בע"ה

כ"ד אדר ע"ה – אולפני סך הקול, ירושלים

גדר אהבת ישראל בדורנו

הקלטה לכינוס דרך חיים – בחירות תשע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. בחירות של אהבת ישראל

"היום יום" של הבחירות: להזהר מ"מחלת המפלגות"

ערב טוב. אנחנו רוצים להתחיל בקריאת "היום יום" של היום, שמאד נוגע – בהשגחה פרטית – ליום הבחירות, גם בכלל וגם בתנועה שלנו. "היום יום" של כ"ו אדר א:

בשלשה כלי שרת, אהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל, צריכים צעירים בני תורה לגשת לעבוד בכרם הוי' צבאות, לקרב לב אחיהם לקיום מצוות מעשיות וקביעות עתים לתורה, מבלי התחשב עם מחלת המפלגות. והאמת הגמור הוא אשר לב ישראל הוא מעין מקור מים חיים וברית כרותה לעבודה ותעמולה שאינן חוזרות ריקם.

יש פה ביטוי אופייני מאד של "מחלת המפלגות" שצריך להזהר לא להדבק בה.

בחירות של אהבת ישראל – הדגשת הנקודות הטובות בזולת

בואו נתאר לעצמנו מה היו בחירות בצורה אחרת לגמרי, שאין הכפשות וכל מיני לשון הרע וכל מה שכרוך עם הזמן של הבחירות. במקום שאחד ישמיץ את השני, אחד רק יגלה את המעלות הטובות, את הנקודות הטובות של השני.

כולנו זוכרים את התורה המפורסמת של רבי נחמן, רפ"ב, "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" – שצריך לחפש בכל אחד את ה"עוד מעט" בו "ואין רשע", הנקודה בה אינו רשע אלא צדיק, ולהתמקד בנקודה זו. בכל אחד, גם ברשע גמור, יש כזו נקודה. אז מתקיים "והתבוננת על מקומו ואיננו", אחרי זמן מועט ממש, "ועוד מעט", רואים שהוא התקדם מהמקום הקודם שלו והוא כבר נמצא במקום אחר. כמו שהרמב"ם כותב על בעל תשובה, שהוא אדם אחר לגמרי – לא מי שהיה קודם. כך ראויה להיות ההסתכלות על כל אחד מעם ישראל, מתוך אהבת ישראל.

להחזיר את עם ישראל בתשובה בלי השמצות

הקטע הזה ב"היום יום" מתחיל שהכל בנוי על שלשה כלי שרת של עבודת הקדש – אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל. איתם צריכים לגשת לעם ישראל, כדי לקרב את עם ישראל, להחזיר את עם ישראל בתשובה, ולעניננו, לתקן את המצב בארץ, עד ליעוד המיוחל שלנו, להגיע למלכות ישראל בארץ ישראל על פי תורה.

לכל אחד ואחד – גם היריבים שלנו, לכאורה – יש נקודה טובה, מעשה טובה שעשה, השקפה נכונה שאמר בענין מסוים (אף על פי שיש גם הרבה דברים הפוכים). נתאר לעצמנו מערכת בחירות שתדגיש רק את הטוב. ממש פלאי פלאים. קשה לתאר כזה דבר – שפוליטיקאי, במקום להשמיץ את היריב שלו, היה אומר שיש לו נקודה טובה – הנה, הוא אמר משהו טוב, משהו נכון גם להשקפתי – ורק זה, בלי להשמיץ בכלל.

מכח הדמיון המתוקן אפשר להתחיל להרגיש מה היה צריך להיות המצב הרצוי, אם נגיע לידי כך שלעם ישראל תהיה האפשרות לבחור בנו, בתור תנועה שרוצה להגיע למלכות ישראל על פי תורה כאן בארץ. דבר ראשון צריך לקבל על עצמנו שלא משמיצים אף אחד, גם את ההפך שלנו. לא רק שלא משמיצים אותו, אלא מנסים בכל הכח לומר רק דברים טובים עליו, רק לגלות את הנקודות הטובות שלו. הציור הזה הוא כל כך פלא, שכך היה אפשר למשוך ב"ימין מקרבת" את כולם, בעזרת ה' יתברך.

ב. גדר אהבת ישראל: "לאהוב מה שהאהוב אוהב"

"לאהוב מה שהאהוב אוהב" – מהידור באהבה לתנאי הכרחי באהבה

ידוע הפתגם של אדמו"ר הזקן, כששאלו אותו מה יותר גדול – אהבת ה' או אהבת ישראל. הוא אמר שאהבת ישראל יותר גדולה, כי אתה אוהב מה שהאהוב אוהב – שלמות האהבה היא לאהוב מה שהאהוב שלך אוהב, אף על פי שמצד עצמו אינך אוהב אותו. היות שהוא אהוב שלך, ואתה אוהב אותו, אז אתה אוהב את מה שהוא אוהב.

אפשר לחשוב – וזה הרושם שמקבלים כשקוראים זאת – שזהו הידור מצוה באהבה. שאהבת ישראל היא התכלית של אהבת ה' כי ה' אוהב יהודים, ואתה אוהב מה שה' אוהב. אבל בדור שלנו צריך להתבונן יותר לעומק. במיוחד לאור מה שאמרנו כרגע – שחייבים לחפש בכולם רק את הדבר הטוב שבהם, וגם לומר זאת בפה מלא, שהוא עשה משהו טוב בחיים ואמר משהו טוב. אדרבא, הרי כתוב בתניא "שכל אחד מתוקן מחברו", יש בו משהו שאין בי, ו"איזהו חכם? הלומד מכל אדם", אני צריך ללמוד ממנו ואז תהיה אחדות בעם ישראל.

נחזור לפתגם אדמו"ר הזקן, שצריך "לאהוב מה שהאהוב אוהב" – זה לא רק הידור באהבת ה', במיוחד בדור שלנו. אם לא אוהבים מה שהאהוב שלך אוהב – לאט לאט נחלשת האהבה שלך לאהוב. הרי האוהב אוהב דברים שאני לא אוהב, וככל שאני לא אוהב דברים שהוא אוהב – זה פוגע באהבה שלי כלפיו. זה לא הידור מצוה לאהוב מה שהוא אוהב, אלא חלק הכרחי מעצם המצוה – אחרת אני מפסיק לאהוב אותו כדבעי.

לחבב את ההנהגה כשיטה אחרת בהלכה

מה זאת אומרת לעניננו? יש הרבה דברים שיש בהם מחלוקות. יש מחלוקות בקדושה, יש מחלוקות בין צדיקים. נקח דוגמה פשוטה, שבהשגחה פרטית עלתה לפני כמה ימים, כשדברנו על מצות ציצית וגם למדנו בפרק היומי ברמב"ם על הלכות ציצית. שם יש את מצות הלבן שבציצית והתכלת שבציצית. מיד מתעוררת השאלה הידועה היום, שיש מי שאומר שגילו את התכלת, ולכן יש מצוה מדאורייתא ללכת עם תכלת, ואכן יש הרבה יהודים יראים וטובים שהולכים עם תכלת בציצית.

איי, הרבי שלי לא הולך עם תכלת, וממילא גם אני בתור חסיד שלו לא הולך עם תכלת – מה אני אומר על יהודי שהולך עם תכלת? אני אוהב אותו או לא אוהב אותו? אחרי שדברנו על כך חשבתי שזו דוגמה מצוינת שאם אני אוהב אותו – אני חייב לאהוב מה שהוא אוהב. גם אם מצד עצמי לא הייתי אוהב את הדבר – קבלתי או חונכתי לא ככה – אבל אני אוהב אותו, הכי אוהב אותו. בדוגמה הנ"ל, אם אני אישית לא הולך עם ציצית עם תכלת, ומישהו שהכי אהוב לי הולך עם תכלת. אם הוא באמת אהוב שלי – אני אוהב שהוא הולך עם תכלת, אני אוהב את התכלת בציצית שלו, הגם שאני חולק על זה.

זו נשיאת הפכים – הרבי שלי לימד אותי שלא, אבל אתה יהודי ירא ושלם ואתה חושב שכן, יתכן שאני חב"דניק ואתה ברסלבר, או שאני חסיד ואתה מתנגד, לא משנה מה, אבל אם אני אוהב ישראל אני אוהב אותך, וזה מחייב אותי לאהוב מה שאתה אוהב, דברים שאני לא אוהב מצד עצמי, אבל צריך לאהוב כי אני אוהב אותך. בדור שלנו זה הופך להיות חלק עצמי מהמצוה של אהבת ישראל לעיכובא – שאם איני אוהב את הדברים שאתה אוהב איני אוהב אותך באמת. כדי להביא גאולה, להביא משיח, צריך לאהוב את כל היהודים – לכן צריך לאהוב את כל מה שאוהבים, דברים שאינם שיטתי בכלל.

ג. היחס לדברי איסור שהאהוב אוהב

ההתמודדות בפרק ל"ב בתניא: אהבה ורחמים לבטול השנאה

אחרי שהתבוננתי קצת בענין הזה שאלתי את עצמי – מה אם החבר שאהוב לי מאד אוהב לאכול "דבר אחר"?! אני צריך לאהוב זאת כי הוא אוהב את זה? הרי זה איסור! ובכלל, מה פירוש מה שכתוב בתניא בשם חז"ל שאם אני רואה שהחבר שלי בתורה ומצוות לא הולך בדרך התורה, ואני מוכיח אותו על פי תורה והוא לא מקבל את התוכחה, יש מצוה לשנוא אותו וגם לומר לרבי שישנא אותו?

שם, בתניא פל"ב, הוא מסביר שגם במקרה קיצוני שיש מצוה לשנוא – יש גם מצוה לאהוב באותו זמן. נוסף למצוה לאהוב באותו זמן יש גם רחמים – שצריך לרחם עליו, שהנשמה שלו נמצאת בגלות, והרחמנות פודה את האהבה. הוא מביא את הפסוק "ליעקב אשר פדה את אברהם" – יעקב שמדתו רחמים פודה את אברהם שמדתו אהבה. כל המהלך הזה בספר התניא הוא מהלך מורכב וחשוב – שיש שנאה ויש אהבה גם לצד בקורת נוקבת ויש גם רחמים שפודים את האהבה לגמרי.

ההתמודדות בדורנו: "אתכפיא" ביחס לדברים האסורים שהאהוב אוהב

בדור שלנו ההתבוננות העיקרית היא מה שאמרנו קודם – מהלך אחר של חשיבה. להגיע למצב של שנאה – שאז צריך להתמודד ולדון איך לאזן זאת ולהפוך זאת בחזרה לאהבה – בכלל לא שייך. בהתבוננות בתניא מוסבר שכאשר יש שנאה לפי תורה צריך להתמודד ולאזן ולהפוך ולהמתיק את השנאה באהבה ורחמים. היום השאלה אחרת לגמרי, כמו שאמרנו, שצריכים בפשטות לאהוב את כל היהודים. בדור שלנו מי שלא הולך בדרך התורה והמצוות הוא תינוק שנשבה לגמרי ורק צריך לאהוב אותו באהבה יתרה.

הוא יכול להיות יהודי הכי טוב, יש לו לב זהב, והוא עושה דברים טובים – כמו שאמרנו לגבי פוליטיקה, שצריך לגלות את הדבר הטוב שעשה או את הדבור הטוב. אני אוהב אותו מאד רק שיש בעיה אחת – אם אהבה שלמה פירושה לאהוב אותו ואת כל מה שהוא אוהב, הרי פעמים רבות מה שהוא אוהב אינו כמו תכלת בציצית, מחלוקת בהלכה או במנהג, אלא דברים אסורים ממש שהוא עושה. במקרה כזה (השכיח מאד בדורנו) איך עלי לאהוב אותו ואת כל מה שהוא אוהב? אם אני שונא את הדברים שהוא עושה (כמו שכתוב בתניא שהצדיק שונא בתכלית את הרע עצמו, את עצם העבירה שהיא נגד רצון ה') הדבר עלול להביא אותי לשנוא אותו – וזה לא בא בחשבון בכלל.

אלא מה? איך שהקב"ה רואה מלמעלה איני יודע. אם נחזור לדוגמה של הלבן והתכלת – איני יודע מה ה' יותר אוהב. ואפילו לגבי דברים קשים, דברים שאינם על פי תורה, היהודי הטוב שעושה דברים לא-טובים – אין לי מושג איך ה' דן זאת מלמעלה. רק מה? אני יודע שבתורה כתוב שאסור – לא מחלוקת הפוסקים אלא אסור ממש – אז מה אני צריך לעשות? איך מתייחסים לענין?

בכל דור יש את האתכפיא של הדור: היות שאני כל כך אוהב אותו, ואת כולם והוא בכלל (כלומר שאני אוהב אותו כפרט וגם כחלק מן הכלל), הייתי רוצה לאהוב את כל מה שהוא אוהב. אני באמת אוהב מה שהוא אוהב – אחרת לא הייתי אוהב אותו, והרי אני חייב לאהוב אותו (לא יתכן אחרת כלל). רק שאם מדובר במשהו שאסור, צריך לעשות אתכפיא ובפרט הזה אסור לי לתת לאהבה שלי להתבטא ולהתפשט. עלי לבקש רחמים מהקב"ה שהעובדה שאיני נותן לאהבתי להתפשט ולהתבטא במקום שהוא עושה דבר אסור על פי תורה לא תפגע ולא תפגום בעצם אהבתי כלפיו. בעצם, עלי לבקש רחמים כפולים, רחמים עלי ורחמים עליו גם יחד – רחמים עלי שעבודת האתכפיא שלי לא תפגום בהאהבת-ישראל שלי ורחמים עליו שאותם דברים שהוא אוהב (ואם יהודי אוהב אותם ודאי שיש בהם איזה ניצוץ טוב שראוי לאהוב – גם ב'שדין נוכראין' של יהודי וגם בעצם החפצא דאיסורא יש ניצוץ אלוקי שמקיים אותם) לא יזיקו לו, לא בגוף ולא בנשמה. זו עבודה מיוחדת – זה הפרק ל"ב בתניא של הדור שלנו.

מהפך בדורנו מתוך אהבה ואחדות

כל זה הרהורים ומחשבות סביב הבחירות. כדי לעשות פה מהפך צריכים לנהוג רק באהבת ישראל ובאחדות ישראל, ולראות את הטוב בכל אחד ואחד. ושוב, עד כמה שאפשר – אם אני אוהב אותך, אני אוהב את כל מה שאתה אוהב, אחרת איני אוהב אותך באמת. שה' יתברך יזכה אותנו שכולנו נאהב את כולנו ובזכות אהבת ישראל ואחדות ישראל יבוא מלך המשיח תיכף ומיד ממש.