בע"ה

י' כסלו ע"ו – כולל תורת חיים, כפ"ח

התוועדות י' כסלו (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. סודות הדב

היום חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי, רבי דובער, שנקרא על שם הרב המגיד ממעזריטש. ננגן קודם כל את הניגון שלו. [נגנו ניגון הקאפליע]

חזרת נשמת המגיד

לכבוד אדמו"ר האמצעי – האדמו"ר השני של חב"ד, שהיום חג הגאולה שלו – נדבר על השם שלו. הוא נקרא דוב-בער על שם המגיד ממעזריטש, תלמידו של הבעל שם טוב ורבו של אדמו"ר הזקן. גדול התלמידים שלו הוא אדמו"ר הזקן, מייסד דרך חב"ד. לפני שהמגיד הסתלק הוא אמר לאדמו"ר הזקן – שהיה בן 28, ועד אז לא זכה לבנים – שהשנה יהיה לך בן, ונתן הוראות לאדה"ז ולאשתו איך להתנהג עם הילד עד ברית המילה וכו'. הילד נולד 10 ימים לפני היארצייט הראשון של המגיד והוא נקרא על שם המגיד. כל גדולי התלמידים של המגיד ידעו שזו החזרה של נשמת המגיד, ושמו דוב-בער. היום אנחנו רוצים לדבר על השם. חשוב לדעת שהגאולה המקורית היתה, כמו השנה, ב"ראשון" של פרשת וישלח (יום התורה ה-50, כדלקמן).

מעבר לכך ששמו של המגיד הוא דב, ישנו סיפור בו הוא מתואר כדב[ב]: כשאחד מתלמידי המגיד שהתקרב לחסידות הסביר לסביבתו הקודמת, הלא-חסידית, מה הוא מצא במעזריטש הוא ספר להם שנכנס למעבה היער ובלב היער ראה דב ענק עומד, מזדקף לגובה, ושוקק לשמים. אכן, בין התכונות היחודיות של הדב יש את היכולת לעמוד על שתים, כמו אדם, וכאשר הדב עומד על שתים הוא רואה את השמים (כפי שמסבירים את ההבדל בין כל החיות ההולכות על ארבע, שפניהן מופנות כלפי מטה, לאדם ההולך על שתים ופניו מופנות אל השמים – "רוח בני האדם העֹלה היא למעלה ורוח הבהמה היֹרדת היא למטה לארץ"). כשם שהדב יכול לעמוד כאדם, הוא גם יכול לשבת על כסא כאדם (ויש לומר כי המגיד ממעזריטש הוא בסוד הדב העומד על שתים וחזרתו כאדמו"ר האמצעי – העסוק בעיקר בהתבוננות אלקית מתוך התיישבות והעמקה, בסוד הבינה המקננת בעולם הבריאה, עולם הכסא – הוא בסוד הדב היושב).

השם דב – מהחיות שה' נמשל אליהן

שמו של המגיד ואדמו"ר האמצעי הוא בער, דב. יש הרבה שמות בעברית שהם על שם חיות – אריה, צבי, זאב. רוב השמות מופיעים בברכות של השבטים. אבל השם דב, בער, לא מופיע בברכות השבטים – אף אחד לא נתברך להיות כמו דב. השאלה הראשונה היא מאיפה בא השם הזה? בדורות הראשונים איננו מוצאים את השם הזה – לא בתנ"ך וגם לא בדורות הבאים בתורה שבעל פה. מענין מי היה היהודי הראשון שנקרא דוב. לא קוראים שם אדם יהודי על שם כל חיה. למשל, יש שועל, שנחשב לחיה הכי חכמה. יש הרבה מדרשים ומשלים של שועלים – לרבי מאיר היו 300 משלי שועלים – אבל זה לא שם פרטי של אדם.

יש את החיות שכתוב עליהן במשנה – ומובא בהלכה הראשונה בשו"ע – "הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". אלה ארבע חיות שמופיעות בתנ"ך גם כסמל לה' עצמו – לומדים מהם איך לעבוד את ה', וה' עצמו גם נמשל לחיות האלה. בעל סדר הדורות אומר שבנוסף לארבע החיות האלה, שה' נמשל אליהן, הוא נמשל גם לדוב בהושע – "אפגשם כדב שכול" (ורמז מופלא: כשמעלים כל אות של דב בחזקת דב – ד בחזקת שש ו-ב בחזקת שש – מקבלים 4160, צלם פעמים הוי', סכום שמות כל יג הכחות הפנימיים של הנפש[ג], אמונה תענוג רצון בטול שמחה יחוד אהבה יראה רחמים בטחון תמימות אמת שפלות, כנגד יג הופעות ה"דב" בתנ"ך, כדלקמן).

מאבקי החיות

מי מנצח במלחמה בין אריה לדוב? כשהדוב בשיא כחו הוא מנצח גם את האריה וגם את הנמר. בין האריה והנמר – לפעמים זה מנצח ולפעמים זה מנצח. [אז למה האריה הוא מלך החיות?] יש לו רעמה כמו כתר, יש לו קול אדיר והעיקר שהוא גבור יוצא לקרב, ואילו הדוב (ויחסית לאריה, כן הנמר) – אם רק יש לו ברירה – נסוג מהקרב.

דוד אומר לשאול המלך "גם את הארי גם הדוב[ד] הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם" – הלשון "גם את הארי גם הדוב" משמעה 'לא זו אף זו', היינו שהחידוש בהכאת הדב הוא יותר מאשר בהכאת הארי (וכן מהריבויים בפסוק, "גם את הארי גם הדוב", דורשים שדוד הרג שלשה אריות, "גם את [הארי]", ושני דובים, "[גם] הדוב"[ה] – היינו שהוא הכה דב אחד פחות מהאריות, כאשר שני דובים שקולים כשלשה אריות ויותר מהם).

איפה הדוגמה בתורה למאבקים בין חיות? בסוף ספר איוב מופיע אליהוא בן ברכאל (ששמו שוה משיח בגימטריא, דמות משיחית) והוא נותן לאיוב את התשובה האמתית, התשובה העמוקה, לכל הסבל שלו. הוא מדבר איתו על סוד הגלגולים. אחד הדברים שהוא אומר לאיוב – הוא מדבר על סודות החיים – הוא "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו", פסוק חשוב שדבר דמות משיחית. ה' מלמד אותנו דרך הבהמות והעופות – מכל אחד יש תכונה שאפשר ללמוד.

הדב בחזון דניאל – סמל מלכות פרס

שוב, היום, לכבוד בעל הגאולה – הרבי השני של חב"ד – נדבר על הדב ומה שלומדים ממנו. סמל של איזו ארץ הוא הדב? [רוסיה. בארה"ב גם קליפורניה.] היום דוב הוא סמל של רוסיה, אבל את מי הוא מסמל בתנ"ך? הוא מופיע כסמל של אומה רק פעם אחת, בספר דניאל – למדנו בעבר את פרק ח' בדניאל, אבל הוא מופיע בפרק ז'. פרק ז' הוא בארמית ופרק ח' הוא בעברית. בפרק ז' הוא רואה חיות ועופות טמאים ובפרק ח' חיות ועופות טהורים.

בפרק ז' בבל נמשלת לאריה. קודם הוא רואה את הים, ורוח מגיעה מארבעת הכיוונים ועושה סערה בים. רש"י מסביר שהרוח נלחמת במים. אז הוא רואה ארבע חיות יוצאות מתוך המים – נולדות מתוך הים. החיה הראשונה שיוצאת היא אריה, שיש לו כנפים של נשר – חיה זו היא הסמל לבבל. החיה השניה שיוצאת מהים היא דוב – זו הפעם היחידה שהמלה דב מופיעה בדניאל. בכל התנ"ך יש 13 פעמים את המלה דב – מכוון כנגד יג מדות הרחמים. הדוב בדניאל הוא סמל של פרס, שהיום היא איראן. אם רוסיה עושה עסקים עם איראן זה "מצא מין את מינו" – הכל נשאר במשפחה...

עיתונאי חשוב שאל הרבי בראיון איך אכנה אותך, באיזה תואר? הרבי אמר לו – מנהיג יהדות רוסיה. אנחנו צריכים להמשיך את המסורת הזו. הסמל שעשית לחברת דניאל הוא אריה, אבל משיח אומר שצריכים ללמוד מכל החיות והיום מדברים על דב. למה הדב הוא סמל לפרס? כי הם "אוכלים ושותים כדוב" וגם "מסורבל בבשר" כדוב.

המשמעות הלשונית של דב (בלשה"ק ובלעז)

בעברית דוב מאד קרוב לדבוב – דובב היינו דובר. גם שרש דבר הוא נוטריקון של דב-בער. זו תופעת יסוד בלשון הקדש – הכל הוא דבור, כל דבר בעולם נקרא דבר, יש את עשרת הדברות (כנראה כל אחד מ"עשרת הדברים" הוא סוג של דב).

בשער דב יש ענינים שונים. אם שמים אחריו ש מקבלים דבש, ויש דעה שדב הוא קיצור של דבש כי הוא אוהב דבש. ברוסית דב נקרא אוכל-דבש ['מדבד', היודע-איפה-דבש-מונח.] לגבי דב מביאים הוכחה למשמעות המלה בעברית מהרוסית – כך מנדלקורן מביא בקורקונדנציה. בקבלה כל אחד מהמשקים הוא סמל לאחת משבע הספירות, ודבש הוא כנגד המלכות. לדבים יש שייכות למלכות ולדבש. איך יודעים שיש קשר בין דבר ל-דבש? את הדבש עושות דבורים.

בער הוא דב בגרמנית וגם באנגלית, אבל את המשמעות של דב בעברית לומדים מרוסית. המקובל מתקופת הראשונים, רבי אברהם אבולעפיא, אמר שלעתיד יקחו ויתקנו גם מילים מהשפות הלועזיות. bear באנגלית משמעותו גם דב וגם לשאת משהו (כמו נשיאת הפכים). מתאים לכך שקוראים יששכר-בער – יששכר הוא חמור גרם, שנושא מסעות. לשאת משהו פירושו גם לקבל משהו. היהודים הכי יכולים לשאת סבל – כח הסבל היהודי הוא התכונה היהודית הכי חשובה.

אם מדברים על קשרים לשוניים: בעברית יש שתי מלים ל'lick' – ללקק וללחוך. זו דוגמה למלה באנגלית שבאה מעברית – 'לק' בא מ'ללקק'. כתוב שגם שרש לחך הוא מאותו ענין, ו'לק' באנגלית נקרא בגרמנית 'לאך' (ck באנגלית בא מ-ch בגרמנית). בהמה 'לוחכת עשב' כי אין לה שינים עליונות, אז היא משתמשת בלשון, אבל כשהיא שותה היא 'מלקקת'. זו דוגמה יפה לקשר בין האנגלית לעברית, איך המלה באה מעברית.

"דב שוקק"

לקול של כל חיה קוראים אחרת בלשון הקדש, וכשהדב משמיע קול קוראים לכך "דב שוקק". הפסוק אומר "ארי נוהם ודב שוקק". כך מסבירים רש"י ועוד מפרשים, ש"שוקק" הוא הקול של הדב – לומדים זאת מההקשר בפסוק. המלה מופיעה רק פעם אחת בתנ"ך. האבן עזרא מסביר ש"שוקק" הוא מלשון שוק – הדוב רומס. יש מי שמפרש ש"שוקק" פירושו צמא – הדב צמא לדם. אלה שלשת הפירושים ב"דב שוקק".

ידוע הרמז אצלנו ש-דב ראשי תיבות "דירה בתחתונים" – "נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" – ו"שוקק" רומז לתשוקת ה' לדירה בתחתונים, כדברי המדרש "'שוקיו עמודי שש וגו'' – 'שוקיו' זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו... 'עמודי שש' – שהעמיד כל מעשה בראשית לששה ימים".

הגימטריא של "דב שוקק" היא "נושא הפכים". הרבי – כמנהיג יהדות רוסיה – הוא דב דקדושה. למרות שהדב הוא הכי חזק, צריך לראות בויקיפדיה מתי הופיעה ה'דובי' (teddy bear) [בשנת 1902, סביב טדי רוזוולט.] חלק מנשיאת ההפכים של הדוב – הדוב הוא חיה מאד חזקה, אבל במשך חדשי החורף הדוב הולך לישון.

דב – סמל הקשר ההדוק בין הורים לילדים (והמלחמה בטרור)

כעת מגיעים לדבר הכי חשוב: מתוך 13 הפעמים שהמלה דב מופיעה בתנ"ך, שלש פעמים היא בביטוי "דב שכול"[ו] – כשמישהו מאיים או פוגע בילדי הדב הוא מגיב הכי תקיף. הדב מסמל את הקשר של הורים וילדים[ז]. כתוב באיוב שמכל חיה צריך ללמוד שיעור, והשיעור שלומדים מהדב – שלש פעמים בתנ"ך – שאם דב מאבד ילד, או שמישהו מאיים על הילד שלו, הוא הכי מסוכן. [כך משפחה היהודית.] כך היא צריכה להיות. בעברית אומה היא מלשון אם. כשהילד מאוים מי שמגיב הכי תקיף הוא האמא, לא האבא, והדימוי לכך הוא "דב שכול". אם יש אפילו טרוריסט אחד התגובה צריכה להיות כדב שקול.

הלוחמים של דוד המלך נמשלים לדב שכול – אחת משלש ההופעות בתנ"ך. כך אומר חושי הארכי לאבשלום, "אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גבֹרים המה ומרי נפש המה כדב שכול בשדה". המדענים היו מכירים את התופעה הזו, שיש לאמא-דובה קשר לילדיה יותר מכל שאר החיות, ויש לה מסירות נפש על הילדים שלה. ככל שיש יותר מסירות נפש – יש יותר חיבור (ולכן קירוב חזק ביותר מכונה 'חבוק דב'[ח], כשבקדושה היינו "וימינו תחבקני" בתכלית הקירוב והאהבה, מכל הלב).

כשהדובים ישנים בחורף זה כמו "אני ישנה ולבי ער". בדרך כלל דווקא בשנת החורף אמא דובה יולדת. כשנולד דב הוא בתוך שליה – כמו אדם – והשליה של דב-בער היא הכי עבה מכל החיות, וכדי שהילד יכול להשתחרר ממנה צריכים שהאמא תלחך את השליה הרבה זמן, בזהירות שלא להזיק לו. זה יכול להיות מקור לכך שילדים משחקים בדובי – זה זכרון של האמא שהיא נותנת לולד, שהיא מלקקת את השליה. אם מישהו פוגע או הורג את הילד הדובה יוצאת מדעתה – מתמלאת כעס ונהיית החיה הכי מסוכנת. שוב, הגבורים של המלך דוד נמשלו ל"דב שכול". המסר האקטואלי מזה מאד חשוב – המלחמה בטרור צריכה להיות כדב שכול.

ישעיהו אומר שלעתיד לבוא "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" – זו פתיחה לשבעה דימויים כאלה של חיות. בהמשך כתוב שם "ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן". יש קשר מיוחד בין הפרה והדוב ובין הילדים שלהם. [אנשים לא יאכלו בשר?] אולי כן. בבית המקדש יש קרבנות ואוכלים בשר. בכל אופן, מהפסוק הזה בישעיה רואים שיש קשר מיוחד בין גורי הדב וגורי הפרה – לא רק הדב והפרה, אלא "יחדו ירבצו ילדיהן". פרה מלשון "פרו ורבו", גם מסמל קשר לילדים. זה היה לכבוד הדוב.

ב. "היטב איטיב עמך"

יום ה-70 בשנה וה-50 בעליות לתורה

היום הוא היום ה-70 בשנה, מראש השנה. 70 שוה סוד – יום ה-סוד של השנה – אז צריכים לגלות איזה סוד היום. משמחת תורה, בה מתחילים לקרוא את התורה מחדש, היום הוא היום ה-50 (בעליות לתורה) – יש חמשים שערי בינה. נאמר משהו על קריאת התורה של היום – יעקב שולח לעשו שהוא מוכן לגאולה, שהוא סיים את עבודתו, ושואל אם עשו מוכן. התשובה אז היתה שעשו לא מוכן, אבל בדור שלנו הרבי אומר שעשו כבר מוכן. נאמר משהו לפרשה של היום, "ראשון" של וישלח. בכל שבת יש שבע עליות לתורה. עד השבת שהיתה, הפרשה השביעית, היו 49 פרשיות, והיום קוראים את העליה ה-50. יש שבעים פנים לתורה וחמשים שערי בינה – הם נפגשים היום.

ארבעת פירושי "היטב איטיב"

נאמר משהו מיוחד לכבוד הפרשיה-העליה של היום בתורה, הפרשיה ה-50 מתחלת התורה: יעקב פחד מאחיו עשו והתפלל לה', והמשפט הכי חזק שלו הוא "ואתה אמרת היטב איטיב עמך". יש הרבה סודות בביטוי "היטב איטיב"[ט]. המלה "היטב" מופיעה שש פעמים בתורה (ר"ת "היטב איטיב").

רש"י מסביר, על פי דברי המדרש, ש"'היטב' בזכותך 'איטיב' בזכות אבותיך".

בעל ה"העמק דבר" מסביר[י] ש"ואתה אמרת היטב איטיב עמך" – מה שכל יהודי צריך לומר לה' – היינו שהבטחת לי טוב ושאוכל גם להעביר את הטוב הזה לאחרים. "היטב" לך ו"איטיב" שתוכל להיטיב לאחרים. אפשר להסביר ששני הפירושים הולכים יחד – בזכותך אני מיטיב לך ובזכות אבותיך אני נותן לך כל כך הרבה שתוכל להיטיב לאחרים.

אז בא הפירוש של רבי לוי יצחק מברדיטשוב שאומר משהו מאד יפה ב"קדושת לוי". הוא אומר[יא] שלפעמים יש טוב נסתר – יתכן שמישהו לא הצליח כל השנה אך זה לטובתו. "היטב איטיב" היינו שאגלה את כל הטוב, שלא יהיה באתכסיא אלא "טוב הנראה והנגלה" (בלשון הרבי).

עוד פירוש שלו[יב], שלפעמים ה' עושה טוב למישהו אבל כך גומר את הזכויות שלו – נגמר לו הטוב – ו"היטב איטיב" אומר טוב נצחי, לא שמשלם לך על הזכויות שלך ואז נגמר.

ארבעת הפירושים בסוד הוי'

נקביל את ארבעת הפירושים לארבע אותיות שם הוי' ב"ה:

טוב נצחי, שלעולם לא נפסק, הוא ה-י של שם הוי'.

הגילוי של הטוב הנסתר שייך ל-ה עילאה שבשם.

פירוש רש"י לפי חז"ל – "'היטב' בזכותך 'איטיב' בזכות אבותיך" – שייך ל-ו שבשם, יעקב הוא התפארת ואבותיו הם חסד וגבורה, הכל במורגש שבנפש, ב-ו שבשם.

הפירוש האחרון, שיהיה לך כל כך טוב שתוכל להיטיב לכולם – זהו טוב מלכותי, למלך יש כל כך הרבה שיכול להיטיב לכולם, כנגד ה תתאה שבשם.