בע"ה

מוצאי ט"ו כסלו ע"ז – יצהר

אפשערעניש שלום-דובער שי' הרמתי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

נגנו "פדה בשלום".

א. רמזי שלום-דובער

איך כותב רש"ב?

לחיים לחיים. קודם נאמר משהו על שם החאלקה, האפשערעניש של היום, שנקרא על שם הרבי הרש"ב. יש כמה אפשריות איך כותבים ואיך אומרים את השם. ככה כתבו הרביים, גם הרבי רש"ב וגם אדמו"ר האמצעי. שלום פשוט, אבל לגבי השם השני או דוב-בער, שני שמות, שגם שם אפשר לכתוב דב-בער או דוב-בער (משנה לחשבון, כמובן), ויש את הכינוי המקובל שגם חתמו בו, חיבור העברית והאידיש, דובער. הרבה פעמים דברנו על הגימטריא של שלום-דב-בער, כפי שאנחנו אוהבים לכתוב חסר, לפי הכתיב בתורה, אך איני זוכר אם דברנו פעם על הגימטריא של דובער ומה הקשר בין שלום לדובער.

יחס שלום ל-דובער

יש בחשבון קשר מאד מובהק, שבעצם היחס בין שלום ל-דובער הוא יחס של 4 ל-3, דג. שלום עולה ד"פ 94 ו-דובער עולה ג"פ 94, צד. המכנה המשותף הגבוה ביותר הוא צד, הערך הממוצע של כל אות ב-שלום, בשלום יש פִיר צדדים ובדובער יש דרַיי צדדים. יחס מובהק, וביחד הם כבר ז"פ צד, "כל השביעין חביבין" (צד הוא המילוי המצומצם, של שתי אותיות, של האות צדי"ק, אות ה-חי באלף-בית – "צדיק חי עלמין", "ועמך כלם צדיקים").

צד הוא המכנה המשותף הגבוה ביותר, שהוא העיקר במתמטיקה, אבל בקבלה ובחסידות אולי העיקר הוא החצי של המספר הזה – בטול (47, יחוד הוי' אהיה, או"א עילאין, שמיחוד זה נולדות נשמות חדשות), המלה העיקרית של חסידות חב"ד, שהרבי הרש"ב אולי הכי הרבה מדגיש אותה. שלום עולה ח"פ בטול (הגימטריא הזו מופיעה בסוד הוי' ליראיו בשער אהרן הכהן שאוהב שלום ורודף שלום) ו-דובער עולה ו"פ בטול. אם כן, ביחד, שלום דובער עולה יד (דוד) פעמים בטול (יד בטול עולה אין), יש לו הרבה בטול, ביחס של 8 ו-6.

סוד שלום – "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ"

אם מתבוננים על צד, מה הענין של ארבעה צדדים מול שלשה צדדים? כשאומרים צד אפשר לחשוב על כמה דברים, "איש ידע ציד" "הצד ציד". צד הוא גם התחלה של צדיק (כנ"ל לגבי האות צדי"ק), שעולה בגימטריא צד ימין – "כל פניותיך יהיו לימין" – אבל צדיק הוא גם ר"ת צפון-דרום-ים-קדם, בדיוק ר"ת של ארבע רוחות העולם. מצד אחד הוא צד ימין, מצד שני הוא כולל את כל ארבע הרוחות (שהרי צד ימין הוא צד החסד, "יומא דאזיל עם כולהו יומין").

לפי זה, מה הרמז ש-שלום עולה ד"פ צד? על משיח כתוב "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ" – צריך לקשר הכל למשיח – והתופעה היחודית בפסוק זה היא ה-ם הסתומה ב"לםרבה". למה? כתוב בחסידות שזה השלום של משיח, שיגמור את מעשה בראשית.

משלשה צדדים לארבעה צדדים – רצון ה' בתהליך

ה' ברא את העולם עם שלשה צדדים, דובער, והיתה בכך כוונה – הרש"י הראשון, ויש המון שיחות של הרבי על זה, ה' רצה דווקא שיהיה צד צפון פתוח, שמשם יכנסו או"ה לא"י, כמ"ש "ברצונו נתנה להם". אם אין צד פתוח לא יתכן "ברצונו נתנה להם", אבל ה' ברא את העולם עם צד צפון פתוח, וזה רצונו האמתי.

בלשון רש"י "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא" – כמובן שאנחנו חושבים עכשיו על עמונה ועל כל ארץ ישראל – בגימטריא 1331, 11 בחזקת 3, משיח במספר קדמי, והכי מענין ויפה שהמספר הזה שוה ברית בין הבתרים, הברית שה' כרת עם אברהם אבינו לא רק על שבע אומות אלא על עשר אומות ומהן, מהקיני-קניזי-קדמוני (הג"ר), מתפשטים לכל העולם.

סגירת רוח צפון היא סגירת הצפוני, היצר הרע, עיקר האויב הוא המצפון הרע – המצפון של הבג"צ, זכויות האדם וכיו"ב, שויון שוא. זו הרוח הרעה. עוד פעם, דווקא ה' רוצה לברוא את העולם עם דובער, עם דובים, ורק ככה, אחרי שיודעים שהכל שלו "ונתנה לאשר ישר בעיניו" – שרש נשמות עם ישראל לפני הצמצום, "במי נמלך" – ובכל זאת "ברצונו נתנה להם [לאו"ה] וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". מהחידושים החשובים של הרבי שהכל תהליך נצרך, שה' רצה שבפעם הראשונה נכנס ונכבוש את הארץ וכדי שנכנס לארץ בכח ה' קודם נתן את הארץ להם – זה לא היה שלהם, כנען כבשו מבני שם –  ואז אנחנו נכנס בכח (היינו במודעות של "וזכרת את הוי' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל", "זכרון ארץ ישראל"). איי, זה יתבטל – לא משנה, כך ה' רצה.

התהליך הזה הוא שלשה צדדים, דובער, אבל שמים עוד לפניו את שלום כי "סוף מעשה במחשבה תחלה" – "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ", ה-ם הסתומה מכל ארבע רוחות והמצב הזה נקרא בפירוש שלום ("שלום אין קץ"), שעולה ד"פ צד, ממוצע כל אות. יוצא מכאן ש-דובער הוא אמצעי – אמצעי מוכרח, וגם באמצעי יש תכל'ס – ובכל אופן "סוף מעשה במחשבה תחלה" ולכן מקדימים שלום ל-דובער. עד כאן רמז חדש לגבי השם שלום דובער. ארבעה צדדים למטבע, שיהיו לו הרבה מטבעות, בגשמיות וברוחניות, לסבים ולהורים ולכל החברים שיושבים כאן.

ב. ראשית החינוך: עליה בשלש מצוות הצבור

ראשית החנוך – מודעות לחובות הכלליים של עם ישראל

נאמר ווארט לגבי אפשערעניש בגיל שלש. בהשגחה פרטית קשור למה שלמדנו לפני כמה שעות בכולל בכפר חב"ד. יש שלש מצוות כלליות, כשנכנסו עם ישראל לארץ נצטוו למנות להם מלך ולמחות זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה. למדנו קודם את שיטת הריטב"א, חידוש מופלא, ש"פרו ורבו" לגבי נשים הוא מצוה כללית, על כל הנשים שבעולם יש חיוב של "פרו ורבו", אבל על כל אשה ספציפית אין חיוב, לעומת גבר שיש חיוב על כל גבר בפני עצמו. אמרנו שדומה למושג מצוות הצבור, במובן זה שהצבור חייב במצוה וכל פרט משתתף אבל המצוה היא לא שלו אלא של הצבור.

מהי "ראשית הגז"? צריך לומר שתחלת החינוך של ילד יהודי הוא שיהיה מודע שיש חובות על כלל ישראל והוא חלק מהכלל. מה קורה בבר מצוה? אז הוא מקבל את המצוות הפרטיות, שאתה, בתור פרט, חייב ככה וככה. לפני כן יש לו שייכות – ביטוי של התוס', שאף על פי שאין חובה יש שייכות לענין – שהיא בהיותו חלק מכלל שעליו כן מוטל החיוב. לפי זה צריך לומר שבגיל שלש הוא נעשה שייך למצוות של הכלל, עשר שנים לפני שהוא מתחייב במצוות הפרטיות שלו. הוא מתחייב כחלק מעם ישראל, ויש לו מספיק דעת להבין זאת, במצוות ובכל המנהגים המיוחדים.

שלש שנים – חינוך לשלש המצוות הכלליות

בפנימיות מה קורה בגיל הזה? שהוא נעשה במדה מסוימת חלק מעם ישראל, בדיוק כמו עם ישראל שנכנס לארץ, ואז יש לו שלש מצוות כלליות. כמו שנסביר תיכף, אפשר להקביל אותן לשלש שנים הראשונות של חיי האדם הישראלי. במודע הוא מקבל הכל כעת, בראשית הגז, אבל כל הזמן יש חינוך כמו שהרבי אומר, אפילו ברחם צריך לחנך אותו וכל שכן כשיוצא מהרחם לאויר העולם צריך לחנכו מהרגע הראשון – יש חינוך ששייך לשנה ראשונה, חינוך ששייך לשנה שניה וחינוך ששייך לשנה שלישית, וביום הולדת שלש מקבל הכל יחד לפי הסדר.

חינוך למינוי מלך (מהלידה): יש רבי!

נאמר בקיצור: מהו אצל ילד חסידי חינוך למילוי מלך? דבר הכי פשוט. יש כאן גם מלמדים שנוגע להם. מהו חינוך ילד יהודי למינוי מלך? איך הוא תופס זאת? מה צריך להסביר לו? הווארט כאן שמצוות הצבור הן לפני כל מצוה פרטית, שהן חלות כחיוב הכללי לפני כל החובות הפרטיים שיש. מהו חינוך שיש מינוי מלך? איך הילד עושה זאת ונעשה שייך למינוי מלך? כשמחנכים אותו שיש רבי. הנה, יש הרבה תמונות. בעצם, את התמונות האלה הוא רואה מגיל אפס, לכן אמרנו שהולך לפי השנים. מרגע שהוא נולד בעריסה, בבית רפואה, שמים לו תמונה של הרבי – זה הדבר הראשון, המצוה הראשונה, מינוי מלך, "שום תשים עליך מלך".

חינוך למלחמת עמלק (מגיל שנה): זהירות בעניני אכילה

מהי מלחמת עמלק? כעת, כשיש רבי, באופן כללי הוא מלך ובאופן פרטי הוא גם רמטכ"ל – הרמטכ"ל הגדול מכולם, כמו בשירי הילדים – והוא מתחיל לתת פקודות להלחם עם האויב. מי האויב? היצר הרע. מהו יצר הרע אצל ילד בן שנה. כל המוחין של חלות ג המצוות הכלליות הם כעת בגיל שלש, אבל נבנים בשלשה שלבים.

השלב השני הוא מלחמות, ואצל ילד בן שנה זה קשור לאכילה. אצל ילד גדול מלחמת עמלק "אשר קרך בדרך" קשורה לפגם הברית. יש שתי תאוות דומות, שאפילו לא פשוט מי יותר גרועה – אפילו אצל רבי נחמן, שמאד עסוק בתאוות, להתגבר עליהן – אכילה ופגם הברית. פשיטא שמגיל בר מצוה פגם הברית מתחיל להיות בעיה קשה, אבל בגיל שנה או בגיל שלש מלחמת עמלק היא בתאות אכילה. הילד צריך להבין שיש אוכל שאוכלים ואוכל שלא אוכלים, רק בד"צ והרב לנדא, ויש כאלה שמוסיפים עוד כמה חומרות, עבודה עברית וכו'.

המצוה השניה היא מכח המצוה הראשונה – קודם יש מלך, והדבר השני שהוא נותן פקודות. אותו מלך, שרק נהניתי להסתכל על הפנים השוחקות שלו, הופך להיות רמטכ"ל ונותן פקודות. ומה הפקודה שהוא נותן? להלחם עם היצר הרע. יש כמובן עוד נושאים של יצר הרע אצל ילד קטן, אבל בעיקר הוא מתלבש בעניני אוכל. אי אפשר לדרוש אתכפיא יותר מדי, אתכפיא בכל אופן צריכה דעת של גדול, אבל אם היינו עושים נכון את החינוך בעניני אוכל בילדות כנראה שהילד הזה היה גדל משהו אחר לגמרי כחיל מסור של הרבי.

חינוך לבנין בית הבחירה (מגיל שנתיים): קידוש חדר הילדים

הדבר השלישי, לפי הסדר, הוא בנין בית הבחירה, בית המקדש. מה זה אצל ילד קטן? איך ילד קטן בונה את בית המקדש? מבצע של הרבי, שהוא הופך את החדר הפרטי שלו למקדש מעט. כל בית של יהודי צריך להיות מקדש מעט, והרבי אומר שבמדה מסוימת דווקא ילד תופס זאת יותר ממבוגר, מוחין ששייכים לו, שהחדר שלו צריך להיות מקדש מעט. איך? שמים שם קופת צדקה, ספרי קדש, וכל מיני פעולות להפוך את החדר שלך, הבית שהוא מקיף דיחידה, לבית המקדש.

עלית תדמית המלך בשלש המצוות – השתלשלות, התלבשות, השראה

שוב, לפי השנים מינוי מלך הוא מגיל 0 עד גיל 1, אז שייך לחינוך. על מי כתוב "בן שנה"? שאול המלך, "בן שנה שאול במלכו". מה הוא צריך לעשות? להתעסק עם מלחמות ומחית עמלק. כך כתוב בפסוק (קודם מלחמת פלשתים ואחר כך מלחמת עמלק), וכשלא עושה זאת מפטרים אותו. מחית עמלק היא מגיל שנה עד גיל שנתים. אחר כך, מגיל שנתים עד שלש בנין המקדש.

נעמיק בכך טפה[ב] ובזה נסיים: הרי הכל מובל על ידי המלך, אבל בכל שלב המלך הוא אחרת. כמו שאמרנו, בשלב הראשון המלך הוא רק התמונה הזו, יש מלך, זיהוי המלך המשיח. בשנה השניה המלך הזה הופך להיות רמטכ"ל ונותן פקודות, כבר דימוי חדש. מה תפקיד המלך לגבי בנין בית המקדש? אפשר לשאול, אולי כלל לא שייך למלך, אולי לפי רש"י ירד  בנוי משוכלל באש מהשמים. המלך הכין הכל (כמו שדוד המלך הכין את החמרים לבנין המקדש) וכעת המקדש הוא השראה, יש שיטה כזו, אבל הרמב"ם לא פוסק ככה. הרמב"ם פוסק "משיח בונה מקדש", משפט שהרבי מאד אוהב. משמע שני דברים, אחד שלא תלך להר הבית ותתחיל לבנות –  משיח בונה, ולא אתה – אך מצד שני אומר שלא רק ה', כמו שהייתי יכול לחשוב מרש"י, שרק הקב"ה עושה זאת ובית המקדש יורד מוכן ומזומן מהשמים. יש דעה שאנחנו עושים רק את השערים, אבל השיטה של הרמב"ם היא ש"משיח בונה מקדש". משיח בתור בונה מקדש הוא לא משיח שנלחם מלחמות, שנותן פקודות. זה פאזה חדשה לגמרי לגבי מהות המלך (ואיך שהוא נתפס בתובנת העם).

צריך איזה מודל כדי להסביר זאת, והמודל יהיה שלש הקבלות של רבי אייזיק – קבלת הרמ"ק, קבלת האר"י וקבלת הבעש"ט שנקראות השתלשלות, התלבשות והשראה:

עלית המלך מהשתלשלות להתלבשות – התגייסות למלא פקודת המלך (ומקומו של סירוב פקודה)

רק לזהות שיש רבי – כמה שזה נחמד שיש רבי, שיש מלך – שייך עדיין רק להשתלשות, זו מציאות, כמו שהרבי אומר, יש מציאות בעולם של מלך.

ברגע שהמלך הופך לרמטכ"ל ואני חייל שלו, וחייל מוכן למסור את הנפש עבור המלך. על מה חיל במלחמה מוסר את הנפש? על ה', על עם ישראל, על המלך? מה יש בראש של חיל שמוכן להקריב את החיים שלו. שאלה חשובה מאד, חיל מצוי – על מה הוא מוכן להקריב את חייו. על המפקד, המפקד העליון, על הארץ, על העם, על התורה, על ה'? לפי הרמב"ם יש לו בראש יחוד השם – "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה". לדעתי, וזה דבר פשוט מאד, החיל המצוי במודע שלו לאו דווקא מגיע למדרגה הזו, מדרגה גדולה מאד, אלא מוסר עצמו – בזמן שהיו מלכים אמתיים – למלך. הוא חיל של מלך ומוכן למות בשביל המלך. אם המלך הוא מלך מלכי המלכים מה טוב, ואם זהו מלך המשיח גם טוב, ואם זהו דוד המלך גם טוב.

יש לזה כן רמז ברמב"ם, שהוא בדיוק מה שכתבנו עכשיו בהצהרה – חידוש, שהוא צריך לחדש דין, שאם המלך אומר לי לעשות משהו נגד התורה צריך לבטל את גזרת המלך. זה מלמד אותי שיש הו"א שלא צריך. למה יש הו"א שצריך לעשות דברי המלך נגד התורה – "שום תשים עליך מלך"! זה בדיוק מה שקורה עכשיו במחלוקת – תאמר להם לסרב פקודה? אתה מפרק את צה"ל! נאמנות למפקד היא מעל הכל! יש בזה משהו, על זה מדברים כאן. כל זמן שהמלך הזה לא אומר לי פקודה נגד התורה אני מוכן למות בשבילו. ברגע שהוא אומר לי משהו נגד התורה פתאום הכל מתהפך, שאיני שומע לו.

מה שאנחנו רוצים עכשיו לומר שיחוד השם כאן של הרמב"ם ודאי צריך להיות אצל חיל יהודי, זה מה שיתן לו כח לסרב פקודה כשצריך, אבל זה שמור לו בעל-מודע, בטרום-מודע, אבל מה שיש לו במודע כשהוא עם כל החברים נכנסים לקרב הוא שאנחנו חיילים של המלך. איך אני קורה לזה? התלבשות, שהמלך העליון ממש מתלבש בפה של המלך התחתון שנותן לי פקודה בקרב, לצאת לקרב. בשלב הראשון רק זיהיתי את המלך, עדיין בגדר השתלשלות. בשלב השני המלך נותן לי פקודה של מסירות נפש, כמו הרבי הקודם. אמרנו שיש בחב"ד רק רבי אחד שנתן פקודות כמו רמטכ"ל, להקריב את החיים – הרבי הקודם. בשביל מה חסידים עשו זאת? בשביל יחוד השם? ודאי, יחוד השם היה שם למעלה, אבל הם הלכו למות כי הרבי אמר להם. ככה ראוי להיות.

לכן כל כך קשה, כל כך חידוש, לומר שאם המלך אומר לעשות נגד התורה צריך לבטל את הגזרה שלו. לפי זה, מה קורה בפועל כשהמלך אומר לפעול נגד התורה? באותה רגע מסתלקת ההתלבשות, כמו שכתוב שאם מישהו כועס הנשמה מסתלקת. ההתלבשות, קדושת המדינה, מסתלקת – ברגע שמדינה זו עם כל הקדושה שלה אומרת לי לעשות משהו נגד התורה הנשמה מסתלקת, כעת היא משהו מת יחסית, ולכן מצוה עלי לסרב פקודה. אם כן, המלך במלחמת עמלק הוא בגדר התלבשות.

עלית המלך להשראה – בנין המקדש כיורד מן השמים

המצוה השלישית, בנין בית הבחירה, שבכל אופן רש"י אומר שירד מהשמים, אבל הרמב"ם אומר שבונים אותו (לפי מצות התורה – כל מצות התורה נצחיות) – אז מה המלך כאן? אני לא בונה את המקדש השלישי כמו חייל, כי הרבי אמר לי לקחת אבן ולבנות. כשהייתי חייל הלכתי למות כי הרבי אמר לי, אבל כאשר "משיח בונה מקדש" והוא נותן לי פקודה לעשות משהו זה אחרת לגמרי, לא כמו שהייתי חיל – המשיח אומר לי והוא גם בטל, הוא שקוף. בית המקדש הוא כבר מצב של השראה, ובהשראה ברור שהמלך הוא רק גילוי אלקות, בלשון הרבי הוא "עצמות בגוף", איך שלא נקרא לזה, זה גילוי אלקות. בהתלבשות במדה מסוימת המתלבש מסתתר בתוך הלבוש, ובהשראה זו שקיפות מלאה. מה שאני הולך לבנות מקדש אני מרגיש שבא מה', בהשראת המשיח, וזה כולל גם רמב"ם וגם רש"י, גם תוס' וגם רש"י. מתאים מאד למה שאנחנו כותבים במלכות ישראל, במאמר "מי בונה מקדש".

התודעה למצוות הכלל – ראשית הכניסה לארץ

בכל אופן, הווארט היה שכל זה נעשה באפשערעניש, שייך לנשמות כלליות, מצוות של הצבור, וצריך קודם כל את הכלל ואחר כך לכל פרט. הדברים האלה שייכים בפרט בכניסה לארץ, כי ההתחלה מהכלל ולא מהפרט שייכת למוחין בעצם, תלמוד ירושלמי, מוחין דאבא. אז יש כניסת תודעה של שלש המצוות. היות שהרבי גם בחו"ל הוא ארץ ישראל, ועבור כל חסיד בכל אתר ואתר, יש לו את שלש המצוות שהוא מקבל בחאלקה שלו. כמו שאמרנו, זה מתחיל מגיל 0. אכילה היא מגיל שנה עד גיל שנתים. לסדר את החדר שלך, לקדש את המקום בו אתה גר – מגיל שנתים עד גיל שלש. לחיים לחיים.

מסירות נפש דווקא מצד התלבשות דבר ה' במלך

האסמכתא לכך שהחיל מוסר את הנפש עבור המפקד שלו היא מאוריה החתי, שאמר שאדוני יואב על השדה ואני אישן בביתי?! דוד המלך דן אותו כמורד במלכות, כי הרגיש את ההתקשרות שלו למפקד. למדנו שהאריז"ל כותב שדוד טעה בגדול, זו לא מרידה במלכות, הוא היה נושא כליו של יואב וכך יאה וכך נאה לו. אם נתרגם זאת מיואב ודוד למשיח והקב"ה – הקב"ה לא עושה טעויות, הוא יודע שמסירות החסיד לרבי לא פוגם ביחוד השם, ואדרבא, יחוד השם מתלבש בו בסוד ההתלבשות. הדבר הזה קשור לענין מלך, שרצו "מלך ככל הגוים", כל הגוים מתים בשביל המלך, זה גם חלק מהענין.

אם מוסרים את הנפש בשביל ה', מה חושבים? במודע או שלא במודע זוכרים את סיפור העקידה, שבסוף ה' אומר לא למסור את הנפש – ה' לא אוהב את זה, "וחי בהם", אז אולי לא יהיה צורך במס"נ ממש, אולי ה' יתחרט (כמו שנדמה שהיה בעקידה). אבל למלך בשר ודם הנצחון נוגע לו עד עצם הנפש שלו, זה גם מצד היצר הרע שלו ויצר הרע הוא משהו רציני, לא נפש אלקית שהיא משהו היולי וטוב בעצם (ומאד לא אוהב שפיכות דמים וכיוצא בזה), ובשביל היצר הרע של המלך צריך למות ממש, לא תהיה פה חרטה. שרש הנפש הבהמית הוא "בהמות הייתי עמך", "בהמה רבה" שלפני האצילות.

כל הסיפור של עמונה הוא כנראה בשביל שיצא ממנו ניגון. ה' יעזור שיהיה ניגון מכל זה.