בע"ה

כ"ב מרחשון ע"ט – כפ"ח

אחליפו דוכתייהו (2)

מפגש יסוד למוקד תורת הנפש ת"א

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. 'הקו החם'

"אחליפו דוכתייהו" בחום וקור

יקראו למוקד החדש 'קו חם'? יש נקודה חמה, קו חם ושטח חם – שלש בחינות, נקודה-קו-שטח, כידוע[ב] – מול נקודה קרה, קו קר ושטח קר.

אנחנו עדיין בחדש חשון, שמזלו העקרב[ג], שארסו קר[ד], אבל כתוב שכלול בחשון גם נחש, שארסו חם[ה]. לפי העקרון של "אחליפו דוכתייהו", עליו דברנו אתמול, הם צריכים להתחלף – העקרב הקר צריך ללמוד את תפקיד החם והנחש החם את תפקיד הקר, כמו בעקדת יצחק שאברהם ויצחק מתחלפים[ו].

יש נושא חשוב שלא הזכרנו אתמול: בקבלה[ז] מדברים על "אחליפו דוכתייהו" לא רק בעקדת יצחק או בקריאת שמע, אלא גם ביחס להמיספרה הצפונית של כדור הארץ. אנחנו יודעים שבדרום חם ובצפון קר (עד קו המשוה), אבל כתוב בקבלה – החל מהזהרו – שזה היפך הטבע המקורי. הצפון הוא יסוד האש והדרום יסוד המים – התכונה העיקרית של האש היא חום והתכונה העיקרית של המים היא קור. אבל, כתוב שאם הדרום היה חם והצפון היה קר העולם לא היה יכול להתקיים. אם היתה נקודת חום בדרום ונקודת קור בצפון – בלי התכללות – העולם לא היה סובל זאת.

מענין שכל היחס הוא לחצי הכדור הצפוני של כדור הארץ. כלומר, מי שגר למטה מקו המשוה הוא לפי הסדר המקורי – הוא בעצם תוהי. לכן כתוב במקום אחר[ח] שעיקר הישוב – כך גם היום – הוא בצפון, ורק מעט יחסית בדרום[ט]. יחסית, למטה מקו המשוה יש תהו, ולמעלה – איפה שאנחנו גרים, רוב בני העולם – יש תיקון. התיקון הוא לא רק התכללות, אלא בפירוש "אחליפו דוכתייהו" – ה' לקח את חום הצפון ושם אותו בדרום ולקח את חום הדרום ושם אותו בצפון. כל כך הצליח, שאף אחד לא מדמה לעצמו שיכול (וצריך) להיות הפוך.

בכל אופן, ה"אחליפו דוכתייהו" של הטבע, לפי הקבלה, היא התופעה של חום וקור צפונה מקו המשוה. [יש דרך להסביר את הרעיון על פי מדע מודרני?] חשבתי על זה הרבה בעבר – לא זוכר אם הבנתי משהו...

תכלית ההתחלפות – חיבור

[אם ההחלפה גרמה שהחום יהיה פחות חם והקור פחות קר יותר דומה להתכללות, לא "אחליפו דוכתייהו".] עדיין מספיק קר למעלה ומספיק חם למטה.

זו תוספת חשובה למה שדובר אתמול: למה לא מספיקה התכללות בכלים, וצריך "אחליפו דוכתייהו" מכח האורות? כדי שתהיה יותר אחדות. "אחליפו דוכתייהו" לא בשביל להחמיר את המרחק בין השנים, אלא דווקא למזג ביניהם. אמנם לא מדובר בהתכללות, בה לכל אחד יש את השני בתוכו, אך גם ההתחלפות נועדה להדביק אותם יחד.

לדוגמה, בעקדת יצחק, כל הגבורות של יצחק נכנסו לאברהם – אם הן לא היו נכנסות לכלי החסד היה הרס, הסתלקות לגמרי. אכן היתה הסתלקות של יצחק, אבל לא מות. ב"אחליפו דוכתייהו" יש עוצמה, אבל עדיין בכל צד יש את שני המרכיבים, גם חסד וגם גבורה, ובסוף הם מתאחדים לגמרי תחת אור הכתר, כמו שדברנו.

קור וחום בנפש

את נושא החום והקור אפשר מיד לתרגם לתחום הנפש. התכונה הראשונה, שמישהו בא חם, וצריך ללמד אותו איך להתקרר – להביא לו מזגן טוב. ואם הוא קר – ההיפך. כתוב שרוב האנשים קרים לגבי רוחניות וחמים לגבי גשמיות, כל מיני תאוות גשמיות. צריך ללמוד איך להפוך את היוצרות, ולא די בהתכללות. מי שבא חם וצריך לקרר אותו – זו לא התכללות אלא "אחליפו דוכתייהו", להביא את החום של האש, הצפון, לדרום ואת הקור של המים, הדרום, לצפון, ואז יש איזון. בכל אופן, התוצאה היא איזון – לא קיצוניות.

[לומר לו שהוא מוחלף – שהוא קר על מה שצריך להיות חם וחם על מה שצריך להיות קר, צריך לחזור...] כן, שיתחלף – לעשות בתוכו "עקדת יצחק", שיקרא קריאת שמע, אור החסד בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד.

לפי זה, קו חם הוא לקחת את הקור של תל אביב ולחמם את האנשים, לחמם את הלבבות. באמת, בבחינת קו – שהוא בין נקודה לשטח – יש כל הזמן סכנת שבירה. לא בכדי הביטוי התנ"כי הוא "קו תהו"[י] (= שבירה).

'בטן חזקה' להכיל את השני

בכלל, כל יועץ צריך קודם כל – כמו בקו החם – להקשיב, להקשיב לזולת. לא רק לתת עצה, אלא שאני עצמי אקשיב. הקשבה היא גם סוג של "אחליפו דוכתייהו". "הוכח תוכיח"[יא] היינו קודם להוכיח את עצמי ואחר כך את השני[יב] – למצוא בעצמי אותו דבר – אבל התהליך צריך להיות תוך כדי הקשבה, שאני כבר מהדהד את מה שהוא אומר לי. לא רק שאני קולט אותו, אלא גם מהדהד אותו בתוך עצמי. הוא כבר נכנס בי, לכן קשה להקשיב – אנשים לא רוצים דיבוק, כל אחד רוצה לשמור על עצמו. ככל שאתה רוצה לשמור על עצמך קשה להקשיב למישהו אחר, כי להקשיב למישהו אחר היינו לתת לו להכנס בך – זה לא נעים, ככה נדמה. לכן יש הקרבה בלהקשיב למישהו באמת, בשביל לעזור לו.

ה' אומר לאברהם אבינו "אנכי מגן לך"[יג]. הווארט החסידי[יד] הוא שאברהם אבינו הוצרך לאכול עם כל האורחים שלו – איך הוא יכול לאכול כל כך הרבה?! 'מגן' באידיש היינו בטן, וה' מבטיח "אנכי מגן לך", אני הבטן שלך. מהי בטן? כשמקבלים מישהו ליעוץ עושה כאב בטן – צריך לאכול אותו, להכיל אותו, מישהו שממש מתחיל להסתובב בתוכי. צריך בטן חזקה. הביטוי בחסידות הוא שבשביל ללמוד חקירה צריך בטן שיכולה לעכל עקרבים ונחשים, המזל שלנו, קור וחום. זו הברכה העיקרית לכל היועצים, שתהיה בטן חזקה.

שיהיה בהצלחה רבה. שנזכה לעזור למישהו, וגם לעצמנו. ושבאמת יתחיל ממחר בבקר – זה העיקר.

ב. "אחליפו דוכתייהו" לטוב ולמוטב

"אחליפו דוכתייהו" בזוגיות

[תכלית קשר הנישואין היא "אחליפו דוכתייהו"?] בקשר זוגי זהו הסיפור של אדם וחוה. עברנו בקיצור נמרץ על כל סיפורי התורה העיקריים, כנגד הספירות, כדי לזהות בהם את הנושא של "אחליפו דוכתייהו" – בכל ספירה יש זוג, והזוג האנושי הוא אדם וחוה. כל מה שאנו חווים (לשון חוה) הוא תוצאה של הזוג הראשון, וצריך דווקא אצלם לזהות "אחליפו דוכתייהו" – שיש בחוה איזו השראה, עיבור נשמה, של אדם, וגם באדם יש עיבור נשמה של חוה.

דברנו בשיעור על זוג שמחליפים תפקידים. [לכן שואלים אם זו מטרה. זו התכלית? כך נשארים?] כמו עקדת יצחק – היה לשעה, אבל הרושם נשאר לנצח. המעשה, הנסיון, היה שעה אחת, רגע אחד[טו] – להגיע לשיא. יצחק באמת הסתלק – כל כך זעזע אותו עד שהיה שלש שנים בגן עדן – אבל בסוף גם ירד, חזר לעולם הזה (כיצחק חדש, עם נשמה זכרית שמעתה ראוי להתחתן ולהקים בית), אבל הרושם של העקדה נשאר תמיד, כמו טראומה.

טראומה חיובית

בכלל, ווארט חשוב – הרבה מהטיפול הנפשי היום עוסק בטראומות. הרי "את זה לעֻמת זה עשה האלהים"[טז] – יש טראומה טובה? מישהו פעם דבר או חשב על הענין? עוצמה של טראומה היא כמו "אחליפו דוכתייהו", שפתאום הופכים להיות משהו אחר, הפוך. בטראומה הרעה אין לאדם כלים להכיל זאת, אז הטראומה שוברת אותו. טראומה טובה היא כאשר מדרגת "אחליפו דוכתייהו" באה אחרי התכללות, כפי שהוסבר.

אדמו"ר הזקן מדגיש זאת במאמר עליו התבססנו אתמול – לקו"ת מטות ד"ה "החלצו מאתכם" (ובאורו). שם הוא מדגיש שקודם צריך לתקן את הכלים על ידי התכללות, אבל האחדות האמתית, גילוי אור אין סוף – לא להסתפק באהבת הבריות, אהבת רעים, אלא להגיע ל"ובכל מאדך" של אהבת ה' – היא התכלית של "אחליפו דוכתייהו". זו טראומה הכי טובה שיכולה להיות. 'חלף' – לשון התחלפות – הוא גם סכין שחיטה, ה"מאכלת" של עקדת יצחק, שאת שכרה אנו אוכלים עד עצם היום הזה. כנראה שבשביל להתחלף צריך להישחט (לעבור טראומה ששחטו אותך)...

מהי טראומה? חויה, אבל חויה בלתי נסבלת[יז], ש"לית כל מוחא סביל דא". [אולי מעמד הר סיני היא טראומה טובה.] בדיוק, "על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתם"[יח] (טראומה חיובית = עצמות בגוף, המצב התמידי של רבי אמיתי, חווית מעמד הר סיני תמידי, "בלי גבול בגבול" בלשון החסידות).

כמאמר מוסגר: זו דוגמה שיש כל מיני סטיגמות בצבור, בתודעה כללית – לכל דור ודור יש את הסטיגמות שלו – וכל כך תופס, עד שעצם אמירת המלה פועלת, רק אומרים 'טראומה' וכבר עושה טראומה... הדבר הראשון שמטפל צריך לדעת, הוא לא להבהל מכל מיני מלים. לכל מלה רעה יש גם את הדבר הטוב, ולדעת שהכל פטנטים חדשים לדברים ישנים שהיו. "אין כל חדש תחת השמש"[יט] בנושאים האלה. יש לנו חידושים, אבל לא טראומות וכיוצא בזה.

שכנוע ופתוי – כניסה לתוך השני

שוב, צריך לחפש אצל אדם וחוה את ה"אחליפו דוכתייהו". דוגמה אחת היתה החלפת תפקידים – שהבעל נותן לאשה לגמור את הלימודים שלה ומקבל על עצמו את כל עבודות הבית, אבל זה נגמר באיזה שלב. אמרנו שיש דברים יותר גבוהים – מדות ושכל ורצון ותענוג ואמונה. דברנו על הבחירות שהיו אתמול, שפתאום הבעל יחליט לבחור במה שאשתו בוחרת והאשה במה שהבעל בוחר – שמן הסתם הפוך...

הנחש דבר עם חוה ופתה אותה כי הוא ידע שחוה יכולה לפתות את אדם. אין לו סיכוי מול אדם, אבל דרך חוה הוא הצליח. היכולת של חוה לפתות את אדם היא בעצם מה שחוה נכנסת, מתעברת, בתוך אדם (וכמו שהסבירו חז"ל ביחס לפיתוי הנחש את חוה, שהנחש בא על חוה והטיל בה זוהמה). שם זו היתה תופעה רעה, תופעה רעה של עיבור, שאחד מתעבר בתוך השני.

בכלל, ההשראה – של כל שני אנשים, החל מאיש ואשה – עצם יכולת השכנוע, ששכנוע הוא פיתוי, לא שייך להתכללות. היכולת שלי לשכנע אותך במשהו, נגד מה שחשבת, היא דוגמה של "אחליפו דוכתייהו" – שאני יכול להכניס את עצמי לתוכך, את הדעות שלי, הרצון שלי, התענוג שלי, האמונה שלי, כל הרבדים. שוב, כאן מאד מורגש ההבדל בין התכללות ל"אחליפו דוכתייהו": בהתכללות אני רק אני מבין אותך – בלי התכללות יש דחיה מהיפך, והתכללות עושה שאין דחיה, שהכל בסדר – אך ב"אחליפו דוכתייהו" אני מזדהה-משתכנע.

[אחליפו דוכתייהו זה לא הדדי? אצל שניהם?] רוב הדוגמאות הן הדדי, אבל יש גם מקרים – ודאי לא בתיקון – שזה חד-סטרי, וכנראה בכלל יכול להיות חד-סטרי. אבל לפי הפיזיקה, אם אני מתלבש בתוכך, כנראה – כמו שלכל תנועה יש תנועה נגדית – גם אתה נכנס בי, אבל אני יוזם זאת. במודע אני יוזם להכנס בתוכך, אבל כנגד זה – אולי לא במודע – אני מקבל אותך בתוכי.

בכלל, "אחליפו דוכתייהו" זו אג'נדה של תקשורת. כשדברנו על שלש הקליפות[כ] הסברנו שהקליפה הכי גבוהה היא התקשורת. מה הענין שלה? לשכנע-לפתות את הצבור לחשוב כמוה, מה שנקרא 'שטיפת מח'. מהי שטיפת מח? "אחליפו דוכתייהו". כל הסיפור של אדם הראשון הוא כזה – "האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חִשבֹנות רבים"[כא], משהו קרה, משהו התחלף, כמו שאומרים שאיזה בורג התחלף בראש. זו לא התכללות, אלא שמשהו התחלף. התפקיד שלנו הוא להחליף בחזרה.

התחלפות מתוך בטול

[כשאומרים שאשה מתבטלת לבעלה – זה גם שהיא פתאום נהיית הוא, "אחליפו דוכתייהו".] יש במאמר "פרק בעבודת ה'"[כב] ציטוט של רבי אייזיק[כג] של שלש בחינות בטול. יש בטול היש, ובתוך בטול במציאות יש שתי בחינות. בטול היש הוא העבד שלא בנוכחות המלך – בטל לרצון המלך, עושה מה שצריך לעשות. ברגע שהוא בנוכחות המלך עצמו אין לו מציאות בכלל, הוא בטל במציאות. גם בכך יש שתי מדרגות – יש שהוא בטל, לא מרגיש מציאות נפרדת בכלל, ויש שהוא בטל כמו שהמלך מרגיש אותו בטל. קטע מאד חשוב של רבי אייזיק.

יוצא שהבטול שלו, במדרגה העליונה, הוא בעצם השלכה של האופן בו המלך רואה אותו – איך הוא בטל מבחינת המלך, ולא איך שהוא בטל בנוכחות המלך. זה ודאי "אחליפו דוכתייהו" – הבטול שלו הוא שהבטול שלו בעיני המלך נכנס בו. אם נרצה נשיאת הפכים אחרי זה – התוספת החשובה שלנו להתכללות וה"אחליפו דוכתייהו" במאמר – היא תהיה כבר על דרך "עבד מלך מלך"[כד], שהוא המלך עצמו.

עיקר התקון – "אחליפו דוכתייהו"

הוא מסביר במאמר שבמלחמה עם מלכי כנען הנצחון הוא תיקון המדות, התכללות, כמו העבודה של ספירת העומר. אבל עיקר נושא המאמר הוא "החלצו מאתכם", מלחמת מדין, שיכולה להיות רק על ידי משה רבינו. הוא מסביר שקליפת מדין, שלא כמו עממי כנען, היא עצם תכונת התהו – לא הספירות הפרטיות של התהו, אלא מהות התהו, שהכל "זה תחת זה", ענפין נפרדין. התיקון של קליפת מדין הוא רק על ידי "אחליפו דוכתייהו", זה עיקר הווארט של המאמר.

הוא אומר שזהו גם ההבדל בין גלות בבל, שהספיקו שבעים שנה לתקן אותה, כנגד המדות. אבל הגלות שלנו, בשל שנאת חנם, שהיא קליפת מדין, אין לה קץ מגולה, כי התיקון הוא "אחליפו דוכתייהו". זה היה אמור להיות הסבר למה יש היום נטיה להתחלף בגופים – כי הגאולה, שהיא תיקון מדין, היא רק החלפה. לא די בהתכללות, אלא צריך ממש להחליף – כמו להחליף גוף. קליפת מדין היא הגלות שלנו, המגיעה לשיא לקראת הגאולה – אנחנו בשיא התופעה של היכולת להתחלף.

התחלפות טובה והתחלפות רעה

בסיפור של אדם וחוה, אדם הראשון האשים את האשה – "האשה אשר נתת עמדי הִוא נתנה לי מן העץ ואֹכל"[כה] – וזה חלק מהחטא. אם היה מיד מודה היה מתקן הכל. בכך שהוא האשים את האשה, היה "כפוי טובה", הוא קבע את החטא. הוא מאשים את האשה – היא עשתה. אבל אתה אכלת! אבל אומר שהיא היתה בתוכי – היא אכלה, לא אני אכלתי. זו תכלית הלא-טוב של "אחליפו דוכתייהו". מה שאמרנו, שכנוע ופיתוי. זה גם יסוד גדול ב"פרק בעבודת ה'" – הטבע להאשים. הכל מתחיל מלהאשים את האשה, להאשים את ה', להאשים את החברה, להאשים את כולם, רק לא את עצמי.

אחר כך צריך למצוא את התופעה אצל קין והבל, כמו אברהם ויצחק. גם פלא, שהאריז"ל אומר[כו] שיצחק הוא גלגול הבל. אבל הבל הוא החסדים וקין הגבורות – כלומר, הבל הוא אברהם וקין הוא יצחק. הריגת קין את הבל היא כמו שיצחק הורג את אביו, כמו שרבי עקיבא ראה גוי אחד כופת את אביו לפני כלב וכו'[כז]. כל הסיפורים הם לא סיפורי התכללות. אם זה חטא זהו "אחליפו דוכתייהו" רע ואם מצוה "אחליפו דוכתייהו" טוב.