בע"ה

אור לז"ך מרחשון ע"ט – ירושלים

העמדת החמה מכח האמת

מהי אמת? (4) – שיעור אנגלית חדשי חשון

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. הטעמים כנגד מדות הלב (תשובות מהצבור)

אחר צהרים טוב לכולם, בקר טוב באמריקה. בשיעורים האחרונים[ב] אנו לומדים על מדת האמת. בשני השיעורים הראשונים דברנו על גישות פילוסופיות לאמת ובשיעור האחרון דברנו רק מתוך המבט של התורה.

"שלשה נקדמה להם חמה" מכח האמת

בסוף השיעור החדשי האחרון קראנו קטע מהגמרא[ג] על שלשה צדיקים גדולים שהיה להם הכח להעמיד את השמש – משה, יהושע ונקדימון בן גוריון (דמות הרבה פחות ידועה). על יהושע כתוב בפירוש בספר יהושע[ד], וחז"ל לומדים שגם לרבו – משה רבינו – היה כח לעצור את השמש. את הכח שיש לתלמיד יש גם לרבי, וחז"ל מספרים מתי משה רבינו עצר השמש[ה].

הסיפור השלישי הוא סיפור מדהים מסוף ימי בית שניג, על יהודי מאד עשיר – ששמו נקדימון בן גוריון – שלצורך מאות אלפי עולים הרגלים שעלו למקדש לווה מים ממושל רומאי. סוכם ביניהם שאם ירדו גשמים וימלאו את המים עד תאריך מסוים – נקדימון לא יצטרך לשלם; אך אם לא ירדו גשמים – עליו לשלם 12 ככרות כסף. הגיע היום, ולא ירדו גשמים למלא את המאגרים של אותו מושל. כלומר, על נקדימון לשלם את סכום הכסף הגדול. הוא הלך לבית המקדש והתפלל שם, וה' עשה נס שאחרי בצורת ארוכה נפתחו השמים וירד 'מבול' מים שמלא את המעינות. אמנם, כאשר נקדימון יצא מבית המקדש אמר לו הרומאי שכבר לילה, היום עבר, ולכן עדיין עליו לשלם לו את הכסף. נקדימון נכנס שוב לבית המקדש והתפלל לה' ובקש ממנו "הודע שיש לך אהובים בעולמך" – אנשים שאתה אוהב אותם והם אוהבים אותך. נקדימון יצא מבית המקדש בזמן שבעצם כבר היה לילה, לפי השעון, אך מכיוון שירד גשם כל הזמן השמים היו מעוננים, ולפתע העננים התפזרו והשמש יצאה, כדי להראות שעדיין יום. בדרך הזו הוא נפטר מהתשלום, ובעיקר עשה קידוש השם גדול – בכך שה' העמיד את השמש וגילה אותה בלילה – להראות לעולם שלה' יש מקדש, שיש לו אהובים בעולמו ושיש לו נשמות מיוחדות שה' עושה את רצונן בדרך נס תוך כדי שידוד מערכות הטבע.

עשינו חשבון, גימטריא, ששמות שלשת הצדיקים שלהם הכח להעמיד את השמש, כפי שהם כתובים בגמרא – משה, יהושע, נקדימון בן גוריון – עולים ג פעמים אמת (1323), נמצא שאמת (441, 21 ברבוע, סוד "אהיה אשר אהיה") הוא הערך הממוצע שלהם. מכאן הגענו למחשבה שחייב להיות יחס בין אמת לבין היכולת להעמיד את השמש.

שאלה מעוררת לחשיבה עצמאית

כהמשך לכך עשינו משהו בפעם הראשונה מאז קיום השיעור החדשי שלנו באנגלית. בדרך כלל, בסוף השיעור אנחנו עונים על שאלות, אבל בסוף השיעור לפני חדש עשינו ההיפך – הצענו שאלה: האם יש למישהו רעיון מה יכול להיות הקשר בין מדת האמת ליכולת להעמיד את השמש?

היתה לי הפתעה נעימה שהרבה אנשים ענו לשאלה הזו דרך המייל – יותר ממה שאנשים שואלים שאלות דרך המייל – מה שמוכיח שלעורר למחשבה עצמאית יותר טוב מאשר לאפשר שאלות. לכל אחד יש את הכח לחדש בתורה, וכתוב בתניא[ו] שעל כל נשמה לחדש כל מה שביכולתה – כדי להשלים את תיקון הנשמה צריך לממש את כל הפוטנציאל שלה. לכן מאד שמחתי שהרבה אנשים נענו לאתגר, והמחשבות שלהן היו מאד עמוקות ופנימיות. זו גם הזמנה להבא לומר חידושים – לחדש חידוש, לומר מחשבה מקורית שעולה על הדעת ביחס למה שלומדים.

מכיון שהיו כל כך הרבה מחשבות שונות, מחשבות טובות, נקח כמה מהצבעים וננסה לעשות מהן קשת – מה שנקרא 'פרצוף', הכולל את הצבעים השונים, שהן הספירות השונות, הכחות השונים של הנשמה. החידוש של כל אחד בא מהגוון המיוחד של נשמתו[ז].

לכן, בחלק הראשון של השיחה היום נציג את הרעיונות השונים שאנשים העלו. נתחיל מהרעיונות שכנגד שבע מדות הלב – חסד-אהבה, גבורה-יראה, תפארת-רחמים, נצח-בטחון, הוד-תמימות ויסוד-אמת, מלכות-שפלות. המדה הששית, החותמת את מדות הלב, היא עצמה אמת, במובן של כח מימוש והגשמה – זו משמעות האמת בתורה – מימוש הפוטנציאל והגשמת השליחות של כל אחד. המדה האחרונה היא הספירה השביעית, מלכות-שפלות.

חסד: אהבת אמת

נתחיל ממדת החסד, מדתו של הראשון באבות – אברהם אבינו, אב-הטיפוס של האהבה. הרעיון הראשון שהציעו הוא שהמשותף לכל בעלי הכח להעמיד את השמש הוא פעולתם בשלמות לשם הצלת עם ישראל בלבד, שהיתה כאשר המניע הפשוט והיחידי שלהם. אמת כאן משמעותה אהבה-אמת, ולאישיות כזו, שמתמסרת בשלמות לעמה, יש את הכח לעצור את הטבע, לעלות מעל הטבע, דבר המתבטא כאן בעצירת השמש.

הופעות "אמת" הראשונות בתורה

הייתי מצפה שהמלה 'אמת' תופיע מיד בתחלת התורה. היא אכן מופיעה, אבל רק ברמז, בסופי תבות. סופי תבות של שלש המלים הראשונות בתורה, "בראשית ברא אלהים" הן אותיות אמת. כזה רמז, של סופי תבות שמאייתים את המלה אמת, חוזר שש פעמים בסיפור הבריאה[ח].

מתי מופיעה לראשונה המלה 'אמת' בפירוש? בשבת קראנו את פרשת חיי שרה, בה מסופר על שידוך יצחק אבינו ורבקה אמנו. השדכן בפועל היה עבד אברהם, אליעזר, והוא – מסבה מאד עמוקה – האישיות הראשונה, הנשמה הראשונה בתורה, שאומרת את המלה "אמת", ואף חוזרת עליה שלש פעמים[ט].

בביטוי הראשון של אליעזר מוזכרת אמת עם חסד. הוא בקש מה' שיעשה עמו חסד ועשה סימן: הנערה שכאשר אבקש ממנה מים לשתות תתן לי ותציע להשקות גם את הגמלים – היא האשה שהראית כראויה להנשא לבנו של אברהם, היא מתאימה לבית אברהם, עמוד החסד. מיד כשהוא גמר להתפלל לה' הופיעה הנערה, וקרה בדיוק מה שהוא בקש, ואז – אחרי שהיא אמרה לו שהיא ממשפחת אברהם – הוא התפלל והודה לה' "ברוך הוי' אלהי אדֹני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדֹני".

אחר כך, כמה פסוקים בהמשך, הוא ספר לאביה ולאחיה של רבקה מה שהיה, ואז שוב אמר את המלה אמת – ה' הנחה אותי "בדרך אמת", השליחות-הדרך שאברהם נתן לי התקיימה כפי שהוא רצה. לפני חדש דברנו על רבי פינחס מקוריץ, שעבד שנים רבות להתאחד עם מדת האמת. כשהוא היה הולך ברחוב הוא היה אומר שוב ושוב "נחני בדרך אמת" – יש קשר בין אמת להליכה בדרך, "דרך אמת". מאיפה בא הביטוי? מלשון אליעזר עבד אברהם כאן.

בפסוק הבא הוא אומר שאם גם אתם מסכימים שזו הנחיה בדרך אמת של ה', ותתנו את רבקה לבוא אתי להנשא ליצחק – גם אתם תעשו אתי "חסד ואמת".

אמת – כח של שידוך ושינוי

עד כאן לא היתה בתורה אמת, וכאן – בהופעה הראשונה, בפיו של אליעזר – חוזרת המלה "אמת" שלש פעמים. הראשון שעושה שידוך הוא גם הראשון שאומר "אמת"[י]. רואים שעשיית שידוך טוב, שידוך אמתי משרש הנשמות, היא 'אמת'. הדבר הכי אמתי בעולם הוא שידוך-התאמה של אמת – התאמה אמתית היינו בעשערט, ששתי הנשמות האלה הן באמת עצם אחד. כפי שראינו, הרמז הראשון לאמת בתורה הוא ס"ת "בראשית ברא אלהים" – אמת בצירוף תאם, לשון התאמה (ובאמת שתי נשמות שמאותו שרש נשמה הן תאומות, הדרגה הכי גבוהה של יחס החתן לכלה בשיר השירים, "תמתי"[יא], שלפי חז"ל היינו "תאומתי"[יב]).

שוב, הראשון שאומר "אמת" הוא אליעזר עבד אברהם, הוא בא מכנען (וחז"ל אומרים שהוא כנען עצמו[יג]), הוא היה ארור ובסיפור הזה עצמו הוא התהפך לברוךיג – לבן אומר לו "בוא ברוך הוי'"[יד]. רואים כאן שלאמת יש גם כח לעשות כזה שינוי (מטמורפוזה), עד שאליעזר-כנען, שהיה ארור, מתדמה לכהן-צדק, תכלית היחוס והברכה. לפי האריז"ל, אותו כח שינוי גורם, בסוד הגלגול, לכך שאליעזר מגיע בסוף לנשמת משיח[טו].

נעשה גימטריא יפה: אליעזר אומר שלש פעמים את המלה "אמת". כבר אמרנו ששלש פעמים אמת עולה משה, יהושע, נקדימון בן גוריון – השלשה שהעמידו את השמש. כעת נוסיף זאת לשם אליעזר. אליעזר עולה 318, זו גימטריא חשובה – כתוב[טז] שכאשר אברהם יצא להלחם בארבעת המלכים הוא לקח אתו 318 אנשים, אבל חז"ל[יז] אומרים שכולם היו אחד, אליעזר עצמו. הוא היה כל הצבא של אברהם, שוה לכל הצבא היהודי. כשמצרפים אליעזר לג"פ אמת מקבלים 1641, בדיוק אמת במספר קדמי (אחת ממערכות המספרים הכי חשובות בקבלה, בה מחשבים כל אות כצירוף כל האותיות מ-א עד אליה). נחשב יחד: א = 1, מ = 145, ת = 1495 (סכום כל אותיות האלף-בית, מ-א עד ת) – סה"כ 1641, אליעזר ועוד ג"פ אמת (שהוא הזכיר לראשונה בתורה, וחזר שלש פעמים).

הופעות "חסד" הראשונות בתורה – מתך פחד

אליעזר הוא הראשון שאומר "אמת", וביחד עם אמת הוא מזכיר גם את המלה "חסד" ("חסדו ואמתו" "חסד ואמת"), אך המלה "חסד" מופיעה עוד קודם לכן שלש פעמים בתורה:

פעם ראשונה לא אצל צדיק, אלא אצל לוט – הוא מבקש מה', אחרי שעשה עמו חסד והמלאכים הצילו אותו מהפיכת סדום ועמורה, "ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי"[יח], שימשיך לעשות אתו חסד ויאפשר לו להמלט לעיר צוער.

בפעם השניה אברהם אבינו מצטדק בפני אבימלך למה אמר על שרה אשתו שהיא אחותו (מפני הפחד שמא "והרגוני על דבר אשתי"), ואומר שהוא בקש משרה שבכל מקום שיגיעו תאמר עליו שהוא אחיה – "ואֹמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא"[יט]. זהו ה"חסד" השני בתורה.

ה"חסד" השלישי בתורה היא בקשת אבימלך מאברהם להשבע לו, "ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה"[כ].

והנה, כאשר נדייק נגלה שכל שלשת ה"חסד" הראשונים בתורה נאמרו מתוך פחד מסוים, ואילו החסד הראשון שכולו חסד (חסד אמתי, "חסד ואמת") הוא החסד שבפיו של אליעזר עבד אברהם. והרמז: בכל אחד מהחסדים הראשונים נוספת כ – "ותגדל חסדך" "זה חסדך" "כחסד" – כך שהמלה (חסד ועוד כ) עולה פחד (בהיות סך = פ)! רק אצל אליעזר נאמר לראשונה "חסד" ללא אות שימוש, חסד טהור ואמתי.

"חסד ואמת" ו"חסד של אמת"

אמרנו כל זאת כדי להבין שחסד ואמת הולכים יחד. הכח של שלש הנשמות הללו לעצור את הטבע – עצירת השמש היינו עצירת חוקי הטבע – הוא בשל מסירות הנפש שלהן להציל את עם ישראל. לפי המחשבה הזו, חסד מוחלט הוא אמת, והוא נותן כח נסי על-טבעי.

איך עוד יודעים שחסד ואמת הולכים יחד, מעבר לעובדה שהן מופיעות כזוג בתורה? ידוע שיש יג מדות הרחמים בתורה, כאשר הששית והשביעית הן "ורב חסד ואמת". בכל התנ"ך הצירוף "חסד ואמת" מופיע 13 פעמים[כא]. מענין שהביטוי "חסד ואמת" שוה בדיוק חתן וכלה[כב]. לפי סדר הרמז, החסד הוא החתן והאמת היא הכלה – הייתי חושב הפוך, אבל כך יוצא.

בחז"ל הביטוי הוא "חסד של אמת"[כג] – כשעושים מעשה אמתי של חסד, הוא נקרא "חסד של אמת". מה הכוונה? מעשה חסד בלי שום מחשבה או רצון לקבלו חזרה, לקבל כל תגמול או תגובה. לכן הרבה פעמים "חסד של אמת" מתייחס לחסד שאדם עושה בלויה וקבורה של מי שנפטר – חסד עם נשמה כזו הוא בלי כל מחשבה על כך שהוא יחזור לאדם. אם כן, עשית חסד בלי שום מחשבה על תגמול, שום מניע מאחוריה, נקראת "חסד של אמת". הדבר כמובן יכול להיות גם בהקשרים אחרים מלויה וקבורה – מהם רק למדנו מה נקרא "חסד של אמת", אבל כל טוב שאדם עושה כי הוא טוב הוא חסד של אמת. בסדר שתרגיש טוב כשאתה עושה טוב, אבל אינך צריך לרצות שום תגמול. אם יש מוטיבציה לקבל תגמול – יש לך אינטרס אישי – זהו כבר לא חסד, ודאי לא חסד אמתי. לחסד אמתי יש כח על-טבעי.

"עושה האמת מפני שהוא אמת"

הרמב"ם בהלכות תשובה[כד] אומר שעבודת ה' מאהבה (פנימיות מדת החסד) – כמצות התורה "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"[כה] – פירושה "עושה האמת מפני שהוא אמת". זהו אחד הביטויים הכי חשובים ברמב"ם – "עושה האמת מפני שהוא אמת", בלי שום שיקול אחר, בלי שום מחשבה על תגמול, בלי מחשבה על שכר בעולם הבא או חשש מפני עונש. אם אדם מקיים מצוות מתוך מחשבה על שכר ועונש זו עבודת ה' מיראה, אבל עבודת ה' מאהבה היא עשית האמת מפני שהיא אמת. הרמב"ם מסביר שזו מדרגת אברהם אבינו, עמוד אהבת ה' והחסד. זו הסבה לכך שהוא היהודי הראשון – הוא האדם הראשון בעולם שעשה אמת מפני שהיא אמת. שוב, זו אחת הנקודות הכי חשובות בכל הרמב"ם.

אם כן, ראינו כאן את הקשר בין חסד-אהבה ואמת מהיבט נוסף. "חסד של אמת" הוא חסד בלי צורך ובלי רצון בתגמול, אבל בהפשטה לומדים מכך שעבודת ה' מאהבה – אם אתה באמת אוהב מישהו – היא עשית האמת מפני שהוא אמת.

עד כאן התייחסנו למחשבה הראשונה – שהרחבנו אותה מעט – אותה כתבו כמה אנשים, שהכח לעצור את השמש הוא בידי אנשים שיש להם אהבה וחסד אמתיים, מתוך הזדהות גמורה עם עם ישראל.

גבורה: טבע שני

אמת – טבע שני

נעבור למחשבה השניה: תלמידה ותיקה זכרה שבאחד השיעורים שלנו, לפני שנים רבות, אמרנו שהמלה אמת, 441, שוה גם טבע שני[כו]. כל אחד נולד עם טבע ראשון, ועבודת ה' היא להתבגר – גם זו מטמורפוזה – מטבע ראשון לטבע שני, לשנות ולתקן מדות לא טובות.

אפשר לחשוב שהטבע הראשון של האדם הוא הטבע האמתי שלו, אבל באמת הטבע הראשון הוא עדיין תהו – כפי שה' קודם ברא את עולם התהו, ואז התהו נשבר. העבודה היא לקחת ניצוצות מהשברים ולבנות מהם עולם שני, את עולם התיקון, שהוא עולם אמתי. כך גם אצל האדם, הוא נולד עם טבע ראשוני, טבע תוהי שנשבר, והעבודה היא להגיע לטבע שני. האמת שלך היא לא הטבע הראשון שלך, אלא הטבע השני שלך – כאשר אתה זוכה לתקן את המדות שלך. כל זה הסבר לגימטריא ש-טבע שני שוה אמת.

נס – טבע שני של העולם

על בסיס הרעיון הזה, המחשבה היתה שכל שלש הנשמות הללו היו מסוגלות להתגבר ולהתבגר, לעשות מטמורפוזה מטבע ראשון לטבע שני, ואם אדם מסוגל לעשות זאת לעצמו – לעבור לטבע שני, שהוא אמת – יש לו גם כח לשנות את טבע הבריאה כולה, הטבע הראשון שלה, לעשות נסים. העולם כאן לא רק בשביל הטבע הראשון. ה' ברא את העולם, על פי רצונו, כך שבדרך כלל יפעל לפי הטבע הראשון, אך מדי פעם הטבע ישתנה ויהיו נסים.

אם אתה מסוגל לצאת מהטבע הראשון שלך ולהגיע לטבע שני – יש לך גם את הכח לקחת את הטבע הראשון של העולם ולהביא אותו לטבע שני, שהוא הטבע האמתי שמקיים את רצון ה', לקרוע את ים סוף וכדו' בשאר הנסים שבתורה. אם השמש צריכה לעמוד כדי להביא לנצחונם של עם ישראל על ידי משה רבינו ויהושע בן נון, או בתגובה לבקשת נקדימון בן גוריון "הודע שיש לך אהובים בעולמך" – זהו טבעו השני של העולם. אם אתה מגיע לטבע השני שלך – אתה יכול להביא את העולם לטבע השני שלו.

גבורת הנשמה

זו מחשבה יפה, ששייכת לספירת הגבורה. כי היכולת לצאת מהטבע הראשון ולהגיע לטבע שני היא הגבורה של הנשמה. איך יודעים זאת? לכאורה מובן מאליו. הטבע הוא כח של שם אלקים – אלהים בגימטריא הטבע. לכל דבר יש את הטבע הראשון ואת הטבע השני – שניהם אלקים, כל בחינה של הטבע בגימטריא אלהים, ואלקים הוא שם הדין והגבורה, הוא הנותן את הגבורה לשנות את עצמך. כל תהליך של שינוי הוא גבורה – 'שנה את עצמך!'. אם לנשמה הזו יש כח לשנות את עצמה – יש לה כח לשנות את העולם.

שוב, זהו רעיון פשוט בפני עצמו: אם אתה רוצה לשנות את העולם, כל מה שאתה רוצה לפעול מחוץ לך – אתה צריך לפעול בתוך עצמך. אם אתה רוצה לשנות את הטבע, להחליף את הממשלה – קודם כל תשנה את הטבע שלך, תחליף את הממשלה הפנימית שלך (להיות "מֹשל ברוחו"[כז], הגדרת "איזהו גבור" בפרקי אבות[כח]). את המחשבה הזו אנו משייכים כעת לספירת הגבורה.

תפארת: כח התורה

המחשבה השלישית – גם מחשבה מאד יפה, כל הרעיונות היו טובים מאד – היא שהמכנה המשותף של שלשת הצדיקים האלה הוא הקשר שלהם לתורה.

משה ויהושע – תורה במחשבה ובדבור

משה נתן לנו את התורה – הכי קשור לתורה, "זכרו תורת משה עבדי"[כט], התורה נקראת על שמו "תורת משה". בפסוק אחר כתוב "תורה צוה לנו משה"[ל] – זהו הפסוק הראשון שמלמדים ילד כאשר הוא מתחיל לדבר[לא]. משה הוא התורה.

מה לגבי יהושע? יהושע הוא לוחם, הוא מנהיג, מלך עם ישראל, אבל בתחלת ספר יהושע, בפרק הראשון, ה' אומר לו שכל ההצלחה שתהיה לו בכיבוש הארץ תלויה בדבר אחד – "והגית בו יומם ולילה"[לב]. משה נתן את התורה לעם ישראל, הוא נתן לך את התורה – אתה המקבל ממשה, כמו שכתוב בפרקי אבות[לג] "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" – וכעת האחריות שלך, העבודה שלך, היא "והגית בו יומם ולילה", לעולם אל תפסיק ללמוד וללמד תורה. זהו סוד ההצלחה שלך בכל דבר שתעשה. אם כן, גם יהושע מאד קשור לתורה.

מה ההבדל בין שניהם? כמו שאמרו חז"ל – משה הוא כמו שמש ויהושע כמו הלבנה[לד]. משה קבל את התורה ומסר ליהושע, אשר משקף אותה לעם ישראל על ידי שהוא הוגה בה תמיד. לפעמים כתוב שההבדל בין משה ויהושע הוא ההבדל בין מחשבה לדבור. אפילו לגבי עצירת השמש – לא כתוב שמשה אמר לשמש לעצור, יהושע אמר לה בפירוש לעמוד. איך משה עצר את השמש? בכח המחשבה. משה הוא כח המחשבה ויהושע הוא כח הדבור, יחסית אחד לשני. אפילו בתורה עצמה – משה מלמד את עם ישראל תורה בדבור, אבל ברור מה המקור שלו, ה' מעביר את התורה לעולם דרך המודעות שלו. אבל יהושע מלמד תורה מכח שהוא חוזר עליה שוב ושוב בדבור, לעולם לא מפסיק לחזור עליה ולדבר אותה – "והגית בו יומם ללילה".

נקדימון בן גוריון – תמכין דאורייתא

אם כן, משה ויהושע קשורים לתורה – מה ביחס לנקדימון? היה יהודי כשר, אבל לא תלמיד חכם, לא אחד מהסנהדרין. מה הקשר שלו לתורה? הוא מ"תמכין דאורייתא"[לה]. הוא דאג למים לעולי רגלים – מים הם דימוי לתורה, "אין מים אלא תורה"[לו] – אבל בפשט הוא נותן לאנשים לשתות מים. מה הקשר שלו לתורה? הוא תמך בסנהדרין (לא התנגד להם כמו חלק מהעם, כפי שהוזכר בשיעור הקודם). הרבי הרש"ב קרא לישיבת חב"ד "תומכי תמימים" – הוא קרא לה על שם זכות התומכים שמאפשרים את לימוד התורה.

כתוב שהסבה גדולה מהמסובב. למי שתומך בלומדי תורה ומאפשר את הלימוד יש את כל הזכות בה, כמו בעסקה של יששכר וזבולון[לז], שני האחים, שהראשון לומד והשני מפרנס, והם שותפים בשוה בזכות בתורה. ברור שנקדימון הוא מתומכי תורה, עד שהגמרא[לח] אומרת ששמו היה "בוני". בכל יום בתפלה אומרים "אל תקרי 'בניך' אלא 'בוניך'"[לט] – לומדי התורה הם בנים, אל תקרא 'בנים' אלא 'בונים' כי הם בונים את העולם בלימודם. מי שתומך בתורה הוא גם בנאי. לנקדימון היה קשר מאד חזק לבית המקדש, הבנין שמגלה את נוכחות ה' בעולם, כמו שנאריך עוד בהמשך. אם כן, לנקדימון יש את כח התורה כי הוא תומך בתורה, ומוצאים בסיפור הזה שבזכות תמיכת התורה כל חייו ברגע הגורלי הוא מסר את עצמו וסיפק מים לכל העם בסוכות.

שינוי העולם מכח התורה

שלשת אלה, כל אחד בדרכו, נעשה אחד עם התורה – הראשון הוא ה'מחדש', השני הוא ה'חוזר' על התורה והשלישי הוא ה'תומך', התומך הגשמי בתורה – וכולם שוים לטובה ("אין טוב אלא תורה"[מ]).

על התורה כתוב שה' "אסתכל באורייתא וברא עלמא"[מא]. אם אתה מתאחד עם התורה, שלפיה נברא העולם – גם אתה יכול לשנות את טבע העולם. התורה היא התכניות של העולם[מב], ואם אתה מתחבר איתה, אתה הארכיטקט של העולם ויכול לשנות אותו. זו השיחה הראשונה של הרבי שנדפסה[מג] – שהטבע לא יכול להתנגד באמת לתורה. למה? כי העולם נברא לפי התורה, היא התכניות לפיהן נברא העולם.

אם כן, שלשת הצדיקים הללו – שקשורים לתורה – הם בעלי הכח לברוא את הטבע כפי הבנתם. ההסבר הזה שייך לספירת התפארת (שפנימיותה רחמים), שהיא הספירה של התורה, מדתו של יעקב אבינו, עמוד התורה (עמודא דאמצעיתא).

נצח והוד: צדיק גוזר ועשיר מתפלל

נמשיך: מישהו עשה השוואה חשובה בין הדרך בה משה ויהושע עצרו את השמש לבין הדרך בה עשה זאת נקדימון בן גוריון. משה ויהושע עצרו את השמש בדרך של "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"[מד] – לצדיק אמתי יש את הכח לגזור שמשהו יקרה, אפילו אם הוא על טבעי, וה' עושה זאת. כפי שאמרנו קודם, משה רבינו עשה זאת במחשבה ויהושע בדבור – פקד על השמש והירח "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון"[מה] – אך שניהם גזרו-פקדו, זו לא תפלה. לעומת זאת, נקדימון בן גוריון נכנס למקדש ובקש מה', זה משהו אחר, הוא עשה זאת בדרך אחרת. לצדיק אמת יש כח לגזור – "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". לא לכל אחד יש את הכח של הצדיק, אבל כל אחד יכול להתפלל.

שתי דרכי הפעולה האלה מקבילות, לפי הקבלה, לשתי הספירות נצח והוד. הכח של הצדיק לגזור שמשהו יקרה נקרא נצח – זהו 'נצחון'. כאשר הצדיק גוזר וה' עושה זאת – זו מציאות של "נצחוני בני נצחוני"[מו]. לפעמים גם "ה' גוזר וצדיק מבטל"[מז], ואז ה' מסכים לצדיק ועושה כפי גזרת הצדיק. שוב, על התופעה הזו ה' אומר "נצחוני בני נצחוני". לפעמים משחקים עם הילד והילד מנצח – אם הילד מנצח אותי במשחק, האבא מאד שמח ואומר "נצחוני בני נצחוני". התופעה הזו היא בחינה עמוקה של ספירת הנצח, מדתו העיקרית של משה רבינו בתורה.

אבל נקדימון נכנס להתפלל בבית המקדש – אמרנו שיש לו קשר מיוחד לבית המקדש, בשנים האחרונות שלו, לפני החורבן. חז"ל[מח] מפרשים כל מלה-מדה בפסוק שאומרים כל בקר, "לך הוי' הגדֻלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד"[מט], ואחד מפירושיהם הוא "וההוד' זה בית המקדש". מי שקשור לבית המקדש ונכנס להתפלל בו לה' שייך לספירת ההוד. הנשמה המסוימת הזו, נשמת נקדימון בן גוריון, שייכת לספירת ההוד. הנס קרה לא בדרך של גזרה אלא בדרך של בקשה ותחנונים מה', שיגלה שיש לו אהובים בעולמו. הוא רצה שה' יקדש את שמו בעולם, ולא שיציל אותו מתשלום הכסף.

בהזדמנות זו נזכיר שספירת ההוד היא גם הספירה של הכסף, של הכלכלה. כולנו זוכרים שבפרצוף של "המכללה התורנית"[נ] כל מה ששייך לכלכלה מקומו בהוד. לכל האנשים העשירים יש קשר לספירת ההוד, מה שאומר שיש להם גם קשר לבית המקדש – ראוי שישתמשו בכספם לבנות את בית המקדש. שתי הספירות נצח והוד נקראות "תמכין דאורייתא"[נא] – התורה היא תפארת, היא הגוף, והספירות נצח והוד הן שתי הרגלים המחזיקות את הגוף. יש צדיקים שגוזרים, ויש עשירים שמתפללים. כתוב[נב] שרבי, רבינו הקדוש, מחבר המשנה, כיבד עשירים – כי כאשר משיח יבוא העשירים הצדיקים יתנו את כספם לבנין המקדש. זו הרגל השמאלית שתומכת בתורה.

זהו הרעיון החמישי. כל הרעיונות הם רעיונות שאנשים כתבו לנו, גם שני הבאים, ויש עוד.

יסוד: מועט מחזיק את המרובה

"מועט מחזיק את המרובה" בזמן

הרעיון הבא שייך ליסוד: חסד וגבורה הן יד ימין ויד שמאל, הגוף הוא התפארת, נצח והוד הן הרגלים – שעובדות בשיתוף פעולה. יד אחת יכולה לעבוד גם לכשעצמה, אך בין הרגלים תמיד יש שיתוף פעולה. גם העמידה – העמדת השמש – קשורה ישירות לנצח והוד, לעצירת השמש בגזרה ובתפלה, כנ"ל. הספירה הבאה היא יסוד, היא ה"כל" בהמשך הפסוק – "[לך הוי' הגדֻלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד] כי כל בשמים ובארץ". מה פירוש "כל"? שספירת היסוד היא דבר קטן שהכל תלוי בו – זהו עצמו נס, "מועט מחזיק את המרובה"[נג]. משהו קטן, מוגבל, שתופס את האין סוף. זהו סוד הבריאה, כי הבריאה היא כח הצמצום. גם בגוף, היסוד מראה שהקטן יכול להיות הכל.

איך הדבר קשור ליחס בין אמת ועצירת השמש? המחשבה היא שאולי עצירת השמש אינה תוספת שעות ליום – כמו שמובן בפשט בתורה ובחז"ל[נד] – אלא הכנסת תוכן מרובה בזמן קצר, שהזמן המועט שנותר עד שקיעת השמש מספיק לדברים שאי אפשר לעשות בזמן הזה. למה יהושע עצר את השמש? כי הוא היה זקוק לזמן – זמן כדי להשלים את נצחון המלחמה. אפשר לתת לו עוד זמן, עוד שעות – שהשמש תעמוד – או לעשות נס באופן הפוך, שיאפשר לו לעשות הרבה דברים בזמן קצר, להגשים, לממש, הרבה דברים, שבדרך כלל לוקחים הרבה זמן.

נס המימוש העצמי

בעצם, התכונה הזו נדרשת לכל מימוש עצמי. לעולם אין לאדם מספיק זמן למה שהוא צריך לעשות – לאף אדם אין מספיק זמן כדי להשלים את המשימה שלו בחיים. זה מתסכל. איך מתמודדים עם התסכול הזה, שלעולם אין מספיק זמן? רק באמצעות נס. הנס הוא לא שיתנו לך אלף שנים או עשרת אלפים שנים – כי אולי גם הן לא מספיק זמן... – אלא סוג אחר של נס, נס שאתה מסוגל לרכז ולהשלים בפרק זמן קצר הרבה תוכן, כי הזמן הוא איכותי ומנוצל. אם כן, יתכן שעצירת השמש היא נס איכותי, ולא נס כמותי.

זו המשמעות של "אריכות ימים" – מעבר לחיים ארוכים, מוסבר בחסידות[נה] ש"אריכות ימים" פירושה שכל יום בחייך הוא ארוך, דהיינו שהוא מלא. מי הראשון שיש לו ימים ארוכים ומלאים? אברהם אבינו, היהודי הראשון – "ואברהם זקן בא בימים"[נו], הוא בא לתוך הימים[נז]. כתוב שכל יום שלו היה מלא. הכח למלא כל יום, באופן לא טבעי – להספיק בו יותר ממה שאפשר על פי טבע – זהו סוד של ספירת היסוד, שנקרא גם תיקון הברית. ליסוד שייכת היכולת להכניס הרבה במעט.

המעבר מנס אובייקטיבי לנס סובייקטיבי

הפירוש הזה מתחיל לשנות את הנס מפרספקטיבה אובייקטיבית לפרספקטיבה יותר סובייקטיבית. גם נקודה זו שייכת ליחס בין הספירות הראשונות בשבע המדות ליסוד ומלכות. הז"א הוא אובייקטיבי והמלכות היא סובייקטיבית, והיסוד הוא המעבר בין האובייקטיבי לסובייקטיבי. הספק של הרבה דברים בזמן קצר נותן הרגשה שיש הרבה זמן, כאילו שהשמש עמדה עשרים וארבע שעות או יותר (בהתאם לדעות השונות בחז"ל). כאן אובייקטיבית יש רק 12 שעות בשעון, אבל אתה מספיק בלי סוף. יש כאן מעבר מהסתכלות על הנס כמציאות אובייקטיבית למשהו יותר סובייקטיבי. הספקת הרבה מאד פעולות במציאות, שהיו לוקחות בטבע הרבה זמן.

מלכות: עצירת העולם מול גילוי אמת

המלכות אפילו יותר סובייקטיבית: מישהו כתב שאולי הרעיון של עצירת השמש היא רק דימוי, כמו הביטוי 'כשקנדי דבר העולם עצר' (When Kennedy spoke the world stood still). אני מצטט מה שהוא כתב... לפעמים יש חויה גדולה – במקום קנדי נגיד מלך המשיח, כאשר המשיח יבוא וידבר לעם כולם ירגישו שהזמן עצר. למה ירגישו שהזמן עצר? זו מחשבה מאד יפה, כי היא בדיוק ההסבר הפסיכולוגי מה קורה מול גילוי של אמת. אמת היא כל כך לא טבעית בעולם שלנו – עולם השקר – עד שכאשר מופיע משהו אמתי (איני יודע אם קנדי דבר אמת...) הטבע עוצר, העולם עוצר. העולם עוצר כאשר האמת מתגלה.

שוב, זו מחשבה מאד יפה. זו תכונה ששייכת למלכות האמתית. קנדי הוא לא המלכות האמתית, אבל מי שאמר זאת חשב שבאותו זמן – לראשונה מזה זמן רב – היה איזה גילוי מאד כריזמטי של מלכות. כאשר משיח יופיע וידבר אלינו העולם יעצור. הביטוי שלנו לחוית הנוכחות של משהו כל כך פנטסטי, שאי אפשר לתאר במלים, הוא שהכל נעצר.

כל המחשבות האלה הן אמת – כולן מדברות על אמת שגורמת לשמש לעצור, גורמת לזמן לעצור. כל רעיון הוא צבע אחר, ספירה אחרת, כח אחר בנשמה, בקשת-בפרצוף כאן. כל כך יפה – עבורי – לקרוא את המכתבים השונים שאנשים כתבו.

ב. הטעמים כנגד כחב"ד

כעת נאמר עוד כמה הסברים כדי להשלים את הפרצוף. דברנו עד כאן על שבע מדרגות ששייכות לשבעת ימי הבריאה, שבע מדות הלב, אבל צריכות להיות גם המדרגות ששייכות לספירות הגבוהות יותר, המוחין – חכמה, בינה ודעת – וגם לכתר שמעליהן.

דעת: עמידה בנסיון

עמידה ועמידות

המלה שמשתמשים בה בתורה בשביל עצירת השמש היא 'עמידה' – זו מלת מפתח. הנס המפורש כתוב אצל יהושע, והפסוק הוא "וידם השמש וירח עמד"[נח], ואחר כך כתוב "ויעמֹד השמש" (שגם השמש עמדה). זהו פסוק מאד קצר – כל הנס של יהושע הוא פסוק אחד, "וידם השמש וירח עמד" ובהמשך "ויעמד השמש" – ומלת המפתח בו היא עמידה.

אחד השימושים החשובים של 'עמידה' – גם בתורה, בלשון הקדש, וגם באנגלית ובשפות נוספות – הוא עמידה בנסיון. כאשר יש לאדם נסיון קשה בחיים והוא צולח אותו – הוא 'עומד בנסיון'. אברהם אבינו התנסה על ידי הקב"ה עשר פעמים ועמד בכולן[נט]. הנסיון הכי גדול היה בעקדת יצחק, כשהוא היה מוכן להקריב את בנו כנגד כל ההבנה וכל הרגשות שלו. באותו רגע, כשהוא לקח את הסכין והושיט את היד לשחוט את בנו, העולם עמד. השמים נפתחו, המלאך הופיע ואמר 'אל תעשה זאת, ה' לא רוצה זאת, זה היה רק נסיון, רק מבחן'. אפילו ששמעת מפי ה', הוא לא אמר לך להקריב אותו – ה' לא אמר לך לשחוט אותו, אלא רק להעלות אותו ולהוריד אותו[ס]. כשאברהם עמד בנסיון – וכל אחד אחריו, "מעשה אבות סימן לבנים"[סא] – זו מדת האמת.

כתוב בתניא[סב] שכל העולם הזה הוא עולם של נסיונות – כל אחד כאן נברא לשם כך. לא משנה מה המשימה לשמה נשלחת לעולם, כל אחד במשימה האישית שלו נמצא כאן בשביל לעמוד בנסיונות. זהו משהו עקרוני ויסודי ביחס לעולם הזה. כדי להצליח בירידה לעולם צריך לעמוד בכל הנסיונות. בעברית עמידה היא גם עמידות, חוזק וחוסן. יש לכך עוד מלה באנגלית, מלה טובה כי משקפת אותו רעיון שקיים גם בעברית – fastness – שפירושה לא רק ריצה מהירה אלא גם אחיזה חזקה. באידיש אומרים 'פעסט', במובן של חוזק ועמידות. המלה הזו היא גם תיאור לטירה, למבצר – מקום עמיד וחזק. בסיפורי רבי נחמן בת המלך שנחטפה נמצאת בטירה. שוב, בעברית היינו 'עמידות'.

כשעומדים בנסיון – העולם עומד

מה קורה כאשר אדם עומד בנסיון? כל ירידתנו לעולם היא לתכלית זאת. החסידות מסבירהסב, לפי פסוק בתורה – "כי מנסה הוי' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אֹהבים את הוי' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם"[סג] – שכאשר אדם עומד בנסיון הוא הופך את האמונה לדעת. כל הנסיונות הם נסיונות באמונה, האם אתה באמת מאמין. יש נסיונות שונים, כמו הנסיון של יוסף הצדיק באשת פוטיפר, בעריות, אבל כתוב[סד] שהתוכן העמוק של כל הנסיונות, גם נסיון התאוות, הוא באמונה, ואם אתה עומד בנסיון אתה זוכה לדעת חדשה. זו הסבה שה' עושה נסיונות, כי אדם שלא עמד בנסיונות לעולם לא יגיע לדעת ה' באמת. הוא מאמין בה', אבל האמונה שלו לעולם לא תהפוך לדעת.

אם לאדם יש את הזכות הזו, של עמידה בנסיון, שהופכת את האמונה לדעת – הוא נעשה מסוגל לעצור את הטבע. ברגע העמידה בנסיון כל העולם עוצר. למה? כמו שאמרנו קודם, כאשר אברהם הושיט את היד למאכלת לשחוט את בנו העולם עמד דום. האמירה שכאשר קנדי מדבר העולם עוצר היא רק חויה סובייקטיבית, אבל כשאברהם עמד בנסיון העולם באמת עצר. הרבה פעמים אומרים שכאשר צדיק – "ועמך כֻלם צדיקים"[סה], כל אחד יכול להיות אותו צדיק, אפילו יהודי פשוט – עומד בנסיון כל הנשמות וכל המלאכים מגן עדן באים לראות זאת, העולם עוצר. את הסיפור של נקדימון בן גוריון קוראים כסיפור יפה, אבל עבורו הוא היה נסיון גדול. אפילו אחרי ירידת הגשמים – כשהיה לילה, שוב יש נסיון, והוא חוזר לבית המקדש ומתפלל עוד לה' לקדש את שמו, נגד הטבע.

ההסבר שאדם שעומד בנסיון גורם שהטבע יעצור – הטבע נעצר כדי להסתכל עליך! – הוא מדרגת הדעת. זהו הדבר הכי מדהים שה' ברא בעולם, אדם שעומד בנסיון. גם עמידת השמש על ידי משה ויהושע היתה כרוכה בעמידה בנסיון – עליהם היה להעמיק את האמונה-התקשרות שלהם בעצמותו יתברך הכל יכול, החפץ למען צדקו והבוחר בעמו ישראל באהבה, שתתגלה לעיני כל (והם עשו זאת בדרך של "צדיק גוזר", כנ"ל).

בינה: עמידה נצחית

מעל העמידה בנסיון יש עוד מדרגה של עמידה: 'עמידה' משמשת בעברית גם לנצחיות. לא רק 'עמידות' פשוטה, או 'קיימות' (sustainability) – מלה אפילו יותר חשובה, שאולי יהיו לנו שיעורים עליה, מלה מאד חשובה היום בעולם, למי שמכיר – הכל קשור. העולם הזה הוא עולם מוגבל, יש לו התחלה וסוף. יש גם עולם שאין לו התחלה וסוף? כן. העולם שלנו הוא "עלמא דשקרא", אבל יש גם עולם אחר, "עלמא דקשוט". איפה עולם האמת? לא בעולם הזה... עולם האמת הוא אמא בקבלה, בינה, הספירה שמעל הדעת. כשמגיעים לעולם האמת הכל עומד – עמידה אומרת שמשהו קיים לנצח, זו משמעות העמידה בתורה.

בהגדה של פסח קוראים את סיפור יציאת מצרים, ואחד הקטעים הכי חשובים הוא "והיא שעמדה" – ההבטחה של ה', או השכינה עצמה עמדה בעבורנו. "והיא שעמדה" בגימטריא אמת[סו]. זו אחת המשמעויות החשובות של אמת, משהו שקיים לעד. השכינה – מדרגת אמא בקבלה – היא שעומדת לנו. ה' קיים את הבטחתו אז וימשיך לקיים אותה בעתיד.

בהפטרת שבוע שעבר קראנו על אשה שצעקה לאלישע הנביא. הוא שאל מה יש לה בבית והיא אמרה שרק "אסוך שמן"[סז]. הוא אמר שתביא הרבה כלים ריקים מבחוץ ותתחיל למלא אותם, והיא עשתה זאת – מלאה מטפת שמן עוד כלי ועוד כלי – עד שנגמרו הכלים. היא שאלה כלים מהשכנים, וכאשר היא אמרה לבנה שיעביר עוד כלי ואמר שאין עוד כלי אז "ויעמֹד השמן"[סח]. השמן זרם וזרם, בלי גבול, עד שנגמרו הכלים. המשמעות הפשוטה של "ויעמֹד השמן" היא שהשמן עצר, אבל חז"ל[סט] אומרים "עד שיחיו המתים" – שהשמן עמד בעמידה נצחית, ויקיים אותה ואת בניה עד תחית המתים.

האשה הזו גם עמדה במבחן רוחני, וקרה לה נס – דרך הערוץ של אלישע הנביא – אבל עמידת השמן אומרת שהשמן הופך להיות נצחי. זהו לא השמן של העולם הזה, אלא שמן מעולם אחר – 'שמן עמיד'. משהו עמיד הוא נצחי. האדם – בניגוד לחיות – עומד ישר, על שתי רגלים. למה? כי הוא אמור לחיות לנצח. רק החטא השווה אותו לחיות, אבל להיות 'עמיד' היינו לחיות לנצח. מי שמגיע למדרגה הזו של אמת – המדרגה של "עלמא דקשוט", הבינה – יכול לגרום לשמש לעמוד, כי העמדת השמש היא לא רק עצירתה, אלא הפיכתה לקיימת לנצח. הוא עושה טובה לשמש, כשהוא מעמיד אותה הוא מנציח אותה, כי הוא הגיע למדרגת הנצחיות הזו של אמא.

חכמה: אמת במהירות האור

חכמה קשורה לבינה – הם אבא ואמא. הזכרנו השנה[ע] פסוק חשוב בתהלים – "שלח אורך ואמתך המה ינחוני"[עא]. קודם הזכרנו שאליעזר אומר "אשר נחני בדרך אמת" – כאן פסוק של "המה ינחוני". מבקשים מה' שישלח את אורו ואת אמתו כדי להנחות אותי. יש שני דברים שמנחים אותי בחיים – אור ואמת. כל אחד צריך שילכו לפניו אור ואמת – האור והאמת של ה' – כדי להנחותו.

רש"י על הפסוק אומר פירוש מדהים – מפירושי רש"י הכי מדהימים בתנ"ך... – ש"אורך" היינו משיח ו"אמתך" אליהו הנביא. מבקשים מה' "שלח" – את מי תשלח? מבקשים ש'שלח מישהו' – שלח לי את המשיח ושלח לי את אליהו הנביא, שמבשר את ביאת משיח וגם משלים אותה. יש שני שותפים בגאולה – אחד נקרא "אורך" והשני "אמתך", והם באים ומופיעים יחד, מביאים את הגאולה. אור הוא גם מלה נרדפת לחכמה בכל התנ"ך. גם המשמעות הפשוטה של אמת קשורה לחכמה – איפה אני מזהה אמת? בחכמה. כמו שאמרנו בשיעור הראשון, המקום הראשון בו מופיעה האמת הוא החכמה, והיא יורדת עד המלכות.

גם כאן יש רעיון שמישהו כתב, שאולי העמדת השמש מתייחסת באופן מסוים לתיאורית היחסיות של אינשטיין. הוא לא כתב יותר, אבל כפי שדברנו כמה פעמים – לפי תיאורית היחסיות של אינשטיין אם מגיעים למהירות האור הזמן עומד. התורה נקראת אור, ואם אדם נעשה אחד עם האור, כולו אור – ולפי רש"י היינו שכל המחשבות שלו הן על משיח, כמו שהרבי אמר, 'תפסיק לחשוב על שום דבר אחר, תפסיק לדבר על כל דבר אחר, רק תחשוב ותדבר על משיח', שנקרא אור – הוא מגיע למהירות האור, ואז, לפי אינשטיין, הזמן עוצר, השמש עוצרת.

זו מחשבה במדרגה של ספירת החכמה – שלשת הצדיקים הללו הם תופעה של אור ("אור צדיקים ישמח [משיח]"[עב]). כפי שאמרנו קודם, שחסד ואמת הולכים יחד, כאן אור ואמת הולכים יחד, עולים מדרגה אחת למעלה בקו הימין של עץ החיים – אור ואמת הם אחד, ואור הוא מעל הזמן, באופן פיזי.

כתר: כח המניע הבלתי מתנועע

מה מעל, בכתר? חשבתי שהיום יהיה השיעור האחרון על אמת, אבל תודות לכל האנשים שיצרו את השיעור הזה – כל מי שכתב מכתב – צריכים להמשיך בנושא עוד שיעור (או כמה)... כעת רק נשלים את מדרגת הכתר, נושא שיכול להיות שיעור שלם בפני עצמו[עג]:

כאן חוזרים למה שדברנו על אמת לפי הפילוסופים. מתאים לכך שמגיעים לחנוכה, חג המאבק בהלניזם, הפילוסופיה היוונית. בכל אופן, צריכים להגיע לקיום של "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם"[עד] – צריכים לקחת את היפי של יפת, את חכמת יון ("חכמה בגוים תאמין"[עה], יש בהם נקודות-ניצוצות של חכמה), ולהכניס לתורה. גם הרמב"ם הסתמך הרבה על הפילוסופיה היוונית, של אריסטו ואחרים. אחד המושגים שם הוא "כח המניע הבלתי מתנועע" – אפילו אריסטו האמין בה' בצורה מסוימת, הוא קרא לה' "כח המניע הבלתי מתנועע". בעברית קוראים לכך "סבת כל הסבות". זהו ה'אני' האולטימטיבי. המדקדקים[עו] אומרים שהמלה 'אני' בעברית באה מלשון 'אינה', סובב-הניע ("והאלהים אנה לידו"[עז]). לומר "אני הוי'" – בעברית, בתורה, לפני אריסטו – היינו שאני "סבת כל הסבות". אצל אריסטו היינו "כח המניע" – סבה, תנועה, זמן ושינוי הן אותו ענין. הרמב"ם לקח נקודת אמת זו מאריסטו (שלדעת הרמב"ם ניסח אותה נכון, פחות או יותר)[עח].

ה' מניע הכל, אבל הוא בעצמו לא זז – "כח המניע הבלתי מתנועע". אישיות שהיא אמת מוחלטת נעשית אחת עם ה' – רבי נחמן[עט] קורא לזה שאדם נעשה "מחויב המציאות". אדם שהוא אמתי עם הזולת, אמתי עם עצמו, אמתי עם ה' – במדרגות שדברנו בפעם הקודמת – מתחבר ל"כח המניע הבלתי מתנועע". אז הוא עומד – לא מתנועע – אבל יש לו כח להניע הכל.

בתורה זהו כח המזוזה – לשון תזוזה – שהיא המצוה היחידה שמברכים עליו בלשון קביעות, "לקבוע מזוזה". היא לא זזה, אבל היא מזיזה הכל – היא כח של שמירת ה' כשאתה בתוך הבית וכשאתה יוצא מהבית ("הוי' ישמֹר צאתך ובואך מעתה ועד עולם"[פ]).

האמת הופכת אותך ל"כח המניע הבלתי מתנועע", ואז יש לך הכח להזיז דברים או לדאוג שלא יזוזו. אתה מחליט אם השמש זזה או לא, כי אתה "כח המניע הבלתי מתנועע". עד כאן ההסבר בכמה מלים.

סיכום

נסכם את פרצוף הפירושים שראינו היום:

שיהיה חדש כסלו שמח, חדש של גאולה, י"ט כסלו וחנוכה – החג שהבעש"ט הכי אהב.

ג. שאלות ותשובות

אמת – כח תחית המתים

שאלה: במקרה של אסון/פטירה מברכים "ברוך דין האמת" – למה ה"אמת" קשורה ל"דין"?

תשובה: זו שאלה טובה. אמרנו שכאשר עושים חסד עם מי שנפטר זהו "חסד של אמת" – חסד שלא מצפים לשום תמורה עליו. כשאדם נפטר הוא גם עובר לעולם האמת, אך יש מובן עוד יותר עמוק של אמת בפטירה – אנחנו מאמינים שהנפטר 'עמיד', שהוא יקום בתחית המתים ויחיה כאן לנצח. בכל אופן, יש משהו בפטירה שמזכיר לנו את האמת של תחית המתים, שה' יחזיר את המתים לחיים. זהו אחד מסודות המלה אמת עצמה, שהיא א מחיה מת[פא] – אלף היינו "אלופו של עולם", הקב"ה, והוא מחיה את המת. זו הסבה שאמרנו קודם שאליהו נקרא אמת (בפסוק "שלח אורך ואמתך") – כי הוא החיה מת, החיה את הילד. כאשר הוא החיה את הילד אמרה אמו "עתה ידעתי כי דבר הוי' בפיך אמת"[פב]. מיהו הילד? הנביא יונה, שכתוב ששם אביו הוא אמתי[פג] – לשון אמת. חז"ל[פד] אומרים שאין מדובר באביו הביולוגי, אלא באליהו שהחזיר אותו לחיים. אמת היא הכח להחזיר לחיים. היא לא רק הכח להעמיד את השמש, אלא הכח להחיות את המת.

"נקודה בהיכלא"

שאלה: הרב דבר על היסוד כנקודה שכוללת הכל, ויש בה כח לעצור את הזמן. האם נכון לומר שהנקודה שכוללת הכל היא הנקודה שבתוך ה-ב הראשונה שבתורה? שבה כלולה כל הבריאה?

תשובה: זו מחשבה נכונה – הזהר[פה] קורא לנקודה זו "נקודה בהיכלא". ה-ב היא היכל, שבתוכה יש נקודה. הנקודה היא השראת שכינה שיש במקדש. כל בית (האות ב היא לשון בית) הוא מקדש מעט, וכל לב הוא מקדש מעט – הנקודה שבו נקראת "רעותא דלבא", ששולטת גם על המח. המח שליט על הלב, אבל רעותא דלבא, פנימיות הלב, שולטת על המח[פו].

גרים – דוגמה להשתנות

שאלה: מה ההבדל בין טבע שני של מי שנולד יהודי לטבע שני של מי שלא נולד יהודי והתגייר?

תשובה: זו שאלה מצוינת. כתוב שבעל תשובה אמתי – אפילו אם הוא נולד יהודי – הוא כמו גר. הגר הראשון הוא אברהם אבינו, כמובן, שנקרא "ראש כל הגרים". הוא הדוגמה עבורנו בחיים. אמרנו קודם ש"מעשה אבות סימן לבנים" – הסימן הראשון שיש לחיינו, האב הראשון שלנו, הוא אברהם אבינו, שיש לו את הכח לעשות מטמורפוזה מוחלטת בחיים ולהתקרב לה' כמו גר, ועלינו להתדמות אליו.

למה יש בעולם אנשים שעדיין לא יהודים? גר הוא נשמה כזו שעל יהודי להסתכל בה ולהתדמות לה – מי שעשה שינוי מוחלט. כל אחד מאתנו צריך להגיע למדרגה הזו, שהיא התשובה המוחלטת. הגר הוא דוגמה לחיקוי עבור כל יהודי. אז כולנו נהיה גרים וכולנו נצטרף יחד. בצירוף הגר לעם ישראל ישנה מרכבה של ארבע רגלים – כהן-לוי-ישראל-גר צדק – שמקבילה גם לאותיות שם הוי' ב"ה:

י        כהן

ה       לוי

ו        ישראל

ה       גר צדק

ה-ה האחרונה נקראת "אור חוזר". גר הוא אור שחוזר ומלמד את כל המדרגות העליונות – אלו שנולדו יהודים – על כח הגיור. הכח למטמורפוזה בא מלמטה. אפשר לומר שהאור בא מלמעלה אבל כח השינוי מלמטה – "שלח אורך ואמתך", אור מלמעלה ואמת מלמטה, וכמו שנאמר "אמת מארץ תצמח"[פז]. הזכרנו ש"חסד ואמת" שוים חתן וכלה – החתן בא מלמעלה, "אור ישר", והכלה באה מלמטה, "אור חוזר".