בע"ה

שבת פרשת וישב, כ"ג כסלו ע"ט – כפר חב"ד

לקוטי לוי-יצחק לאגה"ק יד

ארץ ישראל במשנת אבות החסידות (5)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "ארץ אשר הוי' אלהיך דֹרש אֹתה"

דברנו השבוע, סביב י"ט כסלו, על "ארץ ישראל במשנת אבות החסידות". כל אגרת הקדש בתניא עוסקת בצדקה לארץ ישראל, אבל סימן יד הוא העיקרי שמדבר על ארץ ישראל עצמה. כחלק מההחלטה הטובה שלנו ללמוד את כל התניא עם ביאורי רבי לוי'ק, אבא של הרבי, נלמד את ביאורו על אגרת זו.

רמזי מקיף ופנימי בפסוקי ארץ ישראל

נקדים רמז בפסוק הנדרש באגרת הקדש:

במדור "ברכות בחשבון" ב"ואביטה" השבוע כתוב רמז בפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" – כל שבע המלים בפסוק עולות ו"פ מגורי, המלה האמצעית (עיי"ש בהרחבה). זאת תופעה יפיפיה שהמלים המקיפות הן כפולת המלה האמצעית.

נראה תופעה דומה בפסוק המבטא את מעלת ארץ ישראל – "ארץ אשר הוי' אלהיך דֹרש אֹתה, תמיד עיני הוי' אלהיך בה, מרשית השנה ועד אחרית שנה"[ב]: פיסקנו על פי טעמי המקרא, לפיהם הפסוק מתחלק לשלשה חלקים. והנה, שני חלקי ה'מקיף' ("ארץ אשר הוי' אלהיך דרש אתה... מרשית השנה ועד אחרית שנה") עולים ו"פ החלק האמצעי – "תמיד עיני הוי' אלהיך בה" (העולה ז"פ סג). ביחד כל הפסוק עולה יא פעמים אמת (אמת עולה 21 ברבוע ו-יא הוא הנקודה האמצעית של 21), רמז לשלמות הספירות, עם הכתר ועם הדעת. "אמת" היא המדה השביעית והאמצעית של יג מדות הרחמים, ששתים מביניהן – "ארך אפים" ו"אמת" – שייכות בפרט לארץ ישראל, כמו שכותב רבי נחמן[ג].

חקירה-בדיקה-דרישה

עיקר הפסוק הוא דרישת הארץ. מהי דרישה? בבדיקת עדים יש שלשה שלבים – דרישה-חקירה-בדיקה, ראשי תבות חב"ד[ד]:

חקירת העדים היא במקיף המעשה – הזמן (היום והשעה) והמקום. החקירה מתאימה לחכמה: כתוב "[כבֹד אלהים הסתר דבר] וכבֹד מלכים חקֹר דבר"[ה] ובפסוק הבא "ולב מלכים אין חקר" – לבם של חכמים ("מאן מלכי – רבנן"[ו]) "אין חקר" ל"חקֹר דבר" (עדות), בסוד "והחכמה [לחקור] מאין [ממי שבבחינת 'אין חקר'] תמצא"[ז].

בדיקה עוסקת בשאלות צדדיות, דוגמת צבע בגדי האדם (ובה רק סתירה בדברי העדים 'מפילה' את העדות, ולא אי-ידיעה). בדיקה – השייכת לבינה (סוד הטהרה) – מוזכרת בהלכה לגבי עדים ולגבי טהרת אשה לבעלה. אנחנו עדים לקדוש ברוך הוא, "אתם עדי נאם הוי'"[ח] – כפי שכתוב בזהר[ט] ובחסידות[י] על "שמע ישראל [הבן את מהות ישראל, המעידים:] הוי' אלהינו הוי' אחד"[יא] (אותיות עד רבתי), העדות על מציאות ואחדות ה' – ועלינו לבדוק עצמנו כדי להטהר לבעלנו, הקדוש ברוך הוא.

הדרישה, השייכת לדעת, היא על עצם המעשה, מה בדיוק קרה. כתוב "דור דור ודורשיו"[יב], לכל דור יש את הרבי שלו, הדורש את הדור ודואג לו. הרבי מקבל מקבל מהרבי שלפניו סמיכה (בגימטריא יט כסלו, יום מסוגל לקבל סמיכה לרבנות...).

דרישה-חקירה-בדיקה בעבודה

אפשר להסביר את השלבים בעבודת האדם, לפי מה שנתבאר אמש אודות חסר-שלם-מלא (סוד חש-מל-מל, הכנעה-הבדלה-המתקה):

החקירה היא שלא יהיה "חסר" – חור בתודעת אחדות הוי' (דהיינו נקודת 'צמצום כפשוטו', וכמו רחב הזונה לפני הגיור שלה ש"שיירה בחללו של עולם", וכידוע שהחכמה-חקירה הוא הכח בנפש לעמוד על סוד הצמצום, כאשר החכמה דקדושה היא התודעה שהצמצום אינו כפשוטו וש"לית אתר פנוי מיניה", כמבואר היטב בספר סוד הוי' ליראיו). בעדות, חוסר ידיעה ודאית לגבי הזמן והמקום פוסל אותה מיד. הבדיקה היא שלא יהיה כתם (המטמא את האשה לבעלה, וכן בנפש, על ידי עבירות האדם מכתים את נפשו שלא תהיה ראויה ח"ו להתיחד עם ה'), ותכליתה לנקות את הכלי לגמרי מכל כתם ולכלוך (בסוד אור אמא יונק מתיקון "ונקה", כל טהרה באמא כנודע), כך שיהיה שלם בתכלית (סוד "אמא שלום", אשת רבי אליעזר הגדול שמצד הגבורות עליונות דבינה עילאה[יג]). אזי, על ידי הדרישה אפשר למלא את הכלי (בגילוי המעשה שהעדות באה לתאר בעליל), ובעבודה היינו שכל מציאות היהודי תעיד על יחוד ה'.

סדר פסוק דרישת הארץ הוא דרישה-חקירה-בדיקה (כבפסוק דרישת העדים[יד]): מתחיל ב"ארץ אשר הוי' אלהיך דֹרש אתה" – דרישה היא התענינות והתקשרות במישהו, אני רוצה לדעת אותו, לדעת איך אני יכול לעזור לו. חתן קונה בחתונה דעת – לפני כן היו לו חכמה ובינה, אבל מהחתונה הוא דורש את הכלה (גם בר מצוה קונה דעת, אבל תכלית הדעת היא בחתונה – "והאדם ידע את חוה אשתו"[טו]). "תמיד עיני הוי' אלהיך בה" זו החקירה – הקב"ה חוקר את ארץ ישראל, תמיד עיניו בארץ, לחקור מה קורה כאן. "מרשית השנה עד אחרית שנה" היינו הבדיקה, במחזור השנה, מראשיתה עד אחריתה – הקב"ה בודק את הארץ כאשר "כל יומא ויומא עביד עבידתיה" וכל פרט קטן חשוב (ונוגע לכוונה הכללית של בריאת העולם, כמבואר בדא"ח), הכל בהשגחה פרטית מאת הבורא ב"ה.

ב. לקוטי לוי יצחק לאגה"ק יד

גילוי אור חדש בכל שנה

נתחיל לקרוא בתניא:

לעורר את האהבה הישנה וחבת ארץ הקודש להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק כאלו היום ממש נתן ה' רוחו עלינו רוח נדיבה בהתנדב עם למלאות ידם לה' ביד מלאה ורחבה בריבוי אחר ריבוי מדי שנה בשנה הולך ועולה למעלה ראש כמדת קדש העליון המאיר לאה"ק המתחדש ומתרבה תמיד כדכתיב תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה דהאי ועד אחרית כו' אינו מובן לכאורה שהרי באחרית שנה זו מתחלת שנה שניה וא"כ הל"ל לעולם ועד.

השאלה היא למה נאמר "מרשית השנה ועד אחרית שנה"? הרי בסיום השנה מתחילה שנה חדשה, ואם כן מתאים לומר "לעולם ועד". הדבר קשור גם לי"ט כסלו, בהיותו ר"ה לחסידות. אדמו"ר הזקן מסביר שבכל ראש השנה יורד אור חדש שלא היה מעולם, ומסיים:

וז"ש מרשית השנה ועד אחרית שנה לבדה [ולא "לעולם ועד", כיון שבכל שנה נמשך אור חדש, שונה למעליותא מאור השנה הקודמת.] ולכן כתיב מרשית חסר א' רומז על הסתלקות האור שמסתלק בליל ר"ה עד אחר התקיעות [רש מלשון רשות-עניות – ב"רשית" חסר גילוי אור ה-א[טז], אך מתבקש שהוא יתגלה, ובתחלת כל שנה הוא אכן מתחיל להתגלות בתקיעת השופר.] שיורד אור חדש עליון יותר שלא היה מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה והוא מתלבש ומסתתר בארץ החיים שלמעלה ושלמטה [הארץ העליונה והתחתונה.] להחיות את כל העולמות כל משך שנה זו אך גילויו מההסתר הזה [מצדו הגלוי מתחיל בתקיעת שופר, אך מצדנו-אנו הגילוי] תלוי במעשה התחתונים וזכותם ותשובתם בעשי"ת וד"ל.

מעשים, זכות ותשובה

מי שמכיר קצת את סגנון ר' לוי'ק, מבין שביאורו יעסוק בסיום האגרת, כי הוא אוהב להסביר שלישיות מושגים, דוגמת הסיום כאן – "מעשה התחתונים, וזכותם, ותשובתם".

הוא מקדים פשט, שיש כאן תהליך – אם אין מעשה תולים בזכות ואם אין זכות תולים בתשובה:

תלוי במעשה, ואם אין בהם, תלוי בזכותם [מהי זכות? יתכן שזכות אבות, אך כאן עיקר הכוונה לזכות עצמם – מעשה טוב מהעבר, שמגן על האדם גם כשבהוה אין לו מעשים.] עכ"פ אם יש להם איזה זכות, ואם אין להם גם זכות תלוי בתשובתם שיחזרו בתשובה [על דרך "תשובה ומעשים טובים"[יז] – שיעשו תשובה ואז יהיו להם מעשים טובים. כנראה לכתחילה יודעים שיהיו זקוקים לתשובה, וקוראים לימי תחלת השנה "עשרת ימי תשובה". "ותשובתם" הוא השלב הכי חשוב כאן, כי מדובר בפירוש על עשרת ימי תשובה. בשביל חסידים יש גם עשי"ת בין י' לי"ט כסלו...].

מלכות, בינה, גבורה

כעת הוא יקביל את שלשת הדברים לספירות העליונות. בלי להסתכל, איך מתבקש להקביל? מאד פשוט: תשובה היא בבינה בכל ספר הזהר (כשמחלקים את התשובה לתשובה עילאה ותשובה תתאה הן בינה ומלכות, אבל סתם תשובה – ובפרט תשובה עילאה, תכלית עבודת התשובה – בבינה). מעשים טובים הם כנגד המלכות, עולם המעשה ("מלכות מקננא בעשיה"), כפשוט. בשביל הזכות, שכתובה כאן ביניהם, צריך להכיר את ההקבלות בקבלה – בשבעת ההיכלות יש "היכל הזכות" (בו דן בית דין של מעלה את ישראל) בגבורה, בין הבינה למלכות. כך הוא אכן מקביל:

וי"ל עוד שאלו ג' דברים הם לנגד מל' וגבורה דז"א ובינה, כי מעשה הוא במל', וזכות הוא היכל דמדת הגבורה, ותשובה מגעת בבינה כידוע [כנראה הוא רומז כאן לווארט שמובא[יח] בשם אדמו"ר הזקן על המלים האחרונות בפרשת וירא, "ואת מעכה"[יט], שהן ראשי תבות וידוי אחרי תשובה מגעת עד כסא הכבוד (אחרי התשובה בלב יש להתוודות בפה – מצות עשה מן התורה[כ] – התשובה מוציאה את 'נשמת' העבירה והוידוי ממית ה'גוף' שלה[כא]). כסא הכבוד הוא בבינה, לכן הוא כותב "מגעת בבינה" – כמו "מגעת עד כסא הכבוד" – ולא סתם "תשובה בבינה".].

[המכנה המשותף לספירות בינה-גבורה-מלכות הוא שם א-להים:] והוא כי שם אלקים שהוא שם דגבורות ישנו בג' מקומות בבינה בגבורה דז"א במל' כמ"ש בזוה"ק פ' בראשית דל"א ע"ב אלקים עלאה [בבינה] דפחד יצחק [בגבורה, יצחק] אלקים בתראה [במלכות, שהיא הספירה האחרונה, "סיפא דכל דרגין". ולגבה נאמר[כב] שאלהים בגימטריא הטבע.]. ועיין ג"כ בפ' אחרי דס"ה ע"א ע"ש.

מרכיבי השופר: ש (בינה) פו (מלכות) ר (גבורה)

והנה ההמשכה שנמשך בר"ה ע"י השופר הוא מבחי' גבורות בכלל כי בר"ה הוא חשף ה' את זרוע קדשו ועיין בזח"ג דרי"ד ע"ב ומה שנרשם בגליון הזהר שם [ברשימותיו על הזהר.]. ושופר שתוקעין בו בגרון כמ"ש קרא בגרון [כתוב באריז"ל[כג] שגרון עולה חרן, ג"פ אלהים, שלשה מוחין דקטנות, ע"ה (בגימטריא מגורי, כנ"ל).] כו' כשופר הרם קולך, הוא ג"כ שמות אלקים במלוי יודי"ן וברבוע ופשוט מספר שופ"ר [בדרך בכתבי האריז"ל[כד] המלה שופר מחלקת שו-פר: שו (שעולה דבש-אשה), שעם יד התוקע עולה שך דינים, ו-פר דינים. אבל יש שם חלוקה נוספת, לשלשה חלקים – ש, ופ, ר – שכולם רומזים לשמות אלקים: ש הוא שם אלקים במילוי יודין (אלף למד הי יוד מם), ופ בגימטריא אלהים ו-ר אחורי שם אלקים (א אל אלה אלהי אלהים, פעולה שבספרי הקבלה נקראת רבוע – אנו קוראים לה 'אחוריים', כדי להבדיל בינה למה שנקרא היום רבוע). אחורי עוד איזה מלה הקשורה עולים ר? מלך (מ מל מלך)[כה]. רק חלק האחור, מ מל, עולה עם (מהסוף להתחלה), "אין מלך בלא עם"[כו].]

כעת הוא יכוון את שלשת רמזי שם אלקים בשופר בפרטות לשלשת שמות אלקים בבינה-גבורה-מלכות הנ"ל:

וי"ל במלוי יודי"ן [ש] שמספרו ברחמי"ם [המלה החותמת את ברכת "שופרות" בראש השנה – "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים" (ברחמים עולה רוח אלהים, נמצא ש-רוח הוא חלק המילוי דיודין דשם אלהים, רמז ל"ורוח אלהים מרחפת על פני המים"[כז], "זה רוחו של מלך המשיח"[כח], רוח-מים נוטריקון רחמים). איך רחמים, ההפוכים מהדין, קשורים לגבורה ולשם אלקים?] הוא בבינה [בה המתקת הדינים בשרשם. מכח הרחמים דבינה, סוד רחם האם, שפופרת השופר, הקב"ה (ז"א) עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים[כט], בסוד "עלה אלהים בתרועה הוי' בקול שופר"[ל], כנודע.].

וברבוע [ר] שהוא דין הוא במדת הגבורה דז"א פחד יצחק [ר ועוד גבורה עולה יצחק יצחק.].

ופשוט [פו] במל' [פו ועוד מלכות עולה ארץ ארץ, בחינת מלכות (ארץ עולה מילוי אלהים דאלפין, אלף למד הא יוד מם). ממוצע שלש האותיות ארץ הוא מהיטבאל, אשת המלך הדר, סוד תיקון המלכות.].

וכן גרו"ן מספר ג"פ אלקים ע"ה). לכן גילויו מההסתר [של האור החדש הנמשך בר"ה על ידי התקיעות.] תלוי ג"כ בהג' דברים הללו במעשה המגיע במל', ובזכות המגיע בגבורה דז"א ותשובתם המגיע בבינה.

גם י"ל הג' דברים הללו הוא לנגד בי"ע, במעשה בעשיה, וזכותם ביצירה, ותשובתם בבריאה. והכל א' [זהו בעצם אותו ביאור:] כי מל' מתלבשת בעשי' וז"א [בו הגבורה] ביצירה ובינה בבריאה, וכמובן.

ולסיכום:

תשובה בינה   בריאה ש

זכות     גבורה יצירה ר

מעשים מלכות עשיה  פו

חידוש הישנות

[מהו האור החדש שיורד בר"ה?] הרבי כותב[לא] שבפשט מדובר באור שענינו ענין חידוש הישנות, חידוש העולם שכבר קיים. נשמע קצת כמו "עולמות בפשיטות ואלקות בהתחדשות", אך עבודתנו בימי ראש השנה (עד יום כיפור, שגם נקרא ר"ה[לב]) הוא להמליך את ה' עלינו לגמרי, עד שבכל מעשינו יוכר ש"אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות", וד"ל (וגם בהרגשתנו שאלקות בפשיטות כו' צריך להיות אור חדש מדי שנה בשנה, שהרי יש פשיטא ופשיטא דפשיטא כו' עד א"ס, יותר פשוט ועוד יותר פשוט, עד שזוכים להיות היהודי הפשוט של הבעל שם טוב[לג], שקשור בעצם לפשיטות העצמות, ודוק).

ארץ ישראל, ירושלים והמקדש

[המשכת האור החדש תלויה בזמן ארץ ישראל?] כל מקום לפי הזמן שלו, אבל ודאי שהאור עובר דרך ארץ ישראל, כפשט (שמפרש רש"י) בפסוק "תמיד עיני הוי' אלהיך בה וגו'".

אדמו"ר הזקן הסביר שהאור נמשך על ידי השופר. שופר רומז ל-ירושלם, "קרתא דשופריא"[לד]. בפרטות יש עשר קדושות[לה], אבל בכללות בארץ ישראל יש את קדושת הארץ, קדושת ירושלים וקדושת בית המקדש.

כשחז"ל[לו] דורשים את הפסוק "לך הוי' הגדֻלה והגבורה ותפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ"[לז] הם מפרשים "'והנצח' זו ירושלים" ו"'וההוד' זה בית המקדש" – ירושלים ובית המקדש הם נצח והוד (ומעלת קדושת בית המקדש על לקדושת ירושלים היא משום שנצח, קו ימין, יורד, ואילו הוד, קו שמאל, עולה[לח]).

לפי זה, מהי ארץ ישראל? "ברכת הארץ" בברכת המזון פותחת "נודה לך" – גם היא קשורה להודיה, להוד, כפשט ברכת המזון, לברך את ה' ולהודות לו על הארץ הטובה שנתן לנו ("ואכלת ושבעת וברכת את הוי' אלהיך על הארץ הטֹבה אשר נתן לך"[לט]). ההוד של ארץ ישראל הוא במדרגה נמוכה מההוד של בית המקדש. יש כמה סוגי הוד – על ההוד של חו"ל נאמר "הודי נהפך עלי למשחית"[מ] (ואזי "כל היום דוה"[מא]), ובקדושה יש הוד שמתחת לנצח (ארץ ישראל מתחת ירושלים), ויש הוד שמעל לנצח (המקדש שמעל לירושלים, כנ"ל). כתוב "איהו בנצח ואיהי בהוד"[מב] – יש "איהי" שלמטה מ"איהו" אך יש גם "איהי" שמעל ל"איהו", "אשת חיל עטרת בעלה"[מג].

שלש המדרגות – הוד נצח הוד (ארץ ישראל, ירושלים, בית המקדש) – עולות חפץ, סוד "ארץ חפץ" שמזכיר כאן אדמו"ר הזקן ביחס לארץ ישראל.

מבנה ברכת המזון לפי הספירות

בברכת המזון יש שלש ברכות מדאוריתא[מד]. את הראשונה, ברכת "הזן", תיקן משה רבינו. את השניה, "ברכת הארץ", תיקן יהושע. את השלישית, "בונה ירושלים", תקנו דוד ושלמה. כל אחד תיקן ברכה שקשורה אליו, אבל שלשתן מדאוריתא. אם ברכת הארץ, "נודה לך", היא כנגד הוד, וברכת ירושלים כנגד הנצח, מהי ברכת "הזן"? [יסוד. היא מסתיימת "הזן את הכל", בסוד "כי כל בשמים ובארץ" האמור ביסוד.] נכון. מדת היסוד קשורה ליוסף הצדיק, מה הקשר למשה שתקן ברכה זו? ["ויקח משה את עצמות יוסף"[מה].] כן, הוא עושה זאת בברכת הזן (על יוסף נאמר "משם רֹעה אבן ישראל"[מו], ומשה הנו "רעיא מהימנא" שבזכותו ירד המן-המזון לעם ישראל[מז]).

זו כוונה שכדאי שכולם יזכרו בברכת המזון, ששלש הברכות הראשונות הן כנגד יסוד-הוד-נצח (מלמטה למעלה, צירוף והי, צירוף ספירת היסוד, הכל נכלל בברכת "הזן" – ברכת המזון – שתקן משה רבינו). אם כן, מהי ברכת "הטוב והמטיב", שחז"ל תקנו? מלכות, ברכה דרבנן. זהו סדר ברכת המזון: