בע"ה

מוצאי כ"ט טבת ע"ט – ירושלים

אמת – הבריח התיכון

מהי אמת? (5); שיעור חדש טבת באנגלית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "הבריח התיכֹן"

ערב טוב לכולם כאן, ובקר טוב באמריקה. הערב נמשיך לדבר על אמת. אנחנו נכנסים לחדש שבט, החדש האמצעי של תקופת טבת, כנגד ה-מ של אמת, לשון מים, כמו שיתבאר – כל חדשי "ימות הגשמים" קשורים למים, אבל יש כמה ענינים בחדש שבט שקשורים באופן מיוחד למים. מים הם סמל של תורה, "אין מים אלא תורה"[ב], והתורה היא אמת, "אין אמת אלא תורה"[ג]. חמשה עשר בשבט, "ראש השנה לאילן", הוא יום ההתקשרות לאילנא דחיי, תורתנו הקדושה – "עץ חיים היא למחזיקים בה"[ד].

נקודת האמת בכל מציאות

ביחס לאמת יש לימוד חשוב בפרק יג בספר התניא – ספר היסוד של חב"ד – אותו למדנו בחת"ת לפני כמה ימים. אדמו"ר הזקן אומר שהאמת היא הנקודה הפנימית של כל מציאות, של כל עולם, של כל מחשבה ורגש. הנקודה הפנימית של כל דבר היא האמת. בהיותה הנקודה הפנימית של כל המציאות, נקראת האמת "בריח התיכֹן"[ה] – הבריח שעבר בנקודה הפנימית של כל קרשי המשכן וחבר אותם יחד. חז"ל[ו] אומרים שבבריח התיכון היתה תופעה ניסית – שהוא התעגל ועבר גם בזויות. האמת היא הנקודה האמצעית שמחברת את הכל יחד, עוברת בנקודה הפנימית של כל דבר ולכן יכולה לחבר את כולם.

אדמו"ר הזקן מסביר זאת ביחס לעבודת ה' בהקשר של היחס בין הצדיק לבינוני. ה'בינוני' (של התניא) אינו אדם ממוצע – הוא אדם במדרגה גבוהה, שכל חייו מוקדשים לה', למצוות ולתורה – אבל עם זאת הוא עדיין לא צדיק. הגדרת צדיק, לפי התניא, היא מי שחי תמיד במודעות של אהבה בוערת לה'. הבינוני עדיין נאבק, ולפעמים נופל לשכחת ה'. בכל פעם שהוא מתבונן באחדות ה' ובגדולת ה' הוא יכול לעורר מחדש אהבת ה' ויראת ה', אך הן לא קיימות אצלו באופן רציף. כך הוא מסביר את ההבדל בין הצדיק לבינוני בפרק יג – הצדיק באופן קבוע בוער לה' במחו ולבו, והבינוני חש כך רק בזמנים מיוחדים. הזמן הכי טוב לעורר את האהבה לה' הוא זמן התפלה – כשהוא עומד לפני ה' בתפלה, וזוכר לפני מי הוא עומד, ואז מתעוררת בלבו אהבה אמתית לה'.

אדמו"ר הזקן מסביר שאצל הצדיק אהבה כזו, אהבה שנפסקת מדי פעם, לא נקראת אמת. אמת היא משהו רציף, שאינו מפסיק ואינו משתנה, ומה שיש בו שינוי נקרא 'אכזב' – מה שמפסיק הוא כזב-מאכזב. אהבת הצדיק לעולם לא מאכזבת, לעולם לא נפסקת, ואילו אהבת ה' של הבינוני נפסקת. בכל אופן, אומר אדמו"ר הזקן – זהו עיקר ההסבר לעניננו – עבור הבינוני אהבה כזו היא כן אמתית, זו נקודת האמת שלו. מכיון שבכל עת שירצה הוא יכול לשבת, ולהתבונן ולעורר בלבו אהבת ה' – עבורו זו האמת, האמת לאמתו שלו, כי יש בו את היכולת לעורר את אהבתו לה' בכל רגע בחייו, אם רק ירצה. מנקודת המבט של הצדיק – זו לא אמת. אבל מנקודת המבט של הבינוני – זו אמת (אצל הצדיק האמת היא תמיד-בפועל אך אצל הבינוני האמת היא תמיד-בכח).

כדי להבין כיצד יתכן שאותה מדרגה אינה אמת עבור הצדיק אך עבור הבינוני היא אמת, מסביר אדמו"ר הזקן שבכל מדרגת מציאות יש את נקודת האמת שלה – ועבורה היא אמת מוחלטת, אמת לאמתו – אף שמנקודת מבט גבוהה יותר היא לא אמת. זהו מעין פרדוקס, אך כך בדיוק הוא מסביר. בכך טמון הכח הפנימי של האמת לחבר את כל העולמות ואת כל הנשמות. עבורנו המשמעות היא שעלינו להתחבר לפוטנציאל התמידי לשוב אל ה'. אפילו שאיננו שם כל הזמן – יש לנו פוטנציאל להיות שם.

אין, בטול, אמת

אדמו"ר הזקן הוא נכדו הרוחני של הבעל שם טוב, מייסד החסידות. הבעש"ט אמר משהו דומה, במלים שונות. גם הוא אמר שבכל דבר יש נקודה פנימית, אבל הוא לא אמר שהיא נקודת אמת (כמו שמוסבר בתניא). זו דרך מאד יפה להבין את היחס בין צורת החשיבה של הבעש"ט לעומת צורת החשיבה של אדמו"ר הזקן, וההשלמה ההדדית שלהם. מדברי הבעש"ט[ז] עולה שהנקודה הפנימית של כל דבר היא נקודת 'אין'. העולם מתהווה בכל רגע יש מאין, ונקודת האין האלקי נמצאת בפנימיות כל מציאות. מהי, אם כן, הנקודה הפנימית של כל דבר, המחברת יחד את כל הדברים במציאות – אין או אמת? צריך לומר ששתי הפרשנויות הן בעצם שתי נקודות מבט על אותה נקודה.

כעת נעבור לרבי החמישי של חב"ד – הרבי הרש"ב, שני אדמו"רים לפני הרבי שלנו – שאמר גם הוא משהו דומה, במלים אחרות, שיותר דומות לדברי הבעש"ט מלדברי אדמו"ר הזקן (ובאמת מקור דבריו בתורת הרב המגיד ממעזריטש שבין הבעל שם טוב לאדמו"ר הזקן, ודוק). הוא אמר[ח] שבתוך כל דבר במציאות – גם הספר הזה, השלחן הזה – יש נקודת בטול בפני בוראו, והיא המאפשרת לדבר להתקיים. אני ברוך ה' יהודי, מברך "שלא עשני גוי", אבל הרבי הרש"ב אמר שבכל נברא – לא רק 'המהפכה הרביעית', אפילו 'המהפכה החמישית'... – בתוך כל אטום, יש נקודת בטול לה'. אם לא היתה בו נקודת בטול – הוא לא יכול היה להתקיים. הבטול נותן לו את הקיום שלו. לכאורה, ההסבר שלו מזכיר יותר את הנקודה הפנימית של הבעל שם טוב, אין, מאשר את הנקודה הפנימית של אדמו"ר הזקן, אמת.

מה היחס בין 'אין' ל'בטול'? 'אין' הוא מצד ה' – המהווה את המציאות יש מאין – ו'בטול' הוא חוית הנברא מול התגלות נקודת ה'אין' הזו. זהו רעיון פשוט וחשוב. ה'אין' מתגלה, ואני מתייחס אליו וחווה אותו – זהו היחס שלי לאור שמתגלה. אין ובטול הולכים יחד – האין מופיע, מהווה אותי מאין, והיחס שלי אליו נקרא בטול (כלומר, הבעל שם טוב משפיע את אור האין והרב המגיד – מקור דברי הרבי הרש"ב, כנ"ל – מקבל את הגילוי ומתבטל בפניו).

חכמה-תפארת-יסוד דאבא

אם כן, כעת יש לנו שלש מלים לנקודה פנימית של כל המציאות – אין, בטול (שהולכות יחד, כפי שהסברנו, שהבטול הוא החויה של האין) ואמת (כפי שמסביר אדמו"ר הזקן בתניא). נתבונן בשלש המלים הללו. ראשי התיבות של אין-בטול-אמת הם מלה פשוטה בעברית, אבא – כל המדרגות האלה שייכות לפרצוף אבא – מדרגת החכמה:

הפסוק הכי חשוב ביחס לחכמה בתנ"ך הוא "והחכמה מאין תמצא"[ט]. ה"אין" הזה הוא מקור החיים של עם ישראל. חז"ל[י] אומרים "אֵין מזל ישראל", והבעל שם טוב[יא] – שמאד אהב את המלה 'אין' – מסביר שה"אַיִן" הוא ה"מזל לישראל", יש מזל והוא ה'אין', כל שפע הברכה שלנו בא משם. האין הזה הוא מקור החכמה. הפסוק "והחכמה מאין תמצא" יכול לתאר את הופעת החכמה מספירת הכתר, לפי עץ החיים של הקבלה, ויכול גם לתאר את החכמה עצמה – הכתר של החכמה – שנקודתה הפנימית היא התגלות האין האלקי.

בטול, המלה השניה – של הרבי רש"ב – הוא החויה הפנימית של החכמה, החויה הפנימית שבלב. הספירה הפנימית של הלב היא התפארת, אבל כאן מדברים על הכל בתוך החכמה – הלב של החכמה, התפארת של החכמה, הוא חוית הבטול. בטול הוא החויה ביחס לגילוי שה' בורא אותי יש מאין בכל רגע.

מהי אמת? הכח הפנימי של ספירת היסוד[יב] – יסוד הוא כח הנשמה להגשים ולממש דברים. בתוך פרצוף אבא עצמו, היסוד הוא אמת – מוסבר בקבלה[יג] שיסוד אבא ארוך ומתפשט עד יסוד ז"א. אם יש התגלות אין, שמעוררת חוית בטול – מהי האמת? הכח הנמשך, שאינו פוסק לעולם, של רושם חווית הבטול. מיהו איש האמת? אמת היא לא חד-פעמית. כמו שאמרנו קודם, אמת היא בלתי-פוסקת. מיהו איש אמתי? מי שאפילו אם פעם אחת בחייו חוה אין – החויה משפיעה על כל החיים שלו. היסוד הוא החותם-אמת של הנשמה. אם אני יודע מהו אין – אדע את אותו 'אין' כל חיי. איני שוכח חויה זו, אני שומר אותה במודעות שלי – אני יכול לעבוד את ה' וללכת בדרך אמת. אם אני שוכח את החויה – אבדתי את האמת. שוב, אמת היא הרושם הנמשך כל חיי של חוית האין, הבטול. היסוד של פרצוף אבא נמשך להיות היסוד של כל חיי.

אמת – "אהיה אשר אהיה"

אחרי ההסבר הזה, נראה משהו מענין ויפה מתוך התבוננות במלה אמת באותיות ובמספרים. נעשה הערב משהו חדש – נשתמש בעזרים ויזואליים. נסתכל על הדף הראשון:

כתוב כאן ש-אמת עולה 21 ברבוע – מספר מושלם, שמבטא התכללות, כאשר כל חלק משקף את כל החלקים. 21 הוא שם של הקב"ה, בו ה' התגלה למשה לראשונה במראה הסנה. כשה' שלח את משה להוציא את בני ישראל ממצרים ולקבל את התורה, משה טען שעם ישראל ישאלו אותי מי ה' ששלח אותך. ה' עונה למשה "אהיה אשר אהיה, ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם"[יד]. המלה "אהיה" חוזרת פעמיים, "אהיה אשר אהיה", וההופעה הכפולה רומזת להתכללות – אהיה פעמים אהיה, שעולה אמת[טו]. כך הסביר המגיד ממעזריטש[טז], שכאשר ה' שלח את משה לגאול את בני ישראל ממצרים הוא גלה לו את סוד האמת. האמת היא הכח לגאול את בני ישראל ממצרים, מכל מיצרי החיים. הדרך לחירות היא האמת.

נחזור לדבר עוד קצת על חדש שבט: כל דבר הוא בהשגחה פרטית, אנחנו כבר בחדש שבט. לכל חדש יש שבט, והשבט של החדש הזה הוא אשר. אשר הוא גם מלה, שמופיע בשם הזה – "אהיה אשר אהיה". מלה זו שבין "אהיה" ל"אהיה" מבטאת מה "אהיה", והיא שם השבט של החדש. אשר אותיות ראש – יש משהו של ראש-תחלה באשר, אפילו שהוא ה-11 בדגלי השבטים. בגימטריא רגילה אשר עולה 501, אבל במספר סידורי, אשר עולה 42 – אהיה-אהיה, שתי המלים שמשני צדדיו (ששוות במספר סידורי ובגימטריא רגילה, כי אין בהן אף אות מעל י). המלה האמצעית שוה לשני השמות, וכולן יחד יוצרות שם אחד גדול. יש בקבלה שם מב, שעולה פעמיים "אהיה"[יז], וכעת אמרנו שפעמיים "אהיה" רומזות (לא רק לחבור אלא) ל-אהיה ברבוע, בגימטריא אמת.

עד כאן התייחסנו לשבט של החדש, אשר, ביחס לאמת בשם "אהיה אשר אהיה", השם של יציאת מצרים. אמת היא תורה, כמו שאמרנו קודם. היום, ר"ח שבט, משה רבינו התחיל לחזור שוב על התורה, לומר את "משנה תורה"[יח]. דבר פשוט ב"אהיה אשר אהיה" – זהו ההתגלות הראשונה למשה רבינו, נותן התורה – ופירוש פשוט הוא שהכפילות של "אהיה" רומזת לחזרה של התורה פעמיים, התורה ומשנה תורה.

אמרנו שיש שלש אפשרויות מהי הנקודה הפנימית של כל דבר – אין, בטול ואמת. אמת היא 441, כפי שראינו כעת. בטול עולה 47 – ביחד עולה 488 – בגימטריא חסידות. אנחנו לומדים חסידות, ו-חסידות היא בטול ו-אמת. נבדוק כמה פעמים אפשר לחלק 488 ל-2: 488 עולה פעמיים 244, שעולה פעמיים 122, שעולה פעמים 61, אין. הכל בא מנקודת האין. אם כן, בטול-אמת עולה ח פעמים אין, ואם מוסיפים עוד אין בראש מקבלים ט פעמים אין. במספר קטן אמת שוה 9 – הכל כאן אמת פעמים אין.

"לא כן עבדי משה" – 'אין' לפני 'יש'

המלה של הבעל שם טוב היתה 'אין' – מי שקשור לבעש"ט קשור להתגלות האין. אצל מי שקשור לחב"ד, לאדמו"ר הזקן, הנקודה האמצעית היא אמת. נתבונן עוד במלה 'אין': הבעש"ט אמרז???זו הפניה מקושרת??? שכל הסבר שכלי, כל סברא, אני יכול לפרוך – כל מה שתלמיד חכם גדול יאמר, כל הסבר וכו' בסוגיא מורכבת בתורה, אני יכול לסתור, להראות שהוא טועה. במלים פשוטות – 'כל מה שתאמר לי, אני יכול להראות לך שאתה טועה'. קודם כל, מה טוב בזה? האם הבעש"ט משבח את עצמו בכך שיכול להראות שמה שאתה אומר או חושב זו טעות? למה שיאמר זאת על עצמו? הוא עצמו הסביר – אני קשור לנקודת האין הפנימית של המחשבה, של המחשבה שלך. הבעש"ט קורא מחשבות – הוא לא צריך לשמוע מה אתה חושב, הוא רואה מה אתה חושב. אם אני קשור לנקודה הפנימית של המחשבה שלך, והנקודה הזו היא נקודת אין – הנקודה הזו אומרת 'לא' על מה שאתה חושב 'כן'. אני קשור לנקודה הזו, אז אם אתה חושב משהו – אני רואה את ה'לא', את ה'אין' שבו. ה'יש' נברא מה'אין'.

כלומר, אין הכוונה שיש לבעש"ט תענוג לפרוך מחשבות – זו רק המחשה, דרך להבין, מה הכוונה 'אין'. מה שאני יכול לחשוב או לומר – אם אינני מחובר בעצמי לנקודת האין הפנימית שלי, נקודת האמת שלי (כפי שדברנו על כך שאדם צריך להיות אמתי לעצמו[יט]) – אפשר לפרוך אותו. על משה רבינו כתוב "לא כן עבדי משה"[כ] – מה פירוש? אחרי שהוא יודע את ה"לא" בא "כן", מ"לא" בא "כן". אם אתה מתחיל מ'כן', בלי ה'לא', אתה צריך שהבעש"ט יבוא ויראה לך את ה'לא' ב'כן' שלך – זהו תיקון גדול.

זו גם התכלית שאנחנו רוצים במהפכה הרביעית: לכל העולם יש הרבה 'כן'ים, שעלינו בדרכי נעם לפרוך (אפשלאגען) – להראות את ה'לא' שבתוכם. אז מתחילים לברוא מציאות חדשה, יש מאין. בשביל שיברא עולם חדש צריכים להתחבר לנקודת האין, שהיא גם נקודת האמת. זו התחלה חשובה – הנקודה של אין, בטול ואמת.

ב. ראש-תוך-סוף וסוד הזמן

כתר-תפארת-מלכות – אמונה-רחמים-שפלות

כעת נפנה למה שמצאנו בתלמוד ירושלמי[כא]: שם כתוב שאותיות א-מ-ת הן ראש-תוך-סוף של האלף-בית. מתאים למה שכתוב בתניא – אמת מחברת את הראש, האמצע והסוף. זו משמעות המלה אמת – יכולת לחבר מהתחלה עד הסוף באופן רציף. זו משמעות ה"בריח התיכֹן" ש"מברִח מן הקצה אל הקצה" – מהמדרגה הגבוהה ביותר למדרגה הנמוכה ביותר.

נעבור לעמוד השני:

בספירות ההתחלה היא הכתר, העל-מודע. האמצע, כפי שאמרנו קודם, הוא התפארת, הלב. הסוף הוא המלכות. בהקבלה לשלש האותיות – א מקבילה לכתר, מ לתפארת ו-ת למלכות. המדרגה העליונה של הכתר היא אמונה פשוטה – אמונת אמת (אמונה פשוטה = אין-אמת). התפארת היא האמצעית בכל הרגשות, ופנימיותה היא רחמים. פנימיות המלכות היא שפלות – החויה האמתית של דוד המלך, "והייתי שפל בעיני"[כב]. אמת הולכת יחד עם שפלות – הצדיק הגדול, מתלמידי הבעש"ט והמגיד, הרמ"מ מויטבסק, שעלה לארץ עם מאות חסידים וגר בטבריה, היה חותם "השפל באמת". השפלות היא סיום האמת.

תחלת האמת היא אמונה. הבעש"ט אמר על עצמו ש'אני מאמין בה' כמו נער' – יש לי אמונה פשוטה, כמו של ילד. ואם תאמר שמי שמאמין כמו ילד הוא "פתי" – אענה לך "שֹׁמר פתאים הוי'"[כג]. זהו דבר חשוב שהבעש"ט אמר על עצמו. זו תחלת האמת – אמונה פשוטה, כמו של ילד, אפילו אם היא עושה ממך "פתי", "שֹמר פתאים הוי'". זו ה-א.

מהי ה-מ, התפארת? רחמים הם יותר מאהבה. מה ההבדל בין אהבה לרחמים? כתוב שאהבה היא חשק לתת, ורחמים הם הצורך שמה שאתה נותן יתקבל בכי-טוב אצל המקבל. אם הוא לא מתקבל, אם לא עובד – אם אתה לא באמת עוזר לנשמה אחרת – לא עשית שום דבר. זו אמתת מדת הרחמים, כמבואר בחסידות. זהו הלב – עליך לתת, ולתת בצורה כזו שבאמת תתקבל בפנימיות על ידי המקבל.

מה הסוף? שפלות. מה פירוש? שאפילו אם אני נותן צדקה מליון או בליון דולר – לא עשיתי שום דבר, כי הכל הוא ה', הכל בא מה'. ה' נתן לי ורק החזרתי לו מה שהוא נתן לי. כך אמר דוד המלך – "כי ממך הכל ומידך נתנו לך"[כד]. זו חוית השפלות.

אם כן, מהי אמת? כתר-תפארת-מלכות, ראש-תוך-סוף. נשמה אמתית היא עם אמונה פשוטה, רחמים אמתיים על כל הנשמות. עוד כמה ימים יהיה יארצייט של צדיק גדול, רבי משה-ליב מסאסוב, ד' שבט. הוא היה ידוע ברחמים שלו על נשמות אחרות. אחד הדברים המפורסמים שהוא אמר, שאם יש יהודי שצריך למצוץ מוגלה מדבקת מהפצע שלו – אם אתה לא מסוגל למצוץ את המוגלה בפיך עדיין לא הגעת לחצי הרחמים שצריכים להיות על נשמה אחרת. זו הנקודה האמצעית של אמת. הנקודה הסופית של אמת היא שפלות – לא עשיתי כלום ולא מגיע לי כלום. כל הכבוד לה'.

כמו שכתוב כאן, כתר-תפארת-מלכות עולה 2197, 13 במעוקב. 13 היינו כל יג מדות הרחמים – שמגיעות מהכתר, דרך התפארת עד המלכות, יג פעמים יג פעמים יג. בזהר יג מדות הרחמים נקראות גם יג תיקוני אמונה – אמונה היא ההתחלה ורחמים הנקודה האמצעית (ועל השפלות נאמר "נעוץ סופן [שפלות] בתחלתן [אמונה]"[כה], והרמז: שפלות = ח פעמים אמונה).

ה-מ היא האמצע?!

כשרואים את דברי התלמוד ירושלמי נשאלת שאלה פשוטה – האות מ בעברית היא לא האמצע המדויק של האלף-בית! אין אמצע מדויק לאלף-בית, כי יש 22 אותיות, אבל גם בקירוב – האמצע אינו האות מ אלא כ או ל! אם כן, למה חכמים אומרים שהאותיות שמרכיבות את המלה אמת הן האות הראשונה-האמצעית-האחרונה? זו שאלה בסיסית, שזכתה להרבה מאד תירוצים. את כל אחד מהם הבעש"ט יכול לפרוך... אבל יש הרבה תירוצים לשאלה זו בירושלמי.

פתחנו בכך שבספירות ראש-תוך-סוף הם כתר-תפארת-מלכות. יש עשר ספירות – איזו ספירה היא התפארת? הששית. האם שש הוא האמצע של עשר? לא. יותר מתאים חמש, החצי של עשר, הספירה החמישית היא גבורה, אבל שש הוא בקירוב, הוא עובר את החצי. באלף-בית מ היא האות ה-13. זו סבה לקשר שלה ל-יג מדות הרחמים. בקבלת האריז"ל, בספר "עמק המלך"[כו], כתוב שב"אויר קדמון" יש יג ממין, שהן מקור יג מדות הרחמים. אם כתוב בירושלמי ש-אמת היינו ראש-תוך-סוף, 13 צריך להיות האמצע של 22 – והוא לא. אבל אם חוזרים לספירות, הראש-תוך-סוף (כתר-תפארת-מלכות) הן 1-6-10 – אולי היחס שוה? לא כתוב כאן בדף, אבל זו נקודה חשובה: 6/10 היינו 0.6. כמה זה 13/22? 0.5909090 וכו'. האם יש משהו יותר קרוב לאותו יחס? לא. דבר פשוט, היחס הכי קרוב בין אמצע האותיות לאמצע הספירות – משהו קצת מעבר לאמצע, כמו 1-6-10 – הוא 1-13-22. זהו גם דבר יפה ביחס לאות מ – האות של מים, אנחנו בחדש של מים. שוב, האות מ היא האות האמצעית של אמת, והיא קשורה לרחמים.

ראש-תוך-סוף הזמן – שלש צורות של אין

לפני שנמשיך, נאמר עוד דבר שלא כתוב כאן – עוד נושא. אי"ה מסיימים הפעם נושא ה'אמת', ובפעם הבאה נתחיל נושא חדש – נתחיל לדבר על סודות הזמן. כעת עדיין מדברים על אמת. כשאני אומר שיש שלש אותיות שהן ראש-תוך-סוף – על מה אני חושב? אם אמת היא הכח לחבר את ההתחלה, האמצע והסוף – מה הכוונה הפשוטה? ה'בריח' הוא סוד ממד הזמן. "בראשית" אומר שה' ברא – דבר ראשון – את הזמן, כפי שמסביר המגיד ממעזריטש[כז]. הזמן הוא נברא, לפני הבריאה אין זמן. הדבר הראשון שנברא, הפלא הגדול של הבריאה, הוא משהו שאי אפשר להבין – הזמן.

איך אני יכול להבין מהו הזמן? אני חושב שאני יכול להבין מהו השלחן, מהו החלל – אבל בלתי אפשרי לתפוס מהו הזמן. יש משהו בזמן שהוא 'אֵין!'. יש פתגם מפורסם על הזמן שהוא "העבר אין [הוא כבר לא קיים], העתיד עדיין [כי עדיין לא הגיע] וההוה כהרף עין [אי אפשר לתפוס אותו]". שלשת חלקי הזמן הם שלש צורות שונות של אין, הזמן עצמו הוא אין. יש לנו ספר שנקרא "137 – חידת הבריאה". צריך עוד ספר: "זמן – חידת הבריאה". יש קשר בין אמת ל-137 (זמן = 97, אם נוסיף את ה-מ של אמת, סוד זמן ההוה, נקבל 137).

האמת היא כמו ה'אין' של הבעל שם טוב, הזמן שהוא אין. יש משהו ב'אמת', בהתחלה-אמצע-סוף, שרומז לזמן, שהוא אין – א היא העבר, אנחנו חיים בתוך ה-מ המתמשכת של ההוה, והעתיד (שעדיין איננו, שהולכים אליו) הוא ה-ת.

עבר-הוה-עתיד – אדם-דוד-משיח

אם מתרגמים זאת לנשמות, מי הנשמה של העבר, מי הנשמה של ההוה ומי הנשמה של העתיד? זהו אחד הלימודים החשובים של האריז"ל. יש שלש נשמות שמקבילות לשלש האותיות אמת, כי הן העבר, ההוה המתמשך והעתיד. העתיד הוא משיח, נשמת משיח. העבר הוא אדם, הנברא הראשון בצלם אלהים, הוא ההתחלה ומשיח האחרון. מי האמצעי? האריז"ל אומר[כח] שהנשמה האמצעית – שאפילו שהוא נפטר, חייו ממשיכים, הוא ההוה – הוא דוד. שלש הנשמות הן ראשי תבות של אדם עצמו – כי הוא הראשון הכולל את הכל – אדם-דוד-משיח.

ההוה הוא "דוד מלך ישראל חי וקים"[כט]. דוד נופל, וכשהוא נופל הוא קם, הוא עושה תשובה – זה סוד עבודת ההוה, "כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך הוי' אור לי"[ל]. אחד הכינויים בדקדוק להוה הוא "זמן בינוני". זו סבה עמוקה[לא] לכך שאדמו"ר הזקן קרא לספרו, התניא, "ספר של בינונים" – הוא התכוון שזהו ספר של אנשים שחיים בהוה, ברגע ההוה. בינוני הוא ההוה, האמצע בין העבר לעתיד. אמרנו שהבינוני בתניא הוא אדם שיש לו פוטנציאל תמיד להתעורר בעבודת ה', אף שאינו תמיד שם – לפעמים שם ולפעמים אינו שם, והוא צריך לחזור, הוא צריך לעשות תשובה, לחזור למקום הטוב שלו, "כי נפלתי קמתי". זהו הכח של "דוד מלך ישראל חי וקים".

נעשה עוד גימטריא: אדם-דוד-משיח עולים 417 ובצירוף אמת – שהרי אדם הוא א, משיח הוא ת ודוד הוא מ – עולה 858, כפולה של 26 (שם הוי') ושל 13, 66 פעמים 13. 66 עולה היה-הוה-יהיה. זהו הפירוש הבסיסי לשם הוי' בלשון הקדש. כל פעם שמברכים את ה' – "ברוך אתה הוי'" – כתוב בשו"ע[לב] שצריך להיות בתודעה שארבע אותיות שם הוי' הן המרכיבות את המלים היה-הוה-יהיה. מלה שעולה 66 היא גלגל – גלגל הזמן. הזמן הוא כמו גלגל. אני יכול לחשוב שהזמן הוא כמו קו-בריח – יש לו עבר ועתיד שלא מתחברים, לא כמו גלגל – אבל יש משהו בזמן שהוא גלגל, גלגל הזמן. אפילו במושג שדברנו עליו – בריח התיכון – בפשט אני חושב שהוא ישר, אבל חז"ל אומרים שהוא התעקל סביב שלשת צדדי המשכן. גלגל הוא היה-הוה-יהיה וכאשר אני מכפיל אותו ב-13 אני מקבל אדם-דוד-משיח-אמת. יש עוד הרבה דברים לומר על היחס בין אמת לזמן – רק נתנו טעימה לנושא שעוד נדבר עליו אי"ה.

עבר-הוה-עתיד – אברהם-יצחק-יעקב

לפני שנחזור לדפים, נאמר עוד רעיון: נשמות אדם-דוד-משיח מקפלות את כל ההיסטוריה, מההתחלה עד הסוף. אבל יש עוד שלש נשמות שאפשר להקביל אותן לראש-תוך-סוף – מי? שלשת האבות. חז"ל אומרים "אין קורין אבות אלא לשלשה"[לג] – אין עוד אבות, אחרי השלישי זה נגמר.

אברהם נקרא ראשון, "אביך הראשון"[לד]. הוא גם נקרא "אחד", "אחד היה אברהם"[לה] – כמו "יום אחד", הוא היום-האור הראשון, בתחלת הבריאה, ראשית גילוי האור – וגם נקרא "הראשון". יעקב שמו מלשון עקב, שמשמעותו סוף. אברהם נקרא ראש (אותיות אשר) – "ראש כל המאמינים"[לו], "תשורי מראש אמנה"[לז], תחלת האמת היא אמונה פשוטה, כנ"ל – ויעקב הוא לשון עקב. משיח נקרא בתנ"ך "משיח אלהי יעקב"[לח]. יש משהו במשיח ויעקב שהולכים יחד. מה זה אומר? שיש משהו ביצחק אבינו – האב השני – שקשור לרגע ההוה. כל העבודה שלנו היא לחיות בהוה, אפילו שאנחנו מאמינים בעתיד ומחכים למשיח – עבודת ה' שלנו, שנלמדת בספר של בינונים, היא לחיות ברגע ההוה.

אם עבר-הוה-עתיד מקבילים לאבות, המשמעות היא שצריכים לחיות (בהוה) בהשראה של יצחק. מה הענין שלו? יש לימוד עמוק בחסידות ביחס ליצחק, שענינו "פחד יצחק"[לט]. מה פירוש "פחד יצחק"? שאלקי יצחק נקרא הפחד שלו – כל היראה שלו, יראה קדושה, היא רק מה', אז ה' נקרא הפחד שלו. אנחנו מסבירים[מ] ש"פחד יצחק" הוא כח בנשמה להפוך פחד לצחוק, כמשמעות השם יצחק. לוקחים פחד – פוביה – והופכים אותו, בן רגע, לצחוק.

מה המשמעות העמוקה של השינוי הזה, סוד החיים בהוה? מהו הוה? כמו שאמרנו קודם, "העבר אין, העתיד עדיין וההוה כהרף עין". מה קורה באותו "הרף עין"? רגע ההוה הוא מעבר מהעתיד לעבר – לפני שניה ההוה לא היה, הוא היה עתיד, ובשניה זו הוא מתממש, הפוטנציאל מתממש. רגע העתיד הוא פחד – אינך יודע מה העתיד טומן עבורך. אחרי שהוא מתממש – אתה צוחק. הוא טוב, מצוין. משהו בלתי-ידוע הוא פחד – כי אינך יודע מה יהיה. רגע ההוה הוא רגע הפיכת הלא-ידוע לידוע, וממילא הפיכת הפחד לצחוק. זהו סוד יצחק. אברהם הוא הראש, אמונה, יעקב הוא הסוף, משיח, אבל חיים בהוה הם "פחד יצחק".

נסכם את ההקבלות שלמדנו כעת:

א           ראש   כתר    היה    אדם   אברהם

מ           תוך    תפארת         הוה    דוד    יצחק

ת           סוף    מלכות יהיה   משיח יעקב

ג. ביאורים נוספים לראש-תוך-סוף במלה "אמת"

ראש-תוך-סוף באבג"ד

נמשיך להתבונן בדפים – כעת הדף השלישי:

???לדעה: הבא לקמן צריך להיות 'דף' ממוסגר, כמו הקודמים. איני יודע איך עושים זאת עם טבלה. אולי להכניס את הכותרת כשורה העליונה של הטבלה עצמה יעזור.???

יא פרצופי האלף-בית אב-גד:

יש כאן את האלף-בית מחולק לספירות – 11 זוגות, כולל כתר ודעת. רואים כאן שהאמצע, התפארת, הוא מנ. ההתחלה היא א, הסוף הוא ת, ובאמצע יש מנ. לפי דקדוק, כפי שמסביר הרד"ק, אמת באה משרש אמן, ובאמת היה צריך להיות אמנת, רק שה-נ נפלה, היא נסתרת. כאן רואים ש-א ו-ת הן התחלה וסוף, ובאמצע, בתפארת, יש מנ – ה-מ היא האמצע הגלוי וה-נ האמצע הנסתר.

כל מה שמתבוננים כעת הוא הסברים לדברי הירושלמי ש-אמת היינו ראש-תוך-סוף.

הוספת אותיות מנצפ"ך

בעמוד 4 רואים שכאשר מוסיפים את האותיות הסופיות, במקומן, כל אות סופית אחרי האות הפשוטה, החישוב הוא מדויק – מ פשוטה היא בדיוק אמצע האלף-בית:

???גם כאן, רצף האלף-בית צריך להיות בתוך ה'דף'???

כאן ה-מ הפשוטה היא האות ה-14, דוד (הנשמה של האמצע, כפי שהסברנו), האמצע המדויק של 27. כפי שכתוב, סכום המיקומים – 1-14-27 – עולה 42 (אהיה-אהיה, אשר במ"ס). ציירנו כאן איך אפשר לסדר – בשני אופנים – 27 בתור צורה גיאומטרית של מלבן (3 על 9 או 9 על 3), שממחיש את הראש-תוך-סוף. באמת היה צריך לצייר את זה בשלשה ממדים, קוביה של 3 על 3 על 3, ואזי היינו רואים ברור איך שהנקודה האמצעית של הקוביה היא האות מ. זהו התירוץ הכי מפורסם לדברי הירושלמי – שהירושלמי מתכוון שצריך להוסיף את חמש האותיות הסופיות במקומן, ואז ה-מ היא האמצע המדויק.

ראש-תוך-סוף בצורת מחומש

בעמוד הבא חוזרים לאלף-בית הפשוט, עם 22 אותיות בלבד:

???גם כאן, גם החלק של "אל ברוך" צריך להיות בתוך ה'דף'???

22 הוא מספר מחומש, שאנחנו קוראים לו גם מספר חשמל, חבור של רבוע ומשולש. אפשר לשים את הרבוע מעל המשולש או מתחתיו. אם מקדימים בציור 22 האותיות כמחומש את הרבוע, רואים ש-מ היא תחלת השורה האמצעית – יש כאן שבע שורות. שורה היא כמו 'רמת אנרגיה'. אותיות אמת כאן הן תחלת שלש השורות – ראש-תוך-סוף.

יש כאן עוד דבר יפה, שסוף השורה הראשונה והאמצעית הן ד ו-ע, ועדיין יש ת בתחתית. אז סופי השורות מאייתות מלה שהולכת עם אמת – דעת. אמת היינו "דע את אלהי אביך"[מא] – תדע את האמת של ה'. זו תופעה יפה ופשוטה בה מקבלים אמת בתחלת השורות הראשונה-האמצעית-האחרונה, המשתקפת במלה דעת בסופי השורות הללו.

האם הצורה הזו מופיעה בתפלות שלנו? כן. אומרים כל בקר את האלף-בית בברכת "יוצר" – כמו שמצויר כאן. אם מסתכלים בסידור, רואים שזהו הפיסוק, 4-4-4-4-3-2-1, בדיוק צורת המחומש של האלף-בית. זו רק הוכחה לחשיבות הצורה הזו, שמופיעה בסידור התפלה – זו דרך לכתוב את האלף-בית, וכשעושים כך רואים את ה-אמת בראשית הראש-תוך-סוף של השורות.

"חותמו של הקב"ה אמת"

נעבור לדף הבא. חז"ל אומרים ש"חותמו של הקב"ה אמת". כל דבר שה' בורא הוא חותם במלה 'אמת'. החותם של אמת הוא גם חותם האלף-בית עצמם – אחרי 22 אותיות האלף-בית. מתי חותמים 'אמת'? בקריאת שמע – אחרי כל שלש הפרשיות של קריאת שמע חותמים ב"אמת". אם נעשה כך ביחס לאלף-בית תהיינה לנו 25 אותיות, רבוע מושלם, שיש להן ראש-תוך-סוף מדויק, א-מ-ת:

ה-ת כאן היא החותם של החותם – לא ה-ת של 22 אלא ה-ת של 25. מה שמדהים, אמרנו ש-אמת היא מספר מרובע, 21 ברבוע, וכאשר מצרפים זאת לכל האלף-בית הכל הופך ל-44 ברבוע. כל 22 אותיות האלף-בית, מ-א עד ת, עולות בגימטריא 1495, לא מספר מרובע, אבל כשמוסיפים 441 מקבלים רבוע, 44 ברבוע. 44 הוא פעמיים 22, כב האותיות.

חמש כנגד חמש וברית באמצע

נעבור לדף 7 – כאן יש צורה מאד יפה שמגיעה מספר יצירה. כפי שמצוטט בלוח, כתוב שם[מב] שיש שתי בריתות – ברית הלשון וברית המעור – המקבילות זו לזו ויש לקדש אותן, וסביבן יש חמש וחמש. סביב ברית הלשון יש חמש אצבעות הידים מימין ומשמאל וסביב ברית המעור יש את חמש אצבעות הרגלים מימין ומשמאל. זהו אולי הסוד הכי בסיסי של כב אותיות.

בתחלת ספר יצירה כתוב שיש עשר ספירות כנגד האצבעות, חמש וחמש. איך מגיעים ל-כב אותיות? גם צריך להשתקף בגוף. ההסבר הפשוט הוא שיש שתי בריתות באמצע, וסביב כל אחת מהן יש חמש-חמש. אם נתן לכל אחת אות – מתחילים מהלשון, ראשית הדיבור – הלשון היא א, האותיות מ-ב עד ז הן אצבעות יד ימין ו-ח עד כ אצבעות יד שמאל (זרת ימין – ב, זרת שמאל – כ, "ואני אבטח בך"[מג], רמז ל-כב אותיות), ברית המילה היא האות ל, ואצבעות הרגלים הן מ-מ עד ת (440 = 20 פעמים בך). מה אני רואה כאן? סימטריה של א-ל אמת (כמו שכתוב "הוי' אל אמת"[מד]):

הקו האמצעי, שתי הבריתות, הוא שם א-ל, אבל יש כאן משולש – לשון, זרת ימין וזרת שמאל של הרגלים – שיוצר את המלה אמת. חוץ מארבע אותיות אל אמת (שתי הבריתות ושתי אצבעות הזרת של הרגלים), שאר אותיות האלף-בית עולות 1024 = 32 ברבוע (2 בחזקת 10, מספר האותיות של קריאת שמע). ארבע האותיות עצמן = 471 = חמש אותיות מנצפ"ך (ש"צופים אמרום"[מה], והן כנגד ה מוצאות הפה, מהן יוצאות כל כב אותיות האלף-בית, כמבואר בכתבי האריז"ל) במילוי: מם נון צדי פא כף. וידוע שכל כב אותיות האלף-בית במילוי = 4239 = 9 פעמים 471, ועם מנצפ"ך הסופיות, כל זך אותיות האלף-בית = 4710 = 10 פעמים 471 (ארבע אותיות אל אמת)!

ראש-תוך-סוף בצורת 'חוה'

נתבונן בדף הבא. בשם הוי' ב"ה יש ארבע אותיות, אבל ה-ה חוזרת פעמיים, נמצא שהשם מורכב משלש אותיות – הנחשבות לדרגה בפני עצמן, נבדלות משאר 19 האותיות, שאינן חלק משם הוי' – לא שייכות לסוד הזמן, היה-הוה-יהיה הנ"ל. הראש-תוך-סוף של 19 האותיות הם אמת. אפשר גם לצייר זאת בצורת מספר חוה (19), שעוד יותר מדגיש את המרכזיות של ה-מ, ומוסיף עוד שתי פנות שיוצרות (עם ה-מ שבאמצע) את המלה קדם, גם מספר מרובע – 12 ברבוע (144, 441, אמת, בהפוך ספרות). קדם ("גן בעדן מקדם") היא מלה חשובה שקשורה לאמת:

"איכה ירדף אחד אלף"

נעבור לדף הבא. קודם הוספנו את האותיות הסופיות במקומן. אבל כאשר מתרגמים את האותיות לגימטריא לא עושים כך, כי ך עולה 500 – אחרי ה-ת, וכך הלאה. מגיעים עד ל-ץ הסופית, שעולה 900. זו דרך הגימטריא של כז אותיות – מ-1 ל-900. אז יש עוד א, חוזרים ל-א הראשונה, שעולה 1000. זהו סוד אלף-בית מ-1 ל-1000, 1 הופך ל-1000, שרמוז בפסוק "איכה ירדף אחד אלף"[מו]:

כשיש לי 28 אותיות אני יכול לרשום אותן כמשולש, כמו שרואים כאן, ואמצע המשולש הוא ה-מ. ה-ת כעת היא הפנה הימנית של הטור האחרון, והסוף שלו עוד א. רואים מאד ברור את המלה אמת. שוב, השאלה היתה איך ה-מ באמצע, וכאן רואים שוב את ה-מ באמצע. הצורה הבאה היא בעצם אותו דבר, רק בצורה אחרת.

35 אותיות לשון הקדש

על שני הדפים הבאים נדלג כרגע – אלה שיעורי בית. נעבור לדף האחרון – מאד יסודי. אמרנו שהתירוץ הרגיל לדברי הירושלמי הוא הוספת האותיות הסופיות במקומן ולהגיע ל-27 בהן ה-מ היא ה-14, האמצעית, אבל בסידור, או בפלקט של אותיות ללימוד ילדים, יש עוד אותיות חוץ מהאותיות הסופיות. יש בּ ו-ב, כּ ו-כ וכו' וגם ש ימנית ו-ש שמאלית. אנחנו לא יודעים להגות את כולן, את ההבדל בין ג רפויה לדגושה, וכך ב-ד וב-ר – אבל יש שבע אותיות כפולות, כמו שכתוב בספר יצירה. לשבע האלה יש צורה רפה וצורה מודגשת. באותיות הסופיות אין הבדל בהגיה. אבל בשבע האותיות הכפולות יש בהן הבדל פונטי, וכך גם באותיות שׁ-שׂ.

כמה אותיות יש באלף-בית המושלם? זהו אולי הפרצוף הכי חשוב כאן, ההסבר הכי חשוב. התחלנו עם 22, הוספנו עוד 5 (סופיות), עוד 7 (כפולות – בגדכפרת), ועוד 1 (שׂ) – וכך יש לנו אלף-בית מלא של 35 אותיות. האמת לאמתה – מדברים על אמת, אם רוצים לומר באמת כמה אותיות יש – היא שיש 35 אותיות.

האם יש יחס בין 22 ל-35 במתמטיקה? כן, 35 הוא המספר המחומש הבא אחרי 22! חמש האותיות הסופיות מקבילות לחמשת מוצאות הפה (כנ"ל) – הגרון, החך, הלשון, השינים והשפתים. דבור קשור ל-5 – המספר המחומש (חשמל) הראשון (לאחר 1). מהם המספרים המחומשים? הכל מתחיל מ-1, המספר המחומש הראשון, אבל פונטית, הכל מתחיל מהאות ה, ששוה 5. המספר המחומש הבא הוא 12, בסוד "יב פשוטות" באלף-בית (המקבילות ל-יב החדשים – שבט הוא צ) – חטיבה חשובה של 12 אותיות. המספר הבא הוא 22, ואחריו 35. זו אולי התופעה הכי חשובה כאן. בעמוד האחרון ציירנו 35 ב-4 צורות שונות – שני מלבנים של 5 על 7 ושני האופנים של צורת החשמל. בכל הצורות, כמובן, האמצע המדויק הוא האות מ – ה-מ הפשוטה:

התחלנו את השיעור בכך שאמת היא הנקודה האמצעית, וראינו כאן הרבה אופנים גיאומטריים איך ה-מ היא האות האמצעית, הנקודה האמצעית, נקודת ה'אין', ה'בטול' וה'אמת'. ב-27 אותיות ה-מ היתה האות ה-14 וכאן, כאשר הוספנו את כל האותיות, היא האות ה-18. מה הדרך לזכור זאת? "דוד מלך ישראל חי וקים".

בכך נסיים את נושא האמת – יש דפים שלא עברנו, תנסו להתבונן בעצמכם, על כוונת הירושלמי ש-מ היא האות האמצעית. דברנו על ראש-תוך-סוף, והכל קשור לסוד הזמן. מה שהכי חשוב, שכל הפחד יהפוך לצחוק – הרגע!

ד. נספח ???כל אלה אמורים להיות 'דפים'???

הוספת כותרת עשרת הדברות

כותרת עשרת הדברות – "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר"

א ב ג ד ה ו י

ד ב ר א ל ה י

ם א ת כ ל ה ד

ב ר י ם ה א ל

ה ל א מ ר ז ח

ט י כ ל מ נ ס

ע פ צ ק ר ש ת

פרט-זוג

דף 11: אמת (יא)

א

ב ג

ד

ה ו

ז

ח ט

י

כ ל

מ

נ ס

ע

פ צ

ק

ר ש

ת

א

ב ג

ד

ה ו     נ ס

ז       ע

ח ט     פ צ

י       ק

כ ל     ר ש

מ       ת

חלוקת האותיות לפרצופי האצילות

חלוקת כב אותיות האלף-בית ל-ה פרצופי האצילות (אריך, אבא ואמא שלמים, ז"א חסר, נוקבא חסר דחסר)

עולם התיקון – התלבשות הפרצופים זה בזה. "ת רשים רשימו" בעולמות התחתונים בי"ע.

הכפלת האות ה-11

א\כ = כ\ת. אככת – אמת