בע"ה

ב' אלול ע"ז – כפר חב"ד

עושים תשובה

הקלטה לכאן-מורשת

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. אמונה-תשובה-רפואה-גאולה שלמה

חיפוש תשובה ורפואה

שלום לכולם. אנחנו אכן בדור של תשובה. ברוך ה', אנחנו רואים תופעה של 'מחפשים'. תשובה היא לחפש – לחפש את האמת, לחפש מי אני, למה אני פה. יש שתי תופעות קשורות אחת לשניה: החיפוש אחרי אלקים – תשובה – והיום הרבה מאד אנשים מחפשים שיטות שונות של רפואה. והנה, יש קשר מאד הדוק בין תשובה לרפואה. חז"ל אומרים "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם". אם רוצים להתרפאות, "כי אני הוי' רופאך", ה' הוא "רופא כל בשר ומפליא לעשות", כמו שמחפשים רפואה, הדרך להתרפאות – כמו שנסביר, גם לפרט וגם לכלל – היא לשוב אל השרשים שלנו, אל ה'.

אנשים מרגישים ריקנות מסוימת בחיים, חוסר משמעות לחיים, ולכן מחפשים. יש הרבה יהודים, ישראלים, שנוסעים להודו (ולעוד מקומות) אחרי הצבא וכיו"ב ומחפשים. יש ב"ה הרבה שמוצאים את ה', לכן יש כל מיני בתים שם שמארחים, מקבלים, מסבירים – ודווקא שמה, רחוק-רחוק, לפעמים יהודי כשאינו במקום הטבעי שלו הוא חושב יותר, מחפש יותר, ומוצא.

גאולה ואמונה

כמו שתשובה קשורה לרפואה – ככה חז"ל אומרים – אנחנו מאמינים גם בגאולה הקרובה לבוא. אנחנו יודעים שגם התשובה והגאולה תלויות זו בזו, ש"אם ישראל עושין תשובה נגאלין". יש פתגם של הרבי הקודם של חב"ד שאמר "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", מיד כשעושים תשובה נגאלים. אם כן, יש לנו כבר שלשה מושגים שקשורים – תשובה, רפואה וגאולה.

כדי להשלים נוסיף עוד מושג: אי אפשר לעשות תשובה, להתחיל בתהליך, אם אין אמונה. אמונה היא בעצם יסוד היסודות, כמו שהרמב"ם כותב בתחלת החיבור שלו ש"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון". "מצוי ראשון" הוא ה', בורא העולם. יתכן שבתחלה יש לי איזו תחושה פנימית שיש משהו, לא יכול להגדיר, אפילו קשה לפעמים בהתחלה לומר את המלה ה' או אלקים. אבל כמו שאמרנו מחפשים משמעות, בשביל מה אני פה, ואם אכן יש משמעות לחיים סימן שיש מישהו או משהו שעשה את המשמעות, שרוצה ממני משהו. מחפשים את הלא-ידוע, אבל הלא-ידוע הזה בעצמו בסופו של דבר הוא אלקים, ה'. בלי אמונה אין כלום. בלי אמונה האדם חי חיי טבע נטו.

הסדר: אמונה-תשובה-רפואה-גאולה

לכן יש פה בעצם ארבעה דברים, שאם נעשה ביניהם סדר:

קודם כל צריכה להיות אמונה. אמונה היא הסבה שאני בכלל מחפש משהו שחסר לי – ללא האמונה הבסיסית שאולי יש משהו (גם ה'אולי' הזה הוא כבר זיק של אמונה. המזל של חדש אלול, חדש התשובה, הוא בתולה בגימטריא אולי יש אלהים) מה יש לי לחפש.

מתוך אמונה יש תשובה.

מתוך תשובה – "תשובה מביאה רפואה".

כאשר אנחנו מתרפאים באה הגאולה. תכלית הגאולה הראשונה שלנו, גאולת מצרים, היתה לקבל תורה בהר סיני, וכתוב שלפני הגאולה כל היהודים התרפאו. ה' נותן תורה כאשר כולנו חזקים ובריאים ושמחים. וגם התורה החדשה שתתגלה כשיבוא משיח – הגאולה היא התגלות תורה חדשה, "תורה חדשה מאתי תצא" – וכדי שכולנו נוכל לקבל את התורה הזו של מלך המשיח צריכים להיות בריאים, בגוף ובנפש. במעמד הר סיני לא היה ביניהם לא סומא, עוור, ולא חרש – כולם היו בתכלית ושלמות הבריאות.

כדי שנהיה בריאים לקבל את התורה החדשה, גילוי האור הגדול של הגאולה, צריך לעשות תשובה. ראשית התשובה היא להתחזק באמונה – אמונה שיש ה', אמונה בתורת ה', כלומר שה' מתקשר עם בני אדם, וממילא אמונה שאני פה בשביל משהו ויש טעם לחיים שלי.

אמונה שלמה, תשובה שלמה, רפואה שלמה וגאולה שלמה

יש תופעה מאד מענינת שכתובה לגבי ארבעת הדברים שאמרנו – אמונה, תשובה, רפואה, גאולה – שלכולם נוהגים להוסיף עוד מלה, "שלמה"[ב]. כל הביטויים האלה, הניבים האלה, מופיעים בסידור:

כתוב "אמונה שלמה" – "אני מאמין באמונה שלמה" ב-יג עיקרי האמונה של הרמב"ם, שאולי הכי מפורסם ביניהם הוא "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח", אבל לגבי כולם, למי שנוהג לומר את עיקרי האמונה בסוף התפלה כפי שמודפס בהרבה סידורים, כל עיקר מתחיל "אני מאמין באמונה שלמה". אם כן, סימן שהאמונה יכולה להיות לא שלמה והאמונה יכולה להיות שלמה. זה נוסח שמקובל בעם ישראל, "אמונה שלמה".

גם לגבי תשובה, אומרים שלש פעמים ביום בשמו"ע "השיבנו בתשובה שלמה לפניך". מבקשים מה' – סימן שהתשובה האמתית היא לא בכח שלי בלבד, צריך להתפלל לה' "השיבנו", אותי כפרט ואותנו ככלל, כמו שנסביר, שה' ישיב אותנו ב"תשובה שלמה".

בהמשך שמו"ע אומרים "והעלה לנו ארוכה ורפואה שלמה" – נוסח "רפואה שלמה".

לגבי גאולה, יש בנוסח ספרד ועוד, "וגאלנו גאולה שלמה במהרה בימינו".

רואים שחז"ל הוסיפו לכל המלים האלה את המלה "שלמה".

שלמות האתרֹג של סוכות

קודם נוהגים לעשות סימן, כמאמר חז"ל "סימנים עשה" – לעשות סימן כדי לחרוט על הלב. מה הסימן? אמרנו שהתהליך הנפשי הוא מאמונה לתשובה לרפואה לגאולה. הסימן הוא ראשי התיבות של אמונה תשובה רפואה גאולה – אתרֹג.

בסיום עבודת התשובה, שבעצם מתחילה מהימים האלה – חדש אלול – וסיומה ב"תשובה משמחה" בזמן שמחתנו בסוכות, בו לוקחים (ביד שמאל, היד שבדרך כלל דוחה, "שמאל דוחה", אך כעת, מכח התשובה בשמחה, הופכת להיות 'שמאל מקרבת', עוד יותר ממה שעד עתה היתה "ימין מקרבת") אתרוג. האתרוג הוא משהו גשמי – חפץ די יקר, יש שקונים אתרוג בהרבה מאד כסף – אבל הוא בעצם סימן של כל העבודה הנפשית שעשיתי בימים האלה, מאלול לראש השנה ליום כיפור ועד לסוכות (ובעצם, ראשית האמונה, האמונה בביאת המשיח, היא בתשעה באב, בו נולד משיח, היינו שבו ביום נולדה האמונה במשיח בלב כל יהודי, בסוד "ואציעה שאול הנך". וכך "נעוץ סופן [גאולה] בתחלתן [אמונה]", ודוק). הכל בתוך האתרוג – האמונה, התשובה, הרפואה והגאולה.

הכל צריך להיות שלם – הדין הכי חשוב באתרוג שיהיה שלם, שלא יהיה חסר כלל, שלם לגמרי ומהודר לגמרי, "פרי עץ הדר" כפי שהוא נקרא בתורה.

ב. שלמות – פנימיות וחיצוניות

שלמות – חיבור של שני ממדים

בכל אופן, ארבעת הדברים האלה הולכים יחד עם המלה "שלמה". המלה "שלמה" אומרת, כפי שאמרנו הרגע, שיכול להיות חסר, יכול להיות חצי, ויכול להיות שלם. כתוב בחסידות שלדבר שלם יש תמיד שני ממדים, שבלשון הקבלה והחסידות נקראים חיצוניות ופנימיות. שלמות היא לשון שלום – כל דבר שלם עושה שלום בין שני ממדים. אם אין את שני הממדים יחד, של החיצוניות והפנימיות, הדבר לא שלם. לכן גם אמונה, גם תשובה, גם רפואה וגם גאולה – בכולם צריך להתבונן מה השלמות. זה הנושא העיקרי שלנו היום.

לא להסתפק רק בחיצוניות או רק בפנימיות

מדברים על תשובה ועושים תשובה, אבל צריך לדעת שתשובה יכולה להיות בחיצוניות ויכולה להיות בפנימיות. בחסידות, במיוחד בחסידות חב"ד, המלה הכי חשובה היא פנימיות – שכל תופעה, כל חויה נפשית, תהיה חויה פנימית, לא רק חויה חיצונית. יש פסוק מאד חשוב שדורשים בחסידות – "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו". הכסיל גם מחפש, רק שהוא מחפש חויה אישית, טריפ. הרבה נוסעים להודו לשם כך, אבל אם ה' עוזר הוא בסוף מאיר להם את העינים שהעיקר הפנימיות ולא החיצוניות – התבונה האמתית, ולא רק הכיף-כאילו, הסיפוק מהחויה החיצונית, גם אם נדמה לי שהיא חויה מיסטית וכיו"ב.

שוב, העיקרון הוא שכל דבר צריך להיות שלם, ובמיוחד ארבעת הדברים האלה שכתוב עליהם בפירוש התואר "שלמה". לא מבטלים את החיצוניות, אדרבה, אומרים שצריך את שני הממדים יחד, שגם החיצוניות היא חשובה כאשר היא יחד עם הפנימיות וטפלה לפנימיות (בעולם הזה על הגוף להיות טפל לנשמה, לקבל מן הנשמה. אבל לעתיד לבוא כתוב ש"הנשמה תיזון מן הגוף", ההשפעה האלוקית תזרום מן הגוף דווקא לנשמה. והוא ענין גילוי אור אין סוף הסובב כל עלמין, שמאיר ראשית כל בממד החיצוני של המציאות, בגוף).

אפילו ביחס לשם הוי' ב"ה (שם העצם של ה' שהוא שם המיוחד ושם המפורש), י-ה-ו-ה, יש ביטוי בחז"ל "אין השם שלם" כל זמן שעמלק, שהוא הספק – הבעל שם טוב אומר ש-עמלק, האויב המושבע שלנו, עם ישראל, בגימטריא ספק. כל זמן שיש ספק בלב השם של ה', י-ה-ו-ה, אינו שלם, הוא חצוי. מאיפה לומדים זאת? כתוב "כי יד על כס יה" – כל עוד שיש ספק בלב, עמלק, השם הוא חצוי – ואז "מלחמה להוי' בעמלק מדר דר". י-ה הוא שם קדוש (מהשמות הקדושים של ה' שאינם נמחקים), אבל לא שלם – הוא חצי, דווקא החצי הפנימי, בלי החיצוניות. וה הם החלק הגלוי, הגוף יחסית, "והנגלֹת", אבל "הנסתרֹת להוי' אלהינו" הם הממד הנסתר, י-ה, והוא לבד לא שלם. צריך גם י-ה וגם וה. ככה כל דבר צריך להיות שלם, עם הפנימיות, החלק הנסתר, ועם החיצוניות, החלק הגלוי.

לאור ההקדמה הזו, התובנה הזו, נתחיל עם ארבעת המושגים שלנו. המטרה שלנו היא להתמקד על התשובה.

שני ממדי אמונה: אמונה בה' ואמונה בנביא אמת

נתחיל עם האמונה. מהם שני ממדי האמונה? אחרי קריעת ים סוף כתוב "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו". האמונה של עם ישראל – אמרנו שלפי הרמב"ם יש 13 עיקרי אמונה, אבל אם רוצים לצמצם לשני עמודי תווך – היא שיש ה' יתברך ויש נביא אמת ותורה, ה' מתקשר אתנו בתורה. התורה נתנה לנו באמצעות נביא האמת, משה, העבד הנאמן של ה', כמו שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (הפסוק הראשון שאבא מלמד את בנו הקטן כתחלת דיבורו בלשון הקדש). כדי להאמין בה' צריך לזהות את משה רבינו, וכתוב שבכל דור יש משה רבינו שצריך להאמין בו. משה רבינו של הדור הוא זה שראוי להיות המשיח של הדור אם נזכה. מתי נזכה? כשנעשה תשובה נזכה שהמשה של הדור יתגלה כמשיח של הדור, שהוא המשיח בכלל, כאשר נזכה בקרוב. בכל אופן, יש כאן שני עמודי אמונה.

נשאל את השאלה – מה ממד הנגלה של האמונה ומה ממד הנסתר של האמונה? הרי אמרנו שבכל דבר שלם הגדר, ההגדרה של שלמות, הוא שיש לו גם ממד נגלה, חיצוני, וגם ממד נסתר, פנימי, חיצוניות ופנימיות. אפשר לחשוב שה' עצמו – שאני מאמין במציאות הא-ל, וגם מרגיש וחווה אותו בחיים שלי, בהשגחה הפרטית, "מהוי' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ", כל צעד שאני עושה בחיים אני מרגיש שמישהו מוביל אותי – אולי זו הפנימיות. והאמונה שיש לה' נביא, מתקשר עם משה רבינו, וצריך להאמין בו – בהשגחה פרטית קוראים בפרשת השבוע (פרשת שופטים) שבכל דור יש נביא וצריך להאמין בו ולקבל נבואתו – זו החיצוניות.

אבל יש פירוש בחסידות שממש הפוך. מה שאמרנו נכון, אבל שבעים פנים לתורה, ויש פירוש בחסידות שב"[ויאמינו בהוי'] ובמשה עבדו" לא מאמינים רק שיש משה בכל דור ודור שמלמד אותנו ללכת בדרך ה', אלא שיש אחד בדור שיש לו כח לגלות ממד יותר נסתר ופנימי באמונה שלנו בה' עצמו, יותר ממה שאנחנו יורשים בטבע שלנו את האמונה מאבותינו הקדושים, מה שאנחנו "מאמינים בני מאמינים". "ויאמינו בהוי'", ואם רוצים לחתור לעומק אמונה זו צריך להתקשר לשליח ה' ללמד אותנו תורה בכל דור, בפרט פנימיות התורה שהיא "תורה חדשה" (תורת משיח) שמביאה אותנו להשגה יותר פנימית באמונה שלנו בה'.

חיזוק האמונה בחדש אלול

בחדש הזה, שרוצים להתעורר בתשובה, המנהג לתקוע בשופר כל יום. בראש השנה מצוה מהתורה לתקוע בשופר, אבל כל יום באלול תוקעים כדי להתעורר מהתרדמה שלנו. מהי תשובה? להתעורר. לשם כך תוקעים בשופר.

יש רמז יפה שכל הביטוי "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו" עולה בגימטריא שופר. כשאני לוקח את השופר לתקוע בו טוב שאחשוב שעוד לפני התשובה, ההתעוררות המורגשת בלב, צריך אמונה, והאמונה צריכה להיות כפולה – כל דבר שלם הוא כפול. או שהאמונה בה' היא הדבר הפנימי וזה שיש לו עבד נאמן בכל דור היא החיצוניות. או הפוך, שיש לי אמונה כי אני יהודי, וכל יהודי הוא מהעם שהוגדר "מאמינים בני מאמינים", מקבלים את האמונה בגנים שלנו מאברהם אבינו, הראשון שהאמין, "והאמן בהוי' וחשבה לו צדקה".

אם מאמינים בשביל מה צריך את משה? בשביל מה צריך את התורה בכלל? מספיק שאני מאמין בלב, "רחמנא לבא בעי". אבל צריך לחשוף את האמונה מהלב שתבוא לידי גילוי (אחרת "אין השם שלם" כנ"ל – יש פנימיות, אבל היא לא מתגלה בחיצוניות – כפי שרוצה עמלק ר"ל, להשאיר יהודים רבים בדור במחשבה שמספיק ש'אני יהודי בלב', בלי שמתגלה האמונה גם בחוץ). גם כשחושפים את האמונה יש בה רבדים אין סוף. כדי להגיע יותר ויותר עמוק באמונה, בהתקשרות לה', צריך את משה רבינו שבדור. אם כן, לפי שני הפירושים שאמרנו יש פה שני ממדים באמונה – "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו".

שני ממדי תשובה: תשובה מיראה ותשובה מאהבה

מה לגבי תשובה? מאד פשוט, כי חז"ל מגדירים שיש שתי תשובות – תשובה מיראה ותשובה מאהבה.

שואלים: צריך לעשות תשובה כי אני פוחד ממשהו? פוחד מגיהנם? פוחד מענש? אמנם זהו איזה מניע, אבל הוא מניע חיצוני לגמרי. כתוב שיראת העונש אינה מאה אחוז מצד הקדושה, היא תערובת של טוב ורע. יש מושג בקבלה קליפת נוגה – יכול להניע לדברים טובים, אבל היא לא מצד הקדושה, לא רק ה' (כל דבר שמצד הקדושה הוא "בלתי להוי' לבדו"), כי ה' הוא עצם הטוב.

בכל אופן, יש מדרגות של יראה (ותשובה מיראה) שאינן יראת העונש אלא יראה שמצד הקדושה לגמרי כגון יראת חטא (יראה להפרד מה' ח"ו על ידי חטא), יראת הרוממות, יראת בושת. אפשר לעשות תשובה מתוך יראה, וכאשר עושים תשובה מתוך יראה "זדונות נעשו שגגות" – עשיתי במזיד אבל נחשב לי כאילו טעיתי, טעות, שגגה. ברוך ה' זו רק טעות, לא מזיד, אבל לא הופך את החטא ממש למשהו טוב.

אבל אם עושים תשובה בדרגה אחרת, בדרגה נעלית יותר, תשובה מאהבה, כתוב שבתשובה מאהבה "זדונות נעשו זכויות" – כאילו שעשיתי עבירה והיא הופכת להיות מצוה ממש. פלאי פלאים, דבר שאי אפשר להבין בשכל בכלל. קודם כל, התשובה חוזרת לעבר שלי והופכת משהו בעבר מרע לטוב, מחשך לאור, ממר למתוק.

אם כן, יש שני רבדי תשובה, שבלשון חז"ל הם תשובה מיראה ותשובה מאהבה. בדור שלנו בכלל לא צריך יראת העונש. יש אנשים שהיא מניעה אותם, אבל זו לא הקריאה והמסר של הדור שלנו. אנחנו פונים לדור שלנו ואומרים (בעצם זה ה' שפונה לדור שלנו ואומר, בסוד התעוררות יג מדות הרחמים בחדש אלול) שצריך להתעורר בתשובה, תשובה מיראה שהיא לגמרי מצד הקדושה, והעיקר – בפרט בדור שלנו – תשובה מאהבה.

תשובה מיראה – 'ליישר קו' עם ה'

איך נאמר את שני הממדים האלה של תשובה מיראה ותשובה מאהבה בלשון המדוברת? ברגע שאני מאמין שאכן יש פה משהו, שיש בורא עולם, וגם שבורא העולם רוצה משהו ממני – יש לי שליחות בחיים – יש היום ביטוי שמתאים לחוש מהי יראה תתאה, לתשובה מיראה קוראים תשובה תתאה, תשובה תחתונה יותר, הביטוי הוא 'ליישר קו'. אומרים שלא היינו בסדר אחד עם השני וכעת צריך ליישר קו. ככה עם הקב"ה, עד עכשיו לא היינו בסדר איתו, אני לא הייתי בסדר איתו, וכעת צריך ליישר איתו קו.

ליישר קו עם הקב"ה זו תשובה תתאה – שבעצם היא תשובה מיראה, יראה טובה. מה פירוש ליישר קו עם הקב"ה? שאני מתחיל לעשות מה שהוא רוצה, לעשות מצוות, להניח תפילין, לשמור שבת. מאד חשוב שכל מי שחוזר בתשובה יבין שליישר קו עם ה' אכן חשוב מאד, אבל זה הממד החיצוני של התשובה.

תשובה מאהבה – יחוד עם ה'

אם זה הממד החיצוני, מה הממד הפנימי של התשובה? מהי תשובה מאהבה? יש את הרמז הידוע ש"אלול" ר"ת "אני לדודי ודודי לי". הממד הפנימי של התשובה, תשובה עילאה, תשובה מאהבה, היא לא ליישר קו עם ה' אלא להתייחד עם ה', להביא את ה' לתוכי – "אלהי בקרבי" – בזהר כתוב שגם אני נשאב בה' וגם ה' חודר ונכנס לתוכי, ונעשים ממש עצם אחד, התאחדות והתייחדות לחלוטין. התאחדות כזו יכולה להיות רק מתוך אהבה, והיא באמת מה שמחפשים.

מי שנוסע להודו ומחפש שם אלקים הוא לא מחפש אותו בשביל ליישר איתו קו – בסוף הוא צריך גם ליישר קו, אבל – הוא מחפש את אלקים, כמו בחורה, בת, חדש אלול הוא מזל בתולה, שמחפשת את בן הזוג שלה. התכלית במציאת בן זוג היא "והיו לבשר אחד", להיות אחד ממש מתוך אהבה.

זו התשובה מאהבה, זו הפנימיות, הממד הפנימי של התשובה. הדור שלנו, אם אומרים שהוא דור של תשובה, מדובר בעיקר בתשובה הזו. חייבים את החיצוניות, ליישר קו, אבל התשובה האמתית והשלמה – שתביא את הגאולה השלמה – היא כשקיים ומודגש הממד הפנימי של התשובה, ובעצם זה הדבר שאנו רוצים, להתיחד עם ה'.

שני ממדי רפואה: רפואת הגוף ורפואת הנפש

נלך לרפואה: ברפואה מאד פשוט מהם שני הממדים של הרפואה, כדי שהיא תהיה רפואה שלמה. אומרים את זה – אני מברך אותך, מאחל לכולנו, רפואה שלמה, רפואת הגוף ורפואת הנפש.

היום כולם יודעים שיש יחסי גומלין בין הגוף לבין הנשמה וכדי שאדם יהיה בריא ושלם הוא צריך רפואת הגוף ורפואת הנפש. הכי ברור שרפואת הגוף היא החיצוניות, הממד הנגלה של הרפואה, אבל רפואת הגוף בלי רפואת הנפש לא עובדת. יש תלות זו בזו, בנוסף לרפואת הגוף חייבת להיות גם רפואת הנפש. לכן, כמו שמחפשים כל מיני שיטות של רפואת הגוף יש גם כל מיני שיטות של רפואת הנפש היום. לשם כך בעיקר צריך להגיע לאמת של ה', שהוא ה"רופא כל בשר ומפליא לעשות". זה לגבי רפואה, שיש רפואת הגוף ורפואת הנפש.

שני ממדי גאולה: גאולת הפרט וגאולת הכלל

מה לגבי גאולה? אמרנו שאמונה היא בה' ובמשה עבדו. תשובה מיראה ומאהבה. רפואה בגוף ובנפש. מה לגבי גאולה? עוד זוג מאד חשוב של מושגים, שמאד נוגע לדור שלנו – פרט וכלל. יש גאולת הפרט ויש גאולת הכלל.

בעצם את המלים האלה הייתי יכול לומר גם על תשובה, עיקר הנושא שלנו – שיש תשובת הפרט, שאני חוזר בתשובה, ויש תשובת הכלל, שעם ישראל חוזר בתשובה, תשובת הרבים ולא רק תשובת היחיד. איך זה בא לידי ביטוי? שאם הכלל חוזר בתשובה הוא רוצה שהכלל, כלל ישראל, ישתנה בהתאם. הוא רוצה שהדבר ישתקף במדינה, בעולם כולו – לא רק בבית, בארבע אמות שלי.

המצב של "ארבע אמות" שלי בכלל הוא מצב גלותי. כך כתוב – "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" – אדם יושב בבית והשכינה שורה, אבל זו גלות. אנחנו רוצים גאולה – שינוי שנראה אותו בעינים, שנריח אותו באויר. יש ביטוי בחסידות שבו ביום שמשיח יבוא נקרא על בואו בעיתון, נשמע ברדיו, בטלויזיה, הדבר צריך להגיע לממדים של הכלל – גם של עם ישראל וגם של אומות העולם.

כמובן, גם היחיד צריך להגאל. לכל אחד יש מצוקות, מיצרים – כתוב שכל הגלויות נקראו מצרים, על שם מיצר – וצריך להגאל מהמיצרים שלנו, הפרט. אבל גם הכלל, עם ישראל, צריך להגאל. כאן גאולת הכלל היא הפנימיות, הנסתר, אבל היא העיקר – לזה אנחנו מצפים ומאמינים. ומאמינים שבגאולת הכלל כלולה גאולת כל פרט ופרט, וכרמוז במדה השביעית, החביבה, שהתורה נדרשת בה – "מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל". כל התהליך הוא להגיע לגאולת הכלל, אבל מאמינים שבגאולת הכלל כל פרט ופרט יגאל מכל המיצרים שלו.

סיכום

אם כן, מה אמרנו? סיכום בינים:

באמונה יש להאמין בה' ולהאמין במשה.

בתשובה צריך לעשות תשובה מיראה – שקראנו לה ליישר קו עם הקב"ה, לעשות מה שהוא רוצה מאתנו ביום-יום – אבל התשובה הפנימית היא דבקות בה', "ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

ברפואה צריך גם רפואת הגוף וגם רפואת הנפש. בגאולה צריך גם גאולת הפרט וגם גאולת הכלל.

אמרנו שהמושגים פרט וכלל חוזרים ממש לתשובה. עד עכשיו, עיקר התשובה שהיה, גם בדור שלנו, היה בנוגע לפרטים – פלוני עושה תשובה ואלמוני עושה תשובה – אבל עדיין חסרה לנו תשובת הכלל, שעם ישראל יתעורר וירצה לעשות תשובה כעם, עם הנבחר על ידי ה' להביא גאולה לעולם. זה מיד יתבטא, שוב, במשרדי הממשלה, בראש הממשלה, וגם בעולם כולו.

ג. "בתולה במחול"

מחול הקירוב והריחוק

נסיים עם עוד משהו חשוב ביותר, שקשור למזל בתולה של חדש התשובה, חדש אלול: יש פסוק שאומר "אז תשמח בתולה במחול" – הבתולה יוצאת במחול, כמו בחמשה עשר באב, בט"ו באב, וגם ביום הכפורים, הבנות יצאו במחול לחפש בחורים, לחפש חתנים. כתוב שהבתולה, שהיא כעת המזל שלנו, תשמח במחול.

בדורות האחרונים, מי שהוא עיקר מבשר הגאולה ומלמד את העם לחזור בתשובה מאהבה, הוא מורנו הבעל שם טוב, מחולל החסידות. הוא מפרש את הפסוק בצורה מאד מקורית. הוא אומר ששמחת הבתולה במחול נקראת 'רגל בפנים ורגל בחוץ', ככה רוקדים. רגל בפנים היא התקרבות ורגל בחוץ היא התרחקות. יש משהו במחול שיש שתי תנועות, "רצוא ושוב" (סוד החיים בכלל – "והחיוּת רצוא ושוב"), דופק החיים של ריקוד – שרגע אחד אני מתקרב ורגע שני אני מתרחק. גם בחיי נישואין, כשהבתולה-הבחורה זוכה למצוא את בחירת לבה ובת גילה, יש זמנים בחיי נישואין של ריחוק בין בני הזוג, לפי התורה, הלכות טהרת המשפחה.

ריחוק וקירוב מה' במעגל ההיסטוריה

יש זמנים של קירוב ויש זמנים של ריחוק, גם בינינו לבין הקב"ה – בני הזוג, דווקא בממד הפנימי של התשובה, על דרך "ודבק באשתו" – כל החיים מחול, ריקוד. אם נתרגם את הריקוד הזה, המחול של הבעל שם טוב, לעם ישראל כולו, לכלל – יש זמנים בהיסטוריה, בתולדות העם שלנו, שהעם התרחק יותר, ויש זמנים שהעם מתקרב.

דורות רבים, כמעט מאתים שנה אחורה, במחול של ההיסטוריה – שבעצם הוא לא סתם מעגל שחוזר על עצמו, אלא ספיראלה שתוך כדי הריחוק והקירוב כל הזמן עולים יותר ויותר גבוה, מתקרבים לתכלית האמתית – היתה תקופה ארוכה ביותר של ריחוק, שרוב העם התרחק מהמקורות. היום גם, יש תופעה, כמו חזרה בתשובה יש ביטוי חזרה בשאלה. נתייחס לכך לא כתופעה פרטית-אישית אלא כחלק מסוד המחול של עם ישראל מול אהוב לבנו האמתי, הקדוש ברוך הוא. גם בהיסטוריה וגם בהוה – יש תופעה של רגל בפנים ורגל בחוץ, וצריך לראות ולהבין זאת נכון, להבין שמה שקורה כאן הוא מחול.

ברוך ה' בדור שלנו, אחרי כל כך הרבה זמן של התרחקות, של רגל בחוץ, כבר רוצים להתקרב באמת ולהתיחד ממש עם ה', הגיע שלב של רגל בפנים. גם על הרגל בחוץ אנחנו מלמדים זכות, כי הרגל בחוץ היא חלק מהריקוד – ככה זה עובד, ככה זה שמח, מוסיף שמחה. "אז תשמח בתולה במחול", בשתי התנועות של המחול, כאשר תכלית המחול היא כמובן בסוף "ודבק", בסוף להגיע לדבקות האמתית בין החתן והכלה.

ככה נאחל, נסיים, שנזכה לדבקות הזו, שהיא התשובה מאהבה, תשובת הכלל, שכמובן הכלל כולל את כל הפרטים אבל הוא הכלל, גאולת הכלל, עם ישראל, גאולת כל העולם כולו. וכמו שאמרנו בשם הרבי הקודם – "לאלתר לתשובה, לאלתר לגאולה".

ד. מבנה אמונה-תשובה-רפואה-גאולה (השלמה)

ארבעת השלבים – מאלול עד סוכות

דברנו על תשובה שמתחילה מאלול ועל השיא ב"זמן שמחתנו" שהאתרוג שלוקחים בו כולל את כל השלבים של אמונה-תשובה-רפואה-גאולה, אבל אפשר לפרט יותר. יש אצלנו כלל שאחרי שיש יחידה אחת שהמיקום שלה ברור אפשר לבנות את הסדר השלם, וכך גם לעניננו:

יש תקופה אחת של "עשרת ימי תשובה" – סימן ששם עיקר התשובה.

זאת אומרת – וזה חידוש – שעיקר אלול, ההכנה לעשרת ימי תשובה, הוא אמונה. אמרנו שאמונה קודמת לתשובה. זהו חדש של התחזקות באמונה על ידי גילוי יג מדות הרחמים של הקב"ה, יג תיקוני דמהימנותא, על ידי "המלך בשדה" – יש את מי לחפש, יש תחושה באויר שיש את מי לחפש וצריך לצאת לחפש אותו. האמונה באלול היא אמונה באל אחד (סוד יג מדות הרחמים) – אלול מתחיל ב-אל ובמספר סידורי עולה אל (במספר הכרחי), ששוה 13 במספר סידורי ששוה אלול במספר קטן (סוד יג מדות הרחמים, כנ"ל; אלול-אמונה עולה אחד ברבוע). שם א-ל עצמו הוא שם של אמונה – "אל אמונה ואין עול" ("אל אמונה ואין עול" = אמונה אמונה אמונה. ההמשך: "[אל אמונה ואין עול] צדיק וישר הוא" – צדיק = אמונה אמונה, ישר = ה"פ אמונה = "אל אמונה ואין עול צדיק". ס"ה י פעמים אמונה).

שוב, אחרי האמונה – עשרת ימי תשובה הם תשובה. התקיעה הגדולה בנעילת יום כיפור היא רפואה, כי רפואה היא כפרת העוונות.

הגאולה היא כבר חג הסוכות, "זמן שמחתנו".

תשובה – מורגש

צריך גם להסביר את הסדר לפי הספירות. כמו תמיד, צריך לתפוס אחד שברור מה הוא. בזהר כתוב שתשובה היא בינה ובפרטיות כתוב שתשובה עילאה היא בינה (תשוב ה עילאה) – עיקר התשובה, דבקות, היחוד עם ה'. אבל, מכך שחז"ל קוראים לשתי התשובות תשובה מיראה ותשובה מאהבה סימן שעיקר התשובה הוא מכח הכנפים – "תרין גדפין" שהם אהבה ויראה – בלעדיהן העוף לא יכול לעוף.

זהו גם ווארט חשוב – תשובה היא מעוף בנפש. מי שלא חוזר בתשובה תקוע למטה. צריך תשובה שלמה, גם מיראה וגם מאהבה, כי צריך את שתי הכנפים. אז יש לך מעוף – "ובשתים יעופף". מכאן לומדים שתשובה היא דווקא במורגש שבנפש.

נשאל שאלה פשוטה: איפה אדם עושה תשובה? הוא לא עושה תשובה במח אלא בלב. שנים מתוך רמזי חדש אלול הם "אני לדודי ודודי לי" ו"את לבבך ואת לבב", רמז עבודת-דבקות התפלה של חדש אלול ורמז עבודת התשובה של חדש אלול, כמבואר בשיחות הרבי. פסוק התשובה, "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך וגו'", הוא "עד סוף כל הדורות" – הפסוק אומר שתשובה אמתית משפיעה גם על "לבבך" וגם על "לבב זרעך". עלי לקיים את הפסוק "ומלתם את ערלת לבבכם", אבל כאשר תשובתי היא שלמה ואמתית ה' מל את לבבי וגם את לבב הזרע שלי, "עד סוף כל הדורות". יש לומר שתכלית התשובה-המילה, "עד סוף כל הדורות" (דור – דחילו ורחימו, תשובה מיראה ותשובה מאהבה) היא הדבקות בה' בתפלה (עבודה שבלב) – "אני לדודי ודודי לי". כל זה היה לומר שעבודת התשובה, כעבודת התפלה, היא עבודה שבלב.

אמונה – מושכל

אם יש לי המפתח, שתשובה היא אהבה ויראה, כנפי הלב, מהי אמונה (הקודמת לתשובה, כנ"ל)? אף על פי שאנחנו תמיד אומרים שאמונה היא למעלה מטעם ודעת, רדל"א, אבל האמירה שאי אפשר לעשות תשובה לפני שאתה מאמין בה' שייכת להכרה השכלית. אם מישהו לא מאמין – כופר או אומר שלא יודע – מה אפשר לעשות? רק מוחין. לכן מצות האמונה בספר המצוות של הרמב"ם ("להאמין") בספר היד היא כבר "לידע", צריך לדעת את האמונה כדי לקיים את מצות "האמנת אלקות" כדבעי. אומרים ליהודי קודם להאמין, "דע את אלהי אביך ועבדהו". זה קשור גם למהפכה הרביעית, לפרסם את האמונה, דעת אלקים, לכל באי עולם.

מה היתה עבודת אברהם אבינו, לב או מח? איך הציור שלו, היה מתרגש וצועק כשהלך לפרסם אלקות? היה מגיד? דרשן? בודאי העיקר אצלו היה מוחין. לכן היסוד של אברהם אבינו הוא אברם, "השכל הנעלם מכל רעיון", וה-ה שקבל היא רק היכולת לגלות את השכל שלו. לכן אמונה היא בעצם המושכל של הרמות כאן.

כאשר מצליחים לגלות את האמונה בה' בדעת התשובה כבר תבוא מעצמה.

רפואה – מוטבע

אם אמונה היא המושכל ותשובה היא המורגש, מהי הרפואה שבאה בעקבות התשובה? פשוט שהיא בחינת הנה"י בנפש, שם עיקר הרפואה. היום עיקר הרפואה קשור למערכת ההוד, מערכת החיסון, וגם למערכת הגדילה (ההורמונים) שבנצח והפוריות שביסוד. נצח והוד הם שתי כליות, "כליות יועצות" – עצה לרפואת הנפש מהכליה הימנית ועצה לרפואת הגוף מהכליה השמאלית. רפואת הנפש מתיחסת לנפש של פרצוף נה"י, כולל המוחין שלו. בדרך כלל כשמדברים על החבור בין גוף לנפש אומרים גוף-נשמה (שמשלימים ל-22 ברבוע). אבל ברפואה לא אומרים רפואת הגוף ורפואת הנשמה אלא רפואת הגוף ורפואת הנפש. נפש היא נה"י. קראנו לספר שלנו על רפואה "גוף נפש ונשמה", חלקנו נפש מנשמה – הנפש צריכה ריפוי, הנה"י. להיות בריא היינו להיות טבעי – טבע של "נפש בריאה בגוף בריא".

הרופא נותן מרשם. אחד הדברים שהוא ממליץ הוא ללכת הרבה ברגלים, נו"ה, אבל דווקא את הדברים הפשוטים הכי קשה לעשות כי הם לשנות רגילות. כאשר מתגברים ההרגל נעשה טבע ואז האדם מתרפא – התשובה מביאה רפואה לעולם. זהו יסוד הביטוי "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם" (שיש עליו שער בסוד הוי' ליראיו) – צריך לשנות את ההרגלים הרעים מכח התשובה שבלב, להיות 'לב שליט על הכבד', להתגבר על הכובד של הטבע הראשון ולקנות בנפש טבע שני.

גאולה – כתר מלכות

אם כן, ברור שאמונה במושכל ותשובה במורגש ורפואה במוטבע. איפה הגאולה? במלכות (כמובן), וכפי שהיא נעוצה בכתר.

את הרמזים היפהפיים בענין כבר אמרנו פעם. קודם כל ש-אמונה תשובה רפואה גאולה עולה הרבוע הכפול של כד, כך שממוצע כל מלה הוא רפח, רבוע כפול של 12. כשמוסיפים שלמה לכל מילה הכל כבר עולה בגימטריא אמונה פעמים הוי', הכל נמשך מאמונה שלמה בהוי' ב"ה.