בע"ה

כ"א מנחם-אב ע"ו – כפ"ח

קבלת פנים אליעזר-שלמה וחיה-מושקא שי' מזרחי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

נגנו "קול דודי", נגון שלפני מאמר, החתן חזר מאמר ד"ה "לכה דודי" תרפ"ט, נגון שאחרי המאמר, שאמיל.

"אנכי אשמח בהוי'"

מזל טוב, שיהיה בנין עדי עד, כמו שהרבי רוצה – בית של הבעל שם טוב, של המגיד, של אדמו"ר הזקן, של כל הרביים, של כל הצדיקים. על התשורה כתוב הפסוק "אנכי אשמח בהוי'", שבחרו בו בגלל ראשי התיבות של אשמח – אליעזר שלמה חיה מושקא[ב]. בר"ת אשמח החתן יורד (בסדר הישר, אליעזר שלמה) והכלה עולה (למפרע, חיה מושקא) – יש פה זיווג שלם.

מתי מכוונים אשמח? כל פעם שאומרים קריאת שמע. ב"שמע... אחד" יש ע ו-ד רבתי, אותיות עד, "עד הוי' בכם", "אתם עדי נאם הוי'" – חתן וכלה שמתאחדים להיות אחד מעידים על אחדות ה' (כידוע בכוונת אח-ד, יחוד זו"ן). שאר האותיות, חוץ מה-ע וה-ד, הן אותיות אשמח ("שמע... אחד"). מכאן לומדים שכאשר יהודי זוכה שה' בוחר בו להעיד על אחדותו יתברך ("אתם עדי נאם הוי'") הוא שמח מאד. בזיווג יש עדים וגם כשהקב"ה וכנס"י למעלה מתחתנים כל עם ישראל למטה הם עדים – "אתם עדי נאם הוי'".

יש עוד רמז יפה בפסוק הזה, שס"ת "אנכי אשמח בהוי'" הם חיה, השם הראשון של הכלה. הגימטריא של כל הביטוי "אנכי אשמח בהוי'" הוא חתן אותיות נחת, שנת לידת מורנו הבעל שם טוב, "עיר וקדיש מן שמיא נחִת"[ג] – שהחתן והכלה שלנו יזכו להוליד הרבה בנים ובנות, עירין קדישין, בנחת ובשמחה.

פסוק החתן והכלה – שייך במיוחד להשנה

בספר תהלים יש פסוק ששוה בדיוק לגימטריא של החתן והכלה, אליעזר שלמה וחיה מושקא (1163), פסוק מפרק קיט – הפרק הגדול, השלם והמשוכלל ביותר של ספר תהלים (שאדמו"ר הזקן כותב בסוף התניא שיש ענין לומר אותו כל שבוע; לא רואים בדיוק שמקיימים זאת... אבל זה פרק חשוב, קשור עם סיום הש"ס בכל שנה), פרק עם קעו פסוקים, 22 כפול 8, מסודר לפי סדר האלף-בית (לכל אות 8 פסוקים), לכן הוא נקרא "תמניא אפי". הפסוק של החתן והכלה הוא פסוק עו (שמחלק את הפרק ל-עו ועוד מאה פסוקים), פסוק של האות י – "יהי נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך". פסוק מאד יפה, פסוק של חסד, של נחמה, של אמירה בלב.

בפסוק הזה דוד המלך מתאר את עצמו כ"עבדך", עבד ה'. יש כמה רמזים בפסוק זה שבולטים ממש. שוב, זהו פסוק עו – כבר מקשר לשנה שלנו, תשע"ו, שאנו בשלהי השנה, כשעצמת האור של ע"ו מתגברת – והוא מתחיל "יהי נא" (יש רק שלש פעמים צירוף זה בתנ"ך) ששוה עו. המלה האחרונה היא "לעבדך", וגם עבד שוה עו. משהו מאד מכוון, שיש כאן חזקה של עו – פסוק עו, מתחיל ב"יהי נא" ששוה עו ומסיים ב-עבד שעולה עו. דברנו מתחלת השנה שהמספר המלא של השנה, 5776, שוה עו ברבוע, עבד ברבוע. ברור שהרמז הזה מכוון בתוך הפסוק הזה.

"לנחמני" – נחמת "לפום צערא אגרא"

"לנחמני" מתאים לתקופה זו של שלהי השנה. ידוע ששלהי כל שנה הם ז דנחמתא, שאנו בתוכם, שבועות הנחמה בהם ה' מנחם אותנו בכפלים אחרי הירידה העצומה של תשעה באב. ביום תשעה באב נולד מלך המשיח, אבל צריך לראות אותו. לאט לאט מתאוששים ממה שעבר עלינו, ומכח הנחמה מצליחים לפקוח את העינים – כמו שהרבי אומר – ולראות את המשיח ואת הגאולה האמתית והשלמה לעם ישראל ולכל העולם כולו.

מה מנחם אותי? גם חתן וכלה שהולכים להתחתן, מן הסתם עשו מאמצים כבירים עד שמצאו אחד את השניה, כל אחד את בן-בת זוגו, לא סיפור פשוט. יש כאלה שבפשטות, אבל יש כאלה שלא בא הכי פשוט. ידוע הכלל בחז"ל ש"לפום צערא אגרא" – כמה שלא בדיוק פשוט השכר והעונג והכרת הטובה לקב"ה על החסד-חנם גדלים. אנחנו יוצאים מהשבת חתן, מהעליה לתורה, שמברכת את החתונה ואת כל החיים יחד של החתן והכלה באור של תורת אמת ("תורת אמת היתה בפיהו" של החתן) שהיא תורת חסד ("ותורת חסד על לשונה" של הכלה, ראה לקמן בענין "חסד ואמת"). אנחנו כבר בפרשת עקב, אבל העליה לתורה היתה בפרשת ואתחנן, בקשת חסד חנם. ז דנחמתא הם גם הז"ת של הנחמה, ופרשת "ואתחנן" היא החסד. שבת זו נקראת "נחמו" על שם תחלת ההפטרה, "נחמו נחמו עמי", נחמה בכפליים. עלית לתורה במפטיר? [עליתי "ששי", לקריאת שמע עם "שמע... אחד", אשמח.]

שוב, הכל הולך אחר הפתיחה, דווקא פרשת ואתחנן. הרבה פעמים אמרנו שבכל חתונה יש שלש שבתות. השבת ש"מינה מתברכין כולהו יומין", כמו שכתוב במאמר שהחתן חזר, שהיא השבת של העליה לתורה, שבת שבע ברכות, והשבע ברכות נמשכים לתוך השבוע של השבת השלישית. אם כן, החתונה הזו מתחילה בפרשת ואתחנן, ממשיכה לפרשת עקב ומסיימת – הכל הולך אחר החיתום – בפרשת ראה, "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה". לכן צריכים להתבונן הרבה בפרשת ואתחנן.

בכל אופן, כתוב בפסוק של החתן והכלה "יהי נא חסדך לנחמני" – החסד מנחם, ולא סתם חסד אלא "חסדך", כל פעם שיש ך סופית (ך פשוטה, קשור לפשיטות העצמות) זה הולך על העצמות, כמו שהחסד כלול בכתר, בפנימיות הכתר, באור אין סוף ב"ה, חסדך העצמי שלך הקב"ה הוא שינחמני. "כאמרתך", כמו "יום ליום יביע אמר", המשכת אור-מים-רקיע, המשכת זרעא חייא וקיימא שיהיה לחתן ולכלה. "לעבדך" – מה הכלי לקבל ברכה זו? להיות עבד, קבלת עול בשמחה. קבלת עול צריכה להיות באושר כמו שהרבי תמיד מדגיש, כח שבט אשר, המזל של הרבי.

שם הוי' בפסוק

נראה עוד כמה רמזים יפים מאד בפסוק הזה: יש פה צירוף של שם הוי', במנין אותיות הפסוק. ב"יהי נא חסדך לנחמני" יש י-ה אותיות וב"כאמרתך לעבדך" יש ו-ה אותיות. פסוק מובהק של הוי', עם חלוקה פנימית. רואים שבסוף הולך לפי הסדר, "כאמרתך" ו אותיות ו"לעבדך" ה אותיות. בהתחלה מתחלף, קודם "יהי נא", ה אותיות, ואז "חסדך לנחמני", י אותיות.

אם כן, יש כאן י-ה-ו-ה אותיות אבל הצירוף הוא ה-י-ו-ה. מי זוכר איזה צירוף זה? הזכרנו את שבט אשר, שהרבי אומר שקבלת עול צריכה להיות באושר, וזהו הצירוף של חדש שבט, החדש ה-יא, "חד ולא בחושבן", המספר הכי אהוב על הרבי.

לחתן, זה פסוק שתזכור טוב, גם כשהולכים לחופה, וגם אנחנו, כל הידידים, נכוון את הפסוק הזה. כתוב במאמר שכל הידידים הולכים עם החתן, זו תמיכה רוחנית וגשמית לחתן ולכלה. נלך עם הפסוק הזה, "יהי נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך". כל אחד, כל רווק ורווקה לפני שמתחתנים, הם בעולם התהו והם זקוקים לתקון שהוא הנחמה. זה בא מהחסד, חסד ה'.

ריכוז החסד (ו"חסדך" בפרט) בתהלים

נשים לב לתופעה מאד יפה בתנ"ך בכלל – אולי לא כולם יודעים – שהריכוז הכי גדול של המלה חסד, הספירה הראשונה מבין ספירות הלב, העיקר, היום הראשון של מעשה בראשית, חסד ואור ואהבה (המדה של אברהם אבינו, היהודי הראשון, שבשבילו נברא העולם – "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", באברהם), הוא דווקא בספר תהלים. אם רוצים ספר אחד שיותר מכל הספרים מלא חסד זהו ספר תהלים. לא מובן מאליו, תהלים הוא ספר של תפלות, תהלות ותשבחות, אבל רואים שהמלה חסד מופיעה בו יותר מכל ספרי התנ"ך. כשעושים חיפוש של השרש חסד בכל הצורות יוצא 296 הופעות של חסד בכל התנ"ך. מה הסימן? לכל דבר צריך לעשות סימן, "סימנים עשה" – "חסד הוי' מלאה הארץ". רק בספר תהלים יש יותר מחצי, 155 פעמים חסד, שסימנם ה פעמים שם א-ל, "חסד אל כל היום", כנגד חמשה חסדים.

אמרנו שמתוך כל החסד, החסד העצמי ביותר הוא "חסדך", החסד העצמי שלך ה'. אם עושים אותו חיפוש, על המלה "חסדך", מקבלים 38 פעמים – ברוב הפעמים "חסדך" נאמר לה', אבל יש כמה שלא מתייחסים לה'. כאן האחוז הגבוה בתהלים הוא עוד הרבה יותר – 31, א-ל פעמים, הם בתהלים. רמז יפהפה, שכל הופעות חסד בתהלים הן ה"פ א-ל ורק "חסדך" א-ל פעמים.

שוב, הריכוז הכי גדול של "חסדך" של ה' הוא בתהלים. כל מה שאמרנו כעת הוא רק בשבח ספר תהלים, כמו שיש קונטרס שלם של מכתבי הרבי הקודם במעלת ספר תהלים, שידעו לכבד אותו יותר מכל הספרים. גם כאן, מי שרוצה לעורר את "חסדך" של ה', החסד העצמי של ה' עליו בפרט ועל עם ישראל בכלל, הסגולה היא פשוט לומר תהלים. במלה "חסדך" יש גם רמז לכלה – חסדך עולה 92, ממוצע כל אות הוא חיה.

אמרנו ש"חסדך" הוא החסד העצמי של ה', אבל מאיפה הוא בא בפרט? רמוז בשתי המלים "חסדך לנחמני", בגימטריא "ורב חסד". יש שתי מדות של חסד במדות הרחמים, "ורב חסד" ו"נצר חסד". ב-יג המדות של מיכה, המדה הששית, שכנגד "ורב חסד" במדות של משה, היא "כי חפץ חסד הוא", והוא סוד התלבשות החסד דעתיק, "חסדך" העצמי, בגלגלתא דאריך, סוד החפץ, עצם התענוג האלוקי שבמקור רצונו יתברך להיטיב. גם אומר מה היה כאן. השידוך הזה, כל מי שקצת מכיר את השתלשלות השידוך, הוא שידוך שעליו אפשר לומר "חסדך לנחמני", במלוא מובן הניב הזה. לכן החתונה חלה בימים האלה, משבת ואתחנן עד שבת ראה ועד לשנה הבאה עלינו לטובה, שנה טובה ומתוקה.

"היטבת חסדך האחרון מן הראשון"

אמרנו שלא כל ה"חסדך" בתנ"ך הם דווקא כלפי ה'. יש "חסדך" אחד לשון נקבה. מי זוכר? החתן אמור לזכור את הפסוק הזה, כי לאחרונה עסקנו רבות בספר בו הוא כתוב. כולנו, אבל במיוחד החתן, עסקנו רבות במגלת רות בזמן האחרון (החתן במיוחד אוהב את פירוש הבן איש חי על מגלת רות). שם בעז אומר לרות "ברוכה את להוי' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון". כך החתן צריך לומר לכלה – גם בהתחלה היה לך חסד, אבל כעת עוד יותר, שאת רוצה להתחתן אתי. זה פשט הפסוק, שאת רוצה להתחתן אתי ולא עם הבחורים ("לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר").

כמה שוה "היטבת חסדך האחרון מן הראשון"? 1440. מה סוד המספר הזה? כפולה של חסד – חסד פעמים כ, חסד-ך! אם כן, הפסוק הזה כולל את כל ה"חסדך" שיש בתורה[ד].

חתן וכלה שוים "חסד ואמת", "ורב חסד ואמת" ב-יג מדות הרחמים. יש כמה דרושים מי החסד ומי האמת. לפי הסדר נראה שהחתן הוא החסד והכלה היא אמת, אבל כתוב "איהו אמת [ואיהי אמונה]". מסבירים שהחתן הוא חסד, אור ישר, והכלה היא "אמת מארץ תצמח", אמת ר"ת "אשה מזרעת תחלה", אור חוזר. אבל בכל אופן אמת היא מדה של הזכר, "איהו אמת" כנ"ל, ויש חסד אצל הכלה – "היטבת חסדך האחרון מן הראשון". כאן בעז הוא האמת ורות היא החסד, כל ההתנדבות שלה לבוא ולהתחבר לעם ישראל הוא חסד עצום, רב חסד. "זכרתי לך חסד נעוריך" – זהו החסד של הכלה, "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי [גיור, כל עם ישראל הלך אחרי ה', התגייר] במדבר בארץ לא זרועה". על זה ה' חותם את האמת שלו, "חותמו של הקב"ה אמת", החתן חותם על החסד של הכלה, ש"היטבת חסדך האחרון מן הראשון". יש כאן חותם המתהפך בין שתי המדות חסד ואמת, כשלעניננו החסד הוא הכלה והאמת היא החתן.

נפסיק כדי לא להפריע לכתיבת הכתובה. המשך יבוא בע"ה בשבע ברכות בשבוע של פרשת ראה.