בע"ה

אור לכ"ו תמוז ע"ו – שירת ירושלים, ירושלים

ארבעה שלבים של חינוך

כנס חינוך – מוסדות תורת חיים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ערב טוב לכולם. שה' יעזור לנו שנזכה לחנך את ילדים שלנו בדרך ה', בדרך שתביא לגאולה של עם ישראל ולכל העולם. נאמר משהו בקיצור:

ארבעה חנוכים בתנ"ך

יש ארבעה אנשים שונים בתנ"ך שנקראו חנוך, לשון חינוך – נושא של חינוך[ב]. כל ארבעתם היו לפני מתן תורה[ג]. שנים מהם לא היו יהודים. ועוד שנים – אחד יהודי גמור והשני מקור של קדושת עם ישראל:

בעשרת הדורות מאדם הראשון עד נח יש שנים שנקראו חנוך. הראשון הוא הבן של קין, הנכד של אדם הראשון, שהוא הדור השלישי לאנושות, דרך קין. קין בנה לו עיר וקרה אותה על שם בנו חנוך.

אחר כך יש את החנוך הכי מפורסם שאנחנו מכירים, חנוך בן ירד, הדור השביעי לאדם הראשון, דרך שת – "אדם שת אנוש וגו'", כמו שכתוב בתחלת דה"י כל תולדות אדם. הוא דמות מיוחדת מאד, על דרך אליהו הנביא, ובאריז"ל כתוב שהוא אפילו יותר מאליהו הנביא – הוא נחשב הרבי הרוחני של משה רבינו[ד]. "כל השביעין חביבין" נאמר עליו קודם כל ואחר כך על משה – משה הוא השביעי לאברהם וחנוך הוא השביעי לאדם הראשון. אביו הוא ירד ובנו הוא מתושלח[ה]. מכל אלה שכתוב עליהם בפירוש בתנ"ך כמה שנים הם חיו הכי הרבה הוא מתושלח. הוא חי 969 שנים[ו]. מי שחי הכי פחות בעשרה הדורות הראשונים של האנושות הוא חנוך, הוא חי רק 365 שנים, כמנין ימות החמה. מה קרה לו? ה' לקח אותו, "ואיננו כי לקח אותו אלהים"[ז], ולפי חז"ל הוא עלה לשמים, כמו אליהו הנביא.

כמו שלאדם הראשון יש נכד שנקרא חנוך – שבעצם הוא הנכד הראשון שלו, חנוך בן קין – גם לאברהם אבינו, יש נכד שאינו יהודי, דרך מדין, שנקרא חנוך. אחרי ששרה נפטרה אברהם אבינו התחתן שוב, יצחק הביא לו את קטורה, ואחד הבנים שנולדו היה מדין. למדין היו חמשה בנים – "עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה". כמו שחנוך הראשון הוא הנכד של אדם הראשון דרך הבן הלא-טוב, ככה יש נכד לאברהם, היהודי הראשון, וגם הוא נכד שלא בסטרא דקדושה, חנוך בן מדין בן אברהם.

אחר כך החנוך האחרון הוא אכן הנכד של יעקב – רואים שחנוך קשור לנכדים. בין ארבעת החנוך שלשה הם נכדים מובהקים (לסבא שהוא בגדר "ראשון" – אדם הראשון, אברהם היהודי הראשון, יעקב בחיר האבות שמטתו שלמה) – סימן שצריך להשקיע הרבה בחינוך הנכדים. חינוך הנכדים פירושו גם התלמידים של התלמידים או הבנים של התלמידים. בכל אופן, חנוך הרביעי הוא הנכד הראשון של יעקב אבינו – בכורו של ראובן. אחרי חנוך בא פלוא – "חנוך ופלוא", שמות מאד מיוחדים.

נמצא שחנוך לשון חינוך הוא הנכד של אדם, הנכד של אברהם, הנכד של יעקב. החנוך השני הוא אכן הדור השביעי מאדם ("כל השביעין חביבין" כנ"ל). אבל גם לו יש סבא מיוחד, שכנראה השקיע באופן מיוחד בחינוכו. הסבא של חנוך הוא מהללאל – חנוך בן ירד הוא מהללאל. מהללאל הוא דמות מיוחדת בקבלה, מי שמהלל את האל. מכל 26 שמות הדורות מאדם עד משה רק מהללאל מסתיים בשם אל, כשמות המלאכים (שנכדו חנוך נעשה כאחד מהם), וכשם ישראל. עקביא בן מהללאל הוא תנא גדול המוזכר בריש פרק ג של פרקי אבות – "הסתכל בשלשה דברים... דע מאין באת..." (היינו להכיר במהות הסבא שלך, שהוא בחינת אין לעומת האבא, בחינת יש. "ולאן אתה הולך" – לנכד שלך. "ולפני מי..." – אתה בעצמך)[ח].

ארבעה חנוכים – ארבע שיטות-שלבי חינוך (למפרע)

בכל אופן, מה הווארט? אפשר להתבונן ולהקביל את כל חנוך לשיטת חינוך. גם שיטות החינוך שאיננו רוצים לאמץ, כמו החנוך הראשון בן קין והחנוך השלישי בן מדין – איך קין מחנך את בנו, ואיך מדין מחנך את בנו, שלכאורה זה לא בשבילנו – צריך להוציא מהן איזו ניצוץ. בוודאי צריך ללמוד מחנוך בן ירד (כמו שמשה רבינו למד ממנו) ומחנוך בן ראובן שהוא הנכד הראשון של יעקב אבינו. אבל רוצים ללמוד משהו מכל החנוכים – מכל שיטות החינוך יש משהו להעלות ולתקן. נתבונן בארבעת החנוכים מלמטה למעלה. מן הראוי, שאם רוצים חינוך יהודי קודם כל נלמד מהנכד של הבחיר שבאבות – יעקב אבינו, "תפארת ישראל" – איך הוא מחנך את הנכד שלו, דרך בכורו ראובן.

אחר כך נחזור אחורנית ונלמד משהו, נוציא איזה ניצוץ, מהשראת אברהם אבינו על נכדו חנוך בן מדין. אחר כך נחזור לחנוך הכי גדול, חנוך בן ירד, רבו של משה רבינו. בסוף נוכל אפילו ללמוד משהו בחינוך שלנו – חינוך של קדש וגם של "חולין על טהרת קדש" – מהחנוך הראשון, חנוך בן קין (בן אדם הראשון). חוץ מנעמה אחות תובל קין (צאצאית של קין וגם של חנוך בן קין), אשת נח (לפי חז"ל) כל זרעו של קין נמחה במבול. בכל אופן, השמות נשארו (כתובים בתורת נצח), וצריך ללמוד משהו מכל אחד מהם. תורה הוא לשון הוראה, מכל דבר שכתוב בתורה צריך ללמוד משהו.

חנוך (אחי פלוא) בן ראובן – חינוך להפלאה שבתורה

צריך פה להאחז ברמזים: הרמז של החנוך האחרון, שנתחיל ממנו בדרך מלמטה למעלה, הוא שלאחיו שבא אחריו קוראים פלוא. נאמר בדרך הרמז שמהחנוך הזה לומדים שחינוך יהודי מקורי מתחיל מפיתוח החוש לחוות את הממד הפלאי שבתורה – "חנוך ופלוא"[ט]. איך יעקב מחנך את הנכד הזה? לפי פסוק היסוד שלנו – "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". קודם כל יש פה ילד, צריך פה להרגיש שבתורה שלנו, תורת ישראל, הכל פלא – "חנוך ופלוא", הוא מחנך אותו להכיר, לראות את הנפלאות של התורה. אכן, ראוי לציין שיש לנו ברוך ה' מלמדים מאד חמודים – לא רק ילדים חמודים, אלא גם מלמדים חמודים ביותר – שמחנכים את הילדים מגיל הרך ממש לראות את הפלאים של התורה.

הפלאים של התורה כוללים גם חשבונות. הפלא הראשון שצריך ללמד ילד וילדה הוא "קמץ א אָ"[י] – הקמץ הוא הכתר, פלא. יש המון רמזים שדברנו על "קמץ א אָ" – מתחילים דווקא מהניקוד, מהקמץ, הניקוד של הכתר, העל-מודע, עם האות אלף-פלא. כך כבר מקיימים "חנוך ופלוא" – שיש פה פלא. ממשיכים ללמד את הילד שלכל אות יש מספר – יש מספרים וכל מספר מספר סיפורים רבים.

רמזי השמות

בין היתר, כשקוראים לילד בשם, מי שקשור לתורה – לאותיות לשון הקדש – מן הסתם יעשה את החשבון כמה עולה השם הזה. בלשון תורה אומרים שהמספר 'עולה', לא סתם 'שוה' – על ידי חשבון הגימטריא של כל מלה יש ליהודי עליה בקודש, "כמה זה עולה".

נדגים את זה ביחס לחנוך בן ראובן בן יעקב: יעקב (הסבא) הוא מספר מאד מיוחד – ז פעמים שם הוי' ב"ה (הארת הוי', מדת הרחמים, פנימיות ספירת התפארת שכנגד יעקב אבינו, בכל ז המדות של הלב). ראובן (הבן הבכור של יעקב, אבי חנוך בכורו) שוה ז"פ הבל, ערך אותיות המילוי של שם הוי' (שם סג – יוד הי ואו הי – אני אומר קצת באותיות של קבלה, אבל את הכל הילדים הקטנים לומדים, שוה לכל נפש...). ז פעמים הבל היינו שבעה הבלים שבהם נברא העולם (כמו שנאמר "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל" – לפי הכלל ש"מיעוט רבים שנים" כל "הבלים" הוא שני הבלים, נמצא שיש כאן שבעה הבלים).

למה לאה ברוח הקדש ששרתה עליה (בהשראת יעקב בעלה) קראה לבכור של יעקב ראובן? כתוב "תתן אמת ליעקב" – יעקב ועוד ראובן עולה אמת (ז פעמים סג, כמו שכתוב בכתבי האריז"ל)[יא]. גם חנוך (הנגד, הדור השלישי – "בתלתא זימני הוי חזקה") הוא כפולה של שבע – ז פעמים זה, נבואת משה רבינו (שקבל בהשראת חנוך בן ירד) כמו שקראנו בשבת "זה הדבר אשר צוה הוי'". ראובן (ז פעמים הבל) ועוד חנוך (ז פעמים זה) עולים ז פעמים מט (ז ברבוע) – 343, 7 בחזקת 3, "שבעתים כאור שבעת הימים".

זו רק דוגמה של "חנוך ופלוא" – הדבר הראשון צריך לתת לילד להרגיש שהתורה היא נפלאה, "נפלאות מתורתך". דווקא ילד קטן מסוגל להרגיש זאת. עד כאן שיטת החנוך הראשונה מלמטה למעלה.

חנוך בן מדין – ידע בנפלאות הטבע על טהרת הקדש

מי אחריו? הבן של מדין, הנכד של אברהם אבינו. מה אפשר ללמוד ממנו? כתוב שמדין הוא חכמות חיצוניות בכלל. לכן למשה רבינו, החכמה הפנימית של הקדושה גם בפרשת שבוע, נלחם נגד לחם – לנקום את נקמת ה', נקמת ישראל ממדין – כי מדין הוא ההיפך ממנו. משה הוא החכמה דקדושה, בטול, ומדין הוא החכמה דלעו"ז, ישות. איזה דבר טוב אפשר ללמוד ממנו בכל אופן? הורגים שם את כולם חוץ מאת הבנות שלא ידעו זכר, אותן מחיים. אם כן, יש משהו שצריך להחיות שם.

מה זה? אפשר ללמוד את החינוך שלו מהשמות שבאים אחריו, כמו שלמדנו מפלוא שבא אחרי חנוך בן ראובן. אחרי חנוך בן מדין יש ואבידע ואלדעה – שניהם לשון דעת ("על פי שנים עדים", בפרט כאשר ה"עדים" הם "דעים"). שוב, זו חכמה חיצונית, אבל יש בה את ידע. היום אנחנו בעידן של ידע, עידן המידע. ידע הוא דבר טוב? ידע בכל מיני נושאים, בנושאים של העולם.

מי האחים הקודמים? מאד מענין שחנוך שתול באמצע, בין שני אחים עם שמות דומים לפניו – עיפה ועפר (שתי עפעפים) – ושני אחים אחריו עם שמות דומים, אבידע ואלדעה. אמרנו שהשנים שאחריו לשון דעת, ידע. כנראה גם השנים הראשונים קשורים למדע – "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר". כנראה גם יונק מה"עפר ואפר" של הסבא, אברהם אבינו. בכל אופן, יש לו עיפה ועפר ואחר כך בא חנוך לקראת אבידע ואלדעה.

ידע בעניני העולם הזה הוא בהכרח רע? ילד צריך לדעת דברים? אפשר לחשוב שלא, צריך לשמור אותו, שרק ילמד תורה. אבל זה לא נכון. גם הרמב"ם כותב שכדי להגיע לאהבת ה' ויראת ה' צריך, כמו שיש פלאים בתוך התורה – כדוגמת הגימטריאות שהזכרנו – יש גם נפלאות הטבע. יש הרבה ידע מעשיר, שאם מגישים אותו על טהרת הקדש הוא מאד מוסיף – כל ילד צריך אותו. כל ילד הוא סקרן בטבעו לדעת מה קורה סביבו וצריכים לנתב נכון ולספק את חוש הסקרנות שלו.

אם כן, יש כאן איזה מין "רצוא ושוב" – קודם כל הפלא של התורה, ואחר כך אפשר להמשיך גם לפלא מתוך הידע של העולם. כבר מגיל הרך צריך קצת ידע, קצת מדע על טהרת הקדש.

חנוך בן ירד – חינוך לעליה בקדש מתוך התמסרות מלאה לתורה

מה אחר כך? כבר עולים בקדש. אפשר לחשוב שמתוך ידע אדם שוקע בתוך הגשמיות של העולם הזה. בדיוק ההיפך – אם מגישים את הידע בצורה נכונה (וכאשר אברהם הסבא מגיש את הידע – על דרך תוכן הספר שחבר, ספר יצירה – ולא מדין אביו) הוא כל כך עולה בקדש שמגיע למדרגת חנוך בן ירד שעולה באש השמימה, "ואיננו כי לקח אתו אלהים", כולו קדש להוי' (כמו יצחק אבינו, עולה תמימה).

מה החינוך של חנוך בן ירד? קודם כל, אבא שלו הוא ירד – מה יכול ללמד אותנו? הוא כולו עליה – החנוך הזה, שהוא עיקר החינוך, כולו עליה בקדש. בכל אופן, יש לו אבא שנקרא ירד, שהוא כנראה חינך אותו (יחד עם סבו, מהללאל). איזה ווארט אפשר לתת לזוג הזה, ירד וחנוך? אפשר לומר עליהם "ירידה צורך עליה"[יב]. ירד הוא ירידה לתוך המציאות, אבל זוכה לכזה בן – השביעי, "כל השביעין חביבין", כמו שבת אחרי ששת ימי בראשית ("מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"). ירד הוא הששי, כנגד יום בריאת אדם הראשון, בו גם כתוב "ורדו". אחריו בא חנוך, כנגד שבת קדש, וכולו עליה בקדש – כולו ענג שבת, עד שה' לוקח אותו. הוא כולו תורה, על טהרת הקדש – רק תורה, הרבה תורה שבכתב, הרבה תורה שבעל פה, רק תורה ועולים ועולים.

חנוך בן קין – חינוך של חולין על טהרת הקדש לתיקון עולם

מה בסוף? צריך לעשות איזה תיקון לחנוך הראשון, בן קין. איזה שיטת חינוך הוא? לא בדיוק חינוך הבן של מדין, של ידע. בחולין על טהרת הקדש יש שתי מגמות. כתוב, גם בתניא ובעוד מקומות בחסידות, שיש מגמה אחת – ענין שה' ברא את העולם וצריך להכיר את העולם שה' ברא לכבודו. גם ההכרה של מה שה' ברא היא חלק מה"לכבודו". אם אינך מסתכל במה שה' ברא ויודע – כתוב ש"אבידע" היינו אני-רוצה-לדעת (אבי לא רק לשון אב, אלא לשון רצון) ואז אלדעה. לילד יש תשוקה וחשק לדעת מה קורה מסביבו (כנ"ל), להכיר את הסביבה – זה ענין. אחר כך מגיעים לעיקר החינוך – עיקר שנות החינוך, מ"בן חמש למקרא" עד "בן חמש עשרה לגמרא" עד החתונה, הכל "ירידה [ירידת הנשמה לגוף בעולם הזה] צורך עליה [על ידי לימוד תורת ה' לשמה]". אבל יש בסוף עוד מגמה ללימוד חולין על טהרת הקדש.

החנוך הראשון, חנוך בן קין, הוא חנוך פרגמטי לחלוטין – איך בונים עיר, איך מקדמים את הציווליזציה, איך להשתמש בידע. יש רצון לדעת, כמו סקרנות של ילד. סקרנות של ילד היא משהו טוב – הוא לא רוצה להשתלט על הטבע, להשתמש בו, הוא פשוט סקרן לדעת מה קורה בעולם. זה החנוך השני מלמטה. אבל יש את חנוך שרוצה לדעת איך בונים עיר, איך מקדמים את האנושות – פרגמטי לחלוטין. איך מנצלים ומפתחים טכנולוגיה. שוב, השאלה הנשאלת היא בדיוק אותו דבר – האם זה משהו טוב או משהו רע? הרי זה גוי, לא סתם גוי אלא בן של קין שהרג את אחיו. צריך ללמוד ממנו משהו?

יש כלל גדול בחסידות שכל "רצוא" הוא בשביל "שוב" (בלשון אדמו"ר האמצעי – "עליה צורך ירידה"). אם אנחנו עולים כאן מלמטה למעלה, חנוך בן ירד – שהוא מלאך אלקים – כולו "רצוא". יחסית הוא הסתלק דומה לנדב ואביהוא (בטעמם "נעימות עריבות ידידות מתיקות", בחינת ענג שבת כנ"ל), רק שהם קצרו ימים, ואילו מחנוך אפשר ללמוד שגם כאשר עיקר העבודה היא בתנועת "רצוא" אפשר לחיות 365 שנה (לאחר הולדת הרבה בנים ובנות, לא כמו נדב ואביהוא). בכל אופן, אחרי שעולים מלמטה למעלה, אחרי ה"רצוא", צריך להגיע ל"שוב". למה ה' ברא את האדם? צריך עוד פעם לרדת. הוא שם אותנו פה באמת בשביל לתקן את המציאות. בשביל להכנס, ואפילו להתלכלך, בדברים גשמיים כדי לתקן את המדינה. עיר היא מדינה.

להקפיד על הסדר הנכון בחינוך

מה הדבר הראשון? אומרים שהאידישע מאמע הופכת את הסדר – חושבת שקודם כל צריך מקצוע לבן שלי, שיהיה רופא, שיהיה עורך דין, כידוע הסיפורים על האידישע-מאמע. מי שחושבת ככה, שהעיקר פרנסה – צריך להכין את הילד להתפרנס, לא יכול להיות כל השנים בישיבה – זו חשיבה של קין, "קניתי איש", לשון קנין, לרכוש קנינים. אם מתחילים מזה – זה רע מאד (כמבואר בהרבה שיחות קדש של הרבי). אבל אם גומרים עם זה, זה מה שכתוב בתניא פרק ח' שיש כאלה שמותר להם גם להתעסק וללמוד חולין – או כדי להתפרנס ברווח או שיודעים איך להשתמש בחולין לצורך עבודת ה' יתברך. הדוגמה שהוא נותן היא "הרמב"ם והרמב"ן וסיעתן", שבאמת אפשר להיות רופא ולעזור לאנשים. עוד פעם, זה לא פסול שבסוף תהיה רופא או שתהיה אדריכל, שתבנה ערים, שתדע איך לתקן את המדינה – אדרבא. רק שזה בשלב האחרון, אחרי שהתעצמת עם חנוך בן ירד יש משהו לחזור וללמוד גם מחנוך בן קין, שהעיר הראשונה של האנושות נקראת על שמו. כלומר, הטכנולוגיה ופיתוח וקידום הציווליזציה בכלל הם ממנו.

אם כן, זה הווארט שרצינו לומר, שיש ארבעה חנוך – ארבע דרגות בחינוך – והסדר הנכון הוא להתחיל מלמטה למעלה, מהאחרון, ילד יהודי מובהק, הנכד של יעקב, ללמד אותו "פלוא"; אחר כך השני הוא להעשיר את הילד עם ידע בסיסי מהעולם שסביבו, שה' ברא לכבודו – מה שאפשר ללמוד ידע מאבידע ואלדעה; רוב ועיקר החינוך הוא חינוך תורני מובהק, שגם צריך לתת לילד הרגשה שאתה עולה לשמים – החינוך הוא לעלות לשמים, לקבל את התורה מפי ה' כמו משה רבינו, שכל השאיפה היא לעלות לשמים; אבל בסוף צריך "שוב", שזה לקחת מכל החינוך שלך משהו שהוא גם טוב בשביל לתקן את העולם, כאן למטה, "ובא לציון גואל", שיבוא מלך המשיח.

שנזכה לכל הדרגות האלה של חינוך, ושהכל יהיה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.