בע"ה

מוצאי ט"ז תשרי ע"ז – חי-סנטר, הרצליה

כוכבים בסוכה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. האושפיזין – שבעת כוכבי הלכת

נגנו "ושמחת".

אושפיזי יום שלישי של סוכות – יעקב אבינו ואדמו"ר הזקן

חג שמח, כמו ששמענו קודם מהרב מאיר, הרב של בית הכנסת, בכל יום בסוכות יש אושפיזין, צדיק שבא להיות אתנו בסוכה. ביום הראשון אברהם אבינו, ביום השני יצחק אבינו, והיום כבר השלישי – יעקב אבינו, הבחיר שבאבות, שאנחנו כולנו בני יעקב אבינו, בני ישראל. אחרי יעקב, מחר,  משה רבינו, אחר כך אהרן כהן גדול, יוסף הצדיק וביום האחרון, הושענא רבה, דוד המלך, דוד מלכא משיחא. אחר כך נכנסים לשמיני עצרת, שמחת תורה, כולם יחד.

גם יש מסורת של חסידים שבכל יום יש אושפיז של גדולי החסידות – הראשון הבעל שם טוב, כנגד אברהם אבינו; היום היה המגיד ממעזריטש, כנגד יצחק אבינו; השלישי היום הוא אדמו"ר הזקן, הראשון של חב"ד, ומכאן ואילך נשיאי חב"ד. לפני שושלת חב"ד יש שני ימים של הבעש"ט והמגיד.

הזמנת האורח בניגון שלו

היות שכעת האושפיז הוא אדמו"ר הזקן ראוי שנשמע ניגון של אדמו"ר הזקן – כך אנחנו מזמינים אותו. אין דרך יותר טובה להזמין את הצדיק מאשר לנגן ניגון שלו. הזכירו שיש גם מסורת של חסידים שליעקב אבינו יש ניגון שאנחנו מכירים – מאברהם אבינו ויצחק אבינו איננו מכירים את הניגונים שלהם, אבל כשיעקב אבינו רעה את צאן לבן, שבהם היו נשמות בני ישראל, הוא שר שיר שעבר במסורת. מי שניגן את הניגון של יעקב אבינו, הקליט אותו, הוא מרדכי ברוצקי שנמצא כאן אתנו.

לפני שננגן צריך לומר ברכה, גם "לישב בסוכה". יש פה מזונות, מברכים "בורא מיני מזונות", מסתכלים על הסכך ומברכים "לישב בסוכה". לחיים לחיים, חג שמח, שמחה על כל השנה – שנה טובה ומתוקה ושמחה.

בחג הסוכות כל יום גומרים את ההלל, אומרים הלל שלם. בפסח רק ביום הראשון אומרים הלל שלם, ואחר כך חצי הלל, אבל בסוכות כל יום אומרים הלל שלם. לסיום של הלל (כל פעם שאומרים הלל, בין שלם בין חצי) יש ניגון, אחד הניגונים של האושפיז החסידי של היום, שכולנו מכירים – "אלי אתה ואודך", היות שהוא ניגון מוכר, וגם מתוך הלל, כדאי שנתחיל איתו.

"שבעת ימים" בעולם-שנה-נפש

לחיים לחיים. מאיפה לומדים בתורה שיש אושפיזין, שיש אורחים צדיקים שבאים לסוכה לשבת אתנו? בתורה כתוב על חג הסוכות "בסֻכֹת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסֻכֹת". כתוב בזהר הקדוש ששתי המלים "שבעת ימים" הם לא רק ימי השבוע, אלא כל יום הוא נשמה של צדיק, וכשאומרים "בסֻכֹת תשבו שבעת ימים" אין הכוונה רק לשבת שבעת ימים בסוכה, אלא שאתם, "שבעת ימים", שבעת הצדיקים הגדולים של עם ישראל, תשבו בסוכה. ככה כתוב בזהר הקדוש, ומכאן לומדים שכל יום יש צדיק שבא לסוכה, "בסֻכֹת תשבו [אתם ה]שבעת ימים".

כתוב בספר יצירה שה' ברא את העולם עם סוד של עש"ן, "והר סיני עשן כֻלו"[ב] (במעמד הר סיני התגלתה פנימיות כוונת בריאת העולם כולו). עש"ן ראשי תיבות עולם-שנה-נפש. יש שלשה ממדים של המציאות – המקום, הזמן, והמודעות של האדם, שנקראת נפש. המקום הוא עולם, כל העצמים, כל הגשמיות שבעולם. הזמן הוא ממד בפני עצמו, שנקרא שנה. ושוב, המודעות, הדעת, היא נפש (וכמו שכתוב "גם בלא דעת נפש לא טוב"). כל מה שיש בעולם יש בשנה, כל מה שיש בשנה יש בנפש.

לכן, כאן כבר הזהר בעצמו מקשר בין הממד של השנה לבין הממד של נפש, בכך שהוא מסביר את מה שכתוב בתורה "בסֻכֹת תשבו שבעת ימים", שאף על פי שעל פי פשט "שבעת ימים" היינו ימים, זמן, הם בעצם נפש, נשמות של צדיקים. יש פה קשר מפורש בין ממד הזמן, "שנה", לבין ממד ה"נפש". מה לגבי העולם? לפי ספר יצירה לכל יום וכל נשמה משבעה אלה יש גם כוכב בממד המקום, בעולם. לפי ספר יצירה, ספר שחבר אברהם אבינו, ממד העולם כולל כל מה שיש בשמים. בממד העולם נמצא כמובן גם את כל מה שיש בארץ (החל משלשת היסודות אויר מים אש, סוד אמ"ש), אבל עיקר הרמזים וההקבלות (של סוד ה-7 וסוד ה-12) הם לכוכבים ומזלות בשמים. מה הם שבעת ימי השבוע? אפילו ברוב השפות בעולם כל יום בשבוע נקרא על שם כוכב.

שבעת כוכבי הלכת – סגולות הכוכבים בנשמות ישראל

מהם שבעת הכוכבים? ה' ברא אותנו שבעינים שלנו – שהן לא טלסקופ – אנחנו יכולים לראות בדיוק שבעה גרמים בשמים שנעים, שנקראים כוכבי לכת, וביניהם גם השמש והירח, החמה והלבנה. חוץ מהם, יש עוד חמשה כוכבים שאנחנו רואים בעינים שהם נעים. המזלות, שנקראים כוכבי שבת, הם קבועים, אבל כוכבי לכת יש שבעה. מה הסימן שלהם? שצ"מ חנכ"ל, ראשי תיבות: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נגה, כוכב (מרקיורי בלועזית), לבנה.

שבעת אלה, שעל שמם נקראים גם שבעת ימי השבוע, הם כנגד הצדיקים-האושפיזין שבאים לסוכה שלנו. כמו שאומרים היום על מישהו שהוא כוכב, ודאי שכל הצדיקים של עם ישראל – שאנחנו יורשים את האורות ואת ההשראה האלקית שלהם – כל צדיק הוא כוכב. גם אברהם אבינו מתברך מה' ש"כה יהיה זרעך", כמו כוכבי השמים. ה' מוציא אותו החוצה ואומר שכל יהודי הוא כוכב. גם משיח נקרא בתורה כוכב – "דרך כוכב מיעקב", כוכב שמופיע.

נתחיל מאברהם אבינו, מה הכוכב שלו? הוא שולט על הכוכבים, לא שהכוכבים קובעים לו אלא הוא קובע להם. בכל אופן, ה' ברא את העולם עם הקבלה, שכל מה שיש בעולם, הכוכבים, יש גם בזמן – יש שבעת הכוכבים, שבעת ימי השבוע ושבעה צדיקים שהם האושפיזין של חג הסוכות. ככה הזהר דורש, ש"שבעת ימים" הם הצדיקים כנ"ל, ולכל אחד מהם יש סגולה. כמו שיש אבנים טובות במציאות, יש יהלום, יש יב אבנים על החשן של הכהן הגדול. יב האבנים היקרות, אבני החן, לכל אבן יש סגולה. כמו שלכל אבן יש סגולה רוחנית, גם לכל כוכב יש סגולה. לא שהם שולטים עלינו ח"ו. אדרבא, "אין מזל לישראל", אבל בכל אופן אנחנו "עם סגולה", כל הסגולות שה' ברא בעולם נמצאות אצלנו, וגם הכוכבים נמצאים אצלנו. כמו שאמרנו, הצדיק נקרא כוכב והמשיח גם נקרא כוכב.

אברהם אבינו – צדק

נתחיל שוב מהתחלה: מה הכוכב ששייך לאברהם אבינו? על אברהם אבינו יש פסוק בישעיהו, "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו". בהתבוננות שלנו צריך לכוון את השמות בעברית (שהרי השם של כל דבר בלשון הקדש הוא החיות הפנימית שלו) לא בלועזית. למשל, צדק בלועזית הוא יופיטר. הכוכב הזה, יופיטר, הוא כוכב לכת – הוא לא שמש, לא מאיר מעצמו, אין לו אור עצמי (רק אור חוזר שהוא מקבל מהשמש). אם היה טפה יותר גדול כבר היה שמש, הוא על הגבול, כל כך גדול. על אברהם אבינו כתוב שהיה "האדם הגדול בענקים". בין כוכבי הלכת, חוץ מהשמש, הכי גדול הוא צדק[ג].

בלועזית אין משמעות חשובה לשמות של הכוכבים, הרי השמות לקוחים מהעבודה זרה שלהם, רק שלדאבוננו בחינוך אצלנו למדו השמות שלהם. אבל בלשון הקדש יש משמעות לשמות, והכוכב של צדק אומר "צדק צדק תרדֹף", לעשות משפט צדק. מי הראשון שעשה צדק, שהלך בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט? הראשון הוא אברהם, שמהאמונה והחסד שלו בא לו לעשות צדקה ומשפט. הוא "ראש כל המאמינים" וגם עמוד החסד והצדקה, ועליו כתוב "והאמן בהוי' ויחשבה לו צדקה".

חז"ל אומרים שהכוכב בשמים שקשור למדה של אברהם הוא צדק. איך לומדים זאת? כתוב "אברהם התחיל להאיר", הוא הראשון שהביא לעולם אור של א-ל אחד, "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם", ועליו כתוב "מי האיר ממזרח". כתוב "העיר" ב-ע אבל קוראים גם "האיר" ב-א. "מי האיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו". מהפסוק הזה לומדים שהוא קשור בעצם לצדק, וגם לכוכב שנקרא צדק. זה הכוכב של אברהם אבינו[ד], ספירת החסד. הרי שבעת האלה הם הספירות, המדות בנפש. הצדק כאן הוא אברהם.

יצחק אבינו – מאדים

יצחק הוא גבורה, מה שבא אחרי החסד. לכל אחד יש גם צבע, צדק-חסד הוא לבן וגבורה-יצחק כבר אדום. מה הכוכב האדום? מאדים, מארס. זה הכוכב של יצחק. חושבים שאולי יכולים להיות חיים על מאדים[ה], דווקא ביחס ליצחק אבינו קיימת השאלה הזו – חוץ מכדור הארץ אין כל אפשרות שיהיו חיים על אחד משאר הכוכבים. לעתיד לבוא יאמרו ליצחק "אבינו", אולי יגלו אנשים על המאדים... בכל אופן, מאדים הוא הכוכב של יצחק. מדת יצחק היא מדת הדין והתוכחה. סגולת המאדים הוא לקיים את המצוה של "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", וכפירוש הבעל שם טוב – קודם תוכיח את עצמך ואחר כך תוכיח את עמיתך בדרכי נעם (מתוך קיום "ואהבת לרעך כמוך", "כמוך" ממש), וכך להחזיר אותו בתשובה (מאהבה).

יעקב אבינו – חמה; דוד המלך – לבנה

הכל היה בשביל היום, שכבר שייך ליעקב אבינו, הבחיר שבאבות. על יעקב יש גם פסוק מפורש, כתוב "ויזרח לו השמש", יעקב הוא בחינת השמש. השמש היא החמה. אם יעקב הוא השמש, מיהו הירח? כשעושים קידוש לבנה כל חדש אומרים שלש פעמים "דוד מלך ישראל חי וקים". הלבנה, הירח, זה דוד המלך – הוא כאילו נעלם, נכסה, ופתאום הוא נולד מחדש. כמו משיח שהוא "נגלה ונכסה ונגלה". הלבנה היא דוד והשמש היא יעקב. היום אנחנו יושבים כאן בלילה ואף על פי כן מרגישים את אור החמה, האור של יעקב אבינו, האושפיז של היום.

יש עוד משהו מאד חשוב לגבי הסוכה. איך יודעים שסוכה קשורה בכלל לכוכבים ולא רק לאושפיזין? כשנכנסים לסוכה בא אורח, איך אני יודע שקשור לכוכב? כי כתוב בהלכה שדרך הסכך צריך לראות את הכוכבים. כשאני רואה את הכוכבים דרך הסכך אני בעצם מזמין את הצדיקים, שהם הכוכבים, נשמות עם ישראל. בלילה אין שמש, אבל כתוב שיש שמש ורק לא רואים אותה. כעת היום של השמש, של יעקב אבינו, בו כתוב "ויזרח לו השמש".

על סגולת השמש אומרים כל בקר בתחלת ברכת "יוצר אור", "המאיר[ו] לארץ ולדרים עליה ברחמים". רחמים היא פנימיות מדת התפארת, מדתו של יעקב אבינו, האב הרחמן על בניו, בני ישראל.

משה רבינו – שבתאי

אם כן, מבין שבעת הצדיקים יש את שלשת האבות, ובתוך הסימן שצ"מ חנכ"ל הם צדק-מאדים-חמה לפי הסדר. נסיים את הסימן: הכי רחוק בסימן הוא שבתאי, לשון שבת קדש. מבין הצדיקים, מי השבת? [משה רבינו?] כן, הוא השביעי (הדור השביעי מאברהם אבינו), הוא השבת. כתוב ש"לכולי עלמא בשבת נתנה תורה", לכל הדעות התורה, "תורת משה", נתנה בשבת, וזה הכח והסגולה של משה רבינו. לכן כתוב שמשה רבינו כנגד שבתאי.

הכוכב שבתאי הוא כנגד ספירת הבינה, עליה נאמר "משה זכה לבינה". בלב, מדתו של משה רבינו היא מדת הנצח – "נצח ישראל לא ישקר", "משה אמת ותורתו אמת". אך עצם ה'תובנה' של משה רבינו – מה ש"משה זכה לבינה" – הוא ש"ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא", ותמיד אפשר לחזור בתשובה, בהיות שרש התשובה למעלה מאמתה של תורה (אלא "אמת לאמתו", מה שהקדוש ברוך אומר "יעשה תשובה ויתכפר", לא מה שהתורה אומרת "יביא קרבן ויתכפר"). בינה היא מקור התשובה (תשובה עילאה, תשובה מאהבה ושמחה רבה, התשובה של חג הסוכות זמן שמחתנו), כמו שכתוב "ולבבו יבין ושב ורפא לו". והיינו מה ששבתאי עולה בגימטריא תשובה[ז].

אהרן הכהן – נגה

מי כנגד נגה (ונוס)? אחרי סדר העבודה של יום כיפור, שאמרנו לפני כמה ימים, יש שיר שמח שנוהגים לשיר גם בתוך הסוכה שנקרא "מראה כהן", "כאהל הנמתח בדרי מעלה מראה כהן...", כך נראה הכהן הגדול כשיוצא מקדש הקדשים ביום כיפור. הוא כל כך נהדר שמתארים אותו בכל מיני תארים הכי יפהפיים שיכולים להיות בעולם, והאחרון, שמסיים את הפיוט, השיא של הכל, "אחרון אחרון חביב", הוא "ככוכב הנֹגה בגבול מזרח מראה כהן". אהרן הכהן הגדול, כתוב שהוא "ככוכב הנֹגה בגבול מזרח". אם כן, מכל הכוכבים הוא הכוכב הכי יפה, הכי בעל חן (נגה = חן), והוא תיאור של אהרן הכהן.

סגולת כוכב נגה הוא קיום הפסוק: "וארח צדיקים כאור נגה[ח] הולך ואור עד נכון היום", היינו חוש וכח העליה בקדש תמיד, "ילכו מחיל אל חיל יראה את אלהים בציון". והיינו מה שאהרן כהן גדול, ה"שושבינא דמטרוניתא" (כנסת ישראל"), מעלה את הנרות של נשמות עם ישראל "עד שתהא שלהבת עולה מאליה".  

יוסף הצדיק – כוכב

אם כן, שבתאי הוא משה רבינו, נגה הוא אהרן, ונשאר רק כוכב אחד שלא אמרנו – כוכב (מרקורי), הכוכב הכי מהיר כי הוא הכי קרוב לשמש. מה שיותר קרוב לשמש יותר מהיר ומה שרחוק יותר איטי. מיהו כוכב? כתוב שהוא יוסף הצדיק, צדיק יסוד עולם. נעשה גימטריא: כמה שוה יוסף (156) ועוד כוכב (48)? 204, צדיק. המלה צדיק היא יוסף-כוכב.

באמת, מכל הצדיקים האלה מי שהוא הכי 'כוכב', כמו שאומרים היום, כוכב עולה, הוא יוסף הצדיק במצרים. הוא 'סתם' כוכב. יש אפילו פירוש ש"דרך כוכב מיעקב" מדבר על משיח בן יוסף, ורק אחר כך "וקם שבט מישראל" זה דוד המלך. "דרך כוכב מיעקב" הוא מלמעלה למטה, משיח בן יוסף, ואז "וקם שבט מישראל" מלמטה למעלה ("צמח שמו ומתחתיו יצמח"), שהוא כבר משיח בן דוד. בכל אופן, יוסף הוא הכוכב[ט] (סגולת אהרן, נגה, היא לעלות בקדש תמיד כנ"ל, בסדר והדרגה – "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום" – קמעא קמעא, אך סגולת יוסף, כוכב המהיר בכוכבים, לככב בבת אחת, "אנו רוצים משיח עכשו!").

קבלת כח הצמיחה מהאבות

אם כן, הסברנו כעת את כולם. לפי סדר שצ"מ חנכ"ל יש קודם כל משה (שבשרשו הוא גבוה מהאבות, ובסוד הנאמר לאברהם אבינו "שכרך הרבה מאד" ר"ת משה, כמבואר בכתבי האריז"ל, וכידוע שהשכר הוא בבינה, האם-מקור של ספירת החסד, אברהם) ואז לפי הסדר צדק-אברהם, מאדים-יצחק, חמה-יעקב, נגה-אהרן, כוכב-יוסף, לבנה-דוד. כל אחד כוכב שרואים דרך הסכך של הסוכה.

נשים לב ליחידה של האבות, "אין קורין אבות אלא לשלשה", שסימנם צדק-מאדים-חמה, ראשי תיבות צמח. סוכות הוא חג שכולו צמחיה, את הסוכה עושים מצמח, מפסולת גרן ויקב עושים את הסכך, וארבעת המינים הם הצמחים הכי יפים שיש. כך הרמב"ם מסביר במורה נבוכים את הטעם של המינים, והוא אומר שהמינים האלה הם פשוט הכי יפים שבטבע, כל אחד יפה בענין שלו. משיח בעצמו נקרא צמח, "צמח שמו ומתחתיו יצמח".

ידוע ש-צמח בגימטריא מנחם, "מנחם שמו" של מלך המשיח. הרמז שהצמח הוא מה שמקבלים מהאבות, מסגולת ה'כוכבים' שלהם. נאמר בפשטות: הצמח הוא כח הצמיחה של עם ישראל, שאנחנו יהודים צומחים, כל הזמן צומחים, גדלים, חיים. כתוב שלעתיד לבוא אין אכילה ושתיה. מה המזון של הצמח, מאיפה הוא מקבל? דווקא מהשמש, השלישי, הוא מקבל אור מהשמש והופך אותו למזון. כתוב שלעתיד לבוא כולנו נהיה ככה, כמו צמח למעליותא, ש"צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה", האור של השכינה הופך להיות מזון ממש ולא צריך לאכול.

"צמח צדיק" – המלך האמתי

נעשה עוד גימטריא מאד יפה: נקח את שלש המלים האלה, שמות שלשת הכוכבים שכנגד האבות. כעת אנחנו בחמה, של יעקב. צדק מאדים חמה, אברהם יצחק יעקב, חוץ מראשי התיבות צמח, כמה שוות שאר האותיות (דק, אדים, מה) שוות 204, שוב צדיק. כלומר, יש כאן רמז מאד יפה שצדק-מאדים-חמה, שכנגד אברהם-יצחק-יעקב, הם צמח צדיק.

האם יש פסוק בתורה עם הביטוי "צמח צדיק"? יש בירמיהו הנביא תיאור של המשיח, וכתוב "והקִמֹתי לדוד [כלומר, צאצא מבית דוד] צמח צדיק ומָלַך מֶלֶך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ". כתוב "הנה ימים באים נאֻם הוי' [נבואה לעתיד, למשיח] והקִמֹתי לדוד צמח צדיק ומָלַך מֶלֶך וגו'". למה כתוב פעמיים, כפל לשון, "ומָלַך מֶלֶך" (קודם פועל ואז שם)? לכאורה מספיק להגיד שהוא ימלוך. המפרשים מסבירים שכל המלכים, אפילו דוד המלך הראשון, לעומת משיח הם לא מלך אמתי. בלשון חז"ל, כשיבוא משיח גם דוד יהיה, כולם יהיו, יקומו לתחיה, אבל דוד יהיה "פלג קיסר", חצי קיסר. יתגלה שכל המלכות של דוד, המלך הכי גדול שהיה לנו, היא רק חצי מלך, לא מלך שלם, לא מלכות אמתית לגמרי. והמשיח, שהוא גם דוד (בתלמוד ירושלמי כתוב ששמו הפרטי של משיח הוא דוד), בן דוד, הוא יהיה קיסר שלם. ככה מסבירים למה כתוב "ומָלַך מֶלֶך", שהוא מלך כפול, וכל המלכים שלפניו הם לא באמת מלך.

צמיחה והצלחה בכח האבות

ה"ומָלַך מֶלֶך" הוא ה"צמח צדיק" שה' יקים לנו. עליו כתוב "והשכיל". מה זה "והשכיל"? לא שכל. צריך שכל בשביל זה, אבל מה הפשט של השכיל? הצליח (כך התרגום לפסוק). יש כמה פעמים בתנ"ך שלהשכיל אין פירושו רק שכל, אלא הצלחה, כמו שברכנו שכולם יצליחו. תיכף נאמר עוד משהו לגבי זה. הוא יצליח, במה? יצליח להגשים את כוונת בריאת העולם, לעשות לה' דירה בתחתונים, לגלות את ה' פה, בתוך הסוכה שלנו, בתוך כל העולם שלנו. איך הוא מצליח? "ועשה משפט וצדקה בארץ". הסוף חוזר להתחלה, הוא נקרא "צמח צדיק" ועושה צדקה, כמו אברהם אבינו הראשון (הרמוז באות צ של "צמח").

מה לומדים מכאן? שההשראה, כח הצמיחה של עם ישראל, גם מה שאנחנו צומחים בארץ, היא מכח האבות. יש פה בית כנסת חדש, זו צמיחה, להתחיל משהו חדש, לצמוח. כל מי שיושב כאן זו צמיחה. צריך להיות "צמח צדיק", צמח רומז לאבות, חסד-גבורה-תפארת, וצדיק הוא יוסף הצדיק, ספירת היסוד, יוסף-כוכב, ואז "ומלך מלך" רומז לדוד כפול, לא רק ה"פלג קיסר" של דוד הראשון אלא הקיסר השלם של דוד האחרון, מלך המשיח ממש. ככה זה "צמח צדיק", אברהם-יצחק-יעקב ויוסף, ואז "ומלך מלך", השלמות של דוד. על כל זה כתוב "והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה צדקה ומשפט בארץ".

עד כאן רמז מאד יפה לגבי הכוכבים שבאים להאיר בסוכה, יחד עם הצדיקים, יחד עם הימים. אמרנו שיש סוד של עש"ן, שכל מה שיש בעולם יש בשנה, בזמן, וכל מה שיש בשנה יש בנפש, במודעות.

ב. שמחת זבולון

הזמנת שבטי "וזאת הברכה" לסוכה

נסיים בעוד דבר מאד חשוב: תמיד יוצא שחג הסוכות, החג שלנו, בתורה, הוא בתוך השבוע של הפרשה האחרונה בתורה ("הכל הולך אחר החיתום"). הרי בשמחת תורה מסיימים את התורה ומתחילים מחדש, אז כל החג הזה בתוך פרשת "וזאת הברכה", הפרשה האחרונה, שבה משה רבינו מברך את השבטים. כל יום בשבוע קוראים בחת"ת את חלק החומש ששייך ליום הזה. חוץ מהאושפיז שבא כל יום גם ראוי לכוון את השבט שמקבל את הברכה מפי משה רבינו באותו יום.

שבטי היום – זבולון יששכר וגד

נקח את היום הזה: עד עכשיו אמרנו שזה היום של יעקב אבינו, שהוא החמה. אמרנו שאצל החסידים זה אדמו"ר הראשון של חב"ד, בעל התניא והשלחן ערוך. אבל מה קוראים בתורה? ביום הזה קוראים את ברכת זבולון, יששכר וגד. יש עוד שלשה צדיקים שקשורים ליום הזה (לפי הקביעות של השנה הזו), וגם אותם צריכים להביא היום לסוכה.

שותפות זבולון ויששכר

איך מתחילה קריאת התורה של היום? "ולזבולֻן אמר שמח זבולֻן בצאתך ויששכר באהליך". זבולון ויששכר עשו שותפות. זבולון הוא האח הצעיר ויששכר גדול ממנו, הם שני הבנים האחרונים של לאה, זבולון הששי ויששכר החמישי. בכל אופן מקדימים את זבולון ליששכר. הם עשו שותפות, שזבולון נוסע לעולם, רחוק למדינת הים, מביא יהלומים – יש לו גם בארץ, בחלקה שלו, אוצרות ("שפֻני טמוני חול"), והוא מביא גם מחו"ל – והוא מזין את אחיו שלומד תורה, ומתחלקים בשכר. האריז"ל אומר שזבולון בכתר ויששכר בחכמה, זבולון הסוחר הוא יותר גבוה מיששכר התלמיד-חכם, כי הוא הסבה – הסבה היא תמיד למעלה מהמסובב. בלי זבולון, "אם אין קמח אין תורה". בזכות זבולון יששכר יושב ולומד תורה.

גם מאד חשוב שעיקר הכח של יששכר שהוא מחשב את לוח השנה העברי. אחר כך כתוב "עמים הר יקראו", שכל עם ישראל עולה לרגל, כמו בחג הסוכות, לפי קביעות התאריך שנותן יששכר. זה נקרא "סוד העיבור", בשבילו צריך להיות מאד בקי גם במתמטיקה וגם באסטרונומיה. יששכר הוא הדוגמה הכי טובה לבחור ישיבה שהוא גם פרופסור למדעים, הולך יחד, תורה ומדע. אם יש דוגמה לאחד שגם לומד תורה וגם בקי במדע ביחד – זה יששכר (והוא סוד שתי אותיות ה-ש בשמו של יששכר, שאת הראשונה, שכנגד התורה, מבטאים, משא"כ את השניה שכנגד המדע, שהרי חיבור המדע לתורה שייך בעצם לשכר של העולם הבא). מי שמחזיק אותו, מפרנס אותו, הוא אחיו הקטן. שוב, זבולון הוא הכתר ויששכר הוא החכמה, הכתר יותר גבוה מהחכמה.

סוד ההצלחה – שמחה

הכי מענין, מה שרצינו להדגיש, הוא איך רש"י מפרש את "שמח זבולֻן בצאתך". כעת "זמן שמחתנו", חג הסוכות, ויש רק שבט אחד שמשה רבינו מברך אותו בשמחה, להיות שמח – שבט זבולון, היהודי הסוחר. איך רש"י מתרגם "שמח"? כמו שאמרנו קודם שלהשכיל פירושו להצליח, כאן רש"י אומר אותו דבר על המלה "שמח" – מפרש ש"שמח" הוא "הצלח". הפירוש של לשמוח הוא להצליח בעסקים.

רואים כאן סוד מאד גדול, שמי שרוצה להצליח בגשמיות, להצליח בעסקים שלו בעולם הזה, יש פטנט אחד פשוט – תשמח. לשמוח ולהצליח בעסקים זה אותו דבר, כך לומדים מכאן, ואין שמחה אחרת בכל הברכות, רק "שמח זבולֻן בצאתך" (על פי פשט ה"שמח" נמשך גם ל"ויששכר באהליך", וכך מפרש רש"י שה"הצלח" הולך גם על לימוד התורה של יששכר, אך הוא נמשך ממקור השמחה, השמחה המפורשת, שאצל זבולון דווקא. נמצא שאם זבולון שמח אז ממילא גם יששכר שמח). לכן, כל ההצלחה בעסקים, כל הברכה בגשמיות,  מקבלים מהחג הזה, חג סוכות, כי הוא "זמן שמחתנו".

יששכר מקרב יהודים וזבולון מקרב גוים

כתוב על הפסוק הבא, "עמים הר יקראו", גם משהו מאד חשוב על ההבדל בין יששכר לזבולון. כתוב שיששכר שקובע את הלוח עושה טובה לכל עם ישראל, כולם נוהגים לפיו. מה לגבי זבולון? יש ברש"י שני פירושים ל"עמים הר יקראו", או שהולך על היהודים שעולים לרגל, לפי קביעת הלוח של יששכר, או שהולך על הגוים שזבולון מקרב במסחר שלו. הוא בא במגע עם לא-יהודים, וכתוב שדווקא זבולון מקרב את הגוים, שבסוף באים לירושלים ומתגיירים, "שם יזבחו זבחי צדק".

היהודים של יששכר מקריבים קרבנות בבית המקדש ("שם יזבחו זבחי צדק"), אבל לגבי זבולון רש"י מסביר שהתגרים הגוים באים לעשות מסחר עם זבולון. הם כבר הגיעו לכאן, יש להם חבר יהודי, סוחר יהודי שעושים איתו עסקים, והוא מתאר להם יהדות, אמונה בא-ל אחד, בית המקדש, וזה מענין אותם. כל כך מענין אותם שבאים לירושלים ובאים לבית המקדש, רואים את המנהגים האחידים של בני ישראל, רואים יפי שאין כמותו בעולם בכלל, והם מתגיירים. הם לא רק בני נח, גוים טובים, אלא שזבולון משפיע על הסוחרים הגוים להתגייר. הוא סוחר, ומשפיע על הסוחרים הגוים שהוא עושה אתם מסחר שיבואו ויתגיירו ממש (נשים לב שתגרים  וגרים הם "לשון נופל על לשון").

זה קידוש ה' הכי גדול בעולם, אפילו יותר מיששכר, לכן זבולון הוא כתר שלמעלה מחכמה. כתוב שמשיח מחכה לכל גרי הצדק, ומי עושה אותם? זבולון. אם הוא בא במגע עם גוי צריך לקרב אותו, איך הוא מקרין אור? מה מושך את הגוי? שהוא שמח. שהגוי רואה יהודי שמח, יהודי מאיר, יש לו אור ויש לו שמחה (סוד "תרין תפוחין דנהירין תדירא דחדאן תדירא", סגולת חדש תשרי כנודע). בזכות השמחה הוא מצליח בעסקים, ופתאום הגוי רואה זאת ומתענין – מה קורה כאן? מה התופעה הזו? מה סוד היהודי הזה? אז הוא מגיע לירושלים ומתגייר, "שם יזבחו זבחי צדק".

בזה נסיים, שכולנו נזכה לשאוב אור ושמחה מהחג הזה לכל השנה כולה, ומי ששייך ליששכר יקרב את היהודים ומי ששייך לזבולון יקרב את הגוים, ואז "ובא לציון גואל".

כעת נשיר "כמראה כהן".

ג. שאלות ותשובות

הגיור קודם לביאת המשיח

שאלה: מתי הגוים יבואו ויתגיירו בהמונים? בזמן המשיח או קודם?

תשובה: רוצים שיקרה עכשיו. מי שיושב כאן יש לו הרבה כח לגייר את כולם. כתוב שמשיח לא יכול לבוא לפני שכל מי שצריך להתגייר יתגייר. זה צריך להיות קודם.

משמעות המספר שבע

שאלה: המשמעות של המספר שבע היא כל כך חזקה בתורה שלנו. מאיפה זה הגיע?

תשובה: כתוב "כל השביעין חביבין". גם ימי השבוע, אבל זה מתחיל מהלב, שבתוך הלב יש שבע מדות של הלב, רגש. מתחיל מהנפש. לכן יש את שבעת הימים בשבוע, שבעת הכוכבים הנראים לעין וכל שאר עניני השבע בתורה. "כל השביעין חביבין", כמו שבת, כמו משה רבינו מאברהם אבינו, המספר החביב.

שמחת האחדות

שאלה: איך שמחים? בשר, יין או משהו יותר?

תשובה: בזמן הגלות היין הוא המשקה, צריך טפה. יש ווארט בחסידות שאם טפה לא עוזרת גם חבית לא תעזור... צריך לשתות טפה. אבל חוץ מזה, זה שיושבים ביחד זה עוד יותר חשוב – כשיהודים יושבים יחד ומתוועדים, "שבת אחים גם יחד". זו הצעה טובה לנגן. "שבת אחים גם יחד" נותן שמחה, "נתתה שמחה בלבי".

נגנו את "בצלא דמהימנותא".

זה ניגון מלפני 19 שנה בדיוק. כל 19 שנה הדברים חוזרים, כמו שהיו, במחזור קטן. ישבנו בסוכה הקטנה שלנו בכפר חב"ד, אני ומרדכי ועוד חברים, שרתי את הניגון ומרדכי נגן אותו מיד. אני ומרדכי זוכרים זאת היטב, "חדש ימינו כקדם".

נגנו "שאמיל".

ניגונו של יעקב אבינו

כעת נשיר את הניגון שמיוחס ליעקב אבינו, האושפיז של היום, כשהיה רועה את הצאן שלו, נשמות עם ישראל לעתיד. אנחנו שרים אותו על המלים (מתחלת מגלת קהלת, המגלה שקוראים בחג הסוכות) "וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם".

את הניגון הזה אנחנו שרים בחנוכה, כי מצוה להדליק את הנר כאשר "וזרח השמש ובא השמש". יש מהמאמרים הראשונים של הרבי על חנוכה מאמר מאד עמוק על הפסוק הזה, לכן שרים את השיר הזה עם המלים האלו על יד הנרות של חנוכה. אבל בהשגחה כעת אנחנו מבינים שבדיוק מתאים לעכשיו, כי הסברנו שיעקב אבינו הוא השמש, אז אין פסוק יותר מתאים. כמו שגם שאלנו, שכעת כבר לילה, אז איפה השמש בלילה? הפסוק הזה מתרץ, אומר "וזרח השמש ובא השמש" ובלילה "ואל מקומו שואף" ו"זורח הוא שם", גם בלילה הוא זורח. ממש פסוק שמתאים לעכשיו. לחיים לחיים.

איך יודעים שניגון זה הוא מיעקב אבינו? היו שני צדיקים שאין קשר ביניהם, צדיקים גדולים מתלמידי הבעל שם טוב, ששניהם שרו את השיר הזה ולא ידעו אחד מהשני, ואמרו שקבלו אותו מיעקב אבינו. לחיים לחיים, בשמחה רבה.

אם קצת נפנה את המקום אפשר לעשות ריקוד לסיום. בריקוד נתכונן לשמחת תורה, עם ניגון ההקפות המקובל וניגון ההקפות של רבי לוי יצחק, האבא של הרבי.