כוונת התפלה

[א] נקודה מעובדת משיעור ח"י אלול ס"ג. השיעור ניתן בהשראת דברי הרה"ג הרה"ח מאיר-צבי גרוזמן זצ"ל (נדפסו באמרי צבי ח"ב סימן ב). נרשם על ידי איתיאל גלעדי.

[ב] הלכות תפלה פ"ד ה"א.

[ג] שם פ"א ה"א.

[ד] וראה באורך אמרי צבי שם סעיף יד.

[ה] שם הלכות טו-טז.

[ו] שם פ"י ה"א.

[ז] ידועים דברי הגר"ח הלוי בחידושיו על הרמב"ם (הלכות תפלה פ"ד ה"א) כי בפרק ד ובפרק י מדובר בשתי כוונות – בפרק ד' כוונת העמידה לפני ה' בתפלה (שהיא "מעצם מעשה התפלה") ובפרק י' כוונת פירוש המלות. אמנם, בפשט דברי הרמב"ם אין לחלק בין הכוונות, שהרי הרמב"ם לא הזכיר כלל את כוונת פירוש המלות (ראה שו"ת ארץ צבי ח"א סימן כב וציין שם גם לחינוך מצוה תלג), והאריך בזה בראיותיו הברורות באמרי צבי שם (בפרט בסעיפים ו-ח, וראה שם הערה ב שאף שהרבי מליובאוויטש הביא בכ"ד דברי הגר"ח הנ"ל – וביניהם לקו"ש חכ"ב עמ' 118 – הרי כתב באגרת שנדפסה בלקו"ש חי"ד עמ' 223 ש"מסופקני אם גם הגר"ח פסק כן למעשה..."), והישוב הפשוט בקושיות הגר"ח שם הוא שעיקר דין כוונה מדאורייתא הוא העמידה לפני ה', והוא מתקיים גם בחלק כל שהוא מהתפלה (כדין הרמב"ם בחיוב תפלה מן התורה בכל יום), ולאחר שתקנו חכמים נוסח התפלה וקבעו את הברכה הראשונה לעיקר פסקו שבו אותה כוונה היא לעיכובא.

[ח] או"ח ריש סימן צח.

[ט] אג"ק אדמו"ר האמצעי (קה"ת תשמ"ז) סימן יח (עמ' רסו).

[י] שם סימן לו (עמ' שיא).

[יא] ענינה של דרך חב"ד היא המשכת ההתבוננות הכללית של מורנו הבעל שם טוב בהתבוננות הפרטית שחדש אדמו"ר הזקן (מאמרי אדה"ז ענינים עמ' קלג; וראה הקדמת מאמר "ענין התפלה וההתבוננות" עמ' כט ואילך והנסמן שם) והוא על דרך המשכת וחבור הכוונה הכללית בכוונה הפרטית (אך הכל לפי ערכין, כי בדרך חב"ד גם הכוונה הכללית באה לידי ביטוי בהתבוננות בפרטית בסוכ"ע, ודוק).

[יב] ידיעת פירוש המלות, מהפשט עד לעומק הכוונה, היא מיסודות חסידות חב"ד (וכנ"ל בהערה הקודמת על ההתבוננות הפרטית המיוחדת לדרך חב"ד). כך "הצמח צדק ציוה את כל המלמדים שלמדו עם נכדיו הקטנים אשר מלבד לימודים הרגילים ילמדו עמהם פירוש המלות (פירוש הפשוט) של סדר התפלה. ופעם בחדש היו באים אל הצמח צדק להבחן בזה" (לוח "היום יום" ח' טבת) ולאידך ביאורי התפלה העמוקים ביותר נקראו גם הם "פירוש המלות" (כפי שסדור עם דא"ח נקרא "סדר תפילות מכל השנה" עם "פירוש המלות על פי דא"ח" וכך נקרא ספרו העמוק של אדמו"ר האמצעי). וראה עוד אג"ק הנ"ל סימן יח (עמ' רסג-רסד ובעיקר עמ' רסו-רסז) על הדרגות השונות בתפלה לפי פירוש המילות וכי העיקר הוא שתהיה כוונה כל שהיא על פי פירוש המלות דווקא (וראה גם ב"מאמר התפלה וההתבוננות" לר"ה מפאריטש כי גם למי שאינו מסוגל "להתבונן בסדר ההשתלשלות בדרך פרט... ואחר כך צריך להתפלל עם פרוש המלות על דרך החסידות, ואז ממילא לא יסתיר כונת פירוש המלות על כונה הכללית שהוא אליו לבדו" הרי יש "דרך יותר גבוה והוא נצרך לנשמות נמוכים דיקא, והוא מה ששמעתי מאדמו"ר שליט"א [הצמח צדק] לחשוב תורה מכתבי החסידות כסדר... ובעת התפלה לחשוב פרוש המלות" וראה ביאור הדברים במאמר הנ"ל בהוצאת גל עיני עמ' קז-קט והנסמן שם).

[יג] וראה באורך במאמר "ענין התפלה וההתבוננות" וביאוריו כי פירוש המלות על פי חסידות הוא התבוננות בכל סדר השתלשלות, דהיינו באוא"ס הממכ"ע, וכנ"ל בהערה הקודמת.

[יד] תניא פמ"א.

[טו] ובאותיות נוספות, של תיקון הנפש: בכוונה הכללית לבדה, שכל כולה בטול לה', מתגלה מודעות אלקית. בכוונה הפרטית לבדה, ללא הכוונה הכללית, מתגלה מודעות עצמית (המתבטאת בשאלת צרכי האדם). רק יחוד שתי הכוונות יוצר את המודעות הטבעית הרצויה. ראה על מושגים אלה באריכות בספרים מודעות טבעית והטבע היהודי (בפרט ראה שם במאמר "המודעות העתידית").

[טז] וראה מו"נ ח"ג פנ"א (המחלק בין כוונת התפלה, "שתפנה מחשבתך מכל דבר כשתקרא קריאת שמע ותתפלל, ולא יספיק לך מן הכונה בקריאת שמע בפסוק ראשון ובתפילה בברכה ראשונה", להבנת התורה, "כל אשר תקרא בתורה ותשמענה, שתשים כל לבבך וכל נפשך להבין מה שתשמע או שתקרא", ודוק) ובאג"ק סימן י"ח הנ"ל (עמ' רסו-רסז) בענין "זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד" לגבי עומק פירוש המלות שלא ניתן לכוונו בפשטות בכל יום, ודוק. היחס בין התפלה והתורה מתבטא בענין הכוונה גופא ביחס בין קריאת שמע לתפלה (וראה אמרי צבי שם סעיף יד), והוא גם היחס בין שתי דרשות חז"ל (סנהדרין כב, א) על הפסוק "שויתי הוי' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח) – על התפלה ("המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד") ועל ספר התורה של המלך ("אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת לשתי תורות אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד").

[יז] וראה עוד לקמן על הבטול שבעמידה זו.

[יח] ראה זהר ח"ג ד, א.

[יט] תהלים י, יז.

[כ] כדברי הב"ח על הטור שם:

... דקרא משמע דאין ביד האדם לכוין לבו לשמים שהרי אמר תכין לבם דמשמע אם תכין לבם אז תקשיב באזנך כדפירש רש"י אלמא דביד הקב"ה הוא להכין לבבם שיכוונו בתפילה ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לכוין את לבו אפילו הכי סימן לדבר הוא שיתעורר האדם ויסכים בדעתו לכוין כי אז ודאי הקב"ה עוזרו כי הבא לטהר מסייעין לו מן השמים.

[כא] צח, א (מרן המחבר קצר את  לשון הטור ואדמו"ר הזקן מביא את לשונו במלואה בשינויים קלים).

[כב] ודוק כי בעוד הרמב"ם הדגיש את הגברא, "ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה", בבחינת "דע לפני מי אתה עומד", הרי הטור הדגיש את מעמד השכינה, "ויחשוב כאילו שכינה כנגדו", בבחינת "שויתי הוי' לנגדי תמיד" – כלשונו שם – ואילו אדמו"ר הזקן שלב את הלשונות כך שה"יראה עצמו" הוא כפי שהוא בשרשו בחכמה, בטל בגילוי ה'.