בע"ה

ח' תמוז ע"ז – ירושלים

פרצוף יוסף הצדיק

שיעור חדש תמוז באנגלית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. סדרת ימי ההולדת של יוסף בתמוז

יום הולדתו של יוסף בתמוז

ערב טוב, ובקר טוב לכולם באמריקה. בחדשים האחרונים הקדשנו כל שיעור לדמות מרכזית אחת בתורה. דברנו על שבעת האושפיזין של סוכות, שבעת הרועים של עם ישראל – אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. התייחסנו לכולם חוץ מיוסף ואהרן, להם נקדיש את השיעור היום ואת השיעור בחדש הבא אי"ה. את השיעור החדש להתבוננות ביוסף הצדיק והתעצמות עמו. מבין כל הנשמות הוא נקרא הצדיק (ב-ה הידיעה). הוא עמד בנסיון קשה של שמירת הברית ולכן הוא זכה בתואר נצחי "הצדיק" לכל הדורות.

נקדיש את חדש תמוז ליוסף הצדיק כי יש ארבעה דעות שונות[ב] מתי הוא נולד (ונפטר), וכולן בחדש תמוז. הדעה הראשונה שהוא נולד בר"ח תמוז, א' תמוז (לתמוז יש תמיד ר"ח יומיים, אבל היום הראשון הוא עדיין בחדש סיון והיום השני של ר"ח הוא היום הראשון של תמוז); לפי הדעה השניה הוא נולד ב-ב' תמוז; לפי דעה שלישית הוא נולד ב-ז' תמוז (שבת שהיתה אתמול); ולפי הדעה הרביעית הוא נולד ב-כ"ז תמוז[ג].

המספרים הבאים בסדרת תאריכי יום ההולדת

אפשר לעשות סדרה מעוקבת יפה ומסודרת מארבעת המספרים האלה. אני מקוה שכולם יוכלו לעקוב אחרי מה שנפתח בו, יהלום מתמטי. יוסף הוא מאד חכם, החכם בין כל אחיו בודאי ואולי האדם הכי חכם בכל התורה. אמרנו פעם שמכל הנשמות בתורה יוסף הכי שייך למתמטיקה – הוא מתמטיקאי. בטוח שאם הוא נולד בארבעה תאריכים בחדש תמוז יש סבה טובה מאחורי זה...

יש לנו את המספרים 1, 2, 7, 27, ולפי ההפרשים אפשר לבנות את הסדרה ולראות איך היא תתפתח עד אין סוף. ההפרשים הם 1, 5, 20, הפרשי ההפרשים הם 4 ו-15 ובסיס הסדרה הוא 11. אם היו בהתחלה רק שלשה מספרים זו היתה סדרה ריבועית (כאשר החזקה הכי גדולה היאn  ברבוע), אבל מתחילים בארבעה מספרים אז הסדרה היא מעוקבת (n בחזקת 3). המספר הבא בסדרה לא יכול להיות יום בחדש תמוז, כי יש בחדש רק שלשים יום, אבל מה המספר הבא? מוסיפים 11 ל-15 – מוסיפים וה ל-יה ומקבלים שם הוי' – ואת 26 מצרפים ל-20, כך שההפרש למספר הבא הוא 46 (חלק המילוי של שם עב, המילוי הגדול ביותר של שם הוי') והמספר הבא בסדרה הוא 73, בגימטריא חכמה. יש משהו מאד חכם בסדרה הזו של ארבעת ימי ההולדת של יוסף. המספר הבא לא מפורש אלא רמוז, יוצא מהסדרה.

שלשת המספרים הראשונים כאן עולים סה"כ 10, בחלוקה כמו עשר הספירות –1 הוא הכתר, 2 הם חכמה ובינה ו-7 הן המדות. 10 אלו מצטרפים ל-27 ויחד מקבלים 37, חכמה במספר סידורי. חמשת המספרים הראשונים של הסדרה, 37 ועוד 73 (מספרים סימטריים), עולים 110. מה שייך 110 ליוסף? הוא חי 110 שנים. זו תופעה יפה שמוצאים בה קשר ישיר ופשוט ליוסף. מה המספר הבא בסדרה? כשמוסיפים 11 ל-26 מקבלים 37, סך ארבעת המספרים הראשונים בסדרה. שכולם יעזרו לי להוסיף כאן את המספרים... מוסיפים 37 ל-46 ומקבלים את ההפרש הבא – 83. איך יודעים שיוסף הוא מתמטיקאי? השם שלו מלשון תוספת, מתמטיקאים אוהבים להוסיף. המספר הבא בסדרה, תוספת 83 על 73, הוא 156, בגימטריא יוסף! הסדרה הופכת להיות יותר יחודית ויפה. כחסידים אנחנו לא מנסים להוכיח שום דבר, אלא רק להראות את היפי של התורה – היפי מושך לאמת של התורה.

אם נמשיך עוד שני מספרים נגיע ל-477. כאשר יוסף נולד אמו רחל קראה לו יוסף ואמרה "יֹסף הוי' לי בן אחר" – זו הסבה שהיא קראה לו יוסף. הביטוי "יֹסף הוי' לי בן אחר" שוה בדיוק 477.

יסוד – גילוי עשרת סודות הנפש

נאמר עוד משהו על הסדרה הזו ונמשיך הלאה: אם מחשבים את הסדרה הזו עד 13 מקומות, כנגד יג המדות הרחמים של ה', סך כל הסדרה חייב להתחלק ב-13 לפי כללי המתמטיקה, אך לא יודעים יותר מכך. כאן הסך הכל הוא 9100, 13 פעמים 700 – ממוצע כל אבר בסדרה הוא 700 – שעולה גם 5 פעמים 1820, מספר הופעות שם הוי' בתורה, 70, סוד, פעם שם הוי'. גם מראה שזו סדרה מאד מיוחדת. איך הממוצע, 700, קשור ליוסף? יוסף עולה ו"פ שם הוי' ו-9100 עולה 5 פעמים 70 – 350 – פעמים שם הוי'. אבל מה אומר המספר 700 בקשר ליוסף?

יש כמה נקודות שונות של קשר – וביניהן ש-700 בתורה הוא שמו של שת בן אדם הראשון, שמובנו הוא יסוד (כמו תשתית), כמו שפרשו חז"ל ש"ממנו הושתת העולם" – אבל נאמר משהו שיתחבר לרעיון הבא: היום נדבר על כל הספירות של יוסף, כל כחות הבריאה כפי שהם משתקפים בדמותו של יוסף, אבל הספירה המיוחדת שלו היא יסוד, כח הברית – הנסיון שלו הוא לשמור בשלמות ובטהרה את הברית. המלה יסוד היא מאד מענינת, כי היא נקראת י ו-סוד – י היא 10, והיא מצוירת כנקודה, "נקודה מצוירת" (שיש בה תמצית כל העשר ספירות) – ו-י סוד רומז לעשרה סודות. מהם עשרה סודות? הסודות של עשר הספירות עצמן, הכחות הנעלמים שיש בכל נפש. לכל אחד מאתנו יש ניצוץ של יוסף, נקודת צדיק בתוכו – "ועמך כֻלם צדיקים". מה זה אומר? הנקודה העצמית של יוסף היא "מגלה עמֻקות מני חשך", הכח להביא לגילוי מהלא-מודע אל המודע. הענין של יוסף הוא לגלות סודות – זהו הכח של נשמת יוסף, והכח של יוסף בתוך כל אחד. לכל אחד יש סוד, לכל אחד יש עשרה סודות, וכח היסוד הוא לגלות את כל עשרת הסודות. סוד עולה 70 ו-י פעמים סוד עולה 700 (כשהשם שת, שמובנו יסוד, רומז לכך שיש לדרוש י פעמים סוד)[ד], המספר שניסינו להסביר, הממוצע של 13 המקומות הראשונים בסדרה, שהוא כח ספירת היסוד, האור והעצם של יוסף.

המספר ה-14, דוד, בסדרה הוא 3472 = יד פעמים רמח = דוד פעמים אברהם (וכן אברהם במ"ק בגימטריא דוד) – רמז להמשכה מהחסד (מדת אברהם) עד המלכות (מדת דוד), המשכה שהיא בעצם תפקיד היסוד הממשיך למלכות את כל החסדים.

נוסחת הסדרה

כתוב בחסידות שאם אתה מלא אהבה למשהו קשה לעזוב אותו – אז קשה לנו לעזוב את העיסוק בסדרה הזו... כל סדרה אפשר לתרגם לנוסחה, מי שיודע discrete calculus, אותה לימד והגדיר ניוטון. איך מתרגמים את הסדרה הזו לנוסחה אלגבראית? לא קל, אבל גם לא קשה מדי. רק נאמר את הנוסחה (אם מישהו רוצה להבין שישאל את משה...):

f[n] = 611n3 - 21n2 ﬩ 16n ﬩ 6

כשמציבים 0 מקבלים 1, כשמציבים 1 מקבלים 2, כשמציבים 2 מקבלים 7, כשמציבים 3 מקבלים 27, כשמציבים 5 מקבלים יוסף וכשמציבים 7 מקבלים "יֹסף הוי' לי בן אחר".

ארבעת התאריכים בסוד הוי'

אם יש ארבעה ימי הולדת אפשריים ליוסף, הם ודאי גם מקבילים לאותיות שם הוי'. איך אפשר להוולד ארבע פעמים בחדש תמוז? "אלו ואלו דברי אלהים חיים", כל אחד נכון בדרגה מסוימת של המציאות.

לכן צריך לומר שבר"ח תמוז זו לידה של ה-י בנשמה שלו, החכמה שלו. כל נשמה היא "חלק הוי'", יש בה ארבע מדרגות, י-ה-ו-ה – החכמה שלו מופיעה ב-א' תמוז, הבינה שלו (ה עילאה שבשם) ב-ב' תמוז (ושני הימים האלה סמוכים, שהרי חו"ב הם "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"), המדות שלו (ז"א, שכולל ז מדות) מופיעות ב-ז' תמוז והמלכות שלו (יוסף הוא גם מלך) נולדת ב-כ"ז תמוז.

יוסף שייך ליסוד אבל הוא נעשה מלך – בהתחלה משנה למלך פרעה, ואחר כך הוא נעשה מושל ומלך במאה אחוז בכל ארץ מצרים (לא מפורש בתורה, אבל כך חז"ל מלמדים אותנו). אם כן, יוסף הוא צדיק שהופך למלך. דוד הוא רק מלך, אבל יוסף הוא צדיק (יסוד) שנעשה מלך (מלכות). זהו השינוי שאנחנו מחפשים גם היום, שהצדיק יהפוך למלך.

הלידה מרחם המאסר

הלידה הזו – כל לידה היא אחרי תקופה של הריון ברחם. הלידה של יוסף בתור משנה למלך באה לאחר 'הריון' של 12 שנים, בהן הוא שהה בבית הסהר. כל הצדיקים שזוכים להיות בכלא בודאי מתייחסים ליוסף. על יוסף כתוב בקהלת "כי מבית הסורים יצא למלֹך" (בגימטריא 1024 = 32, לב, ברבוע – הלב של יוסף היה במאסר ויצא למלך בסוד "לבא לפומא גליא", על ידי פתרון החלום לפרעה). מה אצלו המעבר מצדיק למלך? הזמן שהוא היה בכלא. כל מצרים היתה כמו כלא גדול, אף עבד לא יכול לברוח ממצרים. בקבלה כתוב שמצרים היא כמו הרחם, שעם ישראל היה בה 210 שנים לפני שהוא נולד ביציאת מצרים. יוסף היה ברחם (של הכלא) 12 שנה לפני שנולד והפך מצדיק למלך. הרחם היא יסוד הנוקבא, במושגי הקבלה.

יוסף הוא הנשמה (ב-ה הידיעה) בתורה שהיה במאסר. חשוב מאד שאפילו במאסר הוא שמר על מצב רוח מרומם, ומצא חן בעיני כל רואיו, עד ששר בית הסהר מסר לו את האחריות על הכל. מאיפה הוא קבל את החן המיוחד שלו? בכל סיטואציה בחיים שלו היה לו חן. כדי שיהיה לך חן אתה צריך להיות גם שמח – אפילו במאסר הוא שמח, מאמין שהכל בהשגחה פרטית מה' (שמח = ו"פ חן, הערך הממוצע של 3 אותיות שמח = "חן חן"). יוסף הוא דמות שהרוח שלו תמיד מרוממת. גם השמחה במאסר שייכת לאמא, כי הכח הפנימי של אמא-בינה הוא שמחה, רחם האם הוא מקור שמחה. הנסיון הראשון של יוסף היה עם אשת פוטיפר אבל אז היה לו נסיון איך הוא יתייחס להיותו בכלא 12 שנה – גם בנסיון הזה הוא עמד בהצלחה.

ב. פרצוף יוסף הצדיק

שוב, כח היסוד הוא לגלות את הסודות בנפש – עשרת הסודות של הנשמה. כעת נסביר את עשר הספירות, עשרת כחות הנשמה, בחייו של יוסף:

חכמה: אברך

שבחי יוסף

אחרי שיוסף נקרא על ידי פרעה לפתור את החלומות שלו ופרעה התפעל מהחכמה ורוח הקדש שלו פרעה אמר "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו". הוא מכנה אותו "איש אשר רוח אלהים בו" (בגימטריא 1120 = 16 פעמים סוד. יש בביטוי 16 אותיות, כך שהערך הממוצע של כל אות = סוד. אם נוסיף ל"איש אשר רוח אלהים בו" את יוסף נקבל חן פעמים חן במספר סדורי, "חן חן"), ובהמשך אומר פרעה ליוסף בפני יועציו ושריו – בדיוק לפי דברי יוסף, שיש למצוא אדם נבון וחכם שיכין את הארץ בשבע שנות השבע לשבע שנות הרעב – "אין נבון וחכם כמוך".

אחרי השבחים האלה פרעה מוריד ונותן ליוסף את טבעת הזהב שלו וממנה את יוסף למשנה שלו, שכל הנהגת מצרים תהיה על פיו. אז כתוב שיוסף יצא על ארץ מצרים וכולם קראו לו בשם מיוחד – "אברך". המלה הזו מופיעה רק פעם אחת בתורה. היום משתמשים בה לגבי כל אדם צעיר שמקדיש עצמו ללימוד התורה, אבל כאן הכוונה שלו מאד מיוחדת.

שלשת פירושי רש"י – הכנעה-הבדלה-המתקה

רש"י נותן שלש אפשרויות לפירוש המלה המסתורית הזו. הפירוש הראשון של רש"י הוא לפי התרגום, "דין אבא למלכא" – זהו אביו של המלך, אב במשמעות של יועץ של המלך, הוא נתן לו עצה מה לעשות כדי להציל את מצרים משבע שנות הרעב; הפירוש השני של רש"י הוא בחלוקת המלה "אברך" לשתי מלים קצרות, אב-רך, שמשמעותו "אב בחכמה" (מקור מפורש בתורה לידוע בקבלה וחסידות שאבא הוא כח החכמה) ו"רך בשנים", אדם צעיר. באופן הזה משתמשים גם היום – אדם צעיר שלומד תורה. כל אברך – יש לנו כאן כמה אברכים שלומדים בכולל – צריך לדעת שהשם אברך בא מיוסף הצדיק וינסה להתדמות אליו. לפי הפירוש השני יש כאן שתי מלים שמביעות ניגוד – אב בחכמה (ואב הוא מבוגר/זקן) ורך בשנים. אז יש דעה שלישית, מלה פשוטה משרש פשוט בעברית – ברך. משמעות השרש ברך היא לשון ברכה, "ברוך אתה", וגם ברך של הרגל (אחת מהברכיים), וכאן הפירוש "אברך" שכולם משתחוים לפניו, כופפים ברכיים. שוב, שלשת הפירושים – אב למלך, אב בשנים ורך בחכמה, מי שכולם כורעים ברך לפניו.

את שלשת הפירושים אפשר להקביל לשלשת המושגים הבסיסיים של הבעש"ט, הכנעה-הבדלה-המתקה, בסדר הפוך: הפירוש השלישי, שכולם כורעים ברך לפני יוסף, הוא הכנעה – הוא משדר לכולם הכנעה להנהגתו. העובדה שהוא כל כך מיוחד, חכם וצעיר – מאד חכם (אב בחכמה) ומאד צעיר ורך (רך בשנים) – פועלת הבדלה. הוא אב-רך, חושבים שאבא הוא קשוח, גם לפי תיאורים בתורה, וכאן יש אב-רך. כאן יש התייחסות אליו עצמו, ולא לתפקיד שהוא ממלא בארץ – הוא בעצמו מאד חכם ומאד צעיר. זהו האבחון שלו כנבדל, ההבדלה. הפירוש שהוא מי שנותן עצה למלך ולומר לנו איך להציל את חיינו, להציל את חיי כל העולם – לא רק בארץ מצרים, כי הרעב היה בכל העולם העתיק, הוא יועץ למלך ולכולנו מה לעשות כדי להציל את כולם – הוא ההמתקה. הרעב הוא הקושי, המצב המר, והוא ממתיק אותו. זו דוגמה מאד יפה של הכנעה-הבדלה-המתקה בשלשת פירושי רש"י למלה אברך.

בספירות של יוסף עצמו כל הענין של "אברך" שייך להיותו אבא, לחכמה שלו.

כתר (וגילוי בחכמה): צפנת פענח

"צפנת פענח" – "מגלה עמֻקות מני חשך"

המדהים שלא די בשבחים שלו, ובשם המיוחד "אברך". אחרי שכתוב שהאנשים קראו לו אברך פרעה נתן לו שם מלכותי כשהוא שידך אותו עם אשה מלכותית – "צפנת פענח". כל אברך בכולל מכיר את אחד מהגדולים בדורות האחרונים, אולי הגדול שבהם, שנקרא יוסף ושם ספרו צפנת פענח – הרוגאטשובר.

הפירוש של צפנת פענח שהוא מפענח-מגלה צפונות-סודות מהעל-מודע, הכח המיוחד של יוסף. זו בדיוק המשמעות של השם שמורכב משני מלים – "צפנת" היינו דברים צפונים ו"פענח" הוא הכח שלו לגלות אותם. השרש פענח מופיע רק כאן, פעם אחת בתנ"ך, ואנחנו צריכים לנחש מה המשמעות שלו, אבל הניחוש הוא שיש לו כח לפענח ולגלות את כל הסודות של העל-מודע. הלא-מודע מתגלה בחלומות. למה פרעה קורא לו כך? כי הוא פתר את החלומות שלו, שכל החכמים והחרטומים לא הצליחו לפתור. לכן הוא נותן לו את השם "צפנת פענח", כי הוא מסוגל לגלות את כל הנסתרות, ולכן אמרנו שיוסף הוא "מגלה עמֻקות מני חשך", מוציא דברים עמוקים מחשך הלא-מודע.

"ויֹצא לאור צלמות" – סוד משיח בן יוסף

סיום הפסוק "מגלה עמֻקות מני חשך" הוא "ויֹצא לאור צלמות". אמרנו שיוסף אוהב גימטריאות, אוהב לצרף מספרים ולשחק עם המספרים. הגלגול האחרון של יוסף הוא משיח בן יוסף. בפיזיקה לכל חלקיק יש אנטי-חלקיק. כאשר חלקיק ואנטי-חלקיק נפגשים הם משמידים אחד את השני. מי האנטי-חלקיק של המשיח? ידוע שבכל מספר יש משהו מאד חיובי ששוה לו ומשהו מאד שלילי ששוה לו. אחת הדוגמאות החשובות לכך היא משיח שה'אנטי' שלו הוא נחש, הנחש שהכשיל את אדם וחוה, פתה את חוה כמו שאשת פוטיפר נסתה לפתות את יוסף. כאשר יוסף עמד בנסיון הוא תקן באופן עמוק את חטא אדם וחוה. האריז"ל אומר שהוא "זיהרא עילאה דאדם הראשון", חלק העל-מודע של אדם, והוא עמד בנסיון שאדם לא עמד בו.

אמרנו שה'אנטי-חלקיק' של משיח הוא נחש. יוסף אמר על עצמו "כי נחש ינחש איש אשר כמֹני", בכוחו להפוך גם את הנחש, האנטי-משיח, לקדושה ("נחש ינחש" = אפרים משנה, שני בני יוסף). מהו ה'אנטי-חלקיק' של משיח בן יוסף? צלמות (צל המות), ששוה בדיוק משיח בן יוסף. זו המלה שמופיעה בהמשך "למגלה עמֻקות מני חשך" – "ויֹצא לאור צלמות". הצל של המות הוא פחד מות ואור הוא שמחה, "ליהודים היתה אורה ושמחה". היכולת להפוך את החשך והפחד ממנו לאור היא להפוך אותו לשמחה. מי עושה זאת? משיח בן יוסף, בנו של יוסף, שה'אנטי-חלקיק' שלו הוא צלמות.

"צפנת פענח" – הקשר בין יוסף ליצחק

יוסף מקבל את השם "צפנת פענח", פותר את החידות הנסתרות של הנשמה. נחשב אותו: צפנת בגימטריא כתר, העל-מודע אליו מתייחסים, הספירה הראשונה בעשר הספירות. בכל התורה יש 613 מצוות ועוד 7 מצוות דרבנן, בגימטריא 620, צפנת, העל-מודע של הכלל. פענח – מלה שצריך לנחש מתוך ההקשר מה משמעותה, כי אין לה דמיון בתורה – עולה 208, בגימטריא יצחק.

יש קשר פנימי בין יוסף ליצחק, כמו שמוצאים בשם יוסף-יצחק. הזכרנו את הרוגאטשובר שנקרא יוסף, גאון בתורת הנגלה, אבל יש צדיק מאד גדול בחסידות, פנימיות התורה, הרבי הקודם של חב"ד, שנקרא יוסף-יצחק. מה ההגיון מאחורי חיבור שני השמות האלה יחד? אנחנו מסבירים שליוסף יש קשר ישיר ליצחק אבינו – לא רק דרך אביו יעקב –  ויצחק נותן לו את ההשראה לפתור חלומות בכלל ואת חלומות פרעה בפרט. את כל חכמת היכולת שלו לגלות נסתרות וצפונות הוא מקבל מיצחק, הכח לעלות לעל-מודע ולגלות אותו לאור, לגלות את הלא-מודע במודע.

אמרנו ש-יוסף עולה 6 פעמים הוי' – 3 פעמים 52, בן. יוסף עולה ג"פ בן. מה הענין שהוא שלש פעמים בן? כמו שאמרנו, הוא גם קשור ליצחק ישירות, לא רק דרך יעקב – הוא לא רק נכד של יצחק אלא גם בן שלו. הוא גם בן של יעקב וגם בן רוחני של יצחק וגם בן רוחני של אברהם[ה] (וכן, יוסף – שהוא הנשמה דאצילות מבין השבטים – מצטרף במיוחד לנשמות האבות[ו]). הוא הבן של יעקב, ויש ביניהם הרבה קשרים, כפי שכתוב "אלה תלדות יעקב יוסף" – הם מתייחדים יחד, וכתוב שכל כח הלידה של יעקב, להוליד את כל יב שבטי י-ה, בא בכח שרש נשמת יוסף (ורמז: יוסף עם הוריו – יעקב-רחל-יוסף – משלימים ל-כד ברבוע, בגימטריא יסוד-מלכות, הספירות בהן טמון כח ההולדה וההוצאה לאור).

מלבד הכח של יוסף לגלות צפונות מהעל-מודע, יש לו כח ליצור 'משחק אלוקי' להצפין את זהותו מאחיו ולהתגלות ברגע המתאים. אולי יותר מכל הסיפורים בתנ"ך הסיפור הכי מורכב ומיוחד הוא של יוסף ואחיו. הוא עושה תרגיל, 'משחק', בו הוא מכניס את האחים לסיטואציה מאד דרמטית. יש לו חוש דרמטי מאד מפותח. מחפשים דרמה יהודית – צריך לפנות ליוסף. הדברים האלה הולכים יחד, החוש הדרמטי שלו והגילוי של עמוקות מני חשך – שניהם באים מיצחק, ששמו גם מלשון משחק. בסיום המשחק הפחד של כל האחים הופך ברגע אחד לצחוק והנאה – סוד "פחד יצחק", שהפחד הופך לצחוק. זה בדיוק מה שיוסף עושה במשחק שלו – הוא מסתיר את עצמו ולפתע מתגלה, ועל ידי כך הפחד הופך לצחוק. כתוב בזהר שההתגלות הפתאומית של יוסף לאחיו היא הקדמה והתחלה של ההתגלות של ה' לעם ישראל בהר סיני.

אמרנו שהמלה השניה ב"צפנת פענח", פענח, שוה יצחק. אם ממלאים את השם יצחק, רק המילוי, שנקרא עיבור באות, החלק הנסתר הלא-מודע של האות – יוד, צדיק, חית, קוף – שוה באופן מדהים צפנת (כתר)! אם כן, "צפנת פענח" – השם שניתן ליוסף – הוא הלא-מודע של יצחק (המלה הראשונה) ויצחק עצמו (המלה השניה). כמה שוה ביחד? 828, ד"פ 207, ד"פ אור. כל השם "צפנת פענח" הוא שם מאד 'חשוך' – "צפנת" אומר משהו צפון-חשוך ו"פענח" היא מלה חשוכה כי אין לי שום עדות מה המשמעות שלה, חוץ מניחוש מלומד לפי ההקשר ("כי נחש ינחש איש אשר כמני"). שם מאד חשוך, ששוה ד"פ אור – כפי שאמרנו שכח יוסף הוא להוציא לאור מתוך החשך, הכח לפתור חלומות.

"ויגד לך תעלֻמות חכמה"

שוב, כל הכח של יוסף לעלות אל הלא-מודע הוא הכח של הכתר. הכח שלו להבריק מתוך הכתר, למצוא את הפתרון של החלום, הוא חכמה. יש פסוק מובהק נוסף של גילוי החכמה מהעלם הנפש, מהכתר העל-מודע: "ויגד לך תעלֻמות חכמה כי כפלים לתושיה". "ויגד לך" = "חכמה". "ויגד לך תעלמות חכמה" = ז פעמים יוסף! "כי כפלים לתושיה" = 961 = 31, אל, ברבוע – "אל נהירו דחכמתא" (הכח להביא מתהום-תעלומות הלא-מודע אל המודע). סוף הפסוק, "ודע [המשכת התעלומות למודע] כי ישה לך אלוה מעונך" = 703, 37 (הבל, יחידה) במשולש. "כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעונך" = 1664 = 64, 8 ברבוע, פעמים הוי' = 8 פעמים יצחק. נמצא שכל הפסוק עולה 7 פעמים יוסף ועוד 8 פעמים יצחק = 2756 = היהלם של בן (26, הוי', פעמים 106, הוי' במספר קדמי).

המלבי"ם על הפסוק מחלק באופן מובהק בין המודע ללא-מודע של הנפש ואומר שאפשר להיות צדיק גמור במודע ועדיין להשאר רשע בלא-מודע (מעין האמור בתניא – כנודע שהמלבי"ם מביא מדי פעם מספרי פנימיות דוגמת אור החיים וספרי חסידות, מבלי לציין זאת – אך בגדר חידוש גמור לפירוש פשט על המקרא) וזה לשונו:

"ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה" – כל יש ונמצא הוא כפול ומקופל חציו על חציו, ר"ל שהדברים הנמצאים מתחלקים לשנים, א] כפי מה שהם בעצמותם, ב] כפי מה שהם מוחשים ומושגים לחושינו, כי אנו אין אנו משיגים מן הדברים רק את מקריהם החיצונים כפי מה שהם פועלים על חושינו, ומזה לא נוכל לדון על מהות הדברים כפי מה שהם בעצמם מזולת היחוס שבין שטחם החיצוני ובין חושינו, כי תנאי משיגי החושים הם הזמן והמקום והם אינם תנאי הדברים בעצמותם, ולפ"ז א"א שנשיג משום דבר השגה ברורה לדעת איך הוא הדבר בעצמו לפי אמתתו, רק כפי מה שנראה לנו מפעולתו על חושינו, והמשיג עצמות הדברים בידיעה מושכלת שלא ע"י החוש רק כפי מה שישכיל השכל המופשט מחומר, הוא יבין תעלומות חכמה לדעת מהות הדברים ואמתתם, כי כל יש הוא מכופל, ועצמותו ואמתתו הוא משונה מחיצוניותו המוחש ע"י החוש,

ואז "ודע כי ישה לך אלוה מעוניך" - אם תשיג תעלומות עצמות האדם כפי מה שהוא באמת לא כפי מה שהוא מוחש בחוש החיצוני, אז תדע כי אינך צדיק, שהגם שלפי הנגלה ממך אתה תם וישר ואין בך דופי, אין לדון מן החוש הבלתי משיג עצמות הדברים, שיוכל להיות שכפי נפשך הפנימית שהוא עצמות האדם אתה רשע, כי לא השלמת את נפשך כראוי להשלימה מצד שהיא עצם נבדל קדושה ומלאכיית, ושלא עשית כל אשר ביכלתך לעשות כפי כח נפשך הגדולה, וזה יחשב לך לעון וע"ז אתה נענש, הגם שנדמה לך שאתה צדיק לפי ישך החיצון, הנך רשע לפי ישך הנסתר הנכפל תחת היש החיצוני.

מתאים שבפסוק הנדרש על יוסף הצדיק – המגלה את תעלומות החכמה (וראה עוד לקמן פ"ד רמזי חכמה רבים של יוסף) – עולה גם גדר הצדיק היסודי ביותר.

חב"ד: "רוח אלהים בו" "נבון וחכם"

כפי שאמרנו, לפני השמות ליוסף – אברך וצפנת פענח – פרעה משבח אותו "איש אשר רוח אלהים בו" ו"אין חכם ונבון כמוך". במקום אחר בתורה כתוב ש"רוח אלהים" – רוח הקדש – היא דעת. כשהתורה מתארת את בצלאל כתוב שיש לו "חכמה תבונה ודעת" ורש"י אומר שדעת היא רוח הקדש. אם נקח את פירוש רש"י גם להקשר שלנו, השבח הראשון של יוסף הוא רוח הקדש, הדעת שבו, "רוח אלהים", ואחר כך משבחים אותו "נבון וחכם". אם כן, מוצאים כאן את שלשת המוחין למפרע – דעת (רוח הקדש, "רוח אלהים בו"), בינה וחכמה.

נחשב את שני הביטויים האלה יחד: "איש אשר רוח אלהים בו" ועוד "אין נבון וחכם כמוך" עולה 7 פעמים אור. "צפנת פענח" עולה ד"פ אור וכאן הכל עולה ז"פ אור, בהקשר כאן 7 רומז ל-7 שנות השבע ו-7 שנות הרעב. לולא יוסף הכל היה חשך גמור – כמו אדם שהולך בחשך, נכשל ונופל, לא יודע להיכן ללכת – ויוסף הוא ברק החכמה, הפנס המאיר שמופיע ומאיר את החשך, מראה את הדרך לחיות ולא למות.

בינה: לימוד שבעים לשון

לפני שיוסף יצא מהכלא והופיע לפני פרעה בא המלאך גבריאל ולימד אותו שבעים לשון, כדי שידע את השפות שפרעה יודע ועוד יותר. כדי להיות מלך במצרים צריך לדעת את שבעים השפות, ולשם כך גבריאל לימד אותו את כל הלשונות בלילה אחד, כך שיוסף ידע שפה אחת יותר מפרעה, לשון הקדש. באותה הזדמנות הוסיפו אות לשמו של יוסף, כפי שמופיע פעם אחת בתנ"ך (בספר תהלים) – יהוסף. ה-ה הזו של יוסף היא שנתנה לו את הכח ללמוד שבעים לשון – זו ה עילאה, ה-ה של הבינה.

כשאדם מבין שפה הביטוי בעברית היא 'אני שומע', שמיעה שייכת לבינה. דבר מאד חשוב גם בחינוך, מאיפה בא הכשרון ללמוד שפות? מהאמא. השפה הראשונה של אדם נקראת מאמע-לשון, שפת-אם, השפה שהוא מקבל מאמא שלו. ה עילאה היא הכח של אמא, ממנה – כותב האריז"ל – הכח שלו ללמוד שבעים שפות בלילה אחד כדי להנהיג את מצרים. ב-ה הזו תלויה ה תתאה – ה עילאה היא הבנה ו-ה תתאה היא מלכות, ובזכות הבנת השפות הוא זכה למלכות-הנהגה. ידיעת השפות היתה תנאי למלכות, מתאים למבואר בקבלה וחסידות שתנאי שייך לאמא עילאה. גם המלאך גבריאל שלימד את יוסף את שבעים הלשונות הוא משרש הבינה-אמא, כמו שנאמר "אני בינה לי גבורה [המלאך גבריאל]). הערך הממוצע של 6 אותיות גבריאל = אם (גבריאל יוסף = 6 פעמים בינה – אם בינה הן חתך זהב כנודע, הסדרה החיבורית מתחילה: 4 11 15 26 41 67 – עד כאן  = 164 = 4 פעמים אם). גם המספר שבעים הוא סוד ז"ת דאמא כמבואר בכתבי האריז"ל בכוונת תבת "שמע [ישראל]", שם ע ("שמע ישראל" = יוסף ועוד לשון הקדש).

דעת: התאוה לגיור כל האנושות

אם כן, דברנו כעת על הכתר שלו – היכולת להגיע ללא-מודע. החכמה שלו – היכולת להוציא לאור את העל-מודע. הבינה שלו – הבנת כל השפות, שהיא גם יכולת פסיכולוגית להבין את כולם. מהי שפה? כל שפה היא ביטוי לפסיכולוגיה של האנשים המשתמשים בשפה. הדעת שלו, כפי שאמרנו, היא רוח הקדש, שגם היא יכולת להביא את הלא מודע למודע – כי דעת היא השתקפות וביטוי של הכתר העל-מודע במודע, זו תחת זו בקו האמצעי של עץ החיים של הספירות כמבואר בקבלה.

כעת נאמר משהו מאד חשוב על דעת, שיתכן שלא למדנו בעבר: מה הדבר הראשון שיוסף עשה כאשר הוא נהיה מלך? הוא מל את כל המצרים. לשם מה? ליוסף יש תאוה לגייר את כל העולם, תאוה-מוחלטת-קיומית שכולם יהיו יהודים. הוא רוצה לממש את ה"יֹסף הוי' לי בן אחר" – הפיכת ה"אחר" ל"בן" – לא רק בהחזרה בתשובה של יהודים, אלא גם בגיור של הגוים (שממש בגדר "אחר", שבהיות שרש נשמתם מ-ג קליפות הטמאות לגמרי, שייכים לסטרא אחרא בעצם). זו התאוה שלו, "תאות צדיקים [כמו יוסף הצדיק] יתן [ה']" אבל לפעמים התאוה נופלת, לא מצליחה מיד. הוא רצה שכל הגוים יהיו יהודים מיד, משיח-נאו, וזה היה קצת יותר מדי, לפני הזמן.

גיור הערב-רב על ידי משה בכח יוסף

אבל האריז"ל מלמד דבר עמוק: למה כתוב בתורה שלפני יציאת מצרים משה הוציא ולקח עמו את ארונו של יוסף? ההסבר הפשוט שהוא לקח את כח המנהיגות מיוסף, שהנהיג את ישראל במצרים, וכעת משה צריך להנהיג[ז]. אבל האריז"ל אומר משהו יותר עמוק, שמשה לקח מיוסף את החשק לגייר גרים, כי גם למשה היתה אותה תאוה – הוא השלב השני של תאות הגיור של יוסף. צאצאי מי שיוסף נסה לגייר הפכו להיות 210 שנה אחר כך, ביציאת מצרים, לערב-רב שיצאו ממצרים עם בני ישראל – מי שמשה נסה לגייר, לא במאה אחוז הצלחה. משה הוא הדעת של כל עם ישראל. אמרנו קודם שדעת היא רוח הקדש, אבל היא גם הכח להתקשר ולהתייחד עם ה' – ומשה הוא הדעת של כל נשמות ישראל. השיתוף שלו עם יוסף הוא השאיפה העמוקה לגייר את כל האנושות.

לפעמים מי שיש לו תאוה עושה זאת בלי לשאול את ה' אם לעשות או לא, כי הוא חייב לעשות זאת. מה סיום הסיפור של הערב-רב? החדש שלנו, תמוז, הוא החדש שלהם. חדש תמוז הוא הזמן של חטא העגל, י"ז תמוז. לפי הזהר הקדוש הציווי על המשכן נאמר למשה רבינו ב-40 הימים הראשונים בהר סיני, לפני חטא העגל, אך בשל חטא העגל משה חכה עם מסירת הצווי לעם ישראל עד לאחר יום כיפור, סיום ארבעים הימים האחרונים בהר סיני, בו ה' אמר "סלחתי כדברך" על חטא העגל. רש"י אומר שמשה רבינו עצמו נצטוה על מעשה המשכן לאחר יום כיפור, אבל לפי הזהר הקדוש הוא צווה על מעשה המשכן לפני חטא העגל, ורק אמר זאת לעם ישראל לאחר מכן.

איך הזהר לומד זאת? כי פרשת תרומה, בה מתחילה מצות המשכן, פותחת "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", אך בפרשת "ויקהל" (אחרי החטא בפרשת כי תשא) אומר משה "קחו מאתכם". הזהר האריז"ל מסבירים שבהתחלה, עד אחרי חטא העגל, הערב רב היו כלולים בעם ישראל אבל לאחר חטא העגל – שהיה באשמתם – הוציאו אותם החוצה מהכלל. מה משה צריך לעשות? משה עדיין באמצע משימתו לגייר את כולם, לכן כתוב שהוא חוזר בכל דור כדי להמשיך לדאוג לערב-רב (שהוא הכניס במה שקראנו התאוה שלו, "תאות צדיקים" כנ"ל) עד שיתגיירו ויוכללו בעם ישראל באופן מלא, וכשהוא יצליח הוא ודאי ירצה לקרב את כל האנושות, ה"מהפכה הרביעית" שאנחנו מדברים עליו כעת. בכל אופן, דעת שייכת לכח היחוד. אמרנו שליהודי יש דעת, הכח להתקשר לה' אחד, ולאינו-יהודי אין כזה כח דעת. התאוה של יוסף ומשה היא לתת דעת לכל האנשים, שכולם ידעו את ה', כמו שהרמב"ם אומר שיהיה כאשר יבוא משיח – "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים".

"שכם אחד על אחיך"

יעקב אבינו אומר לבנו יוסף "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך". הביטוי "שכם אחד" חוזר פעמיים בתנ"ך – בפסוק "שכם אחד על אחיך" ובנבואה לעתיד לבא "כי אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה לקרֹא כֻלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד". זו עוד הוכחה שענינו של יוסף הוא קירוב כל העמים. היעוד של "כי אז אהפֹך אל עמים" שייך לשלב החמישי של פעולות המשיח – היחידה של המשיח (שברמב"ם הלא-מצונזר פעולה זו מיוחסת לה' עצמו, ולא למשיח, כמבואר במ"א) – והוא רמוז כבר ב"שכם אחד" שמקבל יוסף[ח].

כח ה"שכם" הוא להעביר מהאחור לפנים – או להוציא מהלא-מודע למודע, מהכתר לחכמה, ככחו של יוסף בפתרון חלומות, כנ"ל (ורמז: "שכם אחד" בהכאה פרטית – ש פעמים א, כ פעמים ח, מ פעמים ד – עולה כתר, צפנת, כנ"ל) או להביא את כל מי שנמצא באחור ("בן אחר", על שם האחור) לפנים, "יֹסף הוי' לי בן אחר" כנ"ל. גם "[שכם] אחד" אומר להפוך את ה'אחר' ל'אחד' – להפוך את ה-ר ל-ד – שכולם יאמינו בהוי' אחד, "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד" (ורמז: יוסף הצדיק ועוד "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' ושמו אחד" עולה ד פעמים "שכם אחד").

כידוע, האריז"ל אומר ש-שכם ר"ת "שם כבוד מלכותו" – ביטוי של יחודא תתאה ("ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"). מחד יוסף הוא נשמה דאצילות, יחודא עילאה, אבל הוא ממשיך אותו גם ביחודא תתאה. גם זו פעולה של "יֹסף הוי' לי בן אחר" – של העלאה מהעולמות התחתונים בי"ע לאצילות (כפי שמפורש בכך שהוא מעלה את בירורי השבטים, שעושים בירור ראשון שעדיין נמצא בבי"ע, ועולה להם בירור שני לכלול אותם באצילות, בסוד "והנה אנחנו מאלמים אלֻמים בתוך השדה והנה קמה אלֻמתי וגם נצבה"). הוא מעלה את "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ל"אחד" של קריאת שמע.

גם ב"שכם אחד" רמוז הקשר בין משה ליוסף: על השכם-הכתף של הכהן הגדול נמצאות אבני השהם. בחשן המשפט אבן השהם היא אבנו של יוסף הצדיק ועל כתפות האפוד חקוקים באבני השהם שמות כל יב השבטים (ששה על כל אבן), שהרי כל נשמות השבטים נמשכו דרך יוסף (בסוד "אלה תֹלדות יעקב יוסף" כנ"ל). שהם אותיות משה (וכן אותיות מהש, השם החמישי ב-עב שמותיו של הקב"ה).

שבע המדות

כמו בחדש שעבר, את שבע מדות הלב נאמר בקצרה, כי בשבוע הששי של ספירת העומר כבר הסברנו את המדות של יוסף הצדיק וכולם יכולים לקרוא שם.

החסד של יוסף הוא היחס של יוסף לאחיו. הם לא אהבו אותו, רצו להרוג אותו, אך גם לאחר שמכרו אותו לעבד הוא עדיין אוהב אותם אהבה עמוקה. במקום אחד האריז"ל כותב שיוסף נקרא "איש חסד" סתם (חידוש, כי הייתי חושב ש"איש חסד" הוא אברהם או אהרן, כפי שהכהן נקרא הרבה פעמים). הפסוק של "איש חסד" הוא "גֹמל נפשו איש חסד [ועֹכר שארו אכזרי]"[ט] – מי שעושה גמילות חסד עם קרוביו, תיאור המתאים בדיוק ליוסף הצדיק הרועה ומפרנס את כל בני משפחתו, "משם רֹעה אבן ישראל".

הגבורה היא הכח של "איזהו גבור הכובש את יצרו" – העמידה שלו בנסיון פיתוי אשת פוטיפר. כיבוש הוא כח של גבורה, הוא כובש את יצרו.

התפארת, שמובנה יפי, היא היפי של יוסף – "יפה תאר ויפה מראה", כפי שנאמר ברחל אמו "יפת תאר ויפת מראה". הוא קבל תכונה זו ממנה, הכי יפה בארץ. יוסף גם נקרא "בעל החלומות", ובסוד הנקודות נקודת החולם שייכת לתפארת – יוסף הוא הבעלים של ניקוד החולם השייך לתפארת (בסוד הנקודות חיריק-שורוק-חולם כ"נקודה לתתא, נקודה באמצעיתא, נקודה לעילא" החולם שייך לכתר, והיינו שרש הלא-מודע של יוסף, אך הרי התפארת היא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה כאשר התפארת עולה עד לשרשה בכתר).

נצח הוא בטחון עצמי פעיל. כפי שרואים שאחרי שהוא פותר את חלומות פרעה, מבלי שנשאל, הוא נותן עצה (בחינת "כליות יועצות", הכליות היינו שתי הספירות נצח והוד כאשר העצה לעשות דבר מה בפועל ממש, לנצח על המלאכה, היא העצה של הכליה הימנית, מצד הנצח) – עצה כזו שמתוכה כולם רואים שהוא היחיד שיכול לממש אותה. יוסף הוא אסיר, הוא עבד, ופרעה רק בקש ממנו לפתור את החלום, לא לומר לו מה לעשות – ההתנהגות שלו מראה בטחון עצמי, בטחון לתת עצה, לקחת יזמה, גם אם לא נשאלת.

סיום סיפור המשחק שלו הוא התגלות, הוא מודה ומתוודה שהוא יוסף. הוידוי שייך להוד, הוא מודה "אני יוסף, העוד אבי חי"". בהוד של יוסף יש גם פגם – לעומת הבטחון הפעיל בו הוא הצטיין, פנייתו לעזרת שר המשקים ובטחונו בו (עליו דרשו רז"ל "ולא פנה אל רהבים") נחשבת לפגם בבטחון הסביל שלו (משום שבשל שרשו הנעלה ביסוד א"ק – סוד המלך הדר[י] – אסור לו לבטוח בבשר ודם ולהשתדל דרכו, אף שאביו יעקב עשה כך[יא]) ובעטיו הוא ישב עוד שנתיים בבית האסורים.

היסוד של יוסף – שכולו שייך ליסוד, הכל אצלו יסוד, כל עשר הספירות של יוסף הן יסוד, גילוי במציאות של מה שהוא מקבל בכתר – הוא הדחף למימוש, האמת של היסוד, "חותמו של הקב"ה אמת". בנצח יש בטחון עצמי ויזמה, אבל ביסוד יש הקדשה של החיים להגשמת החלומות שלו. זהו כח ההגשמה, הדרך להפוך את החלום לאמת. זה לקח כב שנים, סוד "יש-כב" ביסוד כנודע. לכן יוסף נקרא אמת, זהו כח היסוד שלו (ושני רמזי אמת הקשורים ליוסף: יוסף ושני בניו, אפרים ו-מנשה, עולים אמת-אמת; חלק המילוי של אמת – אלף מם תו – בגימטריא יוסף).

המלכות שלו, היא כפי שאמרנו, היא הפיכתו מצדיק למלך, מיוסף הצדיק ליוסף המלך.

ג. שאלות ותשובות

מצדיק למלך – מתלמוד למעשה

שאלה: למה צריך משיח בן יוסף לפני משיח בן דוד, במיוחד בהקשר של דברי הרב הערב?

תשובה: אמרנו שיוסף הופך מצדיק למלך בעוד דוד הוא מאה אחוז מלך תמיד, מתחלה ועד סוף, "דוד מלך ישראל חי וקים". אמרנו שהכינוי של יוסף, אברך, שייך היום לכל צעיר שלומד תורה. הכח של יוסף הוא כח לימוד התורה וליישם את הלימוד במציאות. ישום הלימוד במציאות הוא אלמנט של מלכות. אבל דוד הוא הכח של מעשה, מההתחלה. זהו גם היחס בין שני המשיחים. בעולם שלנו "גדול תלמוד [שמביא לידי מעשה]" – אי אפשר לעשות בלי לדעת מה לעשות, צריך ללמוד – אבל כאשר משיח בן דוד יגיע יהיה "מעשה גדול [שמביא לידי תלמוד]", כי המעשה יעורר בך הבנה עמוקה יותר בתוך התורה, שלא היית זוכה לה בלי המעשה, היינו תכלית הכוונה של "המעשה הוא העיקר". היחסים בין השנים הם בין תלמוד תורה למעשה, כשכל פעם שואלים מה העיקר. לפי הפשט (והפסק) של הרמב"ם אין שני משיחים אלא רק אחד, כך שאנחנו מאמינים ששתי הדמויות האלו יתאחדו בתוך אדם אחד – בשלב הראשון הוא יהיה משיח בן יוסף ובשלב השני משיח בן דוד.

יחסי יהודה ויוסף מדור לדור

שאלה: איך מסבירים שבהתחלה רחל ויוסף הם הדמויות העיקריות של עם ישראל ובהמשך המרכזיות עוברת ליהודה בן לאה?

תשובה: אין מעבר ושינוי מיוסף ליהודה, אלא מפגש של שני המלכים, "כי הנה המלכים נועדו", בפרשת ויגש, יהודה נגש ליוסף. בהמשך המפגש מתבטא באהבה העמוקה בן דוד ליהונתן – יהונתן יורש העצר של המלכות ודוד פשוט יחסית – אך כאשר הם בכו אחד על כתפי השני כתוב "עד דוד הגדיל", עד שדוד עלה יותר גבוה מיהונתן ויהונתן מסר את המנהיגות לדוד ברצון. זהו בדיוק היחס בין יוסף ליהודה. בדורו יוסף הוא מעל יהודה, הוא המנהיג שזן את כל משפחת יעקב, "משם רֹעה אבן ישראל", "אבן" היינו "אב ובנים". הדעת של יוסף, שהזכרנו קודם, היא הכח לגשר בין הדורות, כמו "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" של אליהו[יב] הנביא, מבשר הגאולה. בקבלה יוסף הוא בדרגה של האבות, אבל הוא אחד מהאחים – יורד לעולם יותר נמוך, מגשר ביניהם, מביא את האצילות לתוך המודעות של העולמות התחתונים בהם אנו נמצאים.

שוב, בדור שלו הוא עליון, אבל כאשר משיח יבוא דוד יעלה יותר גבוה. יש על כך פסוק חשוב בנבואת יחזקאל, שה' מצוה לו לקחת שני עצים – עץ יהודה ועץ אפרים – ולאחד אותם לעץ אחד. בעץ האחד דוד הוא המלך, אבל שניהם מתחברים בו יחד. היה זמן של פילוג בין ממלכת הצפון לממלכת הדרום, בין ישראל ליהודה – תופעה לא רצויה – אבל החזון הוא חיבור שלהם. לכל אחד מהם יש מעלה, התכלית היא לאחד את יוסף ויהודה.

יוסף שבדור – הרבי ריי"צ

שאלה: למי היום אפשר לפנות, כמו יוסף בדורו, כדי לפתור את חידות העל-מודע?

תשובה: אנחנו צריכים יוסף-יצחק, השם של הרבי הקודם, שזהו החדש שלו. עוד כמה ימים מגיע י"ב תמוז, יום ההולדת שלו, ואותם ימים, י"ב-י"ג תמוז, הם גם חג הגאולה שלו, היציאה שלו מהכלא (כמו שיוסף הצדיק יצא מהכלא למלוך). הרבי הראשון של חב"ד היה בכלא, אבל הרבי הקודם היה שבע פעמים בכלא. המאסר שלו, ופסק הדין עליו, היה יותר חמור ומסוכן משל אדמו"ר הזקן – היה עליו גזר דין של היפך-החיים והיו נסים גדולים מאד בהצלתו. נס ההצלה שלו התחיל מכך שברגע הראשון הוא החליט לא לתת שום חשיבות למי שמאיים עליו. הוא עמד בכך, ואפילו בסוף, כשבאו לומר לו שהוא משתחרר, אמרו לו לעמוד כדי לשמוע את הבשורה – הוא גם סרב, כי ברגע הראשון הוא החליט שהדרך היחידה לנצח את הקומוניזם (היו ביניהם הרבה יהודים) היא לעמוד בתוקף, לא לכרוע ברך בפני המאיימים עליו. הפוך ממה שקרה עם יוסף – כולם כרעו ברך ליוסף, והוא לא כרע ברך (כמו מרדכי הצדיק, שם שגם מצטרף ליוסף כנודע – "לא יכרע ולא ישתחוה"). הפסיכולוג (ב-ה הידיעה) הוא יוסף, כפי שאנו כותבים בספרי הפסיכולוגיה שלנו. צריך להיות יוסף, הצדיק שבכל דור, ומכל שאר הפסיכולוגים צריך להזהר.

להקל את הדרך לגיור

שאלה: באיזו מדה אנחנו צריכים לעסוק בפועל בגיור בכלל? בפרט, יש לי חברה ששני בניה בקשר עם נשים לא יהודיות, האם לעודד אותן לגייר את הנשים?

תשובה: זהו נושא מאד רגיש, שאנו מדברים עליו הרבה בשנים האחרונות. ברור שהמשימה הראשונה שלנו ביחס לאומות העולם היא ללמד את העולם הלא-יהודי את שבע מצוות בני נח, שיהיו אנשים טובים, חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא. זה מספיק בשלב הראשון. אך בהמשך, ככל שמתקרבים למשיח, התאוה של יוסף ומשה קמה לתחיה – צריכים להפוך את הדרך לגיור קלה יותר, לא להיות 'מסיונרים' אך להקל על מי שרוצה באמת להפוך לחלק מעם ישראל, לפתוח לו את הדלת, אם אכן הוא עושה זאת במאה אחוז של כנות, גיור מוחלט על פי ההלכה. צריכים ללמוד מרות, אנחנו באופן מאד חיובי בעד הענין, וכעת גם ניתן להראות זאת לעולם, מה שלא יכולנו לעשות קודם.

עיקר הלימוד לדורנו מאחר ירידת יוסף למצרים

שאלה: למה הרב התייחס בעיקר לתקופה שיוסף מתוודע לאחיו אחרי הירידה למצרים, ופחות למה שהיה לפני כן ואחרי כן?

תשובה: קודם כל, התורה לא מספרת יותר מדי עליו לפני כן ואחרי כן. יש דבר שכתוב קודם ואפשר להוסיף לפרצוף – שאביו אהב אותו "כי בן זקֻנים הוא לו". התרגום של "בן זקנים" הוא "בר חכים" – הוא היה בן חכם, לכן אביו כל כך אהב אותו והראה העדפה כלפיו על פני האחרים בכך שעשה לו כתנת פסים. יש הרבה סודות בכתנת פסים. היא גם גרמה לכך שאחיו קנאו בו ושנאו אותו – השפעה מאד שלילית – אבל יש הרבה סודות של שייכות הכתנת ליוסף. האריז"ל אומר ש-פסים ר"ת של ארבעה מלאכים מסתוריים שהם חלק מנשמת יוסף. פס ר"ת פתחון סגרון, הפותח והסוגר. יש כח של פתיחה של הלא-מודע מתי שצריך וכח לסגור אותו כשמגיע הזמן לסגור. זה אחד הדברים החשובים הבודדים שכתובים על מה שקרה לפני שהוא ירד למצרים.

אבל על הרגע של ירידת יוסף למצרים כתוב "ויוסף הורד מצרים", ומאותו רגע "אצילות איז אויך דא" בלשונו של המגיד ממעזריטש, ממשיכו של הבעל שם טוב. מדרגת האצילות ירדה עד למטה, וזהו החידוש של יוסף גם ביחס לאבות. האבות לא היו מסוגלים להביא את המודעות של האצילות, עולם האחדות האלקית, לתוך המודעות הנמוכה שלנו – הם היו שם, אבל לא יכלו להוריד אלינו. אבל יוסף הוכרח, כי זהו כח נשמתו, להוריד את המודעות של האצילות עד למצרים. על כך כתוב "ויוסף הורד מצרימה", ואז הוא התחיל לבצע את המשימה המרכזית שלו. אחרי שהוא מגלה את עצמו הכל טוב, טוב כמו לעתיד לבוא – אנחנו לא עוסקים בכך כי אנחנו צריכים ללמוד לעולם שלנו מהנסיונות והאתגרים של יוסף. זהו הסיפור של יוסף ואחיו.

גביע יוסף באמתחת בנימין: אהבה מסותרת ביראת שמים

שאלה: יוסף ניחן בכח לסדר מחדש את חוטי המח, לרפא את חולי הנפש. איך כל אחד יכול לעשות פעולה כזו?

תשובה: שוב, צריך להתקשר ליוסף, לצדיק כמו יוסף, הרופא האמתי של הנשמות, הפסיכולוג האמתי. כמו שאמרנו, גם בך יש ניצוץ צדיק, ניצוץ של יוסף.

השיא של סיפור-משחק יוסף ואחיו הוא הטמנת גביע הכסף שלו באמתחת אחיו והאשמתו בגנבת הגביע שלו. זהו אחד הסמלים העמוקים בכל התורה. בקיצור, "אמתחת בנימִן" בגימטריא יראת שמים. גביע הכסף של יוסף שהוטמן בשק שלו נועד ללמד אותו שיש לו גם אהבה מסותרת בתוך היראה שלו. גביע הכסף נקרא אהבה מסותרת – אהבה שיש לכל יהודי אל ה'. כסף היא מתכת האהבה, כיסופים. גביע הכסף הוא אהבת ה' שיש בעומק נשמת כל יהודי, זו הדוגמה הכי חשובה של גילוי מה שנמצא בלא-מודע של יהודי. כדי לקבל את גביע הכסף של יוסף במודע צריך את השק של בנימין. יוסף ובנימין הם שני בנים של אותה אם, רחל, והם נקראים "צדיק עליון" ו"צדיק תחתון". יוסף בגימטריא ציון, אבל ציון הוא היסוד של המלכות, זו לא אותה מדרגה – ציון היינו בנימין, אך בגימטריא יוסף (והיחס ביניהם ש-יוסף הוא בסוד "אינו גוף" ו-ציון בסוד "ולא כח בגוף", שחשבונם שוה כידוע מר"א אבולעפיא, וד"ל). יחוד הנשמות בתורה הוא בין יוסף לבנימין[יג], בין הצדיק-עליון לצדיק-תחתון, והוא מתבטא בהופעת אהבה מסותרת בתוך יראת השמים שלך, יראה ששייכת למודעות הנשית, בסוד "אשה יראת הוי' היא תתהלל". בתוך היראה הנשית שלך צריך זרע זכרי של אהבה שיוסף מכניס באמתחת בנימין[יד]. זהו מהלימודים הכי חשובים ביחס ליוסף ולבנימין יחד.

ד. קשרי נשמות וגלגולי נשמות של יוסף (השלמות)

"וצדיק יסוד עולם"

יוסף הוא הצדיק ב-ה הידיעה, כמו שכתוב "וצדיק יסוד עולם". מה תחלת הפסוק וההקשר שלו? "כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם". היחס בחלקי הפסוק בין הצדיק והרשע הוא כמו אמת ושקר – "שקר אין לו רגלים" ולאמת יש רגלים. פלא שלא כל המפרשים אומרים כך, אבל הפשט של "עולם" הוא זמן – הצדיק הוא לעולם, 'יסוד נצח'. כלל ידוע שבכל התנ"ך בקושי מצאנו עולם במובן בו חז"ל משתמשים, ואף על פי כן בפסוק הזה רוב המפרשים כותבים במובן של העולם – כמו 'צדיק יסוד העולם'. אם "עולם" הוא במובן של העולם יש כאן יחוד יסוד ומלכות, ואם במובן של זמן יש כאן קשר בין היסוד לנצח (כמו הרבה פעמים). בכל אופן, פשט הפסוק הוא שהצדיק עומד בעת צרה – לא מתמוטט. זהו גדר הצדיק, שהוא איתן. הפסוק קצת מזכיר את ההבדל בין הארז והקנה – שאת ה"קשה כארז" שוברת הסופה, רוח סערה, אבל ה"רך כקנה", הגמיש, מתכופף לכל רוח ונשאר עומד איתן.

רמז ידוע: סופי התיבות של "וצדיק יסוד עולם" הם קדם, רומז לפסוק "אלהים מלכי מקדם פֹעל ישועות בקרב הארץ". מובא בהרבה מקומות, בלי הרמז הזה, לומר ש"צדיק יסוד עולם" הוא "פֹעל ישועות בקרב הארץ", כפי הפירוש ש"עולם" היינו העולם הזה, והוא היסוד שפועל ישועות (מתאים לכך שהערב הילולא של הרבי מקלויזנבורג, צדיק שפועל ישועות). ידוע ש-פעל מתחלף באותיות בומפ ב-בעל, גם שייך ליסוד. "ישועות" היינו המשכות מ-שע נהורין של הכתר – הקשר בין הכתר ליסוד. גם קדם – או שהוא כתר, או שהוא התפארת (המזרח) ב-ו קצוות. יוסף, שהוא המערב-הים, ממשיך מיעקב-מזרח-קדם. אצלו מתקיים "אני אמרתי אלהים אתם" – "אלהים מלכי מקדם" – "איש אשר רוח אלהים בו". "מלכי" גם לשון נתינת עצה – בזכות שנתן עצה הוא זכה להיות מלך. "במי נמלך?" – נותן העצה נעשה בעצמו מלך.

"כעבור סופה ואין רשע": סופה גם לשון סוף – כשהכל נגמר רואים שהרשע לא נמצא, אבל הצדיק נמצא גם אחרי שהכל נגמר כי הוא "מקדם" ו"כל קדמון נצחי".

הקשר בין יוסף לבלהה (וילדיה)

יש משהו מיוחד אצל יוסף שלא התחלנו לדבר עליו – מה שיוסף נקרא יתום מאמו, יתום ר"ת "יפה תאר ויפה מראה". כשיוסף ספר את חלום השמש, הירח והכוכבים אמר אביו – כדי להוציא את השנאה מלב האחים – שכפי שאמו מתה כך כל החלום בטל, ולא ידע שהדברים הולכים על בלהה שגדלה אותו כאם (כפי שכותב רש"י). אם כן, בחלום בלהה היא בחינת ירח. משהו מיוחד, שליוסף הצדיק יש אמא חורגת, שהוא ודאי מאד קרוב אליה, עד כדי כך שבחלום הוא רואה אותה בתור האמא.

ורמזים: רחל-בלהה-יוסף = "וצדיק יסוד עולם". הוא זכה להיות "וצדיק יסוד עולם" גם בזכות בלהה. בצירוף האבא, יעקב, כבר 618 = "אל אלהי ישראל", המספר של חתך זהב. האחים הוציאו דבה על יוסף שהוא מבזה את בני השפחות, ובמקום אחר כתוב שדווקא קרב את בני השפחות (הכחשת דבת האחים), אך אם הוא גדל אצל בלהה הרי שהוא גדל כאח של דן ונפתלי ואמורה להיות לו זיקה מיוחדת אליהם. איני זוכר אם כתוב, אך לכאורה צריך להיות. כמובן, כמו שבלהה גדלה את יוסף – ועוד יותר, מהרגע הראשון – היא גדלה את בנימין. דן-נפתלי = 4 פעמים יוסף (יוסף ב"רצוא ושוב") ויחד עם יוסף עצמו כבר שוה יוסף פנים ואחור[טו].

יוסף ואסנת

יש הרבה מה לדבר על אסנת אשתו של יוסף. לפי חז"ל אסנת היא בת דינה משכם. הסברנו בשיעור שהוא עמד בשני נסיונות – אשת פוטיפר ושהותו בבית הסהר. הוא שמר על מצב רוח מרומם ובזכות זה הוא מוצא חן ומוסרים לו את כל הענינים שם. האריז"ל כותב משהו אחר, ששני הנסיונות היו לו בשמירת הברית – הראשון של אשת פוטיפר והשני שלא נשא בת אל נכר, הקפיד לשאת את אחייניתו, בת דינה. כלומר, יוסף ואסנת הם הדוגמה לזיווג הכי מומלץ בתורה, שהדוד נושא את בת אחותו. הוא היה צריך להיות דינה ברחם של לאה והם התחלפו. יש ליוסף ודינה קשר מאד חזק (יוסף-דינה משלימים ל-יה ברבוע). היות שהיא נאנסה וסבלה – כל הסבל שלו רק הגביר את הרחמנות והאהבה שלו כלפיה, וכל הרגש עבר אל בתה (כפשט בחז"ל מדוע זהו שידוך מומלץ). אפשר לומר שאסנת נקראת על שם האסון (אותיות אונס) שקרה לאמא שלה. את יוסף ואסנת מחברת האות ס (כאשר שאר האותיות שוות "שמע בקֹלה", גם הוא צריך לשמוע בקולה – כמו אברהם בקול שרה).

עוד רמז באסנת (שכתוב אצלנו ואולי גם בספה"ק) שהיא בגימטריא יוסף-פרעה. כלומר, פרעה נותן את יוסף לאסנת ובעצם מוסיף עצמו ליוסף (היא גם בת פוטיפרע, עם שרש פרע). בנישואין לאסנת הוא מברר את פרעה, ובזכות זה נעשה המלך של מצרים אחרי פרעה (מלך שלם, ולא רק משנה למלך).

כתוב בכתבי האריז"ל שנשמת אסנת יוצאת מאחורי פרצוף לאה בפרצופים העליונים. אחורי לאה היינו גם ל-לא-לאה, בגימטריא מהיטבאל – סימן שיש זיקה בין אסנת למהיטבאל. למה? כתוב בפירוש שיוסף הוא המלך הדר (כנ"ל וכדלקמן עוד), ואשתו של הדר היא מהיטבאל – יש כאן רמז יפהפה לכך היוצא ממה שכתוב באריז"ל. רק חלק האחוריים של לאה (ל לא) שוה אני, כך ש-מהיטבאל בגימטריא אני-לאה.

רמזי החכמה של יוסף ואסנת

יש הרבה דברים של חכמה אצל יוסף, כמו שציינו בשו"ת שהוא "בן זקֻנים", בן חכם (זקנים = אור, יש לו הרבה אור; יוסף במילוי = אור הוי'). ידוע ש-אסנת עולה ז"פ חכמה, כללות החכמות, והיא עולה אלף נשים ("אאלפך חכמה") – היא התמצית, נקודת הקדש, של כל אלף הנשים שנשא שלמה החכם (כמו יוסף). אם כן, יש כאן זוג מן השמים של חכמה.

פרעה קורא ליוסף צפנת פענח (יוסף צפנת פענח = ד פעמים גבריאל, שלימד את שבעים הלשונות ליוסף) ואז נותן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און, באותו פסוק. אסנת בת פוטיפרע כהן אֹן = 1494, וביחד עם יוסף צפנת פענח אברך עולה 2701 = "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" = משולש חכמה (חכמה כפול 37, שהוא חכמה במ"ס כפי שהזכרנו – ז"פ חכמה של אסנת ועוד ל"פ חכמה) רק המלה בראשית (העולה שלשה דברים יחד, ולעניננו שלשת השמות של יוסף) – שהיא סוד "ראשית חכמה" ומתורגמת "בחכמתא" – עולה אסנת בת.

יוסף בחשבון גדול דמנצפ"ך (כאשר ף שוה 800) שוה 876 (בגימטריא "אלה תֹלדות [יעקב יוסף]"), יב פעמים חכמה (בחשבון רגיל יוסף עולה יב פעמים אהבה – יש כאן עליה מ-אהבה ל-חכמה – כאשר בשניהם יש כפולת יב, כנגד יב השבטים). יחד עם אסנת הם עולים יט (חכמה במספר קטן) פעמים חכמה (בחלוקה ל-יב ו-ז, סוד העיבור – הוא השנים הפשוטות והיא שנות העיבור – רמז לכך שלו היו אמורים להיות יב בנים, כנ"ל, ואילו אסנת מצד עצמה היתה ראויה להתעבר בשבעה בנים, אלא שבשל שנות הרעב זכו לשני בנים בלבד; ז ו-יב הם גם חלוקת האותיות הכפולות והפשוטות באלף-בית).

יוסף והמלך הדר

כפי שכבר הוזכר, כתוב שיוסף הצדיק שייך לסוד המלך הדר ששרשו ביסוד א"ק. לכן יוסף הוא "בן פֹרת עלי עין" – שרשו במצח, מעל העינים, בו מתגלה יסוד עתיק, שרש יוסף, ועוד למעלה ממנו, שרשו ביסוד א"ק.

לפעמים האריז"ל אומר שיוסף הוא יסוד אמא שמאיר בתפארת ז"א, הגם שבדרך כלל כתוב שהוא יסוד ז"א. הקשר בין יסוד ז"א לאמא הוא סוד המלך הששי, היסוד של עולם התהו – שאול (יסוד) מרחובות הנהר (בינה). יש ליוסף קשר גם למלך שאול, היסוד דתהו, וגם למלך הדר. אם כן, מתברר שהדר באופן מיוחד מתקן את שאול מרחובות הנהר. שאול-הדר הוא גם כפולת שם הוי' וגם כפולת 7, "שלום עליכם", הוי' פעמים אהי', ג"פ יעקב. שאול-הדר-יוסף עולה שבת, 4.5 (אדם, אם משמיטים את הנקודה העשרונית) פעמים יוסף.

כשם ש-יוסף עולה ו"פ הוי', כנגד התפשטות החסדים ב-ה קצוות וקיבוצם ביסוד, כתוב באריז"ל ששוה גם ה"פ א-ל עם הכולל. שם א-ל כאן הוא ראשית יג תיקוני הדיקנא, ולכן כתוב שהדרת פנים – זקן – תלויה ביסוד. פנימיות הזקן היא שע נהורין דתרין תפוחין קדישין, שאין בהם שערות – גם שע נהורין מאירים ביוסף, בסוד היותו "יפה תאר ויפה מראה".

אדם-חנוך-יוסף (והקשר לאליעזר-משיח)

הזכרנו את האמור באר"י שיוסף הצדיק הוא משרש זיהרא עילאה דאדם הראשון, ויש את הרמז המפורסם שאנו אוהבים לומר ש-אדם במספר קדמי בגימטריא יוסף. בדברי חז"ל לומדים שיוסף נקרא אדם מפסח שני, שם ה"טמאים לנפש אדם" היינו לארונו של יוסף. החלק הקדמי הוא פלא, כך ש-יוסף שוה אדם-פלא, ר"ת אף – כדי לתקן את עולם העשיה, "אף עשיתיו", צריך אדם-פלא, ואכן יוסף חודר עד עולם העשיה ופועל בו, "ויוסף הורד מצרימה".

במקום אחר באר"י כתוב שאדם הגיע ליוסף דרך חנוך (ורמזים לקשר: חנוך שוה חלום ויוסף הוא בעל החלומות המחכה עשרים ושתים שנים למימוש חלומו. חנוך עולה ז"פ 12 ו-יוסף יג"פ 12 – יחס של ז ו-יג). יש כמה וכמה סדרי תולדות וגלגולי נשמות הקשורים וכוללים את יוסף ואחד מהם הוא אדם-חנוך-יוסף. הסימן הוא ראשי התיבות אחִי או "למען אחי ורעי". חוץ מראשי התיבות אחי שאר האותיות עולות יד פעמים אחי, כך שהכל כאן אחי, 15 פעמים אחי.

השמות שלהם יוצרים סדרה עולה – 45, 84, 156. המספר הששי בסדרה יהיה רשע והמספר הבא הוא תוספת של צדיק, צדיק-רשע יחד. האר"י אומר שגם חנוך וגם יוסף הם מ"זיהרא עילאה דאדם הראשון". אדם חי 930 שנה, חנוך 365 ויוסף 110 שנים – סדרה יורדת. יוסף הצדיק בגימטריא 365, חיי חנוך – רמז לקשר ביניהם. ביחד חייהם 1405, מספר השראה של זך (זך ברבוע ועוד כו ברבוע). הכי מיוחד במספר הזה שהוא מספר שבעת מלכי אדום הקדמאין שמתו – בלע יובב חשם הדד שמלה שאול בעל חנן – סימן ששלש הנשמות האלה הן עיקר תיקון מלכי התהו. כשמצרפים למספר הגילאים (שמות שבעת מלכי אדום) את אדם-חנוך-יוסף מקבלים 1690, הוי' פעמים א-דני, י"פ אחד ברבוע.

הוזכר (לעיל פרק ב הערה ה) שיש זיקה בין אליעזר עבד אברהם ליוסף. סדר גלגולי אליעזר מגיע בסוף עד משיח בן דוד (עוד קשר בין השור והחמור – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, כנ"ל הערה ט). אליעזר הוא כנעני לגמרי, עד כדי כך שחז"ל אומרים שהוא כנען עצמו, אך הוא יצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך – ממש פעולת יוסף, "יֹסף הוי' לי בן אחר" – יצא מכלל ארור באחור ("אחר") והגיע לברוך בפנים. אצל יוסף סוד אליעזר הוא שה' עזר לו להתגבר על פיתוי אשת פוטיפר (בגימטריא שרה-רבקה-רחל-לאה, היא הלעו"ז שלהן, כידוע). סדר הגלגולים וקשרי הנשמות שהוזכר כאן – אדם חנוך אליעזר יוסף משיח (כולל מב"י ומב"ד) = עולה שלמות של 31 ברבוע (כאשר הס"ת עולים שמח, ו"פ חן, וראשי ואמצעי תיבות עולים תריג, משה רבינו), סוד "כי כפלים לתושיה" כנ"ל.

גלגולי יוסף במתקני פגם הברית ופגם העינים

במנחות מד יש את הסיפור המפורסם[טז] של אותו תלמיד שהלך לרומי לזונה הכי יפה ויקרה בעולם והציצית טפחה לו על פניו והוא נמנע, והיא הלכה אחריו והתגיירה ו"אותם מצעים שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר". לפי גרסת הגמרא שלנו הוא היה תלמיד רבי חייא – ספירת היסוד בתלמידי רשב"י – אבל תוספות מביאים מהתוספתא שהוא תלמיד של רבי מאיר (הקשור ליוסף, בהיותו רמוז בר"ת "משם רעה אבן ישראל", ואצל רבי מאיר עצמו יש סיפורים דומים). האריז"ל אומר שהסיפור הזה הוא גלגול יוסף ואשת פוטיפר. כלומר, התלמיד שהלך אחרי הזונה הזו הוא יוסף בעצמו. באותו גלגול הוא זכה לתקן אותה – לשאת אותה בקדושה.

עוד גלגול שלו שמביא הרמ"ע מפאנו הוא רבי מתיא בן חרש, שעוור עצמו כדי לא לעבור עבירה. השטן בקש רשות מה' לנסות אותו והופיע כמו האשה הכי יפה בעולם והסתובב סביבו עד שבסוף הוא בקש מתלמידו שיביא לו אש ומסמר ועוור את עצמו. אחר כך ה' שלח את רפאל לרפאותו והוא לא רצה כי פחד ששוב תופיע האשה הזו. רפאל חזר לקב"ה ואמר שהוא לא מסכים להתרפא, וה' אמר שילך ויבטיח לו שלא ינסו אותו שוב – שהיא לא תבוא עוד פעם – והוא הסכים. למה יוסף נזקק לתיקון בנסיון ובכך שעוור את עצמו? כי אף שלא עבר עם אשת פוטיפר הוא ראה אותה והרהר בה ואפילו היתה לו הו"א לעבור איתה עבירה.

תחלת תקונו בפלטי בן ליש עם מיכל בת שאול, שעמד בנסיון זמן רב, שנים – נעץ חרב בינו לבינה. אבל כתוב שגם הוא הסתכל בה. לכן, כדי לתקן את חוש הראות – הענין של חדש תמוז, חוש הראיה – צריך את התיקון הזה. שלש הנשמות דרכן עובר פגם ותיקון הראיה – יוסף-פלטי-מתיא בן חרש – עולות 1296, לו (צדיקים) ברבוע.

ראשית העבירה היא פגם הראות, שהיה גם ביוסף, וגם "משם יפוזו זרועי ידיו" – יצאו עשר טפות מצפורני ידיו, שהם עשרת הרוגי מלכות, ככתוב באריז"ל, וגם מצפורני רגליו, שלא כותב בפירוש אך משמע שהם שאר קדושי הדורות. זהו הקשר הכי מובהק בין יוסף לתמוז – תיקון העינים. בר"ח דברנו על קשר בין ראיה לדבור. משיח בן דוד הוא בעיקר תיקון הדבור, החוש של יהודה, ומשיח בן יוסף בעיקר תיקון העינים. לכן קשור גם למשה רבינו, שלקח את עצמות יוסף עמו כי תכלית עבודתו היא "לעיני כל ישראל", לתקן את העינים דתהו, כאשר ראשית התיקון היא הדר-מהיטבאל (שהם יוסף ואסנת, כנ"ל).

גלגולים ותיקונים נוספים

יש עוד סוד באריז"ל שרחב הזונה היא גלגול אשת פוטיפר ויהושע הוא גלגול של יוסף. יהושע הוא צאצא של אפרים, שייך ליוסף. בגלגולה כרחב היא כבר התגיירה. אשת פוטיפר רחב = 1296 = לו ברבוע (הנ"ל בסוד יוסף-פלטי-מתיא בן חרש).

הקשר ליהושע מופיע בתוך סדר גלגולים נוסף שמונה הרמ"ע מפאנו: יוסף, יהושע, יהונתן (בן שאול), ירבעם, יונה הנביא. מפטיר יונה במנחת יום כיפור הוא תיקון של יוסף. זהו עוד חיזוק שתפקידו העיקרי של יוסף הוא לגייר את כל העולם, להחזיר את כולם בתשובה (כנ"ל פ"ב בספירת הדעת), מה שיונה היה אמור לעשות ובתחלה לא עשה אלא ברח תרשישה (ולהעיר שתרשיש היא האבן שלפני השהם של יוסף).

עוד גלגול שמיוחס ליוסף הוא חוצפית המתורגמן. מה הקשר? הוא כותב שהוא היה מתורגמן ובסוף כשהרגו אותו – בעשרה הרוגי מלכות – ראו שדבר-אחר גורר את הלשון שלו. למה? כדי לתקן את הלשה"ר שדבר יוסף על אחיו.

עוד משהו חשוב, שיוסף עצמו תקן את נח (נח ויוסף הן עיקר הנשמות שמוצאות חן, ואחר כך ה-חן עובר למשה רבינו). איך? כי נח השתכר ויוסף גדר עצמו וכל אותם שנים לא שתה יין, לא הוא ולא אחיו. ההתנזרות מן היין היא תיקון נח. כל ה"ארור כנען" (אליעזר, אותו מתקן יוסף, כנ"ל) יוצא מהיין של נח.

תיקון "ויפזו זרֹעי ידיו" הוא אצל פינחס, שגם הוא יוסף – הוא מקנא לברית במעשה זמרי וכך מתקן. במילוי, "ויפזו זרֹעי ידיו" – וו יוד פא זין וו זין ריש עין יוד יוד דלת יוד וו = 1405, זך בהשראה, שבעת מלכי התהו, שנות אדם חנוך יוסף כנ"ל.