אברהם התחיל להאיר

[א] נקודה מעובדת משיעור אור לז"ך כסלו ע"ז. נרשם על ידי איתיאל גלעדי.

[ב] בראשית א, ב-ג.

[ג] בראשית רבה ב, ג: "אמר הקדוש ברוך הוא עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה תבא האורה ויאמר אלהים יהי אור זה אברהם הה"ד (ישעיה מא) מי העיר ממזרח צדק וגו' אל תקרא העיר אלא האיר".

[ד] שמות רבה טו, כו.

[ה] ראה בת עין דרושי חנוכה ד"ה "הנה ענין החנוכה". לכללות המאמר יש לציין כי השייכות בין אברהם אבינו לחנוכה מבוארת באריכות בדרושי חנוכה בספר בת עין ושם מקור רבות מהדוגמאות הבאות לקמן (כפי שיצויין).

[ו] ראה תנחומא וירא כג (הובא ברש"י עה"פ).

[ז] בראשית כב, ה.

[ח] מאור עינים פרשת מקץ דרוש לחנוכה ד"ה "זמן שיעור הדלקת נר חנוכה". הובא בשמו ("המגיד") בבת עין הנ"ל הערה ד. ורמז: כה כסלו בגימטריא מצוה, והיינו "נר מצוה" דקאי בפרט על נר חנוכה.

[ט] ביאור דן ידין לספר קרנים מאמר ו בשם ספרי המקובלים (והובא בשמו בכ"ד וביניהם סדר הדורות ב' קכ"ג; ראה בניהו לר"ה י, ב שהביא מביאור מעשה אליעזר לספר קרנים ישוב לדבר עם דעת רבי יהושע שם שבניסן נולדו האבות, ובאמרי אמת פרשת מקץ תרס"ח יישב עם דעת רבי אליעזר שבתשרי נולד ונפטר אברהם שהיינו בחינת הדלקת הנרות ואילו טבת היינו בחינת הטבת הנרות).

[י] ראה בת עין הנ"ל הערה ד (וכן כתב גם בתפארת שמואל חנוכה אותיות ו, מא, מג).

[יא] בראשית רבה יד, ו. בפרט, מבין שלשת האבות, מתקן אברהם אבינו את הממד של עבודה זרה בחטא אדם הראשון (זהר ח"ג קיג, ב; נתבאר גם בשיעור ד' כסלו ש"ז). פרסום האמונה בא-ל אחד וגיור גרים – התוכן העיקרי של עבודת אברהם, כדלקמן בפנים – הם-הם התיקון לעבודה זרה, כפשוט.

[יב] שבת כג, ב.

[יג] בת עין דרושי חנוכה ד"ה "איתא בגמרא שאמרו היונים". וראה רמב"ן לבראשית יד, א שמלחמה זו היא השרש והסימן לכל מלחמות ישראל עד ביאת משיח.

[יד] תנחומא לך לך יג. במדבר רבה טו, יד (ובכ"ד). הובא ברש"י לבראשית יד, יז.

[טו] ראה נדרים לב, ב.

[טז] וראה בראשית רבה נה, ו: "אברהם אמר הנני הנני לכהונה הנני למלכות זכה לכהונה וזכה למלכות זכה לכהונה (תהלים קי) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם למלכות נשיא אלהים אתה". יש להעיר כי בסדר הדברים קדמה מלכות אברהם (בראשית יד, יז; כנ"ל הערה יד) לכהונה אותה קבל ממלכי צדק (בפסוק יח) – סמוך למלכות כהונה (כשם שפינחס זכה להתכהן בעקבות מסירות נפשו כך זכה אברהם – המלך להתכהן – בעקבות מסירות נפשו עבור לוט, ממנו יצא מלך המשיח).

[יז] כמובא בשם החתם סופר שרבינו הקדוש לא הכליל את חנוכה במשנה בפירוש משום שבני חשמונאי, שזכו לכתר כהונה, נטלו לעצמם גם את כתר המלכות שניתן לשבט יהודה (ממנו בא רבי). וראה במדרש הנ"ל בהערה הקודמת שכאשר רצה משה רבינו להדמות בכך לאברהם אבינו נאמר לו "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדֹלים אל תעמֹד" (משלי כה, ו). ויש לדרוש כי "אל תתהדר" (שנאמר למשה, בניגוד לאברהם) רומז לסוד המלך הדר, ההופך את התהו לתיקון, כדלקמן בפנים בענין חנוכה, ו"ובמקום גדֹלים" (שנאמר למשה, בניגוד לאברהם) רומז למקום כהנים גדולים, מקומו של אברהם שהוא "האדם הגדול בענקים" (וחיי שרה אשתו מתחלקים ל-מלך גדֹל שנים – מלך עד לידת יצחק ועוד גדל שנים לאחריה).

[יח] ראה מפענח צפונות פרק תשיעי (והוא בסוד תיקון עולם התהו, עולם הנקודים, כדלקמן בפנים).

[יט] שבת כא, ב.

[כ] זהר ח"א פו, א. בת עין הנ"ל הערה יג.

[כא] סוד הבינים (בין השמשות ועד"ז בין הבתרים) הוא בסוד "קרן זוית" המגלה את האין האלקי – "אַיִן מזל לישראל" (בעש"ט עה"ת לך לך כו עפ"י שבת קנו, א) – הנושא ומחבר הפכים, עיקר הסוד של חכמת-תורה ישראל בו כפרו היונים (ראה באריכות בספר הנרות הללו מאמר "עזות דקדושה") ואכמ"ל.

[כב] בראשית טו, יב. וראה בת עין שם ש"רגלא דתרמודאי", עליה נאמר "עד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא, ב), רומזת לתרדמת הגלות, "ותרדמה נפלה על אברם").

[כג] שם פסוק יז.

[כד] בראשית יח, א.

[כה] שם לח, יד.

[כו] סוטה י, א (הובא בשינוי לשון ברש"י עה"פ).

[כז] שו"ע או"ח תרעא, ו (עפ"י ב"ק סב, ב).

[כח] בת עין דרושי חנוכה ד"ה "הנה מצינו כמה מצות בתורה".

[כט] עפ"י תהלים לו, יב: "אל תבואני רגל גאוה" (כאשר הגאוה יוצאת מה-ג של רגל, כנודע בביטויים רבים בתנ"ך). ורמז: רגל גאוה בגימטריא אברהם המתקן זאת (והופך את ה-רג של "רגל גאוה" ל-גר המתגייר), כמבואר בפנים.

[ל] בראשית יח, כז.

[לא] בת עין דרושי חנוכה ד"ה "איתא בגמרא לעולם ילמוד אדם".

[לב] תהלים נב, ג.

[לג] מיכה ז, כ.

[לד] ביחס בין חנוכה ופורים, שני חגי "פרסומי ניסא" שתקנו חכמים, הרי בפורים "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (אסתר ח, יז; וכן מופיע "פחד מרדכי"), בעוד בחנוכה העיקר הוא אור החסד וההתקרבות מתוך משיכה-התאהבות ב"אברהם אֹהבי" (ישעיה מא, ח; וראה בת עין בת עין הנ"ל הערה יג שבגלות נפגמת מדת היראה-הפחד אך מדת האהבה-החסד נותרת בטהרתה). לכן יש לומר שבעוד היהודי של פורים ("מרדכי היהודי" שמפחדו "ורבים מעמי הארץ מתיהדים") "זה הכופר בעבודה זרה" (מגלה יג, א) – בקיום הדבר השני של עשרת הדברות, "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ, ג) – הרי שהיהודי של חנוכה (סוד יהודית, גיבורת הנס יפת התאר ומעוררת האהבה, היודעת בשעת הצורך למי יש לחתוך את הראש...) הוא זה המודה בדבר הראשון, "אנכי הוי' אלהיך" (שם פסוק ב).

[לה] בת עין הנ"ל הערה ד באריכות. ורמז: תקון עולם התהו עולה "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" (וראה לקמן הערה נט).

[לו] ע"ז ט, א.

[לז] בראשית יז, ה. שם זה ניתן לו עם ברית המילה, כאשר דווקא ההבדלה שלו מהאומות בברית המילה (עצם ה"מל" של ההבדלה, כנודע ממורנו הבעל שם טוב), היא המאפשרת לו להאיר להם ולהכניס אותם לגבולו, גבול הקדושה, ולהגיע להמתקה אמתית (על אותה מילה, מצות אברהם, גזרו היוונים – וראה בת עין הנ"ל הערה יג, ושם מבואר כיצד כל המצות שגזרו עליהן היוונים שייכות בפרט לאברהם אבינו).

[לח] בראשית רבה לט, יד (ובכ"ד).

[לט] בת עין הנ"ל הערה ד. וכמפורש במדרש (בראשית רבה מט, ד ובכ"ד) כיצד דרך הכנסת אורחים הקריא אברהם את שם ה' בפי כל.

[מ] ישעיה מה, יח. ורמז: חנוכה מתקן את ה-תהו ומשלימו ל"פרו ורבו" (בראשית א, כח), תוכן הענין של "לא תהו בראה לשבת יצרה" (יבמות סב, א).

[מא] כאשר גר תושב מותר בישיבת ארץ ישראל, אך רק בגר צדק יש ישוב הארץ לגמרי באשר הוא מקיים בישיבתו מצות ישוב ארץ ישראל (כשיטת הרמב"ן המונה מצוה זו בין תריג מצוות).

[מב] שמות טז, לה.

[מג] ע"ח של"ט פ"א (מ"ב) ובכ"ד.

[מד] כהוראת הרבי מליובאוויטש בכ"ח ניסן תשנ"א, כאשר מסר לנו את העבודה של הבאת משיח צדקנו על ידי "ענינים שהם באופן של אורות דתהו אבל בכלים דתיקון".

[מה] ראה באורך בספר הנרות הללו מאמר "נצחת וגם ירשת".

[מו] ראה באורך בספר הנרות הללו מאמר "על צדיקים וגבורים".

[מז] משלי ו, כג.

[מח] בראשית לו, לט.

[מט] שו"ע או"ח תרעא, ב בהגהת הרמ"א. ראה לקו"ש ח"א שיחת מקץ-חנוכה סעיף טו ואילך.

[נ] גיורי אברהם, הרוצה לקרב את כולם (כמאמרו "לו ישמעאל יחיה לפניך") הם בסוד ההכנעה, כשרצונו להיטיב לכל ולקרב את הכל הוא מתוך תחושת "ואנכי עפר ואפר" (וראה לקו"ת נשא כ, א ובכ"ד); גיורי שרה – החופפת את שערו של אברהם ומקפידה לשלח את מי שאינו מתאים (כמאמר "גרש את האמה הזאת ואת בנה") – הם בסוד ההבדלה; אכן, הגיורים שיכולים להתקיים הם רק גיורי ההמתקה הבאים בדורנו, דור הגאולה (ובמדה מסוימת חוזרים לדרך הגיור של אברהם – שאינו מברר ומנפה את הגרים, כפי שעושה נעמי בהבדלה בין רות לערפה, אלא מפיץ אור לעולם כולו וסומך על מי שיתקרב כי הדבר מעיד על זיקה פנימית ואמתית לעם ישראל ועל בשלות להתקרב לתורת ישראל), ודוק.

[נא] בסוד "אור הגנוז" דמעשה בראשית – "וירא אלהים את האור כי טוב" (בראשית א, ד) לגנזו (חגיגה יב, א; הובא ברש"י עה"פ) – והיינו "נעוץ סופן בתחלתן" מ"יום אחד" דמעשה בראשית עד לעתיד לבוא (וכדלקמן בפנים בענין "נעוץ סופן בתחלתן" ולא באמצען). ורמז: אור הגנוז נר חנֻכה בגימטריא תורה (כנודע בספה"ק כי האור נגנז בתורה).

[נב] ראה שיחת נר ששי דחנוכה תשמ"ז.

[נג] וראה שיחת פרשת "וישלח" תשנ"ב כי בדורנו גם עשו מוכן כבר לגאולה.

[נד] ספר יצירה פ"א מ"ז.

[נה] ראה אמרי בינה שער ק"ש כ, א. תורת חיים בראשית יט, ג; כא, ב.

[נו] יהושע יד, טו. בראשית רבה יד, ו. "האדם הגדול בענקים" הוא הגדול במעניקים, כאדון המעניק לעבדו (ביחס לכל אומות העולם, בהם נאמר "והיו מלכים אֹמניך ושרותיהם מיניקֹתיך וגו'") – הענקה בריבוי בכמות ובאיכות של אור תורה.

[נז] אגרת הבעש"ט שנדפסה בריש כתר שם טוב.

[נח] הערך הממוצע של אורח-גר הוא הדר, סוד המלך הדר (ראשית עולם התיקון, כנ"ל בפנים), כאשר כל גר חוזר (הדר בארמית) לעם ישראל אליו הוא שייך מעיקרו, כנודע בביאור לשון חז"ל "גר שנתגייר" (ולא 'גוי שנתגייר').

[נט] וכפי שנתבאר בענין המהפכה הרביעית – הפצת התורה לאומות העולם – החל מכ"ד טבת תשע"ה.

[ס] דברים ו, ד. כידוע, החיד"א הורה גם לגוי לומר בכל יום את פסוק היחוד של קריאת שמע, מעין גילוי היעוד העתידי (וראה לעיל הערה לב).

[סא] רש"י עה"פ.