ראש השנה האוניברסלי והיהודי |
בע"ה ראש השנה האוניברסלי והיהודיהרב יצחק גינזבורג שליט"א[א] אנו חוגגים את ראש השנה בשני ימים, המתחברים יחד להיות "יומא אריכתא". מכיון שהיום הראשון למעשה בראשית הוא כ"ה אלול, הרי שהיום הראשון של ראש השנה הוא היום הששי למעשה בראשית – יום בריאת אדם וחוה. היום השני של ראש השנה הוא כבר השבת של מעשה בראשית. מהמדרשים וספרי הקבלה עולה כי אם היו ממתינים אדם וחוה עד השבת האכילה מעץ הדעת היתה מותרת ואף מצוה של עונג שבת, וכיוצא בכך אם היו ממתינים עם חיבורם לשם הולדת ילדים עד שבת הנשמות של האנושות כולה היו נמשכות בקדושה ובטהרה ומיד היתה באה הגאולה האמתית והשלמה. אם כן, החיבור של שני הימים הללו ל"יומא אריכתא" בא לתקן את החטאים-ההחטאות הראשונות של אדם וחוה, שהביאו מיתה וגלות לעולם. ראש השנה, יום בריאת העולם כולו, הוא יום אוניברסלי – יום בו נולדה-נבראה האנושות כולה וכל באי עולם עומדים בו לדין. בפרטות, היום הראשון של ראש השנה – יום בריאת אדם וחוה, הורי האנושות כולה – הוא היום השייך לכל האומות כולן. בעוד היום הראשון הוא ראש השנה מדאורייתא, היום השני הוא תוספת מדרבנן – תוספת המיוחדת לעם ישראל, שחכמיו תקנו את תוספת היום (תוספת נצחית, שתנהג גם בעתיד). השבת, המנוחה שהיתה בבית גנזיו של הקב"ה, נתנה כמתנה טובה ומיוחדת לעם ישראל (בעוד על אומות העולם, במסגרת טבע הבריאה כולה, נאמר "לא ישבותו", עד ש"גוי ששבת חייב מיתה"). לכן מתאים שהיום שחל בשבת של מעשה בראשית הוא יום ראש השנה המיוחד לעם ישראל. אם כן, ביום הראשון העבודה היא להמליך את ה' על העולם כולו ואילו ביום השני העבודה היא להמליך את ה' על עם ישראל בפרט[ב], מתוך התעצמות עם התפקיד המיוחד שה' מטיל על העם הנבחר. והנה, בזהר הקדוש כתוב ששני ימי ראש השנה הם שתי בחינות של דין – "דינא קשיא" ביום הראשון ו"דינא רפיא" ביום השני. מהו ההבדל הפנימי בין שני ימי הדין? ביום הראשון הדין הוא על הממד הגשמי – על מה שיתרחש בעולם הגשמי במשך השנה. הממד הגשמי של העולם מאחד את כל הנבראים – ישראל והאומות, וגם שאר הנבראים – וביום הראשון, האוניברסלי, של ראש השנה נידונים עליו. זהו דין קשה יחסית, על הכלל ועל הפרט: "ועל המדינות בו יאמר, איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשבע, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות" (ועל כן חלם פרעה את חלומותיו, בו נתבשר על שנות השובע ושנות הרעב, דווקא בראש השנה). ביום השני ישנו דין מיוחד השייך לעם ישראל, דין על הממד הרוחני של עם ישראל – על מדת האלקות שתתגלה בנשמות ישראל במשך השנה (כפי שהסבירו בחסידות את הפסוק "כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב"). הדין על הרוחניות הוא רפוי יותר, שהרי אינו לחיים ולמות, והוא נעשה מתוך חבת עם ישראל ומתוך אוירת מנוחה שבתית[ג]. נאחל כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות – שנה בה יתקיים "והיה הוי' למלך על כל הארץ" – לעם ישראל ולכל באי העולם. [א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי עפ"י שיעור כ"ו אלול ע"ה. [ב] היחס בין היום הראשון, בו ה' נתפס בעיקר כ"מלך עליון על כל הארץ", ליום השני, בו ה' נתפס בעיקר כ"מלך ישראל", הוא בסוד "שום תשים עליך מלך" – "'שום' לעילא ['מלך עליון על כל הארץ'] 'תשים' לתתא ['מלך ישראל']", ודוק. שני הימים מתחברים ל"יומא אריכתא", לשון מלכות, "ריכא". [ג] חיבור שני ימי ראש השנה ל"יומא אריכתא" פועל התכללות של שני הימים זה בזה. לכן גם ביום השני אומרים את כל התפלות השייכות לכל באי עולם, וכן, גם ביום הראשון מתייחסים אל ה' כ"מלך ישראל". ההתכללות היא תכונת עולם התיקון, עליו נאמר "לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז", וה"אריכתא" רומז גם לתכונת "רך כקנה" (ענין השייך במיוחד למלכות, סוד הריכא כנ"ל בהערה הקודמת, שהרי רחבעם פגם במלכות כשבחר להיות קשה ולא רך, בעוד שאם היה רך היה זוכה להיות משיח בן דוד ושלמה). "קנה" הוא גם לשון קנין, סוד "קונה הכל" בראש השנה (והיינו על ידי "דעת קנית"). דעת קנית כו' [ארז לשון אריזה בתוך ארגז, לשון רוגז היינו דינא קשיא (צריך שהכלי יהיה בטל לאור שבו, הארז-ארגז [רגזו ואל תחטאו, החוש של שבט דן המאסף לכל המחנות של עם ישראל] לקנה. Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com |
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד