בע"ה

מוצאי י' שבט ע"ז – ירושלים

פרצוף המשיח

שיעור חדש שבט באנגלית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. פרצוף תכונות המשיח

י' שבט – יום להתבונן במשיח שבדור

ערב טוב כאן בישראל ובקר טוב וצהריים טובים באמריקה. שמענו כרגע שכעת בישראל נכנסנו ל-י' שבט, היארצייט-הילולא של הרבי הקודם מחב"ד ומתוך כך יום התחלת הנשיאות של הרבי האחרון.

בכל דור יש דמות שהיא הרבי של הדור, כמו משה רבינו. כתוב בזהר ש"אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – נשמת משה מתפשטת, חוזרת ומופיעה בכל דור. כל פעם שאחת ההופעות של משה רבינו מסתלקת ועוזבת אותנו, מיד, באותו רגע יש ממלא מקום של הרבי שמופיע וממשיך את הנהגת הדור לקראת הגאולה וביאת המשיח. בכל דור המשה שבדור הוא בעל המשיח-בכח של הדור. כאשר הדור זוכה והזמן לגמרי בשל – אנחנו לא יכולים לדעת מראש, אבל עלינו לעשות ככל שביכולתנו להיות מוכנים להתגלות הרבי של הדור כמשיח של הדור ושל כל הדורות. מתוך המחשבה הזאת חשבנו שראוי שנדבר היום על המשיח שבדור.

התבוננות בפרצוף – תפלה לגילוי המשיח הכללי וניצוץ משיח שבכל אחד

צריך להתבונן בכמה וכמה תכונות שביחד יוצרות במודעות שלנו תמונה של המשיח, דמות לה אנו מצפים. כמו תמיד, המבנה שנשתמש בו בהתבוננות שלנו הוא מבנה עשר הספירות, ערוצי האור בהם ה' ברא את העולם, כמו שהן משתקפות ומתבטאות בנשמות שלנו. בכל נשמה יש עשר ספירות, עשרה כחות. לכל ספירה יש תכונות יחודיות וכולן משתלבות ומתכללות יחד לאישיות אחת. אני מקוה שלכל אחד יש איזו הכרות עם הספירות, שמות הספירות ואיך הן מתגלות. נדבר על כל ספירה בפני עצמה ואיך היא משתקפת בדמות האידיאלית של משיח כפי שהיא מופיעה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ובמיוחד בקבלה וחסידות.

ההתבוננות בכל אחת מהספירות שנדבר עליהן כעת, כחלק מהנסיון לצייר את המשיח בראש ובלב שלנו – התבוננות שניתן לערוך בכל יום בחיינו – היא תפלה להופעת משיח ולהופעת ניצוץ משיח בתוכנו. כך שכל אחד מהדברים שנדבר עליהם מופיע באופן מסוים, גם אם בקטן, בתוך כל אחד מאתנו. על ידי שנגלה את ניצוץ המשיח שבנו, ונגיע למסה קריטית של אנשים שמגלים את הניצוץ בתוכם, המשיח השלם יופיע.

כתר: הפלאת המשיח – נושא הפכים ו"מורח ודאין"

המדרגה הראשונה היא הכתר. הכתר הוא העל-מודע של הנשמה. יש שלשה ראשים לא-מודעים, שבלשון החסידות נקראים אמונה, תענוג ורצון – הכל בעל-מודע. כשמדברים על הכתר, בכלל, משתמשים בקבלה ובחסידות במלה 'הפלאה'. להסתכל על אדם ולראות הילה של פלא סביבו – התחושה הזו של הפלא היא הכתר של הנשמה שלו, הכתר של האישיות שלו. שוב, הדבר הראשון הוא תחושה של הפלאה. כשמסתכלים על המשיח רואים מישהו הכי מופלא ונפלא שאפשר לדמיין.

הכי קרוב והכי רחוק

מה אפשר לומר על הפלאה? אמרנו קודם שהרבי הוא המשיח שבדור. החסיד ביחס לרבי שלו מרגיש שמחד הרבי הוא הכי רחוק ממני שאני יכול לדמיין ובו-זמנית הוא האיש הכי קרוב אלי בעולם. אין עוד אף אחד יותר רחוק ממני מהדמות המופלאה הזו ובו זמנית אין מישהו יותר קרוב אלי, שאני יותר מזדהה איתו, מאשר הדמות המופלאה הזו. זה עצמו הפלא הגדול, איך הוא יכול להיות רחוק וקרוב בו זמנית.

בכל יהודי, ובפרט במשיח, משתקפות תכונות אלקיות, לכל יהודי יש נפש אלקית. אחד הדברים שאנחנו אומרים על ה' שהוא מקיף (טרנסצנדנטלי) ופנימי (אימננטי) בו-זמנית. להתדמות לה', שהוא מקיף ופנימי, זה במלים אחרות להיות הכי רחוק והכי קרוב בו-זמנית. זו ההתגלות האולטימטיבית של המשיח, וזהו פלא, כי פלא אמתי הוא פרדוקס, נשיאת הפכים. שני ההפכים הם שהוא מקיף, מעל ומעבר למה שאני יכול להשיג, וגם הקרוב הכי קרוב שיכול להיות, יותר גם מאבא שלי ואמא שלי. אבא ואמא הן שתי הספירות הבאות בעץ החיים, חכמה ובינה, ויש משהו בכתר שיותר קרוב אלי אפילו מאבא ואמא.

"מורח ודאין" – החוש של הכתר

האם אפשר לומר עוד משהו על הפלא של האישיות הזו, משיח? כשפונים לחז"ל הם מסבירים, לפי פסוק בישעיהו, שלמשיח יש תכונה מאד מיוחדת, תכונה כל כך יסודית למשיח שלפיה נוכל לזהות אותו – המשיח הוא "מורח ודאין". הפסוק הוא: "והריחו [לשון ריח] ביראת הוי' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח". הריח הוא ביטוי לכך שיש לו רגישות על-טבעית כדי לחוש להבחין באנשים שבאים לפניו. הוא לא צריך לראות אותם ולא לשמוע מה שהם אומרים כדי לדעת את האמת ולשפוט ביניהם. חז"ל אומרים שאם יופיע מישהו שיכול לשפוט על פי הריח זהו סימן מובהק להיותו משיח.

בקבלה חמשת החושים מקבילים לספירות – ריח בכתר ("והריחו ביראת הוי' וגו'"), ראיה בחכמה ("ולבי ראה הרבה חכמה"), שמיעה בבינה ("אזן מלין תבחן"), טעם בדעת ("טעם ודעת") ומשוש בחסד וגבורה (ידים). הספירה הכי גבוהה, הכתר העל-מודע, שייכת לחוש הריח. ברור שהתכונה הזו של "מורח ודאין" אצל המשיח שייכת לכתר. הרגישות העל-טבעית הזו מאירה ומחדירה בנו תחושת הפלאה הכי גדולה. כך חז"ל אומרים, שזו המדרגה הכי גבוהה שאפשר לבטא, שאדם יוכל לשפוט, לדון ולהרגיש רק לפי חוש הריח.

אם כן, כתר הוא תחושת ההפלאה של הנשמה הזו שמופיעה לנו.

חכמה: אבחון שרש הבעיה

השלישיה הבאה – חכמה, בינה, דעת – הולכת יחד. יש משהו משותף, שכולן כחות שכליים, אבל יש משהו יחודי לכל אחת מהן. נאמר שהמשיח צריך להיות האדם הכי חכם, הכי מבין והכי בר-דעת, אבל צריך לנסות להתבונן קצת יותר טוב מה המשמעות של האדם החכם בעולם, האדם הנבון בעולם והאדם הכי בר-דעת.

ידיעת המחלה – חצי תרופה

להיות חכם פירושו להיות בעל חוש מאד עמוק בהסתכלות פנימית אל תוך המציאות, לתוך אנשים אחרים. להיות חכם פירושו להיות גאון-יצירתי (ingenious), להיות מסוגל לראות את שרש הבעיה ולדעת איך לפתור אותה. חכם הוא פותר-בעיות. זו תכונת החכמה ואנו מצפים שהיא תתגלה בציור האידיאלי של משיח שאנו מנסים כעת לצייר. רופא טוב צריך לדעת לאבחן את המצב. לפעמים אדם יכול ללכת להרבה רופאים טובים שלא מוצאים את הבעיה. ידיעת המחלה היא כבר חצי תרופה.

בקבלה החכמה נקראת "ראשית הגילוי" ומדמים אותה לברק המבריק על השכל. לאדם חכם קוראים 'מבריק', בחור-מבריק. מצפים שהמשיח יהיה האדם הכי מבריק בעולם. כשיש פנס בנשמה שלך אתה יכול מיד להאיר את מה שצריך לגלות. אם מדובר במחלה זו יכולת להאיר על שרש המחלה. כשמאירים-חושפים את שרש הבעיה, כפי שאמרנו, זו כבר חצי רפואה. לחצי השני נגיע בהמשך. משיח צריך להיות מישהו שמסוגל להאיר את המציאות.

בינה: הכלה אמהית

המדרגה הבאה היא בינה. אם אני אומר שמישהו מבין אותי, מה כוונתי? אנשים מחפשים להתחתן, איך מזהים את הנשמה התאומה? הביטוי הראשון הוא ש'הוא/היא מבינ/ה אותי'. מה זאת אומרת להבין אותי? במלים אחרות, להבין אותי פירושו להכיל אותי – הבנה היא הכלה. הבנה-הכלה היא תכונה אמהית כי הבינה היא הכח של אמא לפי הקבלה. החכמה היא תכונה של אבא, האבא הוא הכח של הסתכלות פנימית, הארה, הוא הנשמה המבריקה. אבל אמא מכילה-חובקת את הילדים ברחם ואז היא מכילה את כל המשפחה, את בעלה והילדים, בבית. האמא היא "בית" ובית הוא מושג של הכלה. להבין פירושו להכיל.

אחד ההסברים של משיח שייך לשמחה – משיח אותיות יִשְמַח (בעצמו) ויְשַמַח (אחרים). בקבלה וחסידות הכח לצאת מעצמך אל הזולת ולחבק אותו – לא רק פיזית, אלא בהבנה פנימית – תלוי בכח פנימי של שמחה. שמחה מאפשרת להכיל. כשאדם מלא-שמחה, כמו בחתונה, הוא מכיל ומקבל כל אחד כפי שהוא.

עוד דרך לדבר על הבינה של המשיח היא שהוא מי שמסוגל לראות אותי כפי שאני ולקבל אותי כפי שאני. אתה לא יכול בו-זמנית להיות מאד בקורתי כלפי הזולת ולחבק אותו בשמחה מתוך כך שאתה מקבל אותו כפי שהוא. האבא רוצה לתקן את הילדים, הוא צריך להאיר את הבעיה כדי לתקן אותה. אבל האמא מקבלת את כל אחד מהמשפחה כפי שהוא. אלה שני כחות, הכח לאבחן-להאיר את המציאות והכח להבין-להכיל אותך כפי שאתה. יש בבינה גם כח של שיפור (סוד השופר בקבלה – עליו נאמר "שפרו מעשיכם" – שייך לספירת הבינה-אמא), אבל השיפור מתחיל מכך שאני מקבל אותך כפי שאתה, מבין ומכיל אותך איפה שאתה נמצא.

דעת: המשיח יודע את כל הנשמות

יחוד הנשמות

התכונה הבאה של הנשמה היא דעת. כמו שהמשיח שאנו מתבוננים בו הוא הכי חכם ובעל ראיה פנימית-חודרת, יש מלה נוספת, יצירתיות (creativity), בעל נשמה הכי יצירתית, והכי מבין, הוא גם הכי בר דעת. הדגש הוא לא על הידיעות של המשיח, הוא לא מחשב-על שיודע הכל. הוא יודע מה שהמחשב לא יכול לדעת. מה המחשב לא יכול לדעת? הוא לא יכול לדעת אותך.

דעת בעברית היא הכח לחבר שתי נשמות יחד – כח היחוד. כך מופיעה הדעת בתחלת התורה, "והאדם ידע את חוה אשתו". דעת היא אמפטיה, השרש, הכח הבסיסי, של חמלה והבנה ביחס לעוד נשמה. לדעת אותך היינו למקד את עצמי לתוכך ולהביא אותך לתוכי. לא רק לחבק אותך, הכי קרוב שאפשר, אלא להתייחד איתך ממש. חז"ל אומרים שבינה ודעת תלויות זו בזו, "אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת", אך הן לא זהות. לדעת אותך פירושו להתאחד איתך, להתקשר איתך. אם אמרנו קודם שההכלה היא לקבל אותך כפי שאתה ובשמחה, דעת היא הכח לחבר את עצמי, כפי שאני, אליך, כפי שאתה. החבור הזה יכול להיות כה חזק וטעון עד שהוא נושא פירות, מוליד ילדים. אם אני באמת יודע אותך אני מתחתן איתך ומכח זה באה הולדה.

להכנס להריון מהמשיח

כשמדמיינים את נשמת המשיח – זהו איש שיודע כל אחד. התכונות שאנחנו מנסים להסביר מובנות למי שהיה קרוב לרבי. הרבי יודע אותי – הוא מאיר אותי, הוא מכיל אותי, אבל לדעת אותי זה משהו נוסף. לדעת אותי פירושו לעבר את נשמתו בי, לשים חתיכה ממנו בתוכי, להחדיר טפה ממנו לתוך הלב שלי, וכך אני נעשה מלא בנוכחות שלו בקרבי.

רבי נחמן אמר שכאשר הוא מספר סיפורים השומעים שלו 'נכנסים להריון' מהסיפורים. צדיק אמתי, וכך ודאי המשיח, לא רק מלמד תורה תיאורטית. הוא מסתכל בעיניך והמלים שיוצאים מהפה שלו מפרות את הלב שלך, כי הוא יודע אותך. קודם הוא יודע אותך כפי שאתה ואחר כך הוא יודע אותך ונעשה יחוד.

הניגון של כל נשמה

משיח הוא הנשמה הכי יודעת בעולם. כמובן שהוא גם יודע הרבה אנשים. הרבי ידע אלפי ועשרות אלפי אנשים אישית וזכר כל דבר עליהם. יש לו מח על-אנושי, אבל איך הוא יודע את האנשים? כי באמת היה אכפת לו מהם. האכפתיות היא אמפטיה. המשיח ידע את כולנו, כמה שנשמה של אדם יכולה לדעת בגבולותיה. המשיח הוא לא אלקים, הוא לא אין-סופי, אבל הוא מעל ומעבר לגבולות האנושיים המוכרים לנו, במיוחד בתחום הזה של ידיעת הרבה נשמות.

על משה – משיח הוא משה האולטימטיבי – כתוב שהוא ידע את כל ששים ריבוא נשמות ישראל, שרשי נשמות כל ישראל, והיה מסוגל לשיר את השיר היחודי והאישי של כל אחת מהנשמות. לשיר את השיר שלך פירושו לדעת את הנשמה שלך. לכל נשמה יש שיר. משיח הוא גם סופר-מוזיקאי, הוא יודע את הניגון של כל נשמה ויכול לשיר לה את הניגון המיוחד שלה.

חסד: האהבה המרפאת של המשיח

אלה שלשת הכחות של השכל. כעת נפנה אל הלב. שלשת הכחות העיקריים של הלב הם חסד, גבורה ותפארת. הם מקבילים לשלשת האבות – אברהם, יצחק ויעקב.

כח הריפוי של האהבה

ראשית, והכי ברור, המשיח צריך להיות הנשמה הכי אוהבת בעולם. הוא אוהב את כולנו. קודם דברנו על כחות אינטלקטואליים עמוקים, וכאן מדובר על רגש פשוט וטהור, אהבה טהורה. האם האהבה עושה משהו? כאשר מישהו אוהב אותך הוא נותן לך, מה שיש לו לתת ולהעניק (אברהם, איש החסד, נקרא "האדם הגדול בענקים" – במעניקים). אבל עצם כח האהבה לנשמה אחרת פועל. מה הוא עושה? קשור למה שאמרנו קודם, בעץ החיים ספירת החסד נמצאת בצד ימין, בדיוק תחת החכמה. היכולת להאיר-לאבחן את המחלה היא החכמה ואמרנו שהיא חצי רפואה. מהו החצי השני של הרפואה? הכח של האהבה.

איך אני יודע שהאהבה מרפאת? כי כתוב על אברהם, שיש לו כח לרפא באהבה ובתפלה שלו. יש לו אהבה לכל האנושות, גם למי שלא מתנהג אליו כראוי. אבימלך היה מלך הפלשתים באותו זמן, הוא לא היה טוב אליו, אבל בסופו של דבר כשהוא וכל בני ביתו נעשו חולים כי הוא לקח את שרה אמנו, וכאשר הוא החזיר את שרה לאברהם – שהוא התגלמות האהבה – אברהם התפלל עבורו באהבה ושם מופיע לראשונה שרש רפא בתורה, שה' ריפא את אבימלך ואת כל ביתו בזכות אברהם. שוב, אהבה היא כח לרפא. משיח בא לרפא את חוליי האנושות, מחלות גשמיות ומחלות רוחניות, והכח הזה בא מאברהם, כח האהבה.

גבורה: אומץ הלב של המשיח

הכח הבא בכחות הלב הוא גבורה. יש מלה נרדפת לגבורה, שנשתמש בה בציור הדמות האידיאלית של הרבי, הדמות האידיאלית של משיח – אומץ (courage). עד עכשיו היו רעיונות מאד נחמדים, כעת מגיעים למושג של כח, תכונה של אופי חזק. מתי אתה צריך להפגין אומץ? כשמישהו מתנגד לך. כשמשיח יבוא עדיין תהיה התנגדות, הוא עדיין צריך להיות במאבק עד שינצח ויהרוג את השטן, הנחש הקדמוני, האחראי על החטא הקדמון של האנושות, שמתבטא בכל הבחינות של החברה האנושית.

משיח יצטרך להיות הנשמה הכי אמיצה בעולם כדי להתגבר על אויביו. דבר מאד פשוט שהרמב"ם אומר שכאשר משיח יופיע הוא יצטרך קודם כל לעורר ולהחזיר את עם ישראל ללכת בדרך התורה, אבל הדבר הבא שהוא אומר שמשיח יעשה הוא שילחם מלחמות ה', מלחמת עמלק, האויב המושבע של עם ישראל והאויב של כל האנושות, וזאת בזכות האומץ שלו, הגבורה שלו. מי שיש לו הכי הרבה אומץ להלחם במי שמונע מליישם את השלבים המעשיים המובילים לגאולה, הוא ניצוץ משיח. המשיח הוא המושיע את עם ישראל ואת האנושות כולה מכל צר ואויב המתיצב לנגד, מבפנים (בתוך הנפש פנימה, היצר הרע, הנחש הקדמוני שבלב) ומבחוץ.

תפארת: יפי המשיח (מוטציה חיובית ומושכת) כשמלמד תורה

היפי הכולל והמושך של המשיח

הדבר הבא הוא תפארת. משיח צריך להיות הנשמה הכי יפה. מה זה אומר להיות יפה? לא רק יפי גשמי – הוא יהיה יפה, אבל זו לא תמצית היפי. מה יפי אומר? יפי הוא היכולת לכלול את כל הגוונים של המציאות, שאינם זהים, וליצור ביניהם מיזוג יפה ומפואר. כמו שילוב של צבעים, או שילוב של צלילים במוזיקה, שיש בו יפי, הרמוניה, פאר ושלמות.

על היפי של המשיח כתוב "מלך ביפיו תחזינה עיניך", הנביא אומר שכולנו מייחלים לראות את היפי מעורר-ההשראה של המשיח. בקבלה התפארת עולה עד לכתר, העל-מודע, הפלא של המשיח. היפי של המשיח מעורר בכולנו השראה להיות כמוהו. יפי מושך, אנשים נמשכים ליפי, ויפי מעורר השראה להתדמות לו. כמו שאמרנו קודם שהמשיח רוצה להתדמות לה', בכתר שלו, בתפארת המשיח מעורר בנו רצון להתדמות אליו – הוא אדם שאתה רואה ואומר שאני רוצה להיות כמו הנשמה הגדולה הזו, זהו היפי של הנשמה.

יפי המשיח בלימוד התורה

ספירת התפארת היא גם העמוד של התורה ובפרט הכח ללמד תורה. אחד הדברים שכתובים על משיח שהוא גדול המורים בכל הדורות, המורה האולטימטיבי. לאיפה שייכת תכונה זו בעץ הספירות? לספירת התפארת. כשאנו אומרים שאנו מאחלים לעצמנו שהמשיח יתגלה והעינים שלנו תראינה את יפיו של המשיח, למה בפרט אנו מייחלים? היפי של המשיח מתגלה במיוחד כשהוא מלמד. יש משהו בכך שהחסיד רואה את הרבי מלמד – שבלימוד שלו מופיע כל היפי שלו. זה כי תפארת הוא הקו האמצעי של עץ החיים, זהו הענין של התורה, והאמצע כולל ומחבר את כל הגוונים והצלילים, כפי שאמרנו. היפי שלו מופיע במיוחד כשהוא מלמד תורה.

השתקפות יפי המשיח במקדש

הפסוק אומר "כתפארת אדם לשבת בית". לאחר קירוב עם ישראל לתורה (חסד) ומלחמת עמלק (גבורה), התפקיד הבא של מלך המשיח לפי חז"ל (וכפי שכותב הרמב"ם) הוא בנין בית המקדש במקומו. בית המקדש הוא הבית המפואר ביותר בעולם, הבית שבו מתקיים "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".  ה' שוכן גם בתוך הבית הפיזי וגם – בזכות בנין בית המקדש והעבודה שבו – בתוך נקודת הלב (נקודת התפארת) של כל אחד ואחת מישראל. במדה מסוימת יפי בית המקדש הוא הוא יפיו של מלך המשיח בהתגשמות פיזית העומדת לעד (לקמן נראה שלפי הפשט מלך המשיח עצמו הוא בן אדם שיחיה וימות), ומזה מובן ביותר את פסק ההלכה של הרמב"ם ש"משיח בונה מקדש", משיח ולא אחר, היות שכל ענין בית המקדש הוא לשקף בעולם את יפיו של מלך המשיח וממילא עליו דווקא לבנות אותו (עם חוש האסטטי שלו).

מוטציה חיובית

אפשר לומר משהו נוסף על תפארת? כמו שאמרנו קודם, משיח הוא לא ה'. לכל אחד מאתנו יש ניצוץ אלקי בתוכו, "חלק אלוק ממעל ממש". אבל כן אפשר לומר על משיח – במושג שלקוח מביולוגיה, מתיאורית האבולוציה – שמשיח הוא משהו חדש, מוטציה חיובית, דילוג קוואנטי של האנושות למקום חדש. אפשר לומר שמין חדש של האנושות מופיע במציאות. איך תיאורית האבולוציה מסבירה מוטציה חיובית? מוטציה חיובית היא מוטציה יפה. מה זאת אומרת שהיא יפה? שהוא מושכת. מוטציה חיובית היא כה יפה עד שהמין השני רוצה להתחבר אליה ולהוליד תולדות ממנו. זו דרך לדמיין את המשיח, משיח הוא מוטציה חיובית כל כך יפה שכולם יתאהבו בו, ירצו להתייחד איתו, כולם ירצו להוליד ילדים ממנו, ילדים שיהיו כמוהו. כל אלה תכונות של התפארת.

נצח והוד: חריצות והתמדה

המשיח – איש של עבודה קשה

שני הכחות הבאים בלב באים ביחד, נצח והוד. אלה כחות הנפש שמופיעים בפעולה, כחות המעשה. הרגשות הקודמים היו מדות הלב. אבל כשאדם צריך לפעול הוא זקוק למוטיבציה רגשית מסוג אחר. שני הכחות נצח והוד הם כמו שתי רגלים, שיכולות לתפקד רק יחד.

כמה אנשים אוהבים לצייר לעצמם את המשיח כאיזה סופרמן. אמרנו שהוא מוטציה חיובית, אבל יחד עם זה הוא לא סופרמן. קודם אמרנו שהמשיח הוא לא ה', וכעת אומרים שהוא לא סופרמן. מה הכוונה? כמה שהמשיח יהיה גדול הוא לא אחד שמופשט בהנהגה בדרך הטבע, הוא לא סומך על נסים בלבד. משיח בעצמו הוא פלא מהלך, נס מהלך, אבל בפעילות שלו לתיקון העולם, עד גאולת העולם ובנין המקדש, הוא פועל דווקא בדרך הטבע, לא סומך על נסים.

כמה שהוא אישיות פלאית, בו זמנית הוא הנשמה הכי פרקטית בעולם (וזהו הפלא האמיתי שלו, מה שהוא נושא הפכים כנ"ל). הוא האדם הכי חרוץ, כמו שראינו אצל הרבי. משיח הוא איש-של-עבודה-קשה (hard-worker). יש מי שרואה את המשיח לא כסופרמן אלא כקוסם (magician), אבל משיח הוא לא קוסם, הוא לא משתמש בקסמים (חוץ מאשר הקסם האישי שלו, מה שהוא מוצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, וכמו שיתבאר עוד בספירת המלכות). אם אתה קוסם אתה לא צריך לעבוד קשה, אתה יכול לעשות הכל בקסמים. זה לא משיח. משיח הוא איש-של-עבודה-קשה, הוא קם מוקדם והולך לעבוד והולך לישון מאוחר ועובד קשה במשך כל היום.

נצח והוד – חריצות והתמדה מתוך הכרה במגבלות

מה הם שני הצדדים של עובד-קשה? יש לכך שתי מלים שהשתמשנו קודם באנגלית – הוא חרוץ (industrious) ומתמיד (diligent). החריצות היא שימוש בכל הכחות הפוטנציאליים. הוא מכיר במגבלות שלו ובמגבלות החברה שהוא בא לעזרתה. הוא מכיר במגבלות שלו תוך שהוא עושה ככל יכולתו להתגבר על מניעות ומכשולים ולהפיק את המירב שהוא מסוגל לו במסגרת המגבלות. זהו נצח, החריצות ככל יכולתו. ההכרה במגבלות שהחברה הנוכחית שמה לו והתמודדות עם המגבלות האלה זו ספירת ההוד.

יותר מזה, אולי היית מצפה שמשיח יחיה חיי נצח. תחית המתים היא השלב האחרון בגאולת העולם. אבל לפי הפשט, לפי הרמב"ם, משיח הוא בן תמותה, הוא יחיה וימות. המורשת שלו תמשיך לנצח, היא נצחית, אבל הוא בן תמותה והוא גם "בר נפלא", הוא עלול ליפול. הוא לא ה', לא סופרמן ולא קוסם. העובדה שהוא אדם מאד פרקטי שייכת לספירות נצח והוד.

יסוד: נאמנות

אחר כך באה ספירת היסוד. היסוד בלב מאד דומה לדעת במח, כי זהו כח של חבור. תכונת היסוד, כאשר מתייחסים לציור השלם של המשיח, היא הנאמנות. נאמנות כמו בין איש לאשתו, מסירות ומחויבות. המשיח מסור ומחויב ליעוד שלו, לגאול את האנושות. כמה שהוא מאד פרקטי וחרוץ ומתמיד, כמו שהסברנו, כשמגיעים ליסוד מופיעה התגלמות המסירות לשליחות והנאמנות לכל אחד מאתנו.

בדעת הוא יודע כל אחד מאתנו וביסוד הוא לא יאכזב אף אחד מאתנו, כי הוא נאמן לכל אחד מאתנו. אתה יכול לסמוך על המשיח שהוא לא יאכזב אותך. חסידים נוהגים לומר, "הרבי הבטיח הרבי יקיים". בקבלה, נצח והוד הם הכחות המבטיחים בנפש ואילו היסוד הוא הכח המקיים. זו תכונת היסוד של המשיח.

מלכות: שפלות, שיקוף והשתקפות

שפלות המלך – מקור הכריזמה שלו

האחרונה בספירות היא מלכות. מה זה אומר כשמסתכלים על תמונת אישיותו של המשיח? המלכות היא הקרבה והדמיון שלו לדוד המלך, שהמדה העיקרית שלו היא שפלות, "והייתי שפל בעיני". מלכות, סיום הספירות, משקפת את ספירת הכתר, שהרי "אין כתר אלא למלך". לכתר שייכנו את הפרדוקס של טרנסצנטדנלי ואימננטי – מה שיוצר את תחושת ההפלאה – ואילו המלכות יותר קשורה לכריזמה.

למנהיג יש כריזמה מנהיגותית. יש כריזמה שקשורה ליפי – בקבלה התפארת קשורה למלכות – אבל יש עוד כריזמה מיוחדת של המלכות, ששונה מהכריזמה עליה דברנו קודם, וזו הכריזמה שבאה עם השפלות הקיומית. יש שני פסוקים במשלי, אחד אומר "אשת חן תתמוך כבוד" והשני אומר "שפל רוח יתמוך כבוד". מכך אני מבינים ששפלות רוח היא עצמה הכח של "אשת חן". הכריזמה של המלכות נקראת חן. היפי של התפארת נקרא פאר או יפי, "מלך ביפיו", אבל היפי של המלכות נקרא חן, והתורה מלמדת אותנו שהחן האמתי והקדוש בא עם שפלות.

המלך – שקוף (כדי לגלות את ה') ומשקף (כל יהודי)

מה הפרדוקס שמופיע במלכות, בדומה לפרדוקס של הכתר? מצד אחד, השפלות של המלך מבטאת שהמלכות היא לא שלו אלא של ה'. בתורה המצוה של מינוי המלך היא "שום תשים עליך מלך". למה הכפילות של "שום תשים"? הזהר מסביר שקודם כל "'שום' לעילא", תמליך את ה', ואז "'תשים' לתתא", תמליך כאן מלך בשר ודם. תמליך את אותו אחד שיודע יותר מכל אחד אחר בעולם שרק ה' הוא המלך, שהאמת הזו משתקפת דרכו – את המלך האמתי לא רואים, הוא ממש לא כאן, הוא שקוף וה' מתגלה דרכו לעולם ועד. אם הוא 'שקוף' למלכות ה' אזי ה' מולך דרכו לעולם ועד.

המלכות דקדושה מעבירה ומשקפת בנאמנות את מלכות ה', ובו זמנית המלכות נקראת מראה – כשאתה מביט בראי אתה רואה את עצמך משתקף בו. כשכל אחד מתסכל במלך הוא רואה את עצמו משתקף במלך. אחת הנשמות בתנ"ך שמבטאת מלכות היא אסתר המלכה, הגיבורה של חג הפורים המתקרב אלינו. אסתר הסתירה את עמה ואת מולדתה, אף אחד לא ידע מאיזו אומה היא, וכל אחד שהסתכל עליה ראה אותה כאחת מהעם שלו. במלים אחרות, כל מי שהסתכל עליה ראה את עצמו. זו תכונה של המלך האמתי, שכל אחד רואה את עצמו בתוך המלך – המלך הוא רק ראי. אלה שתי תכונות שונות ואפילו מנוגדות, שמצד אחד הוא שקוף ומגלה דרכו את ה' ומצד שני הוא ראי שכל אחד רואה בו את עצמו, וזהו החן שלו. זו הכריזמה האולטימטיבית של המלך, שהוא משקף את כולם באישיות שלו.

סיכום

בכך סיימנו לצייר את הציור של המשיח, שאנו מקוים שיבוא במהרה בימינו. ולסיכום:

ב. שאלות ותשובות

משיח "מן חייא" ו"מן מתיא"

שאלה: האם עלינו לזהות את המשיח עם מישהו ספציפי? אם כן, האם הוא צריך להיות מישהו מהדור הזה או יכול להיות מהעבר?

תשובה: בגמרא מצאנו כתוב שאם משיח הוא מהחיים הוא זהו וזהו ואם מהמתים זהו וזהו. הדוגמה מהמתים שם היא דניאל איש חמודות והדוגמה מהחיים שם היא רבי, רבינו הקדוש. חכמים השאירו את זה פתוח... כשמנסים למצוא משיח שחי בדור צריך לעבוד קשה.

אומץ כנגד הפוליטקלי-קורקט

שאלה: האם הרב יכול להסביר יותר על אומץ. ההגדרה הפופולארית של אומץ היא להרגיש את הפחד ולעשות זאת בכל זאת. איך להגיע למעין של האומץ בתוכנו?

תשובה: אומץ הוא היכולת לצאת מכל התבניות, לשחות נגד הזרם, לחשוב מחוץ לקופסא. האומץ לחלוק על משהו בשם האמת של ה'. אנחנו לומדים תורה, תורת אמת, כדי לקבל אומץ. אחת הסיבות ללימוד תורה לעומק היא כדי לקבל אומץ. התורה מלמדת את האמת והאמת בדרך כלל היא לא מה שהולך עם הדעה והאג'נדה הפופולארית. אדם שמדבר את האמת צריך אומץ. תמצית הכח של משיח היא שהוא דובר אמת. משיח הוא מנהיג – דבר (לשון דיבור), הדובר של הדור. הכח של מנהיג-דבר הוא לומר את האמת גם אם היא לא פוליטקלי-קורקט. זה ביטוי פשוט לאומץ שצריך לקבל מהתורה. האומץ הוא לא רק לומר אלא להנהיג אנשים לפי האמת של התורה, וזה לא מה שתמיד פוליטקלי-קורקט לומר ולעשות. הרבי אמר לומר גם מה שאינו פוליקטקלי-קורקט "באופן המתקבל", צריך לומר באופן שיתקבל באזניו ובדעתו של השומע.

משיח שמצפים לו לא יבוא – סוד הכתר

שאלה: האם הרב יכול לדבר יותר על הרעיון שמשיח יהיה מישהו בלתי צפוי אפילו שעברנו על כל התכונות שמצפים להן?

תשובה: התשובה לשאלה היא הכתר. כל ההיבטים שדברנו עליהם, אפשר קצת להזדהות איתם ולחפש אותם, אבל הפלא של הכתר עומד להיות הפתעה. זו שאלה מאד מתבקשת וטובה, אפילו חשבתי להתחיל את השיעור עם השאלה הזו. אדמו"ר הזקן אמר שמשיח שמצפים לו אף פעם לא יבוא ולמשיח האמתי אף אחד לא באמת מצפה, הוא הפתעה גמורה. זה הפלא של הכתר.

הנחש הקדמוני בדורנו

שאלה: הרב אמר שמשיח צריך להאבק בנחש הקדמוני. השאלה מיהו היום הנחש הקדמוני ומיהו היום עמלק?

תשובה: ענינו לשאלה זו קודם, כשאמרנו קודם שהאומץ של המשיח הוא לומר דברים שאינם פוליקטלי-קורקט. מכך מובן שהפוליטקלי-קורקט הוא האויב. איפה הוא מתבטא? בתקשורת של דורנו. הנחש הקדמוני הוא מי ששולט במדיה כעת, השולט באינטרנט, בכל המדיה, בכל החדשות – זהו הנחש הקדמוני. אם הנחש יעשה תשובה – הוא גם יכול לעשות תשובה – הוא יהיה שמש גדול של האנושות, כפי שהיה אמור להיות ביחס לאדם הראשון, ועדיין לו יש הזדמנות לעשות זאת. צריך אומץ כדי להלחם בנחש. כדי להלחם בנחש הזה צריך להיות גאון (ingenious), צריך להיות חכם-מבריק. כדי להלחם צריך להיות חכם. בקבלה כתוב שהשרש של החכמה הוא בגבורה של הכתר. שאלו איך משיח יעשה זאת? חוץ מחריצות ועבודה קשה צריך גאונות ויצירותיות. נתפלל לה' שיתן למשיח את החכמה כדי לנצח את הנחש.

כבדות משה בעניני הגוף

שאלה: מה ההבדל בין כינוי משה בעברית "ערל שפתים" לתרגום "יקיר ממלל"?

תשובה: "יקיר ממלל" פירושו כבד-דבור, יקיר הוא כבד. משה היה כה רוחני שהוא יותר נשמה מגוף. הגוף של אליהו הנביא היה לגמרי זך ושלם כי הוא נולד אחרי הריון של 12 חדשים. משה נולד אחרי הריון של שבעה חדשים (למקוטעין) ולכן כל מה שקשור לגוף הפיזי 'כבד' עבורו. כדי לחשוב אתה לא צריך להשתמש בשפתים הפיזיות שלך, אבל כדי לדבר צריך להשתמש בגוף, הנשמה שלו לא חדרה לגמרי לגוף והשימוש בשפתיים כבד עבורו.

פיתוח ניצוץ המשיח באופן מאוזן

שאלה: הרב הסביר עשרה אספקטים של משיח ואמר שבכל אחד יש ניצוץ משיח. האם עלינו לנסות לעורר את כל עשרת האספקטים יחד, או לעורר ולפתח אחד או שנים, שיותר טבעיים לאדם, ומשם להמשיך לעורר עוד?

תשובה: אם יש יותר קרבה למשהו אפשר להתחיל לעבוד איתו. אחד הכללים בקבלה שכל דבר שבקדושה הוא מתוקן ומאוזן. לכן עץ החיים של הספירות מכיל שלשה קוים – ימין, שמאל ואמצע. אם מה שטבעי לך ובחרת בו הוא בקו האמצעי – תעבוד עליו. אבל אם מה שבחרת הוא בקו ימין כדאי שתשתדל לאזן אותו עם הכח המקביל בקו שמאל. אם הוא בקו האמצעי בסדר לעבוד עליו בפני עצמו.

"ברוח שפתיו ימית רשע"

שאלה: איך משיח נלחם, באיזה כלי זין הוא משתמש?

תשובה: על משיח כתוב "וברוח שפתיו ימית רשע". קודם הזכרנו את השפתים של משה, שהיה "ערל שפתים", אבל למשיח תהיינה שפתים מאד חזקות, כך שיוכל להמית רשע ברוח שפתיו, הוא הורג את הנחש ברוח שפתיו. רבי נחמן אומר שמשיח לא יירה כדור אחד, רק ברוח שפתיו.

הדרך הכשרה לגאולה

שאלה: יש היום כל מיני משיכות לדרכים רוחניות, מדיטציה, מודעות, קבלה ומדיטציה יהודית. האם זו אופנה חולפת או חלק מבשורת הגאולה?

תשובה: אנחנו מאמינים שזה חלק מבשורת הגאולה, אבל צריך לעשות זאת נכון. לא ללכת אחרי יוגה ודברים זרים אחרים – זה לא בשבילנו וגם לא בשביל אומות העולם. בסופו של דבר כל העולם יתאהב בתורה וביפיו של המשיח והתורה החדשה שהוא יגלה לנו. כל הרוחניות נמצאת בתורה. יש נקודות של חכמה באומות, אבל לא דרך חיים רוחנית. התבוננות (מדיטציה) על פי קבלה וחסידות זו ההתחלה, והיא צריכה להתקדם ולהתעצם. כמו שאמרנו מקודם, כאשר תגיע מסה קריטית של עבודה רוחנית מתוקנת הגאולה תתגלגל מעצמה כמו כדור שלג.

נצח והוד – בטחון פעיל ובטחון סביל

שאלה: מה האיזון הנכון בין עבודה קשה וקידום חזון משיחי לבין ההשתלבות בהשגחה הפרטית ורצון ה'?

תשובה: זה בדיוק מה שאמרנו קודם על האיזון בין ימין ושמאל. איזון שייך למאזנים, שהן בקבלה כח הספירות נצח והוד. נצח הוא פעיל והוד הוא סביל. יש שאיפה – אני שואף, כולנו שואפים, משיח גם שואף – ופועלים לממש את השאיפה, זו פעולת הנצח, כח הבטחון הפעיל של הנצח. נצח והוד נקראים בטחון פעיל ובטחון סביל. הפסוק בתנ"ך אומר "בטחות חכמה", בכליות יש חכמה. חכמת הכליות היא שני סוגים של בטחון – פעיל וסביל. בטחון פעיל הוא בטחון שה' נותן לי כח לעשות חיל, לעבוד קשה ולהגיע להשגים, ובטחון סביל הוא בטחון בו איני עושה מאומה ואני לחלוטין נסמך על ה' – תכונת ההוד.

שתי הנשמות שהן דוגמאות לשני סוגי הבטחון הם המלך דוד במלחמותיו והמלך חזקיהו במלחמתו נגד סנחריב. דוד המלך אמר "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם", הוא עשה הכל לבד בכח שה' נתן לו, הוא היה השתקפות מלאה של כח אלקי. ההיפך הוא חזקיהו, שאמר שאין לו כח לרדוף אחרי אויביו, ומה הוא עשה? הלך לישון. הוא אמר: אני לא יכול לעשות זאת – זו האמת, הוא לא היה מסוגל – רק אתה ה' יכול, אני הולך לישון ואתה תעשה. הנצח וההוד הם שותפים, פועלים ביחד, ושני סוגי הבטחון הם פרקטיים. לפעמים להיות פרקטי הוא לעשות כל מה שאני יכול ולפעמים להיות פרקטי היינו ההיפך הגמור, לדעת שאיני יכול לעשות, אלא רק ה' יכול לעשות. אלה הם בטחון פעיל ובטחון סביל.

המשיח 'נופל מהתמונה'

שאלה: מה פירוש שמשיח נקרא "בר-נפלא"? האם המשיח ימות או לא?

תשובה: נתחיל מהסוף, לפי הרמב"ם המשיח לא יהיה נצחי, הוא ימות. אם נזכה יש אפשרות שהוא וגם נשמות אחרות תהיינה נצחיות, ותהיה תחית המתים בתחלת ימות המשיח, אבל לפי הפשט – בגמרא – כתוב שימלוך אחריו בנו ובן בנו כמו שכתוב בתהלים, "ולפני ירח דור דורים". זו התשובה הפשוטה.

העובדה שמשיח נקרא בר נפלא, נפל בעברית, קשורה לשפלות של המשיח, תכונת המלכות כפי שהוסבר. יש משהו במשיח שהוא כאן אבל הוא כל הזמן נופל. מה הכוונה? הוא נופל מחוץ לתמונה. הוא אומר 'אל תקח אותי כל כך ברצינות, אני סך הכל נופל', ואז הוא צריך להופיע שוב כדי ליפול שוב... כשהוא נופל רואים דרכו מי המלך האמתי, "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד".

משיח בן יוסף (נאמנות) ומשיח בן דוד (שפלות)

שאלה: האם הפרצוף, התמונה שלמשיח שהרב צייר, היא של משיח בן יוסף, משיח בן דוד או כל אחד מהם?

תשובה: בכללות כל אחד מהם, אבל בפרט משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הם שתי הספירות האחרונות, יסוד ומלכות, בכל אישיות מודגשת תכונה אחרת. הנאמנות של היסוד שייכת במיוחד למשיח בן יוסף והתכונות של השפלות, השקיפות, השתקפות-המראה והחן של המלכות עצמה שייכות בפרט למשיח בן דוד.

התבוננות לקירוב הקץ

שאלה: כתוב בגמרא על "בעתה אחישנה" – "'זכו' אחישנה, 'לא זכו' בעתה", או שמשיח עצמו ידחוק את הזמן ויגרום שהגאולה תבוא.

תשובה: הרבי אמר בשנים האחרונות שהדבר הכי חשוב כדי להביא את המשיח הוא לחשוב עליו – בדיוק מה שעשינו הערב – למצוא אותנו בו ואותו בנו. להיות מוכנים לכך שהוא יגיע ולהתפלל על כך. על הזמן של "בעתה" כתוב "כלו כל הקצין", כעת משיח כבר צריך להיות כאן ואנחנו רק צריכים לרצות בו. יש אופוזיציה למשיח, יתכן שהנחש של המדיה גורם שלא ירצו שמשיח יבוא. הדרך להתגבר על זה ולזכות למשיח היא להגביר מאד את הרצון בו, לצעוק "עד מתי", לרצות בכל לבנו את המשיח. חלק מהציפיה הזו היא לבנות את התמונה, מה אנחנו מצפים ממנו. אם אני מתפלל על משהו אני צריך לצייר לעצמי על מה אני מתפלל. זה מה שניסינו לעשות הערב, לצייר מה שרוצים, במה אנו מאמינים (אמונה היא מלשון אמנות הציור כנודע), ואם נתפלל מספיק משיח יבוא.

התבוננות בפרצוף – הלבשת הספירות ("לבושין תקינת לון")

שאלה: ב"פתח אליהו" מונים את כל הספירות ונותנים להן שמות או דימויים, מדובר גם על הלבושים של הספירות, "לבושין תקינת לון", והשאלה מה זה ואיך מתקשר לפעולת משיח בעולם ובתוכנו?

תשובה: מה שעשינו הערב, ההתבוננות שבכל ספירה נתנו תכונה שונה של משיח, הוא להלביש את הספירות. כל הספרים הרבים שהזכירו שיש לנו כאן מבוססים על המודל של הספירות, וכל ספר נותן עוד לבושים לספירות, שמות ותוארים שונים. מה שהסברנו הערב לגבי משיח השתמש במלים חדשות, מלים שטרם השתמשנו בהם ביחס לספירות – המלים והמחשבות האלה הם לבושים חדשים. מפעם לפעם צריך ללכת לחנות לקנות בגדים חדשים, אופנה חדשה. משיעור לשיעור, כל חודש, משתמשים במלים חדשות, עושים לבושים חדשים לספירות.