בע"ה

מוצאי י' שבט ע"ז – כפ"ח

השתלשלות ה-י

שיעור ל"ברית יוסף יצחק" – "באתי לגני" פ"ז (4)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

פרק שביעי ב"באתי לגני" – "כל השביעין חביבין"

לחיים לחיים. היום י' שבט, "וזרח השמש ובא השמש" – הסתלקות הרבי הקודם וראשית הנשיאות של הרבי. בהמשך "באתי לגני", שנוהגים ללמוד היום, יש עשרים פרקים. כל שנה הרבי נהג ללמוד ולהתבונן, לומר מאמר, על אות אחת של ההמשך לפי הסדר. הרבי כמעט גמר שני מחזורים ואנחנו מתקדמים לפי דרכו ועכשיו הגענו בפעם הרביעית, במחזור הרביעי, לפרק ז.

בפעם השניה שהרבי דרש את פרק ז' של ההמשך, בשנת תשל"ז, הוא אמר בפירוש שעל הפרק הזה של ההמשך כתוב "כל השביעין חביבין", משהו מיוחד בפרק הזה (הרי כל המאמרים שהרבי אמר על ההמשך מבוססים על מה שאנחנו הדור השביעי, הדור שמוריד את השכינה לארץ, בחינת "כל השביעין חביבין").

סגולת כח היסוד

נושא הפרק שייך בהשגחה פרטית לברית יוסף יצחק, היות שהוא מדבר על סגולת ספירת היסוד. הברית היא היסוד, היסוד של עם ישראל, "צדיק יסוד עולם" – כשעושים ברית לילד או למבוגר הוא נעשה "צדיק יסוד עולם", "ועמך כֻלם צדיקים" ובזכות "ועמך כלם צדיקים" מתקיים "לעולם יירשו ארץ", שלמות הארץ, הדבר שהכי נגעה בצפור הנפש של הרבי. כתוב בזהר שהאחיזה בארץ היא בזכות הברית, כמו שתוקעים יתד במקום נאמן ("ותקעתיו יתד במקום נאמן"), היסוד מחזיק את הארץ. כתוב "לך הוי' הגדֻלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ", "כי כל" בגימטריא יסוד. התרגום הוא "דאחיד בשמיא ובארעא", הוא אחוז ומחבר את השמים והארץ, התפארת והמלכות, יחוד קוב"ה ושכינתיה.

הוא כמו החסיד "שמתחסד עם קונו עם קן דיליה ליחדא קוב"ה ושכינתיה בתחתונים", זו "פעולת צדיק לחיים", פעולת ספירת היסוד, "כי כל"[ב]. על כך אמר יעקב אבינו "יש לי כל". עשו אמר "יש לי רב", ריבוי שפע גשמי שלא מחובר לקדש כלל. לכן, על ה"רב" של עשו כתוב "מאן דאיהו רב איהו זעיר", ה"רב" של עשו הוא קטן מאד, גארנישט. אבל על ה"כל" של יעקב, המקטין את עצמו, "יעקב הקטן", "מי יקום יעקב כי קטן הוא", "כי אתם המעט מכל העמים", שגם מקדש ומטהר את ה"אבר קטן" שלו, אות ברית קדש, הוא ה"רב" האמתי. הוא זוכה לרשת את האורות המרובים דתהו, השרש של עשו, ולהמשיך אותם בכלים המרובים של עולם התיקון – הנוסחא המשיחית, כמו שהרבי אמר. בכל אופן, זה הנושא של הפרק, היסוד, הברית.

י – בחכמה (יסוד אבא) וביסוד (יסוד ז"א)

הדיוק הראשון שהרבי מדייק בפרק הוא שהרבי הקודם מתחיל מזה שב-י נברא העולם הבא ואחר כך הוא אומר, תיכף, שה-י הזו היא בבחינת ה"כל", היסוד, עליו נאמר "כי כל בשמים ובארץ", "דאחיד בשמיא וארעא". שואל הרבי שלכאורה אלה שני ענינים שונים, שהוא מחבר אותם כאילו הם אחד ממש – מה שב-י נברא העולם הבא היינו החכמה (ה-י) והבינה (עולם הבא), שלמעלה מהתפארת (קוב"ה דז"א), ואילו "כי כל בשמים ובארץ" היינו יסוד ז"א (שמחבר את התפארת למלכות כנ"ל).

מה אומר הרבי? הוא מתרץ לפי הקבלה ש"יסוד אבא" ארוך ומסתיים ומתלבש בתוך יסוד ז"א ומשם מאיר גם במלכות, "אבא יסד ברתא" דרך היסוד – אבא, ה-י של שם הוי', מאיר למלכות דרך היסוד דז"א. הוא אומר שכתוב בזהר שה-י של היסוד נקראת י זעירא. כלומר, ה-י של אבא היא רגילה ויחסית לזעירא היא גדולה. ה-י הזו, בה כתוב "כי כל שמים בארץ", היא י זעירא.

ה-י באחורי ה-ד – נקודת הבטול של המקבל למשפיע

כשהיסוד מאיר את ה-י למלכות נעשית נקודת ה-י באחורי האות ד. נושא הפרק הקודם של המאמר הוא ההבחנה בין האות ר לאות ד. על ה-ר כתוב "ולרש אין כל", אין את נקודת הבטול למשפיע. מאיפה באה הנקודה הזו ל-ד? מהיסוד, והשרש שלה באבא, על כך נאמר "אבא יסד ברתא". כלומר, קודם יש י, אבא, ואחר כך "יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א", עוד פעם י. אחר כך היא עוד יותר מתקטנת ונעשית נקודה קטנה מאחורי האות ד.

ה-י בפני ה-ד – "די"

אחר כך יש עוד שני שלבים במסע של היוד. יוד היא ייד, יהודי. יש ארבעה ואפילו חמשה, מצבים, שלבים, של השתלשלות ה-י. קודם היא באבא, בפרט ביסוד אבא, ומשום מתלבש ומתגלה בתוך יסוד ז"א, ומשם ה-י הופכת להיות נקודת הבטול מאחורי האות ד, מה שהדל, המקבל, בטל למשפיע. אחר כך ה-י הזאת משתקפת והופכת להיות י גלויה בפנים של ה-ד, ההופכת להיות די, כמו בסוד שם ש-די, "שאמר לעולמו די".

הרבי אומר ש"די" הוא גם מה שכתוב "והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די". אם כבר הגענו לפסוק הזה אפשר לברך את הארגון "ברית יוסף יצחק", את כל מי שנמצא כאן הערב וגם את מי שלא נמצא כאן, שכולנו נזכה ל"והריקותי לכם ברכה עד בלי די". זה כאשר ה-י עוברת מאחורי ה-ד להיות בקדימה, שנמשכת ברכה מהיסוד למלכות – "שאמר לעולמו [המלכות] די".

כניסת ה-י ל-ד ההופכת ל-ה

עד כאן יש ארבעה שלבים. אחר כך השלב החמישי – בכל מקום החמישי הוא המשיחי (כנגד היחידה שבנפש, הדרגה החמישית של נרנח"י) – כאשר ה-י נכנסת בתוך ה-ד והופכת אותה ל-ה, שהיא ה-ה האחרונה של שם הוי', עיקר תיקון המלכות. כמו שבשם ש-די יש ש ו-די, גם במלה יהודי יש יהו-די (יהו = ש במספר סדורי), אבל אצל יהודי צריך להתקיים "לאשתאבא בגופא דמלכא", וכאשר היהודי נשאב בתוך גוף המלך הוא הופך להיות בגלוי "חלק הוי'". איך זה? ה-י של היהודי נכנסת ל-ד שלו והופכת את היהודי לשם הוי' ב"ה, היהודי הופך להיות י-ה-ו-ה על ידי שה-י נכנסת ל-ד והופכת אותה ל-ה.

חמשת השלבים

אם כן, עד שמגיעים ל-ה, ה תתאה שבשם, מלכות שמים על הארץ, יש בדיוק ה שלבים: י גדולה, י קטנה (וה-י הגדולה מתלבשת-מצטמצמת ב-י הקטנה), י באחורי ה-ד, י לפני ה-ד, די, ובסוף י בתוך ה-ד שהופכת אותה ל-ה.

כתוב "ביה הוי' צור עולמים", לפי הנ"ל, השם יה רומז של-י יש ה שלבים עד שהוא נעשה – לא ה ראשונה, עולם הבא, ה עילאה שבשם, אלא עד שנעשה – דירה בתחתונים, ה תתאה של שם הוי' ב"ה.

סוד ידידיה – סגולת בנין המקדש

נעשה סימן כדי שנזכור את כל התהליך הזה: נסקור את השלבים: י, י, ד, די, ה. האם מכל השלבים האלה אפשר לעשות מילה אחת? כן, השם של מי שבנה את בית המקדש – ידידיה – כמאמר חז"ל: "יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים. יבא ידיד זה שלמה המלך דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה בעבור ה', בן ידיד זה אברהם דכתיב מה לידידי בביתי, ויבנה ידיד זה בית המקדש דכתיב מה ידידות משכנותיך, לידיד זה הקב"ה דכתיב אשירה נא לידידי, בחלקו של ידיד זה בנימין שנאמר לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו, ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל דכתיב נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה" (יש פה ששה ידידים כנגד שש אותיות ידידיה).

בונה המקדש נקרא ידידיה, שם של שלמה המלך[ג]. כאן יושבים כל הידידים. כל עם ישראל חברים, כל עם ישראל ידידים – הידידות היא מה שבונה את בית המקדש. ה' הוא ידיד והבונה הוא ידיד. ידידיה היינו בדיוק חמשת השלבים של מסע האות י עד שנעשית ה, רק בצירוף אחר. אם כן, הסיפור הזה הוא סגולה לבנין בית המקדש במהרה בימינו.

הגימטריא של ידידיה היא 43 (בקבלה, היינו היחוד של שם הוי', "הוי' בחכמה", ושם אהוה, שם הדעת, שם הטוב, ר"ת "את השמים ואת הארץ", בחינת "כי כל בשמים ובארץ" כנ"ל), שהוא מספר ברית! הוא מספר הברית ה-7 – "כל השביעין חביבין". סכום שבעת מספרי הברית הראשונים – 1,3,7,13,21,31,43 = 119 = 7 פעמים טוב. נמצא שהערך הממוצע של שבעת המספרים הוא טוב. במעשה בראשית המלה "טוב" מופיעה שבע פעמים. על הצדיק ("ועמך כלם צדיקים"), בחינת היסוד, האות ברית קדש, נאמר "אמרו צדיק כי טוב". צדיק עולה זה פעמים טוב, וברית עולה לו (אלה) פעמים טוב (כנגד לו צדיקים שבדור). ידידיה ברבוע פרטי = 357 = אהיה פעמים אהוה (טוב). המאמר בגמרא לאחר "יבא ידיד וכו'" הנ"ל הוא "יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. יבא טוב זה משה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, ויקבל טוב זו תורה דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם, מטוב זה הקב"ה דכתיב טוב ה' לכל, לטובים אלו ישראל דכתיב הטיבה ה' לטובים". ידיד טוב היינו חתך הזהב של מה-אדם (חלק מהסדרה החיבורית: 1 5 6 11 17 28 45 73..., חלוקת חכמה ל: כח מה, סוד יסוד אבא, שרש האות ברית קדש).

מילת קטנים ומילת גדולים – י זעירא (יסוד ז"א) ו-י גדולה (יסוד אבא)

איך הענין קשור במיוחד לבריתות מילה שלא זכו להימול בן שמונה למילה? הוא שייך למה שהרבי אומר שה-י של יסוד אבא היא י גדולה ואחר כך היא מקטינה את עצמה להכנס לתוך ה-י של ז"א ואז היא כבר י זעירא. אצל ילד קטן בן שמונה ימים שנימול ה-י – גילוי העטרה של ברית המילה היא גילוי ה-י – היא י קטנה, י עליה נאמר "כי כל בשמים ובארץ", מייחדת תפארת ומלכות, והכל בזעיר אנפין. יש תקנה מיוחדת למי שלא זכה, "קלקלתנו היא תקנתנו" (ביטוי שהרבי מאד אהב, שיש משהו שבגלוי הוא קלקלה ובהעלם – שעלינו לגלות – יש עילוי גדול מאד), שאם היהודי הוא גדול ה-י שלו, הברית שלו, היא גם גדולה, י גדולה. מהי י גדולה לפי הפרק של "באתי לגני" השייך לשנה הזאת? יסוד אבא, לא יסוד ז"א.

טעם עולם הבא במילת גדולים

על יסוד אבא כתוב, והרבי מסביר באריכות, "ב-י נברא העולם הבא", זו י של עולם הבא. סגולת ברית מילה של כל יהודי היא לחבר רוחניות וגשמיות, שמים וארץ. כאן לא סתם רוחניות, לא סתם תפארת ומלכות, אלא אמא עילאה, עולם הבא, להמשיך "כימי השמים על הארץ", על דרך שכתוב אצל האבות שטעמו בעולם הזה מעין העולם הבא. יש משהו, סגולה, וצריך לשאול את ר' ירון שי' עמית שיספר סיפורים, ביהודי המבוגר שמל את עצמו. כמו שר' ירון אמר שאין שום בעיה רפואית, ושלא תהיה שום בעיה רפואית, ורק יוסיף בריאות (ברית לשון בריאות), ובכל אופן היהודי הזה טועם בברית שלו טעם של העולם הבא – ב-י נברא העולם הבא, הוא טועם עולם הבא כמו האבות.

אצל האבות אברהם נימול מבוגר, בגיל 99. הוא היה אב-רם, "השכל הנעלם מכל רעיון", ואצלו היתה ברית של מבוגר – ברית שהיא ביסוד אבא (אב-רם שנעשה "אב המון גוים", גוים לשון ראש הגויה, גוי-גוף גדול). בנו יצחק הוא הראשון שנימול בגיל שמונה ימים, ברית של יסוד ז"א[ד] – גם בה יסוד אבא ארוך ומתלבש ביסוד ז"א, אבל בכל אופן אצלו הברית היא י זעירא ואצל אברהם זו י גדולה, י של יסוד אבא.

מעלות "ברית יוסף יצחק" וברכות לידידי הארגון

כל הארגון הזה הוא ארגון של י גדולה. הארגון על שם הרבי הקודם, יוסף יצחק, וענינו לעשות בריתות גדולות, י גדולה, בריתות של אברהם אבינו, היהודי הראשון – גילוי יסוד אבא ברוב עוצמתו של יסוד אבא, עוד לפני שמתלבש ביסוד ז"א, וגם להמשיך את הגילוי של העולם הבא בעולם הזה (המשכה מ-ה עילאה ל-ה תתאה, מכח ה-י דאבא), גם שייך לשלמות ארץ ישראל. לא מספיק להמשיך למלכות מיסוד ז"א, צריך להמשיך מאמא עילאה ומיסוד אבא שבורא את העולם הבא, שיבוא ויומשך ויתגלה בארץ שלנו למטה.

אם כן, רוצים לברך את הארגון ואת כל עם ישראל קדושים וצדיקים ("ועמך כלם צדיקים") בברכת תענוג העולם הבא ("יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא כו'", "קורת רוח" היינו תיקון הברית, תיקון כל קורות חיי האדם), שיהיה לנו טעם העולם הבא בעולם הזה, שנזכה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, ושכל הברכות של הרביים וכל הרצון הטוב שמשקיעים בזה – את כל המפעל הזה לא ירון עושה ולא אף אחד עושה, זה הרצון של הקב"ה ומעשי ידיו של הקב"ה, "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" – ה' רוצה שתהיינה הרבה בריתות (ומי יאמר לו כו'), שה' יעזור שהארגון יצמח ושכל היהודים בעולם יזכו לברית מילה, ואז יתקיים "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ". לחיים לחיים.