בע"ה

ב' אלול ע"ו – כפ"ח

ברית מלאכי-בנימין שי' שוורץ

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

לחיים לכולם, מזל טוב לכל המשפחה, לכל הידידים, שיהיה חדש טוב ושנה טובה לכולם.

חבור שבט בנימין (האחרון בשבטים) והנביא מלאכי (האחרון בתרי-עשר)

נאמר כמה מלים לכבוד הברית, לכבוד הרך הנימול שנקרא מלאכי בנימין. הנביא מלאכי הוא הנביא האחרון של עם ישראל, "הכל הולך אחר החיתום". יש שלשה נביאים גדולים שנכתבה נבואתם, ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל, ויש עוד תרי-עשר נביאים שבכמות הם יותר קטנים, אבל אין ערוך לאיכות של כל פסוק בתורה ובנ"ך. שוב, יש שלשה נביאים גדולים ושנים עשר נביאים יותר קטנים, וכתוב שהם כנגד שלשת האבות ו-יב השבטים של עם ישראל. ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל הם כנגד אברהם, יצחק ויעקב.

"אין קורין אבות אלא לשלשה" ובכל יהודי יש שרש, נקודה, מכל אחד מהשלשה. לגבי השבטים כתוב שכל נשמה שייכת במיוחד לשבט אחד, אבל מתוך התכללות כל אחד שייך לכולם. כך כתוב על יב הימים הראשונים של ניסן שכל אחד ואחד אומר את כל קרבנות הנשיאים, כמכלול כל יהודי שייך לכולם. כך ספר תרי-עשר, יש שנים עשר נביאים, כל אחד בפני עצמו, אבל הכל נכלל יחד בספר אחד. הסדר של תרי-עשר הוא בדיוק כסדר השבטים.

בשם של הרך הנימול יש רמז מופלא, שאיני יודע אם ההורים חשבו עליו, שמלאכי בנביאים הוא-הוא בנימין בשבטים. בנימין הוא השבט שנולד אחרון, השנים עשר, והוא כנגד מלאכי בין התרי-עשר. והסימן: "וקרא זה אל זה" – הנביא ה"זה", מלאכי, קורא לשבט ה"זה", בנימין. שהרך הנימול יזכה במשך כל ימי חייו להשראה מהמשך הפסוק – "קדוש קדוש קדוש וגו'".

חידוש הנבואה מסיום מלאכי

כעת אנחנו בתקופה עליה נאמר שלקראת ביאת מלך המשיח הנבואה צריכה לחזור לעם ישראל (ביאת משיח ונבואה מאותו 'שער' – בא). הרבי מדבר על כך בפרשת השבוע, פרשת שופטים, שבדור שלנו הנבואה חוזרת לעם ישראל, סימן של גאולה לעם ישראל.

נקודת הגמר של דבר היא, מבחינה מסוימת, גם השיא שלו. סיום מלאכי, סיום הנבואה, בעצם מדבר על אליהו הנביא – "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום הוי' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וגו'". מתי זה יתקיים? צריך להתקיים בדור שלנו, סימן של גאולה. זה סוף מלאכי והחידוש של הנבואה צומח מתוך הסוף של מלאכי[ב], מאד רלוונטי לזמן שלנו, שצריך מסוף מלאכי לחדש שוב את הנבואה. יש ביטוי בחסידות "נביעת האין סוף" – כשלומדים תורה לשמה וזוכים לחדש בתורה ולהפיץ בתורה זוכים לנביעה. הנביעה ב-ע מבשרת את הנבואה ב-א (ה'שער' של נביעה הוא בע, לשון הבעה).

"חלקו של בנימין" בעבודה הפנימית – קליעה למטרה בתיקון המציאות

בכל אופן, סוף תרי-עשר הוא מלאכי וסוף שנים עשר השבטים הוא בנימין. מה מיוחד בבנימין? שבית המקדש נבנה בחלקו. אנחנו מצפים ומתפללים יום יום, והרבה אנשים שיושבים אתנו כאן גם פועלים, קודם כל לחידוש התודעה של עם ישראל להר הבית ולבית המקדש, ושנזכה בקרוב לבנין המקדש בחלקו של בנימין. מה הכוונה בפנימיות חלקו של בנימין? מדובר גם בחלק הגשמי וגם בחלק הרוחני. כדי לחדש את המקדש צריך להזדהות, לאמץ לעצמנו את החלק, הנחלה, של בנימין.

יש הרבה דברים שאפשר ללמוד מבנימין שקשורים עם חידוש המקדש. דבר אחד הוא שבנימין הוא השבט שיודע לירות הכי טוב – "קולע אל השערה ולא יחטיא", צלף. החוש של בנימין הוא הקשת. היום אנחנו בחדש אלול שלפי האריז"ל קשור לשבט גד, החלוץ בין השבטים. לפי דעה אחת בחז"ל, אליהו הנביא, שמופיע בסוף נבואת מלאכי, הוא משבט גד. החדש של בנימין לפי האריז"ל הוא חדש כסלו שמזלו קשת – בנימין קשור לקשת, והקשת היא "קולע אל השערה ולא יחטיא".

מלאכת הקשת היא לא רק בגשמיות, אלא גם כשאדם מתכנן משהו לעשות. כולנו נבוכים היום מה עושים כדי לתקן את המצב כאן. הכל מתחיל מהראש, האדם מקבל הברקה – חץ מקשת הוא כמו ברק שמבריק על השכל, הברקה נכונה מה עושים. אבא של התינוק אמור להיות בעל הברקות, לקבל הרבה הברקות טובות איך יורים הכי נכון ואיך פוגעים הכי נכון. בנימין הוא השבט האחרון שממנו בא המשיח.

מלאכי-בנימין – "אברכם"

נראה עוד משהו מאד יפה איך הצירוף הזה קשור לעוד משהו שהוא סוף, "סוף מעשה במחשבה תחלה". נעשה את חשבון שני השמות יחד. לגבי בנימין, כשהוא נולד וגם כשיעקב מברך אותו הוא כתוב מלא, בשתי יודין. ברוב הפעמים שהוא מופיע בתנ"ך הוא כתוב חסר, רק עם י אחת, אבל בקריאת שמו בלידה אפשר ללמוד מהמסורה שהוא מלא. מה זה חשוב לנו? נוגע לגימטריא, הבדל של עשר, כמובן. מלאכי עולה 101, "אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד", הכח להוסיף עוד פעם יותר מההרגל, לשבור את הטבע, לחשוב מחוץ לקופסא, עוד אחד, לא להסתפק ברגיל. זה מלאכי, 101. בנימין מלא עולה 162. ביחד מלאכי-בנימין עולה 263.

יש מלה אחת בתורה ששוה למספר הזה, מלה חשובה, שהיא ענין של סיום (כנ"ל) – הסיום של פרשת ברכת כהנים. אחרי שהכהנים מברכים את העם בשלש הברכות יש עוד פסוק: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". כשעולים לדוכן, לנשיאת כפים, לא אומרים את הפסוק הזה. אבל כשמברכים בהזדמנויות אחרות – עוד מעט מגיעים ראש השנה ויום כיפור, שכל האבות נוהגים לברך את הבנים (ויש שנוהגים לברך כל שבת, וגם תחת החופה מבקשים מהכהנים לברך את החתן והכלה) – מוסיפים בסוף גם את הפסוק "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", סוף הפרשה. המלה האחרונה, התכל'ס, היא "אברכם".

יש שני פירושים ב"אברכם", או שהקב"ה מסכים עם הכהנים ומברך את ישראל או שהוא מברך את הכהנים. יש משהו ב"אברכם" שמעל הכל. בלי שה' יסכים עם ברכת כהנים זה לא עובד, וגם הכהנים בעצמם, כדי שיהיה להם כח לברך, צריכים לקבל בעצמם את הברכה מלמעלה – אלה שני הפירושים ב"אברכם".

ברכת סיום

מלאכי-בנימין בגימטריא "אברכם", סיום פרשת ברכת כהנים. אם כן, יש פה שלשה סיומים – סיום תרי-עשר הנביאים, שממנו צומח משיח וחידוש הנבואה בעם ישראל; סיום השבטים, בנימין הצדיק שנולד אחרון. בנימין נקרא "צדיק תחתון", לעומת יוסף אחיו שנקרא "צדיק עליון". יש צדיק שמשפיע מלמעלה ויש צדיק שמעורר את העם מלמטה, כחלק מכנסת ישראל ולא מעליה, והוא בנימין בקבלה. אותו צדיק תחתון, שהוא הצדיק בתוך העם, מלמטה למעלה, הוא סיום; גם בברכת כהנים הסיום הוא "אברכם", עם שני הפירושים, והוא הגימטריא של השם של הרך הנימול, מלאכי בנימין.

נברך את הרך הנימול ואת המשפחה: נחזור על הווארט השייך לבנימין, שערן וכל האנשים כאן, יתמחו במלאכת הקשת (מלאכי הוא גם לשון מלאך וגם לשון מלאכה, היינו מלאכת הקשת, מלאכי בנימין) – איך יורים ישר למטרה וקולעים ישר למטרה, הרבה הברקות נכונות. כתוב בחסידות שלפעמים הברקה לא נכונה, כאילו אני מקבל הברקה, איזה רעיון מבריק, אבל הוא לא עובד. לכן צריך לומר שתהיינה הברקות אמתיות, נכונות – הברקות של בנימין בעל הקשת בהשראת נבואת מלאכי – איך לקדם את הענינים שלנו פה. בזכות כל ילד שנולד והזכות להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, ודאי מביאים את הגאולה. כתוב שמשיח יבוא כאשר יכלו כל הנשמות שבגוף. להוליד כל ילד זו גם יריה של חץ, כל ילד הוא יריה של חץ. שכל הילדים וכולנו נזכה לקלוע אל המטרה ולא נחטיא. לחיים לחיים, כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.