת, הם הגבולות שה' מבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. זו הברית הראשונה.

אחר כך, בסיום פרשת לך לך, יש את הברית השניה – הברית שחושבים עליה כאשר סתם אומרים את המלה ברית, ברית המילה. זו ברית המילה שה' צוה לאברהם אבינו בסוף פרשת השבוע.

שלמות של אהבה ואחדות בגילאי הבריתות

הברית הראשונה שה' עשה עם אברהם אבינו על הארץ היתה כשאברהם אבינו היה בן שבעים – אף שבתחלת הפרשה כתוב שהוא היה בן שבעים וחמש, חז"ל אומרים שהוא הגיע לארץ חמש שנים קודם ואז היתה ברית בין הבתרים – והברית השניה היא בגיל 99. אם מחברים את שני הגילאים בגימטריא – ובלי חז"ל לא היינו יודעים את הזמן של הראשונה – מקבלים 169. מה המספר הזה אומר במתמטיקה טהורה? זה מספר ברבוע – דבר שמעיד על שלמות של התכללות, שכל חלק כולל את כל החלקים (כמו הולוגרמה, שכל חלק משקף את כל החלקים) – הרבוע של מה? 13.

13 הוא אחד המספרים הכי חשובים בתורה – הוא משקף את 13 מדות הרחמים, ילד נעשה בר מצוה בגיל 13, ויש עוד הרבה ענינים של 13 בתורה. שתי המלים הכי חשובות ששוות 13 הן אחד ו-אהבה. כתוב "אחד היה אברהם", ובמה הוא היה אחד? הוא הראשון, האחד, שהיתה לו אמונה טהורה ב"הוי' אחד". וכן, אברהם הוא אב הטיפוס של מדת האהבה, מבין שבע מדות הלב. יצחק בנו הוא מדת היראה, יעקב נכדו הוא רחמים, אבל אברהם אבינו הוא אהבה – "אברהם אהבי". אז שתי המלים ששוות 13 רומזות לאברהם אבינו, אחד ו-אהבה. כשאומרים כל יום "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" אומרים "אחד" ומיד אחר כך אומרים "ואהבת" – מחברים יחד אחד ואהבה.

כשלוקחים את המספר הזה, 13, ומעלים ברבוע, מקבלים 169 – חבור גילאי אברהם בשתי הבריתות שה' כרת איתו, ברית הארץ וברית הבשר. ברית בשר יש בגוף של איש, ומה לגבי אשה? חז"ל אומרים שאשה "כמאן דמהילא דמיא". הסגולה של המילה מולדת אצל האשה, ואילו איש צריך פעולה בשביל לרכוש את הסגולה הזו. אבל כל היהודים, גברים ונשים, נקראים מוּלים. ברית היא היכולת ליצור קשר ישיר בין שתי נשמות או בין ה' ואדם.

בריאה, בירור וברית – חכמה, בינה ודעת

אז אמרנו שלברוא, לברר ולכרות ברית הם שלש מילים בתורה שבאות מאותו שער – הכל שייך לפרשת השבוע. גם שמו של אברהם כולל בתוכו אותיות בר (אברהם הוא בר מאה – בר בארמית הוא בן, אברהם היה בר מאה, בגימטריא "לך לך", בלידת יצחק בנו). שלש האותיות הראשונות שלו הן אבר – הוא אבר-מה (ברית המילה היא באבר) – או אותיות ברא-מה, לברוא דבר מה (לגלות "מאין" את המהות הפנימית של כל דבר).

כשאתה בורא משהו – בריאה (creativity) יכולה להתבטא בכל דבר שעושים, לכתוב ספר, לחבר שיר, יהודים הם בוראים (creative) – צריך אחר כך לשכלל אותו, כמו לערוך את הספר ולעצב את הגרפיקה וכו' עד שיוצא לאור בצורה המהודרת ביותר. כתוב בחסידות שבחלק הימני של המח, מח החכמה, בוראים ובחלק השמאלי, מח הבינה – שחשוב מאד להשלמת הענין – עושים עליו ברור (גם מכח החכמה שבבינה – "כולם בחכמה אתברירו" – "חכם בבינה"). זה היחס בין חכמה ובינה. יש בריאה בחכמה, ועבודת הבירורים בבינה.

הברית היא סוד הדעת, לשון התקשרות והתחברות (כמבואר בתניא פרק ג). בדעת יש תרין עטרין, עיטרא דחסדים מצד החכמה (גילוי האהבה העצמית בין שני בעלי הברית, היינו החידוש, ה'בריאה', לשון גילוי אור חדש, שבברית) ועיטרא דגבורות מצד הבינה (כח הקיום הנצחי שיש בברית שלא ימוט לעולם ויהי מה, היינו ה'בירור' שבברית על דרך "יתבררו וגו'"). העיטרא דחסדים היא השרש של רמח מצות העשה של תורתנו הקדושה (שעיקר קיומן הוא מצד האהבה, החסד, שבנפש) ואילו העיטרא דגבורות היא השרש של שסה מצות לא תעשה (שעיקר קיומן הוא מצד היראה, הגבורה, שבנפש). והנה בפרשתנו, הברית הראשונה שה' כרת עם אברהם אבינו, ברית בין הבתרים על ירושת הארץ, היא מצד העיטרא דחסדים שבדעת (ועל כן יש בפרשת ברית בין הבתרים רנח תבות, י יותר מ-רמח), ואילו הברית השניה, ברית מילה, ברית הבשר, היא מצד העיטרא דגבורות שבדעת (ועל כן יש בפרשת ברית מילה שנה תבות, י פחות מ-שסה, סך הכל תריג תבות בשתי הבריתות, לרמז לכללות מצות תורתנו הקדושה).

ב. ברית נח, ברית הארץ, ברית בשר וברית התורה (מספרי ברית)

שלש הבריתות עם ישראל – ברית הארץ, ברית בשר וברית התורה

אמרנו שיש שלש בריתות עיקריות בכל התורה שה' כרת אתנו – בריתות שמחברות אותנו לה'. הברית הראשונה היא על הארץ. זה דבר מאד חשוב, שהברית הראשונה בין ה' לישראל היא בקשר לארץ ישראל – אפילו לפני ברית הבשר של היהודי עצמו. כתוב שאנחנו לא יכולים להרגיש את הארץ, לרשת אותה בשלמות, בלי שנקיים את הברית השניה – צריך להיות שומר הברית (ברית הבשר) כדי להיות יהודי טהור ושלם, ואז אפשר לרשת את הארץ. הברית השניה היא ברית בשר.

מה הברית השלישית? הברית על התורה (היינו גילוי הדעת עצמה, לאחר התגלות החכמה שבדעת, עיטרא דחסדים, והבינה שבדעת, עיטרא דגבורות). הרבה יותר מאוחר, כי אברהם אבינו הוא מאות שנים לפני מתן תורה. הברית השלישית היתה בקבלת התורה – התורה עצמה היא ברית. ה' נתן לנו את התורה וכל התורה היא ברית.

בתורה יש תריג מצוות, אחד יותר מהמלה ברית, תוספת של א ל-ברית, שיוצרת את המלה בראתי (חבור של ברית ובריאה), בסוד "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי", כפירוש הבעל שם טוב שאנכי מי שאנכי, עצמותו יתברך, עשה ארץ (ברא את העולם) בשביל האדם ("אתם קרוים 'אדם'") והתהוות האדם עלי ארץ הוא בשביל "בראתי", לקיים תריג מצות תורתנו הקדושה (ובכך לעשות לו יתברך דירה בתחתונים). וידוע שאהבת ישראל היא ה"כלל גדול בתורה [בתורה = תריג]" שכוללת את כל תריג מצות התורה ("אידך פירושא – זיל גמור"), והרמז: ארץ (בשביל) אדם (בשביל) בראתי = אהבת ישראל (שעולה אהבה פעמים חכמה וכו', כמבואר במ"א).

ברית ובחירה

יש מלה נוספת שגם כוללת את שתי האותיות בר, אבל יש בתוכה אות עיקרית נוספת בין שתי האותיות – המלה הרביעית הזו תעזור לנו להבהיר את האחרות. המלה היא בחר – שרש מאד חשוב בלשון הקדש. אצל הרמב"ם עיקר גדול באמונתנו הוא שיש לאדם בחירה חפשית – אנחנו מאמינים שיש לנו בחירה חפשית, לא מאמינים בדרטמיניזם. אף שה' יודע את הכל, יש לאדם בחירה חפשית – אדם לא יכול להבין לגמרי את הסתירה הזו.

השרש של בחירה חפשית היא בחר, בתוספת ח בין ה-ב ל-ר (סוד "וביום השמיני [ח] ימול בשר ערלתו" – ברית מילה ל-ח ימים). לעשות ברית בין שנים – לדוגמה, דוד ויהונתן עשו ביניהם ברית, שהם אוהבים, לא משנה מה יעבור עליהם בחיים ואיזה אינטרסטים שונים יהיו להם, הם ישארו אחים לעד (כמו שמצאנו בתנ"ך "אח" במובן של "אחד". באנגלית יש ניב blood brothers) – זו אהבה לא-רציונאלית, למעלה מכל טעם ודעת.

אמרנו שכאשר אומרים ברית, הדבר הראשון שעולה על הדעת הוא ברית מילה, אבל הדבר השני הוא נישואין, כי נישואין נקראים ברית הנישואין. כדי שאיש ואשה יחליטו להתחתן עליהם לבחור זה בזו. הבחירה היא נצחית, שנהיה יחד בעולם הזה ולעולם הבא, ולעולם לא נפרד. הבחירה הזו היא מכיון שבאמת שתי הנשמות הן משרש אחד ("פתחי לא אחתי...", "אחת היא יונתי תמתי"). כשהן יורדות לארץ הן נפרדו זו מזו, וכשהן מוצאות זו את זו הן בוחרות זו בזו, והבחירה היא לעשות ברית ביניהן.

טבעות הנישואין בשלש הבריתות

מה אמרנו כעת? שלעשות ברית עם מישהו היינו להתחתן איתו – לנצח. הברית הראשונה בפרשה שלנו היא הנישואין עם הקב"ה כאשר טבעת הנישואין היא ארץ ישראל. טבעת הנישואין בברית השניה היינו טהרת הבשר של הגוף היהודי. בפעם השלישית הברית היא עם מתן תורה – אז הטבעת היא כל התורה, כך כתוב בפירוש בספר תניא קדישא. ה' הוא החתן, אנחנו הכלה, והתורה היא הטבעת שניתנת לאות ברית בינינו.

ברית נח – הברית עם האנושות על קיום חיצוניות העולמות

לצד שלש הבריתות בין ה' לעם ישראל, בפרשה הקודמת – פרשת נח – יש עוד ברית, ברית בין ה' והאנושות, שה' לא ישוב למחות את כל היקום כפי שעשה במבול. ברית זו היא ברית הקשת. ביחס לשלש הבריתות עם עם ישראל, הברית הזאת – אף שהיא ודאי ברית, היא הבטחה של הקב"ה (בכל ברית ישנה הבטחה, כשמתחתנים יש הבטחה; מה ההבטחה? להיות נאמנים), הבטחה שלעולם לא יהיה שוב מבול שישמיד את האנושות – היא שייכת לחיצוניות העולמות (משא"כ הבריתות עם עם ישראל שייכות לפנימיות העולמות, נשמות עם ישראל קדושים, שלוחי הוי' לגלות את אלקותו יתברך בחיצוניות העולמות, וכמו שנאמר באברהם, היהודי הראשון ובעל הברית העצמית עם ה' הראשון – "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם הוי' אל עולם").

מספרי ברית

יש כאן תופעה מספרית מאד יפה בסוד הבריתות – כמה פעמים מופיעה המלה "ברית" בכל אחת מהבריתות? בברית הראשונה בפרשת השבוע כתובה המלה "ברית" פעם אחת – "ביום ההוא כרת הוי' את אברם ברית וגו'". אבל בסוף הפרשה, בברית המילה – הדבר הראשון שחושבים עליו כאשר אומרים ברית – המלה "ברית" מופיעה 13 פעמים (וכפי שאמרנו, שני הגילאים עולים יחד 13 ברבוע). חז"ל עושים מזה ענין גדול – "גדולה מילה שנכרתו עליה יג בריתות [יותר מן התורה שנכרתו עליה ג בריתות]", זה הרבה מאד הופעות. מה ביחס לברית שה' כורת עם נח בפרשה הקודמת, ברית הקשת (שהיא סמל שה' לא ישמיד את העולם כנ"ל)? גם שם המלה "ברית" מופיעה הרבה פעמים – אך לא כל כך הרבה פעמים כמו בברית מילה – היא מופיעה 7 פעמים. כמו שהמספר 13 הוא מספר מאד חשוב בתורה, כך לגבי המספר 7. מה ביחס לברית של מתן תורה? שם המלה "ברית" מופיעה שלש פעמים (וכנ"ל ש"גדולה וכו'", ושעל כן בברכת המזון מקדימים "ועל בריתך שחתמת בבשרנו" ל"ועל תורתך שלמדתנו").

השאלה הבאה היא האם המספרים הללו יוצרים סדרה פשוטה? כשאנחנו לומדים קבלה ומתמטיקה, המספרים הללו יוצרים סדרה שאנחנו קוראים לה 'סדרת הברית' (וכל מספר בה נקרא 'מספר ברית') – כי היא יוצאת ממספרי הבריתות הנ"ל. מה הנוסחה של המספרים הללו 1, 3, 7, 13? איך יוצרים סדרה? על ידי הפרשים, שהם כאן – 2, 4, 6. מה המספר הבא? 21 (הפרש 8), אחר כך 31 (הפרש 10) וכו'. איך כותבים את זה כנוסחה? n ברבוע פלוס n פלוס 1 (n בחזקת 2, n בחזקת 1 וn בחזקת 0, ששוה תמיד 1). כל מספר שיוצא מהנוסחה הזו הוא מספר ברית – ויש לכך דוגמאות רבות בתורה (תופעות של מספרים אלו הקשורות לתוכן פנימי של "ברית"). אמרנו כל זאת בשביל אנשים שאוהבים מספרים.

ג. ארבעת היסודות – ה', משיח, תורה וישראל

ברית אש

כעת נחזור למלה הראשונה של התורה, "בראשית". אחד החבורים הכי חשובים בקבלה כולו ניתוח של המלה הראשונה הזו בתורה – ספר תיקוני הזהר. אחד הניתוחים הכי חשובים שם הוא לקחת את שתי האותיות הראשונות של בראשית ולחבר לשתי האותיות האחרונות של בראשית – אז נקבל ברית, ובאמצע נשארות אותיות אש של בראשית[ב].

אז כעת אני קורא את המלה בראשית כברית אש – כך אומר ספר תיקוני הזהר, שאחד הסודות העמוקים של התורה, תחלת התורה, שהוא הכח של כל הבריאה והמטרה של הבריאה הוא זה. יש כאן הסבר עמוק איך ה' ברא את העולם ולמה ה' ברא את העולם.

"הוי' אלהיך אש אֹכלה הוא"

חז"ל מדברים על ארבעה יסודות של הבריאה. איך מבינים את ארבעת היסודות לפי המדע המודרני? יש כמה הסברים, ואפשר להסביר בהתאם לטבלת היסודות המוכרת לנו. ארבעת היסודות הם אש, רוח, מים, עפר.

מבין ארבעת היסודות האלה רק אחד מסמל בתורה את ה' עצמו. ה' אינו מסומל בעפר, במים ואפילו לא ברוח – רוח היא רוחנית אבל לא אלוקות ממש – אבל הוא כן נמשל לאש, "כי הוי' אלהיך אש אכלה הוא"[ג]. [מה עם "רוח אלהים מרחפת"?] זה הרוח של ה', אבל לא שה' נקרא רוח (זה בדיוק מה שאנחנו עומדים להסביר).

למה ה' הוא "אש אכלה"? אכילה – גם מלה מאד בסיסית בלשון העברית – היא שרש אכל, שאומר א-כל, אחד הוא הכל. זה אומר שה' (אחד) הוא הכל והכל הוא ה', שה' אוכל-מכיל את הכל על ידי שהוא מכלה (אוכל) את הישות הנפרדת הנדמית של הכל. האש של ה' ממחישה שה' הוא הכל והכל הוא ה'. לכן אש היא סמל לאלקות.

וכן בברית הראשונה של פרשתנו, ברית בין הבתרים על ארץ ישראל, נאמר "והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה" ופירש רש"י "... אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש".

רוחו של משיח

היסוד השני הוא רוח – יש בתנ"ך "רוח אלהים" ו"רוח הוי'". "רוח אלהים" מופיעה בפסוק השני בתורה, "ורוח אלהים מרחפת על פני המים". יותר מ"רוח אלהים" יש "רוח הוי'" – במשיח נאמר "ונחה עליו רוח הוי'". גם על "רוח אלהים" חז"ל דורשים ששייכת למשיח – "זו רוחו של מלך המשיח". אז לפי חז"ל הרוח הזו לא מתייחסת לה' (לא שה' הוא רוח אלא שיש לה' רוח, "רוח ה'" בסמיכות, ה' הוא הסומך והרוח הנסמך, סוד "סומך הוי' וגו'", כמבואר במ"א) אלא למשיח (ה' והמשיח הם לא אותו דבר...), אם כן – מושג הרוח שייך למשיח.

גם במגלת איכה, שקוראים בתשעה באב, יש פסוק חשוב של רוח ומשיח – "רוח אפינו משיח הוי'". על "רוח אלהים מרחפת על פני המים" חז"ל אומרים "זו רוחו של מלך המשיח", אבל באיכה משיח הוא "רוח אפינו". כשה' נתן באדם נשמה כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה", וכתוב בזהר ומובא בתניא ש"מאן דנפח מתוכיה נפח" – הרוח הזו היא מהפנימיות של ה' – והרוח הזו היא "רוח אפינו משיח הוי'". חז"ל אומרים שהפסוק מכוון ליאשיהו המלך, שאם הוא היה זוכה – ובעיקר אם הדור היה זוכה – הוא היה מלך המשיח.

בכל אופן, יסוד הרוח רומז למשיח. כך "רוח אלהים מרחפת על פני המים", "רוח אפינו משיח הוי'", ובמשיח נאמר "ונחה עליו רוח הוי'" – מכל זה רואים שרוח היא יסוד משיחי.

"אין מים אלא תורה"

אש היא יסוד אלקי לחלוטין, יש בה משהו אלקי. רוח היא יסוד משיחי. מה עם מים? [תורה]. נכון. "אין מים אלא תורה", "הוי כל צמא לכו למים", לכו לתורה. למים יש טבע לרדת ממקום גבוה למקום נמוך. כשאדם רוצה להתקשר לתורה ולהבין אותה עליו להיות שפל, נמוך, ואז מי התורה ירדו אליו.

"והיה זרעך כעפר הארץ"

מה עם עפר? אנחנו מנסים לתת את הכוונה האולטמטיבית לכל אחד מהיסודות. מהו עפר? [אדם]. אדם הראשון נברא מעפר, וכל הבריאה נבראה מעפר ("הכל היה מן העפר וגו'"). כתוב באדם הראשון "וייצר הוי' אלהים את האדם עפר מן האדמה".

אבל מי נתברך כעפר? אומרים זאת כי זה שייך לפרשה. ב"שלישי" של הפרשה, שקראנו היום, כתוב "ושמתי את זרעך כעפר הארץ". גם אברהם אבינו וגם יעקב אבינו – הראשון והאחרון מהאבות – נתברכו שזרעם יהיה כעפר הארץ. גם בפרשת בלק, כשבלעם מברך את ישראל, הוא אומר "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל". בני ישראל נמשלו לעפר.

ארבעת היסודות – ה', משיח, תורה וישראל

אז יש לנו את ארבע הכוונות היסודיות ביותר לארבעת היסודות, החל מיסוד האש. יסוד האש הוא סמל של אלקות, יסוד הרוח הוא סמל של משיח (כלומר, התכלית של הבריאה להביא גאולה), יסוד המים הוא סמל של התורה (שנתנה לנו, שאנו עפר הארץ) ויסוד העפר מסמל את עם ישראל. ורמז: אש-הוי' רוח-משיח מים-תורה עפר-עם ישראל = 2601 = 51 – טוב טוב טוב – ברבוע (שלמות ההתכללות של טוב טוב טוב, חזקה של טוב, היה טוב הוה טוב יהיה טוב[ד]). עד כאן הסבר של ארבעת היסודות.

ד. ברית אש

אש – א-ל שדי

כעת נחזור למלה בראשית – ברית אש. אם אש היא אלקות, ברית אש היינו ברית עם ה'. יש שם של ה' שמורכב משני שמות וראשי התיבות הן אש – מה השם? [א-ל שדי]. זה השם בו ה' התגלה לאבות, כמו שכתוב בתחלת פרשת וארא – "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם".

איפה עוד כתוב השם "אל שדי"? בפרשת השבוע שלנו, בברית המילה – ברית המילה מתחילה בכך שבגיל 99 ה' התגלה לאברהם אבינו ואמר לו "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים" ואז הוא אומר לו לעשות ברית מילה. ברית מילה מתחילה ברית אש, ו-אש רומז לשם "אל שדי" (אותיות ילד אש שעולה משה, כמבואר במ"א).

א-ל לבדו הוא שם של ספירת החסד ("חסד אל כל היום") וש-די הוא שם של ספירת היסוד (ה"צדיק יסוד עולם" – "אנא סימנא בעלמא" – סוד ה"אות ברית קדש"). חז"ל אומרים שמשמעות שם שדי היא "שאמר לעולמו די" – שם שמגביל את הבריאה, שייך גם להבדלה בין האור ובין החשך, ש"עד כאן" התחום של כל אחד.

אש – אברהם שרה

הנושא הזה הוא דבר מאד חשוב בקבלה: המלה אש רומזת לעוד כמה ענינים[ה]. אמרנו שהדבר השני שבא למחשבה כשאומרים ברית, אחרי ברית מילה, הוא נישואין. מי הזוג היהודי הראשון, בפרשה שלנו? אברהם שרה – ראשי התיבות שלהם הם אש, אז ברית אש היא הברית בין אברהם ושרה.

אם נחזיר זאת לשם אל שדי, זאת אומרת שאברהם שייך לשם א-ל, שם האהבה, כפשוט. א-ל (31) הוא מספר ברית, וכאשר מחלקים את אברהם ב-אל מקבלים ח – הוא ח פעמים שם א-ל. הוא היה בן 99 כאשר ה' צוה לו למול את עצמו, אבל בנו יצחק נימול בגיל ח ימים. א-ל הוא מספר ראשוני, שלא מתחלק יותר. א-ל רומז אם כן לאברהם עצמו.

שם ש-די – שאומר 'די' – רומז לשרה אמנו (שדי ועוד שרה = 819 = הפירמידה של אחד = אחדות פשוטה וכו', כמבואר סוד מספר זה במ"א). זה הטבע של האשה היהודיה הראשונה, שצריך להיות הטבע של כל אשה יהודיה – שאומרת (להתפשטות בעלה) 'די'. מתי שרה אומרת 'די'? ["לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק"]. ה' אמר לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה", והיא אמרה 'די' – לגרש את ישמעאל, שלא יירש עם בני עם יצחק. זה היה נסיון קשה לאברהם אבינו, אבל ה' אמר לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה" – היא מבינה יותר ממך, יש לה יותר רוח הקדש ממך. זו הדוגמה שאשה יודעת מתי לומר די – גבר לא יודע, ואשה כן יודעת. יודעת מתי לחתוך, לומר עד כאן ולא יותר.

שם א-ל ("אל" משמע התפשטות, הליכה אל יעד – "לך לך... אל הארץ אשר אראך") שייך לאברהם ושם ש-די שייך לשרה. [חוה לא ידעה מתי לומר די] שרה באה לתקן את חוה.

אש – אחד שנים

מה עוד שתי מילים פשוטות שראשי התיבות שלהן הן אש? אנחנו מדברים על ברית אש, ברית בין שני דברים שראשי התיבות שלהם הם אש? איך התורה קוראת ליום הראשון של הבריאה? "יום אחד", לא 'יום ראשון', ואז בא "יום שני". זוג חשוב של אש הוא אחד-שנים.

הקבלה, הזהר והאריז"ל, אומרים שכל הבריאה כלולה בשני הימים הראשונים – ביום הראשון חוזרת המלה "אור" ה פעמים, ביום השני חוזרת המלה "מים" ה פעמים והמלה "רקיע" ה פעמים (ביום הראשון חזרה על יסוד אחד וביום השני חזרה על שני יסודות). יחד ראשי התיבות של אור-מים-רקיע הן אמר, זה כולל את כל המאמרות של מעשה בראשית – תהליך בריאה של אור-מים-רקיע (זרע רוחני, זרע גשמי, עובר), שהוא הסוד בו נברא כל דבר בעולם. זה עוד ברית חשובה של אש.

אש – ארץ שמים

מה עוד ברית של אש? הבריאה הראשונה של בראשית – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – היא שמים וארץ, ברית אש בין ארץ ושמים. הייתי חושב ששמים יהיו ראשונים (ה-ש של שמים לפני ה-א של ארץ), כמו בפסוק, אבל במלה אש הסדר הוא ארץ-שמים.

יש מקום שהארץ מופיעה לפני השמים? בספור הבריאה השני – "ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים". לכן יש את המחלוקת המפורסמת בין בית הלל ובית שמאי מה נברא קודם. בית שמאי אומרים "שמים קדמו", כמו בפסוק "בראשית אלהים את השמים ואת הארץ", ובית הלל – שהלכה כמותם – אומרים ש"ארץ קדמה", כמו בפסוק "ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים". איך זה מוסבר בחסידות? שבמציאות השמים קדמו, אבל במחשבת הבורא – "סוף מעשה במחשבה תחלה" – הארץ קדמה לשמים, כי היא התכלית של מעשה בראשית (שהרי את כל העולמות כולם ה' ברא כדי שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים, בארץ התחתונה, דווקא). השמים נבראו כדי להגיע לתכלית של בריאת הארץ.

[איך נבראה הארץ לפני השמש, הירח והכוכבים?]. זו שאלה מצוינת, שכולם שואלים. כתוב שהכל נברא בהתחלה, וכל אחד ניתן במקומו ביום שלו – השמש והירח נתלו במקומם המדויק ברקיע ביום רביעי כדי להאיר על הארץ.

אש – אמת שלום

יש עוד כוונה מאד חשובה בברית אש, מה ראשי התיבות אש? בספר זכריה – מהנביאים האחרונים, בתחלת בית שני – כתוב על הצומות שתקנו הנביאים על החורבן הראשון. מניסן, הסדר הוא "צום [החדש] הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי" (יז בתמוז, ט באב, צום גדליה ועשרה בטבת). כאשר החלו לבנות את המקדש השני שאלו היהודים האם עדיין צריך לצום – התחלנו לבנות את המקדש השני, נצום? התשובה היא לא לגמרי ברורה, אבל ממנה לומדים שכאשר משיח יבוא לא יצומו בכלל.

לנו אין את הבעיה של אותם יהודים, כי אנו אחרי החורבן השני. אבל כאשר משיח יבוא צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהפכו לששון ולשמחה, כל הימים האלה יהפכו לימים טובים לעתיד לבוא, וסיום הפסוק הוא "והאמת והשלום אהבו". כל המפרשים מסבירים שהסיום הוא תנאי – מתי משיח יבוא? מתי הצומות יהפכו לימים טובים? כאשר אתם, היהודים, תאהבו שלום ואמת. אלה שני דברים שקשה לחתן אותם – כל ברית כאן היא נישואין. רק כאשר תאהבו אמת ושלום תבוא הגאולה. זה הענין העיקרי שהגענו אליו כעת – שצריך לאהוב אמת ושלום, ר"ת אש. החבור ביניהם, הנישואין שלהם, הוא ברית אש – מה שרמוז במלה הראשונה בתורה.

אש האיש והאשה

לא אמרנו קודם דבר חשוב, ש-אש הן האותיות העיקריות, המשותפות, של איש ואשה. רבי עקיבא אומר שאיש ואשה שזכו "שכינה ביניהם" – יש אותיות י-ה שבין אותיות אש של איש ואשה. אם לא זכו "אש אוכלתן" – האש השלילית היא אש הזנות או אש הכעס. אבל אם האיש והאשה זוכים האש היא לחלוטין אש קדש. אם ראינו שאש היינו איש ואשה, כמו אברהם-שרה, אז העובדה שיש אש באיש ואש באשה אומרת שיש צד זכרי וצד נקבי בכל אחת.

אמת ושלום – משה ואהרן

כעת נגיע לעיקר הנקודה שלנו: התורה פותחת ברמז שצריכים ליחד אמת ושלום. בשביל להעמיד את העולם צריך להיות ממד של דין, של אמת. באמריקה אומרים שצריך להעיד את האמת, את כל האמת ורק את האמת (the truth, the whole truth, and nothing but the truth). יש הסבר קבלי עמוק למבנה הזה. אם לא כך, יש שקר במה שאומרים. לא קל להיות אמתי, ואמת מבטאת דין. אבל שלום הוא בדיוק ההיפך.

לכל מדה בתורה יש דמות שהיא אב טיפוס. מי דמות האמת? [יעקב]. כתוב "תתן אמת ליעקב", אבל מי הוא האמת עצמה? ["משה אמת"]. "משה אמת ותורתו אמת". למשה עצמו יש נטיה מאד חזקה לדין, "זה הדבר אשר צוה הוי'" – זה אמת. הוא טוב, אוהב ישראל, יש לו עין טובה להכל, אבל יחד עם כל זאת הוא בעצם אמת.

מי הדמות של השלום? [אהרן אחיו]. איך אני יודע? על אהרן כתוב בפרקי אבות "אוהב שלום ורודף שלום". איך הוא עושה שלום בין אנשים? אם אמת או בלי האמת? [הוא משנה]. יש אומר שקר לבן קטן פה ושם... "מצוה לשנות למען השלום" כתוב בשלחן ערוך. הוא אומר שקר לבן קטן, ובכך הוא מצליח לעשות שלום. כשהוא נפטר כל ישראל בכו עליו – אנשים ונשים – מה שלא היה במשה. למה? כי הוא הביא שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.

אז הדמות הטיפוסית של אמת היא משה והדמות הטיפוסית של שלום היא אהרן – הם לא אותו דבר. מה כתוב על שניהם? "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" – זו אחדות של אמת ושלום, אחדות משיחית.

השלמת האמת והשלום

אמת בלי שלום לא מתיישבת במציאות האנושית והיא עלולה להזיק להשראת שלום בין הבריות. אמת היא רק אחת, שלום הוא שנים. כתוב בחסידות שלא יכול להיות שלום בלי שנים – שלום הוא בין שנים. אמת היא אחת, יש רק אמת אחת – האמת המוחלטת. היחס הוא כמו אחד-שני, שני הימים הראשונים, הימים הכוללים, של מעשה בראשית, שהוסבר קודם.

אם יש לי רק שלום, בלי אמת, מה הבעיה? הבעיה שלשלום בלי אמת יש נטיה להתפשר. יש מקרים בהם "פשרה עדיף מדין", אבל יש פעמים שהפשרה היא שגויה. מתי פשרה היא שגויה? כשאתה מתפשר על האמת. האמת בעצמה מנצחת את השלום, אבל השלום לא אמור לנצח את האמת (מוסבר בחסידות שאותו שקר לבן קטן שספר אהרן כדי לעשות שלום בין איש לרעהו היינו גילוי נקודת האמת הפנימית הנסתרת שבלב כל אחד ואחד, כלומר שלא אמר שקר כלל, וזה מה שנאמר בו "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון"). קשה מאד לעשות שלום ביניהם, לחתן אותם – לחבר את האחים משה ואהרן – אבל זה קרה. זו תופעה משיחית[ו].

שלש השלמויות – לעשות שלום בלי להתפשר על האמת

למה אמרנו את זה כעת? כי המלים שלום ואמת אומרות גם שלמות. הבעיה בעולם בכלל ובישראל היום בפרט היא שכולם רוצים שלום אבל משתמשים בשלום כדי לעשות פשרה עם האמת. מהן שלש הבריתות שה' כרת עם היהודים ובהן פתחנו? ברית על הארץ, ברית על הבשר וברית על התורה.

אלה בדיוק שלשת הדברים שכתוב שבהם אנחנו לא יכולים להתפשר על השלמות (האמת של השלום היינו מה שבלשון הקדש שלום הוא משרש שלם, לשון שלמות, שאסור להתפשר עליה) – איננו יכולים להתפשר על אינצ' מרובע אחד של אדמה (אי אפשר לעשות שלום תמורת שטחים), איננו יכולים להתפשר על נשמה אחת, על חיל אחד (בקיץ נהרגו 72 חילים בלי סבה מוצדקת), איננו יכולים לוותר על יהודי אחד בעולם, זו שלמות העם, וכך גם שלמות התורה. אי אפשר לוותר על אות אחת – אם אות אחת חסרה הספר פסול – וכך אם נשמה אחת חסרה השלמות של העם חסרה, הכל פסול, ואם לוקחים סנטימטר אחד מרובע מהארץ כל הארץ חסרה. שלום בלי אמת פוגע בשלמות.

חבור האמת והשלום – באמונה שלמה

זה טריק, קונץ, איך לחבר את האמת והשלום. אדמו"ר הזקן אמר שחסידות היא 'קונץ', כי יש בה משהו פרדוקסלי – כל פרדוקס הוא טריק. איך אני יכול לחבר אמת ושלום – להיות עומד על האמת וגם לבוא לקראת השני ולעשות עמו שלום? זה דורש אמונה – "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח".

אמונה שלמה ר"ת אש – "ברית אש" [גם אוהב שלום]. אוהב שלום הוא גם אש, אבל אין שם פרדוקס של שני הפכים בנושא אחד, כי אהבה ושלום הם אותו ענין. "אמונה שלמה" היינו אמת ושלום (אמת הוא משרש אמן, אמונה, ושלמה משרש שלם, שלמות ושלום כנ"ל) – אני מאמין באמונה שלמה שאפשר לחבר את האמת והשלום.

התורה אומרת "והאמת והשלום אהבו" – צריך לאהוב אותם, והאהבה היא הכח לחבר אותם יחד. אהבה היא מדת אברהם, שצריך לחבר בין מדת האמת של משה ומדת השלום של אהרן (מבואר בדא"ח שאברהם הוא "אהבת עולם" ואהרן הוא "אהבה רבה", ולאחר מלחמת המלכים נמאר לאברהם "אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד" ואיתא בכתבי האריז"ל ש"שכרך הרבה מאד" ר"ת משה, ודוק).

כעת נבקש מאפרים מתנועת דרך חיים להסביר איך אנו מנסים לחבר אמת ושלום בישראל. זו ברית האש שלנו – ברית אמת-שלום. לחיים לחיים, שתהיה שנה טובה וכל הברכות, כל החבורים.