בע"ה

כ"ח מנחם-אב ע"ו – כפ"ח

ברית יראה-שלום שי' יעקבי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

שמות של מקדש בחדש מנחם-אב

לחיים בעז וכל בני המשפחה, הסבים, הסבתות, כל הידידים, לחיים!

אנחנו עדיין בתוך מזל אריה. כתוב בחז"ל ש"עלה אריה במזל אריה והחריב אריאל על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל". אריה אותיות השם הראשון של הרך הנמול, יראה – שם הרך הנמול מתאים מאד למזל של חדש מנחם אב.

גם שלום – המטרה של בית המקדש, "בהר הוי' יראה", הוא שלום, סיום ברכת כהנים, "וישם לך שלום". תכלית ברכת כהנים – שעיקרה במקדש, "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתי", "במקום אשר יבחר הוי' לשכן שמו שם", ביטוי שחוזר הרבה פעמים בפרשת השבוע, פרשת ראה.

בכלל, השם יראה מתאים לפרשת השבוע, "ראה". מה שבעז הסביר על "יראה", "ירא בשת", נקרא בחסידות "ראית המהות", ראית ה' בבית המקדש. בעולם הזה אפשר לדעת את מציאות ה', "ידיעת המציאות", אבל חידוש המקדש, "הוי' יִראה... בהר הוי' יֵראה" ("כשם שבא לראות כך בא ליראות" – מצות ראיה), ובפרט בית המקדש השלישי והנצחי שאנו מצפים לו, הוא בחינת ראית המהות – "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון", "וראה כל בשר יחדו כי פי הוי' דבר".

"בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", "במקום אשר יבחר ה'", ושם, בבית המקדש, מברכים את העם בשם המפורש, ותכלית הברכה היא שלום – "וישם לך שלום". יש שלום פנימי, יש שלום בעולם, יש שלום בבית – שהכל יהיה שלום.

יראה מתוך אהבה

המלה הראשונה בתורה היא בראשית וכתוב בתיקוני הזהר, ובכל ספרי פנימיות התורה, שהמלה הזו כוללת את כל תכלית בריאת העולם. אחד מפירושי-צירופי בראשית, ביטוי שבעז אמר קודם בשם אדמו"ר הזקן, הוא צירוף אותיות ירא-בשת. זו היראה הכי גבוהה, לא יראת המלכות ובודאי לא יראת העונש – שכתוב עליה שהיא לא מצד הקדושה – אלא יראה עילאה ממש, יראת הרוממות, שנקראת ירא-בשת, אותיות בראשית. זו היראה של "בהר הוי' יראה".

בעז אמר שכל ארץ ישראל היא בחינת אהבה (ארץ ישראל עולה לב פעמים הוי' שעולה לב-לב פעמים אהבה – "'ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך', בשני יצריך"). גם הר הבית רומז לאהבה. מי קרא להר הבית "הר"? אברהם אבינו, "אברהם אהבי". אכן, בעקדה (שהיתה בהר המוריה, הר הבית) נאמר לו "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה", שהוא כולל גם את המדה ההפכית – זה החידוש של עקדת יצחק, שהמדות מתכללות (עקדת יצחק = "וישם לך שלום", שלמות ההתכללות של שתי המדות העיקריות, אהבה ויראה, גם יחד) – אך בכל אופן "הר הוי'" הוא הר של אהבה רבה.

גם לפני מתן תורה כתוב שה' כפה עלינו הר כגיגית, ומפרשים בחסידות שהר הוא אהבה רבה – אפשר לעשות כפיה דתית עם חבוק חזק מאד של אהבה רבה. הפסוק אומר "כמים הפנים לפנים", ואהבה רבה כאילו מחייבת תגובה של אהבה. ככה ה' כפה עלינו את ההר כגיגית ועורר אצלנו את האהבה אליו. שוב, הפסוק אומר "הוי' יראה אשר יאמר היום בהר הוי' יֵראה". הרך הנמול נקרא על שם "בהר הוי' יֵראה", יראה, אותיות יִרְאָה, שבאה על רקע ובתוך מעטף של אהבה רבה בתענוגים, בחינת אברהם אבינו.

התחלקות כל שם ב-8

נעשה גימטריא: יש פה שני שמות ובכל שם ארבע אותיות, יראה-שלום. שוב, תכלית הראיה – ראית המהות – היא "וישם לך שלום". השאלה האם המספר מתחלק ב-8, שאז יהיה ערך ממוצע בחשבון לכל אות. הסיכוי שסתם מספר מתחלק ב-8 הוא 1 ב-8, סיכוי לא גדול, אבל כאן מתחלק ואפילו כל שם בפני עצמו מתחלק ב-8:

יראה עולה 6 בחזקת 3, המדות של לוחות הברית, 6 על 6 על 6, אבל גם מתחלק ב-8. 8 הוא גם חזקת 3, 2 בחזקת 3, אז אם נחלק נקבל 3 בחזקת 3, 8, 2 בחזקת 3, כפול 3 בחזקת 3 שוה 6 בחזקת 3. מה לגבי שלום? שוה 376.

יש לנו שער שלם בספר "סוד הוי' ליראיו" על אהרן הכהן (אהרן עולה 8 פעמים לב, הכהן עולה 8 פעמים י). התכלית של אהרן אותיות נראה, בחינת "יֵראה", היא אהבה משרש אברהם אבינו. על אהרן כתוב "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". יראה, ירא בשת, באה מההר, אהבה רבה, "האדם הגדול בענקים". שלום הוא בחינת אהרן הכהן. שניהם (אברהם ואהרן) אהבה, בחסידות כתוב שאברהם הוא "אהבת עולם" ואהרן "אהבה רבה", שתי בחינות של אהבה.

שם כתוב ש-שלום עולה ח"פ 47. קודם היה לנו ח"פ 27 (יֵראה) וכעת ח"פ 47. 47 בגימטריא בטול, פנימיות ספירת החכמה, בה יש את ה"ירא בשת" – יראת בשת היא פנימיות החכמה, ראית המהות. מהו בטול? אין, "אין מזל לישראל".

גילוי האלקות בבחינת יש

נעשה עוד רמז מאד פשוט: מה ראשי התיבות של שמות הרך הנמול? יש. לאיזה פסוק זה רומז? קודם כל, אם יש כאן יש, כנראה שיש גם אין – מאחורי כל יש נמצא אין. הגם שה' הוא היש האמתי שמאציל את האין, אין מיש, אבל אחר כך מהאין יוצא היש הנברא, יש מאין. יש את היש האלקי, האין שהוא המזל של נשמות ישראל והיש שיוצא מהאין הזה.

איזה יש מתאים כאן? "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי", מה שיעקב אבינו אומר לאחר שהתעורר מהחלום שלו. קשור לברית מילה – "אכן יש הוי' במקום הזה" שוה ברית וגם "ואנכי לא ידעתי" שוה ברית! "יש הוי' במקום הזה" – המקום של פרשת השבוע, "המקום אשר יבחר הוי' לשכן שמו שם" – שוה ישראל, וכשמוסיפים "אכן" כבר שוה ברית, ששוה להמשך "ואנכי לא ידעתי" (נמצא רמוז שמקור הברית הוא במקום הבלתי ידוע, "איה מקום כבודו", כתר עליון ועד לראש העליון שבו, רישא דלא ידע ולא אתידע, אמונה פשוטה בנפש, שרש הבחירה החפשית, "המקום אשר יבחר הוי'").

בכל אופן, יש כאן הפתעה שיעקב רואה את נוכחות השכינה, ולכן הוא הגיע ליראה – "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה". הוא מגיע לדרגת היראה של סבא שלו, אברהם, "בהר הוי' יראה". אחר כך יש "מה נורא" – "נורא" כנגד יעקב, כפי שאומרים בתפלת העמידה, כנגד שלשת האבות, "הגדול הגבור והנורא". יש כאן יחוד יראה-נורא, הוא ירא-בשת, יש לו יראה, מפני ההתגלות של הנורא ב"במקום אשר יבחר הוי'". זה רמז יפה בר"ת של הרך הנמול.

"אתם עדי נאם הוי'"

נעשה את הכל יחד: יצא לנו 8 פעמים 27 (זך, זכוך, פנימיות הבינה, הבת-זוג של בטול, כמבואר בדא"ח) ועוד 8 פעמים 47 (בטול, פנימיות החכמה), כך שממוצע כל אות הוא עד או דע. "ואנכי לא ידעתי", אבל מה דוד המלך אומר לשלמה בנו? "דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה". עד היינו "אתם עדי נאם הוי'" – בקריאת שמע יש ע גדולה ו-ד גדולה. עד הוא מי שרואה את הנוכחות ומעביר את המסר. זה הרמז הכי יפה, שחייבים להוסיף ל-יראה את שלום, כי בלי שלום לא שלם עדיין. דווקא שניהם יחד, יראה-שלום, שאז ממוצע כל אות הוא עד, "עד הוי' בכם" ואנחנו עדים לקב"ה, רואים את הנוכחות ועלינו גם לספר ולהצהיר את העדות שלנו לכל העולם כולו.

לכן רש"י כותב ש"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" אומר שהיום הוא רק "הוי' אלהינו", אבל התכלית, ימות המשיח, מה שמחכים ופועלים, הוא כדי ש"ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד" ו"אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד". איך פועלים זאת? אנחנו העדים, כל כך מרגישים ויודעים את נוכחות ה', שגם אפשר להפיץ ולגלות זאת לכל העולם כולו.

ככה נאחל לרך הנמול שלנו שיהיה עד נאמן, עד אמת, ל"אמת הוי'", "הוי' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם", שיעיד לעם ישראל, שכולנו נחזור בתשובה, ואז ההבטחה שיבוא משיח ויעיד לכל העולם כולו, שיהיה גילוי אלקות בעולם. לחיים לחיים. שיהיה יראה-שלום. שההורים והסבים וכולם יזכו לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך ברכה והרחבה, והצלחה בכל מעשי ידיהם.