בע"ה

כ"ה אד"ש ע"ו – ירושלים

עשר קרנות

ברית נצח-בנימין שי' אטינגר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. קרן-יקר

לחיים לחיים, מזל טוב מזל טוב למאיר ולמוריה לסבים לסבתות ולכל בני המשפחה. שיזכו, כולנו – ההורים והסבים וכל הידידים – לראות את הילד הזה גדל, משגשג, הולך בדרך אבותיו הקדושים ומביא גאולה לעם ישראל.

נצח בנימין – יקר

שמענו מה שמאיר הסביר על פשר השם, נצח בנימין. אם כן, אפשר להתחיל עם חשבון הגימטריא של השם. כשבנימין הצדיק נולד כתוב בנימין מלא, וגם כאשר הוא מתברך מפי יעקב אבינו – "בנימין זאב יטרף" – כתוב מלא. ברוב הפעמים בתורה כתוב בנימן חסר, אבל בשעת הלידה וכשהוא מתברך מפי אביו הוא כתוב מלא. כעת אנחנו בקבלת השם, בנימין מלא. אם מחברים אותו לנצח – "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" – ביחד יוצא בהשגחה מספר ומלה פשוטה שמאז פורים השנה (ממנו אנחנו יוצאים, מגאולת פורים) אנו מתבוננים בה, המלה יקר.

עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שי עולמות, "להנחיל אוהבי יש", ו-שי עולמות הם נצח בנימין (סוד השיקוף של היש האמיתי ביש הנברא דווקא, הגילוי של העולם הבא, כמבואר בדא"ח). שי העולמות שוים יקר, נעשים יקר, כמו שהסברנו באריכות. "'ויקר' אלו תפלין" כדרשת רבי אליעזר הגדול על "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך" ש"אלו תפלין שבראש". ידוע הדיוק בחסידות שלא כתוב תפלין שעל הראש אלא "תפלין שבראש" – שיהודי מפנים, דערהער, את ה"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" שכתוב בתפלין. אז ממילא "ויראו ממך" וזוכים לשלמות ארץ הימין – בנימין נקרא כך כי הוא הבן היחיד שנולד בארץ – ארץ ישראל (נצח בנימין ר"ת בן וס"ת חן – בן חן = ימין).

בהשגחה פרטית אתמול היתה ברית אצל אחד החברים של מאיר, ביצהר, והיתה לו הוה-אמינא לקרוא לילד בנימין. למעשה הוא קרא לילד פאר, אבל הוא בקש ממני בדרשה לקשר את השם לבנימין כי היתה הו"א שהילד יהיה בנימין. רואים שהו"א של חבר מתקיימת אצל החבר הטוב שלו. במקיף, ברוח הקדש, הוא כנראה חש שמחר הולכת להיות ברית של בנימין – לכן גם 'בא לו' השם וגם הוא לא קרא בו, כדי שיקרא על אותו תינוק שמן השמים שמו בישראל הוא בנימין הצדיק, בן של ארץ ישראל.

הקרנים של היהודי

כמו שנצח בנימין עולה שי, יקר, יש עוד מלה חשובה מאד שהתחלנו לדרוש אתמול – גם מהשער של יקר, קר, אבל במקום י בהתחלה שמים נ בסוף (גם אות מאותיות האמנתיו) ומקבלים מלה חשובה מאד – קרן, "קרן ישראל" ("אצמיח קרן לדוד [השם השני של מאיר הוא דוד] ערכתי נר למשיחי").

דברנו, ונמשיך זאת כעת, שברית מילה, עצם הברית, היא הקרן, ה"קרן קימת", של היהודי לכל החיים שלו. גם כמו "'ויקר' אלו תפלין" – התפלין הם הקרנים של יהודים, "ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזֹה". בבוא הגואל ה' נותן לכל היהודים קרנים, קרני אור, כפי שהוא נתן למשה רבינו קרני הוד, "קרן עור פני משה". "ושם [בתוך הקרנים] חביון עזֹה" – זה מקור הביטוי הכי עמוק בכתבי האריז"ל, שבתוך הרדל"א, האמונה הפשוטה של כל יהודי, יש "חביון עז העצמות". קרן היא עצם, כמו שנסביר, והעצם של היהודי הוא הקרן שלו. בברית המילה נותנים ליהודים את הקרן.

אמרנו אתמול שהסימן המובהק של חיה כשרה הוא דווקא קרנים, יותר מכל סימן אחר, כלשון המשנה ש"כל שיש לו קרנים יש לו טלפים ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים [והוא לא כשר]". בתרגום יונתן הוא מוסיף בתוך הפסוק של "מפרסת פרסה" ו"מעלת גרה" את הסימן של קרנים, בין שני הסימנים האחרים. זהו הסימן העיקרי, יותר מהכל, שמי שיש לו קרנים הוא כשר. זה עצמיות.

מי שיש לו עצמיות – גם פוחדים ממנו. אם חושבים שלמאיר יש קרנים – ככה חושבים בשב"כ – אז זה באמת ככה... ליהודי האמתי יש קרנים של קדושה, כמו שנסביר כעת. מהקרנים של הקדושה באמת "תפול עליהם אימתה ופחד", כפי שכתוב כשעם ישראל נכנס לארץ ישראל. אנחנו מצווים להכנס לארץ, לרשת את הארץ, שלמות הארץ, ולפי חז"ל השטח הבסיסי של ארצנו הקדושה הוא ת פרסה על ת פרסה (1600 קילומטר על 1600 קילומטר – צריך לקחת מפה ולראות כמה זה יוצא), הסוד של "מפריס פרסה", פרסה בגימטריא משה (יהודי יקר), שהוא בן עמרם, בגימטריא קרן (ומה שמעלה גרה היינו יצחק, שהוא גם סוד "עשרים גרה השקל" – שקל = אברהם יעקב). זה בדיוק מה שכתוב בתרגום, שמתוך הטלפים, הפרסה, לומדים על העיקר שחשוב מהפרסה – העצם והשרש – הקרנים.

ב. פרצוף עשר קרנות

מדרש עשר קרנות

לא הזכרנו אתמול, ועל כך נדבר היום, את המדרש שמובא בכמה מקומות, גם במדרש איכה על הפסוק "גדע בחרי אף כל קרן ישראל" ובמדרש שמואל על הפסוק "רמה קרני בהוי'" בתחלת שירת חנה על לידת שמואל. שמואל עתיד למשוח למלך קודם את שאול בפך ואחר כך את דוד – עליו נאמר "וגם נצח ישראל לא ישקר וגו'", שם הרך הנימול – בקרן. לכן חנה אומרת "רמה קרני בהוי'" – עיקר ה"רמה", "וירם קרן לעמו", הוא מלכות בית דוד, המלכות הנצחית ("אצמיח קרן לדוד" – "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קוינו כל היום. ברוך אתה הוי' מצמיח קרן ישועה". "קרן ישועה" הוא "קרן דוד"), "נצח ישראל", מלכות מלך המשיח, "קרן משיחו" היא הקרן של דוד המלך ("[קרן] משיחו" = קרן דוד = דוד פעמים הוי' ב"ה).

שוב, על הפסוקים האלה חז"ל דורשים שיש "עשר קרנות" ("עשר קרנות" = 1326 = משולש 51, אהבה פעמים אמונה = "ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום", השיא, הקרן, של ברכת כהנים). גם כשדברנו על יקר הזכרנו מאמר חז"ל מפורסם ש"עשרה נקראו 'יקר'" – יש עשרה דברים בתנ"ך שנקראו "יקר". על קרן כתוב "עשר קרנות הן". בסוף, אחרי שמונים עשר קרנות, יש אומרים שיש עוד אחת, שהיא המשיח. במדרש עשר קרנות יש כמה חופפים ל"עשרה נקראו יקר", אך עוד יותר עצמי מה"יקר" – גילוי העצם של היהודי הוא הקרן.

מיקום הקרן בערכי הקבלה

הקרן היא מעל הגלגלתא, יוצאת מהגלגלת (כמו שני הכרובים בקדש הקדשים שיוצאים מהכפרת שמעל ארון הקדש). מה בקבלה למעלה מהגלגלת? רדל"א, רישא דלא ידע ולא אתידע – שם האמונה ושם חביון עז העצמות, "קרנים מידו לו ושם חביון עזֹה" (= 1000, סוד אלף אורות שנתנו למשה רבינו במתן תורה).

בכל אופן, כאשר פותחים את ערכי הכינויים בספירה הקבלה יש למלה "קרן" כמה מיקומים. יש מי שאומר שקרן היא במלכות. יש מי שאומר שסתם קרן היא פאר, תפארת (לא הזכרנו אתמול את הקשר לשם של הילד). לכן, כפי שהזכרנו אתמול, את התפלין מזכירים בברכות השחר במלים "עוטר ישראל בתפארה". עיקר סימן הטהרה הוא שתי קרנים – אם יוצאת רק קרן אחת מהמצח הוא ספק טהור – ועל שתי קרנים כתוב שהן נצח והוד (על זה דברנו). אלו ערכי הכינויים.

יש הרבה ביטויים של קרן שלא הזכרנו. יש "קרן היובל" – יובל הוא שער הנון של הבינה וממנו יוצאת קרן שהיא פנימיות התפארת שמאירה מהבינה. קרן הוא שופר (שופר של מלך המשיח). קרן שופר = לו פעמים הוי' (אהבה פעמים חסד, יג פעמים שם עב, שם העצם, האיתן שבנשמה, כמבואר בדא"ח). על הקשר בין קרן לפרסה יש פסוק מפורש – "ותיטב להוי' משור פר מקרִן מפריס" ("מקרִן" = יה פעמים הוי' = "מפריס". יחד, "מקרִן מפריס" = טל, הוי' אחד, במשולש). הקרבן המקורי – קרבן גם לשון קר – שהקריב אדם הראשון הוא "מקרִן מפריס". במעשה בראשית כתוב "תוצא הארץ נפש חיה" והפר יצא לא כמו בכל לידה אלא בעמידה – קודם הקרן ואז הפרסה.

גלות וגאולת הקרנות

בכל אופן, במדרש כתוב שכל זמן שיש לנו בית המקדש, שאנחנו יושבים בארצנו הקדושה והכל בסדר, אנחנו זוכים לעשר קרנות של קדושה. ברגע ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו" והבית נחרב, דבר שמובא בספרי החסידות – כמו אצל רבי נחמן לגבי חן וכבוד ועוד – שזה נלקח מאתנו ונתן לאומות העולם. הדוגמה העיקרית במדרש היא עשר הקרנות. בכל זמן שאנחנו במצב טוב, "וירם קרן ישראל", יש לנו את כל עשר הקרנות, שתיכף נפרט. אך כאשר אנו חוטאים והבית שלנו נחרב כל עשר הקרנות נלקחות מאתנו ונמסרות לאומות העולם. זה פסוק מפורש בדניאל שמהחיה, המפלצת של דניאל, מלכות הרשעה, יוצאות עשר קרנות. הקרנות האלה הן בעצם הקרנות שלנו שנפלו בידי החיצונים. פלאי פלאים, שבעשר הקרנות שלנו הם נוגחים אותנו. קרן היא לשם נגיחה ובהן הם נוגחים אתנו.

הקרן היא העצם, קדושת הברית – נצח בנימין, קדושת הברית, הנצחיות שלנו. כמו שהרבי הרש"ב אומר, פגם הברית הוא שהשלמות, העצמיות, נעלמת. כאשר העצמיות שלנו, הקרן שלנו, נעלמת – היא עוברת לרשות הרבים, לטורי דפרודא, של אומות העולם. להן נתנו כל עשר הקרנות שלנו והן נוגחות אותנו עם כל עשר הקרנות. בסוף המדרש אומר – מקור לפסקה ההלכה של הרמב"ם ש"סוף ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין" – שכאשר עם ישראל יעשו תשובה הקרנות תצאנה מידי אומות העולם ותחזורנה לעם ישראל. אם כן, מהי הגאולה? להחזיר את הקרן, את העצמיות, מעשר הקרנות שלוקחים מאתנו, לעם ישראל.

קרן – כח השפעה עצמית

זה בדיוק מתאים לאבא של הברית היום. מי שהוא עצמי, מפרסם דברים עצמיים, כולם מפחדים – אלה שמפחדים... – מנקודת האמת, מנקודת העצמיות. היו פה קודם כמה כתבים ושאלו מה אומרת הברית כאן היום – שבאנו היום להשתתף ולשמוח בברית של מאיר ומוריה. הווארט היה שהנה האמת מתגלה. שאלו למה אבא שלו יושב בבית סהר? בשביל מה? אמרנו שהוא יושב בבית הסהר כי מי ששם אותו בבית הסהר פוחד מהאמת, פוחד מנקודת האמת. אם כן, מה צריך לעשות? צריך באהבת ישראל להפיץ את האמת, את הקרן.

כמו שנסביר בהמשך, המפרשים מסבירים שמה שליהודי יש קרן זה בעצם תיקון הברית של היהודי, כח ההשפעה שלו. מהי קרן? כמו הקרנים של משה רבינו – בקרן הוא מקרין אור, ולא סתם אור אלא "אור עצמי". האור הכי עצמי הוא "קרנים מידו לו" – ה' נותן לכל היהודים קרנים כדי להקרין אור עצמי לרוב עם, לאחינו בית ישראל – "כל ישראל חברים" – ושיגיע עוד יותר רחוק, לכל אומות העולם, "והלכו גוים לאורך".

פרצוף עשר הקרנות

כדרכנו, נסדר את עשר הקרנות לפי הספירות. המדרש אומר שיש עשר קרנות ומונה אותן ואז אומר שיש עוד אחת – מלך המשיח. מסתבר שעשר הקרנות הן מחכמה עד מלכות והקרן הנוספת היא הכתר, מלך המשיח, מה שלמעלה מהכל.

חכמה: תורה

לפי הספירות, החכמה היא תורה. לאל אחד יש פסוק ממנו חז"ל דורשים את הקרן – כשנרחיב בכתב נביא אותם להביא את כל המדרש ועל כל אחד בהמשך את הפסוק שלו. הדבר הראשון לפי הסדר שלנו – סדר הספירות, לא הסדר במדרש – הוא תורה, "אורייאת מחכמה נפקת". הקרן היא העצם של הדבר, העצמי של הלומד.

נבואה: בינה

הדבר השני שנקרא קרן הוא נבואה. הרבה פעמים תורה ונבואה הם חכמה ובינה (תנ"ך, אוריין תליתאי, כנגד חב"ד כנודע, והם תורה נבואה רוח הקדש שביחד עם תורה נביאים כתובים עולה 2500, 50 – חמשים שערי בינה וכו' – ברבוע). יש חמשה חומשי תורה ויש נביאים – חכמה ובינה. אם כן, יש לנו קרן של חכמה וקרן של נבואה.

דעת: משה רבינו

אחר כך משה הוא קרן. משה הוא הדעת של כללות נשמות ישראל, כמבואר בתניא (ומה ש"הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון" היינו הקשר בין הדעת לכתר, בין משה גואל ראשון למשיח גואל אחרון). הוא "רעיא מהימנא" הרועה ומפרנס את האמונה הירושה לנו מאבותינו הקדושים שתאיר בבחינת דעת – "אתה הראת לדעת וגו'" "וידעת היום וגו'".

חסד: אברהם אבינו

אחר כך אברהם הוא קרן – חסד. לפי סדר המדרש הוא הראשון, הקרן המקורי של עם ישראל – היהודי הראשון. הפסוק שהוא קרן הוא "מי העיר [האיר] ממזרח" – הוא הקרין אמונה, עצם, לתוך העולם. הוא הראשון במדרש, אבל בסדר הספירות שאנו מסדרים כעת הוא חסד כמובן – "חסד לאברהם".

גבורה: יצחק אבינו

הקרן השניה שמקרינה עצמיות, מקרינה את הקרן שלה לתוך העולם, היא יצחק. למרבית הפלא, הייתי חושב שאחרי אברהם ויצחק צריך לבוא יעקב אבינו, ובפרט שהוא ה"בחיר שבאבות", המובחר שבאבות, אך לפי המדרש אין לו קרן – הוא לא מופיע. תיכף נסביר למה. הקרן הראשונה והעיקרית בעם ישראל, שמקרינה קרן לעם ישראל, היא אברהם, ואחר כך יצחק.

יסוד: יוסף הצדיק

מי הקרן הבאה? יוסף הוא קרן – קפצנו ליסוד מגבורה.

תפארת: עם ישראל

מה לגבי תפארת נצח והוד? יעקב (מדת התפארת) אינו קרן כנ"ל, אבל עם ישראל שיוצא ממנו – כולנו, עם ישראל – הוא קרן, כפי שנלמד מהפסוק עליו מיוסד המדרש באיכה, "גדע בחרי אף כל קרן ישראל" (לא רק "קרן ישראל" אלא "כל קרן ישראל" – משם לומדים שיש הרבה קרנות, עשר קרנות, לעם ישראל, "תפארת ישראל" (לתפארת יש הרבה פארות). בחורבן הבית ה' גדע את הקרנות ומסר אותן לאומות העולם. ישראל הוא קרן, עם ישראל.

נו"ה: כהונה ולויה

יש זוג שהולך יחד – זוג מובהק רומז ל"תרין פלגי גופא", נצח והוד. אם לא היו לי אברהם ויצחק הייתי שם זוג זה בחו"ג, אבל היות שיש לי הם בענפי חו"ג, נו"ה – כהונה ולויה. כהונה היא קרן ולויה היא גם קרן, ובפרצוף שאנו בונים כעת הכהונה והלויה יורדות להיות בנצח והוד, ענפי החסד והגבורה. אברהם הוא שרש הכהונה, כתוב עליו "אתה כהן לעולם", ויצחק שרש הלויה (כפי שתמיד דורשים על צירוף השמות הנפוץ לוי-יצחק, אבא של הרבי).

יוסף כבר אמרנו – הוא קרן ביסוד.

מלכות: בית המקדש

מי הקרן העשירי, במלכות? זו קרן שאם היא לא קיימת הכל עובר לסט"א, כל הקרנות – בית המקדש. בית המקדש יכול להיות בינה ויכול להיות מלכות, בית עליון ובית תחתון. כאן הוא בחינת מלכות. כשהוא נחרב כל הקרנות יורדות ונמסרות לאומות העולם, עד שנעשה תשובה – תשוב ה תתאה. כשאנו עושים תשובה מאהבה ורצון זה מה שמחזיר את כל הקרנות לקדושה.

סיכום

אם כן, יש לנו משיח בכתר, תורה, נבואה ומשה בחב"ד, אברהם ויצחק ועם ישראל בחג"ת, כהונה, לויה ויוסף בנה"י ומקדש במלכות:

יעקב היה עסוק בצער גידול בניו ולא הקרין החוצה

כמה נקודות הסבר: שאלנו למה ליעקב אין קרן. המפרשים מסבירים שהיה לו צער גידול בנים, יותר מלשאר האבות, ואף שהיה "בחיר שבאבות" אבל הוא לא האריך ימים יותר מאבותיו, וכפי שאמר לפרעה "מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבֹתי בימי מגוריהם". היות שהיה בצער ובצמצום בחיק משפחתו הוא לא האיר את האור העצמי שלו לעולם כולו. פלאי פלאים, הוא בחיר האבות אבל לא עסק במבצעים של הרבי – לעשות בית חב"ד בתאילנד או במקום אחר – כי היה יותר מדי עסוק, יותר מדי עם צער גידול בנים שלו. ככה מוסבר, הוא לא הקרין את העצם שלו החוצה. כל זה כדי שנבין מהי קרן. האבא, מאיר נקרא כך על שם שהוא מאיר, מאיר אור עצמי, קרן אור, וברית המילה היא כדי לעשות קרן גם לבן שלו, "והקרן קימת" ("קרן קימת" = 900 = 30 ברבוע, ל פעמים ל, סוד הלב היהודי. "קרן קימת" מתחיל מ-ק = 100 = 10 ברבוע ונגמר ב-ת = 400 = 20 ברבוע, ובאמצע אותיות קרנים = 400 = 20 ברבוע. יש כאן שלמות של "בן עשר למשנה" ופעמיים "בן עשרים לרדוף" שיחד עולה "בן שלשים לכח" – כח רב ועצום להקרין אור עצמי לעולם וכך להביא את הגאולה).

אברהם ויצחק: הקרנה מוחצנת והקרנה מופנמת

אפשר לשאול: מילא אברהם, ש"ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם הוי' אל עולם", אני מבין שכל ענינו להקרין אור לעולם – הוא בית חב"ד המקורי, עוד אין שם הרבה ילדים וכו', רק מפיץ אלקות לעולם שבחוץ. אבל מה עם יצחק? אני מכיר אותו כטיפוס מופנם. יש שני סוגי טיפוסים – מוחצן ומופנם, אברהם הוא מקור כל המוחצנים ויצחק מקור כל המופנמים. איך זה שיש ליצחק קרן, המשכה וגילוי אור עצמי לתוך העולם הגדול?

המפרשים מסבירים משהו מאד חשוב, שיצחק – שמדתו פחד – התלבש בתוך הפחד שלו, ומתוך שהתלבש בתוך פחד ה' שלו ככה בדרך ממילא הוא הקרין פחד לכל העולם כולו. הוא עשה אוירה של "פחד הוי'" – קשור לחג פורים, "אשר נהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשוניאיהם" "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם". אנחנו מסבירים שהפחד הזה כל כך עצמי, מדתו העצמית של יצחק, שהוא מנחיל אותו לכולם. הוא לא צריך לעשות מבצעים בחוץ – הוא יושב בבית ורועד זה המבצעים שלו. הבעש"ט עשה את שני הדברים – גם פעל בחוץ, וגם היה בפחד שאי אפשר לתאר, פחד שלא היה מבריאת העולם כפי שצדיקים אמרו על מורנו הבעש"ט. מה הוא פעל? בכוס מים בצד השני של החדר המים רעדו – הרעדה שלו פעלה על כל הסובב. ככה המפרשים מסבירים את הקרן של יצחק. לאברהם יש קרן מפורש וליצחק יש קרן כשהוא מתלבש בפחד וכך מקרין לכל העולם כולו. בקרן של יצחק (קרן שמאל של אילו של יצחק) ה' תקע בשעת מתן תורה ומלך המשיח עתיד לתקוע בה (בקרן ימין של אילו של יצחק) לע"ל.

קרן יוסף – מילת המצרים

ליעקב אין קרן, אבל לבנו יוסף – השולט בארץ מצרים, בכל התרבות הזרה של אותם ימים – יש קרן. בדרך כלל מציינים לגריעותא שיוסף מל את המצרים, אבל כאן כתוב למעליותא – שהקרן של יוסף באה לידי ביטוי בכך שמל את המצרים, ייהד אותם אפילו בכפיה. זה נקרא שהוא האיר את הנקודה העצמית שלו, הקרן שלו – הוא ברית מילה, והוא נתן זאת לכולם. מילת המצרים היא הקרן שלו, מה שהקרין לתוך העולם, הכח העצמי שלו.

קרן משה – קירוב בתיה וראובן

מה לגבי משה רבינו? כתוב במדרש משהו מדהים, שמה שנתן לנו תורה לא מספיק לכך שיש לו קרן. ההוכחה שמשה רבינו הוא בחינת קרן היא שבתחלת דרכו הוא קרב את הרחוק וגם בסוף דרכו, בסוף ימיו, הוא קרב את הרחוק. את מי הוא קרב בתחלת דרכו? כנראה שהתינוק נצח בנימין כבר כעת, כשיושבים פה, מתחיל להקרין את האור שלו ולקרב פה מישהו. אגב, כאן רואים את הקשר בין קרן ל-קרב. אמרנו ש-קרבן הוא קרב-קרן יחד. חגיגה גם קרבן, חג. כל יהודי שמקרב יהודים כאילו הקריב קרבן, נוסע להודו לקרב, ואז ראוי לעשות חגיגה – "אסרו חג בעבֹתים עד קרנות המזבח".

בית המקדש כולו נקרא קרן, אבל עיקר הקרן שלו הוא קרנות המזבח. "אסור חג בעבֹתים" היינו לקשור את הקרבן למטה, כמו בקרבן פסח, ואז אתה מביא אותו עד למזבח. לפי עוד מפרשים זה הולך על זריקת הדם, שאחרי שמקריבים אותו זורקים את הדם על קרנות המזבח. איך שלא יהיה, חגיגה הוא חג – על כל קירוב יהודי צריך לעשות חג. איך מקרבים יהודי? "בעבֹתים". בחבל עבותות אהבה. תופסים אותו עם חבל, כמו קאובוי של פעם – מסובבים את החבל עם הלולאה באויר ותופסים יהודי, מושכים אותו בחבלי עבותות אהבה, ואז מקרבים אותו עד קרנות המזבח (שתיכף נסביר). הפסוק מתחיל בצירוף "אל הוי'" – פעם יחידה שיש צירוף זה, בגימטריא נאו, ומסיים "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח". מזבח עולה "אל הוי'" ו"המזבח" עולה א-ל א-ל. הפסוק הבא הוא ניגון של אדמו"ר הזקן וגם של הצ"צ, "אלי אתה ואודך אלהי ארוממך". הפסוק "אסרו חג בעבֹתים עד קרנות המזבח" – תיכף נסביר את הסוד של קרנות המזבח, קרן זוית.

בכל אופן, את מי משה רבינו קרב שהוא קרן? כשהיה ילד, בלא מודע, קרב את בת המלך. יש בגן עדן היכל של בתיה, היא רבי של נשים צדקניות בהיכל בגן עדן, ומשה הוא שקרב אותה בתחלת ימיו – זה סימן שהוא קרן, שאפילו בלא יודעין הוא משפיע ומקרין אור עצמי. קרן היא השפעה עצמית – הוא משפיע בעצם על מישהי, מקרב אותה לאידישקייט. את מי הוא קרב בסוף? "אני ראשון ואני אחרון", קרב בתחלה ובסוף – בהתחלה קרב את בתיה בת פרעה ובסוף את ראובן, "יחי ראובן ואל ימות". ככה אומר המדרש. אם כן, משה רבינו התחיל בלקרב את בת פרעה. אנחנו תמיד אומרים ש"תחלת דרכו של גואל ישראל" היא "ויך את המצרי", אבל תחלת דרכו של קרן ישראל – יותר מוקדם – היא הקירוב, מתחיל מהברית. משה רבינו נולד מהול, התמלא הבית אורה – "יהי אור" כשרק יצא מהרחם. הנשמה שהוא קרב היא נשמה גדולה מאד. רק לראות שהולך יחד – בתיה וראובן, שחז"ל אומרים שקרב אותם בתחלה ובסוף – בתיה ראובן (הקרן של משה רבינו, ש"הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון") עולה 676, הוי' ברבוע.

קרן המקדש – השפעה לכל העמים

אם כן, הסברנו שמשה הוא קרן בשל ההשפעה העצמית שלו, אברהם הוא קרן בגלל ההשפעה העצמית שלו, וכך יצחק ויוסף והכהונה והלויה ועם ישראל בכלל וגם בית המקדש. בית המקדש הוא לא רק בשבילנו, היהודים, אלא "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים" – בית התפלה הוא עיקר קידוש ה', מקרין את האור לכל אומות העולם, לקרב את כולם עד שיקוים היעוד "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד". כל הקרן, גם התורה וגם הנבואה – התורה היא קרן לא כי היא תורת ישראל בלבד, אלא תורה לכל אומות העולם, וכך הנבואה היא לכולם. כל השפעה עצמית לא נגמרת רק בעם ישראל. קרן עצמית מיועדת לכולם. העולה על כולנה היא הקרן ה-יא, מלך המשיח.

הכל קשור לנצח בנימין, שהוא יקר ויקר הולך יחד עם קרן (באכב"י קרן = יקר = נצח בנימין).

ג. קרן זוית

קרן הברית, קרן היובל וקרן זוית

כעת נעשה כמה גימטריאות: בברית מקבלים קרן ("קרן קימת לעולם הבא" לשון ביאה, ביאת משיח). זו כוונה של מוהל, שמהיום והלאה המוהל שלנו כל פעם שיאמר ברית קדש יכוון להרים קרן ישראל, הברית היא לגלות ולהרים קרן ישראל. כמה שוה קרן ועוד ברית? 962, כפולה מאד חשובה של שם הוי', לז פעמים הוי'. לז עולה יחידה. בברית מתגלה היחידה שבנפש, העצמי של הנפש, הקרן (כח המסירות נפש של היהודי). יש שם סג בקבלה בו השרש הוא הוי' והמילוי עולה לז – כשמכים, מכפילים, את אותיות השרש עם אותיות המילוי יוצא 962, קרן-ברית. זו גימטריא יפה ופשוטה שברית היא לגלות את הקרן של היהודי.

אמרנו שבקבלה יש כמה קרנות חשובים ביותר. אחת היא קרן היובל, שמהיובל – שער הנון של אמא – יוצאת קרן שהיא פנימיות התפארת (בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה).

יש עוד קרן מאד חשובה שהזכרנו קודם ולא פרשנו – המושג קרן זוית. קרן זוית קשורה לקרנות המזבח. כתוב שקרן זוית היא הקרן של המלכות. כל המגמה שלנו היא מלכות, וגם המגמה של מאיר – שכרגע נמצא באיזה מקום של שליחות, ושם עליו להקרין את האור העצמי שלו והוא מצליח.

קרן מקומית וקרן לא-מקומית

גם הברית היום היא הקרנה של אור עצמי שפועלת "תופעה לא מקומית", לא צריך להיות נוכח כדי להקרין אור עצמי (כמו שהסברנו לגבי הקרן של יצחק בפרט). כתוב שצריך שתי קרנים – יש קרן אחת שהוא מקרין שם, במקום שלו, קרן מקומית, ויש קרן שהוא מקרין באיזה מקום לא מקומי, פה ובעוד הרבה מקומות.

והנה, פלא, כתוב בקבלה – בכתבי האריז"ל – ששתי הקרנים אינן באותו גדול. כשיש שתי קרנים שיוצאות מהראש הן לא באותו גדול. יש כאן הרבה חבר'ה שרוצים קרנים אבל מסתפקים בפאות. מהי תאות הפאות? תאות קרנים. אבל נעבעך... אנחנו מאחלים שלכולם תהיינה קרנים ממש. בכל אופן, למאיר היתה תופעה שיש לו קרן אחת גדולה וקרן שניה יותר קטנה. והנה, ככה כתוב בפירוש בכתבי האריז"ל, ששתי הקרנים אינן באותו גודל – קרן אחת קטנה וקרן אחת גדולה.

פלא, היות ששתי קרנים הן נצח והוד, הייתי חושב שנצח הוא הגדול והוד הוא הקטן. למה? כי נצח נשמע לי גדול, "עמק רום" בקבלה, והוד הוא "עמק תחת", ויותר מזה – נצח הוא בקו ימין, "חד אריך", והוד בקו שמאל, "חד קציר". הדבר הראשון שבא לי, השקפה ראשונה, הוה-אמינא, שאם יש קרן גדולה וקרן קטנה הן ימין ושמאל. איך אצל מאיר? ימין קצר ושמאל ארוך. זה לפי הקבלה – האריז"ל אומר שהקרן הגדולה היא ההוד והקרן הקטנה היא הנצח.

יש בביאור על תרגום יונתן, שכתוב בסימני בהמה טהורה שהעיקר הוא קרנים – בין מפרסת פרסה ומעלה גרה – מה הוא מחדש? בשביל הפשט לא צריך לכתוב בכלל. אבל יש פירוש לתרגום יונתן שאומר שמתרגם זאת כדי להתייחס לצבי שיש לו קרנים עצומות, לא טבעיות, מפוצלות וגדולות – שאל תחשוב שהוא לא כשר, אלא סימן טהרה. לא מבין למה הוא כותב ככה (למה צריך להסביר בכלל), אבל ככה הוא כותב – תסתכלו, אולי מישהו יבין. הקרן הגדולה של יהודי היא "מודה אני לפניך מלך חי וקים" – כשהוא אומר "מודה אני" הוא מקרין ואז גם מפריס. מה זה "מקרין מפריס"? שקודם יאמר "מודה אני" ואז יפריס, יציב רגלים על הארץ. שוב, קרן ההוד יותר גדולה מקרן הנצח – על זה כתוב "הולך בתום [הוד] ילך בטח [נצח]".

קרן זוית – שינוי כיוון בנקודת האין

רצינו להסביר דווקא את הסוד של קרן זוית. קרן זוית היא נקודת אין בין שני כיוונים, כמו קרנות המזבח. אתה הולך בכיוון אחד ופתאום צריך לפנות בתשעים מעלות, לשנות כיוון בחד – אחד מסימני הקרנים הכשרות הוא "חדודות" (לפי גרסה אחת, יש הרבה גירסאות), עם פניות חדות – יש קרן זוית. קרן זוית היא פניה חדה, תשעים מעלות, בפתאומיות. אתה הולך בכיוון אחד, פתאום אתה מגיע לקרן ומופיע משהו חדש – אפשר לעשות שם תאונה, זה מסוכן, כמו נסיעה מהירה ברחוב ופתאום בקרן בא רכב אחר. צריך להאט כשאתה מגיע לקרן. יש אנשים שלא יודעים איך להאט. כשמגיעים לקרן צריך פשוט להתאיין – אם תהיה גארנישט הכל יהיה בסדר. קרן היא בחינת אין – "אין מזל לישראל" ("אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי" = אין במשולש). דברנו על כך הרבה מאד פעמים.

האריז"ל כותב שקרן זוית היא המלכות. קרן היובל היא התפארת אבל קרן זוית היא סוד המלכות. מה זה אומר? שכדי להגיע למלכות צריך את הסוד של האין כדי לשנות כיוון. זה הנושא הכי גדול הנוגע לחבר'ה שיושבים כאן – צריך להיות עצמי, עם אין, שעד עכשיו הלכתי בכיוון הזה, וכעת עושים לי צרות. אז מה צריך לעשות? לשנות כיוון. זה טכסיס, בתחבולות תעשה מלחמה, אבל צריך לשנות כיוון מתוך התאינות וזה אותו דבר – הכל באותה מגמה, אני מקיף את המזבח, הכל כדי להביא גאולה. עד כה חשבתי שהדרך לקרב את הגאולה היא בכיוון הזה, והגעתי לקרן זוית – צריך תפנית.

אם הגעת לאין, אתה יותר חכם מכל מי שיכול לשים אותך בבית סהר. אתה חכם, "החכמה מאין תמצא", ואתה יודע את הסוד איך פתאום משנים כיוון לגמרי – אני מישהו אחר. כאשר רבי נחמן הגיע לאיסטנבול בדרך לארץ – נושא של שלמות הארץ. הוא זכה להכנס לארץ, מעלה גם לגבי הסבא-רבא שלו שלא זכה להכנס לארץ. למה הוא זכה? כשהוא בא לאיסטנבול הוא למד את חכמת ההתאינות. כל יום הוא קרא לעצמו שם אחר – יום אחד היה נחמן, יום שני אמר שקוראים לו שמעון, יום שלישי אמר שקוראים לו ראובן. כל פעם הוא שינה זיהוי, כי הוא הגיע לבחינת אין גם בחיצוניות – שכל פעם הוא יכול להיות מישהו אחר, אז אי אפשר לתפוס אותך בכלל. לא רק שאי אפשר לתפוס אותך ואתה עושה אותם דברים לא מבוקרים – הפסקת עם זה בכלל, עושה דברים אחרים לגמרי. אתה יותר חכם מכולם, מכל המערכת, כי יש לך את הסוד של קרן זוית. קרן זוית היא סוד המלכות. מי שרוצה להיות מלך, להקים פה מלכות ישראל בארץ ישראל, חייב את הסוד של קרן זוית – "אסרו חג בעבֹתים עד קרנות המזבח".

פסגת בנות איוב – "קרן הפוך"

בסוף ספר איוב, אחרי שהוא סבל הרבה, עשו לו הרבה צרות, היה במעצר מינהלי הרבה זמן, ואפילו החברים שלו – היו לו חברים טובים – אמרו לו שאתה לא בסדר. זה כנראה היה הסבל הכי גדול. הוא באמת סבל מה שהוא סבל. בסוף ה' עשה לו פיצוי גדול מאד, "כפלים לתושיה", ומה היתה תכלית הפיצוי שלו? חוץ מכך שחי 140 שנה הכי טוב, היו לו שבעה בנים, אבל הם רק הז"ת, והעיקר הג"ר שלו, שלש בנות, שלא היו טובות ויפות כמותן בכל הארץ. לא יודעים איך קראו לבנים שלו, כי זה לא חשוב – לא ספון, בלשון רבי נחמן – אבל הבנות כן ספון וצריך לדעת איך קוראים להן. לבת הראשונה קוראים ימימה, לבת השניה קוראים קציעה – כמה שהיו מוצלחות, העיקר היא הבת השלישית – קרן הפוך, קרן הפוכה. זה הולך מלמטה למעלה, היא התכלית.

ההגעה למלכות ישראל תלויה בקרן הפוך, הבת השלישית של איוב, הכתר שלו. המפרשים מסבירים פשט שלראשונה קוראים ימימה כי מאירה אור כמו היום – "ויקרא אלהים לאור יום", היא מלאת אור. למה קוראים לשניה קציעה? שהיא ממלאת את העולם במור וקציעה, בריח טוב. חוש הריח גבוה מחוש הראיה – חוש הראיה הוא בספירת החכמה, ימימה היא בחכמה, אבל חוש הריח הוא בכתר, החוש של מלך המשיח, שם נמצאת קציעה. אבל עוד יותר מקציעה היא קרן הפוך, כי היא רדל"א – זה הקרנים, אמונה פשוטה, שאפילו יותר מחוש הריח. חוש הריח הוא מה שמשיח "מורח ודאין" – הרמב"ם אומר שלא צריך את זה, כי אצל הרמב"ם משיח יותר גבוה מ"מורח ודאין", יותר מ"והריחו ביראת הוי'", אלא אמונה פשוטה, קרן הפוך. לשם צריך להגיע ושם שרש המלכות. שרש הקרן זוית של המלכות הוא באותה בת של איוב, מי שסבל את כל הסבל הזה.

קרן בן שמן

זו הברכה. אנחנו כעת באי כח של מאיר, של האבא – היתה זכות גדולה מאד שזכינו לברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" במקום האבא שלא היה נוכח (רק הקרין מרחוק כנ"ל). מאיר מבין את הסוד של קרן זוית, אפשר כבר להרגיש את זה גם בשירים שלו – הדרך להביא את המלכות, הדרך להקרין אור עצמי (שהיא ברית המילה של התינוק), היא בסוד קרן זוית.

באריז"ל יש עוד לשון, שקרן זוית של המלכות נקראת גם "קרן בן שמן". איזו קרן הוא בן השמן? שמן הוא פנימיות אבא, רזין דרזין דאורייתא, והקרן היא בן השמן. מה הפשט של קרן בן שמן? ארץ ישראל. קודם שמענו אותו, הוא דבר על ארץ ישראל – בנימין הוא ארץ ישראל, נצח בנימין הוא ארץ ישראל. כתוב בכתבי האריז"ל שארץ ישראל נקראת "קרן בן שמן" כי "הוי' בחכמה יסד ארץ", "אבא יסד ברתא". שמן הוא פנימיות אבא, וכשיבוא יתגלה ש"פנימיות אבא פנימיות עתיק", שהשמן הוא קרן הפוך, פנימיות עתיק, "ושם חביון עזֹה", והקרן שהיא המלכות היא בן שמן – בן של אותו קרן. כדי להגיע לענין של קרן זוית צריך ללמוד הרבה רזין דרזין, רזין דרזין שנוגעים לאקטואליה – זה עיקר רוח הקדש, שהרזין דרזין יאמרו משהו לגבי המציאות, לא ישארו בתיאוריה אלא יהיו אקטואליה. זה קרן בן שמן, שבתוך קרן בן שמן הוא קרן הפוך.

קרן נגח – נגיחה של אין

לחיים לחיים, שיהיה מזל טוב – שנזכה שכולם יצאו לחופש, עוד מעט "זמן חרותנו", שכולנו נצא לחרות אמתית בביאת גואל צדק, משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש. צריך להבין שכל מה שפוגע בנו הוא הקרן שלנו ש"מפני חטאינו" היא אצל מישהו אחר והוא נוגח אותי – זה הווארט של המדרש. אמרנו שקרן זוית היא אין.

נעשה עוד גימטריא, תופעה ממש יפהפיה, תופעה חד-פעמית – קרן שוה 350 במספר רגיל ובמספר סידורי עולה 53 (נג באותיות רגילות), במספר קטן (צמצום שני, אחרי מספר סידורי) עולה 8. כשאני שם ח אחרי נג יש לי נגח – קרן נגח. תופעה ממש יפהפיה. קרן היא הראשונה מארבעה אבות נזיקין, לפי דעות מסוימות בגמרא. נגח שוה אין – או אני או אין. אם זה 'איך', אני מאד גדול, זה באמת מסוכן ושייך לסטרא אחרא. אבל יש נגיחה חכמה, בבחינת אין, ועם הנגיחה של האין מפילים את כל בנין הקלפים של הממסד – הרי כל זה הוא בנין קלפים, רק לנגוח בנקודת התורפה.

מי שיש לו את הסוד של האין לא צריך לעשות שום דבר, שום תג מחיר, שום כלום – כי תג מחיר הוא מעשה לא מבוקר (וחבל בשביל זה לשבת בבית הסהר, צריך שכל הזמן שלך יהיה קדש לחולל מהפכה מחוץ לבתלי בית הסהר) – אלא רק לנגוח בנקודת האין. הבעש"ט אמר שהוא יכול להפריך כל סברא של הת"ח הכי גדול בעולם. למה? כי אני יודע את נקודת התורפה, האין, של כל דבר. אני אין, ו"מצא מין את מינו" – מי שהוא אין יודע את נקודת האין, ובנגיחה קטנה מאד כל הקלפים נופלים ואז מקימים מלכות ישראל אמתית. זה השור נגח של הקדושה, הרמז ש-קרן שוה נג-ח לפי הסדר. לחיים לחיים, שנהיה אין (בכיף).

יש את הניגון החדש, לפרק של הרבי – "ישראל בטח בהוי'".

שיר המעלות.

רמזי קרנים

עד שמביאים את היין נאמר עוד כמה גימטריאות:

קרן ישראל שוה יציאת מצרים. כעת אנחנו לפני יציאת מצרים, "מבית הסורים יצא למלוך", בדיוק נאמר על מאיר שלנו ועל עוד שחוו את החויה הזו. והנה, "קרן ישראל" (הביטוי מאיכה שעליו המדרש) שוה יציאת מצרים, גם "נעשה ונשמע", גם כלות הנפש, משה-אהרן-מרים, ע פנים לתורה ועוד כהנה וכהנה. המספר הזה הוא הטטרא-הדר ה-11, "חד ולא בחושבן".

אמרנו שכאשר אנחנו פוגמים בחן אנחנו מפסידים את החן והוא הולך לאומות העולם, ורק כשנעשה תשובה החן יחזור אלינו – בדיוק כמו הקרן (קרן ב"מלבוש" – יחד עם קרן באתב"ש אלב"ם אכב"י = יב פעמים חן). הקרן היא החן שלנו. כשעושים תשובה הקרן חוזרת אלינו. הפסוק העיקרי של הקרנים הוא הפסוק שאמרנו קודם מחבקוק הנביא – נביא שיש בו הרבה חן – אומר "ונגה [נגה = חן] כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזֹה". הגימטריא של כל הפסוק הזה היא 1711, חן במשולש (סכום כל המספרים מ-1 עד חן), סימן מובהק שקרנים וחן הולכים יחד, הא בהא תליא. החן שלנו תלוי בקרן – הכח להקרין את העצם שלנו. העצם הזה הוא היש האמתי שלנו, וכדי להגיע אליו צריך אין אמתי – קרן זוית. הגמישות שדברנו עליה, היכולת לשנות כיוון עם אותה מטרה.

עוד משהו: אמרנו ש-קרן עולה 350, במספר סידורי 53 ובמספר קטן 8. יחד עולה 411, תהו, יש מאין. הערך הממוצע של שלש רמות המספר כאן הוא 137. היום במדע המספר שמסמל את הקרן זוית, את התפנית של האין ממצב למצב, מה שנקרא דילוג קוואנטי, הוא 137. המצב של קרן זוית במדע הוא דילוג קוואנטי – קשור לגאולה, "מדלג על ההרים" – והמספר שלו הוא 137, הממוצע של שלשת ערכי המספר של קרן.