שיח המשיח

[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] "וכל שיח השדה... וכל עשב השדה" = 1430 = הכל פעמים הוי' וכו', מספר מאד משיחי! שיח עשב = "משה משה" – לא פסיק טעמא בגווייהו", "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון", רמז לשני משיחים, משיח בן יוסף (בגאולה הראשונה נאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו") ומשיח בן דוד (שהוא משה מלגאו ודוד מלבר). "וכל... השדה" = 370, שע נהורין (עלית משה מסוד חיה לסוד יחידה כנודע), פרץ (מלך המשיח).

[ג] "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים". יש בפסוק נ אותיות, לרמוז לחמשים שערי בינה, אותם השיג יצחק אבינו בצאתו לשוח בשדה לפנות ערב. "ויצא יצחק לשוח בשדה" ר"ת יובל – הוא השיג את סוד היובל, שנת החמשים ושער ה-נ של הבינה (בחינת "אלהי יצחק" כנודע), וכן תקן את יובל "אבי כל תפש כנור ועוגב" – "לשוח בשדה" היינו לשיר ולנגן (לשון גן כנודע) יחד עם "שיח השדה". "לשוח בשדה" ר"ת לב – "איזוהי עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה". הוא נענה בתפלת המנחה, כמו אליהו הנביא (הערך הממוצע של ארבע אותיות יצחק = אליהו [שהוא פינחס = יצחק] שנענה מפי העם בהכרזת "הוי' הוא האלהים הוי' הוא האלהים", יחוד הוי' (למעלה מן הטבע, היה הוה ויהיה כאחד) ואלהים (בגימטריא הטבע), ומה שנאמר פעמיים "הוי' הוא האלהים הוי' הוא האלהים" היינו להמשיך את הוי' להתלבש ולהתיחד עם אלהים ואז להכליל את אלהים בהוי' להיות אחד ממש, "אין עוד מלבדו". והוא עצמו היחוד של יצחק רבקה בגימטריא תפלה (לשון יחוד וחבור) כנודע.

כל הפסוק – "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" = 2730 (1.5 פעמים 1820) = 26, שם הוי' ב"ה, פעמים 105 (משולש 14) = 3 פעמים 5 פעמים 7, סוד ברכת כהנים כנודע. התבה היחידה בפסוק שהיא כפולת הוי' היא יצחק = ח פעמים הוי'. שאר תבות הפסוק = מהיטבאל פעמים הוי' (מהיטבאל = 97, מספר הראשוני ה-26, הוי') – מהיטבאל סוד יחוד מה בן, יחוד יצחק רבקה כמבואר בלקו"ת (כאשר ה-א של מהיטבאל = 1000 אז מהיטבאל = 1096 = 8 פעמים 137 = "[ומהוי'] אשה משכלת". ואז יצחק-רבקה הדר [יצחק ע"ה] מהיטבאל = 1820, סוד פעמים הוי' ["סוד הוי' ליראיו ובריתו להודיעם" – יצחק רבקה מהיטבאל (יצחק-מה רבקה-בן) = ברית]). "ויצא יצחק לשוח בשדה" = 10 פעמים מהיטבאל.

"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" – בשיחת יצחק במקום המקדש ("יצחק קראו 'שדה'") – המקום המקודש, שבו מתגלה ש"לית אתר פנוי מיניה" (הגילוי שהצמצום, מכחו של יצחק, אינו כפשוטו) – הוא פנה את חשכת הערב (תוצאת הצמצום הראשון) ובכך פנה מקום (צמצום הצמצום, וד"ל) לגילוי האור הערב מכל ערב, סוד "נעימות עריבות ידידות מתיקות", האור שמתגלה ביחוד חתן וכלה (יחוד יצחק ורבקה).

"וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" – גמילות חסד של אביו אברהם, שבכך נבחנה רבקה להיות ראויה להזדווג עם יצחק בן אברהם. "גמלים" = ענג ר"ת עדן נהר גן, "באים" = גן – "באתי לגני אחתי כלה". "עיניו" (לשון עיון והתבוננות) = גמל גמל – "גמלים" לשון רבים ו"מיעוט רבים שנים", גמילות חסד של האיש עם האשה וגמילות חסד של האשה עם האיש. יש בפסוק ה פעלים: ויצא לשוח וישא וירא באים (הר"ת = 50, אותיות הפסוק כנ"ל) = ו"פ "גל עיני".

[ד] עשב = משיח [בן] דוד.