בע"ה

מוצאי כ' כסלו ע"ו – היכל התרבות, תל אביב

תמצית מהתוועדות י"ט כסלו

נקודות מתוך שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

מי"ט כסלו לחנוכה

י"ט כסלו הוא הכנה לחנוכה, והדבר רמוז בניגון "פדה בשלום נפשי" שמנגנים בו: פדה בגימטריא חנוכה. 'סימן' הניגון – אות הפתיחה ("פדה") והסיום ("בך") – הוא פך, רמז לנס פך השמן הטהור (שהוא הכח לעשות "אתהפכא" – להפוך את החשך  לאור).

אור הישועה ואור הנחמה

שמו של בעל הגאולה הוא שניאור – חבור של שני אורות (כפי שדרש עליו הבעל שם טוב בעת לידתו). והנה, בשני פסוקים בתנ"ך חוזרת המלה "אור" פעמיים – "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" ו"העם ההֹלכים בחשך ראו אור גדול יֹשבי בארץ צלמות אור נגה עליהם". בשני המקרים האור מופיע על רקע חשך שקדם לו. החשך הוא מציאות של צרה וגלות, האור הראשון הוא אור הישועה מהצרה והאור השני הוא אור הנחמה על הצער שהיה בעת הצרה. רק כששני האורות מופיעים זו גאולה שלמה, באופן עליו נאמר "אודך הוי' כי אנפת בי ישֹב אפך ותנחמני". אנו מצפים היום לאליהו מבשר הגאולה, ש"יבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות".

השתלשלות אור הישועה

האור קשור לישועה (כבפסוק "לדוד ה' אורי וישעי"), לחיים (כבפסוק "לאור באור החיים" ו"באור פני מלך חיים"), לטוב (כבפסוק "וירא אלהים את האור כי טוב") ולפנים (כבפסוק "חכמת אדם תאיר פניו").

במושגי הקבלה, הישועה שייכת לכתר העליון (בסוד שע נהורין של פרצוף אריך אנפין), החיים הם המוחין העליונים (שמחדירים באדם חיוּת והתלהבות), הטוב הוא מדות הלב ("לב טוב" שכולל את כל הדברים הטובים) מהדעת (בסוד "עץ הדעת טוב" ו"גם בלא דעת נפש לא טוב") עד ליסוד (עליו נאמר "אמרו צדיק כי טוב") והפנים הם המלכות-המנהיגות (בסוד "באור פני מלך חיים").

המלך הטוב והרחמן (עליו נאמר "כי מרחמם ינהגם") הוא סוד הפנים של עם ישראל ("פני הדור" היינו המנהיגות של הדור) והוא מוליך את עם ישראל קדימה, מחיל אל חיל תמיד – "מגמת פניהם קדימה".

חבור האהבה והיראה

המגיד ממעזריטש, בעל ההילולא, אומר על "שיר השירים אשר לשלמה" כי כאשר אדם שר לה' שיר שלם מכל לבו, באהבה וביראה גם יחד, הוא מעורר את השירה בכל העולמות וכל המלאכים, הספירות והפרצופים העליונים שרים עמו. השירה של כל העולמות היא גאולת כל העולם.

האות הבולטת בפסוק "שיר השירים אשר לשלמה" (וממשיכה בשתי המלים הבאות, "ישקני מנשיקות") היא ש, המכונה בזהר "אתא דאבהן" – האות ששלשת ראשיה רומזים לשלשת האבות. ה-ש היא אש קדש שבלב, המחברת את מדת האהבה של אברהם אבינו ("אברהם אֹהבי") עם מדת היראה של יצחק אבינו ("פחד יצחק") – חבור שלם שנעשה באופן אמתי אצל יעקב אבינו ("אמת ליעקב"). ש בגימטריא כנף-כנף, רמז לשתי הכנפים בעבודת ה' – כנף האהבה וכנף היראה – שרק בחבור שתיהן יחד ניתן לעוף ולרומם את עבודת ה' מעלה-מעלה.

אור הוא נוטריקון אהבה ויראה. מורנו הבעל שם טוב אמר ש-אור בגימטריא רז. רז אינו רק סוד הנשמר בחשאי, אלא תופעה של נשיאת הפכים שאינה נתפסת בשכל. חבור האהבה והיראה בנפש – משיכה (אהבה) ורתיעה (יראה) כאחד – הוא רז עמוק ובלתי-נתפס, המתקיים דווקא בעבודת ה' מתוך בטול (והרמז: אהבה ויראה עולה ה פעמים בטול – בטול פנים ואחור: ב בט בטו בטול בטול טול ול ל).

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו"

כבר הוזכר שיעקב אבינו, הבחיר שבאבות, מחבר את האהבה (של אברהם) והיראה (של יצחק). פרשת השבוע פותחת "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" – ארצו של יצחק אבינו, שמדתו יראה ופחד, כרמוז גם במלה "מגורי" (כבפסוק "מגור מסביב"). אמנם, יעקב אבינו לא נרתע ונסוג מתוך פחד – הוא "ישב" בפחד, משום שהפחד עצמו היה כלי ("מגורי" מלשון מגוּרה של פירות) ל"אהבה בתענוגים" (מגוּרה נקראת גם אוצר – "אוצר של יראת שמים"). הפחד העמוק ביותר הוא יראת בשת מעצם הקיום מול האין-סופיות של ה', אך כאשר זוכים גם לאהבה בתענוגים גם יראת הבשת היא מיושבת (והרמז בתיקוני הזהר: בראשית אותיות ירא-בשת ואותיות שב יראת – שב ביראת ה').

המלה "מגורי" – שרומזת גם לפחד וגם להיותו כלי-מגוּרה לאהבה שבתוכו – היא מרכז הפסוק (המלה האמצעית בשבע המלים), וכל הפסוק עולה 6 פעמים מגורי!

הפסוק מדגיש ש"ארץ מגורי אביו" היא "ארץ כנען". כנען לשון הכנעה – הכנעת היהודי לתורה המאפשרת  לרשת את הארץ ולהפוך אותה לארץ ישראל. בתורה כנעני פירושו גם סוחר. המסחר היהודי הוא עבודת הבירורים – לגאול את הניצוצות מכל מקום שהם – והצלחה במסחר זה תלויה בחבור האהבה והיראה מתוך הכנעה.

שלום האמת של דוד המלך

חז"ל מסבירים שדוד המלך אמר "פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי" על מלחמתו באבשלום, כאשר גם ה"רבים" שנלחמו לצד אבשלום כנגד דוד התפללו בסתר לבם להצלחתו. דוד המלך לא בנה את המקדש כי היה איש מלחמה. אבשלום בנו מרד בו בטענה שהוא עצמו רוצה שלום – אב-שלום (אב לשון רצון, כבפסוק "אם תאבו ושמעתם") – ואילו אביו הוא איש מלחמה והגיע הזמן להחליף את ההנהגה המיליטנטית בהנהגה רודפת שלום. בכל זאת, חילי אבשלום התפללו לטובת דוד כי ידעו בסתר לבם שדוד אינו אוהב מלחמות ורק ה' בהשגחתו אילץ אותו להלחם מלחמות ה'. אכן, לאחר ההכנעה וההבדלה שבמלחמות, שלום-אמת – "גדול השלום" – הוא המתקה שתבוא דווקא על ידי "דוד מלך ישראל חי וקים". כך גם משיח, לאחר שינצח במלחמות ה' יבנה את בית השלום – בית המקדש – יקבץ את נדחי ישראל ויביא שלום-אמת לעולם כולו, כשיביא את כל באי עולם לעבוד את ה' שכם אחד.

הסבר ארבע בבות

כל הניגונים קדש וארבע בבות קדש קדשים. ארבע הבבות מכוונות כנגד העולמות אבי"ע, ומורגשות בהן החויות של עולמות אלה בנפש האדם:

חוית עולם העשיה: הזזה עצמית – האדם חש שעליו לסור ממקומו ולהתקרב לה'.

חוית עולם היצירה: תקוה ובטחון – על אף שהייתי רחוק מה' אין יאוש וניתן לתקן.

חוית עולם הבריאה: רוממות הנפש – גילוי הטוב האמתי שנסתר בלב היהודי (ללא שמץ גאוה).

חוית עולם האצילות: עליצות הנפש – גאולת הנפש באקסטזה אמתית של קדושה.

בשיא,  מדרגת האצילות, ישנה נשיאת הפכים של חושי הנפש, כתיאור מעמד הר סיני בו "רואים את הנשמע ושומעים את הנראה". אכן, הכל תלוי בהזזה העצמית שבתחלה – "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" – וכשהאדם מתעורר באמת בהזזה עצמית מגיעות המדרגות הבאות בדרך ממילא.

תיקון אוריה החתי

השם העיקרי בתנ"ך שקשור לאור הוא אוריה. כשם שכתוב באריז"ל שמשיח יבוא בדור בו קרח יודה במנהיגות משה רבינו, כך יש לומר שביאת המשיח תלויה בהשלמה בין אוריה החתי לדוד המלך. חבור זה תלוי בדמותו של חושי הארכי ("רֵעֶה דוד" אשר סייע ב"פדה בשלום נפשי" ממלחמת אבשלום) – ששמו מורכב מאותיות חשך (הבולטות בשם) ו-יהי אור – העולה בגימטריא אוריה-חושי-דוד (ר"ת אחד).