בע"ה

ג' מנחם-אב ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

רבי אלעזר בן ערך

מתוך לימוד בד"ה "אנכי הוי' אלהיך" תש"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. ערלת ה"לב טוב" – "החרש היה לבם"

ערלת הלב בשל "חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת"

הרבי ריי"צ מסביר במאמר כי ההמשכות אחר הגשמיות – אפילו כשאינה באה מתוך תאוה, אלא רק מתוך הדאגה לקיום הגוף ובריאותו, אך ללא כוונה אלקית – גורמת להתגברות ערלת הלב האוטמת את הלב ומסתירה על אהבת ה' המסותרת בלב היהודי. הוא מביא כדוגמה לכך את הסוגיא בשבת קמז, ב:

אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת [המים הכי משובחים וזכים בעולם, ממש כמו גן עדן – כמו שהיום מוכרים מי עדן...] קיפחו עשרת השבטים מישראל [הם שגרמו לעשרת השבטים לצאת מהאידישקייט והם שגרמו לגלות שלהם.] רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למיקרי בספרא בעא למיקרא החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה והיינו דתנן רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען תנא לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה.

"דרך טובה שידבק בה האדם" – "לב טוב"

רבי אלעזר בן ערך היה החכם הכי גדול, כפי שלמדנו אתמול בפרקי אבות שרבו, רבן יוחנן בן זכאי, שבח אותו – "רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם", אומר הכי טוב, ולפי דעה אחת שם הוא שקול כנגד כל חכמי ישראל – "מכריע את כולם". הוא אמר בפרקי אבות שהמדה שכוללת את כל המדות היא לב, "לב טוב" הוא ה"דרך הטובה שידבק בה האדם".

בתחלת הפרק מדובר על "דרך ישרה" אבל במשנה זו מדובר על "דרך טובה". בתחלת הפרק כתוב "דרך ישרה שיבור לו האדם" ובהמשך "דרך טובה שידבק בה האדם". על אשה כתוב "ודבק באשתו" ו"מצא אשה מצא טוב" – "דרך טובה שידבק בה" היינו משנה של זיווג.

רבי אלעזר בן ערך הוא האחרון – מענין שהאחרון מנצח – ואומר "לב טוב", וכך בסוף ב"דרך רעה שיתרחק ממנה האדם" אומר "לב רע". יש שאלה פשוטה, שאלת ילדים, למה אחרי שהוא אמר להם לגבי הדרך הטובה "רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם" הם לא הבינו לגבי הדרך הרעה וענו "לב רע" – סימן שאלה אנשים אמתיים, שאומרים את נקודת האמת שלהם, אף שידעו שבסוף הוא ינצח והרבי יאמר "רואה את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם". זה לימוד מאד חשוב, שלא נמנעו מלהגיד את האמת שבלב שלהם. בכל אופן, רואים שדווקא הוא משכיל ללב – הלב כולל את הכל, כמשפט "רחמנא לבא בעי", והרבי שלו מסכים איתו.

ערלת הלב – "החרש היה לבם"

מה קרה לו? הוא הלך למקום עשרת השבטים – אולי סימן שהוא שקול כנגדם ובסוף הוא גם התיקון שלהם (בסוף בקשו עליו רחמים והוא חזר). הוא הלך לאותו מקום, וכאשר אחר כך בא לקרוא בתורה פסוק פשוט, שכל ילד קטן יודע, ולפי הרש"י הראשון בתורה בו היה ראוי להתחיל את התורה – "החדש הזה לכם" – הוא טעה בקריאה וקרא "החרש היה לבם". פלא, מכל החכמים הוא הכי קשור ללב, ובגלל תאוות חמרא דפרוגיתא ומיא דיומסית לבו נעשה אטום וערל.

יש ביטוי שגם מהול יכול למשוך בערלתו. תמיד לא הבנתי זאת, אפילו בגשמיות, אך כתוב שאדם הראשון נולד מהול אך משך בערלתו. יש כזה דבר, אולי מוהל יסביר לנו, שגם אחרי שמוהלים אפשר למשוך את הערלה. הוא היה מהול בלב ובשל התאוות הוא משך את הערלה, נעשה אטום וערל. אחר כך הורידו שוב את הערלה, הוא התרפא ותלמודו חזר אליו. אכן יש הרבה פעמים מקרים שצריך לעשות תיקוני מילה למבוגרים, כמו הידיד שלנו פה בכפר שעושה זאת. לפעמים מבוגר צריך תיקוני מילה, וגם בלב אפילו אחד שמל את עצמו לפעמים הוא עלול למשוך את הערלה, ואז צריך שוב לעבור את התהליך של "ומלתם את ערלת לבבכם".

[בסדר הדורות כתוב שם שאשתו שכנעה אותו להשאר כי לא זקוק לחבריו.] בגמרא פשוט שהסבה היא המים והיין, אך לומדים משם כמה דברים – אחד מהם הוא "חרב אל הבדים ונואלו", שאדם שלומד לבד נעשה טפש. בכל אופן, הסבה הראשונה בגמרא היא התאוות של המקום. אפשר לומר ש"זה וזה גורם" ואכן בהמשך הגמרא מביאה את המשנה של פרקי אבות "... שחבריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען".

טעות בעולם היצירה (האות האמצעית)

סוגית רבי אלעזר בן ערך היא סוגיא מענינת ביותר. קודם כל, נשים לב מה קרה לו – הוא החליף את "החדש הזה לכם" ב'החרש היה לבם'. ודאי הסברנו כבר פעם. איפה הוא החליף את האותיות? בכל מלה הוא החליף את האות האמצעית. במקום "חדש" – חרש, במקום "הזה" – היה, במקום "לכם" – לבם. הוא טעה באותיות ריב לפי הסדר. כתוב שריב ומדון הם קליפת מדין, כפי שקראנו השבת. משה רבינו בסוף חייו, פסגת חייו, נלחם נגד המדון והמריבה. ריב אותיות רבי – העצה היא להיות קשור לרבי.

מה ההסבר לכך שהטעות שלו היא באות האמצעית? קודם כל, סימן שאדם בדרך כלל טועה באמצע – ההתחלה והסוף יותר ברורים ויותר קשה לטעות בהם ולהחליפם, ודווקא באמצע אדם טועה. גם בחיים יש "מאין באת" ויש "לאן אתה הולך", אבל האמצע יותר לא-ידוע ושם האדם עלול לטעות, "באמצעיתא". איך אומרים זאת בקבלה? לכל שרש יש שלש אותיות. בקבלה הראשונה האות הראשונה נקראת כרוב, השניה נקראת חיה והשלישית נקראת אופן. סימן שנתנו הראשונים הוא "מי יתנך כאח לי" – כרוב-אופן-חיה (לא לפי הסדר). כרוב בבריאה, חיה ביצירה (חיות הקדש) ואופן בעשיה. שלש האותיות של כל מלה הן בי"ע, ראש-תוך-סוף.

אם הטעות היא תמיד באמצע היא ב'חיה', בעולם היצירה. איפה נמצאות עיקר התמורות, החל מ"תמורת חכמה אולת" – התמורה של רבי אלעזר בן ערך, שבמקום הכי חכם נעשה "נואלו", נפל לאולת – ובהמשך שאר התמורות? בעולם היצירה, עולם המדות, עולם הרגש. כל הטעויות שלו הן באמצע, ב'חיה' של המלה. חיה היא גם חיות, כמו חיות הקדש – "והחיות רצוא ושוב", "אל תקרי 'חיוֹת' אלא 'חיוּת'". הוא נעשה אטום בחיות שלו בעבודת ה'. חיות היא חידוש – לחדש את העבודה.

הניצוץ שבלב – התחדשות האהבה לה'

הזכרנו שרש"י אומר שמצוה זו היתה ראויה להיות תחלת התורה, "החדש הזה לכם". ראשית הטעות שלו שהלב שלו נעשה חרש, אטום. עיקר הבעיה שבמקום התחדשות – "חדש" – הוא נעשה חרש. מה אפשר ללמוד מכאן? שכל מה שהוא מדבר כאן על כך שעצם הניצוץ של היהודי הוא אהבה לה' הוא יסוד ההתחדשות של היהודי – כשזוכים לגלות את האהבה כל יום וכל רגע יהודי מרגיש יותר אהבה לה', וזה מה שאמור להתחדש בו. "החדש" הוא התגלות האהבה המסותרת שבלב, ולכן התורה היתה צריכה להתחיל משם – עצם היהודי. אם הוא הולך אחר תאוות לבו הוא עושה מסביב כתר של קליפה, "רשע מכתיר את הצדיק", ואז החדש שלו – ההתחדשות של האהבה לה' – נעשית "חרש".

ב. שמותיו של רבי אלעזר בן ערך

שלשה שמות כנגד חב"ד

נסיים את הדרוש של רבי אלעזר בן ערך: בסוף חכמים בקשו עליו רחמים והוא חזר והתרפא – "והדר תלמודיה". שם בגמרא כתוב שיש לו שלשה שמות – רבי נהוראי (מאד דומה לרבי מאיר, שהיה מאיר את עיני חכמים בהלכה, וגם אצל רבי אלעזר בן ערך הוא נקרא נהוראי על שם שהיה מאיר עיני חכמים – "שמנהיר עיני חכמים בהלכה"), רבי נחמיה ורבי אלעזר בן ערך. זה סדר הסוגיא שם, שלשת השמות לפי הסדר הזה.

קודם כל נתבונן מה יכולים להיות בספירות וכחות הנפש שלשת השמות שלו – נהוראי, נחמיה, אלעזר בן ערך. לכאורה זו דוגמה מצוינת של חב"ד – להיות חב"דניק:

נהוראי היינו אור – חכמה.

נחמיה הוא נחמה שבאה מאמא, "כאיש אשר אמו תנחמנו".

בשם אלעזר בן ערך עיקר החידוש הוא ה"בן ערך" – יש הרבה אלעזר. מפרשים "בן" לשון מבין – הוא "בן ערך", מבין בהערכה. כמו הסיפור המפורסם שרבי הלל הכין קושיא לאדמו"ר הזקן במסכת ערכין – הוא לא זכה לראותו, התעלף, כי – קודם ששאל את הקושיא (ועודו תחת המטה, מחכה לרבי להכנס לחדר) אדמו"ר הזקן אמר בניגון הידוע, 'כשיש לאברך קושיא בערכין שיעריך קודם את עצמו'. הערכה עצמית היינו 'אל תהיה רמאי', הכלל הגדול של התניא – שאדם יעריך עצמו נכון. הערכה זו באה מהדעת.

מה שהתקלקל אצלו הוא ה"בן ערך", לא ידע להעריך את עצמו, כמו כל אחד שטועה בשיקול הדעת. הוא היה החכם הכי גדול, והוא חשב שהוא ישתה את היין ואת המים, וגם ילמד לבד. מה דורשים עליו בפרקי אבות? "ואל בינתך אל תשען" – הוא נשען על הבינה שלו, חשב שיכול להיות חכם בלי חברותא. הטעות שלו היתה שלא ידע להעריך את עצמו נכון. לכן הוא נפל, הגיע למצב של "החרש היה לבם".

ממוצעי השמות – משה ואור

נסיים בגימטריא של שלשת השמות: נהוראי נחמיה אלעזר בן ערך שוה 1035, כך שממוצע כל שם הוא משה. משהו גדול מאד, הוא משה-משה-משה – ברור שזו הכוונה הפנימית של חז"ל שאמרו לנו שיש לו שלשה שמות. משה הוא חב"ד – עוד חיזוק ששלשת השמות הם כנגד חב"ד.

אם מחלקים בחמש (ממוצע כל מלה, כי יש בשלשת השמות חמש מלים) מקבלים אור. ביום ראשון של מעשה בראשית יש חמש פעמים אור, שחז"ל אומרים שהם כנגד חמשה חומשי תורה-אור. האור כאן הוא אור האהבה ("ויאמר אלהים יהי אור" רומז ל"אברהם אהבי" – "אברהם התחיל להאיר"). הוא מתחיל נהוראי, כל היסוד שלו הוא אור, ושלמות השמות שלו היא חמש פעמים אור – חמשה חסדים של עטרא דחסדים של הדעת. הכל חוזר לשמו העיקרי, אלעזר בן ערך, כנגד הדעת (והיינו מה שמכריע את חמשת החכמים, תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, הכרעת הדעת). יש בשמותיו חמשה אורות של יום אחד של מעשה בראשית.

"מה שנותנים לו" – נקודת הבטול שבלב

חוץ מכל זה, המספר הזה בחכמת החשבון הוא המשולש של מה, אדם – סכום כל המספרים מ-1 עד 45. על זה אומר משה רבינו "ונחנו מה", וכתוב שגם האור הוא אור שם מה – הכל כאן אומר מה ובטול. הוא אבד את הבטול שלו. חז"ל אומרים "איזהו שוטה? המאבד מה שנותנים לו". כתוב בחסידות שהוא מאבד את שם מה, את ה"מה"-הבטול שנותנים לו, את ניצוץ משה – ניצוץ "ונחנו מה" – שיש לו (כמבואר בתניא שלכל יהודי יש ניצוץ של משה רבינו).

התיקון שלו קשור לשלשת השמות שלו (בעל המימרא הראשונה בסוגיא הנ"ל הוא רבי חלבו – חלבו = 46, וכאשר נוסיף את שמו לשלשת שמותיו של ראב"ע, משולש מה, נקבל משולש מו, חלבו – תפארת, ודוק).

מה הוא ר"ת "מעין המתגבר" – שבחו של רבי אלעזר בן ערך (הערך הממוצע של רבי אלעזר בן ערך ומעין המתגבר הוא 841, 29 ברבוע, 21 בהשראה. הכנף = 21, אהיה, מכאן ומכאן – "אהיה אשר אהיה"). והוא מקור מים חיים, מקור ה"מיא דדיומסת" (ויש לדרוש שב"מעין המתגבר" יש גם את גבורת היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, מקור ה"חמרא דפרוגייתא"). והנה, "[מעין] המתגבר" = 650 = אלעזר בן ערך! חמרא מיא (ה-מ של מיא יוצאת מהאות השניה, ה-מ של חמרא, כידוע הכלל בזה) = 300 (ש, אות האש בספר יצירה, "רוח אלהים", "פחד יצחק"). רבי אלעזר בן ערך חמרא דפרוגייתא מיא דדיומסת = 2400 = 8 פעמים 300 (הערך הממוצע של כל תבה) = חמרא מיא!

מקור הטעות של ראב"ע הוא בהחלפת ה-ד של "החדש" ב-ר של "החרש", ומבואר בדא"ח דהיינו (החלפת ד ב-ר, החלפת "אחד" ב"אחר") חסרון נקודת הבטול, ה"מה", של הדלת, "דלית לה מגרמה כלום", בסוד "ולרש [האות ריש] אין כל [נקודת הבטול של ה-ד]".

רמזי ציור השמות

בשלשת שמותיו של ראב"ע יש כא (אהיה) אותיות, משולש ו. ואכן בשמו הראשון, נהוראי, יש ו אותיות ובשמו השני, נחמיה, יש ה אותיות, ועל כן מתבקש לצייר את שלשת שמותיו כמשולש יורד משש לאחד:

 נ  ה  ו  ר  א  י

 נ  ח  מ  י  ה

 א  ל  ע  ז

 ר  ב  ן

 ע  ר

 ך

ערכי דילוגי שורות: 650, 385 – כפולת 13 (13 פעמים 50) וכפולת 7 (7 פעמים 55), הפירמידה של 12 והפירמידה של 10 (סוד שכינה כנודע). והנה, פלא – שני שמותיו הראשונים, נהוראי נחמיה = 385 (בנהוראי נחמיה יש 11 אותיות, הערך הממוצע של כל אות = 35, יהודי) ואילו שמו העיקר אלעזר בן ערך = 650 (באלעזר בן ערך יש 10 אותיות, הערך הממוצע של כל אות = 65, שם א-דני; יהודי ועוד א-דני = 100, 10 ברבוע, שלמות של מאה ברכות בכל יום וכו')!

שלש הפנות של 3-3 אותיות = 411 = תהו (יש מאין, אלישע, מתאים ביותר למעשה רבי אלעזר בן ערך, על דרך מקרה המלכים כו' ובדומה למה שאירע לעשרת השבטים כנ"ל) = 3 פעמים 137 (הערך הממוצע של כל פנה). השאר = 624 = 3 פעמים יצחק, וכמבואר במ"א שמשה הוא סוד יצחק ועוד בקֹלה-קבלה (על אמירת שרה אמנו לאברהם אבינו "גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" נאמר לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה כי ביצחק יקרא לך זרע").

אם נחשב רק את שלשת השמות נהוראי נחמיה אלעזר (בלי בן ערך) נקבל 693, 3 פעמים 231 (הערך הממוצע של שלשת השמות) = 21 (אהיה) במשולש (סוד רלא שערים פנים ואחור של עולם המלבוש, מה ש"שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל"). יש כאן 16 אותיות, 4 ברבוע:

נ  ה  ו  ר

א  י  נ  ח

מ  י  ה  א

ל  ע  ז  ר

הכל = 21 (6 במשולש) פעמים 33. שתי השורות הראשונות = 10 (4 במשולש) פעמים 33 ושתי השורות הבאות = 11 פעמים 33 (3 פעמים 11 ברבוע, הערך של ראש השורות: נאמל). 33 = גל – "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (מתאים במיוחד לרבי נהוראי). ראשי התבות של נהוראי נחמיה אלעזר בן ערך = "גל עיני" (רק בשמו העיקרי, אלעזר בן ערך יש שתי עינים, האות השלישית מההתחלה והאות השלישית מהסוף).