בע"ה

י"ט תשרי ע"ט – עתלית

פד תעניות בפדיון הבן

פדיון הבן מ"מ שי' אקסלרוד

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

פד תעניות של תענוג

מזל טוב להורים של מנחם מענדל שי' ולמנחם מענדל עצמו, לכל בני המשפחות ולכל הידידים שיחיו. מזל טוב מזל טוב! לחיים לחיים.

הרגע שמענו שמי שמשתתף בסעודת פדיון נחשב לו כאילו צם פד צומות, ככה כתוב. בחג לא צמים. בכל אופן, כשזכינו עכשיו בתוך החג, בתוך המועד, לפדיון הבן – זה כמו יום כיפור, שהצום אינו צום קשה אלא "לחיותם ברעב", מקבלים חיות ותענוג, עונג, מהצום. גם הצומות האלה – שעכשיו אנחנו אוכלים ונחשב לנו כ-פד צומות – הם רק תענוג, שמחה ותענוג, "זמן שמחתנו".

כוונת פד תעניות באריז"ל

קודם כל, מאיפה לקחו את המספר פד? מה הוא אומר? דבר ראשון – זהו השרש של פדיון, מתחיל פד, שתי האותיות העיקריות במלה פדיון, ה"שער" של שתי אותיות (מתוך רל"א שערים של ספר יצירה) של השרש פדה, כמו "פדה בשלום נפשי". מה האריז"ל אומר על פד? קודם כל, לכוון ש-פד צומות היינו תיקון הברית, כמו שמובא גם בתניא באגרת התשובה. כעת שמעתי פעם ראשונה אומרים 'כשם שנכנס לפדיון כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים' – תמיד אומרים על הברית, אבל כנראה שיש בתוך הפדיון גם תיקון הברית, פד, שזהו הקשר.

למה האריז"ל אומר לצום פד צומות לתיקון הברית? הכוונה היא שאלה ארבעה שמות אהיה. יש את שם "אהיה אשר אהיה", השם של הגאולה – שם של אמא עילאה בקבלה, וגם של כתר (שלש התבות "אהיה אשר אהיה" מכוונות כנגד כח"ב כנודע) – וד"פ אהיה היינו פד, ככה כתוב (וי"ל שבכתר יש שני שמות אהיה, "אהיה אשר אהיה", כנגד שני פרצופי הכתר, עתיק יומין ואריך אנפין, תיקון הכוחות המקיפים שבנפש, תענוג ורצון, וכן בבינה יש שני שמות אהיה, "אהיה אשר אהיה", כנגד שני פרצופי הבינה, אמא עילאה ותבונה, התבוננות בהפלאת האלקות, באור אין סוף הסובב כל עלמין, והתבוננות באלקות המתלבשת ומתגלה בעולמות, אור אין סוף הממלא כל עלמין – היינו ד פעמים אהיה בגימטריא פד. בכללות, אהיה הוא שם של אמא, והנה ב"פ "אהיה אשר אהיה" = שרה רבקה רחל לאה, ארבע אמהות).

כלומר, את פד צריך לחלק לארבעה. [שייך לאמת.] אכן "אהיה אשר אהיה" רומז לאהיה פעמים אהיה (אהיה ברבוע), בגימטריא אמת, "משה אמת ותורתו אמת" ("משה זכה לבינה" – "ואל תטֹש תורת אמך").

משה רבינו ויוסף הצדיק – הקשר בראש ובסוף

חשבנו לקשר את הענין גם למשהו בפרשת שבוע. צריך "לחיות עם הזמן". מחר, בשבת, לא נקרא פרשת שבוע – נחכה לשמחת תורה – אבל החת"ת של היום הוא "ששי" של "וזאת הברכה". שם כתוב "וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב [אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל]". אחר כך בא הפסוק האחרון שמשה רבינו אומר לנו בחיי חיותו בעלמא דין – "אשריך ישראל וגו'" עד סיום הפסוק "ואתה על במותימו תדרֹך".

המלה האחרונה שמשה רבינו אומר בעלמא דין היא "תדרך". ב"תדרך" יש 4 אותיות ומתחלק ב-4 – ד"פ יוסף, גם קשור לברית. ביציאת מצרים משה רבינו לוקח את עצמות יוסף עמו – הוא צריך את העצם של יוסף כדי לגאול את עם ישראל ולהביא את עם ישראל להר סיני לקבל שם את התורה (כמ"ש "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה") – וגם במלה האחרונה שלו יש קשר ליוסף. "תדרך" על במות האויבים שלנו.

כתוב שם "ואשר חרב גאותך". כתוב בקבלה שהלולב שאנחנו לוקחים בחג הזה (ועליו דווקא מברכים "על נטילת לולב"), הרומז בפרט לתיקון הברית – הלולב מכוון באושפיזין כנגד יוסף הצדיק כנודע – הוא "חרב גאוה" (שעולה גאוה ברבוע) – ביטוי שיוצא מהפסוק הנ"ל, המלים האחרונות של משה רבינו, החת"ת של היום.

"בטח בדד עין יעקב"

שוב, בפסוק הקודם יש את הביטוי "בטח בדד עין יעקב". נתבונן בראשי התיבות – "בטח בדד עין יעקב" בגימטריא פד. ארבע מלים, ארבע ר"ת, כך שמתחלק ב-ד – הממוצע הוא שם אהיה, בדיוק לפי כוונת האריז"ל.

איך אפשר לקשר זאת גם לפדיון הבן? אם לוקחים את המלה בכור – שמענו הרבה על קדושת הבכור ועל כח הבכור – ומחברים ל-פד, סוד פדיון הבן, מקבלים "עין יעקב" (הערך הממוצע של ו אותיות בכור פד הוא בן, היינו רמז לפדיון הבן). יש בתניא ענין גדול מאד ללמוד בין מנחה לערבית "עין יעקב" – אז אנחנו מברכים את הבן הפדוי, ואת כולנו, שנזכה ללמוד הרבה עין יעקב. הוא כותב שכל סודות התורה גנוזים בעין יעקב.

להסתכל רק על ברכה-טוב-חיים

מה הווארט בחסידות על "בטח בדד עין יעקב"? כתוב שיש שלשה דברים שצריך לראות אותם ולבחור בהם, ולא לבחור בהיפך. פסוק אחד אומר "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" וכעבור כמה פרשיות כתוב "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע", ובהמשך: "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים". אם כן, יש שלשה דברים שצריך לבחור בהם – ברכה-טוב-חיים, ר"ת בטח. ש"עין יעקב" תסתכל "בדד" – לבד, רק על – ברכה-טוב-חיים, ולא על ההיפך שלהם.

הכי פלא, שהחשבון של ברכה-טוב-חיים – ר"ת בטח – הוא בדיוק "עין יעקב". "בטח בדד" – אם מבודדים, מסתכלים רק על ברכה-טוב-חיים – מקבלים "עין יעקב", יב צירופי הוי' ב"ה. עין עולה ה"פ הוי' ו-יעקב עולה ז"פ הוי' (רמז לנבואת משה רבינו ב"זה הדבר אשר צוה הוי'", "ותמנת הוי' יביט" מכח "בטח בדד עין יעקב").

"עין יעקב" היינו חצי המלה "תדרך" שעולה כד פעמים הוי', המלה האחרונה של משה רבינו (וסיום החת"ת של היום). חוץ מהפשט – לדרוך על במות האויבים – יש גם משמעות של דריכה בקשת, סוד תיקון הברית. אם מחלקים בין ה עילאה ל-ה תתאה בשם הוי' אזי ישנם כד צירופים של שם הוי', אך, ככלל, מכיון ששתי אותיות ה-ה זהות יש רק יב צירופים. בשם אדנות, בו יש ארבע אותיות שונות, יש כד צירופים, כמו שמובא בתניא. אכן כשכותבים נכון את שם הוי', ל-ה ראשונה יש פסיעה לבר, משא"כ ב-ה אחרונה – לפי הציור יש הבדל ביניהן, ואז יש כד צירופי הוי', ב"פ "עין יעקב", שתי עינים, שעולה "תדרך", המלה האחרונה שאומר משה רבינו. המלה הראשונה שמשה רבינו אומר בפרשת "וזאת הברכה" היא הוי' – "הוי' מסיני בא". את הברכות הוא פותח בשם הוי' ומסיים ב"תדרך" – פעם אחת הוי' ו-כד פעמים הוי'.

בכל אופן, ר"ת "בטח בדד עין יעקב" עולה פד, פד צומות ש'מרויחים' בפדיון הבן.

"ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם"

נקצר ונקשר זאת גם לשיעור חת"ת של התניא. שמעתי מזקני החסידים שהקטע הכי חשוב בכל ספר התניא – יש ענין ללמוד תניא בעל פה, ושמעתי שאם אין לך יותר מדי כח ללמוד הרבה בעל פה, כמו בדורנו, ירידת הדורות, אז הקטע הכי חשוב ללמוד בעל פה הוא החת"ת של היום. הוא כותב בהתחלה:

ולהאמין באמונה שלימה במצות חז"ל והוי שפל רוח בפני כל אדם בכלל כי יציבא מלתא ותקין פתגמא שכ"א מתוקן מחבירו...

מדגיש זאת ביותר, ואחר כך כותב:

וכתיב כל [איש] ישראל כאיש אחד חברים. כמו שאיש א' מחובר מאברים רבים ובהפרדם נוגע בלב כי ממנו תוצאות חיים. א"כ אנחנו היות כולנו כאיש א' ממש תיכון העבודה בלב ומכלל הן כו'. וע"כ נאמר ולעבדו שכם אחד דוקא. וע"כ אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת ע"ז ממש. כי גדולה לה"ר כנגד ע"ז וג"ע וש"ד. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המח' על הדבור הן לטוב והן למוטב.

"ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" זהו פסוק בזכריה (קודם היה כתוב לשון דומה, "ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם"). שוב, יש שאומרים שזהו הקטע הכי חשוב בתניא, כנ"ל.

הילולת היהודי הקדוש והעבודה לחשוב טוב על יהודי אחר

הזכרנו קודם שהיום היארצייט של היהודי הקדוש. למה נקרא ככה? יש כמה סבות, ואחת מהן שכאשר למד לקרוא כילד בחדר הוא שאל את המלמד שלו למה כאשר יש שתי נקודות זו מעל זו זהו סוף פסוק ואם הן זו לצד זו – יי – היינו שם הוי'. המלמד לא ידע לענות, ואז הוא אמר 'אני אומר: אם יש צוויי יידין זה מעל זה – זהו סוף פסוק', נגמר הסיפור, אין מה לדבר, 'אבל אם יש צוויי יידין זה לצד זה היינו שם הוי', זו השראת השכינה בישראל'.

מאד מתאים בדיוק לנושא החת"ת: לחשוב – העיקר הוא המחשבה, בכלל בחב"ד העיקר המחשבה – טוב על יהודי אחר, ואם אתה רואה משהו לא טוב אצל יהודי תקיים, כמו ה', "וירא און ולא יתבונן", "איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם". זהו "עין יעקב", לראות רק את הטוב של היהודי, וממילא גם את החיים והברכה שבו. כל ה"בטח בדד עין יעקב" הוא סוד ה-פד כעת, פדיון הבן.

פדיון הבן ואור-פה

כמה שוה פדיון הבן? זו גם ברכה לבן. נוסח הברכה הוא "אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן" – עשית גימטריא תוך כדי הברכה כמה שוה "פדיון הבן"? רמז נאה – פדיון הבן שוה אור, שוה אין סוף, שוה רז. ראשי התיבות הם פה – "פתח פיך ויאירו דבריך". כשהרבי הקודם נולד המהר"ש ברך אותו 'שתאמר חסידות בשפה ברורה'. גם אנחנו מברכים את הילד הזה, שיאמר חסידות בבחינת "פתח פיך ויאירו דבריך", "פתח דבריך יאיר" – פדיון הבן הוא פה והוא אור, שוה אור ור"ת פה. שמתוך הפה שלו יצא הרבה "תורה אור", הרבה רז, הרבה פנימיות התורה, ו"יפוצו מעינותיך" לכל ישראל ולכל העולם כולו.

בבריאת האור, הדבר הראשון שה' ברא, כתוב "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", הפסוק השלישי של התורה. הפסוק מורכב מ-7 אותיות – 23 אותיות, שהן חזרה על 7 אותיות בלבד –אור מילה. מילה שוה פה, אז גם אור-פה, אותיות רפואה. זו גם ברכה, יחד עם האור והפה, שלכולם – כל מי שצריך – תהיה רפואה שלמה בזכות הפדיון הזה. [יש פה מילה ו-פדיון הבן, בגימטריא אור.] כן, גם מילה וגם פדיון הבן – "כשם שנכנס... כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים". חוץ משתי האותיות הראשונות של פדיון, פד כנ"ל, נשאר יון הבן – בגימטריא 123, "אין בטובה למעלה מענג". ענג שוה גם – אתה צריך לדעת – יחי המלך!

יפי, העיקר שיהיה הרבה אור ורפואה לכל עם ישראל, שנעשה תשובה משמחה – "זמן שמחתנו" – והתשובה מביאה רפואה לעולם, ואז, כמו שהרמב"ם פוסק ומבטיח, "סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין", שיתקיים עכשיו ובזכות פדיון הבן יהיה אור במושבותם (כולל "בסֻכֹת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסֻכֹת") לכל היהודים.