בע"ה

ג' כסלו ע"ו – כפר חב"ד

ברית הלל שי' ברג

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

אבי הבן חזר מאמר של רבי הלל[ב] (שמבאר מאמר של בעל פרי הארץ[ג] עליו הוא חזר בברית של בכורו).

ננגן ניגון של רבי הלל.

א. רמזי יום הברית

סוד הברית ב-ג כסלו

לחיים לחיים, מזל טוב לכל בני המשפחה, לכל החברים. בברית שלנו הרך הנימול בחר להוולד ביום כ' מרחשון – יום ההולדת, יום המזל הגובר של הרבי הרש"ב – ובחר להימול ב-ג' כסלו (היום בו הרבי והרבנית באו בקשרי השידוכין, עשו 'תנאים' פחות משבועיים לפני החתונה – גם יום מצוין בחב"ד). היום ג כסלו, שוה ז"פ טוב. במעשה בראשית המלה "טוב" מופיעה שבע פעמים – "כל השביעין חביבין" – החל מ"וירא אלהים את האור כי טוב" וכלה ב"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".

"טוב" הולך על הברית, "אמרו צדיק כי טוב" – צדיק עולה יב פעמים טוב ו-ברית עולה ג"פ צדיק, לו פעמים טוב. כל צדיק הוא טוב בעצם ויש בדור לו צדיקים שמקבלים את פני השכינה כל יום – כל אחד הוא טוב, וכללות לו פעמים טוב עולה ברית, רמז ידוע. היום, ג כסלו, שוה ז"פ טוב, כללות כל הבריאה, שה' ראה כל דבר שברא "כי טוב", כל דבר שה' ברא לכבודו הוא צדיק. ה' ברא צדיקים – "ועמך כֻלם צדיקים".

יום ה-חנה מתחלת השנה (וקשר יום הלידה ויום הברית)

עוד משהו לגבי היום הזה: אם סופרים מר"ה, היום הוא יום ה-סג של השנה. יום הלידה היה יום ה-נ של השנה, שער הנון של השנה, ולפי הקבלה שער הנון הוא סוד שם סג, לכן יש קשר מאד הדוק ועצמי בקבלה בין נ – שער ה-נ של הבינה – והשם הקדוש שלו ששוה סג (יוד הי ואו הי). שוב, הכל בהשגחה עליונה, ששרש נשמת התינוק, הרך הנימול, כמו שאמרנו קודם, אפילו בחר בזה – רוצה מה שה' רוצה – ירד לעולם ביום ה-נ ונימול ביום ה-סג.

בין הצדיקים והצדיקות הגדולים, בין שבע נביאות התנ"ך, יש דמות אחת ששוה בגימטריא סג – חנה, אם שמואל. כתוב ששלש המצוות שנמסרו לנשות ישראל רמוזות בשמה – חלה, נדה, הדלקת הנר. בחב"ד, כמובן, זהו גם שם האמא של הרבי. חנה נפקדה בראש השנה – לכן קוראים את ההפרטה שלה כהפטרת היום הראשון של ראש השנה. זה לא לומר שלכלה של הלל יקראו דווקא חנה, אבל יתכן, מי יודע... ידוע שבברית מילה מגלים את העטרה, והעטרה היא השם של הכלה. כבר עושים שידוך כשיש גילוי העטרה. יום ה-סג של השנה הוא יום מיוחד. בתוך חנה גופא יש נ – האות האמצעית – ואם נוסיף ח זהו יום ה-חן, שהיה שבוע שעבר, ועוד ה ימים זהו יום ה-חנה של השנה.

ברית ביום ה-יד ללידה

מה המשמעות המיוחדת של ברית מילה ביום ה-יד ללידה? כתוב בקבלה ש"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" כולל שבוע ועוד יום, "עד שתעבור עליו שבת אחת" ועוד יום. ח הוא ז ימים עם הכולל, והוא קשור ל-נ, שהוא ז ברבוע עם הכולל (כמו חג השבועות אחרי מט ימי ספירת העמר). כתוב בקבלה שהכולל – כמו ה-יג ב-יג מדות הרחמים – כולל את כל ה-יב שלפניו. כך, לדוגמה, בשנה מעוברת (כמו השנה הזאת) בחדש העבור – החדש ה-יג – מכוונים את כוונות (צירופי שם הוי' ב"ה) כל יב החדשים, ה-יג כולל את כולם. אז בעצם יג הוא כמו כד – יב ועוד יב בתוך ה-יג, "וקרא זה אל זה". אותו דבר 8, כתוב שהשמיני כולל בעצמו את כל ה-7. אם מפרטים את הכולל אז יש 7 ועוד 7 ואז מגיעים ליום ה-יד. זה סוד הברית ביום ה-יד, שהיום השמיני – שראוי להיות על פי תורה – הוא עצמו מתחלק לשבעה ימים. יש שבוע שלם בתוך היום השמיני. שבוע ועוד שבוע – ואז יוצא היום. זו הכוונה של הלל להגיע מיום ה-נ של השנה ליום ה-סג של השנה.

ב. סוד הברית: "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי"

רמזי ברית (בתשע"ו) ב"ראשון" של ויצא

עוד דברים שהוא כיוון: הוא מאד רצה שברית המילה שלו תהיה ביום הראשון של פרשת ויצא, כי גם הענין של ברית מילה וגם הכוונה של השנה הזו רמוזים בחלק הראשון של פרשת "ויצא". איך? דברנו בברית לפני כמה ימים[ד]. כתוב "ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". אחר כך כתוב "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים". יש פה גימטריא מופלאה ש"אכן יש הוי' במקום הזה" שוה ברית וכך גם שלש המלים הבאות – "ואנכי לא ידעתי"! כלומר שהתורה כותבת משוואה מפורשת ש"אכן יש הוי' במקום הזה [=] ואנכי לא ידעתי" (= ברית).

לפני כן, בחלום הסולם של יעקב, ה' ברך את יעקב והמלה העיקרית שהוא אומר לו היא המלה הכי מרכזית בחב"ד – "ופרצת [ימה וקדמה וצפֹנה ונגבה וגו']". דברנו מתחלת השנה ש"ופרצת" שוה תשע"ו. אם כן, היום הכי טוב לברית השנה הוא היום – קודם "ופרצת" (הכח להוליד הרבה ילדים, קיום המצוה הראשונה של התורה, "מצוה רבה" – "פרו [פרץ – 'ופרצת' – נוטריקון 'פרי צדיק' כנודע] ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה ורדו..."), השנה, ואחר כך רמוז ברית ("במקום הזה" היינו מקום היסוד-הברית), ובאופן של "על פי שני עדים... יקום דבר".

שתי בחינות ברית – "חותם בולט" ו"חותם שוקע"

כדי להסביר למה רמוז פעמיים ברית נאמר, לפי המאמר ששמענו כעת מישי, אבי הבן – מאמר של רבי הלל לפי מאמר של בעל פרי הארץ – שיש חותם בולט וחותם שוקע, זכר ונקבה. קודם צריך שאנחנו נפעל מלמטה, "אשה כי תזריע וילדה זכר", נפעל את החותם השוקע, הבטול שלנו מלמטה, וזה ממשיך "חותם בולט" מלמעלה. ה"חותם שוקע" שלנו נקרא "ואנכי לא ידעתי" וה"חותם בולט" של הקב"ה נקרא "אכן יש הוי' במקום הזה". ה"חותם בולט" של ה' הוא בולט מלמעלה למטה, ה"חותם בולט" של הזכר, יש האמתי – "אכן יש הוי' במקום הזה" – ומגלים אותו על ידי ה"חותם שוקע" שלנו, "ואנכי לא ידעתי".

הכל בסוד תיקון בראשית. כתוב שבראשית אותיות ברית-אש. יש שתי בחינות של אש – יש אש של האיש, חותם בולט, ויש אש של האשה, חותם שוקע. איש הוא אש-י ואשה היא אש-ה. כשזוכים "שכינה ביניהם", שם י-ה, וגם האש (הכפולה, "סמכוני באשישות") מתקדשת – קדש בסוד יקד-אש של קדושה. אם לא זוכים מסלקים את ה-יה נותרת אש זרה, "אש אוכלתן". אבל אם זוכים האש מתקדשת. עיקר הזיכוך הוא בברית המילה, התשת כח המתאווה כפי שאומר הרמב"ם, ועם ההסבר הפנימי של בעל פרי הארץ – להגיע לאמונה, שיותר גבוהה אפילו מתענוג אלקי, להגיע ל"ואנכי לא ידעתי" ("תכלית הידיעה אשר לא נדע", "עד דלא ידע"), שרש ה"חותם שוקע" של האשה.

כשהאש מתקדשת יש ברית-אש קדש. "אכן יש הוי' במקום הזה" היינו ברית אש של האיש ו"ואנכי לא ידעתי" הוא ברית אש של האשה. אז "אשה כי תזריע וילדה זכר". כעת ברור למה הפסוק הזה הוא הקדמה לירידת יעקב לחרן לשאת אשה ולהעמיד שם את בית ישראל.

יחוד יראה-נורא

מה כתוב בהמשך? הפסוק הזה מתחיל "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". אחר כך כתוב "ויירא ויאמר מה נורא וגו'", ענין מאד חשוב בחסידות, שנקרא אצל הבעל שם טוב "יחוד יראה-נורא". שני היסודות של תורת הבעש"ט הלוא הם הכנעה-הבדלה-המתקה ויחוד יראה-נורא, על ידי יראת יעקב, ה"חותם שוקע" שלו, מתגלה "מה נורא המקום הזה", ה"נורא" של הקב"ה. אז נעשה יחוד יראה-נורא – היחוד של "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה".

סוד "אכן" בדבור יעקב

כל הדבור של יעקב מתחיל מהמלה "אכן". קודם שאלתי את ישי על שם אם הרך הנולד, דבר שכבר דברנו עליו בקבלת הפנים – ש-יונתאל שוה ז"פ יונה. נתנו לה שם מיוחד, יפהפה, על שם אחת הסבתות שנקראת יונה – כנראה לא כוונו את הגימטריא, אבל השם שוה ז"פ יונה, "כל השביעין חביבין". יונה שוה אכן. בהשגח"פ דברנו בברית לפני כמה ימים על ז"פ "אכן". והנה, "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה"[ה] = יד (ז-ז) פעמים "אכן" (יונה) = ב"פ יונתאל!

אם סופרים את האותיות, כמה אותיות דבר כאן יעקב? הוא אמר שני פסוקים. פסוק אחד "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" ופסוק שני "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" – בשני הפסוקים יש יחד בדיוק אכן אותיות. המלה הראשונה שהוא אומר, אכן, היא הסימן של האותיות שעתיד לומר.

מספרי חוה

בחכמת החשבון יש צורה מיוחדת הקשורה ל-71 (אותיות). בחכמת החשבון מספרים מתרגמים לצורות גיאומטריות. המספר הזה, 71, שהוא גם מספר הסנהדרין עם המופלא שבסנהדרין, נקרא 'מספר חוה' – שני משולשים אחד על השני עם נקודה אחת משותפת באמצע. משולש 8 הוא לו (כמו בסדר של נרות חנוכה, מ-1 עד 8). נצייר משולש היורד מ-8 עד 1 ומה-1 נתחיל את המשולש הבא היורד מ-1 עד 8. הצורה תכלול סה"כ 71 נקודות (או אותיות).

למה זה נקרא מספר חוה? כך היא חוה – 4-3-2-1-2-3-4 (סדרה מספרי חוה מתחילה 1 5 11 19... – 5 = ה-ה של חוה, 11 = ה-וה של חוה, 19 = חוה. כלומר שבסדרת מספרי חוה חוה נבנית בהדרגה מהאות האחרונה שלה, עיקר אות הנוק' המולידה, ועד לאות הראשונה שלה, ודוק). חוה היא "אם כל חי" – אם גם הוא מספר כזה (6-5-4-3-2-1-2-3-4-5-6) גם "אם כל חי" הוא מספר כזה (10...1...10). גם שרה היא מספר הזה (22...1...22)[ו]. סדרה מיוחדת ויפהפיה היות שהיא גם חוה וגם אם וגם "אם כל חי" קוראים לזה מספרי חוה. כך גם השם יונה – בתורה יכול להיות זכר או נקבה (כך רש"י כותב) – שלעניננו, זו המלה אכן.

ציור דברי יעקב ב'מספר חוה'

אמרנו ש-אכן שייך לברית כי במספר קטן עולה 8, כולל את "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". יש שבע 'אכן'ים חשובים ביותר בתנ"ך שדברנו עליהם. נצייר את אכן האותיות של דברי יעקב:

א  כ  ן  י  ש  י  ה  ו

ה  ב  מ  ק  ו  ם  ה

ז  ה  ו  א  נ  כ

י  ל  א  י  ד

ע  ת  י  מ

ה  נ  ו

ר  א

ה

מ  ק

ו  ם  ה

ז  ה  א  י

ן  ז  ה  כ  י

א  ם  ב  י  ת  א

ל  ה  י  ם  ו  ז  ה

ש  ע  ר  ה  ש  מ  י  ם

ארבע הפנות של 3-3 אותיות = 497 = 7 פעמים "אכן" (= יונתאל, חצי "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה")! יש ה באמצע (ה הידיעה של "המקום הזה", סוד המופלא שבסנהדרין) ושאר 70 האותיות = 3354 = 3 פעמים 1118, "שמע ישראל [סבא] הוי' אלהינו הוי' אחד".

הפלא הוא, גם "על פי שני עדים... יקום דבר", רק ב"אכן יש הוי' במקום הזה [= טוב, עד כאן יש טוב אותיות, 'הזה'] ואנכי לא ידעתי" יש כט אותיות – גם מספר חוה, הבא אחרי חוה. כאשר נוסיף י ל-חוה נקבל חויה. הרבה פעמים דברנו שהמלה חויה היא חוה-י. חויה, 29 זה 5-4-3-2-1-2-3-4-5 – בדיוק אותה צורה, ממש "על פי שנים עדים":

א  כ  ן  י  ש

י  ה  ו  ה

ב  מ  ק

ו  ם

ה

ז  ה

ו  א  נ

כ  י  ל  א

י  ד  ע  ת  י

ולא רק זה – נתבונן ב-8 מספרי החוה הראשונים עד "אכן": 1 5 11 19 29 41 55 71 = 232 (רלב, עב סג מה בן, ד פעמים חן) = 8 פעמים 29, כלומר ש-29 (האותיות של "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי") הוא הערך הממוצע של 8 מספרי החוה עד 71 ("אכן" האותיות של דברי יעקב: "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי... מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים")!

"וייקץ" – התעוררות יעקב

המלה הראשונה שהפסוק אומר, עוד לפני הדבור של יעקב, היא סיפור – "וייקץ". אחר כך, הפסוק השני מתחיל "ויירא", לשון יראה. "וייקץ" שוה יראה. לפני כמה ימים הסברנו בברית ש-יראה (216) היא ברית (612) בהיפוך ספרות (ברית יראה = 828 = ד פעמים אור = צפנת פענח, שמו של יוסף הצדיק שומר הברית). יש כאן עוד רמז לברית מילה – "וייקץ יעקב משנתו". אפשר לשיר תיכף את "תתעורר" – בעל ה"תתעורר" בכבודו ובעצמו יושב אתנו פה (אתה רק אחד, יש שנים, לכן אומרים "תתעורר תתעורר").

צריך "וייקץ יעקב משנתו". גם כשהוא ישן, יש לו חלומות חסידיים – סולם, מלאכים עולים ויורדים, "והנה הוי' נצב עליו" – אך תכל'ס צריך להתעורר מהחלום, אי אפשר לחלום כל הזמן, ואז הוא אומר "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". הזכות והכלי הוא הכלי של "ואנכי לא ידעתי", אמונה פשוטה (בצורת החוה הנ"ל של 71 אותיות, אם נחבר לארבע הפנות של 3-3 אותיות שעולות 497 כנ"ל את הנקודה האמצעית, ה, נקבל 502 = אמונה פשוטה).

ג. הליכת יעקב

"וילך חרנה" – לקיחת הקדושה עם יעקב

נסיים עם משהו נחמד מתחלת הפרשה: הפסוק הראשון של הפרשה הוא "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". השם של הבכור של ישי ויונתאל, שיושב כאן, הוא בניה – שוה 67. האח הקטן שלו, הרך הנמול זה עתה, הלל, שוה 65. מאד קרוב – הפרש של שנים. לפעמים בכתבי האריז"ל, כמו שמוסיפים כולל, האר"י מוריד כולל. כדי שיהיו שוים צריך להוסיף כולל להלל ולהוריד כולל לבניה, ואז יהיו שוים בדיוק אותו דבר – 66. בפסוק הראשון של הפרשה יש מלה ששוה 66 – "וילך [חרנה]".

שואל הקדושת לוי[ז] על הפסוק הזה, למה לא כתוב 'וירד'? הרי כל יציאה של יהודי מהארץ לחו"ל נקראת ירידה. כשה' אומר לאברהם "לך לך" וכתוב "וילך אברם" (ה"וילך" הראשון בתורה[ח]) אני מבין שהוא הולך, עולה בקדש, כמו שכתוב (והוא לא מביא) "ילכו מחיל אל חיל", תמיד עולים ומעלים בקדש. העליה נקרא וילך. איך זה שכאשר יורד למקום הכי נמוך, לחרן, מקום של חרון אף של מקום בעולם, כתוב "וילך"? הוא מסביר שב"ויצא יעקב מבאר שבע" הכוונה שלקח איתו את כל הקדושה – לכן "פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה". עתידה א"י שתתפשט בכל הארצות, וודאי תגיע לפרת – גבולות ההבטחה – וגם אחרי זה. הוא לוקח אתו את ארץ ישראל וממשיך את קדושתה לחו"ל – יש לו שם שליחות, לברר מה שצריך ולהעלות-להוליד נשמות ישראל. לכן ההליכה של יעקב אבינו לחרן לא נקראת ירידה.

על "ויצא [יעקב]" כותב רש"י "לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה וכו'", נמצא שהפעל העיקרי בפסוק, על פי פשט, הוא "וילך". חוץ משני הפעלים "ויצא... וילך", ר"ת שאר המלים – יעקב מבאר שבע חרנה – אותיות משיח. כל העבודה של יעקב אבינו, הליכתו לחו"ל להקים בית ישראל הוא להביא לימות המשיח. מה סדר האותיות? ימשח. בעצם הוא הולך למשוח את מלך המשיח.

"וילך" – "פדנה ארם", "חרנה", "ארצה בני קדם"

הפסוק הזה, עם המלה "וילך", חוזר כמה פעמים, כתוב גם בסוף הפרשה הקודמת. שם כתוב "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם" ואחר כך "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם". קודם כתוב "וישלח... וילך" – אני כבר יודע שהוא הלך לשם, כתוב – ואז שוב כתוב שהוא הלך לשם "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם".

יש לו כיבוד הורים (גם כיבוד אב וגם כיבוד אם) מאד גדול. מי אמר לאברהם ללכת לארץ? ה'. מי אמר ליעקב אבינו ללכת לחו"ל? אבא ואמא. יש פה השוואה, כמו שצריך לשמוע לה' וללכת לארץ, יותר מובן, כך יעקב צריך לשמוע לאביו ולאמו – לא מספיק אבא, כתוב "אל אביו ואל אמו" – וללכת לפדן ארם ("אל אביו ואל אמו" = פדן[ט]. רש"י כותב ש"פדן" הוא לשון "צמד". פדן = צמד. בין האבות והאמהות עיקר ה"צמד" הוא יצחק ורבקה, "אל אביו ואל אמו" של יעקב. וממשיך רש"י "ויש פותרין פדן ארם כמו שדה ארם שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן" – "שדה" בכלל שייך ליצחק ורבקה שנפגשו כאשר יצא יצחק לשוח בשדה וכן קרא למקום המקדש שדה).

כתוב קודם פעמיים "וילך פדנה ארם" ופעם שלישית כתוב "וילך חרנה", "חרון אף של מקום בעולם", ודאי משמעותי. אבל יש עוד פסוק – בתחלת "שני" של ויצא, שכעת נכנסים אליו – "וישא יעקב רגליו[י] וילך ארצה בני קדם"[יא]. תופעה מענינת, שהיעד משתנה, אותו מקום אבל עם שמות שונים – קודם נקרא "פדנה ארם" (פעמיים), אחר כך "וילך חרנה", ובפעם הרביעית שכתוב "וילך" – שהיא כבר לשון שמחה – "וישא יעקב רגליו", לכתחילה אריבער, עם הבטחת ה', הבטחה של "ופרצת", תשע"ו, "וילך ארצה בני קדם".

גימטריא יפהפיה, שכל ארבעת פסוקי "וילך" – "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם", "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם", "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם" – הכל יחד עולה קדם (המלה האחרונה) פעמים לז (מספר מאד חשוב, שוה יחידה, שוה הבל – כתוב שיעקב הוא התיקון של הבל, כמו משה רבינו)[יב]. הערך הממוצע של ארבעת הפסוקים הוא 1332 (היהלום של לו, לו פעמים לז), שוה בדיוק פסוק הכותרת של עשרת הדברות, "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר".

עוד יותר: כשכותבים את כל הפסוק הראשון של הפרשה במילוי הוא שוה וילך ברבוע. 66 כפול 66. וילך אותיות יכול – יכול-יכול (כח עצמי של כל יכול). הכלל במתמטיקה הוא ש- nפלוס 1 כפול n מינוס 1 שוה n ברבוע מינוס 1. כאן n הוא וילך, בניה הוא פלוס 1 ו-הלל הוא מינוס 1. כשמכפילים אותם מקבלים וילך ברבוע מינוס 1, ואם מוסיפים את הכולל ומקבלים את הערך של הפסוק הראשון במילוי.

ראשית ההליכה בתורה – נהר החדקל

נשאל עוד שאלה ובה נסיים: בכמה פרשיות בתורה יש בפסוק הראשון שרש הלך? כל התורה היא להיות מהלך. קודם שאלה יותר פשוטה, איפה ההליכה הראשונה בתורה? הכלל הגדול אצלנו שכדי לעמוד על טיב מילה או מושג צריך לחפש את ההופעה הראשונה שלו. עוד לפני כן נאמר שברית מילה עושה את הילד מהלך – "מהלך בין העומדים האלה". מי שאין לו ברית מילה עומד על מקום אחד, לא מתקדם בחיים, לא מהלך. ברית מילה היא כדי להיות מהלך.

מי ההולך הראשון? איפה הפעם הראשונה בתורה שכתוב שרש הלך? בסיפור השני של מע"ב כתוב "ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההֹלך קדמת אשור [והנהר הרביעי הוא פרת]", השלישי מארבעת הנהרות שיוצאים מהגן, "ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים". יש פישון, גיחון, חדקל ופרת. מה המיוחד בחדקל? שדווקא הוא ההולך הראשון, המקורי (שני הראשונים 'סובבים', בחינת עיגולים, אך הוא 'מהלך', בחינת יושר). ולאן הוא הולך? מכאן אפשר ללמוד לאיפה צריך ללכת. קודם צריך להיות חדקל, תיכף נסביר מה זה, ואם אתה חדקל אתה הולך קדמת אשור.

"חדקל הוא ההֹלך קדמת אשור" בעבודה

מה פירוש חדקל? יש בזכריה ביטוי דומה – "ארץ חדרך" ("משא דבר הוי' בארץ חדרך ודמשק מנֻחתו כי להוי' עין אדם וכל שבטי ישראל"), שנאמר על משיח. חז"ל דורשים שמשיח הוא חד ורך – חד לאומות העולם ורך לישראל, בדיוק המסר שזקוקים אליו היום. המסר של היום הוא שצריך להיות חדרך, זו המדה של מלך המשיח – חד לאומות העולם ורך לישראל. חדרך שוה רלב, סכום שמונת מספרי חוה הראשונים כנ"ל. מפרשים חדקל כמו חדרך, חד-קל, חד לאומות העולם ו-קל לישראל. יהודי הוא נושא הפכים.

אמרנו קודם בשם הרמב"ם, לפי הסבר החסידות, שברית מילה היא להתיש את התאוה, גם "תאות צדיקים", אבל לא שאין תענוג בעבודת ה', אדרבא, יש תענוג – "אכן יש הוי' במקום הזה" הוא חותם בולט, התענוג – אבל האמונה גבוהה מהתענוג, "ואנכי לא ידעתי", והיא קובעת. זו פעולת הברית. התענוג של הקליפה, הלעו"ז של התענוג דקדושה, נקראת אשור. הרבי אומר שהיום אשור היא אמריקה. תרבות המערב בכלל ואמריקה בפרט. "ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים" – אשור היא אמריקה ומצרים היא רוסיה. "הוא ההֹלך קדמת אשור", צריכים להגיע יותר גבוה מאשור. צריך להתקדם ולהגיע לקדמת אשור, גבוה מתענוג אשור דקדושה, לאמונה פשוטה. צריך להשתלט על האשור, לכוון אותו.

עד כאן הדרוש לגבי ההליכה הראשונה בתורה, "ושם הנהר השלישית חדקל הוא ההֹלך קדמת אשור".

חמש פרשות הליכה כנגד נרנח"י

אבל שאלנו שאלה אחרת: בכמה פרשיות בתורה יש הליכה בפסוק הראשון? יש חמש כאלה, כנגד נרנח"י:

בבראשית יש הרבה הליכות, אך לא בפסוק הראשון. נח – "אלה תולדת נח, נח איש צדיק תמים היה בדרתיו, את האלהים התהלך נח" – שיא הפסוק הוא הליכה. לא כמו אברהם אבינו, "התהלך לפני", שהוביל כביכול את ה', אבל בכל אופן זו מדרגה – "את האלהים התהלך נח". הפרשה הראשונה, של אברהם, שמתחיל להיות תיקון, היא "לך לך". הפרשה השלישית עם הליכה בפסוק הראשון היא השבוע, "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". מה הפרשה הרביעית? את החמישית זוכרים, כי היא נקראת פרשת "וילך" – "וילך משה" – בשתי פרשיות שם הפרשה הוא הליכה, "לך לך" ו"וילך". כל הפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" עולה ג"פ "וילך משה". יש עוד פרשה מאד חשובה שמתחילה בפועל הליכה – "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם בעתם וגו'". כל הברכות תלויות בכך שהולכים "בחקתי".

חמש הפרשיות הן כנגד נרנח"י ממטה למעלה. נח הוא הנפש, הליכת אברהם היא כבר הרוח-המדות, "וילך חרנה" לברר בירורים במקום של חרון אף היינו על ידי השכל של יעקב שממשיך את א"י לחו"ל, הפוך מהליכת אברהם, והיינו סוד הנשמה, "נשמת שדי תבינם"; "אם בחקתי תלכו", "שתהיו עמלים בתורה" היינו החיה-החכמה ("אורייתא מחכמה נפקת"); הכי גבוה מהכל "וילך משה" – הולך ומסתלק, הולך לשער ה-נ, יום ההולדת של הלל.

רמזי הפרשיות

כמה רמזים: נחבר את מיקום הפרשיות בתורה –  2, 3, 7, 33, 52 – ארבעת הראשונים עולים מה ואח"כ בא בן, יחד סוד מהיטבאל כנודע. כל מספר במשולש = עבד פעמים הוי'.

שמות הפרשות: נח לך לך ויצא בחקתי וילך = 851 = חיה פעמים יחידה.

לשונות ההליכה: התהלך לך וילך תלכו וילך = 1098 = חי פעמים אני.

שלש המערכות: 97 851 1098 = 2046 = 31 (אל) פעמים 66 (וילך). הפסוק של ראש פרשתנו, "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" = 1233, ויש בו 6 מלים ו-23 אותיות, אותו מבנה של "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" = 813. 1233 ועוד 813 = 2046 – אל פעמים וילך!

כל חמשת הפסוקים – "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח" "ויאמר הוי' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם" "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" = 14118 = הוי' פעמים "אהיה אשר אהיה"! יש כאן 50 תבות, 13 14 6 8 9 (13, אחד, ועוד 37, יחידה, כאשר ה-37 הוא 14, יד, ועוד 23, חיה), שער הנון, ו-190 אותיות, משולש 19.

תן לחכם ויחכם עוד.

לחיים, שהרך הנמול יהיה כמו הלל הזקן שמוסיף והולך ואור. הרבי אהב את המלה פז – "ראשו כתם פז", הזדמנות פז – שהילד יהיה פאריטש-זקן, שני כינויי הלל.