בע"ה

מוצאי ה' טבת ע"ו – כפ"ח

שו"ת בעניני הדרכת ציבור וחסידות

שיחה עם הרב מרדכי כליפא (קהילת "אור חדש", בת ים)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

מניעי ההתעוררות לתשובה והיחס בין קיום התורה לטובה בעולם הזה

[חסרה השאלה בהקלטה. כנראה: האם להדגיש בקירוב את התועלת האישית של מי שמקיים תורה או הענין הכללי?]

התורה לא פוחדת, לא דואגת, שאדם יפרש לא נכון את התלות בין גשמיות לרוחניות – שמישהו יבוא ויאמר שזה לא לשמה, שצריך לעשות דברים לשמה בלי לצפות לשכר. כתוב "אם בחקתי תלכו – ונתתי גשמיכם בעתם". גם את הגשמיות וגם את הרוחניות – "ונתתי גשמיכם בעתם", "ונתתי שלום בארץ", "ונתתי מקדשי בתוככם". אלה שלש תוצאות של "אם בחקתי תלכו", "שתהיו עמלים בתורה". כלומר, בסוף זה חוזר לרוחניות – אנחנו עושים את שלנו ברוחניות, ה' נותן גשמיות ("גשמיכם"), אחר כך השלום הוא ממוצע בין גשמיות לרוחניות ובסוף יש בית מקדש. הפרשיה מסיימת "ואולך אתכם קוממיות".

שאלה: אז אם אנחנו מדברים על צניעות לדבר על הברכה?

גם על הברכה, כך דרך העולם. כמו שמזוזה היא סגולה לשמירת הבית. מותר בדור שלנו – כך לפי מעמד הדור – וצריך להסביר את התלות בין הגשמיות וגם השלום לרוחניות. קשה לתפוס מהו בית מקדש, אבל גשמיות ושלום כן תופסים.

שאלה: ואם ישאלו – אני בעל תשובה, למה יש לי כעת קשיים בגשמיות, כשאני קרוב לה'? התלות הזו היא לא תמיד משוואה. מה אני אמור לענות?

כשאדם חוזר בתשובה הוא צריך קצת כפרת עוונות על מה שהיה, ככה צריך לפרש את זה. ובכלל, "צדיקים תחלתם יסורים וסופם שלוה" – תחכה קצת,  יהיה לך טוב. כעת איזה מבחן – ה' בוחן ומכפר. הרי בעל תשובה סופו – וכן תחלתו – שעומד במקום שצדיקים גמורים לא יכולים לעמוד שם. כתוב שהדברים הכי טובים נקנים ביסורים – תורה, ארץ ישראל, עולם הבא. היסורים יגמרו. צריך לקבל באהבה מה שה' עושה. ה' מבטיח שאם תשמור את התורה ודאי יהיה לך טוב.

גם צריך להסביר שהכלי לקבל את כל הברכות הוא הודיה. כמה שאני מודה על מה שה' כן נותן לי – וה' נותן, זה שאני נושם בא מה' – אם אני מודה באמת זה עושה כלי לריבוי שפע יותר ויותר. לא להיות כפוי טובה.

שאלה: אם לאדם יש יסורים בנקודה מסוימת, הוא צריך לחפש את הענין הזה? יש לנו ידיעה בדבר הזה?

יש ענין לפשפש במעשיו – אם לא מצא תולים בתלמוד תורה. גם זה, בדור שלנו, לא צריך יותר מדי. קצת, אם יש משהו בולט שהוא יודע שצריך לתקן – אז צריך לתקן. יש פירוש מהבעש"ט ש"סור מרע", סרים מהרע, על ידי "ועשה טוב" – להדגיש את ה"עשה טוב", שאם עושים טוב אז הרע מסתלק מעצמו. לכן אחד שיש לו יסורים צריך עוד יותר, לחשוב ש"את אשר יאהב הוי' יוכיח" – סימן שה' אוהב אותך, עכשיו תעשה עוד יותר דברים טובים וגם היסורים יעלמו. זה גם רק נסיון, אין ממש בנסיון, הוא רק סובייקטיבי.

תחלת דרך התשובה ועידוד להתקדמות

שאלה: ומה להדריך בעלי התשובה, הדבר הכי הראשון שהם צריכים לעשות?

יש גם פתגם בחסידות, שאם למדת אלף – אתה יודע משהו חדש, שלא ידעת קודם – אז תזכה בכך אחרים. למדת אלף? תלמד עליו לאחרים עוד לפני שתלמד על בית. אפשר לחשוב שלא אלמד עד שאני יודע את כל האלף-בית. מה המעלה של בעל תשובה אמתי? שיש לו התלהבות מהחידוש – זה לא דבר ישן – ובהתלהבות שלו הוא יכול להשפיע על מישהו שאדם ותיק ויודע יותר לא יכול להשפיע. יש ותיקים ממנו, אבל הוא צריך להשפיע מההתלהבות שלו. זה דור של בעלי תשובה. אנחנו מדברים כל הזמן שבעלי התשובה צריכים גם להגיע להנהגה פה במדינה, בתיקון המצב הפוליטי צריך דווקא בעלי תשובה. יש להם כח. צריך להסביר לבעל תשובה שה' עשה בהשגחה פרטית שתעבור כל מה שעברת כדי שתוכל לתקן את המצב הזה – לא רק אצלך. עברת תרבות זרה, עם ישראל צריך לתקן אותה בשביל כולם, ואתה – שמכיר אותה טוב-טוב – יכול לתקן את המצב.

הקהילה שלכם היא בעיקר בעלי תשובה?

מסורתיים, דתיים וחילונים.

זו שכונה בבת ים?

כן.

למשל, אני אומר דוגמה – האם אנחנו צריכים לשכנע נשים ללכת למקוה? האם אנחנו צריכים לשכנע אנשים לקבל קבלות? איזה מדרגות של קבלות?

ודאי, צריך לשכנע בדרכי נעם, שזה טוב – טוב לשמים וגם טוב לבריות, ודורשים שמה שטוב לבריות גם טוב לבריאות, גם לבריאות הפיזית וגם לבריאות הנפשית. שוב, מי שיש לו משהו טוב רוצה לזכות את כולם.

למשל, בחור הלך בלי כיפה – שם ציצית אך בלי כיפה – מתי השלב שהוא צריך לשים כיפה?

קודם כל, צריך לשאול אותו – 'מה עם הכפה?'.

לשאול או לא ללחוץ?

אפשר לשאול בלי ללחוץ.

הוא מושפע?

הוא עובד בבית המשפט, ויש לו ילדים בתלמוד תורה, אבל הוא הולך בלי כפה.

וציצית בחוץ?

לא.

תסביר לו שהוא נוהג לפי האריז"ל, שהציצית בפנים, אז הוא כנראה מקובל – ומקובלים נוהגים ללכת גם עם כפה... כל אחד צריך להתקדם. צריך לעזור, בלי ללחוץ יותר מדי, אבל לעזור להתקדם. הרבה פעמים יש גם כח המדמה, שהוא חושש מה יאמרו הבריות – ודאי צריך לחזק אותו שלא יקרה שום דבר, ואדרבא.

תשובה במשפחה – הורים, בת זוג וילדים

[שואל אחר:] אני בעל תשובה 8 שנים ורציתי לקבל עצה מהרב, כמו שהרב ספר שיש תקופה של אורות, שרוצים להשפיע לסביבה, איך אני יכול לעזור להורים שלי. הם ב"ה קצת מתחזקים, כי הם רואים את הבן שלהם, אבל עדיין אני מרגיש שאני לא עושה מספיק. לדוגמה, אבא שלי יכול לגלח את אזור הפאה עד העצם. איך אני יכול לומר לו, בצורה שעדיין כיבוד אב ואם?

ההלכה בענין – אם אפשר לקיים זאת, בצורה הכי טובה – שתלמיד כלפי רב אמור להעיר "למדנו רבנו כך וכך". אתה יכול ללמוד עם אבא שלך, לפתוח ספר?

לצערי לא.

אני אומר דבר תורה בסעודה שלישית. אבא שלי מגיע לפעמים לשמוע אותי – זה הזמן היחיד שהוא בא לשמוע אתי תורה.

מצוין, אם אפשר להכניס את ההלכה, את הענין, בדבור הזה – בלי להסתכל עליו.

נכון, אבל האשה היא עיקר הבית – אם היא תחליט לשמור שבת כל הבית יפרח. היא לא שומעת אותי, מה הדרך שטוב לקרב אותה, וח"ו לא להרחיק.

הטבע שאמא, יותר מהאבא, רגישה לאושר של הבן – כמה הבן מאושר. אם אתה תראה לה, תוכיח לה, כמה אתה מאושר בתורה – זה ישפיע עליה. אושר משפיע על אמא. אתה בעל משפחה? אז גם הנחת מהנכדים. כשרואים שהנכדים הולכים בדרך תורה – שפחות מוכרת להם – וכולם מאושרים, שמחים ושרים ורוקדים, זה מה שמשפיע.

יש לי ילדה קטנה בת שנה ובע"ה עוד ילד. לצערי אמרו שאולי יש בעיה בכליה אחת – הוא עובר בחדש תשיעי. אני יכול לקחת על עצמי איזה תיקון? שייך להביא וללמוד משם משהו.

כתוב שכל מה שקשור לפוריות, לבריאות, צריך להדר וללמוד שוב הלכות טהרת המשפחה. כל אחד, גם הכי חרדי, ללמוד שוב ולקבל הידורים נוספים – זה ישפיע טוב גם על העובר. ללמוד גם עם אשתך.

גם זו שאלה לרב – איך אני מחזק את האשה? מבחינתי – כל היום ללמוד שיעורי תורה. האשה רוצה את בעלה בבית, שיהיה אתה – אנחנו נשואים לא הרבה זמן, רק שנתים. אני עובד ואני רוצה בערבים יותר ויותר ללמוד ולהתחזק. זה קצת גורם לחילוקי דעות בבית, פוגע בשלום בית. מה יותר נכון, להיות יותר עם האשה על חשבון זמן תורה? לפעמים היא מבינה ולפעמים לא. אני מנסה לפצח את הדרך, את ההנהגה הטובה, כי זה גורם מחלוקות מאד גדולות.

צריך לחלק את הזמן, שיהיה טוב לשמים וגם טוב לבריות – שטוב לבריאות. להיות עם אשתך זה טוב לבריות וללמוד לעצמך זה טוב לשמים. ביום שלישי של מעשה בראשית ה' ברא גם את עץ החיים ועץ הדעת. עץ החיים הוא תורה ו"עץ הדעת טוב" – רק טוב, בלי "ורע" – הוא הקשר הטוב בין איש ואשתו, "דעת טוב", "והאדם ידע את חוה אשתו" ו"מצא אשה מצא טוב", "אומר לדבק טוב". עץ גם לשון עצה, צריך לקבל עצה טובה איך להיות כמה שיותר בבית וגם ללמוד כמה שיותר תורה, ושהיא תהיה מרוצה ומאושרת ממך.

ראשית הלימוד בחסידות

[הרב כליפא:] יש ספר בחסידות שמומלץ ללמוד עם צבור? למשל, מתי יש אפשרות ללמד או ללמוד תניא.

קודם צריך ללמוד – זה ספר שצריך ללמוד טוב לפני שמלמדים.

אפשר ללמוד עם הביאורים שיוצאים, הרב אבן-ישראל (שטיינזלץ) וכו'?

אם זה ביאור מוסמך – זה טוב. יש את אוסף כל ביאורי הרביים, לקוטי ביאורים, שאפשר לרכוש. תניא הוא ספר שאפשר ללמוד עומק אחרי עומק. למתחילים יש פרקים/חלקים שיותר נוגעים מיד למדות. למשל, מפרק כו עד לד יש נושאים שמאד נוגעים – שמחה בחיים, איך לקבל יסורים וכו'. אני תמיד ממליץ לצבור חדש ללמוד קודם כל פרקים אלה. בחלק הרביעי של התניא, אגרת הקדש, יש כמה אגרות שטובות לכל אחד, ובמיוחד למתחיל.

יש עוד ספרים ללמוד. אם יש שיעור יותר קטן, של אנשים שרוצים ללמוד לעומק, אפשר ללמוד משהו מדרך מצותיך. אחרי התניא זה בדרך כלל הספר השני שלומדים – דרך מצותיך של הצמח צדק, הולך לפי מצוות. זה גם נושא ברור, שכעת לומדים על המצוה הזו על פי חסידות. יש מצות מינוי מלך – מצוה ציבורית. הוא שואל למה צריך מלך – אם כולם יעשו תשובה, למה צריך מלך? הרי כולם כבר שומרי תורה ומצות. יש שם מצות אהבת ישראל. ספר מאד יפה לפי המצוות.

יש ספר מהספרים של הרב שהרב ממליץ ללמוד אותו כספר יסודי? אני רוצה להגיד לרב שכל שבע ברכות אני אומר משהו מהספר ברית הנישואין – מה שהרב כתב שם על "מצא" או "מוצא". זה דבר טוב... אני שואל על דברים נוספים.

תלוי בנושא. אם הנושא הוא "שכינה ביניהם" יש כמה וכמה ספרים על הנושאים האלה. אם זה נושא של תיקון המדינה – יש גם סדרת ספרים על זה. אם זה נושא של עבודת ה' הפנימית, הספר הכי חשוב הוא לב לדעת, מאמר "פרק בעבודת ה'" בתוכו – זה הכי חשוב. יש לנו בית ספר לתורת הנפש – זה היסוד של הלימוד שם. יש עוד ספר יסודי שנקרא ספר "הנפש" שגם מומלץ. הכי פנימי, הכי נוגע לעצם העבודה ממש, זה "פרק בעבודת ה'".

תשובת הכלל

עוד בירור, לגבי היחס לחלק מעם ישראל, השמאל, שיש דבר כזה שאנשים מתוכו עושים תשובה. אני שואל, אם אני אומר שהם ערב-רב – יש תיקון לערב רב?

לפי הדרך שלנו, אין מישהו שאתה מצביע עליו ואומר 'זה ערב רב'. ערב רב זו קליפה שיכולה להיות בכל אחד ואחד. לא להצביע על אנשים. יש אנשים שיש להם השפעה רעה על הצבור, אז אפשר להתפלל שאחד כזה ירד מההנהגה, ואז גם יש סיכוי שיעשה תשובה.

בברכת "ולמינים ולמלשינים" על מי לכוון, על הנוצרים המסיונרים?

עליהם תקנו ברכה זו. כמו שהרמב"ם אומר.

יש עוד דברים שהרב חושב לקחת אותם לדבר בצבור, להכין שיעורים על זה, לעבוד על הנקודות, להדגיש איזה דברים חשובים בדור הזה?

אנחנו הרבה מאד מדברים על להפוך את התשובה של הפרט, של היחיד, שתהיה תנועה מספיק מאסיבית של תשובה שהיא תהיה תשובה של הצבור. בעל תשובה חושב על לתקן את הסביבה, את ההנהגה, את המדינה. כמו שנפסקה הלכה, שברגע שעם ישראל נכנס לעם ישראל הוא מקבל גדר של צבור, שאין לו אותו בחוץ לארץ, ואז מיד חלות עליו שלש מצוות – להעמיד מלך, להלחם נגד אויבי ישראל ולבנות את בית הבחירה – לפי הסדר הזה. כלומר, לתקן את ההנהגה שתהיה על פי תורה, וממילא כל המדינה תתנהל על פי תורה בדרכי נעם, להלחם כמו שצריך נגד האויבים שלנו, ואז נגיע לבית המקדש. אלה שלש מצוות של הצבור.

אז לדבר על זה, על מלך?

על מלך; על בטחון ושלום אמתיים – שיבואו דווקא כאשר, בלשון חז"ל, תהיה "יד ישראל תקיפה"; ולהגיע להר הקדש. להאמין חזק מאד שהדור שלנו, כמו שהוא דור של תשובה, הוא דור של גאולה – כי הא בהא תליא. כך כותב הרמב"ם, ש"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין". יש תשובה בה אדם חושב על תיקון עצמו, הבית והסביבה שלו, ויש תשובה מתוך מודעות ש"כל ישראל ערבין זה בזה" – אני ערב לכולם, אז איך ביחד מתקנים את המצב. זה בדיוק הדור והזמן – אפשר למסור את זה.

התיקון יבוא מתוך עבודה על הפרטים, כל פרט יתקן, או כמהלך כללי? אי אפשר לראות מהלך כללי.

מהלך כללי שהפרט חושב על הכלל יותר ממה שהוא חושב על עצמו. צריך לתקן את עצמו גם כן, אבל עיקר החידוש – אנחנו פה בארץ, ב"ה, ה' עשה לנו נסים הכי גדולים בדור הזה, בשיבת ציון, והוא רוצה מאתנו משהו כצבור. לא שתמשיך להיות הנהגה ללא אמונה גלויה. הכי פשוט, רוצה לפתוח את הרדיו – קול ישראל, לא איזה רדיו דתי או חרדי – ולשמוע "ברוך ה'", שיהיה שם שמים שגור בפי כל. אני רוצה שאלקות תהיה פה בגלוי. זו משימה קדושה.

בבנין הלאומי אנחנו לא רואים שום התקדמות – יש הרבה תקיעות, לא לומדים לקח, המנהיגות לא לומדת. מה נשאר לנו, היושבים בבית המדרש, לעשות? אנחנו לומדים, אנחנו מתפללים, אולי צריך להרבות בתפלה, אבל יש משהו מעשי לעשות?

הנה, יש לך תלמיד שלא יושב כל היום בבית המדרש – הוא מעורב בתוך המציאות, במה שקורה בעולם. הוא וחבריו – הרבה יהודים – צריכים פשוט להחליף את ההנהגה. את הרוח, ההשראה, הוא צריך לקבל מבית המדרש – אתה נותן את ההשראה, הוא צריך לבצע בשטח.

צריך לבנות אנשי מעשה שילכו, אבל ברגע שנכנסים לאקדמיה הם עוברים צורה.

זה חלק מהקליפה, "אשר קרך בדרך". עמלק-הספק הוא הקרירות, שמקרר את האמונה. עיקר המלחמה הוא כנגד עמלק. גם הערב-רב שהזכרת יש מכל מיני סוגים, ואחד מהם נקרא עמלק. העמלק הזה הוא בתוך כל אחד, עמלק בגימטריא ספק – יש איזה ספק, איזו קרירות. האקדמיה מקררת, לכן שם התיקון האמתי יהיה החבור בין התורה והמדע – שהמדע יודה לתורה וגם יקבל ממנה השראה וחידוש.

יהיה משהו נסי?

הכל יכול להיות, אבל "אין סומכין על הנס" – צריכים שאנחנו נתקדם בכלים שלנו. אבל ודאי, כמו שאמרנו, ה' עשה ועושה נסים – יש נסים גלוים ויש נסים נסתרים, כל הזמן ה' עושה נסים. זה שאנחנו קיימים בכלל זה נס, כל המלחמות שהיו כאן – הכל נסים.

טהרת המחשבה ותיקון הברית

[תלמיד:] אפשר לבקש מהרב עצה לטהר את המחשבה מדברים שסוחבים מהעבר?

אצל חסידים ורבי, כשמציירים פנים של צדיק זה מאד עוזר לטהר את המחשבה. בכלל, שיש אהוב – שאתה אוהב את עם ישראל, אתה אוהב את ה', אי אפשר לצייר יותר מדי את ה', אבל לקחת משהו אהוב שכן אפשר לתת לו איזה ציור, אהוב מופשט – הציור של האהוב מטהר את המחשבה.

[תלמיד:] שאלה אחרונה ברשות הרב – עצות לתיקון הברית.

יש הרבה עצות. כתוב שהעצה הכי טובה – כמובן, אחרי שאדם מקבל על עצמו בפועל – היא לקרב בעלי תשובה. כשאתה מקרב מישהו לתורה ומצוות אתה מחזיר את כל מה שיצא לבטלה – הכל חוזר, כל הניצוצות. לקרב יהודים.