בע"ה

י' סיון ע"ט – כפ"ח

"להפוך את החשך לאור"

יום הקמפיין והתוועדות סיום

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. התפתחות הקול בימי המבצע

[ביקור במוקד ההתרמה בצהריים:]

מעשה בפועל

אנחנו רוצים לעשות משהו, מעשה בפועל – כמו שהיו סיפורים בתנ"ך שירו חצים כדי לעשות מעשה בפועל – להקפיץ את המבצע שלנו, שיהיה כפול ומכופל, שכל אחד יעשה מעל ומעבר ממה שהוא שיער. לכן נחלק לכל אחד שטר, שיהיה לברכה והצלחה כמו שהרבי אומר, ויהיה לכל אחד כדי שיוכל לשים בעצמו תרומה למבצע.

[אחרי חלוקת השטרות.]

"הקֹל קול" – קול תפלה וקול תורה בשני ימי המבצע

למה מן השמים בחרו את שני הימים האלה? כבר מישהו אמר שהיום, י סיון, בגימטריא מליון. זה בעצם מה שדברנו בערב-רתימה שיש שלש מלים שעולות אותו דבר, כפי שכתוב במחזורים בימים נוראים מעל "ותשובה ותפלה וצדקה וכו'" – למעלה מתשובה כתוב צום, למעלה מתפלה כתוב קול ולמעלה מצדקה כתוב ממון, ששלשתם שוים אותו דבר, בגימטריא י סיון.

מה לגבי אתמול, היום בו התחיל המבצע, ט סיון? מתוך כך גם נבין את היחס בין שני ימי המבצע בעבודה שלנו. דברנו על ה"קול" עכשיו – י סיון שוה קול, אבל ט סיון הוא אחד פחות, מה יכולה להיות המשמעות ביחס לקול? מה הפסוק הכי חשוב ביחס לקול בתורה? "הקֹל קול יעקב והידים ידי עשו" – "הקֹל" כתוב חסר, בגימטריא ט סיון, ו"קול" הוא כבר י סיון. שני הימים האלה, מן השמים, הם בסוד "הקֹל קול יעקב".

מהם "הקֹל קול"? קול תפלה וקול תורה, כך כתוב. "הקֹל" חסר הוא קול של העלאה, קול תפלה, וה"קול" המלא הוא קול תורה, המשכה. אתמול היה יום של תפלה, שמתפללים שנצליח, אבל ההמשכה בפועל, המליון, "קול" מלא ו, היא היום.

"ידי עשו" – ידים שעושות כסף וידים שלוקחות כסף

כל הפסוק הוא "הקל קול יעקב והידים ידי עשו", אותן עלינו לאמץ. קודם כל, כמה שוה כל הביטוי? גימטריא חשובה מאד – "הקֹל קול יעקב והידים ידי עשו" שוה תורה חדשה, "תורה חדשה מאתי תצא". מה התורה החדשה? שהכל אצלנו – אנחנו יורשים את האורות המרובים דתהו, "הידים ידי עשו", וממשיכים אותם בתוך הכלים של "הקל קול יעקב".

מהן לעניננו "הידים ידי עשו"? גם ידים שיודעות איך לעשות כסף, אבל אצל מי שעדיין אין לו את הכסף "ידי עשו" הן הידים שיודעות איך לקחת ממנו כסף. יהודים צריכים לדעת את המקצוע של לקיחת כסף. אם מדברים על קול חסר, חלשות, הקול של אתמול – אין כח בידים-בקול להוציא את הכסף. לכן צריך את ה"קול" המלא, בתוקף, שאתה בא מכח התורה – אתמול היה קול תפלה, אבל היום באים מכח התורה, "תורה חדשה" – ורוצים להוציא את הכסף מ"ידי עשו". גם אצל יהודי, הידים שעושות כסף הן "ידי עשו" – הכל אצלנו. עשו לשון עשיה – עושה ממון, עושה מליון. צריך גם את "ידי עשו" עם הכסף וגם "ידי עשו" שיודעות לקחת כסף. זו הכוונה, וה' יעזור שיתממש בפועל ממש – שנוכל להוציא את כל המליון מעשו, מהעשו שבנו. לחיים לחיים, שיהיה בהצלחה רבה ומופלגה.

[התוועדות סיום אחרי ערבית:]

לחיים לחיים, דידן נצח. מי שקורא תוים שיסתכל ב"ואביטה" האחרון בעמ' 33 – ניגון מוסקבה.

נגנו ניגון מוסקבה ו"דידן נצח".

שמח אך לא מבסוט

לחיים לחיים. העולם אומר שעם האוכל בא התיאבון. בפרט אחרי צום – עם האוכל בא התיאבון. "איזהו עשיר? השמח בחלקו". כתוב ב"היום יום" שזה רק בגשמיות, לא קשור לעבודת ה' יתברך. בגשמיות זו המדה הכי טובה, שעל ידה האדם יכול לזכות להגיע לכל המדרגות, אבל ברוחניות – הוא כותב – זו המדה הכי גרועה, אין מדה יותר גרועה מאשר השמח בחלקו. "יש לו מנה רוצה מאתים" – ככה הרבי תמיד נהג, אף פעם לא היה מבסוט. כל הזמן שמח, אף פעם לא מבסוט. גם לא מבסוט מעצמו, וגם לא מבסוט מכל התוצאות הטובות שהיו. למה? כי משיח עוד לא בא. יכול להיות שהסבה שמשיח עוד לא בא היא שאז לא נדע אם כן להיות מבסוט או לא להיות מבסוט... כל זמן שיש ספק – "שב ואל תעשה עדיף", לא להיות מבסוט, אבל כן להיות שמח – "עבדו את הוי' בשמחה" (שמח לא מבסוט ר"ת שלם בגימטריא מלכות – כך זוכים למלכות. רק לא מבסוט = נצח, ראשית בנין המלכות – דידן נצח!).

שוב, ברוחניות המדה הכי גרועה היא להיות "שמח בחלקו". "יש לו מנה – רוצה מאתים". גם אצלנו מסקנת המבצע – צריך לומר 'ברוך ה'', להודות לה' מאד, אבל זה לא אומר שאני מבסוט. המבצע שלנו היה ועדיין בסימן של "להפוך את החשך לאור", משימה רוחנית לגמרי (לא הישג גשמי), אור הוא רוחניות ואור ה' הוא גילוי אלקות ממש – "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון".

"ברוך ה' יום יום", אבל אם אפשר להשיג חמשה מליון סימן שאפשר להכפיל – פי שלש, פי ארבע, פי חמש, פי מליון. זו בחינת משיח בן יוסף, שצובר את כל הכסף שיש במצרים. עד שלא נצליח לצבור את כל הכסף – עוד לא הגענו ליעד הראשון של הכנת הכלי לביאת המשיח. בכל אופן, מתי ה' נותן לנו בכפלי כפלים? כשהוא רואה שאנחנו יודעים להשתמש בכסף שהוא נתן לנו בצורה הנכונה. לכן, הברכה העיקרית היא שנדע להשתמש טוב בכסף, אבל לא שאנחנו מבסוטים בכלל – לא ממה שיש, ולא ממה שנעשה טוב אי"ה, נעשה חיל. זה אין ואפס לעומת מה שצריך לעשות – זה מה שכל הזמן צריך להיות בראש. לחיים לחיים.

"זה הקטן גדול יהיה"

כל מי שהוא עדיין לא גביר בכלל – שיהיה גביר. כל מי שהוא גביר קטן – יש כאן כמה כאלה – "זה הקטן גדול יהיה". בכלל, המבצע הזה, היום הזה, בשביל כולנו – במדה מסוימת – זה חיתוך, כמו ברית מילה, ווערט מען א איד. חותכים את הערלה. יש פה אחד שעוסק בבריתות. המבצע הזה הוא כמו לעשות ברית מילה. אחרי השלב הזה, אנחנו מהולים – צריך לבדוק אם אין ציצין המעכבין את המילה, אבל אנחנו מהולים. מעתה רק "זה הקטן גדול יהיה" – מי שמהול הוא כבר יהודי, צריך לגדול. אפשר כבר לגדול יהודי מהול. לחיים לחיים.

היהודי הראשון הוא אברהם אבינו. גם היה גביר גדול, הלך ופרסם אלקות בעולם – כולם הכירו אותו, היה לו שם. היום בשביל שיהיה שם וכח השפעה צריך כסף. 'כסף מדבר' (money talks) בגימטריא כח במשולש וכן ז פעמים חן (הערך הממוצע של כל אות), "דברי פי חכם חן". אז אפשר להתחיל ללכת בדרכו של אברהם אבינו – "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים" – וככה להביא משיח.

הקֹל-קול-בקֹלה

קודם דברנו ש-ט סיון עולה "הקֹל" ו-י סיון עולה "קול" – "הקל קול יעקב" שאז מאמצים לעצמנו (יורשים) את "הידים ידי עשו" (שבהן אורות מרובים דתהו), ידים שעושות כסף וידים שיודעות איך לקחת כסף. אבל בעצם המבצע נמשך לתוך הלילה – עוד לא התפללו ערבית, אבל הסיום, החותם, "הכל הולך אחר החיתום" – התאריך של ה"דידן נצח" שלנו היום הוא כבר יא סיון.

אם ט סיון עולה "הקֹל" ו-י סיון כבר "קול", קול תפלה וקול תורה, יש עוד קול? יא סיון כבר שוה 137, המספר הכי חשוב היום במדע – גם קשור לקול? קודם כל, המלה הכי ידועה של יא סיון היא קבלה. כל אחד צריך לקבל קבלה – קבלה היא גם 'קבלתי קבלה'. ההצלחה לעבור את היעד היא עצמה קבלה – ביום ה-קבלה של השנה קבלנו קבלה מן השמים. קבלה היא אור ירוק, ללכת, להתקדם, להוסיף כהנה וכהנה, עד שנצבור את כל הכסף שבעולם, את כל הכיסופין, את כל התשוקות שבעולם – להפוך את כל הכסף לכיסופים לקדש, לקב"ה, לגאולה, למשיח. בכל אופן, זהו יום ה-קבלה, משהו יפה.

אבל מהי קבלה לגבי קול, איזה צירוף? אין את המלה קבלה בתורה, אבל מה יש באותן אותיות – "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה". אם כן, התחלנו את המבצע ב"הקל", אחר כך "קול" ועכשיו "בקלה". יש לציין ולשבח ולהלל את הנשים הצדקניות שלנו כאן, שהרבה – ויתכן שכל – ההצלחה היא בזכותן. הרי כתוב "הכל ['הקֹל'] מן האשה", לכן הסיום הטוב של המבצע הוא "שמע בקֹלה". מה פירוש "שמע בקֹלה"? "לא זז מחבבה עד שקראה 'אמי'", "אשת חיל עטרת בעלה" ("בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו").

שבת יב סיון – סיום התשלומין ומבצע שלמה

הכל עולה בשבת, השבת מעלה את כל המעשים של ששת ימי המעשה, ובמיוחד שבת זו בקביעות שנה זו, ששבת היא גם יב סיון. שכל אחד יקבל קבלה טובה, החלטה, ששבת הזו עושים התוועדות מיוחדת לכבוד הצלחת הבינים.

מהי שבת? שבת היא גמר התשלומין של חג השבועות, של מתן תורה. מה היה בשבת י"ב סיון בתשנ"א? איזה חב"דניק כאן זוכר? זכינו אז להיות אצל הרבי (יחד עם אחד החברים שיושב כאן[ב]), וזה היה היום של מבצע שלמה – של העלאת הפלאשים, היהודים מאתיופיה, והיתה שיחה פתאומית, בהפתעה. אף אחד לא ידע לכבוד מה השיחה הזו. רק היה שוטר גוי בחוץ, ב-770, שהיה מעדכן את החבר'ה מה החדשות בעולם בשבת. הוא סיפר שיש מבצע שעושים, ואז הרבי דבר בפירוש שאלה יהודים. אחר כך, כדי להוציא מידי כמה ספקות, הדגישו את הענין של גיור לחומרא, אבל בשיחה היה פשיטא שפה מצילים קהילה שלמה של יהודים. הרבי גם השתמש בשם שלמה. לאחרונה דברנו על "חכמת שלמה" ו"חכמת אלהים" של שלמה, חבור התורה והמדע. בכל אופן, זה היה בשבת י"ב סיון תשנ"א, ו"הימים האלה נזכרים ונעשים" – צריך לזכור זאת. זה היום שבו כל הגילויים של מתן תורה עולים למעלה, וגם השבוע הזה כולו נגמר ונחתם בשבת קדש (ימי המבצע שלנו הנם הנה"י, כחות המעשה, של ימי התשלומין).

אם יש לנו הקל-קול-בקלה – מהו יב סיון, סיום התשלומין? "היום אם בקֹלו תשמעו". מתוך ארבעת הקולות כאן שלשה חסרים, רק קול של י סיון מלא. זו כוונה מאד יפה – שבת כבר יהיה ביאת משיח, "היום אם בקלו תשמעו" (הכל יחד – הקל קול בקלה בקלו = 546, הוי' פעמים אהיה, יחודא עילאה, ודוק). איך "בקֹלו" קשור למשיח? בקֹלה שוה 137 ו-בקֹלו שוה מנחם – "מנחם שמו", "צמח שמו ומתחתיו יצמח". מהמבצע שעשינו השבוע – מתחתיו יצמח צמח.

ב. שמונים אלף חסידים

סוד שמונים אלף

מנשות החיל היתה תרומה מאד מכובדת של 80 אלף ₪. יש ענין של "קנאת סופרים תרבה חכמה". אמרנו על זה שני דברים: כתוב בזהר הקדוש שבכתר של הקב"ה יש שמונים אלף מרגליות, ואמרנו שלאדמו"ר הזקן היו שמונים אלף חסידים, ואמרנו שהמלה מרגליות שוה בדיוק שמונים אלף חסידים, שעולה גם "נצח ישראל", "ויהי בישרון מלך". כנראה שיש משהו מאד משמעותי במספר שמונים אלף, וצריך שיהיו שמונים אלף חסידים (כנראה שהם גלגול-תיקון של שמונים אלף פרחי כהונה המוזכרים בחז"ל בכמה הקשרים).

כתוב שאם אדמו"ר הזקן לא היה כותב לחסידים אחרי פטרבורג "להשפיל רוחם ולבם במדת אמת ליעקב מפני כל אדם" באגרת "קטנתי" היו נוספים לו עוד חמשים אלף חסידים, אבל היות שהוא הקפיד על אמת – הוא ויתר על עוד חמשים אלף חסידים. בכל אופן, היו לו שמונים אלף חסידים.

תינוקות שנותנים צדקה לקופות אדמו"ר הזקן

מאיפה יודעים? מה המקור שיודעים שלאדמו"ר הזקן, בעל התניא, היו שמונים אלף חסידים? פלא שיודעים זאת מרבי נחמן מברסלב, הוא אמר זאת. מה הסיפור? רבי נחמן היה פעם אחת אצל אדמו"ר הזקן, אחרי ארץ ישראל. הוא גם רצה לעשות שלום במחלוקת שהיתה. כתוב בשיח שרפי קדש שהוא בא לאדמו"ר הזקן – הרה"ק הרב מלאדי – ושאל אותו אם נכון מה ששמעתי שיש לכם שמונים אלף חסידים? סימן שזה משהו מאד חשוב. על פי פשט כי זהו מספר מוגזם – לאף צדיק בדור ההוא לא היו כל כך הרבה חסידים. אבל יש ודאי דברים בגו, שמשמעותי בעצם המספר שמונים אלף חסידים.

שוב, הוא שאל את הרב מלאדי אם נכון מה שאומרים עליך שיש לך שמונים אלף חסידים. איך הוא ענה לו? יש לי הרבה חסידים מלמדי תינוקות, והם מחנכים את הילדים הקטנים ב'חדר' שישימו צדקה בקופות שלי – צדקת ארץ ישראל – ומסתמא כשיגדלו הילדים האלה לא יחלקו עלי. עוד פעם, כל זה מסור לנו מרבי נחמן מברסלב, ויש פה משהו עמוק-עמוק. אפשר ללמוד מזה הרבה דברים, לעניננו ממש, כולל מה נעשה עם הכסף שה' העניק לנו. לקלוט את זה טוב, ובשבת צריך להתוועד דווקא על דבר זה, מכל מה שאמרנו. גם כדאי לקרוא זאת בפנים, מתוך השיח שרפי קדש[ג].

הוא שואל אותו: יש לך שמונים אלף חסידים? הוא עונה לו בחזרה, לא בכן או לא, אלא שיש לי הרבה חסידים שהם מלמדי תינוקות, והיות שהמלמדים הם חסידים שלי, הם מחנכים את הילדים לתת צדקה בתוך קופות שלי, והיות שהם נותנים צדקה בתוך קופות שלי, אז כשיגדלו מסתמא לא יחלקו עלי. הכוונה היתה שאם נספור את כולם, שמסתמא כאשר יגדלו לא יחלקו עלי, נגיע למספר שמונים אלף. זהו פשט הסיפור.

מלמדים חסידיים

מה המסרים בסיפור הזה? מסר אחד, שרבי אמתי מאד מעודד שהתלמידים-החסידים יהיו מלמדי תינוקות, וכמובן מחנכים בכל רמות החינוך. כשייסדו כאן את כפר חב"ד הרבי הקודם, שייסד את הכפר, אמר שהוא רוצה שכל מי שיגור בכפר יתעסק או בחינוך או בחקלאות. לדאבוננו זה לא מתממש, כמו הרבה בקשות של הרביים... היו כמה לולים, עדיין אולי נשאר אחד או שנים. יש פה מעל אלף משפחות, כן ירבו. חקלאים אפשר לספור על יד אחת. מחנכים יש הרבה יותר, אבל עדיין לא שכולם או-או.

העיסוק בחקלאות הוא מסורת של הרביים של חב"ד, אפילו בחוץ לארץ – אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי עשו הכשרות. ממי המושג של 'הכשרה', כמו שהציונים עשו כדי לעלות לארץ – ממי זה? כמו הרבה דברים – מחב"ד. הם עשו הכנה בחקלאות לפני מאתים שנה. הרביים עצמם הוציאו את הנדוניא שלהם, את כל הכסף האישי-הפרטי שלהם, על יהודים פשוטים, מושבניקים, שהתעסקו בחקלאות. בכל אופן, המקצוע הכי מכובד הוא להיות מלמד.

מה חלק חשוב מהתפקיד של חסיד-מלמד? לחנך את הילדים לתת צדקה בקופה של הרבי שלו. אפילו לא צריך לומר לו שזו הקופה של הרבי, צריך להיות בפשיטות, זה נפעל בדרך ממילא. יש פה קופות, כתוב על הקופה "גל עיני" עם עוד כמה מלות הסבר, ומישהו שם מטבע – אז מסתמא כשהוא יגדל הוא לא יחלוק עלינו.

קבלות טובות

מה אנחנו יכולים להפיק מזה? קודם כל, הענין של קופות צדקה. עכשיו הזמן לקבל החלטה שהמבצע הזה לא נגמר. כמו שאמרנו קודם, זו רק התחלה, ו"מי שיש לו מנה רוצה מאתים" – לא עשינו עדיין שום דבר, גארנישט. יש מבצע של פעם, אמאליגע מבצע, שחושבים שאולי לא שייך היום – אבל קופות צדקה הן משהו מאד חשוב. צריך להפיץ קופות, גם במוסדות חינוך, וצריך אחראי על זה – צות שלם – שכמה פעמים בשנה אוספים את הכסף המצטבר בקופות. זו החלטה אחת טובה, שאני פונה למי שיודע לבצע אותה טוב – קופות צדקה. אפילו ללכת ברחוב, ולתת לאנשים לשים בקופה – הרבי היה נותן לאנשים מטבע לשים בקופה. בשבת, במסיבות שבת עם ילדים, אי אפשר לתת צדקה, אבל בחול אם תלך עם קופת צדקה של "גל עיני", ותתן לילד קטן – שלא יודע מה זה "גל עיני" בכלל – לתת עשר אגורות לשים בקופה, זה כבר יפעל את הפעולה. עוד מקושר, וכאשר הוא יגדל מסתמא הוא לא יחלוק עלינו. [הוראת קבע יותר חזק?] הוראת קבע טובה בשביל יותר גדולים. אמרנו שהכל מתחיל מקטן, "זה הקטן גדול יהיה", ילדים. "בנינו ערבים לנו", גם מלשון מתוקים – מסר של מתן תורה. עכשיו אנחנו משלימים את מתן תורה.

יש לנו גם יעד, שאיפה, לשיעור קבוע בעזה"י. יש הרבה מטרות למבצע שעשינו: אחת היא להרחיב את ואביטה. כשדברנו בפעמים הקודמות, בשני הערבים שהיו, באופן רשמי אמרו שרוצים להכפיל את ה"ואביטה" – היום יש 12 אלף עותקים ולהכפיל ל-24 אלף – אבל אמרתי שלא מספיק, צריך פי שלש ופי ארבע. משום מה הסתפקתי בפי ארבע, אבל צריך להגיע לשמונים אלף. צריך כל שבוע שמונים אלף עותקים. כאן המקום לומר, שכמו שמחלקים "ואביטה" וצריך להגיע לשמונים אלף, גם הדף החדשי "התחדשות", שהרבה יותר שייך לכולם, צריך מיד יעד – שיותר קל לקיים – שיחולק בשמונים אלף עותקים כל חדש. כל אחד שמקבל – מסתמא לא יחלוק עלינו... זה כבר כדאי.

אז יש לנו כמה החלטות טובות:

החלטה טובה אחת – קופות צדקה, עסק שלם.

החלטה שניה – שאיפה להגיע לשמונים אלף, גם ואביטה וגם התחדשות.

מה עוד אפשר? חשבנו שבשיעור השבועי שגם יהיה בע"ה בזכות המבצע – רצינו שיגיעו אלף אנשים. [שמונים אלף?] אתה אמרת... אני רק חושב על המקום, איפה נשים אותם. עוד פעם, אם שמונים אלף אנשים יקבלו את ה"ואביטה" וה"התחדשות" – נראה כמה אנשים יגיעו לשיעור. אם יגיעו רק אלף-אלפיים, השאר יקבלו אותו בכל האמצעים העומדים לרשותנו. נאמר זאת אחרת: שבשידור חי יראו את השיעור שמונים אלף אנשים. זה יעד ריאלי. [זה הגברים, מה עם הנשים?] לא מחלקים. בבית כנסת צריך מחיצה, אבל כל אחד בבית שלו – לא מחלקים.

שה' יתברך יעזור לנו לקיים את ההחלטות הקטנות האלה, ו"זה הקטן גדול יהיה". לחיים לחיים.

יש עוד החלטה טובה: צריך לשמור קשר עם כל מי שתרם. תמיד אומרים את זה. יש פה ב"ה מעל 3000 תורמים [3575], זהו מספר מכובד של תורמים, כן ירבו (אם נכפיל את זה פי עשר אז כבר יהיו 25 פעמים 1430...). אני מציע – בתור הצעה והחלטה – שכל השיעורים שהיו, כל הדיבורים שדובר בקשר למבצע, שני הערבים ("יסוד שביסוד" וראש חדש סיון), וגם מה שדברנו עכשיו וגם קודם, נעשה מהם חוברת, ושהחוברת הזו תגיע לכל אחד מהתורמים בתור שי. [עם קופה.] כן. לחיים לחיים.

נגנו "והרקותי לכם ברכה".

להיות על המפה

עוד נקודה, מה שדברנו בהתחלה: אמרנו שהמבצע עשה לנו ברית מילה, ועוד כמה דברים, אבל כאשר דברנו על אברהם אבינו, שהפיץ אלקות בעולם, הראשון שהפיץ "ואביטה", אמרנו שהכירו אותו. הוא פרסם אלקות והוא עצמו היה מפורסם, כנראה "הא בהא תליא" – אם לא מכירים אותך אינך יכול להשפיע. כתוב שיצחק השפיע בלי שיכירו אותו, אבל אברהם השפיע עם שיכירו אותו – זהו ההבדל בין חסד לגבורה.

בכל אופן, רצינו לומר שמה שהמבצע הזה עשה לנו – אצל הרבה אנשים במנטליות של העולם הזה – הכאילו-הצלחה הזו, שאצלנו היא גארנישט, אפשר לומר ש'שמה אותנו על המפה'. כל אחד שיושב כאן – זה שהצלחנו במשימה הזו, עכשיו אנחנו קיימים. ככה עובד הראש אצל הרבה אנשים. צריך לנצל זאת, שאם אנחנו כבר נמצאים על המפה צריך להתפשט על המפה. בינתים אנחנו רק נקודה קטנה על המפה, וצריך לכבוש עוד שטח במפה, עד שכל המפה תהיה שלנו. לחיים לחיים.