עלית המלך במצוות הצבור

[א] נקודה משיעור אור לט"ז כסלו ע"ז. נרשם על ידי איתיאל גלעדי.

[ב] סנהדרין כ, ב.

[ג] כפסק הרמב"ם בהלכות מלכים פ"א, וכפי שנתבאר באורך במלכות ישראל ח"א שער "מצות הצבור" (בפרט בשני המאמרים הראשונים).

[ד] שמואל-א טו, א-ג (וראה רמב"ם הלכות מלכים פ"א ה"ב).

[ה] הלכות מלכים פי"א ה"א (וכן שם ה"ד).

[ו] ראה דרך מצותיך מצות העמדת מלך.

[ז] דברים יז, טו.

[ח] זהר ח"ג ערה, ב. וראה מלכות ישראל ח"ב מאמר "שום תשים עליך מלך".

[ט] דהי"א כט, כג.

[י] כמבואר – על יסוד ספר התניא – במאמר השפלות והשמחה לרבי אייזיק מהומיל, ונתבאר באריכות בכ"ד.

[יא] הוריות ט, א (וכן מודגש בלשון הרמב"ם הלכות שגגות פט"ו ה"ו: "מלך שאין עליו רשות מאדם מישראל ואין למעלה ממנו במלכותו אלא ה' אלהיו").

[יב] הלכות מלכים פ"ז הט"ו.

[יג] ודווקא בשל התמסרות זו, הנכונה ככלל, צריך לחדש ולהדגיש ש"אין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו" (הלכות מלכים פ"ג ה"ט, וראה באורך מלכות ישראל ח"ב מאמר "בטול גזרת המלך"). כאשר חשים שדבר ה' מתלבש בפיו של המלך סירוב פקודה נעשה מופקע, וצריך להזכיר לחיל כי קדושת המלך (וקדושת המלכות-המדינה) נובעים מהתלבשות דבר ה' בו, וברגע שהוא מורה לעבור על דבר ה' מסתלקת ממנו אותה קדושה וחיות אלקית.

[יד] ראה במדבר כז, יז וברש"י שם. כאשר לא יצא דוד המלך למלחמה בראש צבאו נכרה מסירות הנפש של החילים למפקדם הישיר, יואב שר הצבא, כפי שאמר אוריה החתי לדוד המלך "הארון וישראל ויהודה יֹשבים בסכות ואדֹני יואב ועבדי אדֹני על פני השדה חֹנים ואני אבוא אל ביתי וגו'" (שמואל-ב יא, יא). דוד ראה בכך מרידה במלכות (שבת נו, ב; קידושין מג, א וראה שם רש"י ד"ה "ואדוני יואב") אך האריז"ל מלמד כי דוד טעה בכך ובאמת היתה זו התמסרות ראויה מצד אוריה למפקדו הישיר. כמובן, אצל ה' אין טעויות וכלפי שמיא גליא כי התמסרות החיל למלך ישראל אינה חלילה מרידה במלכות ה' אלא שעבור החיל מתלבשת באמת מלכות ה' בדמותו של מלך ישראל.

[טו] בתוך-תוכו החיל גם חש שה' אינו רוצה במותו – כפי שהתגלה בסופו של דבר בנסיון העקדה וכמצות "וחי בהם" (ויקרא יח, ה) – ומצד ה' "מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה" (כלשון הרמב"ם הנ"ל הערה יב), והנכונות למסירות נפש 'עד הסוף' היא דווקא מתוך ההתמסרות למלך שלמען מטרת הנצחון הכללי מקריב גם את חייהם הפרטיים של חייליו (לשון אחרת: המלחמה על "יחוד השם" היא מצד הנפש האלקית, ויש בה משהו היולי ומופשט, ואילו ההתלבשות במלך, עד ל'יצר הרע' של המלך לבזבז את כל האוצרות כדי לנצח את המלחמה, הופכת את הענין למוחשי וממשי ושואב למלחמה עד כדי מסירות נפש בפועל ממש; וראה גם מעין גנים ח"ה פרשת כי תצא).

[טז] כדברי רש"י במסכת סוכה מא, א (בשם התנחומא) ובכ"ד. וראה באורך מלכות ישראל ח"ג במאמר "מי יבנה את בית המקדש השלישי" והנסמן שם.