ב"ה

מוצאי ח' שבט ע"ט – כפר חב"ד

בר מצוה שר שלום רחמים שי' מויאל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "עצי שטים עֹמדים" (באתי לגני פ"ט)

מחר בערב י' שבט, יום ההילולא של הרבי הריי"צ, ובהמשך לכך תחלת הנשיאות של הרבי. הרבי הריי"צ אמר להדפיס וללמוד באותו יום את מאמר "באתי לגני". ב'המשך' יש עשרים פרקים, והרבי נהג שבכל שנה לומדים פרק אחד. השנה הזו כבר פרק ט – כשגומרים את עשרים הפרקים מתחילים מחדש.

הוא מדבר שם, בין היתר, על 'עמידה' בנפש – שייך לבר מצוה, וגם שייך לשם של הבר מצוה, כמו שנסביר – על פי הפסוק "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עֹמדים"[ב]. הענין של "עצי שטים", שהוא להפוך את ה"שטות דלעומת זה" ל"שטות דקדושה", דובר בפרקים הקודמים, והדגש בפרק זה הוא על ה"עומדים".

עמודא דאמצעיתא

עמידה בקבלה רומזת ל"עמודא דאמצעיתא", העמוד האמצעי של הספירות, עמוד התורה. כבר נאמר שבשם הבר-מצוה שר הוא מלכות, שלום הוא העליה מהמלכות ליסוד, שבלשון הידועה בחתימת בעל פרי הארץ היינו "שפל באמת" – שר הוא המלכות, שפנימיותה שפלות, ושלום הוא היסוד, שפנימיותו אמת – ואחר כך עולים עוד יותר גבוה בקו האמצעי, עמודא דאמצעיתא, עמוד התורה, לרחמים, פנימיות התפארת. כתוב ששרש הרחמים הוא דעת[ג] – בבר מצוה מקבלים דעת, שהיא הכח בנפש לרחם. היא גם הכח להתקשר לדעת של מי שמרחמים עליו, כי "אסור לרחם על מי שאין בו דעת"[ד]. כלומר, כדי לרחם צריך לזהות את הדעת של המקבל ולהתקשר אליה.

אם כן, רחמים כרגש הם בתפארת, אבל ככח הם תקשורת בין שתי דעות – "דעת עליון" של המרחם ו"דעת תחתון" של בעל הרחמנות, מי שמרחמים עליו. הדעת היא נשמת התפארת. אם יש דעת יש גם כתר, כי הדעת במודע היא התגלות הכתר העל-מודע במודע. ועוד, שרש הרחמים, יג מדות הרחמים, הוא בכתר (שבו רחמים רבים, רחמים גדולים ורחמים עצומים, כמבואר במ"א[ה]). אם כן, כשאני אומר שר-שלום-רחמים, שם הבר-מצוה שלנו, אני כולל את כל הקו האמצעי, עמודא דאמצעיתא.

הרבי הריי"ץ אומר במאמר ש"עומדים" היינו כח של עמוד המחבר את הגג לרצפה, המשכה מעצמות אוא"ס ב"ה עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. כל המצוות הן עמודים. יש כתר מצוות, תריג מצוות דאורייתא ועוד ז מצוות דרבנן – "תרך עמודי אור"[ו], שמחברים את האין סוף, כפי שמתגלה בכתר, עם המלכות, המציאות מטה-מטה. הכל סוד הקו האמצעי, עמודא דאמצעיתא.

הוא לא כותב, אבל סתם עמידה היא עמידה על דעתך. אמרנו שבר מצוה מקבל דעת. בלי דעת אין עמידה – צריך דעת, וצריך לעמוד על הדעת. דבר שני, הוא אומר לגבי "עומדים" – שייך לבר מצוה, שעומד על דעתו – שעמידה משמעה גם תוקף, לעמוד נגד כח מנגד ולנצח אותו. הרי תכלית כל המאמר בפרקים הבאים היא מדת הנצחון. בעצם, הנושא של הנצחון מתחיל מהפרק הזה, כי עמידה היינו לעמוד חזק על דעתך ובכך לנצח את כל המניעות וכל העיכובים שיש בחיים.

"למוד התורה וקיום המצות"

הוא משתמש כאן בביטוי שלכאורה מאד שגרתי – חוזר עליו פעמיים – אבל מלא משמעות, וגם עם רמז מאד יפה, שנעשה לכבוד הבר-מצוה, שצריך לעמוד חזק בענין "למוד התורה וקיום המצות". נשמע ביטוי שיכול להופיע בכל שורה שניה בכל מאמר, אבל לא ככה – זהו ביטוי מיוחד, שמודגש כאן: "... נשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף ונה"ב, וישנם כמה מניעות ועיכובים ר"ל על לימוד התורה וקיום המצות והרע מתגבר בעולם התחתון, ועכ"ז אינו מתפעל מזה כלל ועוסק בעבודתו בלימוד התורה וקיום המצות...". שוב, שייך מאד לבר מצוה, אומר שצריך לעמוד חזק ולנצח בענין למוד התורה וקיום המצות.

נראה איזה במספרים יש כאן:

כמה שוה למוד התורה? גם הבר מצוה יכול לחשב. אם צריך להתחזק בלמוד התורה וקיום המצות – הדבר הראשון הוא להתחזק בחשבון כמה שוה... [696.] מי שוה המספר הזה, שהוא גם אדם חזק מאד? שמשון, שנקרא על שם קונו[ז] ("שמש הוי'"[ח]), ועולה "עתיק יומין" (ממנו תורה דעתיקא, "תורה חדשה מאתי תצא"[ט]). למוד התורה היינו שמשון הגבור – צריך להיות חזק, להתחזק בלמוד התורה (לנצח את הפלשתים, הליצנים, "ובמושב לצים לא ישב. כי אם בתורת הוי' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה"[י]).

כמה שוה קיום המצות? הביטוי מענין, כי קיום שוה יוסף ו-המצות שוה ישראל – צירוף של שני שמות חשובים, גם בקו האמצעי של הספירות, יוסף ביסוד וישראל בתפארת. שוה 697 – 1 יותר. אומר משהו למישהו? מה זאת אומרת ש-קיום המצות אחד יותר מ-למוד התורה? למדנו לפני כחדשיים[יא], דווקא על שני המספרים האלה. כנראה היה ב"ואביטה"... נעשה שיעור קצר במתמטיקה לכבוד הבר-מצוה, שגם יהיה גדול בזה, בין היתר... [משפט פיתוגרס.] יפה, איך ידעת? מה הם שני המספרים האלה? כמו שיש 3-4-5 – 3 ברבוע ועוד 4 ברבוע שוה 5 ברבוע. אחר כך השלישיה הבאה היא 20-21-29. אחריה 119-120-169. אחריה המספרים האלה – למוד התורה, 696, קיום המצות, 697, וביחד נותן? [סבת כל הסבות, 985.] יפה, לחיים לחיים. סבת כל הסבות היינו כתר עליון. הווארט הוא שעל ידי למוד התורה וקיום המצות בעמידה איתנה עולים ומתקשרים ל-סבת כל הסבות, עצמות ה' יתברך. עד כאן רמז נחמד.

ב. "תכלית שדי"

מעשה בראשית והשגחה פרטית

כעת נעשה את הגימטריא של הבר-מצוה: כמה שוה שר שלום רחמים? אתה צריך לדעת כמה אתה שוה... [1174.] נאמר כמה לשונות מהתנ"ך – יש אפילו פסוק שלם בתהלים – ששוים מספר זה, וננסה ללמוד מהם.

בספר איוב כתוב "החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא"[יב]. מי אומר זאת? צופר הנעמתי אומר לאיוב בתוכחה שלו פסוק זה. "תכלית שדי" שוה שר-שלום-רחמים. התכלית של אותו שם שחז"ל דורשים "שאמר לעולמו די"[יג]. המפרשים מסבירים את ההבדל בפסוק בין "אלוה" ל"שדי". בשני החלקים של הפסוק כתוב "תמצא" – האם אתה יכול למצוא "חקר אלוה" ו"תכלית שדי". מסבירים ש"אלוה" קשור לסודות מעשה בראשית ושם "שדי" הוא הסודות אחרי בריאת ה' את העולם – הנהגת העולם, השגחת ה' בעולם, השגחה פרטית בלשון הבעש"ט. ככה יוצא ממפרשי הפסוק, ש"החקר אלוה תמצא" היינו מעשה בראשית ו"אם עד תכלית שדי תמצא" היינו סודות ההשגחה הפרטית.

נעשה עוד חשבון: מעשה בראשית ועוד השגחה פרטית? [2348.] מה הממוצע? 1174, שר שלום רחמים. אף על פי שאתה שוה "תכלית שדי", אבל לפי המפרשים יוצא שאתה הערך הממוצע של שתי הבחינות – מעשה בראשית והשגחה פרטית. בהיותך שוה לממוצע שלהם, אתה מחבר את שניהם.

מעשה בראשית ומעשה מרכבה – מדע ותורת הנפש

בענין חינוך: אמרנו שיהיה גדול גם במתמטיקה. מהו מעשה בראשית? איך קוראים לו היום? [מדע?] חלק. מה אנחנו רוצים שילמד בישיבת העתיד, שצריכה להיות ישיבת ההוה? תורה ומדע. למעשה בראשית קוראים תורה ומדע. דווקא מקדימים את התורה, אבל צריך לכלול גם את המדע – זהו מעשה בראשית. מהו הדבר השני בחז"ל שהולך עם מעשה בראשית? מעשה מרכבה, עוד יותר עמוק ממעשה בראשית. איפה לומדים אצלנו מעשה מרכבה? גם הבר מצוה צריך ללמוד – תורת הנפש. מעשה מרכבה הוא תורת הנפש, קשור להשגחה פרטית, קשור להנהגה.

עוד פעם, צריך ללמוד בישיבה (גם ללמוד הרבה בעמידה, כך מסופר על הרביים, שעברו על כל הש"ס וכו' בעמידה), ולהתחזק, לנצח את כל המניעות והעיכובים, למוד התורה וקיום המצות בהידור, אבל תוך כדי הלימוד השלם (התמים – "תורה הוי' תמימה"[יד], הכל בתמימות שמשמע גם שלמות, להיות "תמים" של תומכי תמימים) בדור שלנו צריך שגם בר מצוה כבר יתחיל להתעסק במעשה בראשית וגם במעשה מרכבה, השגחה והנהגה של ה' בעולם. "האבות הן הן המרכבה"[טו] – מה הכוונה? שהם התאחדו עם ההנהגה של ה'. גם 'עלו'-'עמדו' על ההנהגה של ה', וגם הנהיגו עם ההנהגה של ה' – "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"[טז]. מברכים את הבר-מצוה שיהיה גדול גם בתורה ומדע, מעשה בראשית, וגם בתורת הנפש, מעשה מרכבה.

"אם עד תכלית שדי תמצא"

בחלק השני של הפסוק יש רמז מופלא: "אם עד תכלית שדי תמצא" – כמה שוה? מהי "תכלית שדי" לפי מה שאמרנו? כל דבר שקורה יש לו תכל'ס, כל דבר שקורה לך בחיים צריך לחקור מה התכל'ס, מה ה' רוצה מכל מה שקורה אצלי בחיים? זו "תכלית שדי", שר שלום רחמים. כמה שוה כל הביטוי? [1820.] משהו מופלא, אין הרבה פסוקים בתנ"ך – במיוחד פסוק כל כך עמוק ובעל תוכן כמו הפסוק הזה – ששוים בדיוק סוד פעמים הוי' (מספר האזכרות של שם העצם, שם הוי' ב"ה, בכל התורה כולה כנודע).

"אם... תמצא" = כב פעמים הוי', "עד תכלית שדי" = מח פעמים הוי', חלוקת 70, סוד, ל-22 ו-48, ודוק. לפי זה "סוד הוי'" הוא מעשה מרכבה, תורת הנפש, הנהגה, השגחה פרטית, "אם עד [עמד-מדע ואמד-אדם, מעשה בראשית בכלל מעשה מרכבה] תכלית שדי תמצא". עד כאן רמז אחד – "תכלית שדי".

ג. מלאכי שר שלום רחמים

"רבֹתים אלפי שנאן"

רמז שני, פסוק בתהלים. יש ביטוי מאד יפה שחז"ל דורשים בתחלת מסכת עבודה זרה – "רכב אלהים רבֹתים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש". בתהלים סח[יז], הפרק של התורה – התחזקות בלימוד התורה, פרק שאומרים בתיקון ליל שבועות, כי כולו מדבר על מתן תורה. ה' הופיע עם ה"רכב אלהים" שלו – "רבֹתים אלפי שנאן". כמה שוה? שר שלום רחמים. הנה, אתה גם שוה "תכלית שדי" וגם "רבתים אלפי שנאן" (ראשי תבות ראש), כל המלאכים שבאים עם הקב"ה כ"רכב אלהים", ה"מעשה מרכבה" שלו.

המפרשים על פי פשט מפרשים את המלה המיוחדת כאן בביטוי, "שנאן", כסוג של מלאכים – שנאנים. צריך לחשוב למה קוראים להם בשם המיוחד בזה, אך בכל אופן הפשט הוא שזהו סוג של מלאכים, ו"רבתים אלפי" אומר שיש 22 אלף כאלה. אך הנה, חז"ל[יח] מפרשים זאת בצורה מיוחדת מאד – שפירוש המלה "שנאן" הוא "שאינן". כלומר, "שנאן" הוא כח של מינוס-פיחות, ומפרשים "רבתים אלפי שנאן" כעשרים אלף פחות אלפיים, 18 אלף עולמות. כתוב בגמרא, בתחלת מסכת עבודה זרה, שלפי דעה אחת ה' כל הלילה מבלה, משתעשע, רוכב על שמונה עשר אלף עולמות שלו – "רבתים אלפי שנאן".

לפי זה, יש לך כבר מה לעשות בלילה – לרכב על "רבתים אלפי שנאן". שיהיו לך שמונה עשר אלף עולמות להשתעשע בהם מדי לילה בלילו. "לא נברא לילה אלא לגרסא"[יט] – זהו לימוד התורה שלך. על לימוד התורה כתוב "עלמות אין מספר"[כ] – "אל תקרי 'עלמות' אלא 'עולמות'"[כא]. מצד אחד "אין מספר", ומצד שני יש מספר, שמונה עשר אלף.

שנאן-שאינן

אם כן, בפשט שנאן הם סוג של מלאכים, אבל חז"ל דורשים 'שאינן', שהם לא פה – איזה צד שני של המציאות, צד המינוס, צד הפחות. יש "רבתים", אבל לוקחים אלפיים והם שייכים למשהו אחר. מי זוכר את סוד א"ק ואבי"ע אצלנו? אצילות – עולם הקנין, בריאה – עולם הבנין, יצירה – עולם המנין, עשיה – עולם הענין. איך קוראים לא"ק, שלמעלה מאבי"ע – בר מצוה צריך להגיע לא"ק – עולם השנאן. כך מוסבר אצלנו מימים ימימה. אדם קדמון היינו "שנאן", שאינן.

אדם קדמון   שנאן-שאינן

אצילות                  קנין

בריאה          בנין

יצירה           מנין

ענין              ענין

מה זה "ושננתם לבניך"? צריך לעשות את הבנים-התלמידים[כב] שנאנים – 'שאיננים', כמו הבטוי בחסידות "בטול מהלך". איך צריך ללמד ילד? צריך ללמד את הילדים שידעו שהם אינם – שיש רק ה' במציאות, שהם בכלל לא פה. זו "תכלית שדי", תכלית לימוד התורה, "שאמר לעולמו די" – די להיות עולם, אתה בכלל לא פה. מה אתה שוה? אתה שוה מינוס.

הפסוק אומר "רכב אלהים רבתים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש". לפי חז"ל "רכב אלהים" היינו שה' רוכב כל לילה על שמונה עשר אלף עולמות. לפי המפרשים ה' יוצא לקרב עם "רכב אלהים" שלו, וגם כאשר "אדני בם סיני בקדש" – כשיצא לתת תורה לישראל – יצא עם ה"רכב אלהים" שלו.

"אל נערץ בסוד קדֹשים רבה"

עוד פסוק ששוה שר שלום רחמים, בתהלים פט: "אל נערץ בסוד קדֹשים רבה"[כג]. נשמע קצת דומה, עוד שם של ה' – א-ל. כמה שוה רק "אל נערץ"? [אמת.] אמת, 21 ברבוע, משהו שלם מאד. שם א-ל הולך יחד עם אמת – "הוי' אל אמת"[כד] – אבל הביטוי כאן הוא "אל נערץ", בגימטריא אמת. נוסיף "בסוד קדשים רבה" ("קדשים רבה" כמו "רבתים אלפי שנאן"). איפה "אל נערץ"? כאן? אנחנו פה "בסוד קדשים רבה", צריך כאן עוד כמה "קדשים רבה"... "אל נערץ בסוד קדֹשים רבה" שוה שר שלום רחמים.

המשך הפסוק הוא "ונורא על כל סביביו" – "נערץ" הוא כמו "נורא". "כל סביביו" היינו כל מי שסובב אותו, ה"סוד" של תחלת הפסוק – "בסוד קדשים רבה". סוד = סובב, סובב כל עלמין.

אם כן, יש פה עוד פסוק יפה, "אל נערץ בסוד קדשים רבה" בגימטריא שר שלום רחמים, "ונורא על סביביו". כבר הרבה-הרבה להתבונן כל בקר, כמה אני שוה? אני שוה "תכלית שדי", אני שוה "רבתים אלפי שנאן", שאני לא פה, וגם שוה "אל נערץ בסוד קדשים רבה", הלואי שאהיה חלק מה"סוד קדשים רבה" שבתוכם יש את גילוי נקודת האמת, "אל נערץ". למדנו בתניא לפני כמה ימים[כה] שבתוך כל דבר יש את נקודת האמת, כמו "קו האמצעי" שדברנו. הנקודה הזו של "אמת" – בכל דבר יש "אל נערץ", "בסוד קדשים".

ד. התרוממות קדושה (תהלים עה)

"כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים"

נסיים בפסוק שלם בספר תהלים. דברנו על השגחה פרטית, "תכלית שדי", להבין את ההשגחה הפרטית. הפסוק הזה, בהשגחה פרטית, מקשר בין הבר מצוה למי שעכשיו מדבר. הפרק שלנו השנה הוא פרק עה בתהלים, ויש בו פסוק שלם ששוה שר שלום רחמים. אין בו הרבה פסוקים, פרק קצר יחסית. הפסוק הוא "כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים"[כו]. תעשה חשבון לבדוק אם אמרתי נכון – חשבון טוב גם כדי לזכור, לפעמים אתה זוכר את המספר אבל טועה במלים.

מה הפסוק הבא? הפסוק הכי חשוב בפרק – "כי אלהים שֹׁפט זה ישפיל וזה ירים". יש משהו דומה בשני הפסוקים האלה – שניהם נגמרים במלה דומה. הפסוק הראשון מסיים "ולא ממדבר הרים" והפסוק השני מסיים "זה ישפיל וזה ירים". האם יש משהו יותר מהחרוז כאן? שני הפסוקים גם מתחילים "כי", 'צווי כי' (שני 'כי'), כידוע הווארט המפורסם של רבי שלמה מקרלין[כז]. 'כי' באידיש היינו פרה. ממה אתה מתפרנס? הוא אמר שמתפרנס מ'צווי כי' – "כי בו ישמח לבנו, כי בשם קדשו בטחנו"[כח]. יש הרבה 'צווי כי' בתנ"ך – כנראה שמכל 'צווי כי' אפשר להתפרנס בכבוד. גם משני ה"כי" האלה – "כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים. כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים".

התרוממות – רק על פי רצון ה'

יש פה משהו מופלא: יש מחלוקת בין בעלי המסורה איך לנקד את "ולא ממדבר הרים" – האם ב-ב של "מדבר" יש קמץ או פתח. משהו מופלא ביותר בשביל מלמדים, במיוחד מלמדים אצלנו. מאד כדאי שילמדו את הדבר הנחמד הזה מתוך פרק עה. אני לא זוכר עוד דבר דומה כל כך יפה במסורה (ב דעות לגבי הניקוד, אם ב קמוצה או ב פתוחה). מחלוקת שמשנה את משמעות הפסוק, האם "מדבר" בקמץ או בפתח תחת ה-ב. מה ההבדל? אם אתה שם פתח, "מדבר הרים" זו סמיכות – מדבר של הרים. מהם ההרים כאן? הרים כפשוטו. אבל אם אתה שם קמץ – ככה קובע הרד"ק, שצריך להיות קמץ – "מדבר הרים" הם צווי דינים, שני דברים שונים. מה הם ה"הרים" לפי זה? יש מדרש[כט] שאומר שכל הרים שבתנ"ך לשון הר, חוץ מאחד, שאצלנו "הרים" לשון רוממות. לא הרים בכלל. כל ההרים בתנ"ך הם צורת רבים של הר, ורק בפסוק הזה הרים לשון רוממות, להתרומם, וממילא מתקשר גם על פי פשט לפסוק הבא – "וזה ירים", לשון רוממות.

אם כן, מה פירוש כל הפסוק? שאם אתה רוצה להתרומם בחיים – מתקשר לבר מצוה – אתה רוצה להצליח בחיים, צריך לדעת שהתרוממות לא תבוא מהמוצא, מהמערב או מהמדבר. מאף אחד מאלה לא יהיה "הרים" – לא תתרומם. מה ההמשך? "כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים" – צריך לדעת שרק ה', אם תזכה, תמצא חן בעיניו, ירים אותך. לא תתרומם בחיים מהמוצא, מהמערב או מהמדבר.

מוצא, מערב ומדבר

מה הם שלשת הדברים הללו (מוצא, מערב ומדבר)? קודם כל, אומרים שאלה שלש רוחות של העולם. "מוצא" היינו מזרח, "מערב" כפשוטו ו"מדבר" דרום. האבן עזרא, בפירוש אחד, מפרש כדרכו על מזלות – אל תחשוב שהצלחתך בחיים היא ממזל של מוצא, של מערב או של דרום, רק "אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים".

יש עוד פירוש[ל], ש"מוצא" היינו מי שיש לו מה שקוראים היום 'מהלך' אצל האנשים החשובים, אצל המלכים – פרוטקציה. לא תצליח בחיים, לא תתרומם, בגלל הקשרים שלך עם אנשים חשובים – "מוצא". מהו "מערב"? בתנ"ך מערב הוא מסחר, בין היתר. יש הרבה פירושים לשרש ערב, ואחד מהם הוא מסחר. אומרים שגם מהמערב – לא תתעשר, לא תצליח, לא תתרומם. מהו "מדבר"? "מדבריך נאוה"[לא] – שיש לאדם כשרון בתקשורת, בדבור שלו הוא יכול למצוא חן בעיני אנשים. יש הרבה מקצועות שתלויים בדבור – איך להיות מרצה מוצלח שמדבר יפה, יש לו כושר הנאום. אדם יכול לחשוב שבזכות הפה שלי, המדבר שלי, אצליח, אתרומם בחיים. לכן אומרים – לא מהקשרים שלך, ולא מהמסחר שלך, ולא מהפה-מהדבור שלך "הרים", לא תתרומם מכל אחד מהדברים האלה, רק "אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים".

"זה ישפיל וזה ירים"

חז"ל ממשיכים ומסיימים את הפירוש שה' לוקח מזה ונותן זה – משפיל אחד ולא סתם שמשפיל אחד ומרים מישהו אחר, אלא שמאותו אחד שהוא משפיל הוא לוקח הכל ונותן למי שרוצה להרים אותו. זהו דין אמת, דין צדק, של הקב"ה.

כמה שוה "כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים"? צריך לדעת בעל פה... זהו הפסוק העיקרי בפרק. אבל הפסוק הקודם הוא בגימטריא שר שלום רחמים. כלומר, שר שלום רחמים צריך לדעת שההצלחה בחיים שלו – כל יהודי צריך להתרומם, הרוממות בחיים שלו – לא באה מהמוצא, לא מהמערב ולא מהמדבר, עם כל הפירושים. היא רק באה על ידי התקשרות טובה לאלקים – על ידי למוד התורה וקיום המצות בעמידה, בדעת חזקה. "כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים" עולה 1225 שהוא 35 ברבוע שהוא-הוא 49 במשולש, כוונת ספירת העומר כידוע אצלנו. איזה פסוק זה? גם פסוק של "זה... וזה" – "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר", גימטריא מכוונת מאד.

שפלות כהכנה להתרוממות

אפילו אפשר לפרש הכל בקדושה, בטוב לכתחילה, גם ה"ישפיל", על דרך חש-מל: "ישפיל" היינו שיזכה אותו במדת השפלות. כמו מי שלמד את מאמר השובבי"ם שהיה ב"ואביטה" האחרון – שב"ה קבל כמה תגובות יפות – זהו מאמר של "אלהים שפט זה ישפיל". צריך להתפלל לקב"ה שישפיל אותנו כמו שצריך – שיתן לנו את מדת השפלות של הקדושה ("שפל רוח יתמך כבוד"[לב], בחינת "אשת חן תתמך כבוד"[לג] – "אין כבוד אלא תורה"[לד]). אם יתן לנו את מדת השפלות הוא גם ירומם אותנו.

לפי זה היינו אותו "זה", אותו אחד – קודם צריך להיות חש, בשפלות אמתית, ואחר כך יכול להיות מל, בהתרוממות דקדושה. "זה ישפיל" ואת אותו אחד "וזה ירים"[לה]. אבל הדבר הראשון הוא לדעת ש"מאין יבא עזרי" – "אשא עיני אל ההרים [אותם הרים, חז"ל אומרים שיש רק 'הרים' אחד לשון רוממות, אבל הנה עוד אחד שאפשר לפרש כך. אשא עיני אל ההרים – מי ירים אותי?] מאין יבא עזרי"[לו], רק מהאין, מהאלקים, "עזרי מעם הוי' עשה שמים וארץ".

שוב, שאת כל הדברים האלה תפנים, כל הפסוקים שלך. במיוחד את המסר הזה, שבשביל להצליח צריך להיות קשור לאין האלקי – כמו "שנאן", להיות "שאינן", "כי ממך הכל ומידך נתנו לך"[לז], "תן לו משלו שאתה ושלך שלו"[לח], ללמוד הרבה-הרבה ולא להחזיק טובה לעצמך בכלל, אני לא כלום. שר שלום רחמים הוא שם של מלך המשיח – שר שלום הוא בפירוש שם של משיח[לט], ורחמים היינו "כי מרחמם ינהגם"[מ]. "כי מרחמם" בגימטריא משיח. בעזרת השי"ת תזכה לגלות את ניצוץ המשיח שבך ועל ידו להתגבר בלמוד התורה וקיום המצות. לחיים לחיים.

נגנו "כי אלהים שפט... תרוממנה קרנות צדיק".

יש בפרק 6 לשונות הרמה ו-4 לשונות קרן והוא מסיים "תרוממנה קרנות צדיק" – התכלית היא התרוממות.