בע"ה

מוצאי ט"ו תמוז ע"ט – עוד יוסף חי, יצהר

כהונת פינחס

הילולת בעל אוה"ח הק'

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

כהונת פינחס – מחילה או מתנה

אנחנו מקדישים את ההתוועדות לבעל אור החיים הקדוש, יש עוד משהו שרציתי להאריך בו (מבין הרבה דברים שלא הספקנו) – נאמר רק את הנקודה:

בעל אור החיים מאריך בחקירה האם כהונת פינחס היא מחילה או מתנה (חדשה)[ב] – כלומר, האם פינחס היה אמור להכלל בכהונת אהרן, וה' שלל זאת וכעת מחל על השלילה, או שנתינת הכהונה לפינחס כעת היא ענין חדש (בדיוק כפי שה' נתן במקור את הכהונה לאהרן במתנה).

הוא מביא שלש נפקא-מינות להלכה בין דרך מחילה לבין מתנה חדשה, תוך כדי הסבר שבכולן יש עדיפות – על פי פשט – במחילה: במחילה אין צורך בקנין, היא מבטלת בדרך ממילא של כל ערעור על כהונתו והיא גורמת לכך שבפשיטות כהונתו תכלול גם את זרעו אחריו. אכן, אומר בעל אור החיים, שמכיון שכתוב "הנני נֹתן"[ג] ברור שזו מתנה חדשה – ביטוי מיוחד של אהבה והכרת טובה מאת השי"ת לפינחס, "תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל"[ד]. ה' חפץ להדגיש את חשיבות פינחס על ידי שנותן לו את הכהונה מחדש במתנה, ואת שלשת הענינים הנ"ל הוא 'מתקן' באומרו "לכן" – "אין 'לכן' אלא שבועה"[ה] – במקום קנין; "הנני נֹתן לו את בריתי שלום" כנגד המעוררין; ו"והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהֻנת עולם" שתתמיד כהונתו לעולם[ו].

במושגים שלנו, השאלה אם כהונת פינחס היא תזה או סינתזה: אם זו מחילה, הרי שהיתה תזה של מתנת הכהונה לאהרן; אנטיתזה ששוללת את פינחס מלהכלל במתנת הכהונה (בה נכללים רק בני אהרן שהתכהנו עמו ומי שיוולד להם אחר כך); ולבסוף סינתזה שעושה הקב"ה – חזרה מהאנטיתזה לכיוון התזה – במחילה על המניעה שפינחס אינו כהן. לעומת זאת, אם זו מתנה חדשה – פינחס הוא כהן בדיוק כמו אהרן, זו תזה חדשה. זו דוגמה יפהפיה של תזה לעומת סינתזה. בעל אור החיים אומר שה' לא רצה שיהיה סינתזה ביחס לעבר, אלא דווקא תזה חדשה. כאן רואים שיש תזה שהרבה יותר טובה מסינתזה של הקודם – ה' רוצה לתת לפינחס כהונה חדשה.

התכהנות פינחס – 'גיור' לכהונה

כשקוראים את דבר בעל אור החיים הקדוש מצטייר שפינחס אצל הכהונה הוא כמו גר צדק אצל עם ישראל (בפרט לאור העובדה שיחוסו לעם ישראל אינו מושלם[ז]) – הוא בא מהחוץ, הוא לא כהן, ופתאום הוא חדש נעשה כהן. מי הכהן הראשון? הכהן הוא הכי מיוחס בעם ישראל. הכהן הראשון הוא אברהם אבינו, עליו נאמר "[נשבע הוי' – על דרך שבועת ה' לפינחס כנ"ל – ולא ינחם] אתה כהן לעולם"[ח], והוא הגר הראשון[ט]. הפוך על הפוך. בעל אור החיים מאריך בסוף דבריו בשרש הנשמה של יחוס הכהונה – השונה במהות מיחוס שאר בני ישראל. בזכות מעשה פינחס ה' רוצה לגייר אותו. הוא לא רק מוחל על מניעה לכהונה שלו – שמלכתחילה היה יכול להיות כהן, ה' שלל זאת ממנו וכעת מחזיר – אלא שהוא מחוץ לכהונה, ועכשיו ה' מחדש לו תזה חדשה. שוב, זהו ניתוח יפהפה, שהוא דוגמה למה שרבי אייזיק קורא 'התחלה'[י] – הוא רוצה שכהונת פינחס תהיה התחלה.

מצדוק והלאה אנחנו יודעים שכל הכהנים הגדולים הם צאצאי פינחס, גם לעתיד לבוא – דווקא מצאצאי 'הכהן הגר' הזה (פינחס = הגר). מי הוא גר? סתם גר הוא מאדום, מעשו, "על חרבך תחיה"[יא]. כנראה שגיור לכהונה הוא גם עם חרב ("חרב נֹקמת נקם ברית"[יב]), עם רֹמח – "וירא פינחס... ויקח רמח בידו"[יג]. רמח (מ בתוך רח, העולה יצחק ופינחס, כמבואר סודו במ"א[יד]) בגימטריא אברהם – הוא מתכהן מכח אברהם אבינו ובדוגמת אברהם אבינו.

[המשך השיעור ב'בית יצחק' ביצהר. (הרב בא לראות את ארון הקדש החדש. העיר לגבי הארון הישן שעומד בעזרת נשים): יש סגולה לפתוח את ארון הקדש בשביל לידה קלה. טוב שיש כאן, יש בו 'רשימו' של ספר תורה.]

פינחס כסינתזה – הדור השלישי לכהונה

לגבי השאלה אם פינחס הוא תזה או סינתזה: פינחס הוא הדור השלישי – אהרן-אלעזר-פינחס. פשוט שאהרן הוא תזה חדשה. הייתי חושב שפינחס הוא גבורה, לפי המעשה שלו, אבל הוא מתייחס כ"פינחס בן אלעזר בן אהרן"[טו] ולכאורה לפי הסדר הם חסד-גבורה-תפארת. כלומר, פינחס הוא תפארת. הוא הנכד, כמו אברהם-יצחק-יעקב. פינחס שוה יצחק, אבל לפי סדר הדורות אלעזר הוא כנגד יצחק ופינחס הוא כנגד יעקב-ישראל (היינו סוד 'סדר' של שלשה דורות, כמבואר במ"א). המיקום שלו בתור נכד עושה אותו סינתזה (כאשר ה' רוצה שיהפוך מסינתזה להיות תזה חדשה, שיקבל את הכהונה במתנה, כנ"ל).

שלשה שלבים בכהונת פינחס

לא כולם יודעים ש"לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי" לא מוסכם על כולם – יש עוד דעות[טז]:

רב אשי אומר ש"לא נתכהן פינחס עד שעשה שלום בין השבטים", במזבח שעשו בני ראובן ובני גד בעבר הירדן. בני ישראל רצו לעלות עליהם, ואז באו עם פינחס והסבירו שח"ו לא לשם עבודה אלא רק עד (כדלקמן). פינחס קבל זאת וכולם בעקבותיו. באותו מעשה פינחס "עשה שלום בין השבטים", ורב אשי אומר שרק אז נתכהן – במעשה פינחס ה' רק הבטיח לו כהונה עתידית, זו כהונה 'בכח', וה'בפועל' היה אחרי שעשה שלום[יז].

לדעת רבי שמעון ביום חנוכת המשכן פינחס כבר נעשה כהן. הרי מרכז השמחה באותו יום היה אלישבע (כתוב בכמה מקומות בחז"ל[יח]) – בעלה כהן גדול וגיסה מלך וכו' ובן בנה משוח מלחמה. לפי זה פינחס כבר היה משוח מלחמה, תפקיד של כהן – סגן. כך כתוב בזהר[יט], שהיה סגן מאז חנוכת המשכן.

יש פה שלש דעות, ומכיון ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים"[כ] כנראה יש שלשה שלבים בכהונת פינחס: שלב שהתכהן מיד יחד עם סבו ואביו, שלב כשהרג את זמרי ושלב בימי יהושע, בסוף, בזכות שעשה שלום בין השבטים. כנראה גם שלש הדעות האלה הן חסד-גבורה-תפארת – הדעה שלא נתכהן עד שהרג את זמרי היא גבורה, הדעה שהתכהן עם אהרן היא חסד והפסוק של השלום הוא סינתזה, תפארת.

[הפסוק המסיים את המעשה ביהושע הוא: "וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לַמִּזְבֵּחַ כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ כִּי הוי' הָאֱלֹהִים". רש"י אומר שחסרה כאן המלה "עד" – לא כתוב מה קראו, וצריך להיות עוד פעם "עד" – ויקראו... למזבח עד כי עד הוא בינתינו גו'. "עד" היינו כוונת קריאת שמע, ע ו-ד רבתי[כא] ("שמע... אחד"[כב]). זו בכלל כונה יפה, בקריאת שמע לחשוב על הסיפור הזה – השלום בין בני ישראל שנעשה על ידי פינחס. חשבו שהם רוצים לבגוד בעם ישראל (להיות אנטיתזה), ובסוף התברר שלא (גם לאחר אנטיתזה מדומין בא סינתזה, השלום שעשה פינחס). המזבח הזה הוא דוגמה של "עברה לשמה"[כג] – עברה לעשות מזבח מחוץ למשכן, אבל עשו לשמה, ופינחס קבל זאת כי הענין שלו הוא "גדולה עבירה לשמה". לכן כל הפסוק "ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד הוא בינתינו כי הוי' האלהים" שוה בדיוק "גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה"!]

ארבע מדרגות בכהונת פינחס

והנה, על הפסוק "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהֻנת עולם וגו'" יש מי שמדייק "והיתה" לשון עבר ולא "ותהי", ללמד שהכהונה היתה לו מקדמא דנא, מעולם, בסוד "פינחס זה אליהו"[כד].

נמצא שיש כאן ארבע דרגות של כהונת פינחס, כנגד י-ה-ו-ה: "כהנת עולם" מעולם, בהעלם, כנגד ה-י של שם הוי' ב"ה, "איזהו חכם הרואה את הנולד"[כה], שפינחס עתיד להיולד כהן, מחדש, במתנה, כנ"ל; דעת רשב"י שכבר בחנוכת המשכן היה כהן, היינו בסוד שרשו בזיהרא דאמא עילאה, ה עילאה שבשם, שרש כהונת אהרן ובניו בחסדים דאמא; "לא נתכהן... עד שהרגו לזמרי" סוד זעיר אנפין, 'קטנות מוחין' דפינחס, כמבואר בספר מי השילוח, גבורות-קנאות דז"א, ו שבשם; דעת רב אשי שלא נתכהן פינחס עד שעשה שלום בין השבטים היא בסוד "עֹשׂה שלום"[כו], "אף עשיתיו"[כז], כנגד ה תתאה שבשם כנודע (נמצא ש"יצרתיו", עולם היצרים, שם הרג פינחס לזמרי, "לעולם ירגיז אדם יצר טוב [יצר הקנאות של פינחס] על יצר הרע [היצר של זמרי]"[כח]).

  י        כהונה מלכתחלה

  ה       כהן בחנוכת המשכן

  ו        נתכהן בהריגת זמרי

  ה       נתכהן בעשית שלום בן השבטים

שבעת הכהנים העיקריים בתנ"ך

בכלל, מי הכהנים העיקריים בתנ"ך? יש שושלת שלמה בדברי הימים[כט], אבל העיקר הוא שבעה כהנים שיש להם סיפורים עם משמעות – אהרן, אלעזר, פינחס, עלי, אביתר, צדוק, יהוידע. נכוון אותם לפי הספירות:

מה מייחד את עלי ואביתר? שניהם בני איתמר. צדוק חוזר לפינחס בן אלעזר, וממנו והלאה הכל דרך פינחס. אמרנו שאהרן-אלעזר-פינחס הם חג"ת. עלי ואביתר הם "לבר מגופא"[ל], ממישהו אחר, הם יהיו הנצח וההוד. עלי האריך ימים, כמעט חי חיים נצחיים, אבל בסוף הוא נפל מן הכסא... הוא כנגד הנצח, לא זכה לנצח (רק שמואל שגדל אצלו, וגם נבא לו, תקן את מדת הנצח כאשר שסף את אגג מלך עמלק[לא]). מה קרה לאביתר? שימש ביחד עם צדוק, אבל הלך אחרי אדוניה[לב] ואז "הודי נהפך עלי למשחית"[לג] – הוא נפסל. הפסול הוא דווקא במקום ההוד. אז התקיימה נבואת שמואל לבית עלי שהכהונה הגדולה תפסק מזרעו[לד]. צדוק כאן הוא הצדיק (היסוד, "צדיק יסוד עולם"[לה]), והוא תחת פינחס – "גופא ובריתא חשבינן חד"[לו].

בסוף, מה גדולת יהוידע? הוא המליך את יואש[לז], וכתוב עליו שנקבר בקברי המלכים[לח]. הוא המלכות של הכהונה – דאג להמשך-נצחיות מלכות בית דוד במסירות נפש (ביחד עם אשתו, יהושבע, סוד הקו האמצעי של המלכות, לעומת אלישבע, הימין, ובת שבע, השמאל, כמבואר בקבלה[לט]). כל זמן שהוא היה חי – יואש היה בסדר. כשהוא מת – יואש עשה עצמו עבודה זרה[מ]. [יש מי שמפרש שפינחס קבל את הכהונה הגדולה והרבה זמן לא התממש, ממש "לבר מגופא" וחזר.] נכון.

שבעת השמות – אהרן אלעזר פינחס עלי אביתר (אותיות בראתי, עולה תריג) צדוק יהוידע = 1800, רבוע כפול, 30, ל, ברבוע כפול. אביתר צדוק (שהיו יחד) = 813, "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"[מא] (אור ישר של אביתר ואור חוזר של צדוק).

אמנם, אמרנו שהכהן הראשון הוא לא פחות ולא יותר מאשר אברהם אבינו – "אתה כהן לעולם". אברהם-יצחק-יעקב הם שרש כהן-לוי-ישראל. אם כן, יש אברהם על גבי שבעה כהנים גדולים – הוא ודאי ערך אחר מהם, כמו "אז ישיר"[מב], א על ז. כאשר מצרפים לגימטריא את אברהם הכל עולה 2048, שוה ח פעמים (דהיינו שהוא הממוצע) אהרן (16 ברבוע). פלא – סימן מובהק שאלה הכהנים. בחז"ל אהרן הוא שם של כל כהן – כהנים נקראים "אהרנים"[מג].

לחיים לחיים, שיהיו כאן הרבה כהנים גדולים.