בע"ה

שבת קדש פרשת כי תצא, אור לי"א אלול ע"ז – כפר חב"ד

אגה"ק יב וליקוטי לוי יצחק ד"ה הארה רבה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[אחרי הדלקת נרות. הגיעו בחורים מישיבת תורת החיים.]

נגנו קול דודי.

א. "הארה רבה והשפעה עצומה מאד"

שבת שלום לכולם. כתוב שעם הניגון "קול דודי" שנגנו עכשיו אדמו"ר הזקן עשה הרבה בעלי תשובה. שנזכה כולנו לעשות תשובה. עוד שבוע מעכשיו יהיה ח"י אלול, יום הולדת של אדמו"ר הזקן יחד עם הבעש"ט. לא יודע אם שמעתם, אבל יש תקנה של הרבי, מאד מומלצת לכל אחד, ללמוד כל יום קטע מהתניא. בימים האחרונים אנחנו לומדים את אגרת הקדש, העוסקת במצות הצדקה. נלמד כעת את אגרת יב[ב]:

"שלום במרומיו"

והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם [פסוק בישעיהו[ג].]. להבין ההפרש שבין מעשה לעבודה [כתובים כאן שני לשונות של צדקה, "מעשה" ו"עבודה", בסדר של "לא זו אף זו", נמצא ש"עבודה" היא יותר מ"מעשה". כך לומד אדמו"ר הזקן, ושואל מה ההבדל ביניהם.] ובין שלום להשקט ובטח כו' [וכן לגבי "שלום" ו"השקט ובטח עד עולם", "השקט ובטח עד עולם" הוא יותר מ"שלום", וצריך להבין מה ההבדל ביניהם.]

ע"פ מה שארז"ל ע"פ עושה שלום במרומיו כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זה את זה כלומר שמיכאל שר של חסד הנק' בשם מים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך והוא בחי' ההשפעה [כמו שכתוב "שִׁפעת מים"[ד].] והתפשטות החיות מעולמות עליונים לתחתונים [יש ארבעה עולמות, אצילות-בריאה-יצירה-עשיה. "עולמות העליונים" הכוונה לעולם האצילות. כשאדמו"ר הזקן רצה להגיד "אצילות" הוא היה אומר "למעלה" ('אויבן' באידיש). עולם האצילות כולו טוב, מודעות אלקית, והעולמות בריאה-יצירה-עשיה נקראים "עולמות התחתונים", עולמות שיש בהם כבר נבראים עם מודעות עצמית. ככל שהעולמות יורדים יש יותר מודעות עצמית ויותר רע. עולם הבריאה, תחלת המודעות העצמית, רובו טוב ומיעוטו רע; עולם היצירה – המדות – חציו טוב וחציו רע; עולם העשיה – המעשה – רובו רע ומיעוטו טוב. מיכאל, שר של מים, מצד החסד, מוריד שפע מעולם האצילות לעולמות התחתונים – "ונהר יֹצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד"[ה] – אע"פ שיש בהם רע.] ובחי' אש שטבעה לעלות למעלה היא בחי' הגבורה והסתלקות השפעת החיים ממטה למעלה שלא להשפיע רק בצמצום עצום ורב [מדת גבריאל, מלשון גבורה.] והן מדות נגדיות והפכיות זו לזו והיינו כשהן בבחי' מדות לבדן [יוצא שיש כאן שתי מדות הפוכות ביחס לעולמות התחתונים, בהם יש מציאות רע, ובפרט עולם העשיה שרובו רע. מיכאל, שר של מים, מצד החסד, אומר שאף על פי שרובו רע ראוי להשפיע לו שפע ב"אור ישר" מלמעלה למטה, וגבריאל, שר של אש, מצד הגבורה, אומר שצריך לסלק את השפע, לא מגיע לעולם לקבל שפע.].

אך הקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם דהיינו ע"י גילוי שמתגלה בהן הארה רבה והשפעה עצומה מאד מאור א"ס ב"ה אשר כשמו כן הוא שאינו בבחי' מדה ח"ו אלא למעלה מעלה עד אין קץ אפילו מבחי' חב"ד מקור המדות ואזי המדות נגדיות של מיכאל וגבריאל נכללות במקורן ושרשן והיו לאחדים ממש ובטלים באורו יתברך המאיר להם בבחי' גילוי ואזי מתמזגים ומתמתקים הגבורות בחסדים ע"י בחי' ממוצעת קו המכריע ומטה כלפי חסד היא מדת הרחמים הנק' בשם תפארת...

למה הדבר דומה? לשני שרים – משתי מפלגות שונות – שמתווכחים ביניהם, לא יכולים להכיל אחד את השני. פתאום מגיע המלך, נכנס לקבינט שלו, וכשהוא מגיע יש כזה אור שגורם לכולם להתבטל, ואז יכולים השרים להתכלל ולהתאחד. כמובן מדובר כאן על מלך אמיתי, כזה שעדיין אין לנו, ואנחנו מצפים שיהיה לנו בקרוב ממש. כך נעשה למעלה: מיכאל וגבריאל – חסד וגבורה – הפוכים זה מזה, חסד בעד לתת לעולם שפע וגבורה נגד, ורק גילוי אור כל כך גדול, שלמעלה מהמדות וגם למעלה מהמוחין, גורם להם להתבטל ולהתאחד להיות כאחדים ממש.

מקיף ישר, פנימי, מקיף חוזר

יש הרבה פירושים על התניא, אחד מהם הוא של רבי לוי יצחק שניאורסון, אבא של הרבי. הוא היה מקובל גדול וחסיד גדול, כך שפירושו הוא על דרך הקבלה והחסידות. יש לו דיוקים מופלאים על התניא, דיוקים שאפילו הרביים לא דייקו כמותם. בקטע התניא שקראנו כעת הוא מתמקד על חמש מלים – "הארה רבה והשפעה עצומה מאד".

נאמר את תוכן דבריו בעל פה: מסתמא מושגי הקבלה חדשים לרוב החבר'ה כאן, אבל בטח שמעתם על המושגים "מקיף" ו"פנימי". יש אור מקיף, אור גדול שנמצא מסביבי, מקיף עלי, ולא חודר לפנימיותי, איני יכול להכיל אותו. למשל, אם הייתי בשיעור ולא הבנתי מה הרב אמר, אבל היה אור גדול שפעל עלי השראה גדולה – כמו שאומרים היום, 'אני באורות' – הדברים שנאמרו נמצאים אצלי ב"אור מקיף". אם אני מבין וקולט את דברי הרב, התוכן נמצא אצלי ב"אור פנימי".

כתוב בתניא[ו] שבתורה יש יחוד נפלא, שאני גם תופס את הלימוד וגם נתפס בו, גם קולט וגם נקלט. עכשיו אנחנו בחדש אלול, כולם חזרו לישיבות. לפי המבואר בתניא, התורה היא כמו עיר מקלט. כתוב[ז] שבדרך לעיר מקלט, אליה רץ רוצח בשגגה, מציבים שלטים עליהם כתוב "מקלט מקלט". על פי פשט אין הסבר למה כותבים פעמיים, "מקלט מקלט", אבל על פי פנימיות הדבר רומז לתורה – "דברי תורה קולטין"[ח] – שהלומד גם קולט אותה וגם נקלט בה. כמה שוה מקלט מקלט? [358, משיח.] נכון, משיח היינו שאני גם קולט וגם נקלט. הקליטה שלי בתוך התורה היא האור המקיף, אני בתוך האור, ומה שאני קולט מהתורה הוא האור הפנימי.

אבל, גם אחרי שקלטתי בפנימיות, יתכן שעדיין איני יודע לחזור על הדברים – לא הבנתי ממש את החומר עד הסוף. לכן יש שלב שלישי: לאחר שאני מתחיל להפנים את האור, אני מרגיש שהוא גדול יותר מהכלים שלי, שהוא לא מצליח לגמרי 'להתיישב' בתוכי. לכן, כדי שלא אתפוצץ מריבוי האור, הוא יוצא דרך השערות ונשאר מקיף עלי. זה נקרא "מקיף החוזר".

אם כן, יש שלשה שלבים – אור ישר שלא חודר בכלל, נשאר כהשראה מקיפה, "מקיף ישר"; יש אור שנכנס בפנימיות, "אור פנימי"; ויש אור שיוצא ממני החוצה, וזהו "מקיף חוזר". בסדר הלימוד שלשת השלבים מסודרים כך – אור מקיף ישר (השראת הלימוד, עוד לפני ההבנה הפנימית), אור מקיף חוזר (מה שנכנס פנימה אך לא נקלט אלא יצא חזרה כמקיף), אור פנימי (ההבנה שנקלטה והתיישבה בפנימיות). אצל החסידים בנוסף לכפה יש גם כובע, שני מקיפים, או שיש שתי כפות. אז הכובע הוא כמו המקיף הישר, הכפה היא המקיף החוזר, והראש שלי בעצמו הוא הפנימי. בדרך כלל לא משתמשים בחסידות במושג "מקיף החוזר", אלא "מקיף קרוב". כלומר, בלשון החסידות יש "מקיף רחוק", "מקיף קרוב" ו"פנימי". שלשת המושגים הם סוד ה"צלם": האות ם סתומה היא ה"מקיף ישר", "מקיף רחוק", מדרגת היחידה בנפש; האות ל היא "מקיף החוזר", "מקיף קרוב", מדרגת החיה בנפש; האות צ היא ה"פנימי", כנגד הנר"נ – נפש-רוח-נשמה שבנפש.

"הארה רבה" – מקיף ישר, "השפעה עצומה" – פנימי, "מאד" – מקיף החוזר

ר' לוי'ק מסביר כאן ששלשת הלשונות בתניא "הארה רבה, והשפעה עצומה, מאד" מקבילים לשלשת המושגים שהסברנו כעת: "הארה רבה" היא המקיף הישר; "והשפעה עצומה" היא האור הפנימי, "עצום" גם מלשון גבורה, במובן של שפע שיורד ונקלט באופן פנימי. יש שני מושגים שיש עליהם אריכות דברים בחסידות[ט]: אור ושפע. אור הוא חסד, שאתה מאיר על מישהו בלי שהשני כלי להארה, כמו אחד שנותן צדקה בלי לחשוב אם השני ראוי או לא. שפע הוא נתינה מתוך רחמים, עם התחשבות במקבל, כך שהדברים יקלטו בתוכו. כך כאן "השפעה" היינו השפע שנקלט בפנימיות, אור פנימי; המלה הבאה "מאד" היא המקיף החוזר, חלק מהאור שנכנס בפנימיות, שלא יכול להתיישב בפנים בקביעות ולכן הוא יוצא כשערות ונשאר כמקיף מלמעלה.

שלשת אלה מקבילים לשלשת האבות, אברהם יצחק ויעקב: "הארה רבה" היא חסד, מדת אברהם אבינו. האור המקיף הוא בחינת "וימינו תחבקני", החיבוק שמקיף את האדם מצד ימין; "והשפעה עצומה" היינו רחמים, מדת יעקב אבינו, אור פנימי; "מאד" שייך ליצחק. הוא המקיף החוזר.

שלשת האבות הם כנגד שלש המדות של עם ישראל רחמנים-ביישנים-גומלי חסדים, בסדר הפוך: את מדת "גומלי חסדים" אנחנו מקבלים מ"חסד לאברהם"; "ביישנים" מקבלים מיצחק. במתן תורה הקב"ה נתגלה אלינו ודבר איתנו "בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו"[י], ואומרים חז"ל[יא] שהיראה שעל הפנים "זו בושה". אם כן, הבושה היא יראה, פנימיות מדת הגבורה של יצחק אבינו. היראה שעל הפנים היא סוד המקיף החוזר, היוצא מהמח ומקיף את כל הפנים; את מדת "רחמנים" מקבלים מיעקב אבינו. בסדר המדרגות האבות לפי הסדר הם מקיף ישר (אברהם)-מקיף חוזר (יצחק)-פנימי (יעקב). אם כן, האור הגדול הזה יורד ומבטל את הניגוד בין החסד לגבורה ומאחד אותם על ידי הרחמים, והכל בזכות נתינת הצדקה, מדת "גומלי חסדים".

אני מבין שאתם מוגבלים בזמן, אז שיהיה לכולם שבת שלום ושנה טובה ומתוקה.

נגנו "אני לדודי". [הבחורים מתורת החיים עברו להגיד "שבת שלום" ויצאו.]

ב. לימוד מתוך ליקוטי לוי יצחק

נגנו "ידיד נפש".

נקרא את ר' לוי'ק מבפנים:

הארה והשפעה – אור ומים – מקיף ופנימי

קיז, א, שורה ד"ה בהן – הארה רבה והשפעה עצומה מאד:

הארה רבה הוא בחי' אור מקיף. כי לשון הארה שייך לומר באור. שאור אינו מתמזג עם הדבר שמאיר עליו [בדרך כלל כשאור מאיר הוא לא חודר פנימה לתוך הדבר שהוא מאיר עליו. למשל, האור שבחדר לא חודר לתוך השלחן, אלא רק מאיר עליו מסביבו.]. והיינו בחי' מקיף.

והשפעה עצומה הוא בחי' אור פנימי. כי לשון שפע שייך במים כמ"ש שפעת מים שפע ימים [לעומת האור, המים חודרים לדבר שהם נשפכים עליו. גם כשמדובר בדבר מוצק, אם המים מטפטפים בהתמדה הם חודרים גם אליו, כמו הסיפור של רבי עקיבא ש"אבנים שחקו מים"[יב]. "אין מים אלא תורה", התורה חודרת בפנימיות.]. ומים נמשכים בבחי' פנימי בהכלי [הוא מביא דוגמה פשוטה יותר – שהמים נמשכים לתוך כלי ונמצאים בתוכו.].

ובהארה אור בחי' מקיף נקט רבה, ובהשפעה מים בחי' פנימי נקט עצומה. היינו רבה הוא מצד חסד ["רבה" קשור לחסד, רב הוא לשון רבוי, וחסד היינו להשפיע הרבה. גם בתוך השם אברהם יש את המילה רבה. בגמרא יש את רב ושמואל, והלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. "איסורי" היינו איסור והיתר, לדעת מה אפשר להתיר ו"כחא דהתירא עדיף", לכן שם הלכה כרב שמצד החסד. "דיני" היינו דינים, גבורה, ושם הלכה כשמואל. השם של רב הוא אבא, חכמה. כלומר, "רב" הוא מצד החסד ו"אבא" הוא שרש החסד במוחין. על איזו מדה אומרים "רבה"? רק על מדת האהבה, "אהבה רבה". אין 'יראה רבה'.]. ועצום שפירושו תוקף הוא מצד גבורה [בשרש עצם אותיות צם, לשון צמצום, מדת הגבורה.].

וחסד הוא בחי' מקיף כמ"ש וימינו תחבקני. וגבורה הוא בחי' פנימי. כי מה שהאור מתצמצם בבחי' פנימי זהו בחי' גבורה [אמרנו ש"מאד" כנגד יצחק-גבורה, ו"השפעה עצומה" כנגד יעקב-רחמים, אבל יחסית אם עומדים כאן רק מקיף ופנימי, רק "הארה רבה והשפעה עצומה" אז הם חסד וגבורה. יחסית "מקיף" הוא חסד ו"פנימי" גבורה. למה "פנימי" הוא גבורה? כמו שמוסבר בחסידות על הבטוי של חז"ל "גבורות גשמים", שהחסדים יורדים לעולם מלמעלה למטה, ויחד עם זאת לכל טפה יש מקום משלה ולא נוגעת בחברתה. הגבורה שברחמים היא מה שהרחמים הם צמצום החסד, שיגיע רק לאן שצריך להגיע, עם התחשבות במקבל.].

מאד י"ל הוא מקיף החוזר, והיינו הארה רבה הוא מקיף הישר, השפעה עצומה אור פנימי, מאד מקיף החוזר. כי כך הוא סדרן מתחלה נמשך בבחי' מקיף ואח"כ בבחי' פנימי ואח"כ מרבוי האור הפנימי שאין הכלי יכולה לסובלו יוצא האור בבחי' מקיף החוזר. ועיין בע"ח שער המקיפים [עד כאן היה הסבר מכתבי האריז"ל.].

(ולפי האמור מובן שתיבת מאד קאי רק על השפעה עצומה [ולא על "הארה רבה". "השפעה עצומה מאד" היא האור הפנימי שיוצא החוצה, "מקיף חוזר". יוצא מכאן שאור המקיף הישר נעלה מאור המקיף החוזר. אצל הרבי הרש"ב בהמשך "בשעה שהקדימו" תער"ב כתוב כמה פעמים שהמקיף החוזר נעלה מהמקיף הישר. לא כתוב כך בשום מקום בקבלה, אבל לפי המשך הביאור נבין כיצד אומר כך.]).

"אור אין סוף, ברוך, הוא"

כעת ר' לוי'ק מדייק עוד דיוק מופלא. אדמו"ר הזקן אומר כאן שהשלום בין המלאך מיכאל למלאך גבריאל הוא על ידי "שמתגלה בהן הארה רבה והשפעה עצומה מאד [עד כאן המלים שהסביר קודם] מאור א"ס ב"ה". הוא מסביר שהבטוי הרווח בחסידות "אור אין סוף ברוך הוא" מקביל לשלשת הבטויים הקודמים:

זהו מאור אין סוף נמשך הארה רבה [מ"אור אין סוף" נמשכת "הארה רבה". ידוע ש"אין סוף" עצמו שוה אור, נמצא ש"אור אין סוף" היינו אור אור בגימטריא "ואהבת", מדת האהבה והחסד, "ימינו תחבקני". וזה פירוש "הארה רבה" – "הארה" היינו אור ו"רבה" היינו אין סוף (אין סוף = רבה = אור).].

מברוך נמשך השפעה עצומה. כי ברוך הוא המשכה בבחי' פנימיות כמ"ש בלקו"ת בד"ה קמפלגי במתיבתא דרקיעא ע"ש [לגבי "המבריך את הגפן", כמו שמוסבר תמיד במאמרים שלשון ברכה, "ברוך אתה וכו'", היא מלשון המשכה ומביאים את המשנה "המבריך את הגפן". שם במאמר הוא מסביר ש"ברוך" הוא המשכה בפנימיות, כיון שהמבריך לא רק מושך את הגפן למטה אלא מוריד על מנת לשתול אותה באדמה, בפנימיות.].

([הבטוי "אור אין סוף ברוך הוא" מקביל לבטוי בחז"ל "הקדוש ברוך הוא", כלומר "אור אין סוף" הוא "הקדוש", והוא מביא רמז המקשר ביניהם:] או"ר אי"ן סו"ף הוא מספר קדו"ש עם האותיות [אור אין סוף עולה 414, ו-קדוש עולה 410, ועם האותיות עולה 414.] או [מביא עוד גימטריא, שאם לא תקבל את הוספת האותיות, אפשר לרמוז בעוד צורה:] אוא"ס עם הכולל [415, שוה קדושה.] הוא מספר הקדו"ש [כאן הוא כותב הקדוש, מתוך הבטוי "הקדוש ברוך הוא".]. [למה הסביר את ההקבלה בין הבטויים? כי מרוויח את תוכן הביאור על המלה "קדוש":] וקדוש רומז על אור מקיף כמ"ש בלקו"ת שם).

מהוא נמשך מאד ["הוא" לשון נסתר. על מי נאמר "הוא"? אחד המאמרים היסודיים בלקוטי תורה הוא "ועבד הלוי הוא", בפרשת קרח. מוסבר שם ש"הוא" היינו ספירת הבינה. לוי הוא מצד הגבורה ו"אני בינה לי גבורה". כפי שהסברנו קודם, "מאד" כנגד יצחק אבינו. דווקא על יצחק יאמרו לעתיד לבוא, בחינת בינה, "כי אתה אבינו"[יג].]. מקיף החוזר. כי הוא רומז על בחי' מקיף.

הקבלה ראשונה: גלגלתא (חסד), חכמה סתימאה (גבורה), קרומא דאוירא (תפארת)

כעת הוא נכנס יותר לאותיות של קבלה:

והיינו הארה רבה גלגלתא שהיא בחי' אור מקיף. והשפעה עצומה הח"ס שהיא בחי' אור פנימי. מאד הקרומא דאוירא שממנו יוצאים הנימין שערות הראש ששערות הם בחי' מקיף החוזר [הכל כאן בפרצוף אריך אנפין שבכתר. בפרצוף אריך יש בפרט שלשה ראשים: גלגלתא, מוחא סתימאה, אוירא (בין הגלגלתא למוחא סתימאה), כנגד אברהם-יצחק-יעקב (בגלגלתא מתלבש החסד דעתיק, בחינת אברהם. במוחא סתימאה מתלבש הגבורה דעתיק, בחינת יצחק. לאוירא יש קרום בינו למו"ס, קרומא דאוירא – בקרומא דאוירא מתלבש התפארת דעתיק, בחינת יעקב, ואילו באוירא עצמו מאיר הדעת דעתיק, סוד ה"חיה" ששמו ישראל, שם המעלה של יעקב). מתוך שלשת הראשים יוצאים שלשה סוגי שערות, חיוורי, נימין, תיקונין. מהגלגלתא יוצאים יג חיוורי, שלשה עשר שטחים לבנים בגולגולת; מהאוירא יוצאים יג נימין, שערות הראש; מהמוחא סתימאה יוצאים יג תקוני דיקנא, הזקן.].

כעת הוא מסביר על המלים "מאור אין סוף ברוך הוא" שכל "ההארה רבה וכו'" נמשכה משם. כלומר, אלה דרגות יותר גבוהות. הוא מסביר שבשלש הדרגות שהסביר באריך מתלבש עתיק יומין (בכלל, כל מדות עתיק מתלבשות ברישא דאריך, "ז תקוני גלגלתא"):

מאור א"ס. חסד דעתיק שבגלגלתא [חסד דעתיק מתלבש בגלגלתא של אריך כנ"ל]. ברוך הגבורה דעתיק שבח"ס [הגבורה של עתיק מתלבש במוחא סתימאה דאריך כנ"ל, והוא סוד "בוצינא דקרדוניתא" ו"טלא דבדולחא" ב-ז תיקוני גולגלתא.]. הוא ת"ת דעתיק שבקרומא דאוירא [תפארת דעתיק מתלבש בקרומא דאוירא. כאן הוא מסביר לא לפי הסדר שאמרנו – ש"הארה רבה" כנגד אברהם-חסד, "והשפעה עצומה" יעקב-רחמים, "מאד" יצחק-גבורה – אלא לפי הסדר הישר של האבות אברהם-יצחק-יעקב (כמבואר בדא"ח ששלש דרגות האהבה, "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", הן כנגד האבות לפי הסדר – על יעקב נאמר "ויפרץ האיש מאד מאד", מאד אותיות אדם והרי "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון")[יד].].

הקבלה שניה: גלגלתא (חסד), חכמה סתימאה (גבורה), גרון (תפארת)

או יל"פ הארה רבה גלגלתא. השפעה עצומה ח"ס (ואות ו' של והשפעה ירמוז על קרומא דאוירא). מאד בינה דאריך דבגרון [זה מדרגה חדשה שלא הזכיר קודם.]. והיינו כח"ב דאריך [כתר הוא הגלגלתא, מוחא סתימאה הוא החכמה, קרומא דאוירא הוא בין הכתר לחכמה. הרבי הרש"ב מסביר שהקרומא דאוירא הוא המווסת את מדת הלחץ על "כח המשכיל" (מו"ס), ממנו נורים חצי הברקות לשכל הגלוי, החכמה. כלומר הוא אחראי על המשכה מהלא-מודע למודע. בינה דאריך נמצאת בגרון, והדבר מובן מהקשר שלה לגבורה, "אני בינה לי גבורה" – מיצר הגרון, גבורה, מצמצם ומבדיל בין המוחין למדות.].

מאור א"ס ברוך הוא. הוא חג"ת (אוא"ס חסד. ברוך גבורה. הוא ת"ת) דעתיק המלובשין בהם [הז"ת דעתיק מתלבשים בכל פרצוף אריך אנפין וההקבלה שאמר כעת היא שהחג"ת של עתיק מתלבשים בכח"ב דאריך, מהגלגלתא עד הגרון, ואילו הנהי"ם של עתיק מתלבשים בז"ת דאריך. איפה הדעת של אריך נמצאת? היא נמצאת "בין כתפין", במקום השֶׁכֶם, "שְׁכם אחד", כמו היעוד שלעתיד לבוא – "כי אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה לקרֹא כֻלם בשם הוי' ולעבדו שכם אחד". כלומר, בפרצוף אריך אנפין הבינה נמצאת ממש מעל הדעת – הבינה בגרון והדעת בנקודת החיבור לגוף, השכם.].

לפני התפשטות הז"ת דעתיק להתלבש בכל פרצוף אריך הם מתלבשים רק בראש של אריך, סוד ז תקוני גלגלתא: החסד בגלגלתא, הגבורה במוחא סתימאה, התפארת בקרומא דאוירא, הנצח וההוד מתחלקים בין שני התקונים "עמר נקא" (הכולל את האזנים) בו הפרקים העליונים של נו"ה ו"אשגחא פקיחא" (העינים) בו הפרקים התחתונים של נו"ה, היסוד מתלבש במצח של אריך, תקון "רעוא דרעוין" והמלכות מתלבשת בחוטמא. מהפה ולמטה כבר לא כלול בעצם הגולגולת.

הקבלה שלישית: גלגלתא, חכמה סתימאה, רדל"א

גם יל"פ הארה רבה והשפעה עצומה גלגלתא וח"ס [ובדומה לפירוש השני הנ"ל, צ"ל שה-ו של "והשפעה עצומה" רומזת לסוד האוירא. לפי פירוש זה היינו האוירא ממש, לא הקרומא דאוירא כמו בפירוש הקודם, וכמו שיתברר בהמשך.]. מאד רדל"א [כאן פתאום ה"מאד" הוא דרגה נעלית יותר גם מה"הארה רבה", רדל"א. יוצא שהמקיף החוזר נעלה גם מהמקיף הישר. זה ישוב לשאלה ששאלנו על הרבי הרש"ב שאצלו המקיף החוזר למעלה מהמקיף הישר, התשובה היא שכשעולים למעלה יותר – סוד "כל אור חוזר חוזר לקדמותו ממש" – באמת מקיף החוזר נעלה יותר.].

[כעת הוא מדבר על המלים "אור אין סוף ברוך הוא", שאמרנו שצריך להיות נעלה יותר מה"הארה רבה וכו'". מה יכול להיות יותר נעלה מרדל"א? הרי מדובר כאן על הכתר של אצילות, מה נעלה מזה? (א"ק), כן אדם קדמון. בנפש הענין הוא אמונה פשוטה.] מאור א"ס ב"ה הוא א"ק מטבורו ולמטה המתלבש בהם [מהטבור ולמטה א"ק מתלבש בכתר של אצילות.] כמא' האי עתיקא קדישא אשתכח [נמצא ומתלבש.] בג' רישין שע"ק קאי על א"ק כמ"ש בע"ח שער א"א פ"ב ע"ש. (וי"ל אור אין סוף נו"ה דא"ק. ברוך יסוד דא"ק [למה ברוך הוא יסוד? "ברכות לראש צדיק", יסוד הוא גם המשכה.] הוא ת"ת דא"ק שמהטבור ולמטה [ותפארת דא"ק הוא הכי גבוה כאן, והוא מתלבש ברדל"א דפנימיות הכתר דאצילות, המקיף החוזר שיותר נעלה מהמקיף הישר, כמו שאמרנו (הדרגה בה מדבר הרבי הרש"ב). אבל כשאומרים שהמקיף הישר הוא מעל המקיף החוזר הכוונה לגלגלתא וקרומא דאוירא.]. ת"ת דא"ק מתלבש ברדל"א. ונו"ה בגלגלתא וח"ס. ויסוד דא"ק הוא באוירא ["[אור אין סוף ברוך] הוא", ת"ת דא"ק, מתלבש ב"[הארה רבה והשפעה עצומה] מאד", רדל"א; "אור אין סוף", נו"ה דא"ק, מתלבש ב"הארה רבה [ו]השפעה עצומה", גלגלתא ומו"ס; "ברוך", יסוד דא"ק, מתלבש ב-ו של "ו[השפעה עצומה]", האוירא – כך הוא כותב כאן, לא כמו שכתב קודם קרומא דאוירא, ומובן לפי הערכים של עכשו. באוירא מאיר הדעת דרדל"א כנ"ל ומתאים שבו מתלבש היסוד דא"ק, "ברוך", וד"ל.]. כמ"ש במ"א [כלומר שהוא עצמו כתב.] בס"ד).

ולסיכום:

נמשכים מ:

"למעלה, למעלה, עד אין קץ"

כעת הוא ממשיך לדייק בתניא. הרי כתוב "הארה רבה והשפעה עצומה מאד מאור א"ס ב"ה אשר כשמו כן הוא שאינו בבחי' מדה ח"ו אלא למעלה מעלה עד אין קץ אפילו מבחי' חב"ד מקור המדות...":

ולנגד הג' בחי'. דאור א"ס, וברוך, והוא (וכן לנגד הג' בחי', הארה רבה, השפעה עצומה, מאד) נקט הג' לשונות. למעלה, מעלה, עד אין קץ [הארה רבה-אוא"ס-למעלה; והשפעה עצומה-ברוך-מעלה; מאד-הוא-עד אין קץ. "עד אין קץ" היינו ה"מאד" של יצחק, סוד קץ חי. "למעלה" = 175, רמז לאברהם אבינו שחי 175 שנה. "מעלה" = 145 ועם ב כוללים רומז לחיי יעקב אבינו, ודוק. כתוב "יעקב אשר פדה את אברהם" – ה"מעלה" פודה את ה"למעלה", מעלת הרחמים-רחמנות את מעלת החסד-אהבה, כמבואר בתניא פל"ב.].

כעת הוא חוזר לפשט עליו מדבר אדמו"ר הזקן. הרי מדובר כאן באגרת על מיכאל-שר של מים-חסד וגבריאל-שר של אש-גבורה, שמתנגדים זה לזה, ובהארת גילוי אור אלקי מלמעלה מתבטלים ונכללים:

ואזי המדות נגדיות של מיכאל וגבריאל שהוא המדות דחסד וגבורה, נכללות במקורן ושרשן הוא מיכאל בהארה רבה [חסד.], וגבריאל בהשפעה עצומה [גבורה.]. והיו לאחדים ממש, בבחי' מאד. ובטלים באורו יתברך הוא בבחי' אור אין סוף ברוך הוא. וד"ל.

נגנו "אני לדודי".

התפללו קבלת שבת וערבית.